אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ג › פרט ג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ג · פרט ג

פרט ב

יבואר היכי דאפשר לברר האיסור אי בטל ברוב:

ה] מקור הדברים הוא מחלוקת קמאי ז"ל דהנה רשב"א בתה"א בית ד' שער א' כתב בכלי שטף שבלע מן האיסור ונאסר ואח"כ נתערב באחרים שראוי לדונו כדבר שיל"מ שהרי אפשר להכשירן בהגעלה אלא דלא מיקרי דשיל"מ בשום מקום שיש בו הוצאה להפסד וכיון שכן בהא אמרינן חד בתרי בטיל יע"ש וכתב הרא"ה על זה בבדק הבית זה אינו דהכא טעמא אחרינא דאין לו ביטול לבד מטעמא דיש לו מתירין דכל היכי דניכר האיסור אין לו היתר ואין לו ביטול וכל דבר שאפשר להוציא האיסור מתוכו הרי הוא כניכר האיסור וכיון שכן בזה שאפשר בהגעלה ולהפריד האיסור הרי זה כאילו ניכר ואין לו היתר עכ"ל ורשב"א במשמרת הבית כתב על זה וז"ל ותחילה אומר במה שאמר דרך כלל דכל איסור ניכר אין לו היתר ואין לו ביטול כלל זה אינו שהרי עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט ניכרין הם ולכתחילה אין מערבין אותן עם רוב עצים מוכנים כדי להסיקן בתנור ואפ"ה כשיפלו בתוך התנור והן ניכרין אפ"ה מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן וכמו שאמרו ג"כ בפ' במה מדליקין גבי מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים יע"ש והש"ך ביו"ד סי' ק"ב ס"ק הביא רק דברי הרא"ה ולא הביא דברי הרשב"א במשמרת הבית וכן הפר"ח שם בס"ק ח' ובסי' ק"ח ס"ק מ"א ובכמה דוכתי כתב דכל היכי דניכר האיסור או היכי דאפשר לברורי האיסור הוי כניכר ולא בטיל ובע"כ סובר הא דקיי"ל דאזלינן בתר רובא באיסורא משום דילפינן מאחרי רבים להטות היינו היכי דא"א לברר האיסור אבל היכי דאפשר לברר ומכ"ש היכי דניכר האיסור אין לו ביטל וכן המשנה למלך בפרק ז' ממעילה הלכה ו' הביא דברי הרא"ה הנ"ל, ויש להסתפק בכוונת הרא"ה וסייעתו אי ר"ל דמדאו' לא בטיל כיון דאפשר לברר האיסור או דסובר דמדאו' בטיל אפילו בכה"ג כיון דעכשיו לא ניכר האיסור רק שאפשר לברר רק חכמים החמירו שלא לסמוך על ביטול כיון דאפשר לבוא לידי בירור ומסתימת דבריהם משמע דמדאו' לא בטיל ועיין בפליתי סי' ק"ב ס"ק ה' והנה מה שכתב הרשב"א לדחות דברי רא"ה ומביא ראי' מעצים שנשרו לא קשה מידי על רא"ה די"ל דס"ל כמ"ש ר"ן במס' ביצה דף ז' ע"ב ז"ל ומסתברא דדוקא בשאינו מכיר עצי האיסור לאחר שנתערבו הא מכירן אין ביטול מועיל בהם שאין ביטול מועיל לדבר שהוא ניכר לעין יע"ש ועיין מוהרש"ל ביש"ש סי' ז' שהביא דברי ר"ן וכתב על דבריו וז"ל וכל שאר המחברים לא חילקו בזה וכן נראה דאין זה דומה לשאר ביטולים דהכא מיקלי קלי איסורא וכן לישנא כי קמהפך בהיתרא קמהפך משמע דמיירי אפילו היכי שמכיר האיסור בתוכן ואפ"ה שרי לשמש בהן מן הסתם יע"ש וכבר נתבאר שכן כתב הרשב"א ותמהני על מהרש"ל שלא הביא ראי' מדברי רשב"א הנ"ל וכ"כ בתשובה סי' שפ"ה ועיין במג"א סי' תק"ז ס"ק ב' ובענין איסור ניכר צ"ע ברא"ש במע' נדרים דף נ"ז ע"ב בד"ה גידולי היתר וברש"י בדף נ"ח ע"א בד"ה ודלמא במדוכנין בסופו ודוק:

ו] אמנם לכאורה רשב"א סותר א"ע ויען כי יש ללמוד כמה דינים מדברי רבינו ז"ל ההכרח להעתיק כל דבריו הנה בתשובה סי' תפ"ה כתב וז"ל שאלת חיטין שנפלו לתוך מים והוציאום ונגבום ואח"כ נתערבו בתוך חיטין מרובין מהם אבל לא היו בהם ששים מהו להוסיף עליהן ולבטלן בששים כיון שעדיין לא הגיע זמן איסור חמץ ולאכלן אפי' בפסח ועוד כיון שנפלו לתוך רוב של היתר מהו לאכול אותם כל אחד ואחד בפ"ע אפי' בפסח כדין יבש ביבש ואת"ל שהוא אסור מהו להשהותן עד אחר הפסח כיון שנתערבו בתוך רוב היתר מי עובר עליהן בב"י וב"י או לא, תשובה אסור להוסיף עליהן כדי לאכלן בפסח מכמה טעמים כיון דהוא מערבן לבטלן לאכלן בפסח הרי הוא כמבטל האיסור בתוך הפסח (כוונתו דהוי כמכוין לבטלה עיין בפר"ח סי' תנ"ג ס"ק ג') ותדע מארבא דטבע בחישתא במס' פסחים דף מ' ע"א דלא אשכח רבא התירא אלא למוכרן קבא קבא כי היכי דליכלו קמי פסחא ואם איתא אמאי לא ערבינהו הו בתוך היתר מרובה של ששים ועוד דלפי דעתה הגאונים ז"ל אפי' חמץ מועט שנתערב בתוך מרובה אפי' באלף קודם פסח אסור לאכלו בפסח (שחוזר וניעור לאסור במשהו) ואעפ"י שרבותינו הצרפתים ז"ל מתירין כך אנו עושים מעשה כדברי הגאונים ז"ל ולאכול כל אחד בפ"ע כמו שאמרת אי אפשר בדעת מר עוקבא דאמר אפי' לא נתבקעו ממש לפי שלא אמרו אותו דין יבש ביבש לאכול כל אחד בפ"ע באיסורין החמורין שאינן מתבטלין בששים וכו' לעיין בא"ח סי' תמ"ז מג"א ס"ק מ' ובחק יעקב ס"ק מ"ד) ולהצניע עד לאחר הפסח מסתברא ג"כ שהוא אסור וראי' מהאי ארבא דטבעי בחישתא דלא ערבינהו ושהינהו עד אחר הפסח, ועוד נראה לומר טעמא רבא דכל איסור ניכר ושהוא בעין אפי' דבר מועט בתוך היתר מרובה ואפי' באלף לא בטיל דאילו חתיכות נבילות ניכרות שנתערבו בתוך אלף חתיכות של היתר אפי' חתיכה שאינה ראויה להתכבד אין אומרין שתהיה מבוטלת בשאר שהרי ניכרין הן וצריך לחפש אחריהן ולסלקה שלא מצינו ביטול איסור ניכר בתוך היתר אלא בשני ענינים של דבריהם שאין להם עיקר בדאו' כגון חלת חוץ לארץ כרבה דהוי מבטל לה לכתחילה בתוך היתר ואכלם בימי טומאתו וכן במוקצה דרך שריפתו בעצים שנשרו בתוך התנור ביו"ט דמרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן וכו' ובהני בלחוד הוא דאמרינן הא באיסורין בעלמא לא אמרינן וכיון שכן חיטין הללו הרי אפשר לבודקן דדלמא אית בהו גרגרין שנתבקעו דאסירין לכ"ע הלכך הו"ל כחיטין של איסור שנתערבו בתוך שעורין או שעורין שנתערבו בתוך חיטין שאינן בטלים ברביות שאינו מינו עכ"ל והובא דבריו בקצרה במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה יעיין בפר"ח סי' תנ"ג ס"ק ג' בסופו, ולמדנו מדברי רשב"א כמה דינים (א) שאין יכול לבטל איסור חמץ קודם הפסח כדי לאכלו בפסח וזה דלא כטורי זהב בא"ח סי' תמ"ז ס"ק ה' ובסי' תר"כו ס"ק ב' שכתב בתערובת חמץ קודם פסח בלח בלח ואין שם ששים שיכול להרבות אפי' לכתחילה כיון שהוא קודם זמן איסורו ועיין מג"א שם ס"ק ג' ובמג"א סי' תס"ז ס"ק ז' ובטורי זהב שם ס"ק ד' וכן מבואר במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה שכן דעת הב"ח שמותר לבטל כיון שעדיין הוא קודם זמן איסורא ועיין שו"ת הר"ן סי' נ"ז וסי' נ"ט הובא בב"י בקצרה בסי' תמ"ז ובפר"ח סי' תנ"ג ס"ק ג' ובשיורי' כנה"ג בהגהות ב"י סי' תנ"ג ס"ק ג' ונתבאר בכלל ב' פרט א (ב) לפמ"ש הש"ך בסי' ק"ט ס"ק ג' סובר רשב"א דקמח בקמח הוי לח בלח א"כ בע"כ סובר אפי' בלח בלח חוזר וניעור ולא הבנתי מ"ש בספר דגול מרבבה סי' תמ"ז ס"ק מ"ה על מה שהביא מג"א דברי רשב"א הנ"ל כתב וז"ל כוונתו דביבש ביבש חוזר וניעור ולפ"ז מ"ש הב"י בסי' תמ"ז שרבינו ירוחם כתב בשם רשב"א דחוזר וניער בפסח צריך לומר דהיינו יבש ביבש אבל לח בלח ודאי ס"ל לרשב"א דאינו חוזר וניעור דאל"כ למה ליה למימר דהוי כמבטל איסור לכתחילה עכ"ל והוא תמוהו דבוודאי הרשב"א בע"כ סובר אפי' בלח בלח חוזר וניער דקמח בקמח הוי לח בלח כמ"ש הש"ך ומ"ש דאל"כ למה ליה למימר וכו' הא באמת כתב רשב"א גם טעם זה שכתב טעם דאין מבטלין וגם משום חוזר וניער ובזה לכאורה יש לדחות מ"ש בדגול מרבבה סי' תס"ז ס"ק ד' דמוכח דיש מחלוקת אפי' ביבש אי חוזר וניעור דוק ותשכח (ג) מ"ש הרשב"א ז"ל אי מותר לאכול כל אחד בפ"ע כדין יבש ביבש יש להבין הא אפיה הוי כבישול כמ"ש פר"ח בסי' תמ"ז סוף ס"ק ט' וז"ל דהא דיבש ביבש חד בתרי בטיל ה"מ לאכלו ביבשתו אבל אם מבשלו או אופיהו צריך ששים כדי לבטלו ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"ט ס"ק ד' ובס"ב שמקורו שם הרשב"א ודוחק לומר שרצה לומר שיהיה אוכלן חי יצ"ע (ד) מה שכ' היכי דאיסור ניכר לא בטיל זהו פשו' בכמה דוכתי כנ"ל וכן מבואר ברא"ש בפ' ג"ה סי' ל"ז וז"ל והטעם הנכון שבו משום שאף שנתבטל האיסור ברוב היתר והותר לאכילה אם אח"כ הוכר האיסור פשיטא דאסור לאכלו וכאשר נתערב בו שום איסור מצא מין את מינו וניעור יע"ש ועיין בר"ן ריש מס' ביצה דף ז' ע"ב ובתוס' יו"ט בפרק ב' מכלאים משנה א' ובס' שנות אלי' שם ובמג"א סי' תרכ"ו ס"ק, ד' ובהגהות מרדכי מס' חולין בפרק הזרוע סי' תשל"ז וכיו"ב כתב הרשב"א במס' חולין דף צ"ח ע"ב לכן טעם כעיקר אסור מדאו' כיון דניכר טעימתו זו היא הכרתו כדכתיב וחיך אוכל יטעם לו ומסביר הפר"ח בסי' צ"ח ס"ק ז וז"ל כי היכי במין במינו אם ניכר האיסור פשיטא שאין לו ביטול מן התורה ה"ה במין בשאינו מינו יע"ש ואולם כל זה היכי דעכשיו האיסור ניכר לכל אבל בנידון דרשב"א הנ"ל דלפי מראות עין לא ניכר האיסור רק ע"י בדיקה וחיפוש היטיב יהיה ניכר האיסור שכתב רבינו הגדול ז"ל דגם בכה"ג הוי כניכר האיסור כיון שאפשר להפריד האיסור ע"י בדיקה צ"ע מאוד לדינא ויש לעיין טובא בזה, הנה לכאורה רשב"א סותר א"ע דהא מוכח מזה שכתבתי לעיל בשמו שחולק על רא"ה שסובר כלי איסור שנתערב בשאר כלים של היתר שלא בטל ברוב כיון שאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה הוי כמו ניכר האיסור דהוא ז"ל סובר דבטיל והוא סתירה למ"ש כאן ואולם מצינו דמיון למה שכתב כאן בחמץ, ממה דקיי"ל בש"ע יו"ד סי' צ"ח סעיף ד' ברמ"א וז"ל כל איסור שמבטל בששים אם מכירו צריך להסירו משם אע"ג דכבר נתבטל טעמו בששים לכן אם נפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בששים צריך ליתן מים צוננים לשם וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה מן המים ויסירנו משם דמאחר שאפשר להסירו הוי כאילו מכירו וצריך להוציא משם עכ"ל ומקורו מאו"ה בשם רמב"ן כמ"ש הש"ך ס"ק י"ז ופר"ח ס"ק ט"ו וה"ה בחמץ במין במינו כיון שאפשר להפריד האיסור ע"י בדיקה הוי כהוכר האיסור, ואולם קשה דביו"ד שם כל הפוסקים הסכימו להאי דינא ובש"ע א"ח סי' תנ"ג סעיף ג' כתב רמ"א בדגן שצמחו שצריך לראות שאין בו כל כך שלא יהיה ששים כנגדו מן ההיתר עכ"ל וכתב מג"א בס"ק ו' וז"ל מיהו צריך לראות קאי אדגן שנצמח ואין צריך לאפותו קודם הפסח וקמח בקמח מיקרי לח בלח ואינו חוזר וניער יע"ש וכתב פרי חדש ס"ק ג וז"ל ולפ"ז כיון שיש ששים בחיטין שאינן מבוקעין מותר לכתחילה לטוחנם דאעפ"י שטחנן מזיד נקרא שוגג לענין ביטול כיון שאין מתכוין לבטל רק לטחון ולאכול כמ"ש רשב"א סי' תס"ג וכדעת הטור אלא שמטעם אחר יש לאסור לטוחנן ביחד מטעם שכתב רשב"א סי' תפ"ה דכל איסור ניכר ושהוא בעין אפילו דבר מועט בתוך היתר מרובה אפי' באלף לא בטיל וחיטין הללו הרי אפשר לבודקן לפיכך אסור לטוחנן וזהו אמת וחשיב עכ"ל וחולק על רמ"א כיון שאפשר להפריד איסור ל"ל ביטול ובע"כ רמ"א חולק על רשב"א הנ"ל וסובר אף שאפשר להפריד האיסור ע"י בדיקה כיון דעכשיו לא ניכר בטל וא"כ דבריו סותרין למ"ש ביו"ד סי' צ"ח הנ"ל ודוחק לחלק בין בדיקה דהתם שאינו טירחא גדולה לבדיקת חיטין דהוא טירחא רבתי וצ"ע, ואולם בישוב דברי רשב"א הנ"ל שלא יהיה סתירה נלענ"ד דבוודאי מודה רשב"א היכי דעכשיו הוכר האיסור דלא שייך כלל ביטול רק שמחלק בין האי דחיטין לכלי שטף הנ"ל דהנה השאלה היה ששאל השואל ב' דברים (א) אי מותר להוסיף עד ששים כדי לאכלן בפסח (ב) אי מותר להניחן כמות שהן עכשיו מעורבים ברוב היתר ולהשהותן עד אחר הפסח ולא יעבור על איסור בל יראה ועל היתר הוספה לאכילה כתב ב' תירוצים חדא משום דהוי מבטל איסור, ועוד דחוזר וניער ולא כתב הטעם דהוי כהוכר האיסור כיון שאפשר בבדיקה רק על זה ששאל אי מותר לשהותן כמו שהן מעורבים ברוב אם יעבור באיסור בל יראה כתב הך טעמא כיון דאפשר להפרידן הוי כניכר האיסור ולא בטיל, ויש להתבונן הא בסברא הלז נסתר היתר הוספה עד ששים לאכילה דאף אם יש ששים לא בטיל כיון שאפשר בבדיקה וכמו שהבין באמת הפר"ח בסי' תנ"ג הנ"ל, לכן נראה דרשב"א אזיל לשיטתו שסובר בכלי שטף כיון שעכשיו לא ניכר האיסור נתבטל מיד והוי היתר גמור ולית לי' סברת הרא"ה כיון שאפשר לברר ולהפריד האיסור לא יתבטל, ואולם בחיטין שנתערבו בחיטין מבוקעין סובר לחלק בין היכי דאיכא ששים נגד האיסור בין היכי. דליכא ששים בהיתר נגד האישור רק רוב היתר, וי"ל דמיירי כמ"ש הר"ן בחיטין שנפלו למים היו מבוקעין רק נתערבו בחיטין מרובים וסובר לסברא פשוטה אשר הדעת מכרעת ברוב היתר אסתמא כיון דליכא ששים ניכר האיסור לעין כל אפילו בלי בדיקה היטב רק בהשקפה בעלמא לא נתבטל ברוב ונידון ששאל הרשב"א מיירי שבעל החיטין רואה שהאיסור ניכר ואולם אם יוסיף עד ששים לא יהיה ניכר האיסור רק ע"י בדיקה היטיב שיוכל להוציא משם ולברר האיסור אבל כמות שהוא עכשיו לא ניכר האיסור כיון דאיכא ששים לכן מ"ש רשב"א אחר כך כיון שניכר האיסור לא בטיל לא קאי על מה ששאל שיבטל האיסור עד ששים ויהיה רשאי לאכלו דעל זה לא הועיל בתירוצו דאם יערב כל כך לא יהי' ניכר האיסור ורשב"א לשיטתו אף שאפשר לברר האיסור בטל רק דקאי על מה ששאל אם מותר לשהותן בפסח כמות שהן עכשיו אם עובר בבל יראה מן התורה כיון דאיכא רוב היתר וכתב מתחילה דמסתברא שאסור והיינו אף שמן התורה בטל ברוב ואינו עובר בב"י מן התורה מ"מ מדרבנן אסור לשהותו וכמ"ש מג"א בסי' תמ"ב ס"ק א' דאם נתערב מין במינו כגון קמח בקמח אם נתבטל ברוב אינו עובר עליו מן התורה דהא מדאו' מותר לאכלו לכתחילה מכ"ש דשרי לשהותו רק מדרבנן אסור לשהותו כמ"ש בס' חק יעקב ס"ק א' ופר"ח בסי' תמ"ב בשיטת רשב"א דאפי' במידי דאסור באכילה מדרבנן אסור לשהות מדרבנן וצריך ביעור ואח"כ כתב ועוד כיון שהאיסור ניכר לא בטיל ועובר מן התורה בבל יראה והיינו דכתב בסופו דהוי כנתערב בתוך שעורים אבל בגוף הקושי' דיהיה מרבה עד ששים ויהיה מותר אפילו באכילה נתיישב בב' תירוצים שכתב מקודם משום דאין מבטלין איסור לכתחילה או משום דחוזר וניעור וכן נראה שהבין המג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ה שכתב בשמו וז"ל ולשהותו אסור דכל שהאיסור ניכר בעין אינו בטל והכא נמי אפשר לבודקן דלמא איתנייהו גרגרין שנבקעו עכ"ל לפ"ז בדין רמ"א בסי' תנ"ג הנ"ל דמיירי שכבר נתבטל בששים גם רשב"א יש לומר דסובר כן דאף דאפשר להפריד מ"מ בטיל וזה דלא כפר"ח הנ"ל שנראה שהבין שמ"ש רשב"א כל שניכר האיסור לא בטיל הא תשובה גם לשאלה ראשונה אם מותר להוסיף עד ששים כן נלענ"ד ואולם מ"מ קשה על רמ"א מהאי דסי' צ"ח דאף דאיכא ששים מ"מ בעינן בדיקה ותו בסי' ק"ב סובר כהרשב"א דבטל כיון שצריך הוצאות ומשמע דל"ל סברת הרא"ה ולכאורה דמי להא דסי' צ"ח דהתם משמע כהרא"ה כיון דאפשר להפריד האיסור הוי כניכר וצ"ע וע"ע בענין זה ביו"ד סי' ק"ז בטו"ז ס"ק א' ובפר"ח ס"ק ג' ובש"ך ס"ק ג' ובס' חות דעת ס"ק א' ועיין ברמב"ם בפרק ג' ממאכלות אסורות הלכה ט"ו שכ' דמקצת הגאונים אסרו חמאה של עכו"ם מפני צחצוחי חלב שנשאר בה שהרי שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו וכל חלב שלהן חוששין שמא עירבו בהן חלב של בהמה טמאה וכתב הכסף משנה שרשב"א השיג על הרמב"ם וכתב שאינו מחוור כלל שהביטול ברוב בעלמא אינו מצד שהמיעו' מתערב ברוב שהרי חיטין של תרומה שנפלו לתוך החולין או גרוגרת של תרומה שנפלה לתוך החולין ואעפ"י שזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפני עצמו בטלו בשיעורין שכל שאין אתה יכול לברור דבר מתוך דבר אילו היתה אוסר הרוב מפני מיעו' נמצא שאין המיעו' בטל אלא לח בלח כגון יין או שמן וכיוצא בזה וגדולה מזו אמרו בשני קופות בשתי עיירות שמצטרפות ומעלות את האיסור כ"ש בקות שבחמאה שאי אתה יכול לברור אותו מתוך החמאה ולחלקו ורוב כל האיסורים המתפשטין ומתבטלים ברוב בטילים בכיוצא בזה עכ"ד רשב"א והכ"מ כתב ליישב דברי רמב"ם וז"ל ולי נראה דלדעת רבינו יש לומר דלא דמי לחיטין ולגרוגרת ולתרומה שנתערבו בחולין אעפ"י שזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפני עצמו מ"מ אין האיסור ניכר כלל אבל בחמאה הוי האיסור ניכר דהיינו הקום אלא שא"א לברור אותו ולסלקו מן החמאה ולפיכך אינו בטל עכ"ד וכ"כ ב"י יו"ד סי' קט"ו ועיין בטו"ז סי' קט"ו ס"ק ט' ובטו"ז סי' ק"ז סק"א ונשמע מכאן חידוש דין לרשב"א אפילו היכי דאיסור ניכר רק שא"א לבררו בטל ולרמב"ם אינו בטל וצ"ע:

ז] שוב ראיתי מ"ש לעיל לפרש כוונת רשב"א ליתא דהמעיין היטיב בגוף התשובה היה הענין כך שנפלו חיטין לתוך מים והוציאם ולא היה ניכר בחיטין הללו ביקוע ומ"מ אסורים דרשב"א לשיטתו מובא בב"י סי' תס"ז שכתב וז"ל ולא דמי לארבא דבטבע בחישתא דהכל טבעו במים וכל שטבעו במים מסתמא שהה בו ויש בו להחמיץ וכ' הב"ח מדנתן טעם לאיסור משום ששהו בו מוכח דסובר כמ"ש הרא"ם דלא הוצרכו נתבקעו אלא בלתיתה שזלפיתה מועטת אבל במקום שריה מרובה הוי ליה חמץ אפילו לא נתבקעו וא"כ כל החיטין היו אסורין אף שלא ראו שום ביקוע ונגבום ואח"כ נתערבו בתוך חיטין מרובים מהם אבל לא היה שישים ועל זה שאל השואל שאלה הנ"ל ומה שמסיים דהוי אפשר מדייק וכתב דלמא אית בהו גרגרין שנתבקעו דאסורין לכ"ע היינו דהוי קשה ליה האיך שייך בדיקה דהא אפילו בלא נתבקעו אסורים ולא ניכר על זה כתב דלמא איכא חיטין שנתבקעו דלכ"ע אסורין וא"כ אפשר בבדיקה וצריך לסלק האיסור שלא יהיה ניכר וא"כ נסתרו דברינו הנ"ל כמובן וא"כ מוכח דסובר רחב"א אפילו היכי דעכשיו לא ניכר האיסור דהא כשמעורב החיטין עם רוב היתר כיון שנגבום ולא ראו שנתבקעו ג"כ לא ניכר האיסור מ"מ סובר דלא בטיל ברוב כיון דאפשר להפריד האיסור ואמאי סובר בכלי שטף דבטל ברוב אף דאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה וצ"ע:

ח]ולכאורה עלה בדעתי להביא ראיה לדברי רא"ה דהנה איתא במס' נדה דף ס"א ע"ב בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעכו"ם ומבואר הטעם במס' פסחים דף מ' ע"ב משום דהדר ומזבין לישראל והקשו בתוס' בד"ה בגד ליבטל ברובא ומה שתי' התוס' כבר כתב הכסף משנה בפרק ג' מבכורות הלכה י"ג דרמב"ם ל"ל תירוצם ונלענ"ד דהנה איתא שם אמר רפרם בר פפא אמר ר' חסדא בגד שאבד בו כלאים צובעו ומותר ופי' רש"י שעל ידי צבע הוא ניכר כדמפרש עמרא וכיתנא לא שליט בהו צבעא כי הדדי שהפשתן קשה לקבל הצבע יותר מן הצמר ואי לא מינכר בציבעא ודאי נפל ורמב"ם בפ' יו"ד מהל' כלאים הלכה כ"ז כתב וז"ל בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן או בגד פשתן שאבד בו חוט צמר הרי זה לא ימכרנו לעכו"ם שמא יחזור וימכרנו לישראל וכו' כיצד תקנת הבגד זה ציבעו שאין הצמר ופשתן עולין בצבע אחד ומיד הוא ניכר לו ושומטו ואם לא ניכר הרי זה מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדק ולא מצא וכבר ביארנו שכל איסור ספיקות מדברי סופרים ולפיכך הקילו בספק עכ"ל מבואר להדיא דסובר אפילו בכלאים דאורייתא סמכינן על האי בדיקה דצבע ועיין מ"ש בראב"ד ובכ"מ ופר"ח יו"ד סי' כ"ט א"כ לא קשה קושי' תוס' בפשיטות לפמ"ש הרא"ה כיון דאפשר להפריד איסור ע"י הגעלה הוי כניכר האיסור ולא בטיל ברובא ולפמ"ש רשב"א סי' חפ"ה בחיטין כיון שאפשר לבדוק ולהוציא חיטין מבוקעת ג"כ לא בטל וה"ה כאן כיון דאפשר בתקנה ע"י הצבע לצובעו ואם לא יעלה הצבע יהי' ניכר ושומטו ואם לא יהיה ניכר יהיה מותר לכן לא בטיל ברובא כיון דאפשר להפריד האיסור ע"י בדיקה בציבעא יהיה ניכר ויקח החוט מבגד ובזה יש ליישב סוגיא דמס' פסחים דף מ' ע"ב דאיתא שם האי ארבא דחיטי דטבעי בחישתא שרי רבא לזבוני לעכו"ם איתבי' רבה בר לואי בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לעכו"ם וכו' מ"ט לא משום דהדר ומזבין לישראל יע"ש דהדר רבא והסוגי' תמוה דהאיך נעלם מרבא חשש זה ותו קשה דהא ברייתא במס' חולין דף ס"ד ע"א אין מוכרין ביצה טריפה לעכו"ם וכו' ולמה מקשה רבה דוקא מברייתא דבגד ולא מברייתא הלז ותו הא משנה מפורשת במס' חולין דף צ"ג ע"ב שולח אדם ירך לעכו"ם שגיד הנשה בתוכו מפני שמקומו ניכר ומוכח ממתני' שלימה אין חתיכה לא שמא ימכרם לישראל וכבר כתבתי בזה בכלל ב' ולפמ"ש א"ש דיש לומר דעובדא דארבא היה קצת חיטין מבוקעין ורוב חיטין אינם מבוקעין וכן נראה שהבין הר"ן שם ואף דאפשר להפריד איסור ע"י בדיקה סובר רבא דגם בכה"ג בטל ברובא מדאורייתא אף דחכמים החמירו לאסור במשהו מ"מ לא חיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל כיון דאף אם יקנה ישראל ויאכל ישראל בפסח לא יעבור על איסור דאורייתא רק על איסור דרבנן וכיון דאיכא ספק אולי לא ימכרנו סמכינן על ספיקא דרבנן לקולא ול"ד לביצה טריפה ולגיד דיוכל להיות שנכשל באיסור דאו' ולכן מקשה רבא מברייתא דבגד דקשה קושי' תוס' וליבטל ברובא וצריך לומר כיון דאפשר להפריד האיסור ע"י בדיקה הוי כניכר האיסור ולא בטיל מדאו' כמ"ש רא"ה וה"ה לא בטיל מדאורייתא דהוי כניכר האיסור כיון שאפשר בבדיקה ושפיר יש לחוש שיצמי לישראל המוכר מכשול באיסור דאו' וא"ש והנה לפי דברינו נשמע דרבותינו בעלי תוס' שהקשו קו' הנ"ל בבגד ולא תירצו כן משמע דל"ל סברת רא"ה ודוקא היכי שעכשיו הוכר האיסור לא בטיל משא"כ בבגד מעכשיו לא ניכר נתבטל מיד והוי כהיתר גמור מיהו אפשר דתוס' ס"ל בב"י ורמ"א בשיטת טור יו"ד סי' מ"ב דס"ל דלא מהני בדיקה דצביעה רק בכלאים דרבנן ולא בכלאים דאו' ועיין בש"ע ס"א ובטו"ז שם ור"ל היכי דלא ניכר הצבע דמקלינין שמא נשמט והלך לו הך היתרא משום ספק לא מקלינן בכלאים דאו' דנגד חשש דאו' לא מהני בדיקה אבל היכי דלא סלקא הצבע בצבע כאחת וניכר החוט נוטל החוט, אפי' בכלאים דאו' ומשמע להו לתוס' דבע"כ ברייתא דבגד מיירי שכבר בדק וסלקא צבעא דאי מיירי דלא בדק כלל תיקשי דהו"ל למיתני הך תקנתא כי אולי ימצא היתר למכור לעכו"ם שיהי' ניכר החו' וישמט מבגד ולא יצמיח מכשול אע"כ מיירי שכבר בדק וסלקא צבעא ומ"מ כיון דמיירי בכלאים דאו' לא סמכינן על הבדיקה וא"כ שפיר הקשו כיון שכבר בדקו ולא מהני להקל אמאי לא בטילי ברובא והוכרחו לתרץ תירוץ אחר וא"ש:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה