שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ז · פרט ו
יבואר תערובת חניות אי הוי קבוע כיון דלא ניכר האיסור:
י"ז) בש"ע יו"ד סי' ק"י ס"ג מבואר ג' שיטות (א') הב"ח הבין בדעת הטור היכי דאיכא תערובת כגון שיש עשר חניות ובט' בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולא נודע באיזה מוכרת בשר נבילה והלוקח יודע מאיזה לקח הוי קבוע דאו' דכ' שם וז"ל ועל זה השיג רבינו הטור על רשב"א ודעת רבינו הוא כיון דדין קבוע מוארב לו נפקא פרט לזורק אבן לגוי והתם כיון שידוע שיש ישראל אע"ג דאין נודע ישראל הו"ל קבוע יע"ש וכיון דסובר דילפינן מקרא בע"כ סובר דהוי קבוע דאו', וכן נראה מסתימת דברי רמ"א שם בדרכי משה ס"ק ו' ועיין בש"ך שכ' ס"ק י"ד וס"ק כ"ט וכן מוכח דעת התוס' במס' זבחים דף ע' ע"א ד"ה אפילו בסופו ובמס' סנהדרין דף פ' ע"ב ד"ה הנסקלין דכתבו לחד תירוצא לכן כשנתערב מיעוט שחייבין מיתה קלה ברובא שנתחייבו מיתה חמורה ידונו בקלה ולא אזלינן בתר רובא משום דהוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ופטור מדאור" דספק נפשות להקל הרי מוכח דס"ל אפי' היכי דלא ניכר האיסור במקומו מ"מ הוי קבוע דאור' דהא כתבו דפטור מדאו', והא דכתבו תוס' במס' חולין דף כ"ה ע"א דלא הוי קבוע רק היכי שאיסור ידוע במקומו אבל היכי שמעורב ואינו ניכר האיסור לא הוי קבוע לכן קיי"ל איסור שנתערב בהיתר יבש ביבש בטל חד בתרי רק בדבר חשוב החמירו אפילו במעורב לא בטיל יע"ש שאני התם בתערובת חתיכות דשייך ביטול ברוב משא"כ תערובת אדם באדם דלא שייך ביטול סבירא ליה דהוי קבוע וכמ"ש בפלתי סי' ק"י ס"ק י"א שכן הוא דעת התוס' הנ"ל לחד תירוצא אך מ"ש הפלתי דב"ח סובר דהוי קבוע דרבנן תמוה הא הב"ח כתב להדי' בתערובת חניות הוי דאו' רק תערובת חתיכות בדבר חשוב הוי קבוע דרבנן. (ב) שיטת ר"ש מקינון ז"ל הובא בפר"ח סי' ק"י ס"ק י"ג דהיכי דלא ניכר האיסור לא הוי קבוע שכתב מה"ט ניחא מה שמקשין יאסרו כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן דהוי קבוע ובהנ"ל א"ש כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך קבוע ומבואר שסובר דלא הוי אפי' קבוע דרבנן והסכים עמו הפר"ח וע' שם ס"ק כ"ב וע' בס' חוות דעת בסי' ק"י ס"ק ל' וברש"י מס' גיטין דף נ"ז ע"ב ד"ה הרי זה וכן הוכיח מתוס' במס' גיטין דף ס"ד ע"א ד"ה אסור ובמס' נזיר דף י"ב ע"א ד"ה אסור בהאי דאמר ר' יוחנן האומר לשליח צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם דחזקה שליח עושה שליחותו וכיון דלא פירש לא ידיע איזה קידש לו ודילמא נושא אחת מקרוביה כתבו שם דמדאו' מותר לישא דאזלינן בתר רובא דעלמא שאינם קרוביה רק שקנסו אותו כיון שלא פירש לשלוחו שם האשה, וכתבו שם אח"כ וא"ת ליהוי איסורא דאו' דהו"ל קביע, ויש לומר דלא אמרינן קבוע אלא כשאיסור ניכר לעצמו והיתר ניכר לעצמו אבל כשאין איסור ניכר לעצמו לא אמרינן קבוע יע"ש משמע דס"ל דאפי' חכמים לא עשאו שיהיה דין קבוע רק דהתם קנסא קנסו משא"כ בעלמא מיהו דעת רמב"ן מובא ברשב"א ור"ן שם דס"ל מדינא אסור בכל הנשים שבעולם מוכח דס"ל דהוי קבוע אך יש לומר דס"ל דהוי קבוע דרבנן, וע' בס' שער המלך בפ' א' ממגילה הלכה י"א, (ג) כתב בספר פרי מגדים סי' ק"י בשפתי דעת ס"ק י"ד שמדברי הפרישה בס"ק ט"ו מוכח דסובר דתערובת חניות לא הוי רק קבוע מדרבנן ואפי' חתיכות שאינם ראוית להתכבד לא בטלין ברוב ודמי לתערובת חתיכות הראוי' להתכבד דהוי קבוע מדרבנן וכן הפלתי שם הוכיח מרש"י שסובר דאפי' היכי דאין איסור ניכר הוי קבוע מהא דאי' במס' יבמות דף ט"ז ע"ב אמר רב אסי עכו"ם שקידש בזמן הזה חוששין לקדושין שמא מעשרת השבטים הוא ונשאו כותית וקסבר כותית שילד' מישראל הולד ממזר וחוששין לקדושי ממזר ע' תוס' ד"ה עכו"ם, והא כל דפריש מרובא קפריש בדוכתי דקביעי וכתב רש"י וז"ל דקביע בני עשרת השבטים וכל קבוע כמע"מ והיכן קבוע כדכתיב וינחם וכו' וע' תוס' ד"ה בדוכתא והתם לא ניכר מיהו לא מוכח דסובר דהוי קבוע דאו' די"ל דסובר דהוי קבוע מדרבנן וע' בשו"ת צמח צדק סי' ל"ב ובטו"ז א"ח סי' תרע"ג ס"ק ו' וברמ"א יו"ד סי' קי"ד ס"ו ובטו"ז ס"ק י"ג:
יח) והנה בירושלמי במס' שבת בפרק כלל גדול ה"א כתב וז"ל גדול שנשבה בין עכו"ם כו' מונה ששה ועושה שבת כו' ומקשה הש"ס ניחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם ר' יוחנן ור"ל איתפלגין ר' יוחנן אמר חושש לכל הנשים (דילמא קרובתה היא דלמא אמה או אחותה הוא נסיב) רשב"ל אמר אינו חושש לכל הנשים דאזלינן בתר רובא וקשיא לר' יוחנן ניחוש לכל הימים ויהיה אסור לעשות בכולן שמא שבת היא), ומשני תמן יש לו תקנה יכול הוא לישא גיורת או משוחררת הכא מאי אית לי' ר"ל מה תקנה יש לו שלא ימות ברעב ועושה בכל יום מלאכה כדי קיום נפש, וראיתי בספר קרבן העדה שהקשה לפמ"ש תוס' בגיטין דף ס"ד דהתם גבי קדושין לא הוי קבוע רק דקנסו הכא הרי הוא אנוס גמור לא שייך לקנסו והניח בקושי' ולא הבנתי קושיתו שאני התם דאיסור לא ניכר לכן כתבו תוס' דליכא קבוע רק דקנסו משא"כ הכא ימי שבת וימי החול נכרין לכולי עלמא רק זה אינו יודע א"כ דמי ממש לט' חניות מוכרת בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח והלוקח אינו יודע מאיזה לקח דהוי קבוע כיון דאיסור ניכר לכל וקושי' הש"ס הוא מכח כ"ש כיון דר' יוחנן סובר אפילו התם אסור אף דליכא קבוע דאו' מכ"ש הכא דהוי קבוע דאו', מיהו קשה למה מקשה רק לר' יוחנן הא אפי' לר"ל קשה דאף דסובר התם דמותר בכל הנשים כיון דליכא קבוע וקנסה לא ס"ל משא"כ הכא דאיכא קבוע דאו', והנה במס' שבת דף ס"ט ע"ב איתא ג"כ להאי דינא והובא להלכה בטוש"ע א"ח סי' שמ"ד סעיף א' וז"ל ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה שבעה ימים מיום שנותן אל שכחתו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה ואם יש לו במה להתפרנס אסור לו לעשות מלאכה כלל עד שיכלה ממה שיש לו ואז יעשה מלאכה בכל יום אפי' ביום שמקדש בו כדי פרנסה מצומצמת יע"ש וכ' במג"א סק"א על מ"ש דאם יש לו ממה להתפרנס אסור במלאכה וז"ל אע"ג דרוב ימים הם ימי חול זה מיקרי קבוע יע"ש ונראה כוונתו לדברי ירושלמי ומצאתי ראיתי בס' בפרי מגדים שם שתמה כן על ספר קרבן העדה, ומיהו לא העיר במה שכתבתי דקשה אמאי לא מקשה גם על ר"ל ואין לומר דבאמת מקשה גם על ר"ל דע"כ לא פליג רק החם דליכא קבוע וקנסא ל"ל משא"כ הכא דאיכא קבוע דאו' דז"א דאכתי קשה למה מקשה מר"י ור"ל הא הוי מצי להקשות בפשיטות מברייתא מפורשת בכמה דוכתי דקבוע דאו' הוי היכי דאיסור ניכר כדאיתא בט' חניות וכו' וע' במס' כתובת דף ט"ו ע"א וצ"ע:
יט) והנה הפר"ח בסי' ק"י ס"ק כ"ב דעתו דספיקא בחניות לא הוי קבוע וכתב שאחרונים ז"ל בדו דין זה דהוי קבוע להליץ בעד הטור ושגגה בידים יע"ש ובמכ"ת הקדושה תמהני איך חשב לשווי' לרבותינו אחרונים ז"ל אשר מימיהן אנו שותין לטועה בדבר פשוט ובאמת מצינו דעת קמאי ז"ל הסוברים כן כמש"ל שכן נראה דעת תוס' לחד תי' ורש"י. וכן מבואר דעת הר"ן במס' ביצה דף ז' ע"א שכ' וז"ל איכא מאן דשרי אפי' ביום ראשון של ר"ה משום דרובן של ביצים לאו בני יומן נינהו ואזלינן בתר רובא כל היכי דאתי מאן דזבין לגבי' אבל למיזל לבתי דידהו דהו"ל מקום קביעותן אסור דילמא איכא חד דמזבין ביצים בני יומן וכל קבוע כמע"מ דמי עכ"ל הרי אף דלא ניכר האיסור סובר דהוי קבוע ומסתימת דבריו משמע דהוי קבוע דאו' וע' מג"א סי' תקי"ג ס"ק י"ג וצל"ח במס' פסחים דף ז' ומשנה למלך בפ"ז מהל' מעילה הלכה ו', מיהו מה דמשמע מדברי הש"ך סי' ק"י ס"ק י"ז דגם רשב"א סובר דהוי קבוע דאו' אפי' היכי דאין איסור ניכר שפיר קאמר בפרי מגדים בשפתי דעת דהמעיין בתורת הבית הארוך כתב כמה פעמים כיון שאיסור ניכר במקומו לא שייך ביטול משמע להדי' היכי שאין האיסור ניכר אפי' בתערובת חניות לא הוי קבוע דאו', ובע"כ וזה שכ' הב"ח בסעיף ו' דרשב"א סובר דהוי קבוע ר"ל קבוע דרבנן:
כ) ובשיטת הרא"ש נלע"ד להוכיח דסובר דהוי קבוע אפי' היכי דלא ניכר האיסור ודלא כפר"ח שכתב בפשיטות דלא הוי קבוע אפי' קבוע דרבנן, דהנה תוס' במס' חולין דף צ"ה ע"א ד"ה הכא הקשו אמאי בתערובת דבר חשוב דאפי' פירש ממילא אסור לשיטתם משום גזירה שמא יקח מקבוע ובט' חניות קיי"ל בנמצא הלך אחר הרוב ולא גזרינן שמא יקח מקבוע. ותירצו כיון שאיסור ניכר ורשב"א בתה"א בית ד' שער ז' כתב בתוספת ביאור וז"ל תי' ר"י ז"ל דהתם איסור והיתר מעורבין זה בזה ואי שרית לי' כשפירש אתי למישקל מן הקבוע כיון דאין מקומו ניכר אבל היכי דמקום איסור נודע וניכר לא חיישינן דלאו ברשיעי עסקינן שיקח מאיסור הברור יע"ש וכ"כ בח"י שם והר"ן וע' בתוס' פסחים דף ט' ע"ב ד"ה היינו ובמוהרש"א שם ובתוס' זבחים דף ע' ע"ב ד"ה אפי' מיהו הרא"ש כתב וז"ל יש לומר דהכא שאיסור ידוע במקומו לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע דמידע ידיע כל קבוע כמע"מ דמי וגם כל אדם נזהר ליקח משם כיון שידוע שיש חנות אחת מוכרת בשר נבילה עד שיודע שמן הכשירות לקח אבל כשאיסור מעורב בהיתר אי שרית לי' כשפירש אתי ליקח מן הקבוע עכ"ל והמעיין ישפוט בצדק במה שכ' רבינו ז"ל באריכות ולא כתב בקיצור כמו שכתבו קמאי ז"ל שכוונתו דסובר דגם בתערובת חניות הוי קבוע וא"כ הוי לן למייחש דילמא בכה"ג יורה היתר לסמוך על הרוב שמוכרין בשר שחוטה על זה כתב אף אי שרית לי' כשפירש לא אתי ליקח מקבוע דמידע ידיע כל קבוע כמע"מ דמי ולכן לא סגי בתי' קמאי הנ"ל דאטו ברשיעי עסקינין כיון שאינו יודע מקום האיסור שפיר יש לחוש דמורה התירא וא"כ נלמוד דרא"ש סובר כשיטת רבותינו אחרונים ז"ל דהוי קבוע בתערובת חניות לכן מאריך לכתוב טעם הנ"ל כדי להורות דין חדש דאפי' בכי האי גוונא דאין איסור ניכר לא חיישינן שיהי מורה היתר ויעבור כיון שיודע הדין דהוי קבוע לא יעבור על איסור דאו' מספק משא"כ בתערובת חתיכות דבר חשוב דלא נחשב לו לקבוע אם אתה מורה לו היתר ליקח ממה דפירש משום דכל דפריש מרובא קפריש יורה היתר ליקח גם מקבוע מיהו אכתי דברי הרא"ש הלז לכאורה צריכין ביאור, דמ"ש וגם כל אדם נזהר ליקח משם וכו' שהם דברים מיותרים דעיקר החשש הוא אם יהי' מורין לו היתר כשפירש יקח מקבוע וע"ז תי' ולמה האריך וכתב גם כל אדם כו' שאינו מן המובן, ונראה כוונתו דהנה איתא במס' ביצה דף ה' ע"א דסובר ר' שמעון כיון דלא גמיר מדרש חכמים מסתמא לא גמיר ג"כ מה דמפורש בתורה ולחכמים דקיי"ל כוותי סוברים מה דמפורש בתורה מסתמא כולי עלמא גמירי אבל מדרש חכמים לאו כ"ע גמירי. וע' בתוס' במס' גיטין דף מ"ג ע"ב ד"ה הואיל מוכח מדבריהם ג"כ דסבירא להו דלאו כ"ע בקיאין במדרש חכמים רק מה שמפורש בתורה בקיאין ע' תוס' במס' ב"ק דף מ"ה ע"א ד"ה מכור, והנה הא דקיי"ל כל קבוע הוי כמע"מ הוא רק מדרש חכמים דלא מפורש בתורה וכמו כן הא דקיי"ל יבש ביבש דחד בתרי בטיל, ובדבר חשוב דבטיל מן התורה הוא רק מדרש חכמים דלא מפורש בתורה רק דאתי מאחרי רבים להטות הכתוב בדיינים כמ"ש רש"י במס' ביצה דף ג' ע"ב ד"ה אפי' לפ"ז אתי שפיר דברי הראש ברורין ומכוונים דהא דאסור להכניס את עצמן בספק איסור דאו' מוכח להמעיין בהג"א במס' חולין בפ"ק והובא בב"י יו"ד סי' א' דאפי' עם הארץ יודע דיש להחמיר מספק כיון דהדעת מסתבר ובוודאי ע"ה לא יקיל א"ע לאכול חתיכה ספק חלב ספק שומן וא"כ שפיר כתב דהיכי דאיסור ידוע והיינו תערובת חניות שידוע דאיכא איסור בחניות רק דלא ניכר ליכא שום חששא שיצמיח מכשול כשנורה לו היתר בפירוש ממילא דהיינו בנמצא ביד עכו"מ בשביל זה לא יורה היתר לילך וליקח בעצמו מחניות הקבועים דאם בקי בדין יודע הדין שכל קבוע כמע"מ אפי' אם אינו בקי בדין קבוע דלא בקי במדרש חכמים כיון דלא גמיר במדרש חכמים זז מסתמא לא גמיר ואינו בקי דסמכינן על רובא כסברת ר' שמעון שזורי דאפי' רבנן לא נחלקו רק בדבר המפורש בתורה ממילא לא יורה היתר ליקח מחניות כיון שידוע שיש חניות אחת מוכרת בשר נבילה ודין דספיקא דאו' לחומרא כ"ע בקיאין וזהו שכתב הרא"ש וגם כל אדם נזהר ליקח משם כו' ר"ל אפי' מי שאינו בקי בדין לא יטעה בזה משא"כ היכי שאיסור מעורב בהיתר אי שרית לי' היכי דפריש אתי ליקח מן הקבוע דזה לא נחשב לו לקבוע כיון דאיסור מעורב בהיתר ולא ניכר האיסור אם נתיר לו בפירוש ממילא יקיל ליקח מקבוע וא"ש, ולפי דברינו קשה על רבינו הש"ך בסי' ק"י ס"ק י"ז שכתב לפוסקים דסוברים דתערובת חניות דהיינו שידוע שיש טריפות בחניות אחת רק שלא נודע באיזה חניות הוי קבוע אזי אפי' פירש ממילא אסור דחיישינן שמא יקח מן הקבוע כיון דאין איסור ניכר ולא שייך הטעם הנ"ל אטו ברשיעי עסקינן וע' בס"ק י"ז וכ"ט הא מדברי הרא"ש הנ"ל מוכח דבכה"ג לא חיישינן שמא יקח מקבוע כיון שידוע שוש עכ"פ חנות אחת מוכרת בשר טריפה לא יורה היתר לעצמו וצ"ע, מיהו קשה דרא"ש סותר א"ע דבתשובה כתב כמו שהובא בב"י סי' ק"י וז"ל ועוד דבהא ליכא למיטעי דאם לקח בעוד שהי' בחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסרו אבל לאחר שכבר נאסרו אי שרית לי' אותה שפירש אתי למיטעי נמי ליקח מן הקבוע דמימר אמר מה לי האי או האי דכ"ע לא בקיאי בדין קבוע עכ"ל וא"כ אמאי מותר בתערובת חניות כשפירש ממילא כמש"ל בכוונתו ניחוש דיקיל לעצמו וליקח מן הקבוע ויסמוך על רובא דכשירות כיון דלא בקיאי בדיני דקבוע וצ"ע.