שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ד · פרט יב
יבואר טעם למאי דקיי"ל בממון במחלוקת רבוותא יכול המוחזק בממון לומר קים לי כמיעוט
מה) הש"ך בספר תקפו כהן בסי' קכ"ג קכ"ד האריך בדין קים לי שכתבו קמאי ז"ל דיכול המוחזק לומר קים לי כמיעוט הפוסקים מטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב ע' בסמ"ע סי' כ"ה ס"ק ט"ז וכבר הקשו ז"ל אמאי אם ב"ד יושבין לדון בין איש לרעהו, ונחלקו הרוב עם מיעוט ואם הרוב אומרים שחייב לשלם ומיעוט אומרים שפטור מוציאין ממון ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון אף דבעלמא קיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר רוב מ"מ בב"ד הולכין בממון אחר רוב כמ"ש תוס' במס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל וא"כ גם במחלוקת רבוותא היכי שרוב מחייבין אף שמיעוט מסייעין למוחזק האיך יכול לומר קים לי כמיעוט, ונראה לעניות דעתי ליישב, וקצת מדברים מבואר בתומי' בקיצור תקפו כהן בס"ק קכ"ד, ואולם הוספתי בתוספת מרובה על העיקר כי הוא ז"ל הניח הדבר בצ"ע, ולפי מה שיבורר בס"ד יהיו מדויק הכל על נכון, דהנה כבר נתבאר בפרט י"א בשם רמב"ם בפ' ג' מהל' ממרים שהתורה נתנה רשות להשופט אשר יהי' בימים ההם שיורה כפי ראות עיניו, וא"כ צריך שיורה דבר שיהי' ברור לו שהדין כך ולא יהי' אצלו שום ספק, דאם יהי' אצלו ספק אזי צריך להורות באיסור והיתר לחומרא ככלל המוסכם דספיקא דאורייתא לחומרא ובממון שאין מוציאין מן המוחזק, ופסק זה הוי דבר ברור כיון שכך הדין תורה דספיקא דאו' לחומרא ובממון לילך בתר המוחזק, וע' ברמ"א ח"מ סי' כ"ה ס"ב בהגה"ת וא"כ אם רוב דיינים אומרים שחייב לשלם והמיעוט אומרים זכאי כיון שעיקר ב"ד הוא הרוב וכמ"ש תוס' בב"ק שם וכפי הבנת התומים שם איך אפשר שהב"ד יורו שפטור מלשלם מטעם סמוך מיעוטא לחזקת ממון הא לב"ד שהם הרוב דבר זה ברור שדין זה שקר ומחויב לשלם, והם צריכין להורות פסק דין אשר ברור להם וכמ"ש רמב"ם שתורה אמרה שהב"ד אשר יהי' בימים ההם יורו כפי ראות עיניהם דהרוב הם עיקר ב"ד משא"כ במחלוקת הפוסקים שהם אינם פוסקין הדין על פי מעשה שבא לפניהם רק שקבעו הלכה לדורות בספרי' אשר חקקו בעט ברזל ועפרת למען יעמוד ימים רבים לידע להורות כשיבוא משפט לפני הדיינים, והב"ד מורין ופוסקים הדין מתוך מה שנכתב בספרים שלהם כיון שיש לב"ד ספק אם מי האמת דאין יודעין להכריע דהא וודאי אם ברור לדיינים היושבי' עכשיו במשפט שהאמת עם הרוב לא יוכל הבעל דין לומר קים לי, וכמ"ש בפרט י"א בשם רמב"ם וכסף משנה דניתנה רשות לב"ד לפסוק כפי ראות עיניהם ובע"כ עיקר דין קים לי לא מיירי רק שיש ספק לדיינים שיושבים עכשיו במשפט אם מי האמת ויש לומר דהאמת כמיעוט וכיון דיש ספק לדיינים אם האמת כרוב או כמיעוט אי אפשר להם להורות כרוב דהוי דין שקר כיון דתורה נתנה להם רשות להורות כפי ראות עיניהם (וכתבתי לעיל בשם גט פשוט דיכולין להורות כדעתם אפילו בלי ראיות וטעמי' חדשים) והא לב"ד שיושבין עכשיו במשפט נראה להם שדין זה הוא ספיקא דדינא לכן מחויבין להורות דיכול לומר קים לי כמיעוט משום סמוך מיעוטא לחזקת ממון דלא מפקינן ממון מספק ובכה"ג שפיר מורין דין ברור כפי ראות עיניהם שכן הוא דין תורה בספיקא דדינא שאין מוציאין ממון מן המוחזק וע' בש"ך ח"מ סי כ"ה ס"ק י"ט שמבואר לכן לא אזלינן בדיני ממונת בתר רוב פוסקים משום דאין הולכין בממון אחר רוב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון וא"כ דברינו הנ"ל נכונים וא"ש ולפי דברינו מוכח מה דיש לעיין בטענת קים לי היכי שלא טען התופס אם הב"ד טוענין עבורו דיש לומר דוקא בעד יורשי' טוענין ב"ד ולא בעבור הבעל דבר היכי דלא טען בעצמו, והנה בס' כנה"ג בכללי קים לי ס"ק ח"י כתב וז"ל כי היכי דמוחזק יכול לומר קים לי ה"נ ב"ד טוענין קים לי עבור היורשים כ"כ בס' משפטי צדק ח"ב סין ה', וכן כתבתי בתשובה וכתבתי עוד דה"ה לנפרעין שלא בפניו יע"ש מבואר דסובר דלא טענינן עבור הבע"ד היכי שלא טען ואולם לענ"ד לא מוכרח ונראה לפי הטעם דיכול לומר קים לי שאין הולכין בממון אחר רוב דלא דמי לרוב דיינים מטעם הנ"ל, נראה כמו דקיי"ל בממון אין מוציאין מיד המוחזק על ידי רוב אף אם לא טען הבעל דבר שהוא ממיעוט ה"ה לענין קים לי, וכן ראיתי בס' ברכי יוסף שכתב שם שהגאונים מוה' יצחק כ"ץ זצ"ל ומוהר"ר יצחק לוי זצ"ל כתבו שהב"ד טוענים עבורו ומביא ראי' מב"ק דף צ"ט במוגרמת דאתי לקמי' דרב ופטרה לטבח מלשלם דמספקא לי' אי הלכה כר' יוסי או כרבנן והתם הטבח לא טען כלל וכ"כ בגידולי תרומה והביא ג"כ דברי כנה"ג שנראה דסובר דלא טענינן וע' בס' קצות החושן בקונטרס הספיקות כלל ה' ס"ק א' וע' ברמ"א ח"מ סי' כ"ה סעיף ב' ודע דבשו"ת מוהר"א ששון סי' כ"ז הובא בכנה"ג בכללי קים לי ס"ק ז' מבואר עוד ישוב על קושי' הנ"ל לחלק בין רוב דיינים שיושבין לדין או מחלוקת הפוסקי' וכתב וז"ל כי אמרינן קים לי ה"מ בספרי הפוסקים או הפוסקים מתוך כתבם ולא ראו זה את זה ולח דיברו זע"ז אבל חכמי' ודינים המקובצים יחד ושם הם מתווכחין לא אמרינן קים לי אלא אותו מיעוט כמו שאינו יע"ש והוא על פי כלל שכתב הרשב"א דבעינן רובו מתוך כולו וא"ש: