שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ב · פרט א
יבואר מקורו בדא דקיי"ל בנתערב איסור יבש
ביבש מין במינו בטל מרוב:
א] במס' חולין דף ק' ע"א על מתני' גיד הנשה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין והרוטב בנ"ט וכן חתיכה של נבילה וכו' מקשה הש"ס לבטל ברובא ומשני דגיד הוי בריה וחתיכה של נבילה הוי ראוי להתכבד דלא בטלין כתבו תוס' בד"ה ברי' וז"ל דבר שאין בריה ולא חתיכה הראוי להתכבד בטיל ברוב ואפי' איסור דרבנן ליכא עכ"ל וכ"כ הרא"ש וכ"כ הר"ן ביתר ביאור דכי אצרוך רבנן אפי' במין במינו ששים ה"מ בדברים הנבללין או בנבלעין שטעם האיסור מתפשט בכל ולבטולי טעמא בעינן ששים אבל יבש ביבש כיון שאיסור עומד בעצמו ומדינא חד בתרי בטיל ה"נ בטיל מדרבנן דשיעור ששים לא שייך הכא דהא לא מבטל טעמו בהכי ומש"ה פרכינין הכא וליבטל ברובא דהא הכא דומי' דיבש ביבש הוא דליכא טעמא דהא תנן אם אין מכירו כולן אסורין כלומר אע"ג דליכא נותן טעם ואמאי כיון דליכא טעמא ליבטל ברובא יע"ש וכ"כ בחי' רשב"א וריטב"א ועיין שו"ת רשב"א סי' רפ"ג שדחה לחכם השואל שהבין דיבש ביבש היינו כל זמן שלא נתבשלו וכאגוז עם אגוזים וכיו"ב הא נתבשלו יחד אע"פ שלא נימוחו וכל אחד ואחד עומד בעצמו חין זה נקרא יבש ביבש להיותו בדין זה וצריך ששים יע"ש באריכות וכ"כ בסי' רע"ב ועיין שו"ת דרכי נועם חלק יו"ד סי' ז':
ב] אמנם הר"ן שם הביא דעת הראב"ד דמה דאי' ליבטל ברובא לאו ברובא ממש קאמר דהא מדרבנן ששים בעי אלא שברבי' קאמר דהיינו ששים וכן הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' הביא דעת הראב"ד בשם יש מגדולי החכמים והבית יוסף בסי' ק"ט ובכסף משנה בפ' ט"ו מהל' מאכלות אסורות הל' ד' הוכיח שגם רמב"ם סובר כן וכן בדעת רש"י כ' הרשב"א בתה"א ובתשובה סי' רע"ב שנראה שסובר ג"כ כשיטת הראב"ד דבעי ששים שכ' במס' ב"מ דף צ"ג ע"א בהא דאי' במתני' דיש בתרומה וביכורים משא"כ במעשר דבטיל ברוב כתב בד"ה ועולין וז"ל משא"כ במעשר דבטיל ברוב ולא בעי אחד ומאה עכ"ל נראה דסובר דששים מיהא בעי ואולם רשב"א חולק דבכל דוכתא דאי' ברובא פי' כפשוטו ותו דא"כ הול"ל משא"כ במעשר דבטיל בששים ועיין שם בסי' רע"ג וברא"ה בס' בדק הבית בית ד' שער א':
ג] ולא הבנתי מ"ש רשב"א שרש"י סובר דבעי ששים הא כתב במס' ע"ז דף ע"ז ע"א ד"ה תרתי בחתיכה נבילה אע"ג דדבר שבמנין הוא כיון דלאו איסורי הנאה בטילה ברובא וחדא שדי' לכלבים ואינך שרי באכילה יע"ש שכ"כ בסוגי' דשם דס"ל אפי' דבר חשוב היכי דלא אסור בהנאה בטיל ומיניה לדידן דקיי"ל כסוגי' דחולין דף ק' דדבר חשוב לא בטול ברובא אפילו בדבר המותר בהנאה מ"מ נשמע דסובר היכי דאיסור אינו דבר חשוב בטיל ברובא ודוחק לומר דר"ל ברבי' דהיינו ששים ועיין ברא"ש ור"ן שם וגם ברש"י במס' ביצה דף ג ע"ב ד"ה אפילו כ' וז"ל אע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסורא על ידי ביטול עכ"ל משמע היכי דאין לו מתירין לא החמירו חכמים והניחו על דין תורה דחד בתרי בטל דהתם מיירי ביבש ביבש, מיהו יש לדחות די"ל כוונתו היכא דאין לו מתירין יש לו ביטול אבל עכ"פ בעי ששים מחמת חומרא דרבנן ובן במס' סוכה דף ט' ע"ב ברש"י ד"ה שחבטן משמע היכא דאיתא בש"ס רובא לא ר"ל רבי' רק דוב כפשוטו ומצאתי בס' מנחת יעקב כלל ל"ט ס"ק ב' שהעיר בזה מדברי רש"י מס' ביצה הנ"ל וכ' לתרץ די"ל דשאני התם דביצה שנולדה ביום טוב הוא רק איסורא דרבנן הילכך אי לא הוי דבר שיל"מ לא הוי מחמירו רבנן כיון דמדאורייתא חד בתרי בטיל לא היו מחמירין באיסור דרבנן רק כיון שיש לו מתירין אפילו באיסור דרבנו החמירו שאין לו ביטול ולפי דבריו מודה רש"י באיסור דרבנן יבש ביבש סגי ביטול ברוב ולא בעו ששים ועיין ש"ך יו"ד סי' ק"ט ס"ק ט' מיהו כ' בס' מנחת יעקב ובשו"ת מוהר"י ביר"ב ז"ל סי' ל"ה כ' בשם רש"י דסובר דחד בתרי בטיל אפי' מדרבנן רק שישליך אחד לים ואפי' באיסור דאו' הדין כן ושאין מדברי רש"י במס' ב"מ הכרת כל כך ונראה שכיוון לדברי רש"י במס' ע"ז הנ"ל ולאחר העיון מצאתי בס' כנסת הגדולה ביו"ד סי' ק"ט בהגהות בית יוסף ס"ק ג' שתמה על הרשב"א והוכיח מדברי רש"י במס' ע"ז ומס' ביצה הנ"ל דסובר דבטיל חד בחרי, מיהו ראיתי בשיטה מקובצת במס' ב"מ דף נ"ג "א מ"ש בשם הר"ן בכוונת רש"י שם נראה מדבריו דהבין ג"כ כרשב"א דרש"י סובר דבעי ששים:
ד] והנה בב"י סי' ק"ט כתב שנראה מרש"י דמדרבנן יבש ביבש מין במינו בעי ששים ולא הבנתי במה שרבינו ז"ל נקיט דברי רש"י להלכה דסגי בששים הא רש"י סובר במס' חולין דף ק"ט ע"א דהלכה כר' יהודא דמין במינו לא בטיל מדאי', ודעת רש"י במס' יבמות דף פ"א ע"ב ד"ה ר' יהודא דאפילו יבש ביבש סובר ר' יהודא דלא בטיל עיין תוס' ד"ה ר"י וע"כ לרש"י הלכה פסוקה דיבש ביבש לא בטיל במינו והא מחלוקת קמאי הנ"ל הוא רק במין במינו דמין בשאינו מינו כ' הטור בשם בעל התרומות דגם ביבש ביבש צריך ששים ולכאורה י"ל כוונת הבית יוסף דאיכא נ"מ היכי דנתערב איסור דרבנן יבש ביבש דבכה"ג רש"י מודה דמין במינו בטיל וכדאי' במס' חולין דף צ"ט ע"ב דמקשה הש"ס על ר' יהודא דסובר בדם טמא דצירו בטיל מר' יהודא דס"ל מב"מ לא בעיל ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא וכ' תוס' ד"ה שאני פי' דלא אסור אלא מדרבנן וכ"כ רשב"א בחי' שם ומ"מ סובר רש"י דבעינן ששים ואולם ק' מנ"ל לרבינו בית יוסף דרש"י מחמיר גם באיסור דרבנן שצריך ששים כיון דגוף איסור הוא מדרבנן נראה דכ"ע מודו דבאיסור דרבנן יבש ביבש בטיל ברובא ולא בעי ששים, ועיין רשב"א בתה"א דף ק"ח ע"א שהעלה מסוגיא דמס' יבמות דף פ"ב שדעת קצת פוסקים באיסור דרבנן שאין לו עיקר בדאו' אפי' בתערובת לח בלח סגי ברובא וא"כ ביבש ביבש י"ל כ"ע מודו אפי' בעיקר דאו' דסגי ברובא דעדיף חד דרגא ואדרבא רמ"א בתו"ח כלל ל"ט סי' ב' כתב בשם הגהות א"ז דבאיסור דרבנן אפי' לא נתערב רק חד בחד מותרין לשני בני אדם פי' לישראל ועכו"ם לאכלן ואף שכ' דלא משמע כן ברא"ש וגם בית יוסף הביאו וכ' שהוא בדבר זה יחיד ואין לסמוך עליו ה"מ בחד בחד אבל לכ"ע בטיל ברובא וגדולה מזו הוכיח הש"ך בסי' ק"ט ס"ק ט' באיסור דרבנן יבש ביבש אפי' מין בשאינו מינו אין צריך ששים ובטיל ברובא והנה לכאורה קושי כזו ק' ג"כ על הטור בסי' צ"ח שכ' בשם רש"י בתערובת לח בלח מין במינו צריך ששים הא רש"י סובר דמין במינו לא בטיל, מיהו בזה יש לומר כמ"ש בכה"ג שם בס"ק ח' דנ"מ באיסור דרבנן דמודה ר' יהודא דבטיל ומ"מ צריך ששים עיין ש"ך סי' צ"ח ס"ק כ"ו משא"כ הכא דמיירי בתערובת יבש ביבש וצריך לומר דמ"ש בית יוסף דכן נראה מדברי רש"י אין כוונתו שרש"י סובר כן להלכה רק בזה סובר כרמב"ם וראב"ד דלרבנן דר' יהודא דאמרי מין במינו בטיל לא נתבטל ברוב רק בעי ששים, מיהו קשה דרש"י במס' ע"ז כ' כן להלכה ביבש ביבש בטילה ברובא רק דשדי חדא והתם בע"כ מיירי כשנתערב במינו כדמשמע במתני' דאיירי בדבר חשוב ובאינו מינו אפשר להפסיד האיסור עיין ש"ך סי' ק"י ס"ק א', ותו אי איירי באינו מינו הא הסכמת כל הפוסקים דבעי ששים וצריך לומר דפי' שם אליבא דמתני' דשם דבע"כ אתי' כרבנן דר' יהודא דמין במינו בטיל דלר' יהודא למה קחשיב דבר שבמנין ואיסור הנאה אפי' אי לא הוי דבר שבמנין ומותר בהנאה **(הג"ה מיהו הריטב"א פ"י שם וז"ל יש שרוצים ללמוד מכאן שלא אמר ר' יהודא מין במינו במשהו אלא באיסורין של תורה ונראה דשאני הכא שהאיסור בעצמו גרוע הוא שהוא זרעה בעלמא יע"ש, וצ"ע על תוס' ממ"ש במס' חולין דף צ"ז ע"א ד"ה אמר רבא בסופו וע' במס' יבמות דף פ"ב ע"א תוס' ד"ה בטומאת ע"כ הגה"ה)** ג"כ לא בטיל ועיין תוס' זבחים דף ע"ג ע"א ד"ה ר' יהודא וא"כ לשיטתם שפיר כתב דבטיל אבל לפסק הלכה סובר רש"י דמין במינו אפי' יבש ביבש לא בטיל:
ה] ולענין פסק הלכה לדידן דלא קיי"ל כר' יהודא וכדאי' בסי' צ"ח מבואר בש"ע סי' ק"ט ס"א דיבש ביבש מין במינו בטיל ברובא ולא נזכר שם דעת רמב"ם וראב"ד וגם רמ"א בת"ח כלל ל"ט ס"א כ' דהכי נהוג וראיתי בס' כנה"ג סי' כ"ט ס"ק ד' כ' בשם מוהר"י ביר"ב סי' ל"ה ורלנ"ח סי' פ"ו שראוי לתפו' כרמב"ם לענין מעשה ואולם בתשובת רשב"א סי' רע"ב ורפ"ג ותכ"ד ותכ"ה ותרע"ח ובתשובה המיוחסת להרמב"ן סי' קפ"א וקפ"ב האריכו להוכיח דביבש ביבש במין במינו בטיל ברובא וכ"כ בתשו' מוהר"מ ב"ב סי' תש"ל ובשערי דורא סי' ל"ט ובמבוא שערים ס"ק א' ובס' או"ה סי' כ"ג ס"ק ח' הוא שיטת רוב קמאי ובתראי ז"ל.