שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ג · פרט ה
יבואר בדרך פלפול ראי דאפי' בתחילת ביאתו מעורב בטיל ברובא:
טז] נראה לענ"ד להביא ראי' דאפי' היכי דתחילת ביאתו מעורב מ"מ בטיל ברובא, דהנה איתא במס' פסחים דף ל"א ע"א במתני' עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את עכו"ם על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה, ומוקי בגמ' לרבא דסובר מכאן ולהבא הוא גובה דמיירי דאמר מעכשיו והרהינו אצל המלוה לכן ברישא כיון דמטי זמני' ולא פרעי' אגלאי מילתא למפרע שהיה של עכו"ם לכן מותר בהנאה דכשאמר מעכשיו אפילו לרבא למפרע הוא גובה ומהאי טעמא בסיפא אסור בהנאה, והקשה בס' צל"ח למה קבעה מתני' דינים הללו על אחר פסח דלא נפקא מיני' אלא לר' שמעון אבל לר' יהודא גם חמצו של עכו"ם אסור בהנאה מן התורה ומה לי אם הוא של עכו"ם או של ישראל, יותר היה לו לבאר במשנה דינים הנוהגים לדברי הכל וכך הי"ל למיתני עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו אין ישראל מחויב לבערו או אינו עובר עליו בבל יראה, וישראל שהלוה את העכו"ם על חמצו חייב לבערו או עובר עליו בבל יראה וליכא למימר דבפסח בעכו"ם שהלוה את ישראל ג"כ עובר בבל יראה הואיל ובידו לפדותו דז"א שהרי כתב הר"ן שאינו עובר דבמחוסר ממון לא אמרינן הואיל והובא במג"א סי' תמ"א ס"ק ג' ואין לומר משום סיפא דישראל שהלוה לעכו"ם וכו' דבפסח אכתי אינו חייב לבערו ואינו עובר כי שמא יפדנו עכו"ם כמ"ש מג"א שם ס"ק ד' דז"א דמדברי רש"י בדף ל"א ע"ב ד"ה הגעתיו לא משמע בדבריו רק דעובר בבל יראה עיין שם שהאריך:
יז] ונראה לענ"ד לישב קו' זו ונראה דקמשמע לן חידוש ברישא אף שעובר בבל יראה בפסח מותר בהנאה לאחר הפסח והוא חידוש דין לר' שמעון, והנה לכאורה עלה בדעתי לתרץ קושי' הנ"ל ויהיה מוכח מדברינו כמה דינים (א) בפסחים דף ה' ע"ב איתא אמר רבא בעירו חמירא דבני חילא כיון דאילו מיגנב או מיתבד ברשותייכו קאי כדילכו דמי ומצינו בזה ג' שיטות (א) דעת ר"י הובא ברא"ש שם הא דאמר רבא בעירו כיון דאילו מיגנב היינו דוקא בשומר שכר דחייב בגניבה ואבידה אבל ש"ח לא הוי כשלו (ב) דעת בעל הלכות גדולות אפילו אם הוא רק ש"ח חייב לבערו ומיגנב או מיתבד בפשיעה קאמר (ג) דעת רש"י הובא במס' שבועות בדף מ"ד ע"א בתוס' בד"ה שומר ובחק יעקב סי' תמ"א דוקא כשקיבל עליו אפי' אחריות אונסין יע"ש ונראה להוכיח כשיטת בעל הג', דין (ב) במג"א בסי' ת"מ ס"ק א' באם עכו"ם הפקיד חמצו אצל ישראל וישראל מחויב לבערו עפ"י שיטות הנ"ל כשהוא ש"ח או ש"ש או אי הוי כשואל היכי שעבר עליו הפסח ולא ביערו אזי לאחר הפסח אסור בהנאה, ואולם בס' חק יעקב שם ס"ק ד' כתב על זה וז"ל ונלענ"ד דאין זה דבר פשוט כיון דחמץ הוא של עכו"ם המפקיד והדרא בעיני' אף שישראל עבר עבירה שלא ביערו מ"מ הוי ליה כחמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח שמותר בהנאה וראי' ברורה מירושלמי הלכה ג' עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל ר' יונה אמר מותר ר' יוסי אמר אסור אמר ר' יונה חמצו של עכו"ם הוא ישראל הוא שעבר עלי' הרי דמסיק בירושלמי דמותר מטעם הנ"ל ואף אי הוי ספיקא דפלוגתא מ"מ בחמץ שעבר עליו הפסח דהוא מדרבנן אזלינן להקל עכ"ד ונראה לענ"ד להביא ראי' ממתני' דהלכה כר' יוסי:
יח] דהנה יש לחקור דהנה סתם משכון הוא שוה יותר מהחוב כי כן הוא דרך העולם להיות בטוח במעותיו, וא"כ היכי דהתנה הלוה עם המלוה כשיגיע זמן ולא אפרע יהי' המשכון קנויה לך מעכשיו כנגד מעותיך והמותר ממשכון יהיה שלי, א"כ יש למלוה ולוה תרווייהו חלק במשכון והם כשותפין ואם המלוה ולוה אחד עכו"ם וא' ישראל בנידון דמתני' והמשכון היה חמץ הוי כשותפים בחמץ, ופשוט היכי דישראל ועכו"ם הם שותפין בחמץ וגם לא מכר החמץ לעכו"ם דבתוך הפסח עובר ישראל בבל יראה, אך יש להסתפק מה דין חמץ הלז כשעבר עליו הפסח אם יש לו דין חמץ של ישראל שקניס ר שמעון או כדין חמץ של עכו"ם, והנה דבר זה נפתח בגדולים וכבר האיר עינינו בזה בספר שאגת ארי' בסי' פ"ט והעלה דכיון שחמץ שעבר עליו הפסח הוא רק מדרבנן משום קנסא דהא הלכה כר' שמעון אזי היכי שחלקו לאחר הפסח מותר חלקו של עכו"ם כיון דהוא רק איסור דרבנן אמרינן בדרבנן יש ברירה והוברר הדבר שהיה חלקו בפסח והוי חמץ של עכו"ם וכן חלקו של ישראל ג"כ מותר דאמרינן להיפך לקולא בדרבנן אין ברירה ולקח עכשיו חמצו של עכו"ם דבפסח היה אותו חלק חמצו של עכו"ם ומותר בהנאה כי האי דינא דברירה הוא ספק ואזלינן לקולא כדין ספיקא דרבנן דגם לחכמי התנאים היה ספק אי יש ברירה או אין ברירה יע"ש ואולם בספר חק יעקב סי' תמ"ח ס"ק ב' כתב דחלקו של עכו"ם מותר דבדרבנן אמרינן יש ברירה אבל חלקו של ישראל אסור כי לא אמרינן בב"א יש ברירה ואין ברירה, ולכאורה יש לדון בדבר לפמ"ש תוס' מס' עירובין דף ל"ז ע"ב בד"ה מאן דמעשר ירק אף דהוא רק מדרבנן מ"מ כיון דעיקר מעשר דגן הוא מן התורה הוי כדאורייתא לענין ברירה ומכ"ש כאן דאותו חמץ בתוך הפסח היה אסור מדאורייתא ואפשר לחלק דהכא בחמץ על זמן דעכשיו שאנו דנין לעולם לא היה דאורייתא כי חמץ לאחר הפסח לעולם לר' שמעון אסור רק מדרבנן משא"כ במעשר באותו זמן שאנו דנין על ענין איכא עיקר בדאורייתא בשם מעשר ממש כי אם היינו דנין עכשיו על שם מעשר דאורייתא היינו דנין להחמיר אבל הוא דחוק ויש לעיין בזה, והנה במג"א סי' תמ"א ס"ק ג' כתב דאם חסר אופנים הנאמרים אסור לכל בר ישראל להנות מאותו חמץ אעפ"י שהוא ביד עכו"ם יע"ש א"כ נ"מ במה שמותר בהנאה החמץ שנשאר ביד עכו"ם שמותר לכל ישראל להנות וגם איכא נ"מ לאחר הפסח דאם היה אסור בהנאה היה מחויב הישראל לפדותו מעכו"ם ולבערו שלא יהיה כפורע חובו מאיסור הנאה, ועכשיו שמותר בהנאה אינו מחויב לפדותו ועיין במג"א שכתב שם וז"ל צ"ע אם לא אמר מעכשיו אם מחויב לפדותן מן העכו"ם ולבערו דאל"כ פורע חובו באיסורי הנאה ודמי למי שאנס המלך יורנו בחובו שחייב למעשר, וכתב בחק יעקב שם ס"ק ז' להחמיר כיון דחמץ מפקיע מידי שיעבוד פורע חובו באיסורי הנאה, וא"כ יש נ"מ גם לאחר פסח וזה פשוט:
יט] והנה איתא במס' שבועת דף מ"ד ומ"ה ובקמאי ז"ל דהמלוה על המשכון בשעת הלואתו הוי שומר שכר מטעם פרוטה דר' יוסף או מטעמא דשמואל דאמר אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ואפילו בדלא פריש דלא קיי"ל כשמואל מ"מ מסתמא קיבל המלוה להמשכון באחריות בדמי שוויו, והנה משום פרוטה דר' יוסף לא שייך במלוה לעכו"ם אבל משום דשמואל שייך אפילו במלוה לעכו"ם כמבואר בתוס' שם ומבואר בח"מ סי' ע"ב סעיף ג' בהגהת רמ"א ובסמ"ע ס"ק ט"ו דאפילו למ"ד דמלוה על המשכון לא הוי אלא שומר חינם היינו לענין שאם דמי המשכון יתירים על החוב אין המלוה נותן ללוה היתרון דנגד יתרון הוא שומר חינם אבל נגד חובו דהוא מטעמא דשמואל הוי ש"ש, ועוד פשוט דמתני' מיירי במשכון בשעת הלואתו כמשמעות לשון המתני' וכמ"ש תוס' ושאר קמאי ז"ל:
כ] ואחרי הוצעת דברינו הנ"ל יש ליישב היטיב קו' הנ"ל ונראה דמתני' איירי שמשכון שוה יותר מדמי החוב דהא סתמא הוא כן שיהיה בטוח במעותיו והתנאי היה בסתמא דמלתא כשיגיע זמן ולא יפרע יהיה המשכון לעכו"ם המלוה כנגד חלקו והמותר יהיה של ישראל א"כ עבר הישראל בפסח על איסור בל יראה על חלקו שהיה תחת יד העכו"ם בפקדון ומ"מ קמ"ל לאחר הפסח מותר בהנאה כל החמץ (עיין בהרא"ש פ"ק דפסחים דף ה' ע"ב סי' ד' בסופו) לא מבעי' חלק של עכו"ם כנגד חובו דמותר דאמרינן יש ברירה הוברר הדבר שהיה חלקו בפסח אלא אף גם חלק של ישראל מותר דאמרינן להקל אין ברירה כיון דמתני' בע"כ אתי' כר' שמעון דסובר לאחר הפסח אסור רק מדרבנן דלר' יהודא אפילו חמץ של עכו"ם והנה במס' מעשר שני בפרק ה' מתני' א' איתא במתני' והצנועין מניחין המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהיה מחולל על מעשר אלו וכ' הר"ש שם וז"ל ואומר כרם זה רבעי לכשיהיה נלקט יהיה מחולל ולא שייך ברירה בענין זה הואיל ואינו חל החילול עד שיתלקט דדוקא כל המתלקט חשיב התם ברירה דקאמר מעכשיו יהיה מחולל כל מה שילקטו אח"כ עכ"ל למדנו מדבריו דלא שייך פלוגתא דיש ברירה או אין ברירה רק אם אומר מעכשיו ולאחר זמן דהיינו אם יגיע זמן יהיה חל מעכשיו לא אמרינן הוברר הדבר למפרע אבל אם הענין לא חל רק עד לאחר זמן לכולי עלמא יש ברירה דבאותו זמן הוברר הדבר, וא"כ הכא דאמר מעכשיו יהיה המשכון קנאי לך כשיגיע זמן ולא יפדה יהיה של המלוה כנגד החוב ולא היה מברר חלקו שפיר תלי' בהאי דינא אי יש ברירה או אין ברירה, והנה לאביי דסובר במס' גיטין דף כ"ח ע"א דתולה בדעת אחרים יש ברירה וא"כ הכא מן הסתם התנאי הוא שעכו"ם המלוה יקח בעד חובו איזה חלק שירצה אזי בוודאי יש ברירה ולא מטעם ספק היה אסור החלק של ישראל, ואולם דברינו נכונים לדידן דקיי"ל כרבא בזה דאפי' בתולה בדעת אחרים תלי' בפלוגתא אי יש ברירה או אין ברירה ובדרבנן אזלינן להקל והוא מוקי מתני' דמיירי במעכשיו וא"כ קמ"ל חידוש גדול ברישא אף שבפסח הי' הישראל עובר בבל יראה מ"מ לאחר הפסח מותר בהנאה, והא דלא תני הדין במתני' בשותפי' דעלמא עכו"ם וישראל יש לומר דקמ"ל לאפוקי מסברת רמב"ם המובא בקמאי אפילו אם אמר מעכשיו כשיגיע זמן אחר הפסח אסור בהנאה לכן קמ"ל ואומר אחר הפסח ס"ל אפילו הגיע זמן אחר הפסח מותר בהנאה כיון דאמר מעכשיו למפרע הוא של עכו"ם אפי' כשהגיע זמן לאחר הפסח וקמ"ל חידוש דין דאמרינן להקל תרתי דסתרי יש ברירה לענין חלק עכו"ם ואין ברירה לחלק ישראל, והא דאיתא בסיפא אסור בהנאה מיירי ג"כ דחמצו של עכו"ם שוה יותר מהחוב ולא אמרינן להקל יש ברירה ואין ברירה כנ"ל משום דגם על חמצו של עכו"ם עבר הישראל המלוה בפסח דהיה ברשותו כדין המלוה על המשכון דחייב באחריות המשכון והיה מחויב לבערו וכשלא ביער אסור בהנאה כמו שסובר ר' יוסי בירושלמי הנ"ל וא"כ גם חלקו של עכו"ם אסור בהנאה לכל ישראל כיון דישראל היה עובר דהיה באחריות על כל המשכון ועבר עבירה לכן כל החמץ אסור בהנאה לפ"ז מוכח כשיטת בה"ג דלשיטת הר"י תיקשי אמאי בסיפא אסור בהנאה הא נגד היתרון לא היה רק ש"ח ולא עבר על בל יראה לשיטת ר"י רק כנגד חלקו דהיינו כנגד חובו מחמת שקנה למפרע ומצד קבלת אחריות, והא כיון שעכשיו חלקו תיקשי מספק לישתרו אולי לוקח חלקו של עכו"ם כיון דאין ברירה בדרבנן אע"כ מוכח כשיטת בה"ג דאפילו אי הוי רק ש"ח עובר בבל יראה, וכיון דקיי"ל שאם נגנב או נאבד בפשיעה חייב לשלם ללוה כל המשכון אפי' מה ששוה יותר מהחוב לכן גם חלק עכו"ם אסור בהנאה וא"ש, ונראה הא דמוקי הש"ס מתני' במעכשיו היינו רישא דאיתא דמותר בהנאה אבל סיפא אפילו בלא מעכשיו אסור בהנאה מטעם קבלת אחריות ומה שהקשה מוהרש"א בדף ל"א ע"ב תוס' ד"ה שקנה דליתני הדין בפקדון, יש לומר אגב הרישא דמיירי במלוה והוא חידוש דין דמותר אפי' חלקו של ישראל חמת ספיקא דרבנן כי למפרע הוא גובה אפילו בהגיע זמן אחר הפסח כשיטת החולקים על רמב"ם ואגב רישא קמ"ל סיפא וא"ש:
כא] אמנם שיטת שאגת ארי' הנ"ל תמוהו דמצינן בש"ס שאין לפסוק מילי דתמי' אצל העולם שלא יהיה מילי דרבנן כחוכא כדאיתא בפ"ק דפסחים דף י' ע"א גבי ב' שבילין דאם בא לשאול זה אחר זה אמרינן לכל א' טהור ובב"א טמאין ובבא לשאול עליו ועל חבירו לר' יהודא דומה לבזה אחר זה ולר' יוסי הוי כמו בב"א וא"כ הה"ד כאן לדברי המג"א דאסור לפרוע חובי באיסורי הנאה אמאי ברישא מותר בהנאה הא כשבא לשאול לב"ד בע"כ צריך לשאול על כל המשכון אי צריך לפדות מעכו"ם ולבער א"כ שואל על חלקו ועל חלק עכו"ם ואנן מורין נגד חלקו אין ברירה ונגד חלק שנשאר ביד עכו"ם בעד חובו יש ברירה והוי תרתי דסתרי וראוי להורות להחמיר לאסור הכל בהנאה כמו התם בטמאין, הגם דיש לחלק בחילוק דק אבל לא מסתבר וא"כ קמה קושי' צל"ח הנ"ל לכן נראה ליישב קושי' זו עפ"י קצת הקדמות הנ"ל ועפ"י שיטת המרדכי בפ"ק דשבת לפי הבנת משנה למלך בע"כ סובר אפילו בדבר שתחילת ביאתו מעורב בטל ברוב ונקדים כמה יסודות ברורים (מה דהנה מתני' מוכח דבע"כ אתי' כר' שמעון ובמס' עירובין דף ל"ז ע"ב איתא שם וז"ל קסבר ר' יוסף מאן דאית לי' ברירה ל"ש בדאורייתא ל"ש בדרבנן ומאן דלית לי' ברירה ל"ש בדאו' ל"ש בדרבנן לית לי' ור' שמעון לית לי' ברירה גבי הלוקח יין מן הכותים וא"כ לדברי ר' יוסף אפילו בדרבנן לית לי' ברירה, (ב) איתא בא"ח סי' תמ"ב דחמץ דגן גמור על ידי תערובת היכי דאיכא רוב דהיתרא לא עבר בבל יראה ובמס' פסחים דף ל' ע"א איתא דאמר רבא דר' שמעון קנסא קנים בעיני' אבל ע"י תערובת לא ופירש רש"י ואפי' שהא בעיני' ועבר עלה לא קניס למיסר תערובת דילי' יע"ש ומכ"ש היכי שהיה בפסח ע"י תערובת (ג) נראה כמו חמץ ע"י תערובת אינו חמץ ונתבטל לא עבר בבל יראה, הה"ד אם נתערב חמץ של ישראל בחמצו של עכו"ם כיון שעל חמץ של עכו"ם אינו עובר בבל יראה אם יש שיעור בחמצו של נכרי כל כך לבטל חמצו של ישראל שהיה מרובה מחמצו אזי נתבטל חמצו של ישראל ושוב אינו עובר בבל יראה ואף איסורא דאית בי' ממונא בטיל ועיין במס' ביצה דף ל"ז ע"ב דמוכח למסקנא איסורא שיש בו ממונא בטיל שם איסור אף שמחויב לשלם הממון הכא נמי נפקע שם איסור בל יראה ובל ימצא שהיה בשל ישראל ולענין זה הוי כשל עכו"ם ונתבטל האיסור ובשגם דיש לומר דניחא לי' לישראל שיהיה נקרא על שם עכו"ם כדי שלא יעבור על בל יראה ואין לומר אי ניחא לי' שיהיה שלו בלא"ה מותר בהנאה דהוי כביטול והפקר דז"א כמ"ש בתשובת אחרונים ז"ל ובתשו' נודע ביהודא אף אם ביטל כיון שלא ביער אף שהיה אנוס על הביעור שלא היה יכול לבער קודם י"ט מ"מ חייב לבער אחר פסח דאסור בהנחה אבל לפמ"ש דניחא לי' שיהי' נקרא שם עכו"ם נתבטל מיעוט חמצו בחמצו של עכו"ם ושרי בהנאה לאחר הפסח דהוי כאילו היה הכל חמצו של עכו"ם כן נראה לענ"ד (ד) דאיתא במס' פסחים דף ל"א ע"ב בעכו"ם שהרהין פת פורני אצל ישראל אינו עובר ואם אמר לו הגעתיך עובר ופירש רש"י וז"ל מעכשיו קאמר לי' אם לא אפרע לך יום פלוני עובר ואעפ"י שלא הגיע הזמן שמא כשיגיע זמן לא יפרע ונמצא עובר למפרע בבל יראה יע"ש וכתב הפרי חדש סי' תמ"ב כוונת דבריו נראה דכיון שאם אינו פורע עובר אף אם לא הגיע הזמן עובר ואעפ"י שכשיבא הזמן אח"כ ופרעו נמצא למפרע הוי חמץ של עכו"ם מ"מ כבר עבר הלאו ולא יועיל אח"כ לבטל הלאו שכבר עבר כיון שאין בידו לקיים התנאי ומספק עובר בבל יראה והקשה בפר"ח מרישא דמתני' בעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה, כיון שלא עבר ישראל בבל יראה דאמר מעכשיו הא בפסח התנאי תלוי' ועומד דלמא יפדה והוי בפסח כפקדון ומספק עובר בבל יראה ותי' שאני הכא שהתנאי תלוי בידו שבערב פסח יגמור ישראל בדעתו שלא לפדות, ולענ"ד עדיין הקושי' במקומו עומד כי נראה ברור לדינא בהמלוה על המשכון, והתנה המלוה שבאם לא יפרע לו בזמן פלוני יהיה המשכון של מלוה מעכשיו והמשכון אינו שוה יותר מחובו או שהוזל המשכון וכיו"ב איזה ענין שאין המלוה חפץ במשכון ורוצה המעות שהלוהו והלוה טוען ואומר אף שיש לי מעות אינינו חפץ לפדותו כיון שהתנאי היה שבאם לא אפרע לך יהיה המשכון קנויה לך והמלוה טוען יאמר שהתנאי לא היה רק אם לא יהיה לך מעות לפדותו אבל אם יהיה לך ממון לא ניחא לי במשכון שעל זה לא היה התנאי נראה דהדין עם המלוה כיון שיש ספק בתנאי מוקימינן הדבר על חזקתו כמו שהיה מקודם והכא כיון שלא היה מבררים התנאי בפירוש שאף אם יהיה לו ממון לא יוכל המלוה לכפותו ליתן לו ממון נשאר הדבר כמו שהיה לולי תנאי שאז היה מחויב ליתן לו ממון ולכן אין לך אלא מה שיברר בפירוש בתנאי ומה שהוא ספק בחזקה קמיית' ומצאתי בס' מקור חיים שכתב ג"כ דיכול לכפותו והביא ראי' ממה שכתב הש"ך בח"מ סי' ע"ג ס"ק נ' בד"ה אבל שכתב וז"ל וכי משום שאמר הלוה אם לא אתן לך עד יום פלוני אין לי בידך כלום יפסיד המלוה חובו יע"ש, משמע כן שהחוב קם במקומו שהתנאי לא היה רק לקנו' ללוה ולא לבטל הלואה ולפמ"ש הדין בלאו הכי פשוט וברור וא"כ אכתי הדרא קושי' הפר"ח לדוכתי' אמאי ברישא מותר בהנאה הא מספק עובר הישראל בבל יראה דהא התנאי תלוי' ביד אחרים דאף שישראל הלוה יגמור בדעתו שלא לפדותו אולי יכפנו העכו"ם המלוה אח"כ כשיהיה לישראל מעות לפדות המשכון של חמץ ואף אם אח"כ לא יכפנו מ"מ כבר עבר על הלאו ולא יועיל אח"כ לבטל הלאו שכבר עבר ודומה ממש לפת פורני היכי דא"ל הגעתיך וכיון שעבר בבל יראה אמאי מותר בהנאה לכן נראה לענ"ד בישוב קושי' זו על פי דברינו הנ"ל דמיירי שהמשכון היה שוה יותר מחוב כסתמא דמילתא וא"כ יש לומר הרישא עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו מיירי שהחוב של עכו"ם היה יותר מחלק של ישראל שהיה במשכון וא"כ עכשיו שהגיע זמן לאחר הפסח כיון דעכשיו לא פדהו ולא כפוהו איגלאי מילת' למפרע דבפסח היה החמץ של עכו"ם כיון דאמר לי' מעכשיו וכיון דסובר תנא דמתני' אין ברירה כמש"ל א"כ היה מעורב החמץ כי לא היה נודע איזה חמץ של ישראל ואיזה של עכו"ם כיון שהיה ביד עכו"ם וכל החמץ היה משועבד לו שהיה הברירה בידו ליקח איזה שירצה וא"כ לא מבעי' אם החמץ היה מונח בב"א נתבטל חלק של ישראל בחלק העכו"ם ואפילו לא היה החמץ מונח ביחד הא תערובת הוי אפילו אחד בבית ואחד בעליה כל שנכנס לבית הספק הוי תערובת והכא כיון שהחמץ בבית עכו"ם אף שלא היה מעורב כיון שרשות בידו ליקח איזה חמץ שירצה והכל נכנס לבית הספק כיון דאין ברירה והוי הספק איזה חמץ של עכו"ם ואיזה חמץ של ישראל ולא ניכר האיסור בטל עכשיו ברובא ור' שמעון לא קניס רק בעיני' ולא בתערובת לכן מותר בהנאה לאחר הפסח, וכל זה לאחר הפסח אבל בפסח עובר אף שכתבתי לעיל דנראה אף אם נתערב חמץ של עכו"ם בשל ישראל והרוב הוא של עכו"ם בטל ברוב חם יש שיעור לבטל ואינו עובר בבל יראה היינו בעלמ' היכי דהוא ודאי חמץ של עכו"ם משא"כ הכא ניהו עכשיו לאחר הפסח שבא זמן ולא כפהו לפדותו במעות איגלאי מילתא למפרע שהיה בפסח החמץ של עכו"ם מ"מ בפסח כיון שהיה ספק אילי יכפנו לפדותו כיון שתנאי תלוי ביד המלוה מספק עובר בבל יראה וקמ"ל מתני' חידוש אף שבפסח מספק עובר בבל יראה מ"מ לאחר הפסח מותר בהנאה דלא גרע מחמץ בעיני' שעבר בפסח בבל יראה לא קני' ר' שמעון למיסר תערובת דילי' כמ"ש רש"י דף ל' ע"א והכא נמי כיון שעכשיו לאחר פסח הגיע זמן ולא פרעו איגלאי מילת' למפרע שהיה לעכו"ם חלק בחמץ ונתבטל חלקו של ישראל בחלק עכו"ם ושיעור ביטול לכל חד כדיני' עיין בטור א"ח סי' תמ"ו בב"י הדיעות ובמג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ז לדעת כמה פוסקים צריך שיהיה רוב של היתר ולשיטת הטור בדבר לח בעי ששים וביבש ביבש ברוב וא"ש ול"ק קושי' הצל"ח והא דלא תני במתני' הדין בשותפין דעלמ' בעכו"ם וישראל זה אינו דקמ"ל חידוש דין דסד"א כיון שהזמן הגיע לאחר הפסח לא קנה העכו"ם אפילו כשאמר ישראל מעכשיו כסברת הרמב"ם א"כ היה הכל חמצו של ישראל לכן קמ"ל כשאומר מעכשיו קני והוי חמצו של עכו"ם ג"כ מעורב ומה דמקשה בדף ל"א על רבא ג"כ מובן דבשלמא אי למפרע הוא גובה א"כ מעורב חמץ של עכו"ם ג"כ אבל אי מכאן ולהבא הוא גובה אזי כל החמץ הוא של ישראל בפסח וכיון שהגיע זמן לאחר הפסח נאסר כל החמץ מיד לאחר הפסח כדין חמץ של ישראל ומחויב לפדותו שלא יהיה פורע חובו באיסורי הנאה ולא הוי כלל תערובת ומשני דאמר לי' מעכשיו והוי תערובת ודוק, ואולם בסיפא בישראל שהלוה את העכו"ם על חמצו מיירי ג"כ שהחוב של ישראל המלוה עולה יותר מיתרון המשכון שהיה ללוה עכו"ם חלק בו וכמו ברישא לכן אסור בהנאה כל החמץ לכל ישראל אפילו חלקו של עכו"ם כיון שלמפרע הוא גובה דהא אמר מעכשיו ואין ברירה א"כ בפסח היה מעורב ורוב של ישראל, ולעיל בכלל ב' בארתי דעת רש"י במס' זבחים כמו שמיעוט איסור נהפך להיתר הכי נמי מיעוט היתר נהפך לאיסור וא"כ בטל המיעוט של עכו"ם בשל ישראל שהיה רוב לכן כל החמץ אסור בהנאה ואפילו לשיטת ר"י בעל התוס' הנ"ל דאיני עובר בבל יראה כשאינו ש"ש מ"מ הכא אסור מטעם כיון שמעורב והרוב הוא של ישראל וא"ש, אמנם לשיטת המרדכי ולפי הבנת המשנה למלך היכי שתחילת איסורו היה מעורב לא בטיל ברוב דבעינין שיהיה מבורר רוב היתר מעיקרא קודם שנפל שיהיה הרוב בפני עצמו והמיעוט בפני עצמו הדרא קושי' לדוכתי' דהא עיקר טעמא דר' שמעון דלא קניס בחמץ ע"י תערובת כיון דנתבטל כמ"ש הפוסקים והכא לא נתבטל דכשבא זמן איסור חמץ והיה המשכון אצל עכו"ם תחילת ביאתו לאיסור היה מעורב כי לא היה מבורר איזה חמץ של עכו"ם ההיתר והכא עדיף כי מעולם לא היה הרוב מבורר דכל זמן שהיה בבית ישראל היה הכל חמץ של ישראל וכשבא ליד עכו"ם כיון דאין ברירה מיד נולד הספק ומעולם לא היה מבורר וכיון דבכה"ג לא נתבטל ברוב הדק"ל אמאי בריש' דמתני' לר' שמעון אליב' דר' יוסף מותר בהנאה כנ"ל אע"כ צריך לומר דאפילו תחילת ביאתו מעורב בטיל ברוב ובע"כ צריך לומר כתי' ב' של המרדכי בפרק הזרוע המובא לעיל בפרט ג' כנלע"ד בדרך פלפול: