שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ד · פרט ו
יבואר אי בעינן רובו מתוך כולו:
כב] כתב בית יוסף בח"מ סוף סי' י"ג בשם רשב"א בתשובה שאין הולכין אחר רוב בדיינים אלא מתוך משא ומתן של כולם אבל כשמיעוט אינינו לא שאולי אם הי' שם אותו אחד שמא הי' מראה טעם הפך מה שהסכימו הרוב ויודו הרוב בכך שאין רוב הבאה מ"מ אלא רוב הבא בתוך הכלל ומתוך משא ומתן עם הכלל והלא"ה לא עשה כלום עכ"ד וכתב ב"י שדוגמת זה כתב בסי' י"ח בשם הגהות הרא"ש ועיין שם בהגהו' מוהרל"ח ס"ק ה' ובשו"ת מוהרי"ט דספר א' בחלק ח"מ סימן ס"ח שכתב ג"כ דבכל תור' כולה רובו ככולו רובו מכלל כולו בעינין כדאיתא בפ"ק דהוריו' וכן לענין דיני נפשו' ודיני ממונו' יע"ש שהאריך בזה, ועיין בשו"ת מוהרלנ"ח בקונטרס הסמיכה. בנידון שאירע שגדולי חכמי צפת זצ"ל סמכו להגאון מוה' יעקב ביר"ב זצ"ל והי' צריך לזה גם דעת חכמים וגדולים היושבים בירושלים וחלקו עליהם חכמי ירושלים דאין יכולין לסמוך בזמן הזה והורה מוהר"י ביר"ב ז"ל שהסמיכה היא בתקפה כיון שהם רוב נגד חכמי ירושלים וחולק על זה מוהרלנ"ח דכיון שהי' רוב בלי משא ומתן מכולם לא מהני דרובו מתוך כולו בעינן והביא ראי' משו"ת רשב"א הנ"ל והמעיין שם בדף רע"ח ע"ב יראה שעלה על דעת מוה"רלנח דבעי דוקא שישאו ויתנו פא"פ כעין שהי' בסנהדרין שישבו כחצי גורן עגולה שיראו כולם זה את זה ולא מהני הסכמה כשנושאים ונותנים בכתב ולבסוף כתב וז"ל אפילו מי שיודה בזה דמהני לפחו' הי' צריך משא ומתן על ידי כתב וכיון שלא נעשה לא זה ולא זה לא נקרא הסכמת הרוב ואפילו מוהר"י ביר"ב וחכמי צפת שנחלקו המעיין בכל הקונטרס ובדף ל"ח יראה שמוהר"י ביר"ב ז"ל סובר שאותו ענין לא הי' רק הסכמה בלבד לעשו' סמוכים ולהיו' בורר אחד מהם לסמוך וכיון שלא הי' הוראה ולא הי' צריך משא ומתן בדין לא בעי רובו מתוך כולו והרלנ"ח חולק וסובר דאפי' בתקנות והסכמו' כתב רמב"ם בפרק א' מהל' ממרים צריך שיהי' משא ומתן ויהי' נושאים ונותנים זה עם זה וממילא בעינין רובא מתוך כולו וכן כתב בפשיטו' בשו"ת שער אפרים בסי' קכ"ו ובכנסת הגדול' בח"מ בהגהת ב"י סי' י"ג ס"ק כ"ב ובסימן י"ח בהגהות הטור ס"ק ב' בשם הרבה שו"ת מגדולי חכמי ספרדיים ז"ל באין חולק וכ"כ ביו"ד בב"י סי' רכ"ח בשם רשב"א ועיין עוד בשו"ת מהר"א ששון סי' ר"ז אמנם לכאורה רשב"א סותר את עצמו דבסי' רנ"ג משמע להדיא דסובר דלא בעינן רובו מתוך כולו שכתב שם וז"ל שורת הדין אם שנים הפוסקים כאחד זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להחמיר בין להקל היו שניהם שווין ולא נודע מי גדול בשל שניהם בשל תור' הולכין אחר המחמיר בשל סופרים הולכין אחר המקיל כדאיתא במס' ע"ז דף ז' עכ"ל והובא דעתו בח"מ סי' כ"ה ס"ב ברמ"א שם ומשמע אפילו כשלא היו במעמד אחד הולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין וכבר תמה על זה בס' גט פשוט בכלל א' דהא רשב"א סובר דבעינן רובו מתוך כלו, ומיהו מכאן לא קשה דהנה בעל גט פשוט הבין בכוונת רשב"א שסובר מה דאי' בברייתא גדול בחכמה ובמנין ר"ל מנין חכמים שס"ל כמותו כמ"ש הג"א שם לחד פירושא והמעיין בגוף התשובה יראה שלא פירש כן רק פירושו במנין כפי' הג"א שיש לו תלמידיה הרבה או כפי' ראב"ד במס' עדיות וריטב"א במנין שנים ששימש תלמידי חכמים ביותר דהנה בתחילת התשוב' כתב וזה שאמרת הלכה למעשה וכו' תשובה תחילת כל דבר אומר שאין אומרין כדאי פלוני לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו בחכמ' ובמנין דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול ממנו בחכמה ובמנין ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן ממנו בחכמה ובמנין וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים אא"כ שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה יע"ש וכן העתיק רמ"א בח"מ סי' כ"ה ס"ב תרווייהו גדול בחכמה ובמנין ויחיד כנגד רבים וכן הבין הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בהנהגת איסור והיתר יע"ש א"כ מה שכתב אח"כ שורת הדין וכו' לא קאמר רק אם גדול ממנו בחכמה ובמנין מחמת ששימש תלמידי חכמים בזמן רב או שיש לו תלמידים הרבה בכי האי גוונא אפי' אם לא נשאו ונתנו ביחד דמסתמא סברתו עדיף אבל בשווין רק מחמת הרוב שפיר י"ל דסובר ג"כ בתשובה זו דיחיד במקום רבים לא אמרינן הלכה כרבים רק כשנשאו ונתנו ביחד אולם מ"ש בסוף התשובה וז"ל ובמקום שיש שנים שווין שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא כשהם אחד כנגד אחד אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב ואם יש תלמיד חכם הראוי להוראה ורואה דברי המקיל בזה אפשר שיעשה כקולו מפני שהוא מסכים בהוראתו עם המקיל והם רבים כנגד היחיד ע"כ לשונו, והנה אותו תלמיד חכם לא נשא ונתן פא"פ עם המחמיר כמו שנראה מדבריו ומ"מ כתב דהולכין אחר הרוב וכן משמע מסתימת דברי רמ"א בסימן כ"ה סעיף ג' ולכאורה תמוהו שהוא נגד כלל המוסכם דבעינן רובו מתוך כולו, וכן תמה בספר גט פשוט על מה שכתב הרדב"ז בתשו' סי' קי"ו דסבירא לי' דמה שכתוב בתור' אחרי רבים להטות הוי אפי' בדברי הפוסקים שלא דיברו זה עם זה פנים בפנים ואפי' להוציא ממון אזלינן בתר רוב הפוסקים מן התור' יע"ש, ותמוהו בתרתי חדא דהא בעינן פא"פ, ותו דבממון קיי"ל דיכול לומר קים לי' כמיעוט כמו שיבואר בס"ד במקומו וצ"ע: