אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל כד › פרט יא

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל כד · פרט יא

פרט י

יבואר לר"ג דקיי"ל כוותי' דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אי בעינן דוקא שתפרוט שם האיש או אפי' אמרה סתם לכשר נבעלתי נאמנת:

כה יש לחקור, בהא דאי' בכתובת די"ג ע"א במתני' שאמרה איש פלוני וכהן הוא הוא דוקא שפרטה שם האיש בכה"ג סובר ר"ג דנאמנת או דהוא לאו דוקא, וראיתי ברמב"ם בפט"ו מא"ב הלכה י"א שהשמיט לשון זה וז"ל פנויה שנתעברה בזנות אמרו לה מהו העובר הזה או הילוד הזה אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי ה"ז נאמנת והבן כשר ואע"פי שרוב העיר שזינתה בה פסולין יע"ש וכ"כ בפרק י"ח מא"ב הי"ג וז"ל פנוי' שראוה שנבעלה לאחד והלך לו, ואמרו לה מי הוא זה שבא עלייך ואמרה אדם כשר ה"ז נאמנת ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת ואמרי לה ממי נתעברת ואמרה מאדם כשר ה"ז נאמנת ותהי' מותרת לכהן עכ"ל וכ"כ הטור וז"ל פנוי' שראוה שנבעלה והלך הבועל או אם באה לפנינו מעוברת ואומרת שלכשר נבעלה נאמנת והיא ובתה כשרה לכהונה עכ"ל וכ"כ בש"ע סי' ו' סעיף י"ז, וא"כ סוברים אף שלא פרטה שם האיש, ג"כ נאמנת ובע"כ לשון המתני' בזה לאו דוקא או דקמ"ל רבותא אליבא דר' יהושע אף בכה"ג א"נ כי בלא"ה בעכצ"ל דלאו דוקא נקיט התנא שכהן הוא כמ"ש ברש"י די"ב ע"ב ד"ה וכהן הוא כלומר מיוחס הוא, אמנם ראיתי בש"ות ריב"ש סימן רל"א שהרגיש בזה וכתב וז"ל והאי דנקיט איש פ' וכהן אורחא דמילתא נקיט שדרך האשה לידע למי נבעלה וכשבאתה להכשיר את עצמה אומרת לפלוני לכשר נבעלתי ולא לומר לכשר נבעלתי ואינה יודעת מי הוא, ועוד דאשמעינן רבותא דאפי' אומרת איש פלוני אינה נאמנת לר' יהושע, ועוד הי' אפשר לומר דלר"ג אינה נאמנת אם לא באומרת איש פלוני ואע"פי שאומרת לכשר נבעלתי דאפשר שהיא סבורה שהוא כשר ואינו, דמאין היא יודעת בכשרות האנשים ונשים לאו דינא גמירי, אבל במיחדת לאיש פלוני ואנחנו ידענו בכשרות האיש ההוא אז נאמנת להחזיקה בכשרותה ומאי דאי' בפ' עשרה יוחסין מאי בדוקי אלימא שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת כמאן כר"ג ה"ה (צ"ל היינו דוקא) שאמרה איש פלוני וידוע לנו שהוא כשר אלא שאין צריך לדחוק בזה עכ"ל ועיין בסימן מ"א הובא דבריו ג"כ בס' שיטה מקובצת בקוצר, ואפשר לומר טעם אחר לפמ"ש תוס' בד"ה השבתנו דטעמא דר"ג משום דאשה מזנה ובודקת ומזנה, כשאומרת לכשר נבעלתי ואינה יודעת למי איכא ריעותא שמוכח שלא בדקהו כיון שאינה יודעת למי נבעלה י"ל שלא בדקה ג"כ אם הוא כשר, אך מפוסקים הנ"ל מבואר להדי' אפי' אומרת סתם לכשר נבעלתי נאמנת כי סברא זו לא מוכרח כל כך כמבואר להמעיין, וריב"ש ג"כ כתב רק בלשון ספק, ולכן לא נזכר תי' הלז באחרונים זלה"ה, וק"ק בהא דאי' בקדושין דע"ד ע"א אבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי ומקשה הש"ס מאי בדוקי אלימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת תנינא חדא זימנא הי' מעוברת כו' דלמא ממתני' סד"א דוקא כשפרטה שם האיש קמ"ל א"ש סתם בדוקי כל שבודקת ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת ויש לדחות:

כו ולולי דבריהם זלה"ה יש ליישב בדרך פלפול קו' הריב"ש הנ"ל על לשון מתני' דהנה אי במס' קדושין דע"ו ע"א הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה כו' ואמר ר' יהודא אמר רב זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות ומבואר בטור א"העז סימן ב' מחלוקת הפוסקים דעת רפ"י ורמ"ה הא דאמרינן דכל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות היינו מאן דאית לי' חזקת כשרות אין צריך לבדוק אחריו אבל מאן דלית לי' חזקת כשרות כגון שאין משפחתו ידועה צריך ראי' ליוחסין ואין עד אחד נאמן, אע"פי דלא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים ה"מ פסולי כהונה אבל פסולי קהל אם בא לישא ישראלית לא שבקינן עד דמייתי ראי' שמא עבד הוא, ומבואר בב"ש שם סע"ק ג' דה"ה שמא ממזר הוא וכ"כ ה"המ בפרק כ' מא"ב ה"ה כתי' ראשון, ועיין במס' כתובת דף כ"ד ע"א ד"ה אבל וברש"י בדכ"ה ע"ב ד"ה להשיאו ואולם הטור שם כתב דלישנא דכל המשפחות בחזקת כשרות אין משמע כדבריו דאיירי במאן דאית לי' חזקה וכן דעת הרבה פוסקים שאפי' מי שאין משפחתו ידועה לנו לא חיישינן שמא ממזר או עבד הוא, וכתב הב"ש בסימן ג' סע"ק ז' בשיטת רמ"ה כשאין משפחתו ידועה לנו כשבא לישא אשה ישראלית דחיישינן שמא ממזר הוא כיון שאין לו חזקת כשרות אמאי סובר שאין עד אחד נאמן להעיד עליו שהוא כשר אע"ג דקיי"ל כל דבר שאינו בחזקת כשרות ולא בחזקת איסור נאמן ע"א כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ז גם קיי"ל ספק ממזר מדאוריי' כשר לבוא בקהל צ"ל מפני מעלת יוחסין אינו נאמן יע"ש ובש"ס שם מקשה לרב פפא לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה ואמר ר' יהושע דלא מיהמנא האמר רב אין אוסרין על היחוד ומשני מעלה עשו ביוחסין, משמע לר"ג לא עשו מעלה ביוחסין ושוה לשאר איסורין ויש לומר דסובר ר"ג דע"א נאמן ליוחסין כשאינו סותר החזקה כמו בכל איסורין, ואולם בדף י"ד ע"ב בהא דסובר ר"י בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא, ומקשה הש"ס דאמר כמאן ומשני מעלה עשו ביוחסין ולפי' תוס' בד"ה כמאן ורמב"ן וסיעתם ר"ל דאתי' כר"ג בעכצ"ל כמ"ש רמב"ן שם אף דר"ג לא עביד מעלה ביוחסין היינו כשטענה ברי, אבל כשלא טענה עביד מעלה ביוחסין דבעי תרי רובי, א"כ סובר ר"ג ג"כ חומרא ביוחסין משאר איסורין ואפ"ל גם לדידי' אין ע"א נאמן ביוחסין בספק השקול וי"ל היינו טעמא דרמ"ה ואולם בטור אף שהביא דעת רש"י שאינו בחזקת כשרות כשאין ידוע לנו מ"מ האי דינא דאין ע"א נאמן לא נזכר בשם רש"י ואפשר לומר רש"י לשיטתו דסובר לקמן בדף י"ד דתי' הש"ס שם הוא דר"י ב"נ סובר כר' יהושע וכן פי' בעל המאור ז"ל וא"כ נשאר הדבר על סברא חיצונה דר"ג לא עביד מעלה ביוחסין וממילא יוחסין שוה לשאר איסורין שע"א נאמן, ואנן קיי"ל בכל מקום שע"א נאמן ה"ה בעל דבר ואשה בין לפמ"ש רש"י במס' יבמות דפ"ח ע"א ד"ה ואמר דאתי' ממעשים בכל יום ובין לפי' תוס' ד"ה ברי דאתי' מנדה דרחמנא אמר וספרה לה ומ"ש הב"ש בסימן ד' סע"ק ק"ט לחלק בין איש לאשה דאשה אינה נאמנת אפי' בדבר שאין לו חזקה אלא במילתא דע"לג יע"ש שהבין כן בכוונת הר"ן, דבריו תמוהין כמ"ש הפני יהושע במס' קדושין דע"ג ע"ב ופי' כוונת אחרת בהר"ן והב"ש בעצמו כתב שאין יודע מנלן האי דינא כי באמת בכל מקום אין חילוק בין איש לאשה ובין קרוב ורחוק שאפי' בע"א נאמן, וא"כ לפ"ז י"ל שלשון המתני' מדויק, דבלא"ה יש להבין על לשון מה טיבו של איש זה ולפי רמב"ם וטור הכוונה שהלך לו ולולי דבריהם יש לומר שאותו פלוני הוא לפנינו והוא ישראל רק שאין משפחתו ידועה לנו לכן אף שברור שנבעלה לזה כי העדים ראהו והוא ישראל מ"מ אין לו חזקת כשרות כיון שאין ידוע לנו ומדוייק הלשון מה טיבו של איש זה שלא הכירו אותו אם הוא כשר והיא אומרת שאיש פלוני וכהן מסוים בשמו והוא כשר שהיא מכיר אותו שהוא כשר וכיון שכל מקום שע"א נאמן ה"ה אשה בעל דבר לכן ר"ג לשיטתו לשיטת רש"י דלית לי' מעלה ביוחסין סובר דנאמנת ר"ל על זה שהוא כשר ואינו מפסולי קהל כיון שהוא ספק השקול נאמן ע"א ר' יהושע לשיטתו דסובר דעשו מעלה ביוחסין לכן אמר לא מפיה אנו חיין אלא ה"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר כי יש לחוש כיון שאין משפחתו ידועה לנו אולי הוא מפסולי קהל כי היא א"נ אף שבעלמא ע"א נאמן באיסורין בספק השקול מעלה עשו ביוחסין שאין ע"א נאמן עד שתביא ראי' לדברי' ר"ל שני עדים שאותו פלוני הוא כשר או שיעידו שמכירין למשפחתו ויש לו חזקת משפחה ע"י עדים א"כ לפ"ז נקט התנא רבותא לא מבעי' כשאמרה סתם לכשר נבעלתי דנאמנת לר"ג כי י"ל כוונתה להמוחזק לנו בכשר שנודעה משפחתו רק אפי' בכה"ג שאין משפחתו ידועה לנו ג"כ נאמנת שהוא כשר וא"ש:

ולכאורה קשה לפי דברינו שמיירי מתני' שאותו איש הוא לפנינו והוא ישראל ואין אנו מכירין אותו, מהא דאי' שם שסובר ריב"ל לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין לדברי הפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים ופשוט שבע"כ לשיטת רמ"ה וסיעתו שלא נקרא כשר בקהל רק כשמכירין את משפחתו שמוחזק לנו בכשרות, בע"כ הפירוש רוב כשרים, היינו שרוב מוחזקים לנו בכשרות שמשפחתם ידועה לנו שכשרים לבוא בקהל שאם אין משפחתם ידוע לנו אין להם חזקת כשרות ולפי משמעות לשון הש"ס בדף ט"ו דמוקי מתני' דשם בקרונת של ציפורי היה מעשה דהיינו ביום השוק אשר רוב כשרים עוברים שם משמע דמתני' דראוה מדברת לא מיירי ביום השוק רק או שרוב העיר אשר אשה שם הם כשרים, או רוב העיר הם פסולין ואין אנו דנין רק על אחד מאנשי אותו העיר וא"כ כשאותו איש הוא לפנינו ואין אנו מכירין אותו בע"כ אינו מאנשי העיר והוא מעלמא והיאך שייך רוב כשרים או רוב פסולין כי מה מהני לענין זה רוב העיר כיון שבע"כ אותו האיש אינו מאנשי העיר וכיון דליכא עוברים ושבים דהא לא איירי ביום השוק איך שייך לומר מאן דמכשיר אפי' ברוב פסולין, וכן להיפך, דא"ל כיון שרובא דעלמא הם כותי' שייך לומר דפריש מרוב פסולין, דז"א דהא מכירין אותו לישראל ואף שאין רובא דעלמא ישראלים בחזקת כשרות משפחה כיון שאין משפחתם ידועה לנו מ"מ לא שייך לומר דפריש מרוב פסולין (ותו דלענין רובא דעלמא ישראל לא שייך לומר דבעינן שיכירם שיהי' להם חזקת כשרות דמ"מ ידוע שרוב ישראלים כשרים לבוא בקהל, מיהו לפ"ז קשה לרמ"ה אף שאין מכירין אותו הא יש לו חזקה דאתי' מכח רובא דפריש מרוב ישראל הכשרים לבוא בקהל, ואין כאן מקומו) בשלמא לפירוש רמב"ם וטוש"ע שמיירי שאותו איש הלך ואנו מסופקים מי הוא אם הוא מרוב או ממיעוט א"ש דברי ריב"ל, אבל לפירושנו קשה אי אף נימא שהוא מאותו העיר רק שאין משפחתו ידועה לנו א"כ עכ"פ אין להסתפק אם הוא מרוב כיון שרוב כשרים או רוב פיסולין נכרים לנו אלו ניכרים לנו שכשרים בודאי ואלו ניכרים לנו שפסולים בודאי ולזה האיש יש לנו ספק במשפחתו ומה יועיל או יזיק הרוב כשרים או רוב פסולין לנידון זה שאנו דנין כיון שזה ידוע לנו מי הוא אבל באמת לק"מ לפמ"ש תוס' בד"ה מכשיר דממתני' באמת לא מוכח דר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין רק הוכיח כן מברייתא דמכשיר אפי' ברוב פסולין ומה שר' יהושע פוסל אפי' ברוב כשרים י"ל דהוכיח כן מברייתא דנכנסה לסתר או לחורבה כדאי' שם והתם באמת מיירי שאין האיש ניכר לנו אבל לשון מתני' דאיתא איש פלונ' י"ל פלוני הידוע ולא מהני לענין ספק זה שום רוב והוא באמת ספק השקול כנ"ל ולפ"ז י"ל מש"ה מוכרחין הרמב"ם וטוש"ע למיתני שהלך כיון שרצו להורות דין דרוב כשרים או פסולים שבע"כ לא שייך רק כשאין ידוע לנו מי הוא וראיתי בספר הפלאה שכתב כאן דרך אחר בדרך פלפול יע"ש והנלענ"ד כתבתי:

כז אמנם לכאורה קשה לפי דברינו מהא דאי' שם מאי מדברת זעירי אמר נסתרה ר' אסי אמר נבעלה ומקשה הש"ס בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת אלא לד' אסי תרתי למה לי ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ומקשה הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אלא למ"ד פוסל בבתה מא"ל פירש"י תרתי להכשיר בה למה לי כיון דמדברת בראוה שנבעלה יע"ש דלמא קמ"ל חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר"י דברישא בראוה שנבעלה עם אותו האיש ליכא דק חדא ספיקא אולי אותו איש הוא מפסולי קהל שהוא נתין וממזר ובסיפא שלא ראוה שנבעלה עם איש מיוחד רק שכריסי' בין שיני' והיא אומרת שהוא מאיש פלוני וכהן יט ס"ס לגמרי חדא דלמא אמרה שקר לגמרי ונבעלה לאחד מפסולי קהל ולא לאותו איש, ואת"ל שנבעלה מאותו איש מ"מ אולי הוא גופא פסול כיון שאין משפחתו ידוע לנו ובכה"ג הוי ס"ס אפי' לפוסקים המבואר ביו"ד סי' קי"ו דס"ס משם אחד לא הוי ס"ס מ"מ היכי דספק אחד מתיר יותר מחברו הוי ס"ס להקל ה"ה להחמיר היכי שספק אחד מחמיר יותר מחבירו הוי ס"ס והכא מחמיר לענין אותו פלוני אם כשר או לא ועיין בש"ך בכללי ס"ס דין י"ב ובנ"בי בחלק יו"ד הלכות נדה סימן מ"א וקמ"ל בסיפא רבותא לר"ג שאפי' בכה"ג נאמנת לגמרי שלא נבעלה רק מזה ושה א כשר וברישא רבותא לר"י אפילו בחדא ספיקא אסורא ואינה נאמנת כלל דאף דלרב אסי לא סבר ר' יהושע דמעלה עשו ביוחסין לענין נסתרה מ"מ בע"כ סובר ר' יהושע דאשתני דין יוחסין משאר איסורין דאינה נאמנת בברי כדאי' בדף י"ד ע"א הלכך לר"ג אלים לי' ברי דאפי' בחד ספיקא נמי מכשיר כו' ולר' יהושע אלים לי' חד ספיקא דאפי' בבדי נמי פסול, ולכאורה יש ליישב דהנה הרמב"ם בפרק ט"ו מא"ב הלכה י"ב כתב וז"ל פנוי' שנתעברה בזנות ואמרו לה מהו העובר הזה או הילוד הזה אם אמרה בן כשר הוא לישראל נבעלתי ה"ז נאמנת והבן כשר ואע"פי שרוב העיר שזנתה בה פסולין ואם לא נבדקה אמו עד שמתה או שהיתה חרשת או אלמת או שאמרה לפלוני הממזר נבעלתי או לפלוני הנתין אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו ה"ז הולד ספק ממזר כשם שזינתה עם זה שהודה לה כך זינתה עם אחר וזהו נקרא שתוקי שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו עכ"ל וכן אי' בש"ע א"העז סימן ד' סכ"ו (ועיין בספ"י שמביא דבריהם לנידון שחידש הוא זלה"ה) ועיין בחלקת מחוקק ס"ק כ"ה וא"כ לר' יהושע כיון שאינה נאמנת ממילא גם ברישא כשראוה שנבעלה איכא ס"ס להחמיר חדא דלמא אמרה שקר שאותו פלוני הוא כשר ואת"ל שאמרה אמת שהוא כשר דלמא כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחרים הפסולים לבוא בקהל ושפיר מקשה תרתי למה לי דליכא רבותא ברישא לר' יהושע ואולם במס' יבמות דף ס"ט ע"א נחלקו בבא על ארוסתו בבית חמיו סובר רב הולד ממזר ושמואל סובר הולד שתוקי ואיכא שם ב' אוקימתות לל"ק סובר רבא דוקא בדדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתר דידי' שדינן לי' ואביי סובר אע"ג דלא דיימא מעלמא אמרינן דאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשי' לגבי עלמא א"כ מחמיר אביי אף שארוס בודאי בא עליה ואחרים הוא ספק אמרינן כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחרים וללישנא בתרא בבא עליה כ"ע לא פליגי כיון דלא דיימא מעלמא דאין הולד ממזר כיון שארוס הוא ודאי ואחרים הוא ספק לא אמרינן כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר דק בדיימא מיני' ודיימא מעלמא לרבא היכי דדיימא מיני' היינו שבא עליה בודאי כמ"ש תוס' ד"ה אבל אע"ג דדיימא מעלמא בתר דידי' שדינן לי' ואביי סובר דגם בכה"ג פליגי ומוכח שם בפוסקים ובתוס' במס' כתובת דף י"ד ע"א בתוס' ישני' ד"ה חדא שהוא אפי' לר' יהושע ועיין במס' קדושין דע"ג ובחלקת מחוקק סימן ד' ס"ק כ"ה מבואר שה"ה לענין פנוי' שזינתה עם אחד ולא דיימא מעלמא תלי' במחלוקת הלז אי חיישינן כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר כיון שזה ודאי בא עליה וא"כ הדק"ל מנלן להקשות לרב אסי דלמא סובר רב אסי כלישנא בתרא שם דהיכי שודאי בא עליה ולא דיימא מעלמא לא אמרינן כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר וא"כ ברישא הוי רק חד ספק כיון דבודאי זינתה עם זה ל"ח שזינתה עם אחר דמה"ת נימא שאפקרא נפשי' לגבי אחרים ג"כ כיון דלא דיימא מעלמא ובסיפא איכא ס"ס מעלי' חדא דלמא זינתה עם אחר שהוא פסול ולא עם אותו איש ואת"ל שזינתה עם אותו פלוני דלמא גם הוא פסול והדק"ל, מיהו יש לומר דהש"ס רוצה לוקמא מילתא דר' אסי אף כאביי לל"ק דאף בלא דיימא מעלמא וארוס ודאי בא עלי' אמרינן מדאפקרא נפשה לגבי האי אפקרא נמי לאחרינא לכן עדיפא מיני' קמשני דסובר כמאן דמכשיר בבתה, אמנם לאחר העיון ז"א דנראה אף לל"ק התם סובר אביי כיון שפנוי' נתעברה ממנו וילדה, ואי' ביבמות דף ל"ד ע"א אין אשה מתעברת בביאה ראשונה ובע"כ הי' שם עוד ביאה, יש לחוש כשם שזינתה בודאי עם זה כך זינתה ביאה שני' עם אחר דהא ארוס הוא רק ודאי בביאה אחת (ועיין משלה למלך בפט"ו מאישות הלכה ד' מ"ש בשם הר"ן בפ"ק דקדושין ותשובת נ"בי חלק א"העז סכ"ב) ואף דאי' ביבמות דף ל"ד ע"ב דאפי' בביאה ראשונה נתעברה היכי שמיעכה באצבע ועיין תוס' יבמות דע"ו ע"א ד"ה שלא מ"מ לא שכיח שתעשה כן היכי שנעשה עבירה ע"י ביאה רצונה שלא תתעבר דהא קיי"ל ביבמות דל"ה ע"א דאשה מזנית מתהפכת ומזנית שלא תתעבר מכ"ש שלא תעשה במתכוין שתתעבר אם לא שיצרה תקפה מחמת ביאה וא"כ יש הוכחה שהי' כאן עוד ביאה חוץ מאותו ביאה שבא עליה הארוס שפיר קאמר אביי אף שבא עליה הארוס מ"מ לא הי' ידוע לנו רק מביאה אחת ובע"כ הי' כאן עוד ביאה ועל אותו ביאה יש לומר כשם שהפקירה נפשה לגבי ארוס כך הפקירה נמי לגבי אחרים אבל במתני' ברישא בראוה שנבעלה כיון שיט לומר שלא נבעלה עוד לאחר דאף שעשתה פעם אחת עבירה מה"ת נימא שעשתה עוד פעם גם אביי מודה דל"ח כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר, וא"כ ליכא ברישא ס"ס להחמיר והדק"ל וצ"ע:

מיהו להלכה סוברים רוב פוסקים שאפי' אומרת סתם לכשר נבעלתי ולא פירש שם האיש סובר ר"ג דנאמנת וריב"ש כתב רק לתי' א' בדרך ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי דרוב הפוסקים זלה"ה ועמ"ש בפרט הסמוך:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה