אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ד › פרט ה

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ד · פרט ה

פרט ד

יבואר אי בכל צורכי ציבור הולכין אחר הרוב: י] מקור

הדבר אי בצרכי ציבור הולכין אחר הרוב נובע מרבינו הגדול הרא"ש שכ' בתשובה כלל ו' סי' ה' וז"ל שאלת אם שנים או שלשה מהבינונים שבעיר יכולין להוצי' עצמן מן ההסכמה שעשו קהל או מגזירת חרם שיעשו על שום דבר, דע כי על עסק של רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות ועל כל ענין שהקהל מסכימים הולכין אחר רוב והיחידים צריכין לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים, דאל"כ לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמה של רבים אחרי רבים להטות עכ"ל ומשמע דסובר כמו בדיינים שאמרה תורה לילך בתר רוב ה"ה בכל ענינים ועיין שו"ת ריב"ש סי' רמ"ט ותשובת מבי"ט חלק א' סי' פ"ז דף מ"ב ע"א ומסתימת דבריו משמע דבכל ענינים במינוי רב מרביץ תורה ושליח ציבור וכיוצא בזה אין בכח היחידים לבטל דברי רבים אף שמיעוט חפצים לקבל אחר למרביץ תורה או לש"ץ רק שמסרבים וממאנים בזה שרבים חפצים מחויבים לבטל דעתם דהא טעם זה שכתב דאל"כ לעולם לא יסכימו וכו' שייך בכ"מ, והנה בהגהת מיימוני בפרק י"א מתפילה ס"ק ב' כתב בשם רבינו הגדול מוהר"ם ב"ב ז"ל וז"ל אם יש קטטה בין הקהל ואין יכולין להשוות דעתם לברור ראשיה בהסכמת כולם זה אומר בכה וזה אומר בכה וכו' נראה בעיני שיש להושיב כל בעלי בתים שנותנים מסים ויקבלו עליהם ברכה שכל אחד יאמר דעתו לש"ש ולתקנות העיר הלכו אחר הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד חזנים הן לתקן כיס של צדקה הן למנות גבאים סוף דבר כל צורכי קהל יעשה על פיהם ככל אשר יאמרו אם ימאנו המיעוט ויעמדו מנגד לשמור ככל הכתוב בו יש כח ביד הרוב או ביד שימנו הרוב עליהם לראשים להכריחם לכופם עד שיאמרו רוצים אנחנו והמסרב מלומר דעתו עפ"י הברכה בטלה דעתו וילכו אחרי רוב מקבלי הברכה, סוף דבר כופין בני העיר זה את זה לכל צורכי העיר שהם צריכים הרבה כי האי דתניא בתוספתא במס' ב"ב כופין בני העיר זא"ז לבנות להם בית הכנסת ולקנות להם ספר תורה נביאים כתובים וכופין בני מבוי זא"ז לעשות להם לחי וקורה למבוי וכו' אעפ"י שאין זה צורך גדול כל כך אפ"ה כופין כ"ש לשאר ענינים הנצרכים להם יותר עכ"ל והובא ככתבו וכלשונו בתשובת מיימוני השייכים לס' קנין סי' כ"ו, ואולם אני מסתפק בכוונתו אי ר"ל דוקא היכי שמיעוט אינם חפצים כלל למנות שום ראש או ש"ץ וכיו"ב בכה"ג כיון שהוא צורכי ציבור שפיר יכולין הרוב לסוף אבל היכי ג"כ חפצים לקבל רק שנחלקו מי יהי הרא"ש וכיו"ב אפשר לומר דאין יכולין לכוף למיעוט וכן משמע ממה שמביא ראי' שכופין בני העיר לבנות בית הכנסת וכו' דמיירי רק היכי שמוחים שלא לעשות כלל וא"כ חולק על הרא"ש הנ"ל ועיין במג"א סי' נ"ג ס"ק כ' ובש"ע ח"מ סי' קס"ג סעיף א' ורמ"א שם הביא ג"כ דברי מוהר"ם ב"ב הנ"ל וגם דבריו סתומין ויש לפרש ג"כ היכי שמיעוט אינם רוצים כלל צרכי ציבור הגם שלכאורה מתחילת דברי מוהר"ם שכתב אם יש קטטה ואין יכולין לברור ראשים בהסכמת כולם משמע קצת שנחלקו מי יהי' הראש מ"מ יש לדחות דר"ל שקטטה ביניהם שקצתם אינם רוצים במינוי הראש כלל ובצרכי ציבור וא"כ יש להסתפק בכוונתו אי יכולין הרוב לכוף למיעוט היכי שכולם מרוצי' לקבל אחד לצורכי ציבור רק שמחולקים למי יקבלו. וראיתי בשו"ת רשב"א סי' תשס"ט שכתב וז"ל שאין רשות ביד אדם להסתלק ולפטור עצמו מתקנת הקהל ולומר לא אכנס בתקנות וכיו"ב לפי שהיחידים משועבדין לרוב וכמו שכל הקהל משועבדי' לב"ד הגדול או לנשיא כך כל יחיד שבו משועבד לציבור שבעירו וכן המנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו והמנודה לעירו מנודה לעיר אחרת כשם שהמנודה לנשיא מנודה לכל עכ"ל, לכאורה יש לומר ג"כ בכוונתו היכי שרוצה להסתלק לגמרי מצרכי ציבור, ואולם בשו"ת דברי ריבות בסי' ס"ח דף כ"ט ע"ב הבין שסובר כתשובת הרא"ש ונראה דהוכיח כן כיון דכתב דציבור הוא כב"ד הגדול וכנשיא משמע להדי' דסובר בכל ענינים מחויב יחיד לשמוע לדברי הרוב, אך מה שמשוה דעת הגהת מיימוני בשם מהר"ם לדברי הרא"ש לכאורה לא מוכרח וע"ע בשו"ת דברי ריבות סי' קי"ו, מיהו מסתמא אינו חולק הרא"ש על מוהר"ם רבו. וכן מצאתי בשו"ת לחם רב לבעל לחם משנה שכתב בסי' ב' בכוונת הג"מי הנ"ל שסובר כרא"ש שאפילו היכי שהיחיד רוצה לקבל מרביץ תורה וכיו"ב זה שהוא מצרכי ציבור רק שמחולקי' למי יכולין הרוב לכוף למיעוט לקבל את החפצי' בו וכן הבין בשו"ת מוהראנ"ח סימן מ"ב ומי יבוא אחר הכרעתם:

חי) אמנם בשו"ת מוהרי"ק שורש ל' כתב בשם רבינו שמחה אפילו יחיד יכול למחות בשליח ציבור והיינו היכי שרוצה לקבל לש"ץ אחר שאין רוב חפצים בו ומובא בבית יוסף א"ח סי' נ"ג ועיין בדרכי משה ס"ק ו', וראיתי במג"א ס"ק כ' שכתב שם בשם שו"ת רשד"ם ומוהרבצ"א דבכל מינויים יכול יחיד למחות ואפילו במרביצי תורה היכי שרוצה לקבל אחד, ולכאורה קשה להבין הטעם אמאי יכול למחות בכל מינוים דשאני שליח ציבור כמבואר שם הטעם משום שהתפלה היא במקום קרבן תמיד ובאים משל ציבור ואין ראוי' שיהי' שלוחם מקריב שלא מדעתם כמ"ש מוהרי"ק הטעם משא"כ בשאר מינויים, ואולם לאחר העיון ראיתי שרבינו בעל מג"א ז"ל קיצר כאן כי הביא דין זה בשם שו"ת הנ"ל משמע שמטעם אחד הורו כן והמעיין בגוף דבריהם יראה שהם חלוקים בטעמם ונפקא מיני' טובא לדינא, הנה בשו"ת רשד"ם חלק מ"ח סי' ל"ז אחר שכתב הטעם בשם מוהרי"ץ כנ"ל וז"ל וה"ה והוא הטעם כאשר צריכין צריכין למרביץ תורה להעמיד ש יחיד יכול למחות משום דבת"ח כולהו איתנייהו בי' שלפעמי' הוא שליח ציבור בימים נוראים ולומד תורה כ"ש שאין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ עכ"ל, וא"כ דוקא במרביץ תורה שייך האי טעמא וכן היכי שלפעמים הוא שליח ציבור משא"כ היכי שנסתר טעמים הללו כגון במורה הוראה באיסור והיתר ודיני ממונות אין היחיד יכול למחות מלקבל אותו שרוב חפצים בו, ואולם בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל סימן כ"ה דף פ' ע"ב מוכח דסובר דכל מינויים ואפילו במינוי חכם שיאנו מרביץ תורה, אף במילי דלא שייך טעם הנ"ל מ"מ יכול יחיד למחות דסובר דציבור כשותפים בכל ענינים המוטל על הציבור ובכל המינויים הצריכין לציבור כנאמנים וגובה המס ושלוחי ציבור וכיו"ב צריך לדעת כולם שכן מבואר בתשובת רשב"א כתיבת יד וכן בתושבת רשב"א הנדפס בסי' של"א חשש על הרוב (וצ"ע ועיינתי שם ולא מוכח כלל דוק ותשכח) וכתב אח"כ וז"ל ואם תשאל והרי כתב בתשובה אם הסכימו קהל לעשות תקנות והתנו עליהם ואחד מן הקהל מוחה אם חייב אותו יחיד לקבל אותו הסכמה והשיב שורת הדין בהסכמת בני מדינה כל שרוב מסכימין ומתקנין ומקבלין עליהם אין משגיחין לדברי היחיד שרוב כל עיר ועיר אצל יחידים הם כב"ד הגדול אצל כל ישראל ואם גזרו הם גזירתם קיימת והעובר על חרם שלהם נענש כדכתיב במארה אתם נארים וכו' תשובתך בצידך שניא היא תקנות וגדרים וענייני ציבור כגון מינויים וכיוצא בהן דתקנות וגדרים ראוי לילך אחר הרוב, ועל זה אמרה תורה אחרי רבים להטות דאלת"ה א אין תקנה וגדר לציבור לעולם כי שכיחא מיעוטא המתפרצים אבל עניני הציבור הרי כולם כשותפין הם והמיעוט יכול למחות וכיו"ב כתב מוהרי"ק ז"ל סי' קפ"ח ואפשר דגם הרא"ש ז"ל בכלל ו' דאזיל בתר רובא ולא חושש למיעוטא בתקנות וגדרים דוקא מיירי ולא במינוים וכיו"ב עכ"ל, וא"כ שפיר כתב המג"א בשמם בכל המינוים היחיד יכול למחות רק נחלקו בטעמא ובס' פרי מגדים שם בס"ק כ' ראיתי שתמה למה ברב וכדומה יכול למחות ולא הי' לפניו ספרי תשובת הנ"ל שמבואר הטעם וכמדומה שגם לפני מג"א לא הי' לפניו ספרים הנ"ל לעיין בהם רק מה שהועתק בס' כנסת הגדולה ושם לא ביאר היטב הטמם לכן חשב שטעם אחד להן והמעיין בגוף דבריהם ראה דנחלקו, וראיתי בס' כנסת הגדול' בהגהות ב"י סי' נ"ג שהביא תשובה הנ"ל בקיצור וגם תשו' הר"ש הלוי וכתב אח"כ וז"ל ויש לתמוה האיך נעלם ממנו תשובת רשד"ם ויראה דלא פליגי רשד"ם והר"ש הלוי דרשד"ם מיירי במי שאינו ראוי להיות מרביץ תורה דעל זה אפילו יחיד מוחה ור"ש הלוי מיירי במי שראה להיות חכם, ועוד נ"ל דלא דיבר רשד"ם אלא כשיחיד מונע למנות את זה אבל מסכים למנות אחר אבל אם מוחה שאינו רוצה שיהי מרביץ תורה בקהל הא וודאי פשיטא שאין במחאתו כלום ואפי' המיעוט כופין לרוב כמ"ש ר"ש הלוי, ויראה שאף ביחיד המסכי' למנות אחר אם אותו שמסכימין הרוב למנותו הוא ראוי יותר מזה שרוצים המיעוט למנותו פשיטא דיכולין הרוב לכוף למיעוט ואפשר שאפילו המיעוט יכולין לכוף לרוב עכ"ל, ומג"א הביא רק תירץ ב' ועל תי' א' קשה טובא דהמעיין בגוף תשובת רשד"ם מבואר דסובר אפילו במי שראוי להיות מרביץ תורה מ"מ יכול יחיד למחות כשרוצה לקבל אחר, ובפרט בתשו' מוהרב"א ז"ל מבואר הטעם דהוי כשותפין בעניני ציבור ובכה"ג לא אמרה תורה לילך אחר רוב, ואולם תי' ב' הוא פשוט ומבואר בקמאי ז"ל היכי שיחיד מוחה שלא לקבל כלל בודאי כופין אותו כיון שהוא צרכי ציבור ואפי' מיעוט למרובים כדאי' בח"מ סימן קס"ג ס"א דכופין לבנות בהכ"נ ס"ת נביאים כתובים וכל צרכי ציבור וה"ה חכם להורות וכל הפלפול בתשובת הגאונים ז"ל הוא רק כשיחיד רוצה ג"כ לקבל מורה הוראה וכיו"ב בעניני צרכי ציבור רק שנחלקו למי וכל זה פשוט, העולה דלכאורה הוא מחלוקת בין הרא"ש והרשב"א בכתיבת יד לרא"ש בטל דברי יחיד וכל אשר יאמרו הרבים מי למנות וכיו"ב מחויב לשמוע ולרשב"א בכתיבת יד כמ"ש בתשובת רבינו בצלאל ז"ל יכול למחות וכפי הנראה מדברי רבינו שמחה שמובא במהרי"ק שכ' רק בש"ץ יכול למחות כשרוצ' לקבל אחר בע"כ סובר בשאר המנוים אין יכול למחות וכבר נתבאר שבס' דברי ריבות ושו"ת לחם רב ושו"ת ראנ"ח בדברי מוהר"מ ב"ב המובא בהגהת מיימוני שסובר שיחיד אין יכול למחות אפי' כשרוצ' לקבל אחר ויכולין הרוב לכוף למיעוט לקבל את מי שחפצים בו ובכל המנוים הדין כן:

יט) ונלענ"ד אפילו להסוברים שיחיד יכול למחות אין פירושו שיכול לכוף לרוב שיסכימו לדעתו בזה לא מסתבר כלל דאי נימא שכל אחד יכול לכוף א"כ יתבטל המינוי והא הציבור צריכין למרביץ תורה או לש"ץ וכיו"ב רק שנראה שס"ל שאין יכולין לכוף למיעוט שיסייע להוצאות והצטרכות די סיפוקו של חכם וש"ץ אבל מ"מ אלים כח הרוב לקבל לאותן שרוב חפיצים, יש ללמוד זה ממה שכתב בתשובת ראנ"ח חלק א' סי' מ"ב הובא בכנסת הגדולה א"ח סי' נ"ג לענין ש"ץ וז"ל הא דכתב מוהרי"ק בשם רבינן שמחה דיחיד מוחה בחזנות לא חולק על מוהר"פ בתשובת מימוני דרבינו שמחה מיירי שלא לכוף את היחיד ההוא לקבל את הרב ולפרוע לו חלקו אבל כל שהציבור מרוצים בחזון אחד והיחיד אינו רוצה אינו בדין כלל שהציבור יודחה מפני היחיד אלא פי רוב כדברי מוהר"ס ז"ל החזן עכ"ד וא"כ ה"ה במורה הוראה דינא ועיין בשו"ת לחם רב סי' זו במג"א סי' נ"ג סעיף י"ט על מ"ש בש"ע שיכול למחות ולעכב ולומר אינינו רוצה שפלוני יהיה ש"ץ דהוא רק לענין סיוע משמע דיכול לבטל המינוי, וכן משמע במג"א ס"ק כ' מה שכתב בשם רש"י שסבירא ליה שיכול למחות לגמרי וצ"ע:

כ) ואולם כבר כתב בשו" צ"צ סי' א' ומג"א בסי' נ"ג ס"ק כ' דהמנהג אפי' בש"ץ ומכ"ש בשאר מינוים במור' הוראה וכיו"ב לילך אחר רוב למי שחפצים בו אף אי מיעוט רוצים לקבל אחר ומשמע שכופין למיעוט לסייע בכל ההצטרכות מיהו היכי דאיכא רוב מנין ורוב בנין שהם עשירים מתנגדים כבר נתבאר בפרט ג' וד' שדעת רשד"ם בא"ח סי' ל"ו שרוב בנין עיקר, ובשו"ת צ"צ כתב דבעינן רוב מנין ורוב בנין דשקולים הם ועיין בהגה"ה שם, וראיתי בשו"ת לחם רב שחיבר בעל לחם משנה סי' ב' שכ' וז"ל צריך אני לברר רוב זה מהו אם הוא רוב הקהל בין אם הם עניים או עשירים דלא אזלינין אלא בתר רוב דיעות או דלא אזלינין רק בתר רוב בעלי המס דבתשו' רא"ם כתב דבתקנות להסכמות הקהל אזלינין בתר רוב בין שיהיו עניים בין שיהיו עשירים וקשה דהא בתשובת מוהר"מ ב"ב בס' קנין הנ"ל כתב לכל צרכי הקהל ילכו אחרי רוב בעלי המס שכ' שם שיש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ומכאן הוכיח הרשד"ם דאזלינין בתר רוב ממון, ונראה דסובר רא"ם דמוהר"ם מיירי בענינים הנוגעים לממון כגון כיס של צדקה וכן חזנים לפי מ"ש רשב"א הובא בב"י סי' נ"ג הפרעון לפי ממון לכן אזלינין בתר רוב ממון אבל היכי שאין נוגע לממון כלל כגון תקנות למיגדר מילתא אזלינין בתר רוב נפשות, ועיין בשו"ת דברי ריבות סי' רכ"ז דף קי"ו שמביא ג"כ דברי תשובת רא"ם דאזלינין רק בתר רוב אפי' יהי' עניים או הדיוטות והמיעוט עשירים וחכמים, ואינו מחלק חילוק הנ"ל, ובכה"ג בא"ח סי' נ"ג הביא רק דברי רשד"ם ונראה שמסכים לדבריו ועיין שו"ת רשד"ם חלק יו"ד סי' רכ"ז וכבר נתבאר בפרט ב' וג' כיו"ב מחלוקת בדייני' אי אזלינין בתר רוב חכמה או רוב מנין דהרשד"ם מדמה העניני' זה לזה, ואולם כל זה הוא מדינא להסוברים דאזלינין בתר רוב במינוין נחלקו אי בעי רוב מנין או רוב בנין אבל כבר תיקנו קמאי ז"ל והנהיגו דבעי רוב מנין ורוב בנין עיין בשו"ת הרא"ש כלל ו' סי' ג' ובח"מ סי' קס"ג ס"ג ובסמ"ע שם, ואין המיעוט יכול למחות נגד רבים אפילו כשרוצים למנות לאחר רק שלא מסכימים באותו שהרוב חפצים:

כא] ואכתי פש גבן לברר אם רוב יכולין לתקן תקנות בדבר שאינו למיגדר מילתא והתיקון הוא בדבר רשות במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כי ראיתי בענין זה מבוכה בין קמאי ובתראי ז"ל מקור הענין נובע דאיתא במס' ב"ב דף ח' ע"ב בברייתא וז"ל רשאין בני העיר להתנות על המידו' ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן עכ"ל ופי' רש"י להתנו' על המידו' להגדיל את סאת העיר או להקטין ועל השערים שער חיטין שלא ימכרם שנה יותר מכך וכך דמים, ולהסיע על קיצתן לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מזה מדין תור' עכ"ל, ומשמע מסתימת דברי רש"י שסובר אפילו לא הסכימו כולם מעיקרא רק רוב העיר לבד יכולין לכוף למיעוט, ואולם בשו"ת מוהרי"ק שורש ק"פ האריך לבאר דעת רבינו תם המובא במרדכי שם דהא דקתני רשאין בני העיר וכו' דוקא היכי דהתנו מתחיל' מדעת כולם ובכה"ג רשאים להסיע מדין תור' לקנוס למי שעבר בדבר שכבר נתרצה בתקנה זו אבל אם לא נתרצו המיעוט בתקנה אין כח לבני העיר אפי' רוב להכריח למיעוט ומבואר עוד במרדכי בשם מוהר"ם כעין דברי ר"ת וז"ל אבל לשנות שלא מדעת כולם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולא מגדר מילתא הוא אין שומעין להם לעשו' תקנה לעצמן שלא כתור' עכ"ל ולא מיקרי מגדר מילתא אלא במילי דשמיא שהדור פרוץ לעבור על דבר תור' יש כח לדוב לעשו' שלא בהסכמת כולם כעין דאיתא במס' יבמו' דף צ' ובשו"ת רד"ך בית י"ב חדר א' הביא מחלוקת קמאי ז"ל בזה כנ"ל לדעת ראב"י המובא במדרכי אפילו לא הסכימו כולם מעיקרא אלא שרוב הקהל מסכימים יכולין לכוף למיעוט ולר"ת ומהר"מ ורבינו יוסף טוב עלם ס"ל דוקא היכי שנהגו כבר מקדם או שהתנו מדעת כולם יע"ש ועיין בשו"ת מהריב"ל חלק א' סימן מ"ד, ובסי' מ"ז שכתב שבתשובת רבינו אלי' מזרחי הרחיב הדיבור בזה והוא בתשו' רא"ם דפוס ישן סי' נ"ז וראיתי בריטב"א במס' ע"ז דף ל"ו ע"ב שכתב וז"ל וכן הי' אומר מורי הרב ז"ל דכל תקנה שרוב הציבור והוא החשוב במנין ובחכמה הסכימו בה אעפ"י שהמיעוט עומדין וצווחין הרי הם חייבין במה שהסכימו הרוב ובלבד שיהי' נראה לרוב ההוא דיש בגזירה ההוא תקנה לציבור מתקנין כן על הכל בשוה ואם יש בעיר חבר העיר צריך לעשו' כן מדעתו ואם לאו אין במעשיהם כלום כדאיתא בפ' קמא דב"ב דף ט' ע"א עכ"ל משמע להדיא דסובר אפי' תקנה בדבר רשות ואינו למיגדר מילתא יכולין הרוב לכוף למיעוט ודייק וכתב דבעי רוב מנין ורוב בנין, וראיתי בשו"ת רשד"ם חלק יו"ד סי' קי"ז שהאריך מאוד בדיעו' הללו והקש' על שיטת ר"ת וסייעתו מאי טעמא הא בפ"ק דחולין דף י"א ילפינין דאזלינין בתר רובא וכן במס' ע"ז דף ל"ו הוכיח הש"ס מקרא דמהני גזירת רוב הציבור וכתב לתרץ וז"ל ונראה דסברת ר"ת וסייעתו דאחרי רכים להטו' לא מיירי רק בדבר הנוגע לקיום התור' או מצות כסנהדרין ותשעה חניו' ואפי' ברובא דליתא קמן מ"מ הוי לקיום דבר תור בהא הוא דקפיד רחמנא דניזל בתר רובא דאי לאו הכי אין קיום והעמדה לתור' אם כל אחד יברור דרך לעצמו אבל בדבר הרשות לא איכפת לי' לקב"ה דלמה יפסיד היחיד בשביל המרובים ואפשר לומר אפי' הראש ז"ל דנקיט קרא דאחרי רבים לאו למימרא דבדבר הרשו' חייבים אנו לילך אחר רוב מן התור' רק אסמכתא בעלמא משום דאיכא למימר דסברא הוא כיון שתור' אמר' שנילך אחר רוב דבר תור' סברא הוא דבכל דבר שיפול מחלוקת בין רבים שנילך אחר רוב, וכן האי דמס' ע"ז הוא למיגדר מילתא במילי דשמיא אבל לדבר הרשו' לא שהרי איצטרך קרא לומר דרובו ככולו א"כ יש לומר היכי דאיתמר איתמר ואין לך בו אלא חידושו לכן הוכרח ר"ת וסייעתו לדחוקי ולפרש בברייתא בב"ב כנ"ל, ואולם רש"י וסייעתו ס"ל כיון דגלי קרא לילך בתר רוב אפי' במילי דרשו' בטל מיעוט לגבי רוב עכ"ד וע"ע שם בסי' קי"ח מיהו כתב רשד"ם אפילו לסוברים שרוב כופין למיעוט אפי' בדבר הרשו' דוקא דדבר שהוא תקנה לציבור הא לאו הכי לא שאם יעלה על דעת רוב הציבור לפטור לאחד מן המס לא מפני תקנו' הציבור אלא שרצונם בכך ודאי בכה"ג לא אמרינן שיש כח לרוב לכוף למיעוט וכן משמע להדיא בדברי ריטב"א כנ"ל

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה