שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ו · פרט ג
יבואר בהך דינא דנפל אחד לים דאיתא בש"ס דבעינן תרתי תרתי הפי' בזה:
יג) רבינו הגדול רש"י ז"ל פי' בזבחים דף ע"ב ע"ב ובדף ע"ז ע"ב שר"ל בזבחים שיקרב שנים שנים וכן בטבעת שימכור שנים דאמרינן מדחברי' לאו דאיסורא האי נמי לאו דאיסור' וכן דעת רוב קמאי ז"ל וכן קיי"ל בטוש"ע יו"ד סי' ק"י סעיף ז' ובש"ך ס"ק מ"ז ובסי' ק"מ ס"א ועיין בטו"ז יו"ד סי' קי"ז ס"ק י"ג ואולם הרמב"ם בפ' ז' מעכו"ם הלכה ו' פי' תרתי תרתי ר"ל שנים נפלו לים דמינכר נפילתה והובא ג"כ בש"ך סי' ק"י ס"ק מ"א א"כ סובר שמותר להקריב אפי' אחד אחד וכן מותר למכור הטבעת אחד אחד, ומ"מ נראה שמודה שאסור להקריב או להנות מכולן בב"א והטעם מובן לפמ"ש הרא"ש במס' חולין דף ק' ע"א דעיקר טעמא דרב דמותר משום ס"ס דאמרינן דילמא דאיסור' נפל ואת"ל דלא נפל דאיסורא כיון דלא מקריב או נהנה מכולן כאחת אמרינן הנשאר הוא האיסור והיכא שהוא בב"א ליכא רק חד ספק דלמא דנפל הוא דאיסורא ובחד ספק ליכא למישרי דאמרינן אדרבא כל דפריש מרובא קפריש ושמ"ש בפרט א' באריכות, ואולם יש להבין מ"ט דחכמים דפליגי על ר"א כיון דבאמת איכא ס"ס ומדאו' בטיל ברובא כמ"ש תוס' במס' זבחים דף ע"ז ע"ב ד"ה הא בסופו ולחכמי' מבואר דל"ל דינא דרב וכן סובר ר' יוחנן בירושלמי כמ"ש ראב"ד ותשו' רשב"א סי' שכ"ה תיקשי אמאי באמת לא אמרינן דנפל היינו איסורא כיון דמדאו' ברובא בטיל ואיכא ס"ס:
יד) ונלענ"ד דהנה בכלל ב' פרט ד' נתבאר דאיתא במס' בכורות דף כ"ג בביטול טומאה ברוב הוא רק למגע אף שנוגע וחוזר ונוגע בזו שלא נגע בראשונה מ"מ כיון דבשעה שנוגע בזה אינו נוגע בזה בכל פעם תלינן ברוב טהורה אבל מטמא במשא כיון שנושא בב"א לא מהני רובא ובאכילה כתבו תוס' דבכל משהו ומשהו כשנכנס לבית הבליעה אמרינן דהיתרא נחית יע"ש. ולפ"ז יש לומר מלבד הטעם שכ' הרא"ש אליבא דר' אלעזר שאסור להקריב בב"א דליכא ס"ס יש לומר ג"כ הטעם דאם מקריב בב"א הוי כטומאת משא דלא בטיל ברוב. ועל היתר דהתירא נפל לחודא ליכא למיסמך כמ"ש תוס' ורשב"א דאדרבא ראוי לומר כל דפריש מרובא דהתירא קפריש ועיקר ההיתר כיון דמדאו' בטיל ברוב וה"נ לענין זה אחר זה אבל בב"א לא בטיל ברוב, ואולם קשה דהנה שם בזבחים מקשה הש"ס על מתני' דזבחים אמאי ימותו כולן ליבטלו ברובא ומשני ר' אשי בעלי חיים חשיבי ולא בטלי ומקשה הש"ס ניכבישינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא קפריש ומשני רבא גזירה משום קבוע ועיין בתוס' דף ע' ע"ב ד"ה אפי' דגירסת ר"ת גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקחו מן הקבוע וא"כ קשה לר' אליעזר אמאי סובר דאם קרב ראש של אחד יקרבו כל הנותרים תרתי תרתי ניחוש אולי יקרבו כולם בב"א דאז אסור דלא בטל ברוב דהוי כטומאת משא ואי משום דאמרינן הך דאיסור' הלך דז"א כמ"ש בפרטא' דמשום זה לבד אין להתיר דאדרבא ראוי לומר כל דפריש מרובא קפריש ועיקר ההיתר משום דמדאו' בטל ברוב כמ"ש תוס' בד"ה נפלה ובב"א לא מהני רוב וגם טעם שכתב רא"ש דאיכא ס"ס ליתא בב"א דאיכא רק חדא ספיקא.
טו) ונלענ"ד דר, אליעזר סובר דמ"ש תוס' במס' בכורת שם דטומאת משא הוא דרבנן ומן התורה בטל ברוב אף שהוא בב"א לכן לא גזרו כיון דלא יצמיח איסור דאו' דאף אם יקחו ויקרבו בב"א ג"כ אסור רק מדרבנן והוי גזירה לגזירה ואין לומר אמאי בכל זבחים שנתערבו בהן חטאת המתות ימותו כולן ניכבישינהו דניידי ואי משום גזירה שמא יקח מקבוע הא גם אם יקחו מקבוע אסור רק מדרבנן דמדאו' בדבר חשוב בטיל דז"א דהא בלא"ה כפי כוונה פשוטה חולק ר"א על מתני' וי"ל באמת מה"ט מותר חדא דניכבישנהו דניידי וגם אם לא ניידי היכא דמית אחד אמרינן דאיסורא מית ומותר להקריב שתים שתים ולא חיישינן שמא יקרבו בב"א כיון דאף אם יקרבו אסור רק מדרבנן ולא גזרינן גזירה לגזירה אבל חכמים סוברים כמתני' דזבחים וכתי' רבא דחיישינן שמא יקח מקבוע ובע"כ ס"ל דגזרינן גזירה לגזירה כמ"ש תוס' במס' חולין ריש פרק כל הבשר דלפעמים גזרו ה"ה אסור להקריב אפי' שתים שתים שמא יקרבו בב"א ומה"ט אסור גם כן בטבעת למכור שתים שתים שמא ימכור בב"א דלא בטל ברוב וגם ליכא ס"ס וא"ש. וגם יש לומר דחכמים ס"ל כמ"ש בכלל ב' פרט ד' דמשמע בירושלמי מס' נזיר דטומאת משא דאו' ומדאו' לא בטיל ברוב היכי שהוא בב"א לכן לא יקרבו שנים שנים דגזרינן אטו הקרבה בב"א וקושי' רבא על ר' נחמן יש לומר מדאמר ר"נ הותרו כולן משמע שמותר אפי' בב"א הא ממתני' מוכח דאסור מדאיתא ימותו כולן ובע"כ חיישינן שיבואו לידי איסור שיקרבו בב"א ה"ה כאן לא מבעי' שאסור להנות בב"א אף גם אחת אחת או שתים שתים אסור ומשני דסובר כר' אליעזר דאמר יקרבו כל הראשים ובע"כ לא גזרינן אטו הקרבה בב"א ופריך הא ר' אלעזר לא מתיר רק בשנים שנים דהיינו שיקריב ב' ב' ועכ"פ בב"א אסור מדרבנן כמו בטומאת משא ומשני שבאמת תרתי תרתי קאמר, ובזה מובן ג"כ מחלוקת רב ור' יוחנן רב סובר דלא חייש שמא יהנה בב"א כר' אלעזר ור' יוחנן סובר כרבנן וכנ"ל וא"ש.
טז) אמנם בגוף דברי ר' אלעזר דאמר דבעי תרתי תרתי יש להבין הטעם וכבר נתבאר מ"ש רש"י ז"ל דבכל חד וחד אמרינן מדחברי' לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא ועדיין הדבר צריך ביאור ומחוסר הבנה כמבואר לכל מעיין. ולולי דברי קמאי ז"ל יש לפרש ולהסביר הטעם דהנה בשו"ת הרשב"א סימן רע"ב כתב וז"ל גם מה שהקשיתי מהאי דכריתות דף י"ז וי"ח בשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ושם מיירי ביבש ואם אוכל ישראל את הראשונה חייב אשם תלוי ודעתך בקושי' זו למה חייב אשם תלוי יתבטל האיסור ברוב היתר ופטור (דלא בעי חד בתרי דהיינו כפל רק משהו יותר עיין ש"ך סי' ק"ט ס"ק ו' ופר"ח בס"ק ד' שם) וחזרת למצוא תי' לקושי' זו ולא מצאתי אלא כשנאמר דהתם בחתיכות שוין. ובזה נפלאתי ואמרתי אגב חורפא משבשתא ותדע דהתם במ"נ אם חתיכות ניכרות איזה חלב ואיזה שומן אין חתיכות איסור המועטת מתבטלת אצל חתיכות היתר המרובה ואם אכלה אינו באשם תלוי אלא בחטאת קבועה דאם של היתר אין כאן כלום. ואם אינה ניכרת שמא הגדולה הי' של איסור וכשאוכל ישראל הראשונה שמא היא הי' של איסור בין שאכל הגדולה בין שאכל את הקטנה או שמא של היתר עלתה בידו והיינו דקא מייתי אשם תלוי עכ"ל, ואולם בס' פרי מגדים בפתיחה להל' תערובת חיזק קושי' החכם השואל שהוא קושי' עצומה כיון דקיי"ל כהסוברי' במס' כריתות שם דאינו חייב אשם תלוי רק באיקבע איסור' כגון בחתיכה מב' חתיכות אבל בחתיכה אחת ספק חלב פטור כמ"ש רמב"ם בפ"ח משגגות וכיון דאי אפשר לצמצם אפי' בידי אדם כמ"ש רמב"ם בפ' ט' מרוצח הל' ח' א"כ מסתמא ב' חתיכות אינם שוין אלא אחת גדולה וא' קטנה ושמא הגדולה היתר ואף הקטנ' מותרת דבטילה ברובא ואף דאיכא ספק להיפך שמא הגדולה אסורה מ"מ עכ"פ לא הוי איקבע איסורא דאי הגדולה דהתירא אין כאן איסור כלל והוי כמו חתיכה אחת חלב וא"כ נסתר תי' רשב"א כיון דעכ"פ לא הוי איקבע איסורא כיון דאיכא ספק לפנינו אולי נתבטל ברובא ובשלמא אם אפשר לצמצם משכחת בשווין אך כיון דקיי"ל אי אפשר לצמצם קשה טובא עכ"ד פח"ח. מיהו לפי דבריו גם תי' החכם השואל ז"ל שתירץ דמיירי בחתיכות שווין ליתא כיון דקיי"ל א"א לצמצם ודוחק לומר דכל הני תנאים ואמוראים במס' כריתות דף ח"י דס"ל דבעי חתיכה מב' חתיכות יסברו דלא כהילכתא דהא קיי"ל א"א לצמצם כדאיתא במס' בכורות דף ח"י ע"א. ואולם נראה כוונת חכם השואל ז"ל דהנה מקור הדין נובע מרמב"ם שכתב בפ' א' מרוצח הל' ט' וז"ל נמצא ההורג מכווין בין שתי עיירות ואנשי זו כאנשי זו יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו אם זו היא הקרובה הרי היא שלהן ואילו יתנו להם חלקם במתנה ואם אלו הן הקרובים הרי הוא שלהן ואילו יתנו להם חלקם במתנה לפי שאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם יע"ש. וכתב הכ"מ דמקורו במס' בכורות דף י"ח תנא נמצא מכווין בין שתי עיירות שתיהן מביאין שתי עגלות דברי ר' אלעזר וחכמים אומרים יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו, מאי קסברי רבנן אי קסברי אפשר לצמצם וקרובה ואפי' קרובות ליתי תרתי ואי קרובה ולא קרובות אפי' חדא לא לייתי אלא ש"מ קסברי רבנן א"א לצמצם אפי' בידי אדם עכ"ד, מיהו תוס' במס' חולין דף כ"ח ע"ב ד"ה לפי הוכיחו מרב ור' אסי שם דס"ל להלכה דאפשר לצמצם בידי אדם רק בידי שמים הלכה דא"א לצמצם, וכ"כ תוס' במס' עירובין דף כ' ע"ב ד"ה וספק דקיי"ל בידי אדם אפשר לצמצם וא"כ יש לומר זהו באמת כוונת החכם השואל ז"ל הנ"ל בתירוצו שכתב דמיירי בחתיכות שווין כיון דאפשר לצמצם, מיהו קושית החכם השואל ז"ל קמה רק לרמב"ם לשיטתו דפוסק בפ"ח משגגות כרב ור' נחמן דבעי חתיכה משתי חתיכות דבעינן איקבע איסורא ופוסק בפ"ט מרוצח דאפי' בידי אדם א"א לצמצמם מיהו באמת גם לרמב"ם לק"מ דהנה מתורתו של רש"י ז"ל למדנו דבר חדש שכתב שם בד"ה ואי פרוץ והובא בתוס' ד"ה וספק דרוב בני אדם אין יכולין לצמצם אבל מיעוטא יכולין לצמצם וע' בתוס' מס' בכורות דף י"ז ע"ב ד"ה אפשר, והנה בתוס' מס' כריתות דף י"ז ע"ב ד"ה מדסיפא כתבו דאפי' היכי דאיכא ס"ס מייתי אשם תלוי כגון דאיכא שתי חתיכות וספק איזה אכל ואפי' אכל מן האיסור מסופק אם אכל כזית מ"מ מביא אשם תלוי יע"ש אף דספק ספיקא הוא מטעם רוב מ"מ כיון דאיכא מיעוטא ואיכא קצת ספק חייב א"ת לכן אף דרוב בני אדם א"א לצמצם מ"מ כיון דמיעוטא יכולין לצמצם מביא א"ת, וא"כ מיושב קושית הנ"ל על הרמב"ם לכן בעגלה ערופה אין מביאין שתי עגלות ביון דרוב בני אדם אין יכולין לצמצם פטורין משתי עגלות ע' בתוס' מס' בכורות דף י"ח ע"ב ד"ה אין וי"ל דרמב"ם סובר קרובה ואפי' קרובות ואם הי' אפשר לצמצם הי' מחויבין להביא שתי עגלות רק כיון דרובא א"א לצמצם מסתמא הם בכלל רובא ולא צימצמו המדינה לכן מייתי רק חדא ומתני ושאני א"ת שבא על הספק כיון שלבו נוקפו וכיון דאיכא מיעוטא עכ"פ לבו נוקפו אולי החתיכות שווין וא"ש ולק"מ:
ז) ולפ"ז יש לפרש היטיב כוונת ר' אליעזר במה שהצריך תרתי תרתי כפי פי' רש"י דלכאורה קשה דהנה בש"ע סי' ק"י ס"ז כתב כפי' רש"י דבעינן שנהנה שתים שתים ובס"ח כתב כרמב"ם בדבר שאינו בטל מחמת חשיבות שנתערב באחרים ונפל מתערובת הזאת אחד לשנים אחרים ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים הרי אלו האחרים מותרין שהרי אחד של תערובת הראשונה בטל ברוב ואם נפל אחד מתערובת ראשונה לאלף כולן אסורת ולא נאמר ביטול ברוב אלא כדי להתיר ספק ספיקן שאם יפול מן תערובת השניה למקום אחד אינו אוסר יע"ש וע' בש"ך ס"ק נ' וא"כ בעינן ג' תערובת ואמאי מהני כאן בדיני דרב ודר"ל כשנפל לים הגדול ליהו דאיכא ס"ס כמ"ש הרא"ש הא לא מהני לשיטת הש"ע רק ג' ספיקות והרא"ש לטעמי' דסובר דמהני ס"ס דהא מהני ב"ב תערובת דתערובת ב' מותר מטעם ס"ס אבל לש"ע קשה. ולפמ"ש א"ש דיש לומר דהוי קשה לש"ע וסייעתו למה בעינן תרתי תרתי דאפי' חדא חדא כיון דלא מיתהני בב"א איכא ג"כ ס"ס ובהנ"ל א"ש דהוי קשה להו על רב דהא מפשטא דברייתא דאי' לקמן ספק ע"ז אסורה וס"ס מותרת כיצד כוס של ע"א שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורת פירש אחד מהן לריבויא ומריבויא לריבויא מותרין משמע דרק תערובת ג' מותר דאיכא ג' ספיקות ול"ל כמ"ש תוס' בד"ה פירש וכן בדברי ר"ש דקאמר לריבויא אסורין ומריבויא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותרין משמע כן לכן ס"ל דה"ט דבעי תרתי כדי שיהיו ג' ספיקות חדא דילמא דאיסורא נפל לים ואת"ל דאיסורא נשאר בתערובת דילמא מה שנהנה עכשיו הוא דהתירא כיון שאינו שתים שתים כיון דא"א לצמצם ומסתמא אינם שווין ותולין הגדולה היא של היתר ונתבטל האיסור ברוב דאף דר' אליעזר סובר במס' בכורות אפשר לצמצם מ"מ ידוע דב' ר' אליעזר הוי משא"כ כשמקריב אחד אחד וכן בטבעת כשיהנה אחת אחת ליכא רק ב' ספיקות ולהיפך אם האיסור גדולה לא אמרינן נהפך המיעוט של היתר לאיסורא כמ"ש תוס' במס' זבחים דף ע"ח ד"ה הפיגול ונשמע מכאן כפסק הסוברים דהא דאמרינן ברובא בטיל לא בעי כפל רק ברובא סגי וא"ש ולק"מ: