אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל א › פרט ב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל א · פרט ב

פרט א

יבואר אי רוב מצד הסברא הוא ודאי במחלוקת שנויה

ה] הרמב"ם בסוף פרק ט' מהל' טומאת מת הלכה י"א כתב וז"ל בור שמטילין לתוכו נפלים המאהיל לתוכו טמא דבר תורה אעפ"י שחולדה וברדלס מצוין שם אין ספק מוציא מידי ודאי אבל אם הפילה שם אשה נפל וא"י אם הפילה דבר המטמא או לא הפילה הואיל וחולדה וברדלס מצוין שם ספיקו טהור, דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיו"ב שהן משום ספק הרי הן של דבריהם עכ"ל וכ"כ בפ' יו"ד מכלאים והקשה הראב"ד למה כ' טעם זה תיפוק לי' דהוי ספק ספיקא ספק נפל ספק רוח ואת"ל נפל דלמא אכלוהו חולדה, וזה זמן זמנים טובא אמרתי ליישב בפשיטות דבלא"ה קשה בדברי הרמב"ם מה שהקשו ז"ל דמה בכך דספיקו מדרבנן לחומר' יהיה טמא מדרבנן, ונראה דהנה כתבו ז"ל הטעם דמהני ס"ס בכל איסורים משום דספק אחד משווי פלגא ופלגא וספק שני גורם שהוא רוב וא"כ ס"ס מהני מטעם רוב ועיי' בתשו' רשב"א סי' ת"א ואולם הפני יהושע בכתובת דף ט' ובתשו' שב יעקב חלק יו"ד סי' מ"ח כתבו הטעם לרמב"ם דספיק' דאו' מדרבנן לחומר' כשיש עוד ספק הוי ספק דרבנן ולקולא א"כ יש לומר גם הרמב"ם סובר הטעם דאזלינן להקל מטעם ס"ס כמ"ש הראב"ד והיינו דדייק וכתב הואיל וחולדה וברדלס מצוין שם הרי זה ספיקו טהור פי' ספק דילמ' אכלוהו חולדה טהור משום ס"ס דלספק ראשון דילמ' הוא נפל איכא עוד ספק דילמא אכלוהו, ואולם רצה לרמז בדבריו טעם דמהני ס"ס וביאר הטעם כיון שדבר ידוע שכל הספיקות הם מדרבנן לחומר' לכן כשיש ספק אזי אזלינין לקולא כדין ספיקא דרבנן וא"ש שוב ראיתי נדפס פירוש זה ואולם לפי הכוונה פשוטה ברמב"ם פי' הכ"מ לתרץ קושי' הראב"ד דספק אם הפילה דבר המטמא לא נחשב לספק משום דרוב המפילות דבר המטמא הם מפילות וא"כ נחלקו לרמב"ם לא אמרינין ס"ס נגד רובא וכן מוכח ג"כ דעת תוס' כתו' דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א דשרוב גמור לא הוי ס"ס וכ"כ בשו"ת תרומת הדשן סי' קצ"א שכ' וז"ל מצוה למחות בהן דס"ס אין כאן דנימ' של אישתקד ואת"ל של שנה זו שמא בא מן המיעוט שנזרעו קודם יום הנף כיון דמיעוטא נינהו לגבי רובא כמאן דליתא דמי ולא עבדינין מינייהו ס"ס וע' בש"ך יו"ד סי' רצ"ג ס"ק ו' ובשו"ת תרומת הדשן סי' קס"ג בסופו וע' בש"ך יו"ד סי' נ"ג ס"ק י"ז ובכללי ס"ס ס"ק ל"ב דלא הוי ס"ס רק היכי דאיסור והיתר שווין אבל היכא דאין הספיקות שקולין ואיכא למיתלי לאיסור טפי מהיתר לא הוי ס"ס, ומה שהקשה הפני יהושע בכתובת דף ט' ע"א בד"ה ואבע"א כבר קדמו בשו"ת הריב"ש סי' שע"ב ומיישבו שוב ראיתי בספר סדרי טהרה סי' קפ"ג ס"ק ב' שכתב דבר חדש וז"ל ואין להקשות הא קיי"ל דלא מיקרי ס"ס אלא היכא שאיסור והיתר שווין אבל היכי דאיכ' למיתלי לאיסור טפי מלהיתר לא מיקרי ס"ס כמ"ש הש"ך בסי' נ"ג דזה אינו דוקא היכי דאיכא למיתלי לאיסור טפי מהנהו תרי ספיקי להתיר משא"כ בנידון דידן דהוא ספק השקול אי מעלמא אי מגופא ואיכא נמי מיעוטא דלא חזי בהרגשה א"כ סמוך האי מיעוטא לפלגא דמעלמא והוי רובא להתיר וכ"כ תוס' נדה דף י"ח ע"ב ד"ה שליא הגם שתוס' כתובת דף ט' סותר זה יע"ש, מיהו לפמ"ש הריב"ש סי' שע"ב בשם הר"ן דלא אמרינן סמוך מיעוטא למחצה בספיקות יע"ש מוכח כדברי תוס' דכתובת דלא מהני ס"ס היכי שספק א' הוא נגד רובא ואולם הראב"ד הנ"ל בע"כ סובר דאמרינין ס"ס נגד רובא וכ"כ בפלתי בקונטרס הספיקות דף קס"ג ע"א ותלי' במחלוקת ראב"ד ותוס' ולכאורה קשה האיך אפשר להיות בגדר ספק היכא שהרוב מתנגד כיון שהתורה אמרה שהרוב הוא בגדר ודאי כיון דאפילו בדיני נפשות אזלינן בתר רובא, ובהנ"ל א"ש די"ל דהראב"ד סובר כמ"ש בפרט א' בשם הרא"ש וריטב"א דמצד סברא חיצונה רוב הוא בגדר ספק רק התורה אמרה שיהיה לו דין ודאי וחידוש הוא שחידשה תורה ואין לך בו אלא חידושו והיינו דוקא בספק א' אבל היכי דאיכ' ב' ספיקות נשאר על סברא החיצונה דהוי ספק דכה"ג לא אמרה תורה שיהיה לו דין ודאי והוי ס"ס מעליא אבל הרמב"ם יש לומר דסובר כמ"ש התוס' במס' ב"מ כמ"ש בפרט א' דהסברא נוטה שיהיה בגדר ודאי, ואין לומר כיון דסברא נוטה למה לי קרא ברובא דאית' קמן ולימוד ברובא דליתא קמן כדאית' במס' חולין דף י"א ע"א כעין קושי' הש"ס במס' כתובת דף כ"ב ע"א ובבא קמא דף מ"ו ע"ב ז"א די"ל כמ"ש תוס' במס' שבועת דף כ"ב ע"א דהיכי דאין הסברא פשוטה כ"כ צריך הפסוק להשמיענו הסברא וע' בס' באר שבע מס' הוריות דף ו' ע"ב ד"ה מ"ט ומהאי טעמא לא מהני ס"ס נגד רוב דהא יש נגד ספק אחד כוחו של רוב דהוא כוודאי ולא נשאר רק ספק אחד דאזלינן לחומרא בדאו' ולכן תוס' במס' ב"מ דמשמע דלית להו סברת הרא"ש וריטב"א ס"ל דלא אמרינן ס"ס נגד רובא:

ו] ולענ"ד בדרך פלפול בסברא הנ"ל נחלקו תנאים דהנה במס' יבמו' דף ס"א ע"ב פליגי ר' מאיר ורבנן בקטן וקטנה לר' מאיר לא מייבמין קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ורבנן ס"ל דאזלינן בתר רובא שאינם סרוסים ואיילונית ואמר ר' אשי במס' חולין דף י"א ע"ב דר' מאיר לא חייש למיעוטא רק היכי דאפשר כגון קטן וקטנה דאפשר לעמוד על הבירור אבל היכי דלא אפשר גם ר' מאיר מודה דאזלינן בתר רובא ויש להתבונן אמאי ר' מאיר חייש למיעוטא היכי דאפשר לברורי הא כיון דרוב הוא כוודאי מסתמא יבורר כרוב ולא כמיעוט למה נבטל מצות יבום משום דאפשר לעמוד על הבירור ולהמתין עד שיגדלו הא שהי' מצוה לא משהינן כדאית' במס' יבמות דף ל"ט ע"א ואף כי הוא מילתא דסברא אמינא להביא ראיה ברורה לזה דהנה איתא במס' מכשירין פרק ב' והובא במס' ב"מ דף כ"ד ע"א מצא בה אבידה אם רוב ישראל חייב להכריז אם רוב עכו"ם אינו חייב להכריז וקשה לפי מאי דקיי"ל בטש"ע יו"ד סי' א' ס"א דלא סמכינן ארובא היכי דאפשר לברורי לכן היכי דשוחט לפנינו ואין אנו מכירין אותו אף דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם מ"מ שואלין אותו כיון דאפשר לברורי וכן אית' במס' פסחים דף ד' ע"א גבי המשכיר בית לחבירו ואין ידוע אם בדק דאם הוא לפנינו שואלין אותו אף דאיכא חזקה דבדק והוא חזקה דאתי מכח רובא דרוב ישראל בודקין החמץ בזמן הקבוע מ"מ צריך לברורי וא"כ למה ברוב עכו"ם אין חייב להכריז הא כיון דיש סימן יכול לברר על ידי הכרזה ולפמ"ש המג"א בסי' תל"ז ס"ק ד' אתי שפיר דהוא ז"ל העלה דוקא היכי דיש נגד רובא חזקה המתנגד כמו בשוחט דנגד רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם איכא חזקת איסור דבהמה וגבי חמץ איכא התנגדות לרוב חזקת איסור דחמץ אבל אי איכא רובא וליכא חזקה המתנגד אין צריך לברורי וכן משמע להדי' בחידושי רשב"א מס' חולין דף ג' ע"א ד"ה אמר אביי בסופו מ"ש בשם הרמב"ן וכ"כ המעדני יום טוב במס' חולין דף י"ב ע"א ל"ק מידי דהכא ליכא חזקת מרא קמא המתנגד שאם נפל מרוב עכו"ם זכה המוציא מדינא ואף שיש לחוש דילמא נפל מישראל ואיכא חזקת מרא קמא המתנגד לרובא מ"מ הוי ספק בחזקה ורובא הוא ודאי ולא דמי לרוב בשחיטה ורוב ישראל בודקין דכמו שהרוב הוא ודאי גם החזקת איסור הוא ודאי, מיהו יבואר לקמן בס"ד במקומו שרבו החולקים על סברא זו וס"ל אפילו היכי דליכא חזקה המתנגד אם אפשר לברורי מבררינן, וכן מוכח במג"א סי' ח' ס"ק י"א שהוא ז"ל גופא כ' להיפך וכבר הרגיש בזה בשו"ת נודע ביהודא חלק יו"ד סי' נ"ה וכן משמע דעת הט"ז ביו"ד סי ל"ט ס"ק ו' וע' בשו"ת נודע ביהודא חלק יו"ד סי' ד' בסופו ובאמת דברי המג"א בסי' תל"ז הנ"ל לא זכיתי להבין דהנה עיקר קושית המג"א שם הוא ממה דלא בדקינין אחר י"ח טריפות לכן מחדש חילוק הלז, ואולם הפרי חדש ובס' מנחת יעקב כלל צ"ט ובס' תבואת שור סי' א' ס"ק ג' תירצו דח"י טריפות הוא טירחא ובכל מקום טירחא הוי כדיעבד משא"כ בשוחט ומשכיר שהוא רק דיבורא בעלמא ודבריהם מוכח במס' פסחים דף ד' ע"א דאיתא שם בעו מיני' מר' נחמן בן יצחק המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נפקא מיניה לשיילה דליתא להאי דלשיילה לאטרוחי להאי מאי ופי' הר"ן וז"ל למאי נפקא מיניה ר"ל אפי' אי חזקתו בדוק צריך לשיילה כיון דאפשר לברורי א"כ האיך קאמר לאטרוחי להאי מאי תיקשי ג"כ מאי נ"מ הא אפשר לברורי בבדיקה אע"כ שסובר הש"ס לחלק בין דיבורא בעלמא לטירחא וא"כ הו"א לחלק בין האי דשוחט וחמץ לבדיקות י"ח טריפות דשם חילוק בין דיבורא לטירחא, וישוב על זה יבואר במקומו, וא"כ להסוברים דלא סמכינין ארוב היכא דאפשר לברורי בקל אפילו היכי דליכא חזקה המתנגד קשה כנ"ל למה לא יכריז ברוב עכו"ם כיון דאפשר לברורי ע' בתוס' במס' ב"מ דף נ"ג ע"א ד"ה והא איכא שכתבו וז"ל ואפי' לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב היכי דליכא חזקה מודה וכו' אבל כל היכי דאפשר לתקן ולהשיב ממון לבעלים על ידי הכרזה מתקינן והיינו כמ"ש אך לכאורה ל"ק מידי לפמ"ש תוס' שם ד"ה כי קאמר דאפי' אם נפל אבידה מישראל מייאש דחושב כיון דרובא הוא עכו"ם מסתמא ימצא אחד מהם וא"כ הוי אי אפשר לברורי, אמנם אכתי קשה דהנה מבואר במס' ב"מ דף כ"א ע"ב בסתם אבידה בודאי לא ידע דנפל מיניה והוי יאוש שלא מדעת אלא בהני דחשובי ויקירי מידע ידיע וכ"כ הרב המגיד בפ' י"ד מהל' אבידה הלכה ה', והנה במתני' הנ"ל אית' מצא אבידה סתם אבידה משמע כל אבידה וא"כ לרבא דסובר יאוש שלא מדעת הוי יאוש א"ש דאף דאיתא שם בדבר שיש בו סימן אפילו לרבא לא הוי יאוש כבר כתבו תוס' שם בד"ה ולכי ידע הטעם משום שאינו עומד לייאש משא"כ ברוב עכו"ם שעומד לייאש שוה דבר שיש בו סימן לדבר שאין בו סימן וכ"כ להדי' בשיטה מקובצת שם, אמנם לאביי דסובר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וכוותיה קיי"ל וא"כ אם באמת נפל מישראל לא מהני היאוש והדרא ק"ל אמאי לא יכריז כיון דאפשר לברורי, אלא על כרחך צ"ל אף דבעלמא לא סמכינן על רובא היכי דאפשר לברורי היינו אם לא יצמיח ריעותא על ידי בירור משא"כ הכא יש לחוש אם יכריז יהיה קלא למילת' ויתוודע שנאבד מעכו"ם ויצטרך להחזיר ויעבור על איסור למען ספות וכו' ע' במס' סנהדרין דף ע"ו ע"ב ד"ה להחזיר ומסתמא יבורר כרוב כיון שרוב הוא בגדר וודאי לכן במקום שיוכל להצמיח איסור מוקמינן אדינא וסמכינן ארובא, וכן משמע להדי' בס' שיטה מקובצת שם וא"כ ה"ה במחלוקת ר"מ ורבנן קשה כיון דרוב הוא בגדר ודאי מסתמא יבורר כרוב אמאי חייש ר"מ למיעוטא כיון דאפשר לברר למה נבטל מצות יבום ולשהות המצוה לא מבעי לשיטת תוס' מס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה ואבע"א ומס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה פסח דר"מ דחייש למיעוטא גרידא היכי דליכא חזקה המסייע למיעוטא הוא רק חומר' דרבנן בוודאי קשה כנ"ל למה החמירו חכמים לבטל מצות יבום ואפי' לשיטת תוס' מס' נדה דף י"ח ע"ב ד"ה מיעוטא דשם מבואר שהבינו דר"מ חייש למיעוטא מדאו' דאל"כ לא הי' צריכין לתי' שתירצו שם דבלא"ה ל"ק קושית תוס' שם להמעיין במס' חולין דף פ"ו ע"ב תוס' ד"ה סמוך וכן מבואר בהגהת מרדכי חולין פ' הזרוע ג"כ יש להבין למה החמירה תורה לברר במקום מצוה כיון דרוב הוא כוודאי והוי כאילו היה כאן עדים שהעידו שכן הוא דהא בע"כ לר"מ אף שסובר שהוא מן התורה הא אינו מבואר כן בפירוש וגם ליכא לימוד שניחוש למיעוטא מדאו' רק דסובר שהוא מסברא ומה דאתי' מסברא הוא דאו' כדאיתא בכמה דוכתי (וע' בפני יהושע מס' ברכות דף ל"ד ע"א ובס' צל"ח שם) וא"כ קשה הא מן הסברא יש לומר להיפך, לכן נראה לענ"ד דנחלקו בסברא הנ"ל ר"מ סובר דרוב מצד סברא הוא ספק רק שתורה השווה הספק לוודאי במקום שהי' אפשר לברורי ולא יבוא לידי בירור, אבל היכא דאפשר לעמוד על הבירור ויבא לידי בירור ברבות הזמן לא התירה תורה לסמוך על הרוב דאולי יבורר להיפך כיון דבאמת מצד סברא הוא ספק ויהיה מיחזי הפסק כתמוה וכחוכא ומצינו בהרבה דוכתי שחשו לזה ע' מס' נדה דף ס' ע"א ד"ה באנו, ובמס' עירובין דף ע"ו ברש"י ד"ה לא, לכן לא סמכה תורה בכה"ג על רובא ומש"ה בקטנים כיון שאפשר לעמוד על הבירור כי יתברר אח"כ אם הם סריסים ואיילונית ואולי יבורר אח"כ שהם סריסים ואיילונית לכן חיישינן למיעוטא אבל חכמים י"ל דס"ל דרוב מצד סברא אמרה תורה שהוא בגדר ודאי וא"כ מסתמא יתברר כרוב ולמה נמתין זמן רב לבטל מצות יבום כיון דהוא ברור כרוב ולא יבורר להיפך ודוקא אם נוכל בקל לברורי החמירו חכז"ל כמו בשוחט וכיו"ב ולא כמו בנידון דידן וא"ש:

ז] ובדברינו הנ"ל יש ליישב קושית תוס' במס' כתובת דף ט"ו ע"א לר' שמעון במס' סנהדרין קבוע מנלן יע"ש דהנה יש להתבונן לשיטת רא"ש וריטב"א דרוב מצד סברא הוא ספק וחידוש הוא שחידשה תורה שיהיה לו דין ודאי, דהנה המרדכי בפ"ק דחולין ס"ו תקצ"ג הקשה הא סנהדרין הם קבועים בלשכת הגזית ואפ"ה אזלינן בתר רובא ותי' דהדיבור דנפיק מפומייהו הוא נייד וע' בשו"ת מוהרי"ק שורש קע"ב לפר"ח ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג וא"כ קשה על סוגי' דמס' כתובת וסנהדרין דשקלי וטרי למצוא לימוד על דין קבוע דהוי כמחצה על מחצה הא הסוגי' פשוטה בכל הש"ס בכל דבר שהוא חידוש דאמרינן אין לך בו אלא חידושו אף שדומה זה לזה וכן מוכח נמי במס' חולין דף י"א שהוכרח הש"ס ללמוד רובא דליתא קמן מקרא ולא ילפינן מרובא דאית' קמן דבאמת מ"ש האי מהאי כמ"ש רש"י בדף י"ב ע"א ד"ה פסח אע"כ דס"ל לש"ס די"ל דרוב מצד סברא הוא ספק וחידוש היא שחידשה תורה שיהיה לו דין וודאי ואין לך בו אלא חידושו והיינו רובא דאיתא קמן וא"כ ה"ה כיון דעיקור לימוד דאזלינן בתר רובא דאיתא קמן הוא מאחרי רבים להטות דכתיב בסנהדרין והתם הוא נייד וכיון שסברא החיצונה שרוב הוא ספק רק שכך הוא חוקת התורה ואין לך בו אלא חידושו רק במידי דנייד דומיא דדיינים ובקבוע נשאר על סברא חיצונה, ואפילו למסקנא דילפינן רובא דליתא קמן מקרא התם ליכא קבוע וא"כ למה לי לימוד על קבוע, ובהנ"ל א"ש די"ל סוגי' דכתובת וסנהדרין דלמדו קבוע מקרא אזלו אליבא דהילכתא דקיי"ל כחכמים דר"מ דרוב מצד סברא הוא בגדר ודאי והו"א דאפילו בקבוע אזלינין בתר רוב דמ"ש נייד מקבוע כיון דמסברא הוא בגדר ודאי וע' בתוס' כתובת דף ט"ו ע"א ד"ה כיון וברמב"ן שכתבו דקו' הש"ס הוא לרב אף דסתמא פריך ולא אמר לרב וגם הוא שלא כהילכתא מכ"ש שיש לומר שסוגי' הש"ס אתי' אליבא דהילכתא אבל ר' שמעון י"ל דסובר כר' מאיר הנ"ל דרוב הוא ספק מצד הסברא ואין לך בו אלא חידושו במידי דנייד ולא בקבוע וא"כ לר' שמעון רוב היא חידוש וקבוע לא הוי חידוש ואתי' מסברא וא"ש ולק"מ:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה