אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ד › פרט ג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ד · פרט ג

פרט ב

יבואר אי מיעוט דיינים גדולים בחכמה מרוב אי אזלינין בתר רוב מנין או בתר רוב חכמה:

ו' במס' סנהדרין דף כ"ט ע"א במתני' מבואר דאזלינן בתר רוב דיינים וכן ברמב"ם בפרק ח' מסנהדרין הלכה ב' וטוש"ע ח"מ סי' י"ח ס"א ולא נזכר שם לחלק בין אם המיעוט הם גדולים בחכמה יותר מרבים משמע דבכל גווני אזלינין בתר רוב מנין ועיין במס' ב"מ דף נ"ט ע"ב ובתוס' ד"ה לא ובמס' חולין דף מ"ד ע"א תוס' ד"ה ור' יהושע ובמס' ע"ז דף ז' ע"א ובשו"ת רשב"א סי' רנ"ג הובא ברמ"א ח"מ סי' כ"ה ס"ב והא דאית' במס' יבמות דף י"ד ע"א דר' יוחנן ושמואל ס"ל דעשו ב"ש כדבריהם ורב ורשב"ל ס"ל דלא עשו ב"ש כדבריהם ואית' שם בחד לישנ' כגון דב"ה רוב' למ"ד לא עשו דהא ב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי יע"ש היינו דהמיעוט הם לעצמן כיון שהם גדולים בחכמה אינם מוכרחים לציית לדברי המרובים אבל להורות לאחרים היכי שישבו שלשה בדין ורבו שנים על השלישי אף ששלישי גדול בחכמה יוגמר הדין ברוב מנין וכן מורה הוראה המסופק בדין ואין יודע להכריע ובדין זה נחלקו רוב עם מיעוט אף אם המיעוט גדולים בחכמה משמע דמחויב לילך בתר רוב מנין ולא בתר רוב חכמה, וכן מבואר בהג"א פ"ק דע"ז דף ו' ע"א וז"ל ואם זה גדול בחכמה וזה במנין הלך אחר הגדול במנין פי' תלמידים הרבה אי נמי שרוב תלמידים אומרים כמותו עכ"ל והוב' בסמ"ע ח"מ סי' כ"ה סעיף י"ח, אמנם לכאורה מצאתי סתירה לזה מהא דאית' במס חולין דף מ"ג ע"ב ובעירובין דף ו' ור"ה דף י"ד לעולם הילכתא כדברי ב"ה והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כדברי ב"ה עושה יע"ש ואית' בדף מ"ד קידם בת קור הרי אף דב"ה היו רוב מנין מ"ח הרוצה לעשות כב"ש מחמת שהיו רוב בחכמה עושה, והנה במס' עירוב ין דף ז ע"א לתירץ בתרא כמ"ש רש"י שש הרונה לעשות כב"ש דקתני לאו ב"ש וב"ה דוקא נקיט דבע"כ כב"ה בעי למעביד אלא אפלוגתא דשאר תנאים דעלמ' קאי א"ש אב למי תירוצים ראשונים הנאמרים שם דקודם בת קול שאמר הלכה כב"ה כי או לר' יהושע דאמר אין משגיחין בבת ש משמע דרשאי כ ות כמיעוט שהם גדולים בחכמה יותר ועיין תוס' ד"ה כאן ובמס' יבמות וחולין שט וא"כ לכאורה סתירה קבריה הנ"ל:

וראיתי ודזאיותי ברשב"א במס חולין שהעיר בזה קצת וז"ל והא דמשמע הכא דכל תרי תל איה או תרי אמוראים זילא איתמר הלכתא כחד מינייהו אלו רצה לעשות כדברי זה כקולו וכוזמזדיו או מזה כקולו וכחומרו יוושה וכן משמע כמי ממס' עירובין גבי מבוי עקום דאמרינן התט כל טימי דמשכחת תרי תנאים או חרי אמוראים דפליגי ולא אתמר אילטתא צא המר ולא כמר לא תעבד לא כחומרי דמר ותומרי דמר כקולי ימי וקולי דמר אלא או בקולו וחומרי דמר עביד או כקולו ווזומרי דמר עביד דוקא מילת דאית לי' לכל חד וזהגי תרי תנאים או חו"י אמוראים קולא וחומר' כעין מחלוקת ב"ש וב"ה בשדרה וגלגולת ובמבוי עקום דהתם, אבל במילת' דלוור לחומר ולמר לקולא הא איתא בפ"ק דע"ז דף ז' הי' אחד אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר וא' מתיר אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המקיל עכ"ל משמע דרצה ליישב קושי' הנ"ל ואולם לא הבנתי דגם היכי דנצמח במחלוקת כל אחד קולא וחומרא אמאי יכול לעשות כמיעוטא כיון דהתורה אמרה אחרי, רבים להטות לילך אחר רוב מנין ולא אחר רוב חכמה:

ח] ולולי דבריו נראה לענ"ד ליישב על נכון דהנה איתא במס' עדיות בפ' א' משנה ה' וז"ל ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובים הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה ב"ד דברי היחיד ויסמוך עליו שאין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וכ' הראב"ד וז"ל שאם יראה ב"ד האחרון שהלכה כדברי יחיד הראשון ויסמוך עליו כלומר יקבע הלכה כמותו כמו שמצינו באמורא מן האחרונים שהן קובעין הלכה כיחידים הראשונים בכמה מקומות ואעפ"י שהמרובים חולקין עליהם ואם לא שמצאו דברי יחיד הראשון לא היו אחרונים יכולין לדחות דברי ראשונים מדעת עצמן לפי שאין ב"ד יכולין לבטל דברי ב"ד וכו' אלא כיון שמצאו יחיד מן הראשונים שהיה חולק עמהם היה להם במה לתלות עכ"ל והמעיין היטיב יראה בע"כ צריך לומר הא דאמרה תורה לילך בתר רוב היינו כשהדיינים יושבין במשפט ומחולקים אזי כפי מה שיאמרו הרוב מחויבים בעלי דינם לשמוע כיון שהם בעצמן דנים על המעשה שבא לפניהם ולהם הדין ברור כסברתם וכן אפי' אם אין הרבים דנים בעצמם על המעשה רק שקבעו הלכה לדורות ובאותו זמן היה יחיד חולק עליהם אזי כשבא אח"כ מעשה לפני מורה הוראה ואין בכוחו להכריע מחויב להורות כרבים, אבל אם יודע להכריע בראיות ברורות כדברי היחיד יכול להורות אפילו כיחיד ומסתבר שמחויב להורות כן כיון שלפי דעתו הדין שקר אם יורה כרבים דתורה אמרה אין לך אלא שופט אשר בימיך, לכן מצינו בש"ס בהרבה דוכתי דהכריע אמורא כיחיד במקום רבים רק היכי דלא היה לאמורא הכרעה כיחיד מסתמא הלכה כרבים ועיין בתומים בקיצור תקפו כהן סי' קכ"ד שהבין ג"כ בדברי הראב"ד כמ"ש, ולפ"ז צריך לומר הא דאיתא במס ע"ז דף ז' ע"א היו שנים אחד מטמא וא' מטהר א' אוסר וא' מתיר אם היה אחד מהן גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ומבואר בהגהות הרא"ש לחד פירש ובש"ך יו"ד סי' רמ"ב בהנהגות איסור והיתר שמה שאמר ובמנין ר"ל רוב תלמידים אומרין כמותו היינו כשהן בעצמן מורין על המעשה שבא לפניהם ונחלקו בהוראה מחויב השואל לשמוע לגדול בחכמה ובמנין דהיינו כרבים, וכן במה שקבעו הלכה לדורות והיחיד חולק עליהם והנידון שנחלקו בא לפני חכם אחר לשאול להורות הלכה למעשה והוא מסופק ואינו יכול להכריע מחויב להורות כגדול במנין דהיינו כרבים אבל אם יכול להכריע כיחיד הרשות בידו:

ט) ועל פי זה יש לפרש סוגי' דמס' ב"ק דף קי"ו ע"ב דאית' שם ההוא דמחוי אמטכסא דר' אבא יתיב ר' אבוהו ור' חנינא בר פפא ור' יצחק נפחא ויתיב ר' אילעא לגבייהו סבר לחיובי' מהא דתנן דן את הדין זיכה את החייב וכו' מה שעשה עשה וישלם מביתו אמר לי' ר' אלעי הכי אמר רב והוא שנשא ונתן ביד אמרו לי' זיל לגבי דר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמי אזיל לגבי' חייבי' ממתני' אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ואוקימנא דאחווי אחווי עכ"ל ויש להבין כיון שידעו דר' שמעון ור' אלעזר, דייני דינא דגרמי אמאי לא הורו בעצמם כן ולסמוך על דעתם ובהנ"ל א"ש דהנה תוס' במס' ב"ק דף ק' ע"א ד"ה מחיצת כרם כתבו דהאי תנא בפ' המניח דף ל"ג גבי שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי פליג אדר' מאיר ורמב"ן בקונטרס גרמי כתב דר' יוסי ור' שמעון חולקים וא"כ כיון דרבים חולקים הלכה כרבים נגד יחיד והנה תוס' כתבו במס' ביצה דף ב' ע"ב דסתם מתני' הוי כרבים והנה נשמע להמעיין ברשב"א במס' ב"ק דף ב' ע"ב לחד תירוצא אף דקיי"ל בכל מקום בספק ממון חומר' לתובע וקולא לנתבע מ"מ בנזקין כשיש ספק אזלינן לחומר' כספק איסור' ואם כן הוא כשממונו היזק כ"ש כשהו' בעצמו היזק ועמ"ש בספרי שערי תורה כלל ד' פרט ט"ו ס"ק מ"ג לפ"ז יש לומר דאמוראי' הנ"ל לא ידעו להכריע אי הלכה כר"מ דדאין דינא דגרמי או כרבים דלא דנו לכן מתחילה רצו להוכיח שכן הוא סתם מתני' במס' בכורות דדן את הדין דסתם הוי כרבים וכיון דהוי רבים כנגד רבים אף דאכתי ספק כמאן אזלינן לחומר' כיון דהוי כספק איסור' לכן רצו להורות דחייב לשלם כר' מאיר ואולם ר' אליעזר דחה אותם דליכ' ראיה ממתני' ואין יכולין להורות כר' מאיר כיון דלא היה להם הכרעה מדעתם מחויבים להורות כרבים לכן נתנו לו עצה שילך לר' שמעון ור' אלעזר שהם דיינו דינא דגרמי ר"ל שחישבו שהם בעצמם מכח סברתם ובראיות ברורות הכריעו דהלכה כר"מ ושפיר יכולין להורת כיחיד כדברי הראב"ד בביאור משנה שבתראי דהיינו אמוראי יכול להכריע כיחיד מקמאי שחולק עם רבים מיהו כשבא לפניהם אמרו לו שאין להם ראי' להכריע מכח סברתם רק מחמת מתני' דסתם מתני' הוא כר"מ וסתם הוי כרבים ואף דאיכ' רבים ג"כ דהיינו רבנן דפליגי אדר' מאיר מ"מ הוי רבים נגד רבים ובספק נזקין אזלינן לחומר' דלא דמי לשאר ספק ממון דהוי חומר' לתובע וקולא לנתבע וא"ש:

י] לפ"ז מיושב קו' רשב"א הנ"ל דיש לומר מה דאית' בבריית' הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה ר"ל קודם ב"ק או לאחר בת קול אליב' דר' יהושע היינו היכי שיכול להכריעו מדעתו כדברי ב"ש יכול להכריע דבכי האי גוונא יוכל להורות כמיעוט אבל לאחר ב"ק מחויב להורות כב"ה וא"כ מדויק מ"ש בתרתי דסתרי אין יכול להורות כתרי חומרי או כתרי קולי דסתרי אהדדי כיון דבע"כ אין לו סברא וטעם להכריע דא"א למצוא טעם לדבר הסותר רק דיכול להורות כקולא וכחומרא דמר וכן להיפך היינו היכי שיכול הוא להכריע כיחיד, ולפ"ז לאו דוקא במילת' דאית לי' לכל חד קולא וחומר' יכול להורות רק בכ"מ שנחלקו רוב עם מיעוט ויכול להכריע כמיעוט יכול להורות כמיעוט וא"ש, ואולם נראה דרבינו יונה חולק על הראב"ד בהך כללא דהנה במס' סנהדרין דף ו' ע"א ודף ל"ג ע"א מבואר דטעה בשיקול הדעת היינו היכי דתרי תנאים או תרי אמוראים דפליגי אהדדי ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר וסוגי' דעלמ' אזלי כחד מינייהו ועביד כאידך היינו טעה בשיקול הדעת וכ' רש"י ד"ה סוגי' וז"ל רוב הדיינים נראין להם דבר השני והוב' דבריו בטור סי' כ"ה ובכ"מ בפ"ו מהל' סנהדרין ה"ב וש"ך סי' כ"ה ס"ק ז' וסק"ט ואף דאיכ' עוד פירש בסוגי' דעלמ' מ"מ כתב הש"ך דכל הפירושים הם אמת וכתב בד"מ ח"מ סי' י"ח וסמ"ע בסי' כ"ה ס"ק י"א שכתב הנ"י בפרק המוכר בשם רבינו יונה דהיכי דלא אשכחן בסוגי' דעלמא אזלי כאידך יש לדיין לפסוק כפי שדעתו נוטה יע"ש משמע דסובר היכי דסוגי' דעלמא אזלי כאידך לא יכול לפסוק כפי שדעתו נוטה והא פירש סוגי' דעלמ' היינו רוב דיינים נראין דברי אחד וכיון שסברתו נוטה למיעוט אמאי אין יכול להכריע כמיעוט משמע דחולק על הראב"ד וסובר דמחוייב להורות כרבים אף שיש לו הכרעה כמיעוט ופירש בכוונת מתני' דמס' עדיות פירש אחד דהרבה פירושים נאמרים שם העולה דעכ"פ נראה היכי דאין הדיין יכול להכריע מחויב להורות כרוב מנין ולא אזלינן בתר רוב חכמה דמהאי דאיתא הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה ליכא ראי' כמ"ש לעיל הטעם כן היה נלענ"ד:

יא] ואולם מצאתי ראיתי בתשובת מהרשד"ם חלק א"ח סי' ל"ה שכתב להיפך דעמד על חקירה הלז אי אזלינן בתר רוב מנין או רוב חכמה שנשאל בקהל שיש בהם עשירים ובינונים ועניים ויודעי התורה וחשובים מה דינן איך יתנהגו הציבור בענין צרכי ציבור לקחת ש"ץ ות"ח ושאר צרכי ציבור אם יש לילך אחר רוב ציבור בלי השקפה אל כוונה אחרת מחכמה ועשירות או אם ראוי לילך אחר רוב בעל כיסי' אפילו יהיה שאר רבים מהם, והשיב רשד"ם וז"ל איברא לכאורה נראה דסתם אמרה תורה אחרי רבים עד שאין נראה לחלק בין עשירים ועניים שכולן שוין להמנות ומיעוטא לגבי רובא בטיל וכן נראה בפשיטות דברי רא"ש שכ' בתשובה וז"ל ועל כל ענין שהקהל מסכימין הולכין אחר רוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו הרבים וכו' לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמה של רבים אחרי רבים להטות יע"ש וזה מרגלא בפי העולם אבל רואה אני שמה שאמרה תורה אחרי רבים אין הפירוש כפי הנשמע לבני אדם שהם אמרו במס' יבמות בפרק קמא דף י"ד על פלוגת' דב"ש וב"ה אי עשו ב"ש כדבריהם נגד ב"ה וסובר ר' יוחנן דעשו וכן שמואל וקאמר הגמ' מאן דאמר לא עשו דב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי הרי בפירש דלא אמרה תורה אחרי רבים להטות אלא כשהם שווים החולקים אז הוי מעלת הרוב מכרעת אבל כשיש הבדל בין שתי הכיתות אפשר שאיש אחד יגיע לאלף והיכן כתוב בתורה אלא שיש לומר שמה שאמרה תורה אחרי רבים אחר רוב מנין או אחר רוב בנין כשהם שווים רוב מנין ובלתי שווין רוב בנין עכ"ל יע"ש שהאריך בראיות הנה מדבריו כאן מבואר שסובר שרוב בנין עדיף מרוב מנין יה"ה בדיינים רוב חכמה עדיף מרוב מנין וכ"כ בסוף התשובה וז"ל ועתה אם רוב העניים רוצים באחד מהחלוקת כגון לש"ץ במקום רב מובהק או להיפך תאמר שיש לנו לילך אחר רוב הא ודאי לא כיון שבדין הוא להיפך והמונים אין להם בחינה בזה בוודאי תלויה ברוב בנין בעלי שכל ומדע נמצא ודאי לילך אחר רוב לאו מילתא דפסיק' הוא רוב מנין אלא אדרבא רוב בנין עיקר וכשיהיו שווין אז ילכו אחר רוב מנין מכל זה משמע שאין לילך אחר רוב לעולם דלאו מילתא דפסיקתא הוא אלא מקומות מקומות יש והעיקר לילך אחר רוב מנין כשיהיו רוב בנין דאז ודאי לא יבחרו אלא האמת והיושר משא"כ ברוב ההמון עכ"ד משמע שר"ל שהמובחר הוא כשיהי' רוב מנין ורוב בנין ביחד אבל אם הם מתנגדים רוב בנין עדיף דמכריע לרוב מנין ולא אמרינן דשקולין הם, וה"ה בדיינים רוב חכמה מכריע לרוב מנין, ונראה שם דעתו דרוב בנין ר"ל עשירות עדיף מרוב מנין, ואולם ראיתי בשו"ת צ"צ סי' א' וב' שהבי' ראי' מתשובת הרא"ש ומדברי הסמ"ע בח"מ סי' קס"ג בהנהגת הציבור צריך רוב מנין ורוב בנין דשקולין הם, ובנו הגאון ז"ל רצה לדחות דברי אביו הגאון ז"ל מדברי תשובת רשד"ם הנ"ל, ואח"כ כתב וז"ל לא קשה מידי לפסק אאמ"ו ז"ל והוא על פי תשובת הרא"ש דצריך רוב מנין ורוב בנין ולא מהני רוב עניים נגד מיעוט עשירים, וכן לא מהני בנין עשירים נגד רוב עניים כי מעלה זו ומעלה זו שווין ובגמ' שם נמי משמע הכי דמ"ד עשו ב"ש כדבריהם דמעלת דמחדדי טפי שווין למעלת רוב שאינם מחדדין כל כך ולכך עשו כדבריהם ונידן דידן מיירי שלא היה רוצים להצטרף לעניים או לע"ה כלל לרוב יע"ש, משמע קצת שכן הבין בכוונת רשד"ם שר"ל דשקולין הם והמעיין בדברי רשד"ם יראה שאינו כן וגם מה שהבין בש"ס דיבמות דשקולין הם קשה דאם הם שקולין והוי ספק אם לעשות כרוב מנין או כרוב חכמה האיך הקילו ב"ש לעשות מעשה כדבריהם אפילו להקל אלא ודאי משמע כפי הבנת רשד"ם דלדברי שמואל ור' יוחנן דעשו ב"ש כדבריהם דמעלת רוב חכמה עדיף מיהו כבר כתבתי דנראה מסתימת הש"ס ופוסקים דבכל גווני רוב מנין עדיף וממס' יבמות לא מוכח כלל כמו שכתבתי לעיל:

יב] ולאחר העיון מצאתי ראיתי בס' זכות לרמב"ן בחידושיו בפ' זה בורר דף ג' ע"ב וז"ל מצאתי בתשובה של רבינו האי גאון ז"ל וז"ל ואם נחלקו ב"ד של שלשה אחד אומר כך ושנים אומרים כך אם שווין בחכמה מניחין דברי יחיד ועושין כדברי שנים ואם אחד עדיף מן השנים הולכין אחר מי שנותן טעם לדבריו ע"כ ולא נתחוור לי דבריו ממתני' דסנהדרין וגמ' יע"ש וצ"ע, מיהו בפ"ק דיבמות גבי מחלוקת ב"ש וב"ה אמרינן כגון דב"ה רובא מ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם דהא בית הלל רובא וע"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי וקיי"ל כמ"ד עשו אלמא אם אחד גדול מכל חביריו אין דבריו בטילין, ויש לומר התם לא יושבין בדין הם עושין כרצון עצמו לפי שלבו נוטה אחר החכמה אבל סנהדרין כולן צריכין לדון וראוי היה שיסכימו כולן לאותו דעת רבי' (צ"ל רוב) אלא דרחמנא אמרה אחרי רבים להטות הילכך בב' דיינים נמי הולכין אחר רוב, ועדיין קשה לי הך דיבמות מרבי אלעזר בן הורקנוס דבטלו דבריו ומר' מאיר דגלוי וידוע שאין בדורן כמותן וא"ת הם עצמן רשאין לעשות כדבריהם דאינהו קים להו בנפשייהו דידעי טפי אבל אחרינא לא והתני' הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כדברי ב"ה עושה אלמא כל אדם עושין כן, ושמא יש לומר ר' אלעזר ור' מאיר יחיד במקום רבים ואין דבריו של אחד במקום שנים אבל רבים ורבים אין הולכין אחר רוב מנין אלא אם רנו הולכין אחר רוב חכמה מ"מ זה סיוע קצת לדברי הגאון ז"ל שאין דברי החכם בטילין מיד אלא שואלין אליהם למקום הוועד שהרי יש להם כיון (נ"ל דיין) דמחודד וגמר טפי אבל אם אפשר לברר (צ"ל א"א לברר) עושין כדברי המרובין כמו שעשו במחלוקתן של ר' אלעזר ור' מאיר כדפרישית עכ"ל, וכן מצאתי בחמש שיטות בליקוטים שבסוף הספר מרמב"ן שכתב ג"כ כמו שכתב בספר הזכות הנ"ל, ומ"ש רמב"ן על רה"ג שצ"ע ממתני' מבואר כוונתו מדאי' בדף כ"ט במתני' שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי וכן להיפך יע"ש ולא תני גווני דהולכין אחר דיין אחד משמע אפילו אם היחיד חכם ביותר שאת משנים הולכין א"מ אחר רוב מנין העולה מזה לדברי רבינו האי גאון אפילו בב"ד של שלשה היכי דאיכ' יחיד מומחה שעדיף מהם אזלינן בתר דעתו ורמב"ן סובר בכה"ג כיון שהוא רק יחיד בטלו דבריו ורק היכי דאפשר לברר ולשאול למקום הוועד שואלין) וברבים לגבי רבים אפילו אם צד אחד הם רוב יותר במנין מ"מ אם המיעוט הם גדולים בחכמה הברירה לילך אחר רוב חכמה ולא היה למראה עין העדה רשד"ם ז"ל דברי רמב"ן ז"ל הנ"ל ועיין בר"ן במס' יומא דף פ"ג ע"א ודוק, מיהו מסתימת הפוסקים קדמאי ובתראי נראה דבכל גווני הולכין אחר ריב מנין ולא אחר רוב חכמה, ומה שהו' בתקנת הציבור רוב מנין ורוב בנין טעם אחר בדבר כמו שיבואר בס"ד במקומו, ולפי דברי רמב"ן ז"ל יש לפרש נמי סוגי' דמס' ב"ק דף קי"ו הנ"ל דהם היו חושבין דר' מאיר הוא יחיד בדין זה דדן דינא דגרמי לכן אף שר' מאיר היה חריף אשר לא היה בדור כמותו מ"מ אין הלכה כוותי' נגד רבים כיון דהוא יחיד נגד רבים כמו שכתב הרמב"ן ז"ל דאין דבריו של אחד במקום שנים לכן חשבו להביא ראי' מסתם מתני' דהוי ג"כ רבים ואיכא רבים לגבי רבים ואז הולכין אחר רוב חכמה וכיון דדחה ר' אילעי ממתני' ציוה לילך לר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדנו דינא דגרמי ר"ל שהם בעצמן דנו שיכולין להכריע בראיות שכן הלכה כיחיד וכשבא ר' אבא לשם אמרו לו שאין להם ראי' מכרחת מכח סברתם רק שרצו לפשוט מסתם מתני' דהוי רבים וברבים נגד רבים יש לילך אחר רוב חכמה לכן קיי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי וא"ש, ועיין מה שכתב בש"ך ח"מ סי' רמ"ב בהנהגת איסור והיתר על דברי הג"א במס' ע"ז דף ז' הנ"ל מה שכתב בשם אור זרוע ועיין מה שהשיג עליו בשו"ת שער אפרים סי' י', ועיין עוד במס' עירובין דף י"ג ע"ב ובחי' ריטב"א שם ובס' עין יעקב ובס' אש דת בפ' משפטים דף כ"ד ע"א ודע דכתב מוהרי"ט בספר ב' חלק יו"ד סי' ל"ג דף כ"ד דאין לעשות ס"ס היכי דספק אחד הוא אולי הלכה כמיעוט דמיקיל כיון דתורה אמרה אחרי רבים להטות ליכ' ספק ולא עבדינין ס"ס רק במחלוקת שקול ולא בכה"ג ולפי משמעות רוב הפוסקים דלא אזלינן בתר רוב חכמה רק בתר רוב מנין נראה אפילו אם המיעוט הם חכמים ביתר שאת מרוב מ"מ לא נכנס בגדר הספק כיון דתורה אמרה לילך רק בתר רוב מנין ועמ"ש בס"ד בפרט ד':

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה