אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ב › פרט י

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ב · פרט י

פרט ט

יבואר אי ספק הרגיל הוא בגדר רוב

סו] יש לחקור היכי דהוא ספק הרגיל דהיינו שכיח להתיר יותר מאיסור אי מהני להקל באיסור דאורייתא דיש לומר כיון דנוטה להתיר יותר מלאיסור הוא בגדר רובא והא דספיקא דאו לחומרא היינו בספק השקול ומסברא נראה דאם צד אחד נוטה יותר הוא בגדר רובא הן אם נוטה להתיר אזי מותר ואם נוטה לאיסור הוי ודאי איסור עיי' תוס' מס' פסחים דף ט' בד"ה ואת"ל ועיי' בשו"ת תרומת הדשן סי' קע"א וטורי זהב יו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז ובטורי זהב סי' קכ"ב ס"ק ח' ולכאורה יש להוכיח דספק הרגיל אינו בגדר רובא מהא דאית' במס' ע"ז דף מ"א ע"ב בשברי ע"ז כיון דבודאי עבדוהו וספק בטלוהו הוי ספק ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי וכתבו תוס' בד"ה ואין וז"ל ואין ספק היתר הרגיל מוציא מידי ודאי דאי בשאינו רגיל אפי' ספק איסור אינו מוציא מידי ודאי היתר יע"ש (ועיי' דתוס' מס' חולין דף ט' ע"א ד"ה טבל ובחי' רשב"א שם) ואי ספק הרגיל הוא בגדר רוב' אמאי אינו מוצי' מידי ודאי איסור ואין לומר כיון שהיה ודאי איסור מעיקרא דבודאי נעבד נשאר בחזקת איסור כמו כל חזקת קמייתא דז"א הא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והתם איירי לרבנן דר' מאיר, ואולם יש לדחות לפי מה שהוכיח ר"ת במס' בכורות דף כ' ע"ב בתוס' ד"ה חלה דאפילו לדידן דקיי"ל כחכמים דר' מאיר מ"מ אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה להחמיר מיהו להחולקים על ר"ת לכאורה מוכח דספק הרגיל אינו בגדר רוב, והנה לענין ספיקא דרבנן דקיי"ל לקולא מוכח בדברי רבינו בעל הטורים דהוא רק בספק השקול אבל היכי דנוטה יותר לאיסור אזלינן לחומר' דהנה ביו"ד סי' קי"ג כתב בענין איסור בישול עכו"ם היכי דידע שהיה בשר בתנור אפילו חממו ליבש הכלי אסור דחיישינן שמא כיון גם לבישל כיון שידע בו, והקשה הט"ז שם ס"ק ה' דסותר א"ע למ"ש שם אח"כ היכי דהניח ישראל בשר ע"ג האש והניח עכו"ם לשמרו והפך בו ואין ידוע אם סילקו העכו"ם עד שלא הגיע למאכל בן דרוסאי הרי זה מותר ואין חוששין שמא סילקו דספק דבריהם להקל דאיסור בישול עכו"ם הוא רק מדרבנן ותי' הט"ז שאני גבי סילק דאין הדבר מצוי כל כך לעשותו כמו כאן שמצוי לכווין גם לבישול יע"ש הרי היכי דמצוי לאיסור אזלינן לחומר' והנה ראיתי למשנה למלך פרק ד' מבכורת הל' א' ובפרק ח' משער אבות הטומאה שצידד לומר באיסור דרבנן היכי שיש ס"ס להחמיר דאזלינן לקולא ועיי' בהרב המגיד פרק כ"ז מהל' שבת הל' ג' ובס' שער המלך פ' ז' מאישות הלכה ב' שצידד להקל ועיי' בפר"ח יו"ד סי' ס"ט ס"ק י"ד מ"ש שם בשם צ"צ ובפלתי ס"ק יו"ד והא מדברי טור הנ"ל מוכח דאפילו בספק השכיח לאיסור יותר מלהתיר אפי' באיסור דרבנן אזלינן לחומרא מכ"ש בס"ס להחמיר דאיכ' ב' צדדים גמורים להחמיר, ובלא"ה דברי המשנה למלך ושערי המלך תמוהים מהא דאי' במס' עירובין דף ס"ד ע"ב במעשה דר' גמליאל ור' אילעי שמצא גלוסקין בדרך ואסרו ר' גמליאל לאכול משום פת עכו"ם ואית' שם דש"מ שהולכין אחר רוב עוברי דרכים ופי' רש"י וז"ל מדלא שרי לי' לר' אילעי לאכלינהו משום דאחזקינהו בחזקת פתן של עכו"ם דרוב עוברי דרכים עכו"ם הן יע"ש וכ"כ תוס' בד"ה שהולכין הרי אפילו באיסור דרבנן כגון פת של עכו"ם דאסור רק מדרבנן אזלינן לחומר' כיון דאיכ' רובא לאיסור' וה"ה ס"ס להחמיר באיסור דרבנן כיון דס"ס הוא בגדר רוב דספק אחד משוי ספק השקול ואידך גורם שיהיה רוב ג"כ אזלינן להחמיר ואולם כל זה באיסור דרבנן ומעתה יש לעיין בספק הרגיל באיסור דאורייתא מה דינו:

סז] ומידי עיוני בקמאי ובתראי ז"ל נראה דס"ל דספק הרגיל אינו בגדר רובא דהנה הש"ך ביו"ד סי' נ' ס"ק ג' ופר"ח ביו"ד סי' כ"ט ס"ק א' הביאו דעת קמאי ז"ל שסוברים דלא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת רק היכי דהיתר שכיח טפי ובהאי דזאב שנטל בני מעים שכיח טפי להתיר והא במס' חולין ד' ט' ע"א פריך הש"ס על ר' הונא לימא נשחטה הותרה ולמה לי למימר הטעם משום חזקה ומשני אע"ג דאיתילד ריעותא כגון בהאי דזאב וכו' ואכתי קשה כיון דאין ההיתר רק היכי דשכיח יותר להתיר אם הוא בגדר רובא הא רובא מהני בכל מקום ולמה הוצרך ר' הונא לומר נשחטה בחזקת היתר והיינו חזקה דאתי' מכח רובא משום דרוב בהמות כשירות הן מסתמא היא בכלל רובא כמ"ש הטור יו"ד סי' ל"ט ומג"א בסי' תצ"ח ס"ק י"ו ועיין במס' חולין דף י"א בתוס' ד"ה אתי' וברשב"א ורא"ש ור"ן הא אפיל ליכא חזקה זו שהיא מרוב הבהמות כשירות ג"כ ראוי להתיר כיון דשכיח הנידון שאנו דנין עליו להתיר יותר מלאיסור הוי ג"כ רובא וגדולה מזו הא דמשמע להדי' מתשובת רשב"א סי' ת"א דס"ס דמועיל הוא מטעם רוב דספק אחד משוי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהיה רוב, אין טעם זה מוסכם דרא"ה בבדק הבית בית ד' שער ג' דף קט"ו הבין בכוונת ר"י הזקן בעל התוס' ז"ל דלא אמרינן ס"ס מהני להתיר רק היכי דספק ראשון שרי מדאו' רק דחכמים החמירו הו"ל ספק שני ספק דרבנן ואזלינן לקולא אבל אם ספק ראשון מיתסר מדאו' ספק שני מיתסר מדרבנן ולא חשוב רק חד ספיקא יע"ש ואי נימא ס"ס הוא מטעם רוב למה החמירו בס"ס ולא החמירו בכל רובא דהא אנן אכלינן מבהמות ולא בדקינן אחר י"ח טריפות דסמכינן על רובא וגדולה מזו דעת הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' א' ד"ה הלכך והובא ג"כ בשו"ת שב יעקב ח"א סי' מ"ח דס"ס לא מהני מדאו' דגוף הדין דספק ספיקא הוא רק מדרבנן ולא הקילו רק היכי שיש חזקת היתר המסייע לספק ראשון רק דעכ"פ מדרבנן החמירו שלא לסמוך על חזקת היתר מהני ספק ב' יע"ש ואי ס"ס הוי כרוב למה לא מהני מדאו' הא אין לך שכיח להתיר יותר מלאיסור כשיש ס"ס ואפ"ה לא מהני מדאו', ותו לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ס"ק י"ג דלא אזלינן בתר ס"ס שאינו יכול להתהפך וכן כתבו ז"ל שכן דעת תוס' ישנים במס' כתובת דף ט ואי הוי כרוב מה בכך שאינו מתהפך סוף סוף נוטה להתיר יותר מלאיסור ואיכ' רוב וראיתי שבאמת הקשה כן פר"ח סי' ק"י בכללי ס"ס עיי"ש בסעיף י"ג ועיין בפני יהושע מס' כתובת דף ט ועיי' עוד בפני יהושע מס' קדושין דף ע"ט ע"ב בתוס' ד"ה מי שכתב דמה שכתבו תוס' בשם ר"י דרגילות לבוא בבוקר לאו רוב גמור הוא אלא דשכיח קצת, העולה דנראה מגדולי קמאי ז"ל דדעת קצת מקמאי ז"ל הסוברים דס"ס לא הוי מטעם רוב ואף הסוברים דהוא מטעם רוב מ"מ סבירא להו בספק הרגיל ושכיח יותר לצד אחד לא הוי בגדר רובא ובע"כ דסוברים דלא הוי בגדר רובא רק היכי דיש ב' צדדים אבל מה שצד אחד נוטה יותר לא הוי בגדר רובא, ולכאורה קשה כיון דהא דאזלינן בתר רובא באיסורין ובכל מקום ילפינן מאחרי רבים להטות הכתוב בסנהדרין ועיין ברש"י מס' חולין דף י"א והא התם לא בעינן רוב' דמינכר דהא אם י"א מחייבין וי"ב מזכין הלכה כרוב וכן להיפך אף דליכ' רובא דמינכר דהא ליכא ב' צדדין, וכן נתבאר בפרט ט' דיבש ביבש דבטל ברוב' לא בעינן כפל וסגי ברוב כל דהו ומהאי טעמ' כיון דילפינן מסנהדרין ולמה יגרע כח ספק הרגיל שלא יהיה בגדר רובא ולכאורה סייעתא מכאן למ"ש בפרט ט' שדעת מנחת יעקב ופלתי דהחמירו חכמים באיסור יבש שנתערב בהיתר יבש דלא בטיל ברוב כל דהו הנוסף על המיעוט איסור רק דבעינן רוב' דמינכר והיינו כפל, וה"ה בכל מקום החמירו דבעינן רובא דמינכר לכן בעינין ס"ס שיש שני צדדים להתיר והוי רובא דמינכר משא"כ ספק הרגיל וא"כ יצא לנו דין חדש דמדאו' לא בעינן כללי ס"ס כי אפי' ספק הרגיל דהיינו צד אחד שכיח להתיר יותר מלאיסור הוי בגדי רובא ומהני ואולם דין זה מחודש וצ"ע דלא משמע כן מסתימת הפוסקים:

סח] אבראי להסוברים דס"ס אינו מטעם רוב אין אנו אחראין לטעם הנ"ל דיש לומר טעם אחד המספיק דיש לומר דאזלי בשיטת המרדכי בפ' הזרוע בשם רבינו ברוך ז"ל שהקשה בהא דקיי"ל בפ' מצות חליצה יבמה שרקקה דם חליצתה כשירה לפי שא"א בלא ציחצוחי רוק הא דם מבטל רוק ותירץ דלא שיין ביטול ברוב רק היכי שהיה ניכר בפני עצמו ואח"כ נתערב אבל דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכ' למימר דבטל יע"ש ויבואר לקמן בכלל ג' בס"ד כוונתו כיון דהא דאזלינן בתר רובא ילפינין מאחרי רבים להטות הכתוב בדיינים ובסנהדרין בעינן דומי' דהתם שרוב אינו מעורב במיעוט וכיון שהיה פעם אחת הרוב בפני עצמו וחל עליו מקודם שם היתר שוב לא נפקע שם היתר אח"כ כשנתערב אבל אם תחילת ביאתו היה מעורב עם המיעוט לא הוי דומי' דרוב בדיינים וסנהדרין והוי כאיקבע איסור' כיון דלא היה לרוב שעה מבוררת שיהיה מבורר בכה"ג לא אמרה תורה לילך בתר רובא ומכ"ש דא"ש לסברת הרא"ש המוב' בשיטה מקובצת מס' ב"מ דף ו' ע"א שנתבאר בכלל א' פרט א' שמצד סברא רוב הוא ספק וחידוש הוא שחידשה תורה שיהיה לו דין ודאי, וכיון שהו' חידוש אין לך בו אלא חידושו דומי' דסנהדרין שהיתה הרוב מבורר קודם וא"כ י"ל היינו טעמ' דסוברים דס"ס אינו מטעם רוב כיון דהספיקות באין כאחת דנולד לנו בב"א הס"ס וא"כ באו בב"א הרוב והמיעו' ולא היה מבורר הרוב מעיקרא כי לא חל עליו שם רוב רק עכשיו שנולד לגו ספק בדבר ויש ב' צדדים להתיר וצד אחד לאיסור והא הספיקות נולדו בפעם אחת דהא בעינן שנולדו בב"א א"כ בא בב"א הרוב ומיעו' לכן ס"ל שס"ס אינו מטעם רוב וממילא לא מהני ספק הרגיל להתיר שיהיה בגדר רוב ואולם להסוברים דס"ס הוא מטעם רוב ומ"מ לא מהני ספק הרגיל להתיר שיהיה בגדר רוב לכאורה מוכח כדעת מנחת יעקב ופלתי דחכמים החמירו שבעינן רובא דמינכר ועוד אפשר לומר לכן החמירו חכמים כיון דדיני ספיקות המה כהררים תלוים בשערה ובקל נוכל לטעות בין ספק השקול ובין ספק הנוטה יותר דהוא הפרש מיעו' לכן החמירו ועשאו לא פלוג בכל מקום בספק אחד לחומר' אפילו ששכיח יותר להתיר זולת בס"ס גמור דאזלינן לקולא, העולה מזה בספק הרגיל להתיר יש לומר בג' פנים (א) אפילו לרשב"א וסייעתו דספיקא דאו' מדאו' לחומר' ה"מ בספק השקול אבל בספק הרגיל מדאו' מהני דהוי בגדר רובא רק חכמים החמירו כנ"ל (ב) יש לומר אפי' מדאו' לא מהני דלא הוי בגדר רובא ודומה לספק השקול (ג) יש לומר אפי' מדרבנן יש להקל דהוי כרובא וקצת נראה משמעות הש"ס ופוסקים דאזלינן לחומר' בספק הרגיל להתיר וכנ"ל ואפשר דהוא רק חומר' דרבנן ויש לומר הטעם לפי דברי המנחת יעקב ופלתי דהחמירו דכל רובא דלא מינכר או מטעם שבקל נוכל לטעות בין ספק השקול לספק הרגיל דההפרש מועט ועיין ביו"ד סי' נ"ז וראיתי במג"א סי' תס"ז ס"ק י"ח לחלק בדבר המצוי ושכיח טובא לא הוי בגדר ספק ותלינן לקולא ודבר המצוי קצת הוא בגדר ספק ואזלינן לחומר' וא"כ נפל האי דינא בבירא דמאן מפיס להבין בין מצוי למצוי וצ"ע שכל מה שכתבתי לא כתבתי כמכריע רק לעורר לב המעיין ולדינא צ"ע טובא וראיתי בפ"מ בפתיחה להלכות תערובת כתב דבר חדש בשם ספר שיטה מקובצת במס' ביצה דף ג' ע"ב שם מבואר שמה דאזלינן בתר רובא כיון דילפינין מרוב' דסנהדרין ראוי לומר שיהיה הרוב דומה לרוב דסנהדרין וא"כ דברינו הנ"ל נכונים ועיי' שו"ת רשב"א סי' רע"ב:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה