שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ד · פרט ח
יבואר אי אזלינן בתד רוב דיינים היכי שנחלקו בסברא בעלמא ואין לרבים ראי' ברורה:
לא] הנה לפי מ"ש בפרט ז' הי' בעיני פשוט היכי דיחיד חולק עם רבים בסברא בעלמא אף שאין לרבי' ראי' מכרחת וגם לא אמרו דבריהם מפי קבלה רק מסברא בעלמא הלכה כרבי', וכן משמע קצת במס' סנהדרין דף פ"ת ע"ב דאיתא שם בתחילה לא הי' מחלוקת בישראל וכו' הוצרך הדבר לשאול וכו' אם שמעו אמרו להם ואם לאו עמדו על המנין רבו המטמאין טמאו רבו המטהרין טהרו, משמע חף שלא אמרו דעתם מפי השמועה וגם לא הי' להם ראי' מכרחת רק מהכרעת דעתם הלכה כרבים, מיהו יש לדחות כמובן. אמנם לכאורה אין צריך ראי' לזה כי בוודאי סברא שרבים מסכימים עדיפא מסברת יחיד ואולם ראותי דבר חדש בתשובת מבי"ט חלק א' סי' ס"ב ובסי' ר"פ שכתב וז"ל שכל זה נראה בדבר שאין בו מחלוקת ולא סוגי' דעלמא אזיל כחד ולא הוזכר אותו דין בפירוש ופסק אחד מסברא ונחלקו עליו חכמים אחרים מה שפסק פסק ואין כאן טעות כהאי דר' ישמעאל בר' יוסי בדף כ"ט דאמר ר' חייא כבר הורה זקן ולא איפלגו בה מעיקרא ור' חייא גדול מר' ישמעאל וכל חכמי דורו הסכימו בהוראתו בההוא עובדא ואיפסקא הילכתא כוותי' ואפ"ה לא אהדרא דינא וקם דינא דר' ישמעאל עכ"ל, ובכנסת הגדולה בסי' כ"ה כתב בשמו בקצרה וז"ל בדבר שאין בו מחלוקת ולא סוגי' דעלמא אלא כחד מינייהו ולא הוזכר אותו דין בפירוש ופסק הדין מסברא ונחלקו עליו חכמים אחרים אין כאן טעות ומה שפסק פסק יע"ש, והמעיין בסי' ס"ב יראה שסובר אפילו היכי שרוב ומיעוט ביחד והי' רוב מתוך כולו מ"מ לא הוי טעות דנידון דידי' בכה"ג, ולענ"ד דין זה תמוהו דנימא הא דאמרה תורה אחרי רבים להטות דוקא כשאמרו הרוב ראי' מוכרחת לדבריהם וכשיהי' נחלקו בסברא המורה נגד סברת רבים לא הוי טעות, הא סתמא אמרה תורה אחרי רבים להטות אפילו היכי דנחלקו בסברא והי' רוב מתוך כולו הלכה כרוב והמורה להיפך הוי טועה בדבר משנה וחוזר, ומצאתי ראיתי שרבינו ב"י בספרו כסף משנה לית לי' כמבי"ט בזה דהנה בפרק ו' מהל' סנהדרין הלכה ב' הביא דברי הרי"ף הנזכר בפרט ז' ואח"כ כתב וז"ל ואפשר לי לומר דרש"י שפי' סוגי' דעלמא היינו שרוב הדיינין נראין להם כדברי אחד והרי"ף ז"ל לא פליגי דאעפ"י שלא פשט המנהג אם אחר שנפסק הדין נשאל לחכמים ורובם פסקו כאידך מיקרי נמי שיקול הדעת כפי' רש"י ור' חייא ור' ישמעאל בר' יוסי לא הי' עמהם חכמים אחרי' באותו העיר הלכך הוי לי' האי דינא שקול ואם שלמו קם דינא וזכה אידך במה שבידו דהוי לי' יתומים המוציא מחבירו עליו הראי' דטעה אידך ואם לא שלמו אידך הו"ל מוציא מחבירו ועליו הראי' ולא ישלמו וה"ה לשלומי פלגא עכ"ל, א"כ הבין היכי שרבים נחלקו בסברא הוי טועה בשיקול הדעת המורה נגד רבים ודלא כמבי"ט שהבין דלא הוי טעות כלל, ונראה דגם המבי"ט לא הבין שרי"ף ורא"ש חולקין על פירש רש"י הנ"ל דהא כתב כן בשיטת הרא"ש כמבואר שם והא הרא"ש כתב להדי' בדף ל"ג סוף סי' ו' כפירש"י רק שהבין דהסכמת רוב דיינים אינם בסברא בעלמא דדברי ר' פפא הוא דמחלוקת תנאים ואמוראי שיש לכל אחד ראי' ורוב חכמים מסכימים לאחד מכח ראי' אבל מחלוקת מסברא לא אזלינן בתר רובא, ועיין בכ"מ חולק וסובר דגם במחלוקת בסברא אזלינן בתר רובא, ובספר כנסת הגדולה העתיק רק דברי מבי"ט להלכה בלי חולק והוא תמוה ובשגם כיון שהכסף משנה חולק על זה, ואולם דברי הכסף משנה לא זכיתי להבין אמאי לא הוי כטועה בדבר משנה דמשמע דבכסף משנה הבין אם הי' בעירו של ר' ישמעאל רוב שמסכימים לר' חייא לא הי' רק טועה בשיקול הדעת הא בכה"ג כיון דהוי רובו מתוך כולו ראוי' לומר דהוי כטעות בדבר המפורש דהא התורה אמרה אחרי רבים להטות, ואולי כוונתו כיון דקיי"ל כר' יוחנן ושמואל במס' יבמות י"ד דהלכה דב"ש עשו כדבריהן א"כ המיעוט בעצמן היכי שבא לפניהם יכולין להורו' כהכרעת דעתן אף נגד רוב והא דאמרה תורה דאזלינין בתר רובא היינו היכי שרוב ומיעוט יושבין ביחד מחויבין להורות כרוב וה"ה דיין אחר שלא נחלק בדין זה וידע דעת רוב ודעת המיעוט ובא משפט לפניו ואין יכול להכריע מחויב להורות כרבים כן נלענ"ד:
לב] שוב ראיתי לכאורה יש להביא ראי' לדברי תשובת מבי"ט הנ"ל דהיכי דנחלקו בסברא לא אזלינן בתר רובא דהנה איתא במס' עדיות פרק א' משנה ה' ולמה מזכירין דברי היחיד וכו' שאין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהי' גדול ממנו בחכמה ובמנין הי' גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה אין יכול לבטל דבריו עד שיהי' גדול ממנו בחכמ' ובמנין עכ"ל ומבואר בנימוקי יוסף במס' סנהדרין דל"ו ובס' העיטור באות פסק דין דף מ"ה ע"א דמתני' מיירי אפילו במחלוקת בדינים וזה דלא כדעת רמב"ם בפ"א מהל' ממרים שיבואר לקמן בס"ד ויש להבין כיון שהם גדולים במנין אף אם אין גדולים בחכמה ביותר ממיעוט אמאי לא אזלינן בתר רובא דהא אמרה תור' אחרי רבים להטות לא מצינו שיהי' בעינן דמרובים יהי' גדולים בחכמ' ממיעוט אדרבא הא מצינו דב"ש היו מחדדי טפי והלכה כב"ה כיון דהם רובא עיין במס' יבמות דף י"ד ע"א ותוס' ד"ה ר יהושע שכתבו לכן קיי"ל כבת קול כיון דב"ה היה רובא ולדברי מבי"ט ניחא דבוודאי היכי דנחלקו בדבר דאיכא ראי' לדין שנחלקו מר מביא ראי' והוכחה לדבריו ומר מביא ראי' והוכחה לדבריו או שנחלקו בדבר התלוי' בקבלה אזלינן בתר רובא אבל היכי דנחלקו בסברא בעלמא אין כח הרבים לחלוק על סברת המיעוט היכי דאין להם ראי' לדבריהם לכן בעינן שיהיו גדולים בחכמ' ג"כ יותר ממיעוט וזה בלא זה לא סגי לפ"ז צ"ל הא דאיתא במס' סנהדרין דף פ"ח ע"ב אם שמעו מוטב ואם לאו עומדין למנין וכו' ר"ל שיש להם ראי' לדבריהם ולא בסברא בעלמא דבסנהדרין גופייהו לפעמים לא הי' בניהם שיהי' גדול בחכמה אחד יותר מחבירו וגם אם הי' גדול א' יותר הא סתמא קתני עמדו למנין ולפעמים רבו הקטנים על הגדולים בחכמה אע"כ צ"ל שהביאו ראי' לדבריהם לדרוש באחת מן המידות וכיו"ב ולפ"ז לכאורה דברי הכסף משנה הנ"ל תמוה, ונראה דנחלקו בפי' המשנה הנ"ל דהנה במס' ע"ז דף ז' ע"א בהא דאיתא שם אם הי' אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין מבואר בהג"א ב' פירושים וז"ל פירש תלמידים הרבה או שרוב תלמידים אומרים כמותו יע"ש ולפי' ראשון בע"כ הפי' גדול בחכמה ובמנין דהיינו שיש לו תלמידים הרבה אף שאין אומרים כמותו וכן מוכח שהבין הרשב"א בסי' רנ"ג ועיין בש"ך יו"ד סימן רמ"ב בהנהגת איסור והיתר וא"כ יש לומר מתני' דמס' עדיות הנ"ל לפי דברי הכסף משנה הפירוש גדול בחכמה ובמנין דהיינו שיש לו תלמידים הרבה אף שאין אומרים כמותו מ"מ כיון שהוא כל כך גדול בחכמה ומרביץ תורה ברבים בוודאי סברתו עדיף ושפיר יש לומר היכי דאיכא רוב החולקים על סברת יחידים אף שאינם גדולים בחכמה מהם אזלינן בתר רוב ומבי"ט הבין הפי' גדול בחכמה ובמנין דהיינו רוב תלמידים האומרים כמותו שפיר מוכח היכי דנחלקו בסברא בעלמא לא אזלינן בתר רוב מנין לבד עד שיהי' ג"כ רוב חכמה ועיין במס' עדיות שם שהרע"ב פי' שר"ל מנין תלמידים שלו ארובה ובתוס' יו"ט כתב שמדברי רמב"ם בפ"ב מהל' ממרים הלכה ב' משמע במנין שר"ל שאומרים כמותו והוא רוב במנין והראב"ד כתב מנין בשנים ר"ל שהוא זקן בשנים והכי איתא בירושלמי ובפ"ה דאבות במשנה ז' כתב כן רש"י ועיין בספר מדרש שמואל שם וא"כ דברינו נכונים ודע דבגוף פי' העיטור ונימוקי יוסף המעיין ברמב"ם בפ"ב מהל' ממרים הלכה א' יראה שחולק דוק ותשכח: