אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ז › פרט טו

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ז · פרט טו

פרט יד

יבואר בדין קבוע במה שלקחו קודם שנודע הספק:

ס) מקורו בטור יו"ד סי, ק"י וש"ע שם סעיף ה' וז"ל מי שלקח בשר ממקולין ואפי' חתיכה הראוי' להתכבד ונמצאת טריפה במקולין ולא נודעו החתיכות טריפה ואינו יודע מאיזה לקח כל מה שלקחו ממקולין קודם שנמצאת הטריפה מותר שלא נפל הספק בקבוע אלא אחר שפירש וכיון שהרוב כשר מותר אבל ליקח מכאן ואילך אסור יע"ש, וע' בטו"ז ס"ק ד' דאפילו פירש שלא בפנינו דמותר בקבוע דאו' מ"מ כאן בקבוע דרבנן אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע וכדי לברר דין זה ההכרח להביא דברי הש"ס במס' חולין דף צ"ה ע"א איתא שם וז"ל ההוא טבחא דאמר לחברי' אי הוי פייסת מינאי מי לא ספית לך משור של פטם דעבדי אתמול אמר לי' אכלי משופרי שופרי א"ל מנא לך אמר לי' דזבין פלוני עכו"ם וספא לי אמר לי' תרי עבדי וההוא טריפה הוי אמר ר' בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן אנו נאסר כל המקולין ר' לטעמי' דאמר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר איכא דאמרי אמר ר' מפני שוטה זה דמכווין לצעורי לחברי' (ושקר דובר) אנו נאסר כל המקולין טעמא דאיכוון לצעורי לחברי' הא לאו הכי אסור והתניא ר' אומר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר שאני הכא דאיתחזק איסורא עכ"ל הגמ' ובתוס' בד"ה אנן נאסור את כל המקולין ביארו היטב וז"ל מקולין הם אותן עכו"ם שלוקחין בשר מן הטבחים להשתכר בו וקאמר דאין לנו לאסור מליקח בשר היום משאר מקולין ולחוש שכמו שמכרה לזה טריפה למוכרה במקולין אעפ"י שלא הכריזו כמו כן מכר לאחרי' המוכרי' במקולין או כמו שמכר זה הטבח טריפה כמו כן עשו שאר טבחים זה אין לחוש ומותר בשר שאר מקולין הואיל רוב טבחי ישראל לבר מהאי עכו"ם דזבני מיני' עכ"ל. והנה עובדא זו צ"ע טובא וכבר העיר לנו הרשב"א בתה"א בית ד' שער ב' שכתב וז"ל גרסינן פרק ג"ה ההוא טבחא כו' אמר ר' כו' נאסר כל המקולין ר' לטעמי' כו' עשה שלא כהוגן שהי' לו להכריז כדרך שמכריזין ביום שנמצא טריפה במקולין וכתבו תוס' דלא היתר ר' אלא מה שלקחו כבר במקולין קודם שנולד ספק זה אבל ליקח מכאן ולהלן אסור לפי שכל מה שניקח כבר לא נולד ספק אלא בפירש ובנמצא הלך אחר הרוב עכ"ל. ודבריו סתומין דאי כוונתו על אותו עכו"ם האיך שייך לומר שאסור ליקח מכאן ולהבא דללישנא קמא נראה כיון שנאמן הטבח אפילו מה שלקחו מקודם אסור כיון דהטבח נאמן הוי כידוע ועיקר ספק הוא על מקולין הנשארים ובע"כ כוונתו שאסור ליקח מכאן ולהבא גם מכל המקולין של עכו"ם וכן דייק לשון רשב"א שכתב שלא התיר ר' וקשה אמאי נאסרו מכאן ולהבא ליקח מהם כיון דבהך לישנא סובר ר' בפשיטות אנו נאסר כו' וצריך לומר דסובר אף לל"ק דסובר שלא נאסרו המקולין היינו שאינם כוודאי איסור דנימא שבוודאי מכר להם כמו דאמר בלישנא בתרא אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא כיון דאיתרע חזקת כשרות דטבח אולי כמו שמכר לזה כמו כן מכר לשאר מקולין ואיכא ספק אולי יש טריפה במקולין מאותה בהמה וכיון שלא ניכרין החניות הוי קבוע לכן מה שלקחו קודם שנולד הספק מותר ומכאן ולהבא אסור:

סא) עוד כתב וז"ל וקשו להו ז"ל לישנא אחרינא דאיתמר התיר אמר ר' בשביל שוטה זה דאיכוון לצעורי וכו' טעמא כו' והתירא ר' אומר כו' ומשני שאני התם דאיתחזק איסורא בוודאי איכא למידק וכי איתחזק מאי הוי אמאי אסור מה שלקח כבר קודם שנולד הספק מ"ש מתשעה חניות דאמרינן בנמצא הלך אחר הרוב, ולי נראה דהא לא קשה דללישנא בתרא מפרשינן לה ליקח מכאן ולהבא מן המקולין מן העכו"ם המוכרים שם ומשום דאיתחזק איסורא והוי לי' מכאן ולהבא איסור קבוע ואם תאמר א"כ פשיטא ומאי קשי' לי' והתניא ר' אומר בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר וכי מיסבר הוי סבר דר' אפי' מן הקבוע קאמר והא מתני' הוא ט' חניות וכו' יש לומר דהאי מקשה הי' סובר דלא אמרינן כל קבוע כמע"מ אלא כשיש ודאי טריפה דומי' דאחת מוכרת בשר נבילה דהו"ל השתא איסור קבוע אבל כשאין שם איסור ברור כי הכא דאיכא למימר שלא מכר לעכו"ם אחר אלא לזה שמכר לו חתיכה זו בכל כי האי גוונא לא אמרינן קבוע דכל שאין שם איסור ברור האיך נאמר לו קבוע ואהדר לי' שאני הכא דאיתחזק איסורא במקולין דלעכו"ם זה מיהו מכר וכבר איתחזק איסור זה בקבוע אי נמי הכי קאמר שאני התם דאיתחזק איסור' ביד עכו"ם המוכרין במקולין דכיון שפשע ומכר יש לחוש שכמו שמכר לזה מכר לכל שאר עכו"ם המוכרין בשר במקולין וכן פי' רש"י ז"ל ואע"ג דחד טריפה הוי כיון דברוב חניות שבמקולין מוכרין ממנה הו"ל כרוב ואי נמי כמע"מ דמי עכ"ל, ולפי מה שכתב עכשיו בע"כ סובר דלישנא קמא סובר אפילו ליקח מן המקולין מכאן ולהבא מותר וכ"כ להדיא בחידושיו למס' חולין דף צ"ה שכתב שם ג"כ כמ"ש כאן בשינוי לשון קצת שכתב בד"ה ובנמצא וז"ל ללישנא קמא אפי' ליקח מכאן ולהבא מן הקבוע הי' מתיר ר' ולומר שלא אמרו קבוע אלא כשיש ודאי איסור וכמו שפרשתי למעלה בדעת המקשין בלישנא בתרא עכ"ל. ובע"כ מ"ש מעיקרא בס' תורת הבית לל"ק אסור ליקח מן המקולין מכאן ולהבא הוא רק לשיטת התוס' ומכח קושי' הנ"ל חולק על פירושם ופי' שהלשונות נחלקו אם מותר ליקח ממקולין מכאן ולהבא ולכ"ע מה שלקחו כבר מותר, מיהו לא הבנתי הא על אותו עכו"ם כיון שנאמן הטבח והוי כידוע שלקח טריפות אינו נכנס בכלל הספק ואין אנו דנין רק על השאר אף אם נאמר שמכר גם להם הא לא ניכר איסור בחניות ולא הוי קבוע דאו' כמ"ש פר"ח בסי' ק"י ס"ק י"ג ואפי' לב"ח שהבין בדעת הטור דתערובת חניות הוי קבוע דאו' היינו בדעת הטור אבל רשב"א סובר דלא הוי קבוע וכיון דרוב בהמות הם כשירות ובמקולין איכא רוב כשירות אף אי ניחוש שמכר הטבח לכל המקולין בשר טריפה משור זה מ"מ כיון דליכא קבוע בטילין ברוב וא"כ אמאי אסור ללישנא בתרא ליקח מכאן ולהבא ממקולין נימא כל דפריש מרובא קפריש וצריך לומר דמיירי בחתיכות הראוין להתכבד דהוי קבוע דרבנן ואף דרשב"א לא ביאר כן להדי' בע"כ כוונתו כן, מיהו קשה לפמ"ש בש"ע סי' ק"י ס"ג דאפילו בקבוע דאו' מהני ס"ס אפילו ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת ומצד הסברא מכ"ש בקבוע דרבנן מהני ס"ס והכא הוי ס"ס אולי לא מכר הטבח כלל לשאר מקולין וליכא שום איסור ואת"ל דמכר דילמא הלוקח קנה מרובא דכשרים, ומ"ש הש"ך בס"ק כ"ג בשיטת הש"ע דקבוע דרבנן חמור כתב בעצמו שהוא דוחק, וכבר הקשו על זה בפר"ח ופלתי ובחוות דעת דהוא נגד הסברא דקבוע דרבנן יהי' חמור מקבוע דאו' ואפי' להחולקים על רבינו המחבר בכוונת רשב"א מ"מ מודים דרשב"א סובר בקבוע דרבנן מהני ס"ס ע' בטו"ז שם ס"ק ג' וש"ך ס"ק כ"ב ודוחק לומר דכוונת רשב"א דלכתחילה אסור ליקח ממקולין מכאן ולהבא דאין להכניס את עצמן לעשות ס"ס כמ"ש מג"א סי' תס"ז ס"ק ב' דהמעיין יראה דהבין דאפי' בדיעבד נאסר הבשר שלקחו מכאן ולהבא גם לא הבנתי מ"ש רשב"א ז"ל ואהדר לי' שאני הכא דאיתחזק איסורא במקולין דלעכו"ם זה מיהו מכר וכבר איתחזק איסור זה בקבוע וכנ"ל מה נפקא מיני' בעכו"ם זה הא אותו עכו"ם ניכר ואין אנו דנין עליו רק על אחרים ואפשר לומר כוונתו אף אמנם לתי' זה סובר רשב"א דל"ח שהטבח הוסיף פשע על חטאתו למכור לאחרי' מ"מ כיון שעכ"פ לעכו"ם זה מכר יש לחוש אולי עכו"ם זה מכר מטריפות שקנה מישראל הטבח ומכר לעכו"ם אחרים במקולין, מיהו זה דוחק דכיון שמקולין הם אותן שקונים מטבחי ישראל להשתכר למכור לאחרים אמאי ניחוש שעכו"ם זה שקנה מטבח ישראל למכור במקולין לאחרים ימכור לעכו"ם אחרים שבמקולין כיון שהוא בעצמו יכול למכור במקולין שלו וליקח הריווח לעצמו ול"ח למילתא דלא שכיח תו קשה לי בדברי רשב"א בתורת הבית שם הא שם לעיל מיני' הביא דעת רבינו יצחק ור"ש באם לקח במקולין חתיכה הראוי' להתכבד ואח"כ נמצאת טריפה במקולין אעפ"י שלקחו קודם שנולד הספק כיון שלקחו מקביעות אסור יע"ש רק הוא זצ"ל חולק עליו וא"כ מאי הקשו תוס' על לישנא בתרא דר' דילמא סובר רבי כיון שלקחו מקביעות אף שהי' קודם שנולד הספק אסור מי יתן שאזכה להבין דברי רבינו הגדול רשב"א ז"ל הנ"ל וצ"ע:

סב) ומצאתי בריטב"א שכתב לפרש הסוגי' וז"ל ונראה מפי' רש"י ז"ל שהמעשה הי' בעיר שהי' טבחי ישראל וכדמוכח ממתני' דר' דקא מייתי עלי' ובמקום שמכריזין ולא הכריזו והטבח הזה העיד על עצמו לפי תומו שעשה שלא כהוגן שמכר ביום זה טריפה לעכו"ם ולא עוד אלא שמכר לו במקולין למכרו במקולין בלא הכרזה ונסתפק לחכמים לכשתימצי לומר שהטבח הזה בדרך עדות אומר כן ולא לצער ישראל חבירו ונאמין אותו לאסור כל המקולין מפני עדות זו כלומר אם לאסור כל בשר שנלקח אותו היום בכל מקולין אלו כמו שאמר בלישנא קמא אנו אוסרין כל המקולין כלומר דאלו אותן שלקחו מן עכו"ם שנמכר לו אותו שור טריפה פשיטא שאסורין אלא ודאי דשאר המקולין הוא שנסתפקו ובלשון ראשון הורו להתיר כמתני' דר' כו' ובלשון אחרון הורו לאסור כיון דאיתחזק איסורא בחנות אחת ולאו למימרא דמשום חנות אחת נאסר כל בשר הנמצא ביד עכו"ם דהא אפי' אם נאמר שהחנות הזאת כקבוע על פי עדותו של זה הא תנן במתני' ט' חניות בנמצא הלך אחר הרוב וכ"ש שאין לאסור אותן כשידעו ודאי שלקחו משאר חניות שהי' בחזקת היתר ודיינו אם נאסור אותן שלא ידעו מהיכן לקחו כדין ט' חניות אלא טעמא כדפי' רש"י ז"ל כיון דטבח זה עשה שלא כהוגן למכור בשר טריפה לעכו"ם בלא הכרזה למכור במקולין ואף לביתו לא הי' לו למכרו חוששין שעשה ג"כ שלא כהוגן למכור ממנה או מאחרים טריפות לעכו"ם למכור במקולין וערבב את שורת שבמקולין דהוי רוב חניות לאיסור' וא"ת אם על ערבב המקולין הוא דחששו מה ענין זה למתני' דר' דמיירי בנמצא ויש לומר דהא בהא תלי' שאם אנו חוששין לערבוב כל המקולין פשיטא דבשר שנמצא ביד עכו"ם אסור ואם לא אוקמא אדינא שהוא מותר ובלשון ראשון שהורה ר' להתיר אמרו רבי לטעמי' דתניא מקולין ורוב טבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר והכא נמי כיון דלא איתחזק איסורא אפי' לדברי הטבח אלא בחניות אחת והשאר רוב שהם כשרים כרוב טבחי ישראל דמי ובלשון אחרון שהורה ר' לאסור מודו דלא דמי להאי מתני' דהתם לא איתחזק שעשה במקולין דבר שלא כהוגן כי הכא שעשה הטבח שלא כהוגן ויש לחוש שערבב בי' כל המקולין ואין כאן רוב טבחי ישראל זו שיטת רש"י למעיין בו כראוי עכ"ל משמע דהבין שנחלקו הלשונות אי אסור מה שלקחו קודם שנולד הספק וללישנא בתרא אפילו מה שלקחו מקודם אסור:

סג) ולכאורה יש להתבונן דהנה מבואר לכ"ע מה שקנו מאותו עכו"ם קודם שנולד הספק בוודאי אסור דעיקר הספק הוא רק על שאר מקולין וכמ"ש רשב"א וריטב"א וע' רשב"א בתה"א בית ד' שער ב' בסופו, וקשה דהנה אי' במס' גיטין דף נ"ד ע"ב תנו רבנן הי' עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו הי' עושה עמו בזבחים ואמר לי' זבחים שעשיתי נתפגלו אינו נאמן מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן פי' רש"י וז"ל ורישא כגון שעודן בידו לטמאן ולפגלן יע"ש רבא אמר כגון דאשכחא ולא אמר לי' מידי ולבתר הכי אשכחא ואמר לי' וכתב רש"י וז"ל אעפ"י שאין בידו נאמן וסיפא כגון דאשכחי מקמי האידנא ולא אמר לי' והשתא אמר לי', ומבואר בתוס' ד"ה אמר דאפי' לרבא דנאמן אף שעכשיו אינו בידו מ"מ בעינן שהי' בידו מתחילה ומ"מ אם בפעם ראשון לא אמר אינו נאמן אפי' כשאמר מיד דע"א אינו נאמן נגד חזקת היתר וכמ"ש הרא"ש שם בדין א' וז"ל היכי דאיתחזק היתרא ואמר ע"א איסור הוא א"נ כדמוכח דאמר לי' טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו א"נ ומשום דאיתחזק היתרא, ובדין א' כתב שם טעמא דנאמן כשהוא בידו לא כמ"ש רש"י הטעם משום מיגו רק כיון שבידו לתקנו הוי כבעליו ולרבא היכי שהי' בידו הי' מעיקרא בע"ד. עוד כתב שם דין י"ב וז"ל דבר שאין עתה בידו או לא הי' בידו מעולם ואיתחזק היתרא אינו נאמן כהא דתניא טהרו' שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו א"נ והוא שמכחישו או שאומר אינו יודע יע"ש ובדין י"ג כתב אם שתק שתיקה כהודאה דמי כשא"ל בפניך נטמאו או ידעת דהוי כהודאה ובדין י"ז כתב דבר שאינו ברשותו עתה אי בזימנא קמייתא דאשכחא אמר לי' עדיין הוא בעליו ומהימן כדאמר רבא כיון דלא מצי אמר לי' אלא השתא וכן קיי"ל בש"ע סי' קכ"ז ס"א וז"ל האומר לחבירו נתנסך יינך אם הוא בידו נאמן ואפילו אין עתה בידו שכבר הוחזר לבעלים אם בפעם ראשון שמצאו אמר לו שנתנסך יינך נאמן אפי' אם הבעלים מכחישו אבל אם אינו בידו ולא אמר כן לבעלים בפעם ראשון שראהו וא"ל אח"כ א"נ אם הבעלים מכחישו תכ"ד או שאומרים א"י אבל אם שתק שתיקה כהודאה דמי וכ' רמ"א וז"ל שלומדין אותו לכתחילה שיאמר אינו מאמינך ואז לכ"ע שרי דבעלים על שלהם נאמנים יע"ש, וא"כ קשה הא מבואר אפי' ללישנא קמא דאותן שקנו מעכו"ם זה קודם שאמר הטבח בוודאי אסור אמאי נאמן הטבח שהי' טריפה כיון שע"ע הי' כל הבשר שבמקולין בחזקת היתר כמ"ש קמאי הנ"ל שהי' להם חזקה דאתי' מכח רובא כיון דטבחי ישראל מתעסקין ורוב בהמות כשירות ולא הוכרזו הא אין ע"א נאמן נגד חזקה ואף אמנם שאמר כן על בהמה שלו שהי' בידו והי' בעלים על אותה בהמה מ"מ קשה אפי' לרבא בכה"ג א"נ כיון דמיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו כמ"ש דש"י ורשב"א הוי כמאן דאשכחא ולא אמר לי' בזימנא קמייתא ולא אמר לי' מיד דא"נ אחר כך להחמיר נגד חזקת היתר, ואם כן אמאי לאמן נגד הישראלים שכבר לקחו בשר מן הטבח מקודם ואף אם שחקו הא בכה"ג לא הוי שתיקה כהודאה כיון דלא הו"ל למידע וע' בש"ך שם ס"ק ט' והא הברירה בידם לומר אינם מאמינך ולפמ"ש רמ"א מלמדים אותם ומכ"ש דקשה לאביי דסובר דא"נ רק כשעכשיו הוא בידו והא עכשיו אינו בידו, ולכאורה קשה כמו כן ללישנא בתרא דלולי טעמא דלצעורי קא מכווין נאסרו כל המקולין ולפי' ריטב"א משמע אפי' מה שלקחו קודם שנולד הספק אסור ולכ"ע אסור ליקח לאחר מכאן ואם לקחו אסור כמ"ש רשב"א הא הלוקחים יכולים לומר איני מאמינך שאין אתה נאמן נגד חזקת היתר ע' ברש"י ד"ה ומקשינן ואולם קו' זו יש ליישב לפמ"ש הפ"י במס' גיטין דף נ"ד דיש לומר טעם דאין ע"א נאמן להחמיר נגד חזקת היתר דאפשר לצעורי קא מכווין יע"ש וע' במס' קדושין דף ס"ד ע"א ברש"י ד"ה שאני וא"כ יש לומר זהו באמת כוונת רבי דאין הטבח נאמן נגד חזקת היתר דאמרינן דכוונתו לצעורי ואם לא הוי חיישינן לצעורי היה נאמן נגד חזקה יש לאסור כל המקולין ואולם קושי' הנ"ל קשה דמשמע לכ"ע מה שקנו מקודם לכן מאותו עכו"ם או מה שקנו לאחר אמירתו אסור ע' תוס' ד"ה אנן ואמאי יהיה נאמן כיון דאומר נגד חזקה ולכאורה מוכח מכאן כשיטת קמאי ז"ל המובא בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ז דע"א נאמן להחמיר נגד חזקת היתר והוא שיטת קמאי ז"ל המובא בר"ן במס' קדושין דף ס"ה ע"ב וכתבו טעם דא"נ בטהרות כיון שהיה פועל יע"ש ואולם לשיטת תוס' ורא"ש וש"ע הנ"ל דס"ל דא"נ קשה מיהו לאביי יש ליישב דהנה הא דאמרינן נשחטה בחזקת היתר היינו דידוע שנשחטה כהוגן והספק הוא בשאר טריפות אבל אם הספק הוא בשחיטה אדרבא בחזקת איסור עומדת כדאי' במס' חולין דף ט' וא"כ ברור היכי שהטבח אומר שנתנבלה בשחיטה היה נאמן דאינו אומר נגד חזקה ואף דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם מ"מ יוכל להצמיח מכשול ע"י שגיאה כמ"ש רשב"א בתה"א בבית א' בשער א' במשמרת הבית וידוע שטבחים בזמן הש"ס היו שוחטין לעצמן ומוכרים לאחרים ונאמן על השחיטה ואין צריך אחר לעמוד על גביו ונאמן הן להתיר וה לאסור וי"ל דאביי לית לי' סברת רבא כיון דאשכחא ולא א"ל בזימנא קמייתא איכא הוכחה דמשקר די"ל אולי שכח לומר וא"כ יש לומר לכן נאמן הטבח שאומר שהיה טריפה משום דעדיין אף עכשיו שאינו בידו יש לו מגו לומר שהיה נבילה שלא נשחטה כהוגן ואף שלפי דבריו עכשיו שאומר שהיה טריפה אומר נגד חזקה מ"מ נאמן במיגו דסובר דאמרינן מיגו במקום חזקה ואף דהוא אבעיא דלא איפשטא במס' בבא בתרא דף ו' כבר כתבו קמאי ז"ל דאין מדמין חזקות זו לזו ולפ"ז יצא לנו דין חדש לאביי היכי שידוע שנשחטה כהוגן ואמר שמכרה לעכו"ם שהיה טרפה א"נ כיון שאומר נגד חזקה ואולם לרבא קשה כיון דלא הכריזו הוי כלא אמר לו בזימנא קמייתא א"כ לא שייך לומר דנאמן עכשיו במיגו שהיה אומר בזימנא קמייתא והיינו שהיה מכריז הא הוי מגו למפרע דלא אמרינן הן אמת דלפי פי' רש"י במס' גיטין דף נ"ד ע"ב דהוא מטעם מגו מוכת דסובר רבא דאמרינן מגו למפרע מיהו הרא"ש וסייעתו דלא פי' כרש"י מוכח דס"ל גם לרבא לא אמרינן מגו למפרע כיון דהוא כלל מוסכם בש"ס כמ"ש קמאי ז"ל וע' בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ג' וא"כ הדק"ל על רבא, ולכאורה יש לומר הא דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת כתבו תוס' במס' חולין דף י"א ע"א ד"ה אתי' דהוי חזקה שאינה מבוררת רק דהוי חזקה תי' מכח רובא דרוב בהמות כשורות וע' מג"א סי' תצ"ח ס"ק ט"ז ולפמ"ש הפני יהושע במס' קדושין דף ס"ג ע"א דע"א נאמן נגד רוב דהוי כמברר המיעוט מתוך רוב ולענין זה עדיף חזקה ושאני טהרות דהיה להם חזקה עצמיי שפעם אחת היו ודאי טהרות ומ"ש מוהר"ם לובלין במס' נדה דף ב' ע"א תמהו כמ"ש ג"כ בספר סדרי טהרה ומיושב ג"כ לאביי דלא בעינן שיהיה עכשיו בידו דנאמן נגד רוב אמנם אכתי קשה דהמעיין ברש"י ד"ה ומקשינן ובריטב"א יראה שזה גופא במה שלא הוכרז היום כדרך שמכריזין בנמצא טריפה נתחזק אצל העולם שבשר שבמקולין הוא בחזקת היתר והוא כעין סברת תבואת שור בסי' י"ח ס"ק כ"ט שהוכיח מש"ס דכתובת דף כ"ד ע"א דאפי' חזקה שמעולם לא היה ודאי רק שנתחזק לן הוי חזקה כדאיתא שם גדולה חזקה הרי אתם בחזקתכם יע"ש וכיו"ב אי' בכמה דוכתי וא"כ ה"ה כאן כיון דעכ"פ ע"ע הי' מוחזק לן שכל המקולין הם בחזקת היתר ואפי' אותו טבח ואמאי נאמן נגד חזקה ואפשר לומר כעין סברת ראבי' בתשובת מיימוני דשייכים להל' אישות סי' ג' וז"ל וע"א נאמן באיסורא היכי דלא איתחזק איסורא אע"ג דאיתחזק לן בי' איסורא כל קמא דלא אמר דאטעי' לדיבורא הא לא מיקרי איתחזק איסורא אלא היכי דאף לדברי העד הבא להתיר האיסור מכאן ולהבא מודה דמעיקרא אסור היה כהאי דרפ"ק דגיטין גבי בפני נכתב ובפני נחתם דאיתחזק איסורא דא"א אף לדברי השליח עכ"ל וא"כ היכי שהעד בא לעקור החזקה לגמרי ואומר שחזקה היה בטעות נאמן וה"ה כאן כיון שאמר שמה שהוחזק לעולם שכל המקולין הם בחזקת היתר הוא בטעות שאותו עכו"ם היה לו בשר טריפה יש לומר דנאמן מיהו סברא זו יש לעיין כמ"ש בס"ד בכלל ע"א נגד חזקה לכן צ"ע בכל זה:

סד) ולולי דמסתפינא היה נראה לפרש פירש מרווח בהך עובדא דלכאורה קשה טובא לפי דברי קמאי איך ניחוש להוסיף על חטאתו פשע ולומר שמכר בשר טריפה גם למקולין אחרים כאשר העיר ג"כ בזה שם בריטב"א בשם רא"ה לכן היה נראה לפרש דהנה מבואר בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד שכתב רא"ה בספר בדק הבית אם היה בעיר עשרה חניות מוחזקין לנו כולן בבשר שחוטה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה היא ואח"כ נתברר לנו שאחד מחניות אלו מוכרת בשר נבילה דאסור דל"ד לפירש שאין תולדות הספק מצד עצמה אלא מצד ברירת החניות שנתבררה עכשיו שאחת מהן אסורה ומתוך כך נולד בה ספק על אותו שעה שהיה פורשה ביד הלוקח מהן וא"כ ספק זה אינו מחודש אלא גילוי מילתא בעלמא הוא שתחילתה היה נעלם ממנו שהיה סובר שכולן מותרת וכשנתבררה שהיא אסורא איגלאי מילתא למפרע שבשעה שלקח חתיכה זו כשפירשה מהן באותו ספק היה ספק שלם עכ"ל ור"ל דהוי נולד זמן בקביעות ואולם הר"ן ז"ל חולק על זה וז"ל וכתבו תוס' דלא מיקרי קבוע אלא כשהיה האיסור נודע קודם שלקח אבל אם לא נודע איסור בשעה שלקח אעפ"י שלאחר שלקחה נתגלה האיסור ונעשה קבוע לא אמרינן דליהוי קבוע למפרע ונ"מ למי שלקח בשר ממקולין ואח"כ נודעו שהיה טריפה ביניהם שרי דכיון דבשעה שלקח לא היה קבוע דדין קבוע שהוא כמע"מ חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך כלומר משנעשה קבוע אבל למפרע לא יע"ש וא"כ לר"ן יש לו דין פירש לפ"ז יש לפרש עובדא הנ"ל בפשיטות ושפיר מיירי אפילו בחתיכה שאינו ראוי להתכבד כיון דסתמא קתני ובקבוע דאו' ומיירי שלקחו ישראלים בשר ממקולין ולא ידעו אם לקחו גם מעכו"ם זה שקנה שור של פטם שהעיד ישראל המוכר שהיה טריפה מיירי שלקחו קודם שנולד הספק דהיינו קודם שהעיד המוכר ואם נאמין להמוכר לשיטת רא"ה דהוי קבוע למפרע אסור כל מה שלוקח ולר"ן לא אמרינן קבוע למפרע ולפ"ז א"ש בפשיטות לל"ק סובר ר' כסברת הר"ן דמפני שוטה שעשה שלא כהוגן אנו נאסר המקולין ואותן שלקחו מותר ולא אמרינן קבוע למפרע ויש לו דין פירש דר' לטעמיה דבשר הנמצא ביד עכו"ם מותר משום פירש וה"ה כאן וללישנא בתרא סובר ר' כרא"ה דנעשה קבוע למפרע והמקשין שהקשה ללישנא בתרא מר' הבין דבכה"ג לא הוי קבוע והשיב שאני הכא כיון דאיתחזק איסורא שבחנות זו איכא איסור עפ"י עדות הטבח ונעשה קבוע דאו' ואפי' למפרע ולפי הלכה דקיי"ל כלישנא בתרא מוכח כשיטת הרא"ה ונראה דדין הנ"ל תלי' כמ"ש בכלל רובא אי רובא מצד סברא הוא ספק לא הוי קבוע חידוש ואמרינן קבוע למפרע ואי רובא מצד סברא הוא ודאי הוי קבוע חידוש ולא אמרינן קבוע למפרע דוק שם ותשכח:

סה) ועוד י"ל בשיטת אביי במס' גיטין הנ"ל דמיירי כנ"ל דאיכא ספק מאיזה מקולין קנו אולי קנו מאותו עכו"ם שאמר הטבח שמכר לו טריפה ולכ"ע אית לי' סברת הר"ן הנ"ל כיון דקבוע הוא חידוש וראוי למעט בחידושו וראוי לומר שהחידוש הוא רק בוודאי קבוע משא"כ היכי שאיסור לא ברור כמו הכא שאין ידוע בבירור שיש במקולין אחד שמוכר טריפות רק שטבח אמר יש לומר דהוי ספק קבוע, והטעם מובן לפי מה שכתבתי לעיל להקשות הא אין ע"א נאמן נגד חזקה וכתבתי לאביי הטעם דנאמן מטעם מיגו וא"כ אי נימא דמיגו וחזקה שווין בנידון דידן שאינו יודע ממי לקחו הוי רק ספק קבוע ואף אמנם שאסור ליקח מאותו עכו"ם הניכר לנו על פי דיבורו של טבח דהוי סד"א דאזלינן לחומר' דחזקת היתר איתרע על ידי מיגו מ"מ בנידון דידן שכבר קנו ושכחו ממי קנאו איכא ס"ס חדא אולי שקר העיד ולא מכר אפי' לאותו עכו"ם וליכא כאן קבוע כלל ואת"ל שמכר אולי קנו ממקולין המוכרי' בשר שחוטה דל"ח שהוסיף על חטאתו למכור גם לשאר מקולין והם בחזקת היתר וכבר כתב הש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ב בשיטת רשב"א דסובר דמהני ס"ס בקבוע דאור' ויש לומר מהאי טעמא סובר ר בלישנא קמא להקל ומה דמדמה ללישנא קמא לר' דאמר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר יש לומר בדרך פלפול לפמ"ש תוס' בד"ה ר' לכן מותר דאזלינן בתר רוב וה"ה ס"ס דהוא מטעם רוב ובלישנא בתרא סובר ר' דמיגו עדיף מחזקה ואיכא כאן ודאי קבוע לכן כל מה שקנו אסור וז"ש שאני הכא דאיתחזק איסורא כנלענ"ד בדרך פלפול וא"ש ועיין בריטב"א שם וצ"ע:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה