אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ג › פרט ד

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ג · פרט ד

פרט ג

יבואר אם לא הי' מבורר מעולם הרוב בפני עצמו אי מהני שיחשוב בגדר רובא:

ט] בספר פרי מגדים בפתיחה להלכות תערובת כתב וז"ל החקירה האחת הא דחד בתרי בטיל היינו דווקא בהיתר מבורר מעיקרא הא כל שלא היה ההיתר מבורר מעיקרא בשום פעם לא מהני או דלמא ל"ש המשל בזה ג' זיתי כבד מג' בהמות אחת ניטל ממקום חיותה ואחת ממקום מרה ואחת ממקום כליות דהשתא ממ"נ ב' של היתר וא' של איסור עיין בסי' מ"א דמדינא אין צריך רק זית אחת אלא שא"י וכדומה הרבה מי אמרינן דומי' דסנהדרין בעינן שהרוב מבורר וכאן כל אחד היה ספק או דלמא ל"ש עכ"ד, ולכאורה הדבר מפורש בס' במרדכי במס' חולין בפ' הזרוע בהגהות שם שכתב בשם רבינו ברוך וז"ל ובפ"ב דב"ק אמר ר' יהושע שכבת זרע של זב מטמא במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה ובכה"ג אמרינן בפ' מצות חליצה יבמה שרקקה דם חליצתה כשירה לפי שא"א לדם בלא צחצוחי דוק ותימא הא דתניא בזבחים בפ' התערובת ר' יהודא אמר בשם ר"ג אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק אבל משמע לכ"ע דדם מבטל רוק א"כ הכא נמי נימא הכי, ויש לומר בפ"ק דיבמות מיירי כגון שהוא בעין וניכר וכל דבר שהוא בעין וניכר לא בטיל אי נמי ליכא למימר ביטול ברוב אלא דבר שהיה בפני עצמו תחילה ואח"כ נתערב אבל דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב כגון בפ' ב' דב"ק וביבמות ליכא למימר דבטיל עכ"ל וראיתי שני גדולי הדור מרבותינו חכמי הספרדיים ז"ל נחלקו בהבנת רבינו ברוך הנ"ל הובא בס' משנה למלך בפרק א' ממשכב ומושב הלכה י"ד דעת הגאון מוהר"ר יעקב אלפאנדרי זצ"ל דסברת המרדכי לא שייך רק כמו בנידון דרוק יבמה וזב שמעולם לא היה להם מקום מיוחד בלתי תערובת בכה"ג לא בטיל אבל אם היה פעם אחת מקום מיוחד אף שאח"כ בא האיסור על ידי תערובת בטיל, ומיישב בזה שיטת חכמי אשכנזי ז"ל דהנה במס' חולין דף ס"ט בעובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נשחטה האם והוציאה העובר והרי היא נקיבה מהו לגמוע חלבה הוא אבעי' דלא איפשטא, וכ' הרמב"ם בפרק ה' ממאכלות אסורות דאסור לשתותה מספק הואיל החלב בא מכלל האברים ויש בה אבר אחד אסור וה"ז כחלב טריפה שנתערב בחלב כשירה וכ"כ ביו"ד סי' י"ד סעיף ה' והקשה המשנה למלך דלישתרי מטעם בטיל ברובא דאף דיש כאן חלב טריפה מאבר זה מ"מ הלא החלב מתהווה מרמ"ח אברים, והנה חכמי אשכנז ז"ל כתבו שאם היה ששים בבהמה בשר ועצמות נגד האבר האסור כל החלב מותר מטעם תערובת שנתבטל בששים וקשה אי שייך ביטול הרי יצא חלב זה מחשש איסור תורה דהא פשיטא דאיכא רובא דהיתרא וא"כ אין כאן רק איסור דרבנן דבעי ששים וכיון דהוי אבעי' דלא איפשיטא הו"ל למיזל לקולא כדין כל ספיקא דרבנן כמ"ש ראשונים ז"ל אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכול לעמוד עליו ולשערו אם נודע שהיה רוב היתר מותר אלא ודאי דהכא לא שייך ביטול כיון שתחילת ביאתו הוא מעורב כמ"ש המרדכי עכ"ד ומשמעות דבריו נראה אפילו איכא ששים נגד האבר לא נתבטל דאם היה שייך ביטול היה בטיל אפי' אם ליכא ששים כיון דיש ביטול ברוב ויצא מחשש איסור תורה ונגד ששים הוי ספיקא דרבנן אם החלב מותר וכתב המשנה למלך וז"ל, וראיתי למעכ"ת (הוא הגאון מוה' יעקב הנ"ל) שרצה להמליץ בעד חכמי אשכנזי דכתב דשאני הכא דחלב של אבר מתחילה בעודה בתוך האבר לא היה מעורבת עם שאר כל החלב שבגוף כיון שיש לה מקום מיוחד משא"כ בהאי דרוק יבמה וזב דמעולם לא היה לה מקום מיוחד בלתי תערובת ונסתייע לחילוק זה ממ"ש תוס' בפ"ב דזבחים עלה דשחט ואח"כ חתך יע"ש והנה קיצר בראי' מזבחים וכוונתו מבואר דאיתא שם בדף כ"ה ע"ב אמר ר' אמאי אמר ר' אלעזר היא בפנים ורגליה בחוץ חתך ואח"כ שחט כשירה פי' רש"י וז"ל חתך רגליה ואח"כ שחט כשירה שלא נתערב דם פסול יוצא עם דם שבמזרק שנתקבל בו הדם יע"ש שחט ואח"כ חתך פסולה פירש"י שמשני שחטה נפסל דם רגלים ביוצא וכל דמי בהמה יונקים זה מזה ועלה ויצא דרך בית השחיטה ונתערב בדם המזרק ופסלו עכ"ל, וכתבו תוס' בדף כ"ו ע"א ד"ה שחט וז"ל שחט ואח"כ חתך פסולה דדם פסול איני בטל ברוב כדמוכח בפ' התערובת דף ע"ט דגזרינן גזירה במקדש עכ"ל והיה קשה להגאון מוהר"י זצ"ל למה הוצרכו לומר הטעם משום דגוזרין גזירה להגאון תיפוק לי' שלכתחילה איסורו היה מעורב דהאיסור מתחיל כמו שפי' רש"י משנשחטה נפסלה דם הרגלים ביוצא וכל דמי הבהמה יונקים זה מזה ועולה ויצא דרך בית השחיטה ונתערב בדם המזרק אע"כ כיון שהיה מקודם איסורו מקום מיוחד קודם התערובת כשנתערב אח"כ בטל ברוב, וה"ה כאן כיןן שחלב של אבר מתחילה בעודה בתוך האבר לא היה מעורבת עם שאר כל חלב שבגוף בטל ושפיר כתבו חכמי אשכנז ז"ל דבטל בששים זהו דעת הגאון מוה' יעקב ז"ל, ובעל משנה למלך השיב על זה דלפי חילוק הלז יגדל התימא על כל הפוסקים שפסקו האבעי' במס' חולין דף ס"ט לחומרא והיה להם לפסוק לקולא כיון שכבר נתבטל ברוב וכמ"ש ויותר נראה דראשונים ז"ל לא שמיע להו חילוק זה וס"ל דלא שייך ביטול בחלב זה כיון שתחילת ביאתו לעולם היה מעורב ותוס' בפ' ב' דזבחים קושטא דמילתא קאמרי דאפי' נתערב דם כשר בדם פסול אינו בטל ברוב משום דגוזרין גזירה במקדש יע"ש וזהו קצת דוחק דאם תוס' לית להו חילוק של מהר"י הנ"ל למה להו להכניס את עצמם בפלוגתא דלר' זביד בדף ע"ט פליגי תנאים בזה אי גוזרין גזירה במקדש הגם לרב פפא כ"ע ס"ל מ"מ כיון דלר' זביד פליגי (ומ"ש בש"ס קשי' נודע מ"ש ז"ל כיון דלא אמר תיובתא יש לתרץ) הוי להי לומר תירוץ לכ"ע אפילו לר' זביד ואפי' למ"ד אין גוזרין מ"מ הכא לא בטיל כיון שתחילת איסורו מעורב אלא ודאי משמע דתוס' ס"ל כמ"ש מוהר"י ז"ל הנ"ל והנה נראה להמעיין היטיב בדברי המשנה למלך שסובר בכוונת המרדכי דעיקר תלי' אם בתחילת איסורו היה מעורב אף שמקודם היה ההיתר מבורר בפני עצמו שהיה מבורר הרוב והמיעו' מ"מ כיון שתחילת איסורו היה מעורב לא בטיל כמו בחלב שמתחילה היה החלב בפני עצמו מאיברי הכשרין בפני עצמן ואח"כ בא למקום אחד שהוא הכחל ואפ"ה כתב דהוא בגדר תחילתו מעורב, אך יש לומר שסובר שתחילת הווית החלב בא רק כשבא לכחל, כי אף שמאברים בא המוץ לכחל מ"מ בכחל נתהווה החלב ומוהר"י ז"ל הבין שנתהווה חלב באברים ומאברים בא לכחל וכן הבין הפלתי בסי' י"ז ס"ק ה' שבזה נחלקו המשנה למלך עם הרב מוהר"י ז"ל אמנם מהאי דמס' זבחים דף כ"ו מוכח דז"א דהא הדם היה מעיקרא בכל האברים ועלה ויצא בבית השחיטה א"כ היה מבורר הרוב היתר מעיקרא ואפ"ה כתב המשנה למלך דתוס' כתבו כן לקושטא דמילתא דגוזרין דבלא"ה ג"כ לא בטיל כיון דתחילת איסורו היה מעורב א"כ מוכח שהבין כמ"ש וזה ברור בכוונתו, ומוהר"י ז"ל הבין דבעינין שמעולם לא היה מבורר ההיתר בפני עצמו רצונו הרוב ומיעו' בפני עצמו אבל אם היה מתחילה מקום מיוחד ואח"כ נתערב בטיל ולכאורה יש להביא ראי' כפי הבנת מוהר"י ז"ל דבע"כ הפירוש במרדכי שתחילת ביאתו היה מעורב אבל אם לא היה מעורב בתחילתו אף שאח"כ כשבא האיסור היה מעורב מ"מ בטיל דאל"כ קשה מהא דאיתא ביו"ד סי' ק"ב בהגהות רמ"א ובא"ח סי' ש"כ סעיף ב' דאם איסור לא היה ניכר קודם שנתערב בטיל אעפ"י שהוא דשיל"מ ומקורו במרדכי וסמ"ג הרי להדיא להיפך אע"כ דיש לחלק כמ"ש דהיכי שהיתר היה ניכר מעיקרא כמו התם שהיין היה עומד גם מערב שבת ובשבת זב לתוכו יין מענבים ג"כ דרוב היה ניכר מעיקרא משא"כ הכא שמעולם לא היה ניכר הרוב מעיקרא כי הדה והרוק באו בפה בב"א וכן בזב בא ג"כ הקרי והזיבה בב"א, וכן מצאתי בפלתי סי' ק"ב ס"ק ח' שכתב ג"כ כמו שכתבתי וכן כתב ג"כ בספר צל"ח במס' פסחים ויש להסביר הטעם דבעינן שרוב לא היה מעורב במיעו' כיון שהיה פעם אחת הרוב בפני עצמו וחל עליו שם היתר מקודם שוב לא נפקע אח"כ כשנתערב עם מיעו' איסור אבל אם תחילת ביאתו היה מעורב הרוב עם שמיעו' הוי כאיקבע איסורא כיון שלא היה לרוב שעה מבוררת שיהיה מבורר היתרא דכי האי גוונא לא אמרה תורה ליזל בתר רובא וכמו לשיטת הרמב"ם דסובר בספק השקול מדאו' לקולא מ"מ היכי דאיכא ב' חתיכות הוי איקבע איסורא וחייב בשאכל אחת מהן אשם תלוי כמו כן ברוב לא מהני רק היכי שלא היה מעורב בתחילתו הרוב עם מיעו' איסור דאז לא נקבע האיסור כיון שהי' חל שם היתר על הרוב לא מצי המיעו' להכריע לרוב ובשגם לסברת הרא"ש שכתב בשמו בס' שיטה מקובצת במס' ב"מ דף ו' ונתבאר בכלל א' פרט א' דרוב הוא חידוש שחידשה תורה להשוות ספק לוודאי ואין לך בו אלא חידושו דומי' דסנהדרין כמ"ש הפ"מ וא"כ בע"כ המרדכי מיירי דוקא היכי שהיתר הרוב לא היה מבורר מעיקרא והיינו תחילת ביאתו מעורב כמ"ש הגאון מו"ה יעקב זצ"ל ודלא כמשנה למלך שהבין שתחילת איסורו מעורב ולדברי המשנה למלך צריך לומר דרבינו ברוך המובא מס' חולין לית ליה להאי מרדכי בפ"ק דשבת הנ"ל וא"כ לדידן דקיי"ל להלכה ביו"ד סי' ק"ב כמרדכי בפ"ק דשבת בע"כ קיי"ל אפילו בתחילת ביאתו מעורב בטיל ועל קושיא רבינו ברוך הנ"ל דצריך לומר כתירץ קמא שכתב שם דמיירי באיסור ניכר ועיין בשו"ת נודע ביהודא מהדורא קמא חלק יו"ד סי' מ"ב ובס' המקנה במס' קדושין דף ס"ז ע"ב ועיין עוד בס' שער המלך בפ"ה מהל' יו"ט הלכה כ' בסופו שכתב ג"כ חילוק הנ"ל שכתבתי בשם פלתי וצל"ח, והנה מה שכתב המשנה למלך שרמב"ם בפ"ה ממאכלות אסורות סובר כהמרדכי וגם הבין דכוונת המרדכי שר"ל תחילת איסורו היה מעורב לכאורה מוכח דרמב"ם לית לי' סברת המרדכי דהנה הרמב"ם פוסק בסוף הלכות פסולי מוקדשין האורג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק ותמה בכסף משנה בסוף פרק ג' מבכורת הא בש"ס מחלק דדוקא בעביד ציפרתא דהוא דבר חשוב דלא בטל אבל בלא"ה בטיל ותירץ דהוי קשה להרמב"ם קושי' תוס' הא קיי"ל בגד שאבד בו כלאים דלא בטיל לכך סובר דחילוק שמחלק הש"ס הוא דלא כהילכתא יע"ש במל"מ ממשכב ועיין ברמב"ם פרק י' מהל' כלאים הלכה כ"ו שכתב וז"ל בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן וכו' וא"כ מקודם שנאבד לא הי' בו שום איסור ונעשה איסור בשעת התערובת ואי ס"ל כמרדכי בלא"ה לא קשה מידי מכלאים דשאני התם דתחילת איסורו היה מעורב, ואולם לפי זה שפרשתי לעיל בשם אחרונים ז"ל דברי המרדכי יש לומר דגם הרמב"ם מודה לדינא ושאני התם דההיתר היה ניכר מעיקרא כי בגד צמר קודם שאבד בו חוט של פשתן הי' ניכר והיה רוב היתר מבורר, וכפי הנראה כיון שבמרדכי מבואר ב' תירוצים על הקושי' מזיבה ויבמה האי דינא דתחילתו מעורב במחלוקת שנויה:

י] ועלה בדעתי בדרך פלפול להביא ראי' שכן דעת ר"ח ורשב"א ורא"ש כסברת מרדכי הנ"ל דהיכי דתחילת ביאתו מעורב לא בטיל, דהנה במס' חולין דף מ"א הובא ברש"י דעת יש מפורשים והוא דעת רבינו חננאל ז"ל כמ"ש הרח"ש שם דאפילו ר' נחמן דסובר א"א אוסר דבר שאינו שלו ה"מ במעשה זוטא אבל במעשה רבה יכול לאסור, והקשה על זה דא"כ מאי פריך הש"ס שם על ר' נחמן ממתני' דמנסך והוצרך לתרץ דמיירי בשותפות בגווי' הא הוי מעשה רבא ותי' הרא"ש והרשב"א במשמרת הבית כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק כדאיתא בגיטין דף נ"ג ע"א לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' לא חשיב מעשה רבה רק מעשה זוטא ואף שרא"ש חשבו לדוחק הרשב"א י"ל תפסו לתירץ מרווח ולכאורה קשה דעדיין הקושיא במקומה עומדת על התרצין דהנה תוס' במס' ב"ק דף ק' ע"ב ד"ה חייב כתבו וז"ל אבל אין לומר דהכא נמי הוי היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא שלא יהיה כ"א ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו דהכא ליכא למיחש למידי כיון שבעל הכרם נמי מפסיד וכו' עכ"ל נשמע דלא קנסוהו בהש"נ רק כשאין לו הפסד אבל כשיש לו חלק ג"כ לא שייך לקנוס וא"כ הכא נמי במנסך כיון שאין יכול לאסור רק ע"י שותפות לא שייך לקנוס במזיד שישלם כיון שמפסיד גם לעצמו וכן מצאתי בפלתי סימן ז' ובע"כ תירץ הש"ס קאי לחזקי' דסובר במס' גיטין דמדאו' היזק שאינו ניכר שמי' היזק וא"כ הדרא קושי' לדוכתי הא הוי מצי לתרץ דלכן יכול לאסור כיון דהוי מעשה רבה כיון דמדאו' שמי' היזק, אמנם יש לתרץ בפשיטות דשפיר יש לומר דתירץ הש"ס קאי אליבא דהילכתא דקיי"ל כר' יוחנן, דהנה במס' גיטין דף נ"ה ע"ב סובר ר' אבוהו מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ספר תורה ופריך מ"ש מדר' אמי ומשני התם איכא למימר דטעי בדר' ירמיה הכא כיון דקא מפסיד כולא אגרא ואתי ואמר קושטא קאמר ומבואר הפי' ברש"י בהפסד מועט יש לומר דלא איכפת לי' ולפעמים מתכוין להקניט לחבירו אף שמגיע לו הפסד קצת וכן קיי"ל ביו"ד סי' רע"ז סעיף ה', והנה יש לדקדק קצת דמתחילה הקשה הש"ס שם ממתני' דאוחזין, מתרץ דמיירי באית לי' שותפות, ומקשה ממנסך ומתרץ ג"כ כנ"ל ותיקשי על המקשין כיון דידע מתירץ זה הוי ליה להבין שיש לתרץ ג"כ במנסך דמיירי בכה"ג, ולפי דברינו א"ש דעל מתני' דאוחזין ידע דיש לתרץ דמיירי בשותפות אבל ממתני' דמנסך שפיר מקשה דהבין דא"א לאוקמי בשותפת דתיקשי אמאי חייב במזיד לשלם כיון דהש"נ לא שמי' היזק רק מטעם קנסא ובכה"ג לא שייך לקנוס כיון שמפסיד גם לעצמו והיינו דהביא סיפא דמתני' ומשני ה"נ דאית לי' שותפות רק דלא מיירי בגווני במתני' דאוחזין שיש לו חלק כחלק רק דמיירי שיש לו קצת חלק וחלק חבירו מרובה רק דמוסתר מטעם תערובת כמ"ש תוס' דהא לא הוברר איזה חלקו ועל זה שפיר שייך הקנס כדי שלא יערים כל אחד ויעשה במכוין שותפות עם חבירו בדבר מועט כדי שיוכל להפסיד לחבירו ותוס' בב"ק מיירי בהפסד מרובה:

יא] אמנם אכתי קשה דהנה שמעתי מקשים בשם הגאון אמיתי מאור הגולה מהור"ר משולם טוסמניץ זצ"ל אב"ד דק"ק פרעשבורג, לפמ"ש תוס' בד"ה ת"ש בשותפת בגווי' לא נאסר חלק חבירו רק מטעם תערובת ובמס' גיטין דף כ"ה ס"ל לר' מאיר ור' יהודא בלוקח יין דיש ברירה אפי' בדאורייתא ובמס' גיטין דף נ"ג ע"ב מבואר דר' מאיר ור' יהודא תרווייהו אית להו דין מנסך רק לר' מאיר קנסינן שוגג אטו מזיד ולר' יהודא לא קנסינן אבל לכ"ע נאסר היין וקשה אמאי נאסר היין נימא שיחלוקו ונימא יש ברירה שזהו חלק שלו שהיה שלו מעיקרא דבכי האי גוונא מהני ברירה כמ"ש תוס' במס' תמורה דף ל' ע"א ד"ה ואידך בשם מורו הרמ"ד דהיכי דאיסור לא היה מבורר קודם התערובת ולאחר התערובת נולד האיסור סמכינן על ברירה אפי' בדאו' למ"ד יש ברירה יע"ש וה"נ כיון דאיסור יין לא היה מבורר כשנסכו דהא כבר יש לו שותפת בגווי' דלא מיתסר עד אחר התערובת עם חלקו שפיר יש לסמוך על ברירה עכ"ד פח"ח, וראיתי בב"ח ביו"ד סי' ד' שכתב וז"ל רמב"ם פסק כאוקימתא קמייתא ובדאית לי' שותפת בגווי' אסור גם חלק חבירו משום דכיון דאוסר חלק שלו והוא מעורב עם חלק חבירו ואין ברירה בדאורייתא והכל אסור עכ"ל הנה יפה כתב לפסק הלכה דקיי"ל אין ברירה בדאו' מ"מ קשה לר' מאיר ור' יהודא לשיטתם (ובגוף דברי הב"ח ז"ל בהבנת הרמב"ם לא הבנתי דהמעיין שם בגוף הסוגי' בחולין י"ל דרמב"ם סובר כאוקימתא בתרייתא שם וכסברת רש"י שם) וא"כ הדק"ל מיהו לכאורה לא קשה מידי לפי מ"ש תוס' במס' תמורה דסברא הנ"ל לא שייך רק למ"ד יש ברירה אפי' בדאו' אבל למאן דלית לי' ברירה אפילו היכי שאיסור נולד בתוך התערובת לא סמכינן על ברירה, ותוס' כתבו במס' גיטין שם ד"ה ר' מאיר דהיכי שאינו מברר ומתנה בפירוש ר' מאיר ור' יהודא מסופקים אי יש ברירה בדאו' או אין ברירה וספיקא דאו' לחומרא והכא נמי כיון שלא התנה בפירוש שאוסר רק חלקו דמי לאחין שחלקו דס"ל במס' בכורות דף מ"ח דהם מחצה יורשין ומחצה לקוחות דמספקא להו אי יש ברירה או אין ברירה וא"ש, ואולם קשה לפמ"ש לעיל בשיטת רבינו חננאל ז"ל בע"כ מיירי דחלק שלו מועט משל חבירו ולפי דעת הש"ך ופר"ח ביו"ד סי' ק"ט ונתבאר בכלל ב' דאזלינן באיסורא בתר רובא אפי' אם כל שהו יותר מאיסור סגי ולא בעי כפל ואיסור שנתערב יבש ביבש לא בעינן חד בתרי רק ברבי' סגי וכן בלח בלח לדידן דקיי"ל ביו"ד סי' צ"ח דמדאו' ברובא בטל לא בעי כפל וסגי בכל שהו יותר ואפי' לדעת מנחת יעקב ופלתי שם הוא רק חומרא דרבנן שיהיה כפל יע"ש וא"כ הכא כיון שחלק חבירו הוי רוב נגד חלקו אזי מדאו' בטל חלק שלו בשל חבירו ומותר כל היין רק חכמים החמירו ביין נסך שאוסר במשהו והא בדרבנן קיי"ל יש ברירה ואף אמנם לר' יהודא ניחא דסובר מין במינו לא בטיל מדאו' מ"מ קשה דקם קושי' הש"ס על ר' נחמן וסייעתו מר' מאיר דסובר במס' גיטין דיכול לנסך יין של חבירו ולר' מאיר נסתר תירץ הש"ס וא"כ קשה על רבינו חננאל הנ"ל קושי' אחד ממ"נ, ואולם אי נימא דס"ל כשיטת מרדכי הנ"ל לא ק' מידי כיון שאיסור ניסוך בא רק לאחר שהיה לו שותפת בגווי' ותחילת ביאתו כשנולד האיסור היה מעורב בכה"ג גם מדאו' לא בטיל ברובא וכיון דהוו איסור דאו' א"ש הא דנאסר היין כיון דר' מאיר ור' יהודה מספקא להו אי יש ברירה וספיקא דאורייתא לחומרא ואפילו לפי מ"ש לעיל בשיטת המרדכי דהיכי דהיתר היה ניכר מקודם האיסור נתבטל ברוב היתר שהיה מבורר מעיקרא מ"מ יש לומר דמיירי שנתן לו ענבים לעשות יין וחזקת היתר של ענבים לא מהני לגבי יין עיין במס' כתובת דף י"ג ע"ב ותשו' מוהרי"ל סי' קמ"ב דף נ"ג ע"ב ושו"ת נב"י מהדורא קמא חלק י' סי' ל' ודוק ואמר שנסכו בשעה שהתחיל היין לצאת מענבים וא"כ לא ניכר ההיתר מיין מעולם כי תיכף שיצא מענבים נאסרו ובא רוב היתר של חלק חבירו עם מיעו' איסור של חלקו בב"א כי בעודם בענבים לא היה לו שם יין ומיד כשיצא מענבים נאסרו על ידי התערובת וא"ש:

יב] אמנם שוב ראיתי דעדיין שיטת רבינו חננאל תמוהו דהנה הרשב"א במס' גיטין דף נ"ה ע"ב כתב בשם רבינו חננאל דאין חילוק בין הפסד מועט להפסד מרובה דאין אדם עושה להקניט לחבירו אף במקום שמגיע לו הפסד מועט ופי' בסוגי' שם דאיתא דטעי בדר' ירמיה ר"ל דסובר שאין להפסד כלל רק בהעברת קולמוס סגי ולטירחא בלא פסידא אינו חושש ועיין בדברי רשב"א שכתב לפי דבריו הא דאקשי' וליעבר עלי' קולמס ר' ירמיה הוא דקא מקשה וא"כ נסתר תי' הנ"ל דגם לפי מה שכתבתי דמיירי שהיה חלקו מיעוט ג"כ לא שייך הקנס כדי שלא יהיה כל אחד הולך ומפסיד לחבירו דלא שכיח כיון שמפסיד גם לעצמו ובע"כ תירץ הש"ס הנ"ל קאי לחזקי' ואכתי קשה למה הוצרך לאוקמי בשותפת בגווי' הא בלא"ה יכול לאסור במעשה רבא, ולא הועלנו בדברינו רק דנוכל לקיים שיטת רבינו חננאל בפי' הש"ס לדינא לרש"י וסייעתו דפי' בכוונת הש"ס בגיטין דף נ"ה דלא חש להפסד מועט, גם לפי דברינו יש ליישב ג"כ שיטת רמב"ם ז"ל מה שהקשו עליו דהנה הרמב"ם פוסק בריש פ' ז' מחובל ומזיק דבכל היזק שאינו ניכר קנסו וכתב הכסף משנה שם הלכה ו' דסובר כרב בגיטין דף נ"ג ע"ב דמוכח דסובר דילפינן קנסא מקנסא, והקשו קמאי ז"ל הא קיי"ל כשמואל בדיני והוא סובר דלא ילפינן קנסא מקנסא וכ"כ הרי"ף ורא"ש במס' ב"ק דף צ"א ורמב"ן בדינא דגרמי דלא קנסו רק במטמא ומדמע ומנסך, ותי' הש"ך בסי' שפ"ה ס"ק א' דהיה לרמב"ם הוכחה דהלכה כרב מדפריך הש"ס במס' חולין דף מ"א ממנסך והיינו כרב ומאי מקשה דלמא ס"ל כשמואל אלא ודאי דקיי"ל כרב ולכאורה קשה לפי דבריו אם למד מסוגי' זו הא הוי מצי ללמוד מסוגי' זו דהלכה כחזקיה דהא תי' הש"ס בשותפת בגווי' לא שייך לשיטת ר' יוחנן כמ"ש תוס' בב"ק הנ"ל ואף דמסיק הש"ס בגיטין שם דברי חזקי' בתיובתא וכללא הוא דאין הלכה כאמורא היכי דסליק בתיובתא הא כללא הוא ג"כ דהלכה כשמואל בדיני ואפ"ה הוא מדחה הכלל עבור סתמא דש"ס ובע"כ צריך לומר דכן דרך הש"ס לוקמי ככ"ע דהוי דחיקא לי' לש"ס לומר דפליגי בפלוגתי' דרב ושמואל מדלא הזכירו דפלוגתי' דר' נחמן ור' הונא תלי' בפלוגתא דרב ושמואל וכן דרך הש"ס ברוב מקומות לוקמי ככ"ע מדלא פירש אמורא דבריו ומקשה מרב אף דלא קיי"ל כוותי' ותירץ לו תי' ג"כ שלא אליבא דהילכתא דלפסק הלכה לא קשה מידי דאתי' כשמואל דמנסך מערב רק לפי שיטת המקשן שרצה לומר דדינם אתיא ככ"ע תירץ לו לפי שיטתו אי יסברו בזה כרב שלא כהלכה יש לומר דסברו ג"כ כחזקי' ומיירי בשותפת וא"כ נסתר ראית הש"ך אבל לפי מה שכתבתי יש לומר דתי' הש"ס אתי' אפילו לר' יוחנן וכהילכתא כדי שלא יערב ויעשה שותפת בחלק מועט דרמב"ם בפרק א' מתפילין הלכה י"ח סובר כפי' רש"י וא"ש אמנם שוב ראיתי דאכתי לא מוכח כשיטת מרדכי הנ"ל לפי מ"ש תוס' במס' עירובין דף ל"ז ע"ב דהיכי דיש לו עיקר בדאו' חשיב כדאו' לענין ברירה ואמרינן אין ברירה וא"כ מכ"ש היכי דגוף האיסור הוא דאו רק עכשיו היא דרבנן כיון שנתבטל ברוב ומדאו' בטל ברוב מסתבר דדיינינן לי' כדאורייתא וא"כ לא מוכח כשיטת מרדכי ושפיר יש לומר דבר שתחילתו מעורב ג"כ בטיל ברוב ומ"מ לא קשה קושי' הנ"ל דנימא יש ברירה כיון שנתבטל מן התורה ברובא ורק דרבנן אסור יין נסך במשהו והוי כרבנן דזה אינו דלפי מה שכתבתי הוי כדאו' לענין ברירה וכמו דבדאו' אין ברירה ה"ה בדבר שיש לו עיקר בדאו' הוי כדאו' מיהו שיטת תוס' הנ"ל לכאורה צריך עיון לפי מה שהוכיחו רוב פוסקים דהא דקיי"ל בדאו' אין ברירה ובדרבנן יש ברירה הוא מטעם כיון דאיכא ספיקא בדינא אם יש ברירה או אין ברירה ובדאו' לחומרא ובדרבנן לקולא עיין ב"ש אבן העזר סי' קל"א ס"ק ד' והא קיי"ל ספיקא דרבנן לקולא אפי' בדבר שיש לו עיקר בדאורייתא דלא כחד תי' במס' עירובין דף ל"ו ע"א ועיין בש"ך בכללי ס"ס ס"ק כ' ובפר"ח שם א"כ אמאי לענין ברירה הוי כדאו' ואולי תוס' שם לא כתבו כן לקושטא דמילתא רק שכתבו דלכן לא רצה לוקים כר' יוסי דאגודה של ירק דהוא רק מדרבנן ואפ"ה סובר אין ברירה משום דהוי מצי לדחוי כיון דיש לו עיקר בדאו' הוי כדאו' וגם בכללי דיני ברירה כתבתי דרמב"ם נראה דלית לי' האי כללא ועיין ביש"ש במס' ב"ק בדיני ברירה ומיהו היכי דגוף איסור הוא מדאו' י"ל אין ברירה ודוק וצ"ע):

יג] ואולם עדיין קמה קושי' הנ"ל לשיטת רבינו חננאל ונראה לענ"ד לתרץ שיטתו, ובדברינו יהיה מיושב ג"כ קושי' תוס' בסוגיא שם דהנה שם פריך על ר' נחמן ממתני' עכו"ם שניסך וכו' ומשני ר' נחמן ור' עמרם ור' יצחק אמרי אפילו למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה"מ עכו"ם אבל ישראל לצעורי קמכווין ופריך אח"כ ממתני' דמטמא ומדמע ומנסך ומשני דאיירי בישראל מומר ונחלקו קמאי ז"ל דעת רש"י דה"ה דהוי מצי לאוקמי בשותפת בגווי' דבכי האי גוונא לא שייך לצעורי וכן דעת הרמב"ם בפ"ב משחיטה הלכה כ"א והובא בשמו בטור יו"ד סי' ז' ואולם תוס' שם הקשו על פירש רש"י דא"כ למה חזר והקשה קושי' שכבר תירץ אלא נראה אע"ג דאית לי' שותפת בגווי' אכתי איכא למימר לצעורי קמכוין וכ"כ הרא"ש שם וא"כ קמה לשיטת רש"י ורמב"ן קושי' תוס' ואף שרש"י בעצמו מיישב מ"מ דברי תורה נדרשת בכמה אנפין, ונראה לענ"ד ליישב דהנה לכאורה קשה בקושי' ראשונה שם על ר' נחמן ממתני' דמנסך והוצרך לאוקמי דאית לי' שותפת בגווי' הא הוי מצי לאוקמי בגווני אחריני דהנה במס' ב"ק דף צ"ח ע"ב איתא נתן לחרש תיבה ומגדול לתקן וקלקלו חייב לשלם ואמר ר' אסי לא שנו אלא שנתן לו תיבה ומגדול לנעוץ בהן מסמר ונעץ בהם מסמר ושברו אבל נתן לו עצים לעשות תיבה ומגדול ועשה מהן ושוברן פטור דאומן קונה בשבח כלי ואין צריך לשלם רק דמי עצים, ומבואר ברש"י במס' ב"מ דף קי"ב ע"א דאומן זוכה במה שמשביחו לו וכשמחזירו הרי הוא כמוכר לבעל הבית השבח שהיה בתוכו בעד השכירות שנותן לו ורבא סובר אין אומן קונה בשבח כלי, והוא ג"כ מחלוקת קמאי ז"ל כמו שכתב הש"ך בח"מ סי' ש"ו ס"ק ג' דהוא ספיקא דדינא דעת רי"ף דאינו קונה ודעת תוס' דקונה וכן בש"ע אבן העזר סי' כ"ח סעיף ט"ז מבואר שם מחלוקת הלז באומן קבלן אי נימא דקונה בשבח כלי יכול לקדש אשה בשבח ומבואר בש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק ג' דאין יכול לקדש אשה בחפץ רק בדבר שהוא שלו לגמרי לחלוטין וא"כ בע"כ השבח קנויה לו לגמרי רק אח"כ כשמחזיר לבעל הבית ובעה"ב נותן לו השכירות חוזר ומכרו לו ופשוט למ"ד אומן קונה בשבח כלי בכל מיני מלאכות קונה בשבח מלאכה וכמבואר בש"ך סי' ש"ו ס"ק ג' בשם שלטי גיבורים וא"כ מאי פריך על ר' נחמן ממתני' דמנסך דלמא מיירי שנתן לפועל קבלן ענבים לעשות מהן יין דהיין הוא שבח של ענבים ודלמא ס"ל כהילכתא דאומן קונה בשבח כלי ונקנה לו היין שהוא השבח של ענבים ושפיר יכול לנסכו ולאסרו דהא הוא שלו ממש והא דחייב לשלם במזיד דהיינו דמי ענבים דהא לח קנסוהו רק כאילו היה היזק ניכר כמ"ש תוס' בגיטין דף נ"ג ע"ב ד"ה מנסך וגם בהיזק ניכר כי האי גוונא היכי דנתן לו עצים לעשות תיבה ושברו אינו חייב לשלם רק דמי עצים, ואף אמנם במס' קדושין דף מ"ח ע"ב לחד אבע"א ס"ל לחכמים דר' מאיר דהם ר' יהודא אין אומן קונה בשבח כלי ולאבע"א בתרא גם ר' מאיר סובר אין אומן קונה בשבח כלי ומתני' דמנסך מבואר בגיטין דף נ"ג ע"ב דעל גוף הדין דיכול לנסך סוברים ג"כ ר' מאיר ור' יהודא מ"מ יש לומר דר' נחמן וסייעתו מוקמי פלוגתי' דשם כתירץ קמא דפליגי אי ישנה לשבירות מתחילה ועד סוף ומיירי בשכיר יום יע"ש ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ב סי' ו' שכתב וז"ל ששאלת הנותן טבלא לאומן לצייר בה ציורין ואסרה על בעלים אחר שציירה קודם שפרע לו שכרו אם יש כח בידו לאוסרה תשובה כיון דקיי"ל אין אומן קונה בשבח כלי הרי אין לו בגוף כלום אלא שכר הוא דמחייב עלה בעל הכלי ואין לו כח לאסור הכלי יע"ש באריכות וא"כ נתבאר מדבריו אם אומן קונה בשבח כלי יכול לאסור על חבירו וה"ה כאן, וראיתי בס' גט פשוט סי' ק"כ ס"ק ט' שכתב דבר חדש בשם בנו הרב מוהר"ר שלמה זצ"ל וז"ל ובני החכם מוהר"ש ני' היה רוצה לומר אפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי היינו כשנותן אומן שכר דבר אבל בכה"ג דהנייר והדיו של הבעל מה שלוקח הסופר הוא שכירות ידו אין לו שום קנין בשבח הגט והביא ראי' מהא דאיתא בב"ק דף צ"ט הכא במאי עסקינן כגון דצמר וסמנים דבעל הבית וצובע אגר דידיה הוא דשקיל ופי' רש"י דהא ליכא למימר אומן קונה בשבח כלי דסממנין הוא דמשבחי וצובע שכיר בעלמא הוא ודאי אומן שהסימנים שלו קונה בשבח כלי ואין משלם אלא דמי צמרו עכ"ל וא"כ ה"ה כאן כיון דאין אומן נות משלו אינו קונה, ואולם אביו בעל גט פשוט השיג על דבריו וז"ל ואני אמרתי לו דלא היא דודאי כי אמרינן אומן קונה בשבח כלי היינו אפי' אם לא יתן לו אומן שום דבר כדמוכח בש"ס מס' קדושין דף מ"ח ודעת הסוברים בטור סי' כ"ח אם אמרה לו עשה לי שיריים ונזמים ואתקדש אני לך בשכר מלאכה מקודשת למ"ד אומן קונה אלא מיהו בעינן שיעשה מעשה גדול וחשוב כגון שנתן לו עצים ועשה מהן שידה תיבה ומגדל אבל אם נתן לו שידה תיבה ומגדל לעשות בהן מסמר ונעץ בה לא מיקרי אומן קונה בשבח כלי כדמוכח שם מדברי ר' אסי וא"כ הנותן צמר לצבע דאוקמא דצמר וסמנין דבעל הבית הוי כנעיצת מסמר דאינו מעשה גדול ובכי האי גוונא כ"ע מודו דאין אומן קונה בשבח כלי וכן נראה חילוק זה מדברי תרומת הדשן סי' ש"ט והכא בנידון דידן הגם שנתן הבעל הקלף והדיו מ"מ כתיבת הגט ודאי דהוא מעשה גדול וחשוב כמו עצים שעשה מהן שידה תיבה ומגדול דקונה למ"ד אומן קינה עכ"ד וה"ה ענבים לעשות מהן יין הוי מעשה גדול וקונה בשבח כלי וא"כ קושי' הנ"ל במקומו, ולכאורה יש לומר דהנה תוס' כתבו במס' גיטין דף נ"ג ע"א כמו שביארו דבריהם המהר"מ שיף ופני יהושע לחזקי' דסובר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו בע"כ מיירי דליכא רואין דאל"כ למה לנו להודעתו, והנה הרשב"א שם במס' גיטין הקשה להסוברים דאין ע"א נאמן נגד חזקת היתר האיך קאמר חזקי' הטעם כדי שיודיעו כיון דליכא רואין אינו נאמן ומחמת קו' זו הוכיח הראב"ד דעד דעלמא נאמן אפילו נגד ח"ה ופועל שאני דכיון שקיבל עליו לעשותו בטהרה חזקה דמטהר וזהיר ולאו כל כמיני' להעיד שקלקל ובכה"ג איתא במס גיטין דף נ"ד ע"ב דאינו נאמן לאביי רק כשעדיין בידו ולרבא בעינין שהי' בידו אבל עד דעלמא נאמן ושפיר קאמר חזקי' יע"ש ועיין בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ג' וס"ק י"ז וא"כ יש לומר לכן לא משני הש"ס תירץ הנ"ל משום דרצה לומר תירוץ מספיק אפילו לחזקי' דסובר הש"נ שמי' היזק ובשוגג פטור כדי שיודיע וא"כ בע"כ לא מיירי מתני' באומן קבלן דא"כ תיקשי אמאי פטור בשוגג הא לא שייך הטעם כדי שיודיעו דהא אינו נאמן כיון דהוא פועל אלא ע"כ דלא מיירי כלל באומן רק אדם דעלמא ושפיר מקשה אמנם באמת תירץ זה ליתא חדא דלשיטת רבינו חננאל הנ"ל לחזקי' בלא"ה לא קשה קושי' הש"ס דהא לדידיה הוי מעשה רבא, ועוד יש לומר כמ"ש הפני יהושע בגיטין דף נ"ג ע"א דיש לומר כיון שהיה בידו נאמן ותירץ הפני יהושע שם נדחה כיון דמיירי בישראל סתם וא"כ אפי' לחזקי' הוי מצי לאוקמי מתני' באומן והדרא קושי' לדוכתא:

יד] ונראה לענ"ד לתרץ קושי' הנ"ל דהנה פשוט אף אי נימא דאומן קונה בשבח כלי כיון דשבח מיין בא מענבים אף שבא ג"כ מיגיע כפו של פועל מ"מ כיון דלא יצויר ניסוך רק כשאינו מעורב בענבים וכדאי' בש"ע יו"ד סי' קכ"ג סי"ז מאימתי נקרא יין לאסור במגע עכו"ם משיתחיל למשוך דהיינו משנמשוך על הגת בעצמו אבל כל זמן שלא הבדיל יין מן החרצנים וזגים לא הוי המשכה יע"ש וענבים אינם ראוין עוד והיין הוא בפני עצמו א"כ מעורב בשבח חלק בעל הבית מענבים וחלק של אומן מה שפעל על ידי יגיע כפו וכן מבואר שו"ת תרומת הדשן סי' ש"ט והובא בס' גט פשוט סי' ק"כ ס"ק ט' דהא דאומן קונה בשבח כלי לאו שיהיה שלו לגמרי רק שיש לו זכיה בו כנגד מה שהשביח והוי כמו שותפת בגווי' ויש לומר דזהו באמת תירץ הש"ס דאית לי' שותפות בגווי' דאין הכוונה כפשוטו רק שר"ל ששותפים בשבח וא"כ מיושב שיטת רבינו חננאל הנ"ל דשפיר יש לומר דהסוגי' קאי רק אליבא דר' יוחנן דסובר לא שמי' היזק כיון דכוותי' קיי"ל ומיושב ג"כ דקדוקים הנ"ל ונראה דלכן מקשה ממנסך אף דכבר ידע ממתני' דאוחזין דמיירי בשותפת מ"מ פריך ממתני' דמנסך דא"א לומר דמיירי בשותפת ממש שיש לו חלק עם חבירו דתיקשי אמאי במזיד חייב לשלם כיון דהש"נ לא שמי' היזק והוא רק קנסא כדי שלא יהי' כל אחד הולך ויפסיד לזולתו והכא כיון שיש לו חלק ג"כ לא שייך חשש זה כיון שמפסיד גם לעצמו כמ"ש תוס' במס' ב"ק ועל זה משני הכא נמי בדאית לי' שותפת בגווי' רק לא בגווני' דמוקי מתני' דאוחזין דהתם היה שותפת ממש והכא מיירי באומן שקונה בשבח כלי דמיקרי שותפת ויכול לאסור כיון שיש לו ג"כ חלק ומ"מ חייב לשלם כיון שאין לו הפסד ממון רק היגיעה בזה עבידו אינשי דמיתכווני להקניט לחבירו כדמוכח במס' גיטין דף נ"ה ע"א ולפ"ז יש לקיים דין שכתב רש"י ורמב"ם דגם למסקנא יכול לאסור בשותפת בגווי' דלא אמרינן לצעורי קמכוין כיון שמפסיד גם חלקו וקו' תוס' הנ"ל למה חזר והקשה קו' שכבר תירץ נתיישב דכאן הוצרך לתרץ דמיירי במומר דדוקא לעיל קודם דחידש לך ר' נחמן סברא זו דיש לומר דאין כוונתו לאסור היין רק לצעורי קמכווין שפיר יש לומר דמתני' דמנסך איירי באומן דמיקרי שותף בשבח משא"כ עכשיו דחידש לן הסברא דיש לומר דאין כוונתו לנסך היין רק לצעורי קמכווין א"א לאוקמי מתני' דמנסך בשום שותפת דאי מיירי בשותפת ממש שמפסיד גם לעצמו אף דהדין אמת דיוכל לאסור דלא שייך לצעורי קמכווין בכי האי גוונא כמ"ש רש"י ורמב"ם מ"מ קשה אמאי במזיד חייב לשלם כיון דהש"נ לא שמי' היזק רק דקנסו ובכי האי גוונא לא שייך קנסא כיון שמפסיד גם חלקו והיינו דהביא סיפא דמתני' דבמזיד חייב לשלם ואי מיירי באומן אף שמיקרי שותף בשבח מ"מ כיון שאין לו הפסד רק יגיע כפו שייך לצעורי קמכווין ולא נאסר היין לכן מוכרח לאוקמי במומר ואוקי מתני' דאוחזין בחד גוונא אבל לדינא יש לומר כמ"ש רש"י ורמב"ם היכי דיש לו שותפת בגווי' יכול לאסור דלא שייך לצעורי קמכווין כיון שמפסיד גם חלקו וא"ש שיטת רבינו חננאל וא"כ ממילא נדחה ראי' הנ"ל ושפיר יש לומר דרבינו חננאל וסייעתו ס"ל דגם אם בתחילת ביאתו היה מעורב בטיל כן נראה לענ"ד בדרך פלפול:

טו] שוב ראיתי דקו' הנ"ל דלמא מיירי באומן קבלן לא קשה מידי דנראה בכי האי גוונא הוי היזק ניכר דהנה הרמב"ן בכללי גרמי בסוף מס' ב"ב דף מ"ג ע"ב כתב וז"ל ואי קשי' לך טבח אומן שקלקל אמאי חייב בשלמא הגרמא ועיקר היזק ניכר הוא אבל בשהי' ודרסה הא לא ידיעה הא לא קשי' דכיון שלא שחט כראוי השחיטה עצמה הוא היזק שאין זו שחיטה אלא כהתיז את ראשה בסייף והרי הוא ניכר בין חיה לשחיטה, ואי קשי' לך א"כ מפגל נמי לחייב דעיקר שחיטתו ליהוי היזק איכא למימר כי אמרינן הכי ה"מ לפסולי שחיטה שכל שעשה לה פסול בשחיטה לא שחטה אלא נבילה אבל כל ששחיטתו כראוי ואיסור אחר גרם לה אין השחיטה כנחירה או כניתז ראשה בסייף שהרי הוציאה מידי נבילה ואיסור אחר גרם לה ואינו ניכר עכ"ל וא"כ הכא נמי כיון שנתן לו ענבים לעשות יין ועשאו יין נסך זהו גופא הויה ה זא ניכר נגד שהיה מעיקרא שהיו ענבים שראוי למאכל ועתה אסור בהנאה ודמי לשוחט בהמה ונתנבלה דניכר ההיזק בין חי' לשחיטה ומהאי טעמא לא רצה הש"ס לאוקמי בכי האי גוונא דהיה אומן קבלן דא"כ אפילו בשוגג חייב דהוי היזק ניכר, וא"ש ודברינו הנ"ל נאמרים רק דרך פילפולא בעלמא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה