שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ז · פרט ח
יבואר ראי' לשיטת הב"ח דקבוע דאו' הוי אפילו היכי שאין איסור ניכר:
כה) נלענ"ד להביא ראי' לשיטת הב"ח הנ"ל דהנה איתא במס' חולין דף ס"ג ע"ב תנו רבנן לוקחין ביצים מן העכו"ם בכ"מ ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות ודילמא דעוף טמא נינהו אמר אבוהו דשמואל באומר של עוף פלוני וטהור וכ' רש"י וז"ל ואנו יודעין שאותו עוף פלוני טהור הוא ודבר שאנו יכולין להבחין ולהביא ביצי אותו עוף אם דומין לא משקר יע"ש, ופריך הש"ס ולבדוק בסימנים דתניא אלו הן סימני ביצים ראשה אחד כד ואחד חד טהורה ב' ראשיהן כדין או חדין טמאין חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה ולהיפך טמאה ומשני ר' זירא קתני לה הכי קאמר ב' ראשיהן כדין או חדין או חלמון מבחוץ וחלגון מבפנים ודאי טמאה (ואי אמר לך עכו"ם של עוף פלוני טהור ודאי משקר) רישא חד כד ורישא חד חד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ואמר לך של עוף פלוני וטהור הוא סומך עליהם, בסתמא לא תסמוך עליהם דאיכא דעורבא דדמי' לדיונה עכ"ל וכ' רש"י בד"ה רישא וז"ל סייעתא הוי הנך סימני' לעכו"ם לדבריו אי אמר לך של עוף פלוני טהור הוא סמוך עלייהו דקא מסייע לי' סימני' יע"ש, ונחלקו קמאי ז"ל בפי' הסוגי' דעת רש"י ורמב"ן וטור יו"ד סימנים לאו דאו' (וכ' רש"י וז"ל הנך סימנים מביצה לאו הלכה למשה מסיני נינהו הלכך לא סמכינן עלייהו) אלא למאי הילכתא סי' פ"ו הובא שם בש"ך ס"ק ב' דאפי' עכו"ם נאמן כשאומר של עוף טהור כיון דעבידא לגלוי בקל מירתת לשקר אבל רמב"ם ס"ל בפרק כ"ב ממאכלות אסורות ובש"ע שם ס"א דברייתא הנ"ל מיירי במוכר ישראל שאינו מוחזק בכשרות נאמן בכה"ג דמירתת לשקר כיון שאפשר בקל לברורי כיון שפרט שם העוף אבל עכו"ם אינו נאמן אפי' כשאומר של עוף פלוני טהור דסתם עכו"ם משקר אפי' בעבידא לגלוי ולא הי' גורסין בברייתא לוקחין מעכו"ם והר"ן במס' ע"ז דף מ' ע"א כתב דראיות הרמב"ם הוא מדאיתא בברייתא לוקחין ביצים בכ"מ לענין מה מדייק בכל מקום, ולדבריו ניחא כיון דאיירי בלקח מישראל קאמר בכל מקום אפי' במקומו' החשודין כסוריא כמ"ש רש"י שם דף ל"ט ע"ב ד"ה אין דאי בעכו"ם אמאי קתני בכל מקום יע"ש ועיין בר"ן במס' חולין סם וא"כ לרוב קמאי הנ"ל קמה קו' הר"ן למה נקיט בכל מקום:
כו) ונלענ"ד ליישב קושי' הנ"ל דהנה עוד קשה לשיטת רש"י ותוס' הנ"ל אמאי סמכינן על עכו"ם כשאומר של עוף פלוני וטהור משום דמירתת לשקר כיון דל"ל לאישתמוטי אולי באמת אין כוונתו לשקר רק דסומך ג"כ על הסימנים וסובר כיון דאיכא הני סימנים בודאי הם מביצי עוף טהור ובאמת הסימני' לא מהני כיון דסימנים לאו דאו', ונלענ"ד ליישב דהנה יש להבין כיון דסימנים לאו דאו' אמאי מהני להיות סמך לדברי עכו"ם כיון דבלא"ה אינו נאמן משום דמשקר, והנה תוס' במס' ע"ז שם ד"ה אמר כתבו כיון דהוי תרתי לטיבותא, מיהו לכאורה הוא כהילכתא בלא טעמא כיון דלא מהני אמאי מהני לאיצטרופי, ונלענ"ד להסביר דבריהם דהנה איתא ביו"ד סי' קי"ד סי' ז' כבשים שכובשין ודרכן לתת יין אם ידוע שמקצת עכו"ם בודאי נותנין בו יין ומקצתן בודאי אין נותנין בו יין אזלינן בתר רובא וכל דפריש מרובא קפריש אבל אסור לקנות מהם בבתיהם דכל קבוע כמע"מ דמי יע"ש, וכ' בטו"ז ס"ק י"ד דמיירי שיש כאן ג' כיתות כת אחת בודאי מערבין וכת אחת בודאי אין מערבין וכת שלישי הוא סתם ומי שקנה מכת שאינו ידוע אזלינן בתר רובא כשפירש ובא לישראל ועיין ש"ך שם ס"ק י"ט וכיו"ב כתב הר"ן במס' ביצה דף י' בענין לקנות בצים מעכו"ם בי"ט יע"ש, וא"כ בנידון דידן אם ידוע שרוב עכו"ם מוכרין ביצים מעוף טהור ומיעוט מוכרין גם טמאין אי מותר לקנות ממי שאין מכירין אותו אם העכו"ם המוכר פריש מרובא או ממיעוטא נראה אם העכו"ם המוכר פריש מביתו ובא לפנינו מותר לקנות ממנו וכל דפריש מרובא קפריש אבל אסור לילך לביתו ולקנות ממנו דהוי קבוע וכמע"מ ובע"כ ס"ל לר"ן ורמ"א אפי' באיסור שאינו ניכר הוי קביע וכמ"ש בפרט ו'. וגם נראה ברור היכי דהוי קבוע דאו' כיון דמן התורה הוי כמע"מ אזי אפי' לרמב"ם דסובר בעלמא ספיקא דאו' מן התורה לקולא מ"מ בקבוע דאו' מן התורה לחומרא דהא בע"כ גם הרמב"ם מודה היכי דאיקבע איסורא כגון חתיכה אחת של חלב וחתיכה אחת של שומן שנתערבו ואינו יודע איזה אכל דמדאו' לחומרא דהא חייב אשם תלוי כדאיתא במס' כריתות דף י"ז ע"ב ועיין בתשובת מוהרי"ט ופר"ח בכללי ס"ס וקבוע כיון דהוי כמע"מ וליכא רובא הוי איקבע איסורא וכ"כ הפני יהושע במס' פסחים דף ט' ע"ב ופרי מגדים בסי' ק"י בשפתי דעת ס"ק י"ד:
כז) ועוד נראה לענ"ד לומר בשיטת רש"י וקמאי הנ"ל דהא דאמרינן סימני ביצים לאו דאו' אין הכוונה דלא הוי שום סימן כלל מדאו' רק דלא הוי סימן מובהק שיהי' בגדר ודא אבל עכ"פ הסימנים משווי ספק ונ"מ טובא לדינא דהנה מתורת של רשב"א ז"ל למדנו שכתב בתשובה והובא בשו"ת חכם צבי סימן ע"ז דבר שחכמינו ז"ל חקרו בשכלם הקדוש על פי דעת תורה שכן הוא אפי' באו עדים ואמרו להיפך אמרינן הני סהדי שיקרי נינהו ולכן כיון שעל פי דין תורה הוא הלכה למשה מסיני שודאי טריפ' אינו חי י"ב חודש אפי' באו עדים ואומרי' שראו חי אינם נאמני' שבוודאי מעידין שקר וא"כ אי נימא סימני ביצים דאו' והוא הלכה למשה מסיני שאמרה תורה היכי שיש לביצים הני סימנים הם טהורים אפי' אם באו עדים ואומרים שהם מעופת טמאים אינם נאמנים ואמרינן הני סהדי שיקרי נינהו ומכ"ש דלא מהני אם רובא מתנגד וא"כ אפי' אם רוב עכו"ם מוכרין ביצים מעופת טמאים ואחד מעכו"ם נייד ובא לבית ישראל למכור ביצים בסימני' הללו מותר לישראל לקנותו כיון דעל פי דין תורה בודאי הם טהורי' לא מהני רובא דהא רובא בכ"מ לא הוי כעדים דעדי' עדיפי מרובא וכיון דעדים ל"מ נגד דעת התורה ומכ"ש דל"מ רובא ובכה"ג אמרינן שפריש ממיעוט המוכרי' ביצים מעופת טהורי' ואולם אי נימא סימני' לאו דאו' דהיינו שהתורה אמרה שסימנים משווי ספק אזי הדין היכי שרוב עכו"ם מוכרין ביצים מעופת טמאים ונייד אחד ובא לבית ישראל לא מהני הסימנים להתיר לקנות מהם כיון דתורה אמרה דאזלינן בתר רובא ולסתור כח הרוב בעינן דבר ברור שיהי' בגדר ודאי שכן הוא וסימנים הללו כיון שאינם מובהקים לא מהני לסתור הרוב וזה ברור:
כח) ואולם מ"א איכא גווני אפי אי סימני ביצים לאו דאו' שיהי' מהני הסימנים להתיר כגון היכי דאיכא קבוע דהיינו רוב עכו"ם מוכרים ביצים טהורין ומיעוט מוכרין ביצים טמאין והישראל הקונה הולך לבית עכו"ם לקנות ואינו יודע אם המוכר מרוב או ממיעוט דהוי קבוע ומצא סימנים לביצים הללו אזי נראה לשיטת הרמב"ם דסובר ספיקא דאו' מדאו' לקולא היכי דלא איקבע איסורא גם בנידון דידן מותר מן התורה לקנות ביצים הללו ואף שמודה הרמב"ם היכי דאיקבע איסורא מדאו' לחומרא מ"מ בנידון דידן נראה דלא הוי איקבע איסורא דהנה הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק כ"ח כתב אפי' להסוברים דלא אמרינן ס"ס נגד חזקה מ"מ בג' ספיקות מהני ובעל כרחך טעמו דספק ראשון מגרע כח חזקת איסור וכיו"ב כתב הפני יהושע במס' קדושין דף ס"ג להסוברים דאין ע"א נאמן נגד חזקה מ"מ היכי שנולד ספק בלא דברי העד הספק שנולד לנו מגרע החזקת איסור והוי כספק השקול שנאמן ע"א וכ"כ בשו"ת נודע ביהודא וא"כ כיון דאלים כח הספק שנולד לפנינו לגרוע כח החזקת איסור אף אמנם היכי דאיכא חזקת איסור איכא חיוב חטאת כמ"ש תוס' במס כתובת דף כ"ב ע"ב מכ"ש היכי דאיקבע איסורא ונולד ספק לפנינו אזי הספק מגרע כח האיקבע איסורא והנה הא דקיי"ל ספיקא דאו' באיקבע איסורא מדאו' לחומרא הטעם כיון שברור שהיה לפנינו איסור והספק איזה אכל משא"כ בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן ליכא ריעותא ברורה, א"כ מובן מסברא היכי דנולד ספק לפנינו אפי' באיקבע איסורא מדאו' לקולא דעל ידי ספק ליכא ריעותא ברורה, וא"כ בנידון דידן דאיכא סימני בצים דעל ידי סימנים איכא ספק אולי ליכא שום איסור כנ"ל אזי מגרע הסימנים כח האיקבע איסורא והוי רק ספק גרידא דמן התורה לקולא וא"כ נראה דמותר מן התורה לקנות ביצים הללו אפי' מבית עכו"ם היכי שיש להם סימנים אף דסימנים לאו דאו' מיהו עכ"פ מדרבנן אסור לקנות מביתם כיון דספיקא דאו' מדרבנן לחומרא:
כט) אמנם נראה בנידון הנ"ל דהיינו בקבוע וסימנים איכא גווני דאפי' מדרבנן לקולא דהיינו היכי שהמוכר עכו"ם אומר שהם של עוף פלוני וטהור דהנה מצינו בכמה דוכתי בש"ס חזקות שהם רק חזקה מדרבנן דהם אמרו שיהי' לו שם חזקה ומדאו' לא מהני ע' במס' כתובת דף י' ע"א גבי חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ובפני יהושע שם. ובתוס' כתובת דף ט' ע"א ד"ה אבע"א כתבו דאיכא רובא מדרבנן וכן חזקה שליח עושה שליחותו לדעת קצת מאחרונים הוא רק חזקה מדרבנן ונ"מ חזקה דאו' מהני אפי' להתיר ספק דאו' וחזקה דרבנן לא מהני להתיר ספק אשר הוא מן התורה לחומרא אבל היכי דהחומרא הוא רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו, ונראה דאפושי פלוגתא לא מפשינין, דכבר נתבאר דרמב"ם סובר דבעכו"ם ליכא חזקה דעבידא לגלוי לא משקר דפיהם דיבר שוא א"כ י"ל אפי' לשיטת קמאי הנ"ל החולקים וס"ל דאפי' בעכו"ם איכא הך חזקה מ"מ לא הוי רק חזקה מדרבנן ומהני להתיר היכי דחומרא הוא מדרבנן, וא"כ מובן היטב סוגי' הנ"ל ושפיר קאמר הש"ס היכי דאיכא סימנים ועכו"ם אומר של עוף פלוני וטהור דנאמן והיינו היכי דרוב עכו"ם מוכרין בצים מעופת טהורין ומיעוט מטמאים לא מבעיא היכי דעכו"ם נייד ובא לבית ישראל דרובא מסייע רק אפי' אם ישראל הקונה הלך לבית עכו"ם דהוי קבוע דאו' כשיטת הסוברים דאפי' היכי דאין האיסור ניכר הוי קבוע דאו' מ"מ על ידי סימנים משווי ספק דלא הוי איקבע איסורא ורק מדרבנן לחומרא ונגד איסור דרבנן מהני חזקה דרבנן דאיכא חזקה במילתא דעבידא לגלוי לא משקר וא"כ מדויק מ"ש רש"י ותוס' כיון דאיכא תרווייהו סימנים ודיבורו מהני דסימנים לבד לא מהני כיון דסימנים לאו דאו' עכ"פ מדרבנן לחומרא היכי דאיכא קבוע וכן דיבורו לחוד לא מהני דחזקה דעבידא לגלוי לא משקר לא מהני בעכו"ם להתיר ספק דאו' היכי דמן התור' לחומרא ולפ"ז מיושב קו' הר"ן הנ"ל דלכן איתא בברייתא בכ"מ להורות אפי' שילך לבית עכו"ם לקנות דהוי קבוע מ"מ מהני דמיירי היכי שרוב עכו"ם מוכרין בצים מעופות טהורים ומיעוט מטמאים א"כ לא מבעיא כשעכו"ם הולך לבית ישראל דבוודאי מותר לקנות דהוי נייד רק אפילו לילך לבית עכו"ם דהוי קבוע דאו' אף שאין איסור ניכר מ"מ מהני דיבורו בצירוף סימנים ומיושב נמי קושיא הנ"ל דילמא סומך עכו"ם על הסימנים דזה אינו דכיון דמדאו' בלאו הכי לקולא ולא נשאר רק איסור דרבנן והוי עכ"פ ספיקא דרבנן אולי יודע האמת ואינו סומך על הסימנים וא"ש, וא"כ נתבאר מסוגי' הנ"ל ראי' לשיטת הב"ח דתערובת חניות הוי קבוע דאו' אפי' היכי דאין איסור ניכר כן נלענ"ד בדרך פלפול: