שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ד · פרט ב
יבואר אם רוב חכמי העיר מתנגדים לרוב דיינים היושבים במשפט אי אזלינן בתר רוב חכמי העיר דנהוי הרוב דיינים מיעוטא:
ג) נסתפקתי בהא דאמרה תורה אחרי רבים להטות אי חוקת התורה דניזל רק בתר רוב דיינים היושבין עכשיו לדון דברי רבות להם משפט הבחירה אם אינם טועים בדבר משנה או בשיקול הדעת דסוגי' דעלמ' להיפך רק בדבר התלוי בסבר' ופלפול אך אם רוב חכמי העיר שאינם דיינים אומרים להיפך ומסכימים למיעוט אין לנו לילך רק בתר דיינים היושבים עכשיו לדון במשפט הלז או דלמא דאזלינין בתר רוב חכמי העיר היכי ח"מ רובא נגד הדיינין ומה שהבאני לספק זה כי לא ראיתו בש"ע ח"מ דין זה אם נתברר אחר פסק דין שרוב דייני וחכמי העיר מסכימין למיעוט שנימ' שסותרין דין שדנו הרוב ויוחתך הדין כמיעוט משמע דחוקת התורה הוא שרוב דיינים הנבחרים לשפוט הדין להם משפט הבחירה ואי נימ' כן לא קשה קו' הנ"ל בפרט א' לכאורה משמע כן ברמב"ם בפרק ב' מהלכות ממרים הלכה א' שכתב וז"ל ב"ד הגדול שדרשו באחת מן המידות כפי מם שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמדו אחריהם ב"ד אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניהם שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר ב"ד שבעירך עכ"ל וכ' הכסף משנה וז"ל למד רבינו ממה דאשכחן תנאי בתראי דפליגי אקמאי וכן אמוראי בתראי פליגי אקמאי והא דתנן בפ"ק דעדיות דף ב' ע"ב שאם יראו ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין מוקי לה רבינו כשאותו יחיד ואותם רבים נחלקו בגזירה או תקנה כלומר שאם ב"ד פסקו כאותו יחיד אין ב"ד אחר יכול לחלוק ולפסוק כדעת רבים אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כמו שיתבאר בסמוך אבל אם נחלקו בשזה דורש אחת מן המידות וזה באחת אין ה"נ שיוכל לבטל לדבריו אפילו אין גדול:
כמוהו בחכמה ובמנין, וא"ת אמאי לא פליגי אמוראי דהא בכל דוכתי' מקשינין לאמורא מבריית' או ממתני' וצריך לומר אנא דאמרי כי האי תנא ולפי דברי רבינו רשות נתונה להן לחלוק על דברי תנאים אפשר לומר דמיום סתימת המשנה קיימו וקיבלו שדורות אחרונים לא יחלוקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמרא שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליהם עכ"ל ונסתפקתי בכוונת רבינו כסף משנה כמ"ש היכי שנחלקו בדרש יכול אפילו מי שאין גדול בחכמה ובמנין לחלוק אי ר"ל אפילו אם הם מיעוט נגד ראשונים שהיו מרובים שכן הפירוש מה שכתב ובמנין שכן מצינו במס' ע"א דף ו' ע"א דנזכר ג"כ גדול מחבירו בחכמה ובמנין ופי' בהג"א לחד פירש שרוב תלמידים אומרים כמותו א"כ מוכח דאפילו מיעוט נגד רבים יכולין ב"ד שלאחריהן לבטל דברי קמאי המרובים או דכוונת כסף משנה שמ"ש גדול בחכמה ובמנין כאידך פי' שכתב הג"א שם שיש לו תלמידים הרבה או כפירש ריטב"א במנין שנים ששימש תלמידי חכמים יותר וכן פי' הראב"ד בפרק א' ממס' עדיות משנה ה' בשם ירושלמי וא"כ י"ל דוקא בכה"ג יכול לבטל דברי ראשון אבל אם ב"ד של אחריהם הם מיעוט נגד ב"ד הראשון שהיו רבים אין יכולין לבטל, ואולם באמת משמעות לשון הרמב"ם מורה שאפילו ב"ד הפחות במנין יכולין לבטל דהא כתב ב"ד גדול וכו' והם של ע"א שיושבים בלשכת הגזית כמבואר בפרק א' וביאר שב"ד שאחריהם יכולין לבטל משמע סתם ב"ד אפי' אינם במנין הראשון, ותו הרמב"ם בפירוש המשניות שם במס' עדיות משנה ה ובפרק ב' הלכה ב' פירש תיבת במנין כפשוטו שחכמי הדור ס"ל כמותו א"כ מוכח דסובר רבינו הגדול ז"ל דיכולים ב"ד שבאו אחריהם ואף שהם מיעוט יכולים לבטל דברי הראשונים הרבים מקרא דאל השופט אשר יהיה בימים ההם בע"כ צריך לומר דסובר דמה שאמרה תורה אחרי רבים להטות היינו בדיינים היושבים לדון על אותו נידון שדנין והם מחולקים אזלינין בתר רוב דיינים אבל במחלוקת רבים עם מיעוט באיזה דין להורות יכולין המיעוט להורות בדין זה כפי דעתם וכן ב"ד יכולין להורות כפי דעת המיעוט אפי' אם הם ב"ד קטן, וא"כ חזינן דנתנה תורה כח לשופט אשר יהיה וכו' שפיר יש לומר היכי דדיינים היושבים במשפט השופט אשר יהיה בדור ההוא ונתנו פסק דין ולא טעו בדבר משנה ובשיקול הדעת אף אם רוב לומדי העיר מורים להיפך הלכה כמיעוט דיינים היושבים במשפט לדון כיון דמוכח לרמב"ם מיעוט דיינים יכולין לבטל דברי רוב קמאי מטעם הנ"ל ה"ה כאן:
ד] אמנם ראיתי בחידושי הרמב"ן במס' סנהדרין דף ל"ד שכתב וז"ל ושמעינין דשלשה שיושבין בדין שנים מזכין או מחייבין ואחד חלק עליהם ותלמיד או שנים מן השוק רואין דבריו של יחיד אין אותו יחיד בטל במיעוטו אלא הולכין אחר רוב (צ"ל חכמי) העיר ואעפ"י שאין רוב דיינים שישבו בתחילה לדין זה עכ"ל הרי דסובר להיפך ממ"ש לעיל ולכאורה משמע דה"ה היכי שכל הב"ד שישבו מסכימים לדעת אחת לדון כפי סברתם וחכמי העיר חולקים על סברא זו והם רוב נגדם אזלינין בתר רוב חכמי העיר, אמנם ראיתי בחידושי הר"ן שם בדף הנ"ל בד"ה מתני' דיני נפשות הכל מלמדין זכות שכ' וז"ל ומ"מ כי אמרינן שהם נימנין עמהם ה"מ כשהדיינים חולקין זה עם זה אבל כל זמן שהם מסכימים לדעת אחת אי התלמידים ולא שאר חכמים נימנין לבטל] אותם ואעפ"י שיהיו מרובין מהם לפי שהדין באילו הדיינים הוא נגמר ולא בחכמים אחרים והיינו דאמרינן בפ' היו בודקין בא' מן התלמידים שאם יש ממש בדבריו שומעין לו משמע שהבחירה נתונה לב"ד להכיר אם יש ממש בדבריו כשהן כולם כנגדו שאם אי אתה אומר כן פעמים שהתלמידים יבטלו את דברי הדיינין שהי' מרובים מהם שהיו ג' שורות של כ"ג וכן אתה אומר בדיני ממונות דכי אמרינן הכל מלמדין זכות וחובה היינו דוק' בזמן שנחלקו הדיינין ואבל שזמן שהם כולם מסכימים לדעת אחת אין שומעין לשום אדם שהרי הם כדאי שיוגמר הדין על פיהם מאחר שהם הוזקקו והובררו לאותו דין וכ"ש אם קבלו אותם בעלי דינים דוודאי דעתם קיבלו בדין זה ולא דעת אחרים לפיכך א"א שיתבטלו הם ויוגמר הדין על פי אחרים עכ"ל הר"ן ונראה שזה ג"כ דעת הרמב"ן ז"ל לכן דק וכתב היכי שנחלקו מיהו פשוט דמיירי דוק' היכי דמחולקים בסברא בעלמ' אבל היכי שחכמים אחרים מבררים שדיינים טעו בדבר משנה והדיינים אין יכולין לתקן דבריהם בוודאי אפילו כולם הסכימו חוזר הדין:
צא) ונראה לענ"ד דכוונת הר"ן והרמב"ן דלא קאמרי האי דינא רק בב"ד הקבועים שקיבלו עליהם הציבור לדיינים שהם מוכרחין לדון וכעין סנהדרין בדיני נפשות, בכה"ג היכי שהסכימו הדיינים היושבים במשפט כולם בדיעה אחת לא אזלינן בתר רוב חכמי העיר, והיינו שדק הר"ן ז"ל וכתב וז"ל מאחר שהם הוזקקו והובררו לאותו דין וכ"ש אם קיבלו אותם עכ"ל ר"ל אם קיבלו הציבור ומכ"ש אם קבלו בע"ד בעצמם ועיין כעין זה ברמ"א ח"מ סי' כ"ה ס"ג וש"ך ס"ק ל"ב אבל היכי דלא נתמנו מציבור וגם לא קיבלו עליהם הבעלי דינין רק ג' דיינים שדנו מעצמן שיכולים לדון בעל כרחם כדאית' בח"מ סי' ג' ס"א דאפילו ג' הדיוטות ואיכ' חד דגמיר יכולים לדון בעל כרחם בכה"ג אף אם הסכימו כל השלשה בדיעה אחת וחכמי העיר חולקין עליהם בסבר' ואומרים שטעו אזלינן בתר רוב חכמי העיר דמהיכי תיתי ניזל בתר סברתם ודוק' אם קיבלו עליהם הציבור או הבעלי דינין שייך טעם שכ' הר"ן הנ"ל משא"כ בכי האי גוונ' ואין לומר דהתורה לא אמרה לילך בתר רוב רק לרוב דיינים היושבים במשפט דזה אינו דא"כ גם כשנחלקו אמאי אזלינן בתר רוב חכמי העיר ניזל בתר רוב דיינים ובע"כ דר"ן ורמב"ן ס"ל דתורה אמרה לילך גם בתר רוב חכמי העיר א"כ מהאי טעמ' גם כשהסכימו הדיינים כולם וחכמי העיר חולקים עליהם והם רוב אזלינן בתר רוב ואי משום שהם יושבים למשפט לדון הא מצוה זו לשפוט דין אמת מוטל על כל חכמי העיר ג"כ כיון שלא נתמנו אלו שיהיה דיינים כנלענ"ד: