אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ב › פרט ח

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ב · פרט ח

פרט ז

יבואר ר' מאיר דחייש למיעוטא אי גם ברובא דאיתא קמן חייש:

נח] יש לברר אי ר' מאיר חייש למיעוטא ברוב' דאיתא קמן ולכאורה נראה פשו' דר' מאיר לא חייש למיעוטא רק ברובא דליתא קמן אבל רובא דאיתא קמן גם ר' מאיר מודה וח"כ הא דקיי"ל איסור יבש ביבש מין במינו חד בתרי בטיל הוא מוסכם לכ"ע כיון דבע"כ ר' מאיר מודה ברובא דאיתא קמן בדיינים דמפורש בתורה אחרי רבים להטות ומהתם ילפינן מכל מקום ועיי' בתוס' מס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה כגון, לא מבעי' לשיטת הגהת מרדכי בפ' הזרוע ורשב"א מס' חולין דף י"ב דר' מאיר חייש למיעוטא מדאו' בוודאי מודה ברובא דאיתא קמן דהא מקרא מלא הוא אחרי רבים להטות ואפילו לשיטת תוס' בכמה דוכתי דר' מאיר חייש למיעוטא גרידא רק מדרבנן מ"מ לא מפשינן פלוגתי' ועיי' במס' חולין דף י"א ע"א ועיי' בתוס' במס' יבמות דף ס"ז ע"ב בד"ה אין, וכן מוכח מהא דאיתא במס' ערלה דף ג' והובא במס' זבחים דף ע"ב ובמס' ביצה דף ג' גבי מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאים ידלקו נתערבו באחירות ואחרות באחרות כולן ידלקו שהיה ר' מאיר אומר את שדרכו למנות מקדש מבואר דאם לא היה דבר שבמנין היה בטל ברוב וכן משמע בגיטין דף צ"ד ע"ב דלולי דס"ל לר' מאיר קנסו שוגג אטו מזיד היכי שנתבטל החשיבות היה בטיל ברבי' וכ"כ בספר פרי מגדים בפתיחה להלכות תערובת דר"מ מודה ברובא דאיתא קמן דהא אנן קיי"ל יבש ביבש חד בתרי בטיל וברש"י מבואר דהוא משום אחרי רבים להטות ובכמה משניות מבואר דר"מ סובר חד בתרי בטיל וגם בחולין דף צ"ט פריך הש"ס ליבטל ברובא ולא משני ר' מאיר היא וכ"ת דרצה לתרץ אליבא דהילכתא הא בלא"ה מתני' דלא כהילכתא דאמר שם אם יש בגידין בנ"ט ואנן קיי"ל אין בגידין בנ"ט אלא ודאי אפילו ר' מאיר מודה ברובא דאיתא קמן יע"ש ועיי' בס' המקנה במס' קדושין דף ס"ד ע"ב:

נט) אמנם לכאורה מצאנו סתירה לזה במס' יבמות דף קי"ט ע"א דאיתא במתני' האשה שהלכה בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה, ומקשה הש"ס וז"ל בשלמא יבומי לא דלמא מעברה ופגעה באשת אח דאו' אלא לא תנשא אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדת ולימא ר' מאיר היא דחייש למיעוטא אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין אבל רובא דליתא קמן לא אזלי רבנן בתר רובא והרי קטן וקטנה דרובא דליתא קמן הוא ואזלי רבנן בתר רובא דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר אמרו לו יפה אמרת שאין חולצין וכו' מה טעם אין מייבמין אמר להם קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ונמצא פוגעין בערוה ורבנן סברי זיל בתר רובא ורוב קטנים לאו סריסין נינהו ורוב קטנות לא איילונית נינהו יע"ש והק' בתוס' ד"ה כגון תשע חניות וכו' על תירץ הש"ס הנ"ל וז"ל תימא האיך פליג ר' מאיר והא כתיב אחרי רבים להטות ועוד האיך אשכחן דפליג ר' מאיר בט' חניות הא לא אשכחן דפליגי אלא בקטן וקטנה ושמא לאו דוקא נקיט ט' חניות וסנהדרין אלא כגון מיעוטא דפליגי בחולין דף י"א ובע"ז דף מ' עכ"ל נראה לענ"ד מה שנדפס דף י"א הוא טעות הדפוס וצ"ל דף ו' ע"א דוק ותשכח, ודברי רבותינו בעלי תוס' קשה להבין כמבואר ולולי דבריהם נראה ליישב קו' תוס' דיש לדקדק בלשון הש"ס תיבת רבנן מיותר דקאמר לא אזלי רבנן בתר רובא הא מינייהו קמסיק הול"ל סתם לא אזלי בתר רובא, ונלענ"ד ליישב דהנה טורי זהב ביו"ד סי קי"ז ס"ק א' ובח"מ סי' ב' כתב היכי דהיתר מפורש בתורה אין כח בידם לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להתיר ועיי' בטו"ז אורח חיים סי' תקפ"ח ס"ק ה' ועיי' בתוס' כתובת דף נ"א ע"א ד"ה אונס ודוק ועיי' עוד ברמב"ם פרק ה' ממלוה ותוס' ב"מ דף ע' ע"ב ד"ה תשיך, וראיתי בתשו' חות יאיר סי' קמ"ב שחולק על טו"ז וכן בתשובת בית יעקב סי' מ"ב ועיי' בפני יהושע מס' קדושין דף ס"ו בד"ה רבא ובקונטרס אחרון מס' קדושין דף ו' ע"ב סי' כ"ה ובס' המקנה ד' ל"ט ע"א ד"ה אריוך ובס' באר יעקב חלק י' סי' קי"ז ובס' אמרי צרופה במס' ברכות דף ב' בד"ה חכמים ובס' גינת וורדים כלל ע', ולענ"ד מסוגי' יל"ר לדברי טו"ז ונראה דסובר הש"ס לסברה פשוטה אפי' אי נימא דחכמים החמירו לחוש למיעוטא ה"מ ברובא דליתא קמן דלא מפורש בתורה להדי' משא"כ רובא דאיתא קמן דמפורש בתורה אחרי רבים להטות אין כח ביד חכמים להחמיר, ונראה לפי מה שעלה ע"ד הש"ס דמתני' אתי כר' מאיר אפילו אי נימא דלא חייש למיעוטא רק מחומרא דרבנן עיין תוס' ד"ה מחוורתא מ"מ א"ש מה דאיתא במתני' לא תנשא מחמת חומרא דרבנן ומכ"ש דניחא אי נימא דר' מאיר חייש למיעוטא מדאו' ונראה דסוגיא ס"ל דר' מאיר חייש למיעוטא מדאו', ואולם הש"ס מתרץ דמתני' אתי' אפי' כרבנן משום דהבין דמחלוקת ר' מאיר ורבנן הוא דר' מאיר סובר ברובא דליתא קמן מדאו' חיישינן למיעוטא ורבנן ס"ל דמדאו' אזלינן בתר רובא אפילו דליתא קמן רק חכמים החמירו לחוש למיעוטא ויש כח בידם להחמיר כיון דלא מפורש בתורה משא"כ רובא דאיתא קמן דמפורש בתורה לכ"ע ל"ח למיעוטא ולא החמירו חכמים, ולפ"ז הבין דהא דנחלקו ר' מאיר וחכמים בקטן וקטנה לר' מאיר אין מייבמין ולחכמים מייבמין היינו על דין תורה לר' מאיר דחייש מדאו' למיעוטא מדאו' אין מייבמין ולרבנן מדאו' מותרין ביבום ואין זה דוחק דכיו"ב מצינו במס' סנהדרין דף ל"ב ע"א דמוקי ר' חנינא מתני' דאחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות דמיירי על דין תורה מקמי תקנתא דרבנן יע"ש רש"י ד"ה אמר וה"ה כאן, ולפ"ז מדויק תי' הש"ס דקאמר כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין בזה אפילו רבנן דהיינו חכמי ישראל לא החמירו ואוקי על דין תורה כיון דהיתר מפורש בתורה אבל רובא דליתא קמן לא אזלי רבנן בתר רובא ר"ל שהחמירו חכמים וחומרא בעלמא מדרבנן דלא ניזל בתר רובא כזה כיון דאין היתר של רובא דליתא קמן מפורש בתורה יש כח בידם להחמיר ולחוש למיעוטא כדרכם בהרבה דוכתי להחמיר על דין תורה והיינו דדייק לא אזלי רבנן בתר רובא דהוא רק חומרא דרבנן ושפיר אתי' מתני' כרבנן דר' מאיר דלכן לא תנשא מחמת חומרא דרבנן וע"ז מקשה הש"ס והרי קטן וקטנה דרובא דליתא קמן הוא ואזלי רבנן בתר רובא ר"ל אפי' מדרבנן לא החמירו והיינו דהאריך להביא כל לשון הברייתא שאמרו יפה אמרת שאין חולצין וכו' וקאמרי סתמא דמייבמין ולא פי' דבריהם דעכ"פ מדרבנן לא מייבמין ותו דאי ס"ד מדרבנן מודו דאין מייבמין מה הקשו על ר"מ דלמא כוונת ר"מ ג"כ משום חומרא דרבנן אע"כ דס"ל לרבנן דר' מאיר דאפילו מחמת חומרא דרבנן לא מחמרינן לחוש למיעוטא וא"כ ממילא מיושב קושי' תוס' כמובן:

ס] אמנם ראיתי בהגהת מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע בסי' תשל"ז וז"ל בס' החכמה הקשה רבינו משולם לרבינו ברוך הא דאיתא בפ' הזרוע חורי הנמלים וכו' עד הכל לעניים מה שאחורי הקוצרים אמאי לא אזלינן בתר רובא ורובא דקמה לבעל הבית הוא וכ"ת ר' מאיר לטעמא דחייש למיעוטא אנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא כדאמרינן גבי גבינת בית אונייקי במס' ע"ז וכ"ת חלק עניים קרוב הוא לחור שהוא אחורי הקוצרים הא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, והשיב לי רבינו ברוך אני אומר דר' מאיר מודה בביטול ברוב דכל דוכתי אע"ג דר' מאיר חייש למיעוטא מדאו' כדמוכח בפ' קמא דחולין דף י"א דקאמר לר"מ דחייש למיעוטא האיך אכל בשרא וכו' פסח וקדשים מאי איכא למימר ואי לא חייש למיעוטא מדאו' לישני הא דחייש למיעוטא מדרבנן ואכילת קדשים הוי דאו' וברובא דאיתא קמן נראה דלא פליג ר' מאיר דכתיב אחרי רבים להטות ואע"ג דבפרק בתרא דיבמות קאמר כי אזלי רבנן בתר רובא רובא דאיתא קמן אותה סברא נידחת לבסוף עכ"ל א"כ מוכח דדעת רבינו משולם דאפילו ברובא דאיתא קמן חולק ר' מאיר מדהוצרך לומר בקמה הוי מיעוטא דמיעוטא ולא קאמר בפשיטות דר' מאיר מודה באיתא קמן וכאשר באמת הרגיש בזה רבינו ברוך, ולכאורה תמוה דבהרבה דוכתי מוכח בש"ס דר"מ מודה באיסור יבש ביבש דבטל ברוב והיינו רובא דאיתא קמן:

סא] ונראה לענ"ד ליישב שיטת רבינו משולם ונראה דסובר בזה כרבינו ברוך דר"מ חייש למיעוטא מדאו' אפי' היכי ליכא חזקה מסייע למיעוטא רק הוא הוסיף דר' מאיר חייש אפי' ברובא דאיתא קמן ומחלק בין הרובים, דהנה יש ג' סוגים (א) היכי שרוב מעורב במיעו' כגון איסור ברוב היתר שלא ניכר המיעו' שהוא מעורב ומיעו' אינו עומד בעיני' בפני עצמו (ב) היכי שהרוב עומד במקומו בפ"ע והמיעו' עומד במקומו בפ"ע כמו בסנהדרין דרוב דיינים ניכרין בפני עצמן וכן המיעו' ניכר דידוע מי מרוב אומרים כך ומי ממיעו' אומרים כך אמנם אעפ"י שעומד המיעו' במקומו מ"מ ליכא מיעו' דכן הוא חוקת התורה שהמיעו' מחויבי' להפך דעתם לרוב וליכא דעת מיעו' בעולם והרוב מכריע למיעו' וכמש"ל בפרט ז' (ג) היכי שהמיעו' עומד במקומו וא"א לומר שיהיה נהפך המיעו' לרוב שיהיה בטל כגון ט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח ואינו יודע מאיזה לקח דא"א לומר שהמיעו' בשר נבילה נתבטל דהא ראינו בעינינו שמיעו' מוכרין בשר נבילה רק שראוי לנו לומר כיון שיש לנו ספק על בשר הנמצא מאיזה מקום פירש אי פירש מרוב או ממיעו' אזי מסתבר דכל דפריש מרובא קפריש, ולפ"ז י"ל דר"מ חולק ע"ז וסובר היכי דמיעו' עומד במקומו כיון דאיקבע איסורא חיישינן ולית לי' כל דפריש מרובא קפריש כיון דאיכא מיעוטא המוכרים נבילות הניכר במקומו הוי ספק השקול דכמו דיש לומר דפריש מרובא כמו כן יש לומר דפריש ממיעו' כיון דהמיעו' הוא בעולם לפנינו ולא נוכל למילף מאחרי רבים להטות המכתב בדיינים רק כמו בדיינים דליכא מיעו' כלל כמ"ש בפרט ז' דחוקת התורה שהמיעו' מחייבים להפך דעתם לדעת רוב ה"נ באיסור שנתערב ברוב היתר בטל המיעו' איסור ונהפך לרוב כי נהפך איסור להיות מותר כמ"ש בפרט ז' בשיטת הרבה פוסקים וליכא שום מיעו' כי כך הוא חוקת התורה היכי שאפשר לומר שרוב יהיה מכריע למיעו' מכריעו כמו כן הכא אמרינן דמיעו' נהפך לרוב וליכא שום מיעו' משא"כ ברובא דט' חניות מוכרח בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה דהספק הוא על בשר הנמצא אבל המיעו' שמוכרין בשר נבילה ניכר ועומד במקומו דא"א לומר שהמיעו' בטל דהא היכי דאיסור ניכר לא בטיל והא ראינו בעינינו המיעו' חניות שמוכרין בשר נבילה וכיון שהספק הוא רק על בשר הנמצא אי פירש מרובא או כפריש ממיעו' והוי איקבע איסורא דכה"ג חייש ר"מ למיעוטא אפי' מדאו' דהא ליכא למילף מדיינים דהתם ליכא מיעו' בעולם, ודעת רבינו משולם נראה מסוגי' דמס' יבמות דף קי"ט ע"א הנ"ל שמשמע קצת דפליגי גם ברובא דאיתא קמן כנלענ"ד והמעיין יבחר:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה