שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ב · פרט ט
יבואר כהא דקיי"ל איסור שנתערב בהיתר מין במינו יבש ביבש חד כתרי בטיל אי הוא דוקא דבעינן כפל או לגמרי ילפינן מדובא דדיינים וסגי אפי' במשהו יותר דהיינו חתיכה כב' קטנות או תרי בתלתא
סב] יש לברר בהא דקיי"ל דאיסורא בטל ברובא אי בעינן כפל הנה בש"ס דכמה דוכתי איתא חד בתרי בטיל כדאיתא במס' גיטין דף נ"ד ע"ב והא הכא דמדאו' חד בתרי בטל ורבנן הוא דאצריך וכו' וכן הוא בכמה דוכתי וכן מצינו בפוסקים הרמב"ם בפרק ט"ו ממאכלות אסורות הלכה ז' כתב וז"ל נפל חלב הכליות לחלב האלי' ונימוח הכל אם הי' בחלב האליה כשנים בחלב הכליות הרי הכל מותר מן התורה ובש"ע יו"ד סי' ק"ט סעיף א' איתא ג"כ חד בתרי בטיל ורבינו בית יוסף בא"ח סי' תנ"ה כתב וז"ל כתב סמ"ג אומר מורי הר"ר יחיאל שראה מורו ר' יהודא בר' יצחק שהיתר מים שלא לנו שנתבטלו ברוב מים שלנו הואיל ונתבטלו כבר קודם הלישה והותרו וכ"כ סמ"ק אלא שנראה מדבריו דנתבטלו ברוב דקאמר היינו חד בתרי ומשמע דבבציר מהני לא בטיל עכ"ל וכן הוכיח הפליתי בסי' ק"ט ס"ק ב' שכן דעת מוהרש"ל באו"ש והנה הפר"ח בסי' ק"ט ס"ק ד' האריך מאוד בזה, והביא דעת מוהרלב"ח בסי' פ"ח לחלק בתערובת לח בלח בעי מן התורה כפל אבל בתערובת יבש ביבש סגי ברוב כל דהו שנוסיף, וע"ז הרבה הפר"ח להשיג והוכיח דבכל מקום מדאו' לא בעי כפל רק אם הוא רוב אפילו משהו סגי כיון דעיקר לימוד מאחרי רבים להטות הכתוב בדיינים ושם לא בעינן כפל וסגי ברוב כל דהו והמעיין בפר"ח ופלתי ופרי מגדים שם בשפתי דעת ס"ק ו' נמצא בדין זה ג' שיטות, (א) דעת מוהרש"א ז"ל במס' פסחים דף מ"ד ע"א בתוס' ד"ה איתבי' נראה דהבין דמן התורה לא בטל ברוב רק חד בתרי דוקא דהיינו כפל וע"ז תמה בס' פלתי ובס' צל"ח שם כיון דעיקר לימוד הוא מדיינים והתם לא בעינין כפל, (ב) בספר מנחת יעקב כלל ל"ט ס"ק ב' וכן הבין הפליתי שם ס"ק ג' בשיטת רמב"ם וסמ"ק וסייעתם דמדאו' סגי ברוב כל דהו רק חכמים החמירו ואמרו דבעי כפל, (ג) דעת הש"ך בסי' ק"ט ס"ק ו' ופר"ח שם אפי' מדרבנן לא בעי כפל וסגי במשהו יותר ומה דאיתא בש"ס וקמאי ז"ל חד בתרי הוא לאו דוקא:
סג] וראיתי לפרי מגדים בפתיחה להלכות תערובת שהביא דברי תשובת רשב"א סי' רע"א ורע"ב שהביא קושי' בשם גדול אחד ובעל פרי מגדים ז"ל מסביר כוונתו בהא דאיתא במס' כריתות דף י"ז ע"ב ודף י"ח ע"א דכן ס"ל לכמה תנאים ואמוראים דאינו חייב אשם תלוי רק בחתיכה משני חתיכות כגון שהי' לפנינו חתיכה של חלב וחתיכה של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזהו מהן אכל חייב אשם תלוי כיון דאיקבע איסורא כמו שאמר ר' נחמן שם הטעם וכך כתב רמב"ם בפ' ח' משגגות הלכה ב' הא קיי"ל דא"א לצמצם אפילו בידי אדם כמ"ש רמב"ם בפרק ט' מהל' רוצח הלכה ח' א"כ מסתמא ב' חתיכות אינן שוות אלא אחת גדולה ואחת קטנה ושמא הגדולה היתר ואף הקטנה הותרה דבטילה ברובא דהא לא בעינן כפל וברוב כל דהו סגי ואף אמנם דהוא ספק להיפך דלמא הגדולה איסור מ"מ עכ"פ לא הוי איקבע איסורא כיון שיש ספק אולי אין כאן איסור כלל ואמאי חייב אשם תלוי ע"כ דפח"ח, ונראה לענ"ד לתרץ דהנה לעיל כלל א' פרט ג' הוכחתי מדברי הכסף משנה בפ"ח משגגות הלכה ב' דסובר בכוונת הרמב"ם בתי' בתרא היכא דאוכל חתיכה אחת וע"א אמר שהיה חלב וע"א אמר שהיה שומן אף שלא היה רק חתיכה אחת חייב אשם תלוי דמה שעדים מכחישים זה את זה כיון שיש לפנינו הכחשה מב' עדים היי כאיקבע איסורא ולא אמרינן כיון שמכחישין זה את זה סליק עדותן כמאן דליתא ונשאר ספק השקול ה"ה היכי דב' חזקות סותרים זה את זה דאיכא חזקה לאיסור וכנגדו חזקה להתיר נקרא איקבע איסורא ולא אמרינן סליק את החזקות וכמאן דליתנייהי דמי יע"ש והנה לכאורה יש להבין למאן דבעי חתיכה מב' חתיכות בשאכל אחת מהן חייב אשם תלוי נימא כיון דא"א לצמצם ובע"כ אחת מחתיכות גדולה מחברתה אך שאנו מסופקים איזה נימא כיון שע"ע היה החתיכה בחזקת היתר לאכילה ועכשיו שאנו מסופקים אם נאסרה נימא אוקי החתיכה בחזקת היתר כיון דאיכא ספק אולי החתיכה גדולה היה של היתר ונתבטל החתיכה האסורה ברוב ואף דהוא ספק מ"מ מספיקא נוקי אחזקה קמייתא מיהו ז"א כיון דלעת עתה אכל רק חתיכה אחת ואולי אותה חתיכה היא חתיכה האסורה ולא היה לה חזקת היתר מיהו אכתי קשה אמאי חייב באוכל חתיכה אחת מב' חתיכות הא ע"ע היה לתערובת הלז חזקת היתר שהיה רשאי לאכול תרוייהו כאחת כיון דאחת ודאי היה מותרת מספיקא מוקמינן בחזקת היתר דאולי חתיכת היתר היה גדולה ונתבטלה חתיכה האסורה וא"כ כשאוכל עכשיו אולי אכל מחתיכת היתר כיון שאנו דנין שהתערובת הוא בחזקת היתר, מיהו ז"ח דהא יש לתערובת זה ג"כ חזקת איסור דחתיכה אחת ודאי היה אסורה ומספיקא אמרינן אולי חתיכת איסור היה גדולה וא"כ איכא בתערובת זה חזקת היתר וחזקת איסור המתנגדים זה את זה וכיון שהחזקות סותרין זו את זו הוי כאיקבע איסורא לכן כשאוכל חתיכה אחת מהן חייב אשם תלוי משום דאיקבע איסורא בתערובת מחמת חזקות שסותרים זו את זו, וא"ל הא איכא ס"ס חדא שמא אוכל חתיכת היתר ואת"ל שאכל חתיכה האסורה דלמא חתיכת היתר היתה הגדולה ונתבטל חתיכת האיסור ברובא דז"א דהא איכא ס"ס להחמיר הסותרת חדא דלמא אכל חתיכה האסורה ואת"ל שאכל חתיכה המותרת דלמא חתיכה האסורה היה גדולה ונתבטלה חתיכת היתר ברובא, אמנם אכתי יש לעיין דהנה במס' זבחים דף ע"ה ע"א בתוס' ד"ה פיגול מבואר דנחלקו רש"י ותוס' לדעת רש"י כמו דמיעו' איסור נהפך להיתר ה"ה מיעו' היתר נהפך לאיסור, ולדעת תוס' לא אמרינן דמיעו' היתר נהפך לאיסור, וכ"כ בס' מנחת כהן ומשנה למלך בפרק ז' מהל' מעילה הלכה ו' וא"כ הכא איכא ס"ס להקל חדא דלמא אכל חתיכת של היתר ואת"ל שהיה חתיכת איסור דלמא חתיכת היתר היתה גדולה ונהפך מיעו' איסור להיתר, אבל ס"ס להחמיר ליכא דהאיך נימא חדא דלמא אכל חתיכה אסורה ואת"ל שהיה חתיכת של היתר דלמא חתיכת איסור היתה גדולה ונתבטל חתיכה קטנה של היתר ונהפך לאיסור דהא לשיטת תוס' לא אמרינן מיעו' היתר נהפך לאיסור וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' אמאי חייב אשם תלוי כיון דאיכא ס"ס להתיר, ונראה לי לשיטת הרא"ה בבדק הבית שכתב בבית ד' שער ב' שער התערובת דף ע"ג ע"ב דבר חדש דהא דקיי"ל דמהני ס"ס היינו היכי דספק ראשון מותר מדאו' רק מדרבנן אסור הוי ליה ספק שני ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא והא דאיתא בכתובת דף ט' ע"א דמקשה על ר' אלעזר דאמר האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו אמאי ס"ס הוא התם ג"כ ספק ראשון מותרת מן התורה דמוקמינן לה אחזקת היתר יע"ש ועיי' בפני יהושע מס' כתובת בקונטרס אחרון סי' מ"ו ד"ה הלכך בסופו שמוסיף לומר דמדאורייתא לא מהני ס"ס וא"כ מדאו' לא מהני ס"ס והוי הכל כספק אחד וא"ש ולק"מ:
סד] ונראה לענ"ד להביא ראיה לדברי המנחת יעקב ופלתי דכן דעת רש"י דחכמים החמירו דצא סגי ברוב כל דהו רק דבעינן כפל דהוא רובא דמנכיר, דהנה איתא במס' י"ט דף ז' ע"ב אמר ר' מתנא עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן והא קא מהפך באיסורא כיון דרובא דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך והא קמבטל איסור לכתחילה ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה הני מילי בדאוריית' אבל בדרבנן מבטלין יע"ש ויש לדקדק דהנה במס' שבת דף כ"ט ע"א הגירסא אמר ר' מתנא אמר רב וא"כ קשה לפמ"ש רש"י במס' ביצה דף ב' ע"ב מאן דסובר הכנה דרבה אית לי' מוקצה אסור מדאו' ורב סובר דף ד' ע"א הכנה דרבה וא"כ קמה קושית הש"ס הא אין מבטלין איסור דאו' לכתחילה ותו יש לדקדק דרש"י כתב וז"ל אבל בדרבנן כגון מוקצה דהכא עכ"ל וכ"ז מיותר דממילא מובן הפירש וגם לאיזה צורך מדייק בלשונו הקדוש בתיבת דהכא ונלענ"ד דהנה בגוף דברי ר' מתנא דאמר לתוך התנור דייק המג"א בסי' תק"ו ס"ק א' דלכן אמר לתוך התנור דמסתמא יש שם עצים אחרים לכן מותר להוסיף עליהם אבל אם נפלו למקום שאין שם עצים כלל אסור להרבות ולבטלו אפילו באיסור דרבנן וכן פסק ביו"ד סי' צ"ט ס"ו ואולם מוהרש"ל בס' יש"ש סובר אפילו אם לא היה שום עצים בתנור אפ"ה מותר להרבות עליהם ובע"כ מה שאמר לתוך התנור הוא לאו דוקא והוא מיותר, ונראה לענ"ד ליישב שיטת מוהרש"ל דשפיר י"ל כמו שסובר לדינא אפילו אם לא היה בתוך התנור עצים יכול להוסיף ולבטל ומ"מ בפי' דברי ר' מתנא הפירוש כמו שהבין המג"א ולא מיותר מה שאמר לתוך התנור:
סה] ונקדים כלל מוסכם מקמאי ז"ל דמה שמצינו בכמה דוכתי בש"ס מילי דרבנן ואסמוכוהו על קרא כיון שיש לו רמז בקרא מיקרי דאורייתא וראיה לזה מה דאיתא במס' גיטין דף נ"ט ע"ב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון, ונחלקו קמאי ז"ל דעת תוס' במס' חולין דף פ"ז ע"א ד"ה וחייבו וטור יו"ד סי' כ"ח דהקדמת הכהן הוא רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וחולקים על רמב"ם וסייעתו דס"ל דהוא מדאו' הובא דבריהם בשו"ת מוהרי"ק שורש י' ומג"א בסי' קל"ה ס"ק כ' וסי' ר"א ס"ק ד' ואפ"ה איתא במס' גיטין שם על הא דאיתא במתני' דמקדימין לכהן מפני דרכו שלום, מקשה הש"ס הא דאו' הוא מקרא דקדשתו ובע"כ ס"ל לרמב"ם וטור כיון שהוא אסמכתא שיש לו רמז בקרא מיקרי דאורייתא ומיושב בזה קושי' המג"א שם וכיוצא בזה מצינו במס' בבא בתרא דף קמ"ו אמר ר' זירא וכו' מניין למתנת שכ"מ שהוא מן התורה שנאמר והעברתם וכו' ור' נחמן אמר מהכא ונתתם וכו' וכתבו תוס' ד"ה מניין וז"ל לאו מן התורה דוקא דהא ר' נחמן גופא קאמר לקמן דאינה כשל תורה ועשאוהו כשל תורה אלא אסמכתא בעלמא הוא, וכ"כ בס' מגילת אסתר בס' המצות בעיקר ב' בשיטת הרמב"ם בהא דאיתא במס' גיטין דף ל"ו מפני תיקון העולם דאורייתא הוא לאו דוקא שהוא דאו' ממש אלא כלפי שאמר במתני' שהוא תקנות ר' גמליאל אמר והא מימי יחזקאל ואל יקשה בעיניך לשון זה כי לשון דאורייתא אין פירושו תורה ממש שהרבה יש כדומה בש"ס דאיתא בפ"ק דר"ה אמרה תורה אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות שרגיל לקרוא למצוה דרבנן תורה יע"ש ועיין בש"ך ח"מ סי' כ"ח ס"ק י"ד, וכיוצא בזה איתא במס' ב"מ דף צ"ב ע"א בהא דאיתא שם במאי אוקימתא במעלה לה מזונות אי הכי קטנים נמי ניקוץ צערא דבנו ובתו הקטנים לא זכו לי' רחמנא כתבו תוס' בד"ה לא וז"ל לאו דוקא נקיט רחמנא דמדרבנן הוי מציאת קטן יע"ש מוכח כמ"ש דאין הש"ס מדקדק כל כך היכי דאי תיבת דאו' או תורה או רחמנא שר"ל שהוא דוקא מן התורה והנה מסוגיא דגיטין דף נ"ט לתוס' וטור הנ"ל שמקשה הש"ס בפשיטות מפני דרכי שלום דאורייתא הוא מוכח קצת כדברי ספר מגילת אסתר ודלא כש"ך חו"מ בסי' כ"ח שם דוק ותשכח, ונראה דבר שיש לו אסמכתא ורמז בקרא דינו כדאורייתא ממש דהנה המעיין בקמאי ז"ל יראה שמצינו ב' עניני אסמכתות, (א) אסמכתא שאין לו רמז בקרא כי הא דאיתא מס' ברכות דף כ"ב ע"ב תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים שאין לו רמז בקרא כלל, (ב) אסמכתא שיש לו רמז בקרא וכהא דאית' במס חולין דף ק"ו ע"א נטילת ידים לחולין משום מצוה, מצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך דכתיב כל אשר יגע בזב וידיו לא שטף במים אמר ר' אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה וכתבו תוס' בד"ה מצוה לאו לדרשא גמורה הוא דעיקר קרא אתי' לכדאי' במס' נדה דף ס"ג מ"מ יש לו רמז בקרא זו היא אסמכתא גמורה ועיי' במס' גיטין דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה ערבתם בהא דאי' שם שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם פירש עירובי חצירות ותוס' השיגו על פי' זה, והעלו דעיקר כמו שפי' רש"י במס' שבת דף ל"ד ע"א דמקשה הש"ס הא גופא קשיא אמרת עם חשיכה ערבתם הא ספק חשיכה לא והדר תני ספק חשיכה ספק אינו חשיכה מערב ומשני כאן בערובי תחומין ופי' בקונטרס דרישא בערובי תחומין בספק חשיכה אין מערבין וכן פי' ר"ח והיינו משום דבערובי תחומין מחמרינן טפי שיש לה סמך מן הפסוק עכ"ל א"כ מוכח דבר שיש לו סמך בקרא לשיטת ר"ח ורש"י במס' שבת חשיב כדאורייתא לענין ספק אף דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא מ"מ כיון דיש לו סמך בקרא אזלינן לחומרא ויש לומר ה"ה לכל מילי הוי כדאורייתא והנה הא דבעינן בתרומה ק"א כמ"ש בפ"ה דתרומות משנה א' ותוס' במס' חולין דף צ"ט ע"א ד"ה אין דאתי' מקרא את מקדשו ממנו ממנו שנפל לתוכו הרי הוא מקדשו וכתבו תוס' במס' ב"מ דף נ"ג ע"א ד"ה ועולה באחד ומאה דאסמכתא בעלמא הוא דמדאורייתא תרומה וערלה וכלאי הכרם בטילים ברוב ביבש ובלח בששים כשאר איסורין עכ"ל ונראה לשיטת רש"י הנ"ל דסובר היכי דיש לו אסמכתא בקרא חשיב כדאו' לענין ספיקא יש לומר ה"ה לשאר דברים כמו בתרומה הא דבעי ק"א כיון דיש לו אסמכתא בקרא חשיב כדאורייתא לענין שאין מבטלין איסורו לכתחילה, ולפ"ז יש לפרש הסוגי' הנ"ל לשיטת רש"י דמה שאמר ר' מתנא עצים לתוך התנור הוא מדויק וכמו שפירש מג"א דמיירי שהיו עצים בתוך התנור דאם לא היה שם עצים של היתר אסור להוסיף ולבטל, והיינו משום דהאי דינא נאמרה משמי' דרב והוא סובר מוקצה דאו' ואין מבטלין איסור דאו' לכתחילה אע"כ מיירי שהיה בתוך תנור עצים של היתר שהם מרובים מעצי איסור שנפלו לתוכו דמדאו' בטיל ברובא דלא בעינן שיהיה כפל מאיסור ואולם רבנן החמירו שאין איסור יבש בטל עד שיהיה כפל משל היתר לכן מותר להוסיף ולהרבות עצי היתר עד שנהיה כפל משל היתר וא"כ א"ש מה שמשני הש"ס ה"מ בדאורייתא כלומר בתרומה כיון שיש לה סמך מדאורייתא דבעינין ק"א הוי כדאו' אין מבטלין ואף דאמר תיבת בדאורייתא כבר נתבאר בראיות ברורות בש"ס דבר שיש לו סמך בקרא מיקרי בלשון דאוריית' ועיי' בתוס' שם שכתבו דבר שיש לו עיקר בדאו' מיקרי דאו' לענין שאין מבטלין, ומ"ש אח"כ אבל בדרבנן מבטלין ר"ל אף דמוקצה לרב הוא דאו' מ"מ מדאו' כבר נתבטל מעיקרא כיון שהיה רוב היתר רק הוא חומרא דרבנן שיהיה כפל וחומרא זו דבעינן כפל ליכא אסמכתא ורמז בקרא כי אדרבא אחרי רבים להטות דכתיב בדיינים מוכח דאפי' אם הוי משהו יותר הוי רוב רק חכמים החמירו מדעתם דבעינן כפל וזהו הוי כדרבנן ממש ולכך מבטלין, ובזה מובן כוונת רש"י שכתב כגון מוקצה דהכא דרש"י אזיל לשיטתו דס"ל דהכנה דרבה תליא במוקצה והוי קשה לי' הא לרב הוי מוקצה דאו' לכן כתב דהכא הוא מדרבנן כיון שהיה רוב מעיקרא וא"כ לדינ' דקיי"ל מוקצה דרבנן שפיר י"ל כמו שכתב מוהרש"ל דאפילו אם לא היה בתוך התנור עצים מותר להרבות רק רב לשיטתו מוכרח לומר לתוך התנור ורש"ל אזיל לשיטתו דסובר דבעינן כפל ויש לומר כוונתו מדרבנן וא"כ מוכח דעת רש"י כמו שכתב מנחת יעקב ופלתי דמדרבנן בעינן כפל כן נלענ"ד ועמ"ש בפרט י':