אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ז › פרט ז

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ז · פרט ז

פרט ו

יבואר הוכחה לשיטת הב"ח בתערובת חניות הוי קבוע דאורייתא:

כא) נלענ"ד להוכיח כשיטת הב"ח, דהנה איתא במס' זבחים דף ע' ע"ב במתני' כל הזבחים שנתערבו בהן חטאת המתות או שור הנסקל אפי' אחת בריבויא ימותו כולן, ומקשה הש"ס ליבטלי ברובא וכ"ת דחשוב ולא בטיל הניחא לר"ל כל שדרכו למנות שנינו אבל לר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו מאי איכא למימר ומשני ר' אשי בדף ע"ג בעלי חיים חשיבי ולא בטלי ומקשה הש"ס אח"כ וז"ל ונמשך חד וחד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא קפריש נמשך הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי אלא ניכבישינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא יקרבו גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקרבו א"ל ההוא מרבנן לרבא אטו מגיסא אסורא כו' אלא אמר רבא משום קבוע עכ"ל, וכתב רש"י וז"ל גזירה משום קבוע דילמא אתי למימשך ולמיסבינהו חד חד כי לא ניידי דהוי לי' קבוע וכמע"מ דמי וליכא למיסמך ולמימר מרובא פריש יע"ש, ולכאורה קשה להבין כיון דלא הוי קבוע דאו' דמדאו' בטל ברוב דהא דדבר חשוב לא בטיל הוא מדרבנן אמאי גזרינן כיון דאי אפשר לבוא לידי איסור דאו' הוי' גזירה לגזירה. ובאמת תוס' ד"ה אלא העירו בזה שכתבו וז"ל מדגזור משום קבוע הי' נראה דאי שקיל חד מן הקבוע אסור מדאו' ולא אמרינן מרובא פריש דכיון דדבר חשוב הוא ולא בטיל דהוי לי' קבוע כמע"מ יע"ש. מיהו אח"כ דחו זה להוכיחו דהוי קבוע דרבנן דמדאו' דבר חשוב בטיל וא"כ הדק"ל, ותו יש להבין דהנה רש"י בד"ה נמשך כתב וז"ל נמשך בתמי' משמע יקחם אחד אחד מתוך העדר הא הוי האיסור קבוע ועומד ביניהם וקיי"ל בסנהדרין דף ע"ט מוארב לו פרט לזורק אבן לגוי דהו"ל קבוע כמע"מ דמי עכ"ל, והוא תמוה מדהביא קרא משמע דסובר דהוי קבוע דאור' הא כיון דדבר חשוב בטיל מדאו' בע"כ לא הוי קבוע דאו' ודוחק לומר דרש"י סובר כמ"ש תוס' במס' מעילה הובא במשנה למלך בפ"ז ממעילה ופר"ח סי' ק' סק"ג דמשמע דס"ל דבר חשוב לא בטיל מדאו' כיון דדברי תוס' תמוהין וצ"ע מכמה סוגי' הש"ס ותוס' בעצמם כתבו בכמה דוכתי להיפך. הגם דרש"י בד"ה אי כתב וז"ל, נראה לי דמדאו' בשעת קביעותא לא חזי עד דניידו וגזרי רבנן משום קביעותא והו"ל דחוין מן התורה יע"ש הא תברא בצידי דאיתא אח"כ ור' אמר לי דהאי קבוע אינו מן התור' כמע"מ אא"כ ניכר האיסור יע"ש. ונראה דפי' ראשון נכתב בשם איזו מפורש והגה"ה נכתב על שם רש"י דרש"י דהוא ר' אומר לו כן וראיתי בס' ברכת הזבח שהבין דמן רבי אומר הוא הגה"ה וחולק רבו של הגה"ה על פי' רש"י, וא"כ הבין דרש"י סובר דהוי קבוע דאו' ולענ"ד א"א לומר דרש"י סובר כן כנ"ל, ולדבריו הו"ל לתוס' להביא פירושו ולדחות כדרכם, ותו אי נימא כהבנת ברכת הזבח דר"י סובר בתערובת חתיכות הוי קבוע דאו' קמה קו' קמאי ז"ל האיך משכחת ביטול יבש בדבר שאינו חשוב דקיי"ל דבטל ברובא כדאי' ביו"ד סי' ק"ט ועיין במס' ביצה דף ג' ע"ב ברש"י ד"ה אפי' ואפי' לפמ"ש בית יוסף שם בשם רשב"א דרש"י סובר דבעי ששים ג"כ קשה הא הוי קבוע וכמע"מ:

כב) לכן נראה לענ"ד דגם רש"י סובר כשיטת קמאי ז"ל בתערובת חתיכות בדבר חשוב הוי רק קבוע דרבנן ונקדים מה שיש לדקדק בסוגי' (א) קשה קו' תוס' הנ"ל האיך גזרו משום קבוע כיון דלא הוי קבוע דאו' (ב) יש לדקדק במה דפריך הש"ס ונמשך ונקריב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא קפריש אטו נעלם ממנו דהוי קבוע דרבנן (ג) יש לדקדק במה דאמר אח"כ כל קבוע כמע"מ דמי תיבת כל מיותר, ונלענ"ד דהנה לעיל בפרט ו' נתבאר ג' שיטות בתערובת חניות אי הוי קבוע דעת הב"ח וש"ך נראה דהוי קבוע דאו' אף דבתערובת חתיכות לא הוי קבוע דאו' דמדאוריי' דבר חשוב בטל מ"מ בחניות הוי קבוע דאו' (ב') להר"ש מקינון לא הוי קבוע כלל כיון שלא ניכר האיסור, (ג') לשיטת הפרישה הוי קבוע דרבנן ונראה להוכיח דרש"י סובר כב"ח דהוי קבוע דאור' דהנה לעיל בכלל רובא באיסורא הבאתי מחלוקת קמאי ז"ל בהא דאמרו חכז"ל דדבר חשוב לא בטיל אי רצונם לומר דעשאו בתערובת דבר חשוב דינו כדין קבוע דאו והוי כמע"מ או דרצונם לומר דיש לו דין קבוע כמו בקבוע דאו' לא מהני רוב ה"ה כאן לא מהני רוב אבל שם רוב לא נעקר ממנו רק דרוב לא מהני מחמת גזירת חכמי' שגזרו שדבר חשוב לא בטיל יע"ש באריכות דנראה דנחלקו בזה רמב"ם ורשב"א, ואולם נראה אפי' אי נימא בתערובת חתיכות בדברים חשובים אמרו חכמים שיהי' לו דין קבוע יש לומר הטעם כיון דמצינו דעל פי רוב תיקנו ועשאו כעין דאו' וסמך לזה במס' גיטין דף ס"ה כל דתיקנו רבנן כעין דאו' תיקנו והיינו לשיטת הב"ח דמצינו בתערובת חניות אף שאין איסור ניכר הוי קבוע דאו' לכן גזרו אף בתערובת חתיכות בדבר חשוב שיהי' לו דין קבוע דרבנן אף שאין איסור ניכר, וא"כ נראה להסוברים דלא הוי מדאו' שום קבוע היכי שאין איסור ניכר לא הוי גזרו רבנן בתערובת חתיכות בדברים חשובים שיהי' לו דין קבוע דרבנן דבכל מקום היכי דגזרו חכמי' טעמם כדי לעשות סייג לתורה שלא יבואו לטעות באיסור דאו' והיינו היכי דענינים קרובים שנוכל לטעות שלא ניכר ההפרש לכל אבל היכי שאין ענינים קרובים לא גזרו כדמוכח בכמה דוכתי בש"ס וכן מוכח בתשובת הרא"ש הובא בב"י יו"ד סי' ק"י שכתב וז"ל אבל קודם שנולד הספק לא שייך למיגזר מידי וכו' ועוד דודאי ליכא למיטעי באם לקח בעוד שהי' בחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסר אבל לאחר שכבר נאסר אי שרית לי' אותו שפירש אתי למיטעי וליקח מן הקבוע דמימר אמר מה לי האי או האי דכ"ע לא בקיאי בדיני דקבוע יע"ש הרי דלא גזרו היכי דלא שייך טעות וקצת זכר לדבר להמעיין ברש"י במס' עירובין דף ל"ו ע"א ד"ה ומשני קסבר וא"כ יש לומר לשיטת הב"ח לכן גזרו ואמרו בתערובת דברי' חשובים שיהי' לו דין קבוע כיון דבלא"ה הי' נראה להם להחמיר מחמת דבר חשוב שלא יהי' בטל ברוב הוסיפו לגזור שיהי' לו דין קבוע אטו תערובת חניות כיון דבתרוייהו אין איסור ניכר בקל יבואו לטעות ויאמרו כיון שמותר ליקח בתערובת חתיכות מטעם כל דפריש מרובא קפריש אתי להתיר ליקח מתערובת חניות מקביעות מטעם כל דפריש מרובא קפריש כיון דבתרוייהו אין איסור ניכר אבל להסוברי' דלא שייך קבוע היכי שאין איסור ניכר לא שייך לומר שגזרו בתערובת חתיכות שיהי' לו דין קבוע אטו קביע דאו' דלאו ברשיעי עסקינן כמ"ש תוס' במס' חולין דף צ"ה ע"א ור"ן שם הובא בש"ך סי' ק"י ס"ק י"ז דלא שייך חשש זה כיון דניכר האיסור א"כ מהיכי תיתי יגזרו חכמים בלי טעם וסייג לגזור על דברים חשובים שיהי' לו דין קבוע כיון דליכא למיחש שיבואו לידי איסור דאו' אבל לשיטת הב"ח אתי שפיר דעשו סייג לדברי תורה כדרכם בכ"מ:

כג) והנה ידוע שיש ב' עניני רובא (א') איסור המעורב בהיתר שנתבטל ברוב ומותר לאכול כולן כמבואר פרטי דינים ביו"ד סי' ק"ט (ב) כל דפריש מרובא קפריש שיהי' מותר רק מה שפירש, וכבר למדנו מדברי הר"ן במס' ביצה דף ז' ע"א דכל דפריש עדיף מרוב הנ"ל שכתב אע"ג דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל מ"מ אמרינן כל דפריש מרובא קפריש כיון דלא איתחזק איסורא ועיין בר"ן שם דף כ"ט ע"א ומשנה למלך בפ"ז ממעילה הלכה ו' וכן קיי"ל ביו"ד סי' י"ו סעי' י"ב ועיין מג"א בסי' תקי"ג ס"ק י"ג מ"ש בשם יש"ש ובפני יהושע במס' פסחים דף ט' ע"ב ובצל"ח שם דף ז' ע"א וכן מוכח בסוגי' כמ"ש המשנה למלך דכל דפריש מרובא קפריש עדיף מרוב הנ"ל דהא הש"ס מקשה וניכבישינהו דניידי שיבטלו מקביעותן ונימא כל דפריש מרובא מרובא קפריש ולולי הגזירה שמא יקח מקבוע כמו דמשני הש"ס הוי אזלינן בתר רובא וכל דפריש וכו' א"כ מוכח דבע"כ עדיף מרובא דאיתחזק איסורא רק כשיש לו שם קבוע לא שייך לומר כל דפריש מרובא קפריש היכי שנולד הספק במקום הקביעות שלקח מקביעות כד) לפ"ז מיושב היטב סוגי' הש"ס הנ"ל דהנה על קושי' הש"ס לבטל ברובא חידשו ר' פפא ור' אשי דדבר חשוב לא בטיל ברובא והי' סובר המקשין ניהו דהחמירו חכמים דדבר חשוב לא בטיל ברובא שיהי' מותרין כולן מחמת ביטול ברוב כיון דאיתחזק איסורא מ"מ לא גזרו חכמים שיהי' לו דין קבוע לכל דינין ואפילו בלקח מתערובת ואמרינן כל דפריש מרובא קפריש כיון דאין לו שם קבוע איכא רובא ואף דלא מהני ביטול לדברים חשובים מ"מ כל דפריש מרובא קפריש עדיף לכן שפיר פריך ונמשך ונקריב חד מיניהו כו' ומה דהבין המקשן כן דלא גזרו בתערובת דברים חשובים שיהי' לו דין קבוע יש לומר דהי' סובר לסברא פשוטה דליכא קבוע דאו' רק היכי דאיסור ניכר כמו בט' חניות כו' אבל בתערובת חניות דלא ניכר האיסור לא שייך דין קבוע וא"כ מה"ת נימא דהחמירו חכמי' חומרא בלי טעם שיהי' על תערובת חתיכות בדברים חשובים דין קבוע כיון דליכא שום סייג כלל דאי אפשר לטעות שיצמיח מכשול באיסור דאו' כנ"ל ועל זה קאמר הש"ס נמשוך הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ר"ל גם בתערובת חניות איכא ג"כ קבוע דאור' ושפיר החמירו חכמים בתערובת חתיכות בדברים חשובים שיהי' לו דין קבוע אטו תערובת חניות דג"כ אין איסור ניכר והוי קבוע דאו' ואיכא סייג וטעם לדבריהם והיינו דדייק בלשונו הקדוש כל קבוע לרבות אפי' תערובת חניות אף שאין איסור ניכר הוי כניכר האיסור ועל זה כתב רש"י דאתי' מקרא וארב לו פרט לזורק אבן לגוי דמהאי קרא משמע אף שלא ניכר הישראל מ"מ הוי קבוע כמ"ש הב"ח וה"ה בתערובת חניות ואח"כ מקשה הש"ס וניכבישינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא קפריש כיון דלא הוי קבוע שפיר אמרינן כל דפריש כו' אפי' בדברים חשובים כנ"ל, ועל זה משני רבא גזירה משום קבוע ר"ל קבוע דחניות דהוי קבוע דאו' כיון דענינים קרובים זה לזה בתרוייהו אין האיסור ניכר חשו חכמי' אם נתיר לו שיהי' ניכבישינהו דניידי בקבוע דרבנן יעשה כן בקבוע דאו' דהיינו בתערובת חניות והתם אסרו חכמים שמא יקח מקבוע ויעשה איסור דאו' כיון שאין האיסור ניכר יורה היתר לכן גזרו גם בקבוע דרבנן דהיינו בתערובת דברים חשובים ולא הוי גזירה לגזירה כמו דאי' במס' שבת דף י"ז ע"א היכי דאי לא הא לא קיימא הא הוי לי' רק חדא גזירה דאיתא שם וז"ל טהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין מ"ט גזרו רבנן טומאה דאי לא הא לא קיימא הא כ' רש"י וז"ל אי לאו דגזרו אף על הטהור לא קיימא גזירה הבא אחר טבילה דאמרי מ"ש האי מהאי עכ"ל, וא"כ ה"ה כאן לפמ"ש רא"ש בתשובה הובא בב"י סי' ק"י דלא בקיאי בדין קבוע ולפי דמיונם היכי דניכבישינהו דניידי דמי ללוקח מקבוע היו מוכרחין לגזור גם בתערובת חתיכות דלא מהני דנכבישינהו דניידי כיון דכתערובת חתיכות דומה לתערובת חניות היו מוכרחין להשוות מידותיהן שיהי' להם דין אחד שלא יצמיח מכשול באיסור דאור' בתערובת חניות והוי רק כחדא גזירה אטו שלא יצמיח מכשול באיסור דאו ולא קשה קו' הנ"ל ונכון היטב, לפ"ז מוכח דרבא סובר כר' זביד שם בדף ע"ט ע"ב דגוזרין גזירה במקדש לכ"ע ועיין ברש"י שפי' אי חשו לפסידא דקדשים שלא נפסיד אלו בשביל סייג דאחרים דלפמ"ש הפ"י בדברי רבא משום סייג בעלמא דהיינו תערובת חניות ולפי הכוונה פשוטי הוי סייג באותו דבר בעצמו משא"כ לפי פירושי אע"כ כמ"ש כן נלענ"ד נכון לולי דברי קמאי ז"ל ואפשר שכן הוא כוונת רש"י זצ"ל:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה