שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ז · פרט ב
יבואר ביאור שיטת הרא"ה הנ"ל בפרט א'
י) לכאורה קשה לפירוש רא"ה שהספק הוא אם הרג לישראל לעכו"ם מנ"ל לרבנן להוכיח דאמרינן קבוע אפילו היכי דליכא חזקה המתנגד דילמא היכי דליכא חזקה המתנגד אפי' כשנולד ספק במקום הקביעות יש לו שם רובא והא דגלי תורה דקבוע הוי כמע"מ הוא רק בנידון דידן בזורק אבן לגוי ותשעה ישראל ועכו"ם אחד ביניהון דלולי קרא הי' חייב מיתה כיון דאזלינן בד"נ בתר רובא וכפשטא דמילתא אפי הכי שלא נתחזק הרוב מקדם אף דאית לי' לרוצח חזקה קמייתא שפטור ממיתה מ"מ בעלמא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וכרבנן דר' מאיר ואפילו לפמ"ש תוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב דגם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא דרבנן ודוקא להחמיר וכמ"ש בכללי רובא וחזקה ויש לומר בכי האי גוונא גלי התורה בד"נ כשנולד הספק במקום הקביעות דהוי כמע"מ ומהני חזקה קמייתא שפטור ממיתה ואכתי מנלן להוכיח היכי דליכא חזקה המתנגד דקבוע הוי כמע"מ כיון דקבוע הוא חידוש ראוי למעט בחידושו ואף אמנם בט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה דהוי קבוע איכא ג"כ חזקה נגד רוב כמ"ש תוס' במס' נדה דף ח"י ד"ה אחר הרוב דאיכא חזקה דבהמה בחיה בחזקת איסור עומדת ועיין בפלתי סי' ס"ג ס"ק א' בסופו מ"מ קשה הא באמת קיי"ל קבוע הוי כמע"מ אפי' היכי דליכא חזקה וגם הא קיי"ל קבוע אפי' לקולא כגון ט' חניות מוכרת בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחיטה דג"כ הוי כמע"מ ועיין ש"ך סי' ק"י ס"ק ט"ו. ולכאורה יש לומר דהכא בזורק אבן לתוך חבורה והרג אחד מהם איתרע חזקת הרוצח כיון דנעשה מעשה שראוי להסתפק דבכה"ג היכי דאיתרע חזקה הוכיח מוהרי"ט בחידושיו במס' קדושין דף ו' ע"ב בסוגי' דנתן הוא והפני יהושע במס' גיטין דף כ"ח ע"א דלא הוי חזקה. ותו לפי מ"ש הכנסת הגדולה ביו"ד סי' ח"י ומשנה למלך בפרק ו' מעדות דלא אזלינן בתר חזקה רק היכי דיש שייכות לחזקה עם הספק והכא איתרע חזקתו כיון שעכ"פ עשה מעשה והרג לאחד וגם אין שייכות לחזקה עם הספק דהספק הוא אם הנהרג הוא עכו"ם או ישראל אטו משום חזקתו של זה נימא שהנהרג הוא עכו"ם. מיהו באמת המעיין בתוס' מס' כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו מוכח דמן התורה אפי חזקה כזו הוי חזקה אף דאיתרע ואין לו שייכות עם הספק כמ"ש בכללי חזקות בס"ד וא"כ הדק"ל. וקושי' זו קשה רק לפי' רא"ה ולא לפי' רש"י כמובן אמנם מצאתי ראיתי בס' שיטה מקובצת כתובת דף ט"ו ע"א בשם תוס' רבינו פרץ וז"ל מהכא קים לן דכל קבוע כמע"מ, והקשה ר"ש האיך יליף מהכא האי דינא דילמא דוקא בד"נ הוא דאמר רחמנא הכי להקל דכתיב והצילו העדה דהא אשתו ואחותו עמו בנתכווין לזו ובעל לזו חייב שהרי מתעסק חייב בחלבים ועריות ומדלא ילפינן בעלמא דפטור כשאינו מתכווין מרוצח לר' שמעון לרבנן נמי לא נילוף מיני' בעלמא קבוע, לכן נראה למוהר"פ ז"ל דכיון דהא דאזלינן בעלמא בתר רובא נפקא לן מאחרי רבים להטות דכתיב גבי נפשות והכא גלי לן דקבוע חשוב כמחצה גבי נפשות ולא אזלינן בתר רובא ילפינן מיני' בעלמא דקבוע כמחצה ולא ניזל בתר רובא דליכא למימר דיני נפשות שאני כיון דכל עיקר רובא דעלמא מדיני נפשות ילפינן לה עכ"ל, והמעיין בדבריו יראה שרבינו פרץ סובר כמ"ש בשיטה מקובצת הנ"ל בשם הרא"ש דרובא מצד סברא הוא ספק רק דתורה אמרה שיהי' לו דין ודאי דהא מהני רובא בד"נ דבדיינים אם רוב אומרים שחייב מיתה אף שמיעוט אומרים להיפך אזלינן בתר רובא וכיון דבקבוע גלי תורה בד"נ דלא מהני רובא נשאר על סברא חיצונה דבכ"מ בקבוע לא מהני רובא כמו בד"נ והא דמוכרח התורה לגלות מקרא דוארב לו דקבוע הוי כמע"מ דלולי כן הוי אמרינן כיון דכבר גילה התורה דרובא יש לו דין ודאי מה לי שהספק נולד במקום הקביעות או כשאין הספק נולד במקום הקביעות לכן מוכרח התורה להורות דין קבוע וא"כ מה דאמרינן דקבוע הוי חידוש הכוונה כיון שכבר גלי התורה דרובא יש לו דין ודאי מה לי אם הספק נולד במקום הקביעות או כשאין הספק נולד במקום הקביעו' וזהו חידוש שחידשה תורה, וא"כ מיושב קושי' הנ"ל, כיון דעיקר רובא ילפינן מד"נ והכא בקבוע דגלי התורה דלא מהני רובא נשמע בכ"מ הוי קבוע וכסברא חיצונה וא"ש, שוב מצאתי ראיתי שכבוד אאמ"ו הגאון אמיתי זצ"ל בספרו שערי דיעה סי' ק"י ס"ק ד' הביא ג"כ דברי רבינו פרץ הנ"ל, מיהו לפי מה שכתבתי לעיל דרא"ה סובר דרובא מצד סברא הוא כוודאי אליבא דרבנן צ"ל דרא"ה סובר דחזקה דאיתרע מדאו' לא הוי חזקה וכמ"ש בכללי חזקות שכן דעת קצת קמאי ז"ל, וקצת ראי לזה דלכאורה קשה לפמ"ש בכללי רובא וחזקה שדעת קצת רבות' אחרונים ז"ל דהלכה דאמרינן מן התורה סמוך מיעוטא לחזקה קשה מנלן דין קבוע מקרא דוארב לו ובין לרבנן ובין לר"ש אתי' מקרא כמש"ל בשם ריטב"א דלמא בעלמא אפי' היכי דנולד הספק במקום הקביעות אזלינן בתר רובא ושאני הכא לפי' רא"ה דהספק למי הרג אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דהיינו חזקת רוצח שהי' פטור ממיתה והוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל אע"כ דס"ל דחזקה דאיתרע מן התורה לא הוי חזקה וא"ש, מיהו יש לדחות כמ"ש בכלל רובא דברובא דאיתא קמן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והכא הוי רובא דאיתא קמן ולאחר העיון מצאתי קצת מדברינו בס' פני יהושע במס' פסחים דף ט' ע"ב והמעיין יבין ההפרש. שוב ראיתי דגם לרבינו פרץ ההכרח לומר דסובר חזקה דאיתרע לא הוי חזקה דאל"כ אכתי קשה קושי' הנ"ל כיון דכבר גלי תורה דרובא מהני בד"נ דהיינו רובא דאיתא קמן אפי' נגד חזקת גברא ומסברא קבוע הוי רובא והוא חידוש ראוי למעט בחידושו. ואולי החידוש הוא רק היכי דחזקת גברא מתנגד אבל היכי דליכא חזקה המתנגד אולי אמרה תורה דאזלינן בתר רובא אפי' בקבוע' אע"כ צ"ל דסובר חזקה דאיתרע לא הוי חזקה מדאו':
יא) ודע דלכאורה דברי רש"י תמוהין שכתב במס' סנהדרין וז"ל אי נמי פלגא ופלגא למה לן קרא למיפטרה הא כיון דמצי לומר לעכו"ם קא מכוונא אית לך למיפטריה משום דספק נפשות להקל מוהצילו העדה עכ"ל, וכ"כ במס' ב"ק שם דלמה לן לימוד זה בלא"ה נמי מספק פטור ממיתה דאטו חמור דיני נפשות מדיני ממונות דקיי"ל ספק ממון לקולא מצד סברא כדאיתא במס' ב"ק דף מ"ו ע"ב משום דמוחזק בממונו מכ"ש בנפשות שיש לו חזקה קמייתא שפטור ממיתה. ולכאורה יש לומר דרש"י סובר כמ"ש מוהרי"ט ופני יהושע הנ"ל היכי דאיתרע חזקה מדאור' לא הוי חזקה. מיהו ז"א חדא לפי פירש"י במס' קדושין דף פ' ע"א מוכח דסובר דחזקה דאיתרע הוי חזקה כמ"ש בכללי חזקות ותו אפילו ליכא חזקה כלל לא גרע מספק ממון היכי דל"ל חזקה מ"מ כשתופס בממונו אין עושין מעשה בידים להוציא מכ"ש בספק נפשות. והא דילפינן מוהצילו העדה הוא לשאר ענינים דמהדרינן בתר זכותו כדאי' במס' סנהדרין בכמה דוכתי אף מה דבעלמא חיישינן להחמיר מה שא"כ מה דבכ"מ אזלינן לקולא לא צריך קרא וצ"ע: