אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ב › פרט ב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ב · פרט ב

פרט א

יבואר בתערובת יבש ביבש אי מיעוט איסור נהפך להיתר

ו) רבינו הגדול רש"י במס' ביצה דף ג' ע"ב בד"ה אפילו ובמס' חולין דף צ"ח ע"ב ד"ה מדאו' ובמס' גיטין דף נ"ג ע"ב ד"ה לא ובמס' ב"מ דף נ"ג ע"א ד"ה דאורייתא ומס' סוכה דף ט' ע"ב כתב דהא דאי' בש"ס בכמה דוכתי מדאורייתא ברובא בטל ילפינן מאחרי רבים להטות הכתוב בדיינים וא"כ ה"ה לדידן דקיי"ל יבש ביבש מב"מ בטיל ברובא ולא החמירו רבנן להניחו על דין תורה ג"כ אתי' מרובא בדיינים, ואולם אי נהפך מיעוט איסור להיות מותר נחלקו קמאי ז"ל שיטה (א) היא דעת הרא"ש במס' חולין דף ק' ע"א הובא בב"י סי' ק"ט בחתיכה שאינו ראוי להתכבד שנתערב באחרות מין במינו יבש ביבש דקיי"ל דבטיל ברובא ואין צריך ששים מותר לאכלם אפי' אדם אחד כולן כאחת ולבשלם יחד) ואין צריך להשליך אחד כנגד איסור והטעם מבואר שם כיון דגזה"כ הוא דבטל חד בתרי דכתיב אחרי רבים להטות נהפך מיעוט איסור להיות היתר וכן הוא דעת הטור. (ב) הוא דעת רשב"א בתה"א דף ק"ז הובא בב"י ובש"ע סי' ק"ט שיאכל כל אחד בפני עצמו דכשאוכל הא' אני אומר זה הוא של היתר וכן בכל אחד ואחד ואפי' באחרון אני אומר מה שנאכל ראשון הוא הי' של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר הוא לפיכך אין אוכלין כולן כאחד עיין בש"ך שם סק"ז אם בשלם כולם כאחד אפי' לאכול כל אחד בפני עצמו אסור אם אין שם ששים מפני שהרוטב בנותן טעם ונבלע בחתיכות כדאי' שם בש"ע ס"ב ומשמע דסובר שאין המיעוט איסור נהפך להיתר ועכ"פ סובר דמותר לאדם לאוכלן זה אחר זה (ג) דעת הסמ"ג בשם תוס' והובא שם בש"ע בשם יש מי שאומר שאסור לאדם א' לאכלן אפי' בזה אח"ז והוא בתוס' במס' חולין ד' ק' ע"א בד"ה ברי' וז"ל ודבר שאינו ברי' ולא חתיכה הראוי להתכבד בטל ברוב ואפי' איסור דרבנן ליכא מיהו שמא לחד גברא היא אסור עכ"ל א"כ ס"ל ג"כ דלא נהפך המיעוט איסור להיות היתר ומחמיר יותר מרשב"א. (ד) הובא בב"י ורמ"א שם בשם הג"ה שערי דורא בשם מהר"מ ז"ל דיש להחמיר להשליך אחד מהם או ליתן לעכו"ם וכ' רמ"א שהוא חומרא בעלמא. (ה) רש"י במס' ע"ז דע"ב ד"ה תרתי משמע דסובר מדינא צריך להשליך אחד מהם לאיבוד וכמו שנראה ג"כ מהרא"ש שהבין כן ומה שנרשם שהוא דעת הגה' שערי דורא בשם מוהר"מ ורש"י במס' עכו"ם דע"ב הוא תמוה דלאו בחדא מחתא מחתינהו:

(ז) ויש להסתפק להסוברים שאסור לאדם אחד לאכלן אם הוא איסור דאו' או רק מדרבנן והנה הטורי זהב בסי' ק"ט ס"ק א' כתב לרשב"א וז"ל חד בתרי בטיל דכתיב אחרי רבים להטות ולא החמירו רבנן להצריך ששים כיון שאינו ראוי להתכבד רק שהחמירו שלא יאכל שלשתן כא' דממ"נ אוכל איסור באותו אכילה יע"ש מבואר דהבין דכוונתו שהוא רק חומרא דרבנן בעלמא, ודבריו ברורין בכוונתו דאי סובר דמדאו' לא נהפך איסור להיתר אמאי מותר לאדם א' לאוכלן בזה א"ז כיון דסוף סוף אוכל איסור אע"כ דהוא רק חומרא דרבנן בעלמא ולא החמירו כל כך והמעיין ברשב"א מבואר שסובר כן, ואולם לשיטת תוס' שס"ל לחד גברא אסור וכן לרש"י שסובר שצריך להשליך אחד מהם יש להסתפק אי הוא רק חומרא דרבנן או דס"ל שאפילו מן התורה לא נהפך המיעוט איסור להיות היתר ולכאורה נראה דעת התוס' דמן התורה לא נהפך מיעוט האיסור להיות היתר, דהנה במס' זבחים דף ע"א ע"א בתוס' ד"ה אפי' כתבו וז"ל שאל הרב ר' יצחק לר"ת הא דאמר ר' שמעון בסנהדרין דף ע"ט הנסקלין בנשרפין ידונו בסקילה חמורה ניזל בתר רובא להחמיר בדיני נפשות כדאי' במס' חולין דף י"א דלא חיישינן שמא במקום סייף נקב הוי ותי' בתי' בתרא דלא אזלינין בתר רובא לחייב אותו שהוא ודאי בסקילה ומה"ט לא תיקשו לן הא דאי' בסנהדרין דף ע"ט דאדם רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינן כולן פטורין דמשום רובא לא נעבד דבר שהוא שקר ודאי דוודאי יש אחד שאינו בר מיתה כלל לפי שלא נגמר דינו ולא דמי לאותו שהרג ודאי אלא דלא ידעינן אי טריפה הוי אי שלם הוי יע"ש וכ"כ במס' סנהדרין דף פ' ע"ב ד"ה הנסקלין משמע דס"ל דלא אמרינין שגזה"כ הוא שהרוב יהיה מכריע להמיעוט שיהיה נידון כרובא רק היכי דאפשר לומר שפריש מרובא וא"כ ה"ה באיסורין ביבש ביבש שכל אחד עומד בפני עצמו אסור לאכול כולן כיון דבוודאי אוכל איסור ובכל דוכתא לא אמרינין דבשביל רובא נעביד דבר שהוא שקר ויכריע למיעוט רק דתלינן שזה שאוכל הוא מרובא דהתירא לכן אין לאדם אחד לאכול אפי' בזה אחר זה כיון דבוודאי אוכל איסור רק לב' בני אדם מותר דתולה כל אחד בחבירו ואם נהרגו כולן אף בזה אחר זה הוי כמו באיסורא דאסור לאדם אחד לאכלן אפי' בזה אחר זה כיון דעכ"פ אדם אחד עושה איסור ה"נ הב"ד שהורו להרוג. כולן בזה אחר זה עושין איסור להרוג בוודאי נפש אחת מישראל לכן כולן פטורין, ואולם י"ל כוונתם באיסורא דתורה אמרה שמיעוט' בטל ברוב ונהפך איסור להיתר וליכא איסור כלל כיון שבטל ברוב ומותר לאדם אחד לאכלן כולם אפי' שלשתן כאחת או בזא"ז כיון דליכא איסור משא"כ באדם דלא שייך ביטול אם נחייב מיתה לכולם איכא שקר ודאי כיון דיש אחד שאינו בר מיתה, מיהו קשה ניהו דלא שייך ביטול ברוב מ"מ אמאי כולן פטורין נימא כל דפריש מרובא קפריש ואותן שבאים לב"ד ראשונים ידונו ושנים אחרונים יהיו פטורין ולא יעשו ב"ד דבר שהוא שקר כיון שע"פ דין כל דפריש מרובא קפריש הוי כבירור שהם חייבים מיתה וכיו"ב אי' ביו"ד סי י"ז ס"יג וז"ל בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם כיצד תקנתו ניכבישינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח אחד אחד מהם וישחוט דכל דפריש מרובא קפריש ושנים הנותרים אסור לשחוט היום עכ"ל הטעם דהוי כמע"מ כמ"ש ש"ך ס"ק כ"ו וה"ה כאן כיון ששנים הנותרים יהיו פטורין לא יעשו ב"ד עול בזה שפטור ממיתה כיון דע"פ דין הוא כן דכל דפריש מרובא קפריש והנה תוס' שם כתבו עוד תירץ אחר על קושי' הנ"ל דהוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ופטור מדאו' דס' נפשות להקל וכ"ת נכבשינהו דניידו ונימא כל דפריש מרובא קפריש אי אתה רשאי למושכן להחמיר עליו ועוד גזירה שמא מן הקבוע יקח עכ"ל מבואר לתי' הנ"ל ס"ל דלא הוי קבוע כמ"ש בכמה דוכתי' כיון שאין האיסור ניכר במקומו וקו' תוס' היא כיון דלא הוי קבוע ניזל בתר רובא לחייב כולן וע"ז תירצו תי' הנ"ל כיון דבאדם לא שייך ביטול לא שייך למיזל בתר רובא ולעשות דבר שהוא שקר ובתי' בתרא ס"ל דהוי קבוע וא"כ קשה לתי' הנ"ל דס"ל דלא הוי קבוע אמאי לא אמרינן כל דפריש מרובא קפריש ונסתור מ"ש בתי' בתרא שאי אתה רשאי למושכן דזהו רק לתי' זה דהוי קבוע וצריך ליכבישינהו דיהיה ניידו הוי להחמיר משא"כ לתי' הנ"ל וכן ל"ש גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון דס"ל לתי' הלז דלא הוי קבוע וא"כ קשה כנ"ל אמאי כולן פטורין נימא רק שנים אחרונים פטורין דבכה"ג לא נעשה דבר שהוא שקר כיון דעכ"פ איכא ב' שפטורים ממיתה ותלינן שא' מהם הוא אותו שלא נגמר דינו וצ"ע וראיתי בפליתי סי' ק"י ס"ק י"א שנראה. מדבריו שהבין דקושי' תוס' אינו מטעם ביטל ברוב רק מטעם וכל דפריש מרובא קפריש דדייק מדכתבו בקו' ניזל בתר רובא ולא הק' לבטל ברובא ולענ"ד מוכח שקושי' הוא כפשוטו וכמ"ש:

ח] והנה לכאורה מוכח כהסוברים דמדאו' נהפך המיעוט איסור להיות היתר כרוב, דהנה מבואר להדיא בקדמאי הנ"ל לכ"ע עדיף שאדם אחד יאכלן בזא"ז או להשליך אחד לאיבוד מלאכול כולן ביחד ואי נימא לא נהפך איסור להיתר איפכא מסתברא כיון דבע"כ בחתיכה שאינו דבר חשוב אין לה דין קבוע כמ"ש תום במס' חולין דף צ"ה ע"א ד"ה ספיקו ובמס' זבחים דף ע"ג ע"ב ד"ה אלא כיון שמעורב ואין איסור ניכר דאם היה שייך קבוע ליכא ביטול ברוב וא"כ מה"ט ראוי לאסור לאכול שלשתן זה אחר זה כיון דאם אכל חתיכה ראשונה אמרינן כל דפריש מרובא דהתירא קפריש איך רשאי לאכול אח"כ שנים הנותרים כיון דאמרינן דהאיסור הוא בתוך שנים הנותרים דעכשיו הוא מחצה על מחצה ואיקבע איסורא לכ"ע מדאו' לחומרא דאף שלקח מן התערובת לא הוי כלקח מן הקביעות כיון דאין לו שם קבוע וכמו כן קשה אמאי מותר לשני בני אדם ניהו דהראשון שלקח חתיכה אחת מותר לאכול דאמרינין כל דפריש מרובא קפריש מ"מ אמאי מותר לשני לאכול שנים הנותרים דעכשיו הוא מחצה על מחצה כיון דאמרינן דראשון פריש מרובא דהתירא נשאר חתיכת איסור וחתיכת היתר דאיקבע איסורא ונוטל האיסור לאכול כיון דלא נהפך המיעוט איסור להיתר וכמו כן לא מהני מה שמשליך א' לאיבוד או שמאכיל לעכו"ם כיון דאמרינין מה שהשליך לאיבוד או לעכו"ם פריש מרובא דהתירא והאיסור נשאר בתוך שנים, והא דאי' במס' זבחים דף ע"ד ע"א אמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ונפל א' מהן לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא ול"א כל דפריש מרובא קפריש כבר כתבו תוס' שם בדף ע"ב ע"ב בד"ה אלא משום דמדאו' אפי' דברים חשובין בטלין ברובא והוא רק חומרא דרבנן דלא בטיל הקילו וי"ל כוונתם דס"ל דמדאו' נהפך איסור להיות היתר לכן הקילו לתלות האיסור בהך שנפל משא"כ אי נימא דמן התורה לא נהפך המיעוט איסור להיות היתר אין לתלות האיסור בחתיכה שמשליך לאיבוד וכ"כ לא מהני מה שאוכל בזא"ז או לשני בני אדם אדרבה יותר עדיף שיאכל אדם א' כל שלשתן בב"א וכדאי' במס' זבחים דף ע"ח ע"א אמר ר"ל הפיגול ונותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו וכ' רש"י וז"ל כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטא של זה ברובו של זה בטל המיעוט ברובו והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע במינו יע"ש וה"ה כשאוכלן ביחד ע"י לעיסה נבלל מיעוט האיסור ברובו של היתר ואף כיון שמעורב ע"י לעיסה נעשה לח בלח וצריך ששים מדרבנן מ"מ איסור דאור' נפקע דמדאורייתא מב"מ בטיל ברוב משא"כ כשאוכלן זא"ז או בשני בני אדם איכא חשש איסור דאוריי' אע"כ קמאי הנ"ל דס"ל דאין לאוכלן לאדם א' או שמוכרח להשליך לאיבוד ג"כ ס"ל דמדאו' נהפך מיעוט איסור להיתר:

ט] והנה תוס' במס' חולין הנ"ל נסתפקו אי אסור לחד גברא ואולם במס' כתובת דף כ"ז ע"א ד"ה ואם מוכח דס"ל דוודאי אסור לאדם אחד לאכלן שכתבו וז"ל לא שיאכלנה אדם א' דא"כ יאכל בוודאי טומאה יע"ש וכ' המשנה למלך בפ' י"ט מהל' אבות הטומאות הל' ב' דתוס' אזלו לשיטתם דס"ל שאסור לאדם אחד לאכלן אמנם בתוס' במס' בכורת דף כ"ג ע"א מוכח דס"ל דביבש ביבש מותר לאדם א' לאכלן כל החתיכות כאחת וכשיטת הרא"ש דהנה אי' שם תני ר' חייא נבילה בשחיטה בטילות זו בזו, ואמר ר' יוסי בר' חנינא טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא וכתבו שם בד"ה נבילה וז"ל וא"ת מ"ש לענין טומאת משא לא מהני ביטול ברוב משום דסוף סוף הוא נושא כזית נבילה ולענין איסור מהני דאפילו איסורין מבטלין זה את זה וכו' משמע דבהיתר פשיטא לכ"ע מבטל את האיסור וכו' ובמס' חולין דף ק' משמע דאיסור ביטול בכ"מ ברוב כי לא הוי ברי' או את שדרכו למנות וי"ל לענין אכילה כל משהו ומשהו כשנכנס לבית הבליעה קמא קמא בטיל ברוב היתר ודמי למגע כשנגע וחזר ונגע דטהור ואע"ג דמסתבר דטומאת משא גופו אינו אלא מדרבנן דהא נתבטל ברוב מ"מ ניהו דגזור רבנן לענין משא לא גזרו לענין איסור דלא דמי מטעמא דפרישית עכ"ל ופשוט דעיקר קושית תוס' היה משום דמשמע להו דיבש ביבש כשנתערב ברוב ואינו דבר חשוב מותר לאדם אחד לאכול שלשתן כאחת כהרא"ש הנ"ל והוי קשה להו קו' רא"ש שם כיון שאכלן כאחת דמי לטומאת משא ודוקא כשאוכלן בזא"ז אף שאוכלן כולן מ"מ דמי לטומאת מגע אף שנגע וחזר ונגע דהיינו חתיכה של איסור שנתערבה בב' חתיכות שחוטת ונגע בכל חתיכת בזו אחר זו מ"מ כיון דאינו בבת אחת תלינן בכל פעם שנגע ברוב, ולפי תירוצם לכן מותר לאכלם כולן כאחת דכל משהו ומשהו כשנכנס לבית הבליעה קמא קמא בטיל ודמי לטומאת מגע אף שנגע וחזר ונגע דטהור א"כ ס"ל דמותר לאדם אחד לאוכלן אפי' בבת אחת ועיין משנה למלך בפ' א' ממשכב הל' י"ד וא"כ דבריהם סותרין למ"ש במס' חולין ומס' כתובת דלחד גברא אסור לאכלן אפי' בזא"ז וצ"ע על רבינו בית יוסף שהביא דברי תוס' מס' חולין ולא הביא דברי תוס' במס' בכורות ומס' כתובת הנ"ל ועיין במשנה למלך בפ"ז מהל' ע"ז הלכה י':

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה