אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ג › פרט ב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ג · פרט ב

פרט א

יבואר ראי' מפסחים ד"מ לדין היתר בהיתר:

ג] לכאורה יש להוכיח דלא בטיל דהנה איתא במס' פסחים דף מ' ע"ב האי ארבא דחיטי דטבע בחישתא שרי' רבא לזבוני לעכו"ם ואיתותב והדר והורה למכור קבא קבא לישראל, והקשה בשו"ת רשב"א סי' תפ"ה לפי הבנתו דאפי' בחיטין דנטבעו במים לא אסור רק כשנתבקעו והיה שם חיטי' שנתבקעו ורוב לא נתבקעו אמאי לא הורה רבא להוסיף ולבטל בששים ותי' דאין מבטלין איסור לכתחילה אפי' קודם פסח ומג"א בסי' תמ"ז בס"ק ד' כתב בשם ב"ח שמותר לבטל כיון שעדיין זמן היתר, והנה אי חמץ קודם פסח יש לו שם התירא או שם איסורא כתבתי בכלל ב' פרט ו' דתליא במחלוקת דאי' במס' ע"ז דף ע"ו ע"א ומבואר בחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק ט"ז ופני יהושע בפסחים דף ל' ע"א דה"ה לענין אי יש לו שם איסורא קודם פסח שלא יהיה רשאי לבטל אי יש לו שם היתרא לענין הגעלה יכול לבטל ואי יש לו שם איסורא לענין ליבון ה"ה לענין ביטול וא"י לבטל אפי' קודם פסח וא"כ רבא לשיטתו דס"ל דאזלינן בתר זמן שדנין עליו ויש לו שם איסורא מוכרח תי' רשב"א, ומכ"ש לדעת רמב"ן המובא בר"ן פסחים ד"ל דדוקא בנותר שייך לומר היתרא בלע כיון דבשעת בישול לא היה שם נותר כלל משא"כ בחמץ דשם חמץ עליו, ואולם לדעת ר"ן וראב"י היתר בהיתר לא בטיל קו' רשב"א ל"ק על רבא ורבה בין אי סובר חמץ קודם זמנו יש לו שם היתר בין אם סובר שיש לו שם איסורא, דאי סובר דחמץ יש לו שם היתר כיון שעדיין לא הגיע זמנו לא מהני הביטול דהיתר בהיתר לא בטיל ולא מהני אפי' כשיוסיף עד ששים, ואי סובר דחמץ אפי' קודם זמנו יש לו שם איסורא קם תי' רשב"א דאין מבטלין איסור לכתחילה, ואולם לכאורה הא טעותא כיון דהגיע ערב פסח משש שעות ולמעלה נאסר ומבואר בש"ע סי' תמ"ז ס"ג שאינו אוסר במשהו ובטיל בששים ויש לו אז שם איסור וא"כ אי נימא כשיטת רוב פוסקים בקמח בקמח הוי לח בלח ואינו חוזר וניעור עדיין קשה קו' הרשב"א אמאי לא ציוה לערב עד ששים ויהיה מותר אפי' באכילה לשיטת הב"ח וסייעתו שחולקים על רשב"א וס"ל דיכול לבטל קודם פסח דיש לו שם היתרא וכן מצאתי בנודע ביהודא שהעיר בזה, ואולם דין זה במחלוקת שנויה דהנה הר"ן במס' פסחים דף ל' ע"א כתב דגם משש שעות ולמעלה אוסר במשהו ונכלל בדברי רבא שאמר בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור במשהו (וסותר משנתו למ"ש בתשו דבטיל בששים) ואולם בטא"ח וב"י סי' תמ"ז כתב בשם תוס' במס' ע"ז דס"ו דמשש שעות ולמעלה כיון שאין בו כרת בטל בששים אך הה"מ כתב לרמב"ם שסובר הטעם שחמץ בפסח אסור במשהו משום דהוי דשיל"מ ה"ה כשנתערב ערב פסח משש שעות ולמעלה אסור במשהו ובש"ע שכ' שם בס"ב דאין אוסר במשהו בע"כ ל"ל טעם שכ' הרמב"ם דהוי דשיל"מ כיון דחוזר ונאסר לשנה הבאה כמ"ש ש"ך יו"ד סי' ק"ב ס"ק י"ג וי"ד, וא"כ לר"ן והה"מ בשיטת רמב"ם ל"ק קו' הנ"ל דיש לומר לכן לא צוה להוסיף ולבטל משום דהיתר בהיתר לא בטיל דלא שייך ביטול, ואי משום דמשש שעות ולמעלה יש לו שם איסור הא באותו זמן נאסר במשהו מטעם דשיל"מ וא"כ מעולם לא יהיה לו ביטול ואין לומר דעכ"פ בשעות דרבנן שלא מיתסר רק מדרבנן נקרא שם איסורא ולפמ"ש מג"א בסי' תמ"ז ס"ק ה' בשם מוהרי"ל דנוקשה דרבנן בטל בששים ה"ה בשעות דרבנן, דזה אינו דהמג"א מדמה כי היכי דחמץ בערב פסח דטל בששים כיון דליכא כרת ה"ה חמץ נוקשה אפי' בפסח בטיל בששים כיון שאין בו כרת (אף אי נוקשה דאורייתא ומכ"ש לש"ע סי' תמ"ב דנוקשה אסור רק מדרבנן וא"כ לרמב"ם ור"ן דלא בטל חמץ בערב פסח משש שעות ולמעלה משום דהוי דשיל"מ הא אנן קיי"ל דכל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל כדאי' במס' ביצה דף ז' א"כ לא שייך ביטול כלל דבשעת היתר ליכא ביטול דהיתר בהיתר לא בטיל ובשעה שהגיע איסור לא בטיל מטעם דשיל"מ וא"כ לכאורה מוכח כרמב"ם ור"ן דבערב פסח ג"כ חמץ אוסר במשהו דאל"כ קשה לדידן דקיי"ל דקמח בקמח הוי לח בלח ואינו חוזר וניעור אמאי לא ציוה רבא להוסיף ולבטל כקו' רשב"א סי' תפ"ה דכל תירוצים שלו נסתרין יע"ש ותבין ואף די"ל דרבא שפיר קאמר לשיטתו במס' ע"ז דיש לו שם איסורא ואין מבטלין איסור לכתחילה מ"מ קשה על רב אשי שסידר הש"ס והוא סובר שם דקדשים מיקרי התירא ולתוס' במס' חילין הנ"ל גם חמץ מיקרי התירא לא הו"ל להביא דברי רבא להלכה פסוקה או דהל"ל דאין הלכה כרבא בזה כיון דאפשר בביטול להוסיף אע"כ כמ"ש:

ד] אמנם קשה, דהנה נראה דרמב"ם ור"ן שכתבו הטעם דחמץ בפסח במשהו משום דהוי דשיל"מ (ול"ל סברת המרדכי כיון דחוזר ונאסר לשנה הבאה לא הוי דשיל"מ) בע"כ ס"ל כפוסקים שהסכים עמהם בשו"ת חכם צבי סי' פ"ו דחמץ משהו שנתערב בפסח אף שאסור באכילה מ"מ אינו עובר אפי' על בל יראה מדרבנן ומותר לשהותו כמ"ש שם וז"ל וכן לפי הטעם שכתב רמב"ם בפט"ו ממ"א שחמץ הוי דשיל"מ בע"כ סובר שמותר לשהותו אפי' מדרבנן דאי אסור לשהותו מדרבנן הרי אין לו מתירין אא"כ יעבור עלי' ב"י וב"י מדרבנן יע"ש וכן מוכח להמעיין בשו"ת רשב"א סי' תתל"א וזהו פשו' דהאיך שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכל בהיתר הא צריך ביעור, ודלא כפר"ח שמביא בסי' תמ"ב דעת הרבה פוסקים וכן הסכים רמ"א שס"ל אפי' היכי שבטל בששים מ"מ כיון שיש בו משהו חמץ ואסור באכילה מדרבנן אסור לשהותו ומביא ראיה מרבא דאמאי לא ערבינהו בתוך היתר מרובה של ששים ולשהינהו עד אחר פסח יע"ש ופוסקים הללו בע"כ לא ס"ל הטעם שכתב רמב"ם דחמץ בפסח במשהו משום דשיל"מ רק משום חומר כרת החמירו ורק בפסח ולא בערב פסח, וא"כ אכתי קשה בממ"נ על רבא אי ס"ל חמץ בפסח הוי דשיל"מ ואסור באכילה ובמשהו מהאי טעמא אפי' בערב פסח לכן לא ציוה לבטל ובע"כ סובר היכי שנתבטל בששים מותר לשהותו עד לאחר הפסח דאל"כ לא שייך הטעם דדשיל"מ כיון שמחויב לבער מבית וא"כ קשה קו' רשב"א בסי' תפ"ה ופר"ח הנ"ל אמאי לא ערבינהו עד ששים כדי שיוכל לשהותו עד אחר הפסח ול"ל מכירה קבא קבא דניהו דאסור באכילה מ"מ הקיום מותר, ואי ס"ל דאסור להשהות אפי' חמץ דרבנן בבית ומחויב לבערו ובע"כ אין לו מתירין וא"כ לא מבעי' לשיטת רמב"ם ור"ן שכתבו רק הטעם משום דשיל"מ החמירו לאסור במשהו והיכי שאין לו מתירין מותר אפי' בפסח בששים בודאי קשה לבטלינהו ואפי' להסוברים דלכן בפסח במשהו משום חומר כרת מ"מ בערב פסח בטל בששים וא"כ יהיה לו שם ביטול בערב פסח וכיון דאינו חוזר וניעור בפסח דהוי לח בלח אכתי קמה קו' הנ"ל לערבינהו קודם פסח דיכול לבטל בזמן התירא שיהיה מותר באכילה אפי' בפסח כיון דאין חוזר וניעור, ונסתר הטעם דהיתר בהיתר לא בטיל דהא בערב. פסח יש לו שס איסור כיון דלשיטתם בערב פסח כיון דליכא איסור כרת בטל בששים וא"כ בממ"נ קשה, ולכאורה מוכח כשיטת רש"י במס' חולין דצ"ח ובכמה דוכתי דרבא סובר מין במינו לא בטיל וא"כ בזמן היתר לא בטיל מטעם היתר בהיתר ובזמן איסור ג"כ לא בטיל א"כ א"א בתקנה דלא מהני הוספה וכיון דמן התורה לא בטיל עובר בבל יראה מן התורה כמ"ש מג"א בסי' תמ"ב ס"ק א' לשיטת רש"י ואפי' יבטל אסור לשהותו וא"ש, אמנם לשיטת תוס' ורוב קמאי ז"ל דסוברים דגם רבא סובר כרבנן הד"ק רשב"א לדוכתי' לכן ההכרח לומר לפי' הר"ן בסוגיא דהיה תערובת מבוקעין בשאינן מבוקעין ס"ל דבאמת אם היה רוצה בעל הארבא להשהות בביתו היה מותר להשהות כשיהיה ששים והיה מותר לבטל בששים רק ששאלה היה שהיה רוצה למכור החיטי' שהיה נצרך לזוזי והורה מתחילה שימכור בב"א ואח"כ חזר והורה למכור קבא קבא, וא"כ ל"ק קו' הנ"ל דלא יכול להורת לערב עד ששים ולמכור הכל לעכו"ם בב"א דאכתי איכא חששא שיחזור וימכור לישראל ויאכל בפסח דלענין אכילה לא שייך ביטול דהיתר בהיתר לא בטיל דלא היה זמן שיבטל דמשעה שהגיע זמן איסור יהיה אסור במשהו משום דהוי דשיל"מ דמותר לשהות חמץ הנאסר במשהו עד אחר פסח ויאכלנו, וראיתי במנחת יעקב כלל ע"ד ס"ק י"ט שהקשה ג"כ קושי' חכם צבי הנ"ל ותי' אף שאסור להשהות מ"מ הוי דשיל"מ כיון דלא מצריכין לשרוף רק מכח חומרא בעלמא, ובמכ"ת הוא דוחק עצום (מיהו קשה לפי דברינו דהא ר"ן סובר בר"פ אלו עוברין דאפי נוקשה דרבנן אסור לשהותו ואפשר דמחלק דחמץ נוקשה בעיני' חמור ממשהו דרבנן ועכ"פ יש לקיים פי' הר"ן לשיטת הסוברים דבמשהו דרבנן מותר לשהותו) מיהו לכאורה קשה לפמ"ש המרדכי הובא ביו"ד סי' ק"ב ס"ד וז"ל כל איסור שלא ניכר קודם שנתערב בטל אעפ"י שהוא דשיל"מ וכ' הש"ך וז"ל כגון גיגית מלאה ענבים בעוטים והיה בו הרבה יין צלול קודם שבת מותר ליקח בשבת מן היין אעפ"י שיצא גם עתה מן הענבים כל שעה לפי שמתבטלין במה שיצא כבר ואין בו משום דשיל"מ מאחר שלא היה שם יין בפני עצמו מעולם וכן חביות מלאים ענבים שלמים וממלאים בחביות במים לעשות תמד מהענבים מתבקעים לאחר זמן ויצא כל היין מותר למשוך ממנו בשבת לשתות לפי שמעט יין שיצא בשבת מתבטל עם היין שהיה כבר ולא ניכר פעם אחד בפני עצמו לעולם יע"ש ועיין בטו"ז ס"ק י"א וא"כ ה"ה כיון שמקודם שנפל הארבא למים לא היה שום איסור כלל והיה החיטין בחזקת היתר והאיסור בא כשנפלו למים ולא היה מבורר האיסור בפני עצמו בכה"ג אין לו דין דשיל"מ מיהו אפשר לומר לפמ"ש שם הטו"ז ס"ק י"א וז"ל ואין זה דומה לחתיכה שלא נמלחה דבסמוך שהיה האיסור ידוע שהרי החתיכה היה אסורה משא"כ בענבים לא היה איסור כלל מתחילה יע"ש וא"כ עכשיו ליכא ששים לא נתבטל האיסור מדרבנן דהם אמרו דמין במינו בעי ששים ויש שם איסור על כל החיטין ולא בטל אח"כ כשיוסיף ששים לבטל משום דהוי דשיל"מ ואולם באמת ז"א כיון דקודם פסח אין לו שם איסור וכשיבוא זמן האיסור כבר היה התערובת וא"כ מעולם לא היה ניכר האיסור ואף דיש לומר דרבא לשיטתו דסובר במס' ע"ז הנ"ל דבכה"ג יש לו שם איסורא כיון שאנו דנין עכשיו על זמן האיסור מ"מ קשה לדידן וכן רב אשי שסידר הש"ס דסובר במס' ע"ז שם דיש לו שם היתרא דכל דברינו סובבים לשיטת הסוברים דיכול לבטל לכתחילה קודם פסח דיש לו שם התירא וקשה קו' הרשב"א הנ"ל והיינו מוכרחין לתי' הנ"ל וא"כ קמה הקו' הא בכה"ג לא הוי דשיל"מ וא"כ לכאורה מוכח לפי דברי ר"ן בסוגי' דנתערב מבוקעת באינן מבוקעת דבע"כ סובר דלא כמרדכי ואפילו באיסור שאינו ניכר לא בטיל בדבר שיש לו ה כיון דעכ"פ מתירין ועיין בפליתי סי' ק"ב ובספר שערי המלך בהלכות יו"ט כנלענ"ד:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה