אור ברסלב

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל כד

כלל כג

בו יבואר דין נאמנות פנויה לענין יוחסין ובו י"ב פרטים:

פרט א

יבואר מקורו:

א גרסינן במס' כתובת דף י"ג ע"א ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר' גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא ה"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר עד שתביא ראי' לדבריה הי' מעוברת כו' ר"ג ור"א כו' ר"י אומר כו' עד שתביא ראי' לדבריה, ומבואר שם דמוכח מברייתא סיוע לר' יהושע בן לוי לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולים לדברי אפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים, ואולם בטעמא דהך מילתא מ"ט דר"ג דמכשיר אפי' ברוב פסולין מ"ש משבוי' שאין נאמנת לכהונה כיון שרוב נכרים פרוצים בעריות כבר האירו בזה עינינו הראשונים זלה"ה ונאמר ונשנו בזה כמה שיטות:

שיטה א שיטת רבותינו בעלי תוס' בד"ה השבתנו משום דחזקה אשה מזנה בודקת ומזנה, והא דאי' בדף ט"ו ע"א בלשון בתמי' הוא רק לר' יהושע, ועיין בחלקת מחוקק סימן ד' סע"ק כ"ח שבע"כ יש חסרון בדבריו וצ"ל דהוא רק לר' יהושע ולא לר"ג, וכן בש"ות הר"אש כלל פ"ב כו' חזקה זו אך לשונו שם צ"ע קצת שכתב וז"ל ואיפסקא הילכתא כר"ג כו' ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפי' רוב פסולין אצלה שאני התם כדמפרש טעמא בפ"ק דכתובת דף י"ד דאשה מזנה בודקת ומזנה יע"ש הא הש"ס קאמר כן לר' יהושע בלשון בתמי' ומ"ש תוס' לר"ג לא נזכר בש"ס, וכן בש"ות תרומת הדשן סימן שנ"ב כתב טעם זה ובתוס' דף י"ד ע"ב ד"ה כמאן כתבו דלא מכשיר ר"ג ברוב פסולין אלא כשטוענת ברי ואית לה מגו דלא נבעלתי או בלא מגו היכי דאיכא למימר בודקת ומזנה, כגון שנבעלה ברצון, ור' יהושע אליבא דזעירי לא חשיב למגו כמ"ש בד"ה השבתנו משום דאין אפטרופס לעדיות יראה לומר לא נבעלתי, וכיו"ב דעת הר"ש מקינון הובא בש"ך סימן פ"ב דלא אמרינן מגו בטענה דלא שכיח ובודקת ומזנה לית לי' לר' יהושע, ומבואר להדי' בתוס' וסיעתו לר"ג ברי לבד זולת מיגו או בודקת ומזנה לא מהני כמו בשבועה שאינה נאמנת לומר טהורה אני כיון שרוב נכרים פרוצים בעריות ה"ה בכה"ג א"נ נגד רוב פסולין, ואולם יש לחקור אכתי קשה מאי טעמא דר"ג מה בכך שיש לה ברי וחזקה הא גם בשבוי' טוענת ברי וחזקת היתר מסייע' לה דאפ"ה רובא עדיף ובעכצ"ל כיון דיש לאשה חזקת כשרות לכהונה ג"כ כדאי' שם אמר רבה מ"ט דר' אליעזר בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות, ועיין בדף י"ד ע"ב רש"י ד"ה אפי' שכ' וז"ל דהעמד אשה על חזקתה ע"ש, לכן ברי בצירוף שני חזקות, דהיינו חזקת כשרות ובודקת ומזנה עדיף מרוב פסולין משא"כ בשבוי דליכא רק ברי וחזקה עדיף הרוב ולפ"ז קשה לש"ות הריב"ש בסימן שע"ט שכתב שם וז"ל והני תלת דר' אלעזר בן פרטא שנותנין להם חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם נשאת תצא ואע"פי שרובן לאבד דכיון שאפשר בהן הצלה אין הולכין בהן אחר הרוב אלא אחר החזקה ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקי חזקת האיש שהוא קיים וחזקת האשה שהיא בחזקת אשת איש עכ"ל ועיין בספר פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סימן מ"ו, ובש"ס משמע להדי' דוקא כשטוענת ברי הוא דנאמנת כדאי' בדף י"ד ע"א הלכך לר"ג אלים לי' ברי ולפי דבריו אפי' היכי דליכא ברי כיון שיש לה שני חזקות חזקת כשרות וחזקה בודקת ומזנה עדיף מרובא, וניהו דיש לומר היכי שחי' אינה יודעת ממי איכא ריעותא בחזקה דבודקת שמן הסתם בשעת בעילה לא היתה בודקת דאם הי' בודקת הי' רמי' עליה לזכור כיון שהכשר נשואין שלה לכהן תלי' בזה ודוקא כשאומרת ברי איכא הך חזקה, מ"מ קשה אמאי כשמתה ואנו דנין על הולד או באלמת ל"מ החזקות, כמבואר ברמב"ם בפט"ו מא"ב הלכה י"ב וז"ל פנוי' שנתעברה בזנות אמרו לה מהו העובר זה אם אמרה בן כשר הוא ולכשר נבעלתי ה"ז נאמנת והבן כשר ואע"פי שרוב העיר שזינתה בה פסולין ואם לא נבדקה אם עד שמתה או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה ה"ז הילוד ספק ממזר יע"ש וכן קיי"ל בטוש"ע א"העז סימן ד' סעיף כ"ו ואנן קיי"ל כר' יוחנן דחזקת האם מהני לבת ואית לולד שני חזקות נגד רובא שעדיפי מרובא ולמה לן צירוף הברי, אך ראיתי בש"ות נודע ביהודא מהדורא קמא חלק א"העז סימן מ"ג שהוכיח דרובא עדיף מב' חזקות, ולכאורה מכאן מוכח כשיטתו מיהו הראי' שרצה הנ"בי להוכיח דינו דחה בהג"ה ולענ"ד יש להביא ראי' דעדיף מהא דאי' במס' נדה דף כ"ט אמר ר' יהושע בן לוי עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר דוב נשים ורוב נשים ולד מעלי' ילדו, ומבואר בש"ות מוהרי"ק שורש קמ"ג שיש לאשה שני חזקות חזקה שפטורה מן הקרבן, וגם לולד יש חזקה שהוא נפל בחזקת שלא נתרקמו אבריו יע"ש כי חזקת פטורה מן הקרבן הוא חזקה אלימא כמו כל חזקה קמייתא, והובא דבריו בס' בדק הבית לבית יוסף בטוי"ד סימן ש"ה ובחכם צבי סימן ק"ד ותשובת נ"בי חלק יו"ד סימן צ"ז ובמה"ב חלק יו"ד סימן קפ"ח יע"ש ואנן קיי"ל כר' יוחנן דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דחזקת של אם מהני לבת וה"ה חזקת הבן או הבת מהני לאם ועיין תוס' קדושין דף ס"ו ע"א ד"ה מאי, ותו לפמ"ש תוס' כתובת דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן דאפי' מאן דפוסל הוא רק משום מעלה דזנות והובא דבריהם בפרי חדש בכללי ס"ס ס"ק א', וגם בלא"ה י"ל דהכא כ"ע מודו כמבואר להמעיין הרי אף נגד ב' חזקות עדיף רובא, ועוד יש להביא ראי' מהא דאי' בכתובת דף נ"ז ע"ב אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר כו' והאי נמי קנין כספו ומה טעם אמרו אינה אוכלת שמא ימזוג כו' ר"ש בר' יהודא אמר משום סמפון, ומבואר להדי' לר"ש הוא ג"כ רק מדרבנן ומדאורייתא אוכלת מטעם קנין כספו וכן אי' ברש"י ובע"כ הטעם משום דמן התורה אזלינן בתר רובא ורוב נשים אין להם מומין כי רק מומין הפוסלין בכהנים פוסלים בנשים וזהו לא שכיח ועיין בחידושי פני יהושע בסוגי' דמומין דף ע"ה רק חכמים החמירו ואפשר הטעם לשיטת ר"ת במס' בכורת ד"ך ע"ב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן והכא איכא חזקת קמייתא שמעיקרא לא היתה אוכלת בתרומה גם עכשיו עומדת בחזקה זו ועיין במשנה למלך בפרק שביעי מהלכות תרומות הלכה י"ז שכתב חזקה זו וגם יש חזקת פנוי' ובכה"ג אפשר אפי' לחולקים על ר"ת מודו דאמרינן בב' חזקות סמוך מיעוטא לחזקות להחמיר מדרבנן אבל מן התורה אוכלת בתרומה אפי' תרומה דאורייתא מטעם רובא אף דאיכא שני חזקות המתנגדות חזקת קמייתא שאינה אוכלת בתרומה וחזקת פנוי' אפ"ה רובא עדיף משתי חזקות ועיין תוס' כתובת דף ע"ה ד"ה וחכמים מיהו ראי' זו יש לדחות די"ל חזקת פנוי' קלישא כיון דעשוי' להשתנות כמ"ש רמב"ן ברפ"ב דכתובת דף ט"ז ע"א, אבל ראי' א' נכונה, והארכתי בכלל זה בכללי רובא וחזקות וראיתי בפרי מגדים בסי' ק"י בשפתי דעת בכללי ס"ס במחודשים סק"ב שמסופק אי רובא וב' חזקות איזה מהן עדיף, ותמהני שלא הביא דברי הריב"ש הנ"ל:

ב ודע דראיתי בתוס' מס' גיטין דף פ"ט ע"א ד"ה בעולה בשם רבינו יצחק שכתבו וז"ל ורבינו יצחק אומר דסתם בעילה דזנות שאין ידוע ממי פסולה לכהונה והרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראי' לדבריה כדאי' בפ"ק דכתובת דף י"ד דאין אשה בודקת ומזנה ואפי' לרבן גמליאל דאמר נאמנת היינו היכי דאמרה לכשר נבעלתי אבל היכי דאמרה לא נבעלתי או אינה יודעת ממי אפילו ר"ג מודה עכ"ל ומרהיטת לשונם משמע קצת שגם ר"ג לית לי' הך חזקה דבודקת ומזנה ורק מטעם ברי נאמנת ותקשי ע"ז קו' תוס' בכתובת שם מ"ש משבוי' שאינה נאמנת אף שאמרה ג"כ ברי שהיא טהורה ודוחק לומר דנחתו לשיטת נמוקי יוסף ופ"י שאביא לקמן והמעיין בתוס' כתובת דף י"ג ע"ב ד"ה מסייע דלית לי' סברתם ולכאורה י"ל דסובר רבינו יצחק דהיכי שא"י ממי ליכא חזקה דבודקת ומזנה, ולפ"ז כשמתה או באלמת חולק על רמב"ם וטוש"ע והוא דוחק, ואולי סובר דרובא עדיף מב' חזקות לכן בעינן גם ברי אך כיון שלא נזכר כלל בדברי ר"ג חזקה זו משמע דרבינו יצחק חולק בזה על תוס' כתובת ובע"כ סובר כשיטת הנ"י ופ"י שאביא לקמן בס"ד וע"ע בתוס' במס' יבמות דף פ"ח ע"א ד"ה רישא:

פרט ב

יבואר ביאור שיטת תוס' בענין הך חזקה דבודקת ומזנה:

ג בספר פני יהושע מקשה לשיטת תוס' לטעם הנ"ל הא היכי דהיא אנוסה לא שייך בודקת ומזנה, כמ"ש תוס' בד"ה כמאן אכתי קשה אמאי נאמנת לר"ג בסיפא בראוה מעוברת אף ברוב פסולין, הא אית לן למימר דאוקמא למעוברת בחזקת כשרות שלא זינתה ברצון רק שנאנסה ותו לא שייך בודקת ומזנה ודמי לשבוי' שאינה נאמנת בברי נגד רובא וברישא בראוה שנבעלה יש לומר שראו שהי' ברצון משא"כ בסיפא והניח בקו' ובע"כ כוונתו אף שכתבו תוס' בדף ט' ע"א ד"ה ואבע"א דרובא הוא ברצון מ"מ הוי רק רוב מדרבנן כמ"ש תוס' שם, והיאך מהני חזקה דבודקת ומזנה להקל באיסור דאורייתא ברוב פסולין דרוב פסולין הוא רוב דאורייתא וחזקה דבודקת ומזנה בכה"ג הוי רק חזקה מדרבנן כיון שבא מכח רוב דרבנן, ונלענ"ד ליישב ונקדים סוגי' דכתובת דף ט' ע"א אמר ר' אליעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ומקשה הס"ס אמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון, ומשני בתי' בתרא כגון שקיבל אביה קדושין בפחותה משלשה שנים, וכתבו תוס' ד"ה אבע"א וז"ל וא"ת נוקי בחזקת היתר לבעלה, ויש לומר דאונסא קלא אית לי' כדאי' בירושלמי, והשתא דליכא קלא הו"ל רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף, וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא דמי דלא נשאר אלא חד ספק ספק תחתיו ובהא לא שייך לוקמי בחזקת היתר ואומר ר"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן והלכך במקום ס"ס שרי, ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא יע"ש אמנם בירושלמי מבואר להדי' דס"ל דרובא דברצון הוי רוב גמור מן התורה דאונסא אית לי' קלא, דאי' שם אמר ר' אילא בשם ר' אליעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימא משום ספק סוטה, וחש לומר שמא אנוסה הוא קול יוצא לאנוסה, ואפי' תחוש לה משום אונסה לא ספק אחד ספק אנוסה ספק פתותה ודבר תורה להחמיר, אמר ר' יוסי ואילו תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספ' עד שלא נתארסה שתי ספיקות מדברי תורה להקל ופי' הראשונים זלה"ה הובא בשיטה מקובצת שם ונמשך אחריהם בספר קרבן העדה, דמ"ש ואפי' תחוש הוא קו' למה לי טעמא משום קול יוצא לאנוסה הא אפילו חומשין לאנוסה ג"כ אסורה מטעם ספיקא דאורייתא, ומשני ר' יוסי אילו לא הי' אומר הטעם משום דקול יוצא לאנוסה הי' מותרת מטעם ס"ס ומוכרח לומר הטעם דקול יוצא לאנוסה כדי להורות אפילו היכי דיש ספק ספיקא אסורה, ובע"כ סובר רובא דברצון הוי רוב גמור מן התורה כיון דלא מהני אפי' ספק ספיקא וחולק עם תלמודא דידן הגם שראיתי בס' הפלאה שכתב דברים נחמדים בחריפות ליישב שיהי' עולה בקנה אחד, אבל הוא דרך פלפול ובפשטות נראה כמ"ש הראשונים זלה"ה, ואולם לענ"ד יש ליישב קו' תוס' הנ"ל על ר' אליעזר ואפשר לכוין כן בכוונת התוס' בתירוצם, ומתוך כך נולד לנו דבר חדש בהאי רובא דאונסא אית לי' קול דהנה כד הוינא טלי' הקשיתי לשאול בהא דמקשה הש"ס על ר"א ואמאי ס"ס הוא כו', הא קיי"ל בכתובת דף ע"ה ע"ב דאמרינן חזקה כאן נמצא וכאן הי' א"כ מן הסתם הי' תחתיו כי אין מחזיקין מרשות לרשות ודלמא איירי ביש שהות אחר החופה, ולאחר העיון מצאתי ראיתי שהרגיש בזה בס' הפלאה בחידושיו לכתובת דף ב' ע"א תוס' ד"ה שאם ורצה לומר שקו' הש"ס הוא לר' אליעזר לשיטתו דמשמע דלית לי' חזקה זו דמשני תברא יע"ש, ולענ"ד אכתי קשה כי חזקה זו משמע בהרבה דוכתי בש"ס דהוי חזקה, והא דנייד מתי' רבא יש לומר מכח קו' אביי שם דבתי' רבא שם בענין חזקות נתקשו תוס' בדף ע"ו ע"א בד"ה וחדא, וראי' לזה דהא רב אשי תירץ ג"כ תירץ אחר, ואם איתא דר' אשי חולק על רבא אמאי קיי"ל להלכה דאמרינן הך חזקה כדאי' בא"ח סי' תס"ו הא קיי"ל כרב אשי דבתרא הוא, וכבר העיר בזה הנמוקי יוסף במס' יבמות דף קי"ו וז"ל וא"ת היאך פסקינן הכא כרבא מטעם כאן נמצא וכאן הי' והא בפ' המדיר שהוא עיקר טעמא דרבא לא פסקינן כוותי' אלא כרב אשי דלית לי' דרבא ויש לומר דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עגונה אמרינן וכדאמרינן להוציא ממון מחזקתו לא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' וגבי שטרי נאנו בר חבי שיש רגלים לדבר לומר כאן נמצא וכאן הי' אמרינן ואין כל המקומות וכל הדברים שווי' בענין זה יע"ש ואף שכתב משום עגונא קושטא דמילתא נקיט ה"ה בעלמא היכי שאינו להוציא ממון מחזקתו אמרינן כאן נמצא וכאן הי' כמו דקיי"ל בכל מקום וא"כ הכא בפ"פ דהוי מילי דאיסורא הד"ק הנ"ל לדוכתי' ועלה בדעתי להביא ראי' לשיטת רשב"א המובא ברמ"א ביו"ד סי' ק"י סעיף ט' בהג"ה דאמרינן ספק ספיקא אפילו נגד חזקת איסור ודלא כאו"ה ועיין בטו"ז סע"ק ט"ו וש"ך סע"ק כ"ז והטעם דס"ס הוא מטעם רוב דספק אחד משווי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהי' רוב ורובא עדיף מחזקה, ועיין בס' פרי חדש שם, ושפיר מקשה הש"ס, ואולם אכתי הקו' במ"ע, דהנה ראיתי בס' פרי מגדים בשפתי דעת כללי ס"ס ס"ק כ"ח שכתב סברה נכונה להמבין דהא דס"ס עדיף מחזקה זה היינו היכי ששני ספיקות הם נגד חזקה שייך לומר שמצרפין הספיקות שיהי' בגדר רובא לסתור החזקה כיון ששני הספיקות סותרין החזקה, אבל אם רק ספק אחד סותר החזקה המשל ששחט בסכין והלך כל הסכין ושחט רק רוב משוער דליכא אלא חדא ספיקא שמא במשהו לאחר הרוב ואח"כ נתערב ולא נודע בהא אפשר לכ"ע דספיקא כמאן דליתא דמי דנגד ספק אחד סותר החזקה והחזקה הוא בכל מקום בודאי ודוקא כששני ספיקות הם נגד חזקה שייך לומר שגורם שיהי' בגדר רוב עכ"ד פח"ח, ובכללי ס"ס יבואר בעזה"י דין זה באריכות, וא"כ ה"נ חזקה דכאן נמצא וכ"ה שהי' תחתיו סותר רק ספק אחד ועל ספק ב' שמא הי' באונס שמא ברצון ליכא סתירה ולא שייך לצרף הספיקות שיהי' בגדר רובא לסתור החזקה דנגד ספק אחד עדיף החזקה ולא נשאר רק ספק באונס ספק ברצון והדק"ל:

לכן נראה לענ"ד דיש להבין כוונת הירושלמי מ"ש דאונסא אית לי' קלא התינח אם ידוע שהזנות הי' כאן במקום שטענו וליכא קלא מוכח שהי' ברצון מדלית לי' קלא הא אינו ידוע כלל מקום הזנות ואולי במקום הזנות באמת איכא קלא שהי' באונס או דנבעלה בשדה דליכא קלא עיין ברמב"ם בפ"א מנערה בתולה ה"א ואחר שכתבתי קונטרס הלז שמעתי מגדול אחד המיוחד בדורינו שהכוונה שדרכה לספר את המאורע בפני קרובתיה מנייהו נפקא קלא ובעיני סברא זו לא הובררה דמה"ת תספר מילתא דכסופא לה כמ"ש הר"ן במס' גדרים ד"צ ע"ב וגם דוחק משום זה יהי' רובא) וצריך לומר כיון דקיי"ל כאן נמצא וכאן הי' וכתב הב"ש סימן ו' סע"ק ל"ד וז"ל ומשמע מכל הפוסקים כשהי' במקום זה ונתעברה ואיכא במקום זה תרי רובא לא חיישינן שמא הי' הזנות במקום אחר אשר אין שם תרי רובא אלא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' הזנות יע"ש א"כ כמו דאמרינן כ"נ וכ"ה לענין רשויות, כמו כן לענין מקום דשם חזקה חד הוא ושפיר כתב הירושלמי כיון דבע"כ הזנות הי' במקום הנשואין וליכא קלא מוכח שהי' ברצון ועל ידי זה בא רובא דברצון, באופן דעיקר רובא דברצון בא על ידי חזקה דכאן נמצא וכאן הי' כיון דהזנות הי' כאן אם הי' באונס אית לי' קלא וא"כ לק"מ קו' הפלאה דשפיר מקשה הש"ס ואמאי ס"ס היא ואף דאיכא חזקה דכאן נמצא וכאן הי' מ"מ עדיף ס"ס שהוא מטעם רובא דעדיף מחזקה, דמצרפינן הספיקות דחזקה זו סותר לשני ספיקות דנגד ספק תחתיו איכא חזקה כאן נמצא וכ"ה שבע"כ הי' תחתיו, ונגד ספק באונס ספק ברצון איכא חזקה כ"נ וכ"ה בזנות ובע"כ הי' ברצון מדלית לי' קלא ואף שנגד ספק תחתיו חזקה כ"נ וכ"ה הוא על הרשות ונגד ספק אונס החזקה הוא על מקום מ"מ שם חזקה כ"נ וכ"ה חד הוא לומר שהי' ברשות זה וגם שהי' ברצון כי הכל הוא מענין חזקה כ"נ וכ"ה לומר שאין מחזיקין מרשות לרשות וממקום למקום וכמו דמוכח להמעיין בש"ס ופוסקים בעניני חזקות וכיון ששני ספיקות סותרים לחזקה הוי בגדר רובא דעדיף מחזקה דהספיקות חזי לאצטרופי לסתור החזקה כיון שיש שייכות זה לזה וא"ש וא"כ מיושב ג"כ קו' תוס' הנ"ל על תלמודא דידן דשפיר יש לחלק בין ספק אחד לשני ספיקות דבספק אחד הוי רובא דברצון רוב גמור כיון דאמרינן חזקה כאן נמצא וכאן הי' מוכח שהי' ברצון מדלית לי' קול כיון שהי' הזנות כאן, משא"כ בספק ספיקא דליכא חזקה דכאן נמצא וכ"ה כיון שהספיקות תרווייהו סותרים לחזקה דס"ס עדיף מחזקה היכי ששני ספיקות סותרים לחזקה ממילא ליכא רובא דברצון דהא כיון דלא אמרינן כאן נמצא וכ"ה דנסתר ע"י ס"ס ליכא הוכחה שהי' ברצון מדלית לי' קלא דאולי הי' הזנות במקום אחר ואפשר הי' לכוון כן בלשון תוס' אך מ"ש שרובא דברצון הוא רוב מדרבנן הוא למותר ומ"מ הדברים מצד עצמן נכונים, ולפ"ז מיושב קו' פ"י הנ"ל על תוס' ד"ה השבתנו די"ל תוס' כאן סוברים דרוב דברצון הוי רוב גמור מן התורה ואף שלעיל בדף ט' לא כתבו כן ידוע שהרבה בעלי תוס' היו (ותוס' שם בדף ט' אית להו טעמים אחרים שיבוארו לקמן לר"ג) וא"כ שפיר כתבו דגם בראוה מעוברת איכא חזקה דבודקת ומזנית דאנן קיי"ל כאן נמצא וכאן הי' כמ"ש הב"ש בסי' ו' סע"ק ל"ד הנ"ל היכי שנתעברה בעיר אמרינן כאן הי' הזנות בעיר שנמצאת מעוברת וכיון דליכא קלא מוכח שהי' ברצון וכיון שהוא ברצון שייך בודקת ומזנית לכן אפי' ברוב פסולין מכשיר ר"ג וא"ש:

פרט ג

יבואר ביאור סוגי' הש"ס דכתו' די"ג ע"א לפי דברי תוס' דאיכא חזקה דבודקת ומזנה ולפי דברינו הנ"ל:

ד לכאורה קשה לפי דברינו הנ"ל בהא דאי' שם בש"ס מאי מדברת זעירי אמר נסתרה רב אסי אמר נבעלה, ומקשה הש"ס בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת, אלא לרב אסי תרתי למה לי, ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, אלא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מאי איכא למימר, ומשני ר' אסי סובר כמאן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה יע"ש ולפי דברינו קשה מאי מקשה הא הו"מ לומר בפשיטות אפי' לרב אסי תני מדברת שראוהו שנבעלה ברצון להודיעך כחו דר' יהושע אפי' בכה"ג דיש לומר בודקת ומזנה מ"מ א"נ דלית לי' חזקה זו, ובסיפא בראוה מעוברת להודיעך כחו דר"ג אפי' בכה"ג שייך חזקה בודקת ומזנית דסד"א דלא אמרינן כאן נמצא וב"ה ואולי הי' באונס ולא שייך בודקת קמ"ל דאמרינן כ"נ וכ"ה וכאן נמצאת מעוברת וכאן הי' הזנות בעיר וכיון דליכא קלא מסתמא הי' ברצון ושייך בודקת ומזנה לכן נאמנת שנבעלה לכשר אף ברוב פסולין, מיהו קו' זו גם לולי דברינו הנאמרים בפרט ב' קשה דהנה הרמב"ם בפרק א' מנערה בתולה הלכה א' כתב וז"ל כל הנבעלת בשדה הוי בחזקת אנוסה ודנין אותה בדין אנוסה עד שיעידו עדים שברצון נבעלה וכל הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיביאו עדים שהיא אנוסה כגון ששלף חרבו, וראב"ד השיג ע"ז וז"ל חזקה זו מה תועלת יש בה כו' ואם לענין ג' דברים אם יש טענה ביניהם זה כלל גדול בדין המע"ה יע"ש ותי' בכ"מ בשם מגדול עוז שנ"מ שראו עדים מרחוק שוכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון ואם הי' בעיר חזקה שהיא מפותה ובשדה חזקה שהיא אנוסה וא"כ לרמב"ם קשה ג"כ קו' הנ"ל די"ל רישא רבותא לר' יהושע אף שבודאי הי' ברצון כיון שהי' בעיר מסתמא הי' ברצון וי"ל בודקת ומזנה ל"מ, וסיפא רבותא לר"ג אף שלא ראוה שנבעלה ויש לחוש שמא נבעלה בשדה באונס קמ"ל כ"נ וכ"ה הזנות בעיר וכיון שהי' בעיר וליכא קלא מוכח שהי' ברצון ושייך בודקת ומזנה, והנה לכאורה קשה לרמב"ם ג"כ מהא דמקשה הש"ס שם לרב אסי דאמר נבעלה מברייתא דראוה שנכנסה עם אחד לסתר או לחורבה (פירש"י סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות) ואמרו לה מה טיבו של איש הוא כהן ונחלקו התנאים אי נאמנת ואי היינו נבעלה תרתי למה לי ומשני חדא חורבה דמתא וחדא לחורבה דדברא פירש"י חורבה דמתא סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובא ישראל כשרים קאמר, חורבה דדברא ספק אחד מסוף העולם בא לכאן ורוב עולם נכרים הפוסלים לאשה בביאה יע"ש וקמ"ל אפי' ברוב פסולין ותיקשי הא משמע בברייתא לא אמרו העדים שראוה שנבעלה ברצון רק ראו שנכנס לשם וכיון דהוי מקום לזנות הוי כראו כמו דמשמע מלשון רש"י ועכ"פ לא ראו הבעילה א"כ קשה לרב אסי כיון דליכא מגו דהוי כראו דנבעלה אמאי נאמנת בחורבה דדברא שנבעלה לכשר הא רוב פסולין אצלה ואי משום חזקה בודקת ומזנה הא כיון שהי' בשדה היא בחזקת אנוסה ולא שייך בודקת ומזנה ובשלמא במתני' א"ש דאף ברוב פסולין נאמנת דברישא י"ל שראוה שנבעלה ברצון ובסיפא ראוה מעוברת אף שלא ידעינן באיזה מקום הי' הבעילה מ"מ אמרינן כ"נ וכ"ה זנות וכיון שנמצאת בעיר מעוברת בודאי הי' הבעילה בעיר והי' ברצון כיון שהי' בעיר ואיכא חזקה דבודקת ומזנה אפי' אי איירי בעיר שרוב פסולין אבל בברייתא הלז קשה אבל ז"א דאף שפירש"י לחורבה סתמא דמילתא שהוא מקום לזנות מ"מ לרב אשי דלית לי' מעלה עשו ביוחסין ושוה לאשת איש והתם קיי"ל דאין אוסרין על היחוד אפי' ביחוד חורבה שהוא מקום לזנות עד שראו הבעילה דסתמא אי' בש"ס ופוסקים או בק"וס ובע"כ מ"ש דש"י כן דהוי קשה לי' למה לא פי' להדי' שראו שנבעלה לכן פירש שנקיט לישנא מעליא כיון דאותו מקום הוא לבעלה הוי כמפורש בברייתא שראו שנבעלה וא"כ שפיר י"ל אפי' בחורבה דדברא מיירי שעמדו בקרוב וראו שהי' ברצון ואיכא חזקה דבודקת ומזנה כיון שהי' ברצון אבל קושי' הנ"ל קשה על הרמב"ם, ואין לומר דכוונת הש"ס בקו' הנ"ל לפי מאי דאי' בקדושין דע"ד ע"א דמקשה הש"ס על רבינו הקדוש אמאי לא נזכר גם דברי אבא שאול במתני' שסובר כר"ג ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ומקשה הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתי לאשמועינן, ומשני דאבא שאול עדיפא מדר"ג דאי מהתם הו"א דרוב כשרין אצלה קמש"ל א"ש אפי' ברוב פסולין, ומבואר בתוס' שם ד"ה אי וכאן בד"ה מכשיר משום דמתני' דידן לא אשמעינן ר"ג מידי אפי' ברוב פסולין וא"כ לפי דברינו אי נימא דקמ"ל ר"ג דחזקה בודקת ומזנה מהני נגד רוב פסולין, תיקשי קו' הש"ס הנ"ל דז"א דהא עיקר קו' הש"ס כאן על רב אסי הוא לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וא"כ שפיר י"ל כתי' הש"ס שם מעיקרא דקמ"ל לאבא שאול אפי' בבת, ונראה לענ"ד ליישב דהנה לקמן אי' אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר אפי' בבתה ר' אלעזר אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אמר רבה מ"ט דר"א בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקת כשרות, ובביאור הדברים יבואר באי"ה לקמן בפרט ו' יע"ש, ואולם קשה ניהו דלית לה חזקת כשרות מ"מ הא איכא חזקה דבודקת ומזנה אמאי לא מהני לבת דנסתר הטעם שכתבתי שם דלא דמי כלל לחזקת כשרות דחזקה זו הוא חזקה שאינה פוסקת שגם עכשיו יש לנו חזקה זו והוא בהוכחה שאומרת אמת ומ"ש היא או הבת, לכן נראה דמכאן מוכח דלית לי' לר' אליעזר חזקה כ"נ וכ"ה ולכן נייד במס' כתובת דף ע"ה מתי' רבא וגם לפי דברי הב"ש בסי' ו' תלי' במחלוקת חזקי' ור' יוחנן בנדה שם ומאן דסובר מחזיקין איסור ממקום למקום לית לי' חזקה כאן נמצא וכ"ה ואף שראהו כאן מעוברת חיישינן שזנות הי' במקום אחר ושפיר יש לומר שהי' במקום אחר והי' אונס דסברא הנ"ל מוכרע מצד הסברא דלא שייך לומר שאונסא אית לי' קלא כ"א היכי שאמרינן שהי' כאן (ואף לפי דברינו כעת בלא"ה לק"מ קו' הפלאה בפרט ב' מ"מ סברא זו הלז נכונה מצד עצמה) והיכי דיש לחוש שהי' במקום אחר שפיר יש לומר שהי' באונס וממילא ליכא חזקה דבודקת ומזנה, ולא נשאר רק חזקת כשרות ול"מ לבת, ואין להקשות לפ"ז קשה על ר' אלעזר קו' תוס' בד"ה השבתנו, אמאי נאמנת אפי' ברוב פסולין הא דמי לשבוי' כיון דלית לי' חזקה שבודקת ומזנה, ז"א די"ל אליבא דר"א כסברת נ"י ופ"י שאביא לקמן בפרט ה' דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת היתר והוי פלגא ופלגא מהני ברי דידה ושאני שבוי' דרובם ככולם פרוצים בעריות דלא שייך סמוך כו' ותוס' שכתבו חזקה דבודקת ומזנה הוא אליבא דר' יוחנן דקי"ל כוותי' אין אנו אחראין לומר דר"ג ור"א סוברי' סמוך מיעוטא לחזקה כר' מאיר כיון דיש לומר דסוברים אפי' כחכמים דר' מאיר דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואף דר"ג משמע דסובר בחולין דף ו' ע"א כר' מאיר כמ"ש בפ"י מ"מ ניחא להו לומר הטעם גם לדידן דקיי"ל כר"ג וקיי"ל כחכמים דר' מאיר דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לקולא ותיקשי הלכתא אהלכתא ההכרח לומר הטעם דבודקת ומזנית ובאמת י"ל מה"ט מהני גם לבת ולפ"ז דמוכח דר"א לית לי' כ"נ וכ"ה דאי יסבור כ"נ וכ"ה תיקשי אמאי לא מכשיר ר"ג גם הבת דהא יש הוכחה שהי' ברצון מדליכא קול שפיר מקשה הש"ס בכתובת דף ט' ע"א לר"א לשיטתו ולק"מ קו' הפלאה הנזכר בפרט ב' וא"כ לפ"ז מיושב ג"כ קו' הנ"ל דשפיר מקשה הש"ס על רב אסי דמאן דסובר פוסל בבתה בע"כ לית לי' חזקה כ"נ וכ"ה ועיקר קו' הש"ס הוא רק אי יסבור כר"א כנ"ל וא"ש:

ה אמנם לפי זה קשה לשיטת תוס' הנ"ל לר' יוחנן לפמ"ש הב"ש בסי' ו' דילפינן איסור מטומאה לענין זה ומאן דסובר מחזיקין טומאה ממקום למקום בע"כ לית לי' חזקה כ"נ וכ"ה ומחזיקין זנות ממקום למקום ור' יוחנן סובר בנדה דף ד' דמחזיקין טומאה ממקום למקום, וא"כ קשה לשיטתו קו' התוס' אמאי בראוה מעוברת סובר ד"ג דנאמנת אפי' ברוב פסולין מ"ש משבוי' דהא ליכא חזקה דבודקת ומזנה כיון שלא ראוה מקום הבעילה יש לחוש אולי הי' הזנות במקום אחר ושם נאנסה ולכן ליכא כאן קול שהי' באונס, ובאונס לא שייך בודקת ומזנה, וכיון דרוב פסולין הוא ודאי וחזקה דבודקת הוא ספק אם יש לפנינו חזקה אין ספק מוציא מידי וודאי, ואין לומר דס"ל לתוס' כמ"ש הב"ש בסימן ז' ס"ק ל"ט בשיטת הר"ן והמ"מ דאינה נאמנת ברוב פסולין רק כשיש ספק אם אזלה לבועל אבל אי ברור דהלך הבועל אצלה ואיכא רוב פסולים אינה נאמנת כמו כן יש לומר בשיטת תוס' שאף שלא נחתו לסברת הפוסקים הנ"ל מ"מ בדין זה יש לומר דסוברים כוותייהו, וא"ש דברי ר"ג אף לר' יוחנן לשיטתו דאפי' בראוה מעוברת כיון שעדי' לא ראו הביאה רק שהיא מעוברת לפנינו ויש ספק אם הי' רוב דלמא אזלא לבועל והוי קבוע וכמו דחזקה בודקת ומזנה הוא ספק איכא ספק גם ברוב ולכן מהני ברי שלה ול"ד לשבוי' דהתם בודאי אומרת נגד רוב דלא שייך התם קבוע לענין רוב נכרים פרוצים בעדיות ומיעוטא שאינם פרוצים לא ניכר מי הוא פרוץ מי אינו פרוץ ובכה"ג ל"ש קבוע כמ"ש תוס' בנזיר דף י"ב וכן מצאתי סברא זו בס' בית מאיר דשם לא הוי קבוע, דזה אינו דא"כ למה לתוס' לחדש הך חזקה דבודק' ומזנה לר"ג שהוא נגד סתימת הש"ס הא הו"מ לומר בפשיטות דל"ד לשבוי' דאומרת בודאי נגד רוב ל"מ ברי בצירוף חזקת היתר שלה דרובא עדיף משא"כ הכא אף דרוב פסולין אצלה מ"מ איכא ספק דלמא אזלה לגבי' דהכא הוי קבוע דאו' דאו"ה ניכר לעצמו ואיכא ספק אם יש כאן רוב פסולין וחזקת היתר שלה הוא ודאי אמרינן ודאי חזקה עדיף מספק רוב אע"כ דלא נחתו לסברת ב"ש והבינו אפי' כשברור שרוב פסולין אצלה שהלך הבועל לגבה מ"מ נאמנת לכן הוכרחו לחדש לר"ג חזקה דבודקת ומזנה וא"כ קשה קו' הנ"ל לר' יוחנן לשיטתו קמה קו' תוס' בד"ה השבתנו מ"ש משבוי':

ולולי דברי תוס' נלענ"ד ליישב קו' תוספת דהנה יש לברר אי אמרינן מגו במקום רוב, וראיתי בתוס' כתובת דף י"ו ע"א בד"ה כיון בהא דמקשה הש"ס כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתי עדים מאי הוי כתבו לרב פריך דאית לי' הולכין בממון אחר רוב והקשה בחידושי פני יהושע דלרב ודאי לק"מ דהא רב אית לי' דבמעשה ב"ד יכול לטעון פרעתי כמ"ש תוס' בדף פ"ט בד"ה הוציאה וא"כ א"ש דאי ליכא עידי הינומא הבעל נאמן דאלמנה היתה במגו דאי בעי הוי מצי למיטען פרעתי כמ"ש תוס' בד"ה דאי וכתב ליישב בדוחק דפריך למאן דאית לי' כרב בחדא ופליג עלה בחדא יע"ש, ואולם אי נימא דלא אמרינן מגו במקום רוב קושי' הש"ס בפשיטות לרב גופא שוב ראיתי בתוס' ב"ב דף צ"ב ע"ב ד"ה ואמאי שהקשו קו' פ"י בהא דמקשה שם ג"כ קו' זו לרב הקשו נימא דנאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי וע"כ בדליכא כתובה איירי דאי איכא כתובה ניחזי מאי דכתב בה ותי' דאליבא דרב קיימי דאמר בכתובת דפ"ט גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת יע"ש, נשמע דתוס' סוברים דאמרינן מגו במקום רוב, מיהו יש לדחות דשאני התם דיש להמוחזק מגו מהני אפי' במקום רוב דמגו בצירוף חזקת ממון עדיף מרוב דהא לשמואל אפי' רוב לבד ל"מ להוציא ממון מחזקתו אבל בעלמא היכי דמגו סותר לרוב י"ל דלא מהני דרוב אלים טפי ממגו ועיין ב"ב דף ו' ע"א וכתובת די"ט ע"א בתוס' שם מיהו למ"ד דמגו מהני להוציא ממון כדאי' בב"ב דף ל"ב ורוב ל"מ להוציא ממון משמע דמגו עדיף מרוב אבל לרוב הפוסקי' דלא אמרינן מגו להוציא לא מוכח, ואדרבא משמע דרוב עדיף כיון דרוב עדיף מחזקה ובכמה דוכתי' לא אמרינן מגו במקום חזקה מכ"ש דלא אמרינן מגו במקום רוב, וכן משמע בש"ות הר"אש כלל פ"ב שהביא עובדא דנהר פקוד בב"מ דף פ"א וכתב וי"ל והלכה כאביי אע"ג דאיכא מגו לא מיהמן משום דאנן סהדי דבכל עידן איכא מיא באורחא דנהר פקוד ואע"ג דעדות ממש ליכא שהי' שם מים בשעה שהלך זה אלא שרוב פעמים מצוי שם מים הוי מגו במקום עדים יע"ש הרי שסובר דמגו במקום רוב הוי כמגו במקום עדים, וראיתי בס' א"ות בכללי מגו סימן פ"ב ס"ק ל"ה ששקיל וטרי בהך דינא אי אמדינן מגו במקום רוב והביא ג"כ דברי תוס' בב"ב יע"ש שלא החליט וכבר כתבתי הנלענ"ד וגם לא הביא דברי ש"ות הר"אש הנ"ל ובאמת אין לפשוט ממה דקיי"ל דלא אמרינן מגו במקום חזקה דלאו כל חזקות שווין ויש חזקות דעדיפא מרובא דמהני אפי' להוציא ממון כמו חזקה דאתיא מכח סברא ורובא ל"מ להוציא ממון לכן דין הלז לא ברור אי אמרינן מגו במקום רוב מיהו נראה אף אי נימא דלא אמרינן מגו במקום רוב מ"מ יש לומר דאמרינן מגו בעיקר רוב דהיינו היכי שרוב בא רק מפיו ולולי דיבורו הי' לנו ספק אם יש רוב ואותו אדם שאומר שהוא רוב המגרע כחו יש לו מגו בעיקר רוב מהני המגו וראיה לזה דהא רוב לא עדיף מעדים, ולפמ"ש הסמ"ע בחושן משפט סימן ע"א סע"ק ה' וש"ך שם סע"ק ד' אף דלא אמרינן מגו במקום עדים מ"מ אמרינן מגו בעיקר עדים היכי שאנן סהדי בא רק מפיו יע"ש היטב וה"ה לענין רוב וא"כ לק"מ קו' תוס' די"ל דהכא איירי אף שרוב פסולין מ"מ איכא ספק אם הלך הבועל אצלה או להיפך כמ"ש הב"ש בסי' ד' סע"ק ל"ט לכן אף שאומרת שהלך הבועל אצלה וכיון שרוב פסולין אצלה אמרינן כל דפריש מרובא פריש מ"מ נאמנת שלכשר נבעלה וממיעוט פריש הבועל דכיון דיש לה מגו בעיקר רוב דהו"מ לומר שהלכה לגבי בועל דהוי קבוע ומגו מהני לר"ג כמ"ש תוס' בדף י"ד ע"ב ד"ה כמאן ולא הוי מגו במקום רוב דלולי דבורה איכא ספק מי אזל בא הרוב רק מפיה נאמנת במגו, משא"כ בשבוי' דאיכא ודאי רוב ולית לה מגו לכן אינה נאמנת בברי נגד ודאי רוב ולפ"ז יש ליישב גם שיטת תוס' הא שכתבו הטעם משום חזקה דבודקת ומזנה היינו לדידן דקיי"ל דאמרינן כ"נ וכ"ה כמ"ש הב"ש ניחא להו לומר אפי' בראוה שנבעלה והלך הבועל אצלה דאיכא ודאי רוב ולית לה מגו, מ"מ נאמנת כי מסתימת לשון ריב"ל שאמר מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין משמע אפי' כשברור שאומרת נגד רוב בין בראוה מעוברת ובין בראוה שנבעלה והלך הבועל אצלה לכן כתבו הטעם משום בודקת ומזנה אבל עכ"פ לק"מ לר' יוחנן דר"י י"ל דסובר שר"ג לא מכשיר ברוב פסולין רק כשיש לו מגו בעיקר רוב וא"ש:

ו ואכתי איכא למידק לשיטת תוס' דנתבאר מדבריהם להלכה סוברים דר"ג מכשיר אפי' כשודאי רוב פסולין אצלה שהלך הבועל אצלה מ"מ נאמנת א"כ מאי מקשה הש"ס לרב אסי תרתי למה לי אי יסבור כמאן דסובר דר"ג דמכשיר בה פוסל בבתה, הא יש לומר דקמ"ל רבותא בתרווייהו בבי ואומר דרצה להורות לן דר"ג מכשיר ברוב פסולין אף כשודאי הלך הבועל אצלה מ"מ נאמנת משום חזקה בודקת ומזנה ומסיפא דראוה מעוברת לא נשמע דסד"א דוקא התם שאין עדי' יודעין מבעילה אף שמיירי בכל גווני אפי' כשרוב העיר שהיא דרה שם הם פסולין ומסתמא כאן נמצאת מעוברת כאן הי' הזנות כמ"ש הב"ש ותו אפי' אי לא אמרינן כ"נ וכ"ה איכא ג"כ רוב פסולין דרובא דעלמא הם נכרים מ"מ כיון שא"י מי הלך אצל מי ליכא רק ספק רוב י"ל בכה"ג סובר ר"ג דנאמנת בכל גווני לא מבעי' אי אומרת שאזלה לגבי דבועל דהוי קבוע בודאי נאמנת כיון דאיכא ספק השקול מהני ברי שלה כדין ספק איסורין שבעל דבר נאמן דהא לפי דבריה ליכא רוב פסולין, וגם לולי דבריה איכא ספק ברוב ומכ"ש שחזקת היתר מסייע לה דעדיף מעלמא רק אפי' אי טוענת שהלך הבועל לגבה רק שפריש ממיעוט כשרים מ"מ נאמנת במגו משום דהוי מגו בעיקר רוב אבל היכי שידוע שהלך הבועל לגבה ואיכא רוב פסולים סד"א דמודה רבן גמליאל שאינה נאמנת כיון דלית לה מגו דלא אמרינן חזקה בודקת ומזנה קמ"ל רישא אף שראוה שנבעלה ושהלך הבועל אצלה מ"מ נאמנת לר"ג משום חזקה בודקת ומזנה, וע"כ רישא רבותא לר"ג וסיפא רבותא לר' יהושע אף דאית לה מגו אינה נאמנת הגם אליבא דרב אסי אית לי' לר' יהושע מגו דהא בנסתרה מודה ר' יהושע דנאמנת לומר לכשר נבעלתי במגו דלא נבעלתי, היינו ברוב כשרים דהיכי דליכא מגו פוסל ר' יהושע אפי' ברוב כשרים כמו דאמר ריב"ל והיכי דאית לה מגו מודה דלא עשו מעלה ביוחסין היכי דאית לה מגו לאצטרופי, כעין דאי' בדף ט"ו דלא עשו מעלה ביוחסין בתרי רובי אבל היכי שרוב פסולין אללה והיא אומרת לכשר נבעלתי אף שיש לה מגו דלא נבעלתי סובר ר' יהושע דאינה נאמנת משום דהוי מגו במקום רוב מה"ט סובר בסיפא אף שיט לה מגו שהי' קבוע אינה נאמנת כיון שטענה שטוענת עכשיו הוא נגד רוב לא אמרינן אפי' מגו בעיקר רוב (והמעיין היטב במס' כתובת דף י"ט ע"א בגמ' וברש"י ד"ה אין יראה דהא כללא אי אמרינן מגו בעיקר אנן סהדי לא מוכרח ולכאורה לרש"י שם הוא מחלוקת תנאים) וא"ל דא"כ קמה קו' הש"ס בקידושין דף ע"ד על ר' למה לא סתים דברי אבא שאול במתני' דידן כיון דגם ר"ג מכשיר אפי' בודאי רוב פסולין דז"א כיון דסובר כמאן דסובר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה בלא"ה ניחא כדאי' שם דקמ"ל אבא שאול להכשיר הבת מיהו י"ל דלא ניחא לש"ס לומר לאפושי מחלוקת בין ר"ג לר' יהושע שיסבור ר"י דלא אמרינן מגו בעיקר רוב כיון דאפשר לומר דרב אסי סובר כר' יוחנן דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה כיון דהלכה כוותי' הא עדיפא לש"ס לתרץ:

פרט ד

יבואר ביאור דברי תוס' וסיעתם בהך חזקה דבודקת:

ז יש לחקור בכוונת רבותינו בעלי תוס' במה שכיילו לן לר"ג איכא חזקה דבודקת ומזנה, לכאורה הוא נגד הסברא והשכל כיון דאיסורין שווין אם נבעלה לכשר או נבעלה לפסול, רק שבאם תינשא לכהן א"כ מנלן דבעת הזנות הי' מסיקא אדעתא לינשא לכהן דלמא יצרה תקפה לבעול לפסול, והי' דעתה להנשא לישראל ועכשיו נשתנה דעתה, ומנלן דאמרינן הוכיח סופה ע"ת, עיין בחולין דף ל"ט, ומלשון תוס' משמע להדי' שבעת הזנות בודקת ומזנה והא נגד הסברא ולכאורה יש לומר כוונת תוס' והנה הראשונים נחלקו עם הרמב"ם זלה"ה רמב"ם בפ"ט מא"ב הלכה א' כתב וז"ל אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראל שנשא ממזרת כיון שבעלו אחר בקידושין לוקין קידש ולא בעל אינו לוקה בעל ולא קידש אינן לוקין משום ממזרת שאין לך בכל חייבי לאוין מי שילקה על בעילה בלא קדושין אלא כה"ג באלמנה עכ"ל וכתב ה"המ שם וז"ל ומ"מ רבינו בעל ולא קידש אינו לוקה משום ממזרת ר"ל שאינו לוקה משום ממזרת אבל לוקה משום פנוי' וכמ"ש בפ"א מאישות שהבועל אשה שלא לשם קדושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדישה, אבל משום לאו דממזרת אינה לוקה שאין לך בכל חייבי לאוין מי שילקה על בעילה בלא קדושין אלא כה"ג באלמנה ועיין בכ"מ שכתב בשם הר"א בנו של רמב"ם שביאה בקהל הנאמר בחייבי לאוין לא הוי אלא בקדושין וזנות לא מיקרי ביאה בקהל, ואולם ראב"ד וחכמי לונוויל חולקים ע"ז כמ"ש בהמ"מ שם וז"ל אבל ממזר דדבר ידוע שעל הקדושין אינו לוקה שהרי אין כתוב בהן לאו בקיחה ועל ביאה בלא קדושין לוקה כמו שהכתוב מפורש צווח לא יבוא שהוא הבעילה ומפורש בפרק אלו נערות דאקשינן בהדי' אי ר' יצחק קשי' ממזרת וה"ה לעמוני ומואבי ופצוע דכא ושאר כל חייבי לאוין וכיוצא בהן יע"ש, עוד נחלקו רמב"ם עם ראב"ד דעת רמב"ם כמבואר בה"המ הנ"ל ובמ"ש בפ"א מאישות ה"ד בבא על פנוי' בדרך זנות אפי' באקראי בעלמא עובר על לאו דאוריי' לא תהי' קדישה, וראב"ד השיג ע"ז שאין קדישה אלא המזומנת ומופקרת לכל אדם ועיין בטור א"העז סי' כ"ו ומבואר בחלקת מחוקק שם סע"ק א' שאפי' לדברי ראב"ד אסורה ביאת פנוי' מיהו מדרבנן דהא אפילו יחוד פנוי' גזרו בב"ד של דוד יע"ש ולפ"ז יש לומר דתוס' סוברים לגמרי כראב"ד בביאת פנוי' לכשר מישראל לא עבדה רק על איסור דרבנן, ובביאת פנוי' לפסול לקהל אפי' בלא קדושין עברה על איסור דאורייתא דהא אם היתה בהתראה לוקה ושפיר כתבו אשה מזנית בודקת ומזנה שלא לבעול לפסול כ"א לכשר והטעם כיון דיש לכל ישראל חזקת כשרות וה"ה לאשה כדאי' בכמה דוכתי' ואיסור דאורייתא חמור לאינשי ואיסור דרבנן לאו כ"ע זהירי כדאי' בה"המ בפ"א מאישות ה"ד ולכן אמרינן שמן הסתם הי' בודקת ומזנה ליבעל לכשר והוי רק איסור דרבנן ולא לבעול לפסול דאיכא איסור דאורייתא, אבל ז"א לפמ"ש תוס' במס' יבמות דף ט"ו ע"ב ד"ה קסברי שהקשו למ"ד עכ"ום ועבד הבא על ב"י הולד ממזר בשלמא מעבד הוא ממזר דבעבד איכא לאו אלא עכ"ום אמאי הוי ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאורייתא היתר הוא ותי' אע"ג דביאת היתר הוא בצינעא מ"מ כיון דלא תפסי בה קדושין הוי ממזר כמו בעבד יע"ש ואמאי מכשיר ר"ג אפי ברוב פסולין שהם עכ"ום כמו בחורבה דדברא הא בזה לא שייך בודקת ומזנה משום איסור דאורייתא דהא גם ביאת עכ"ום שפוסלה מכהונה הוי ביאת היתר מדאורייתא בצנעא, ועיין מס' קדושין דף ע"ה ע"ב ד"ה ור' ישמעאל, ואולם ראיתי לבעל קצות החושן בס' אבני מלואים סימן ט"ז סק"א שכתב להוכיח מסוגי' דע"ז דף ל"ו ע"ב דעכ"ום הבא על בת ישראל אפי' בצנעא הוי איסור דאורייתא, ומ"ש תוס' בקדושין דף ע"ה ד"ה ור"י דבתך לא תקח לבנו הוא אזהרה לתפיסת קדושין י"ל כמ"ש תוס' בע"ז שם ד"ה לא תתחתן דהוא אזהרה לביאה וכ"כ בסימן ז' סע"ק ג' שפיר יש לומר כדברינו הנ"ל בכוונת תוס' ואכתי יש קצת לפקפק בתי' זה כעין שכתב הר"אש בקדושין דף ע"ג ע"א סימן ז' אטו נשי דיני גמירי ועיין בקדושין דף י"ג ע"א וה"נ אטו דינא גמירי לידע שעם ישראל כשר הוא רק איסור דרבנן ועם פסולי קהל הוי איסור דאורייתא דין שנחלקו עמודי העולם, ועיין תוס' ב"מ דף ט"ז ע"ב ד"ה ונתן מיהו בש"ך חושן משפט סימן ס"ו סע"ק כ"ו השיג על הר"אש בפ' הכותב שכתב כיו"ב לענין מגו דלאו כ"ע דיני גמירי וז"ל מ"ש לאו כ"ע גמירי הוא נגד הסברא דהא אשכחן כמה מגות חמורות יותר מזה שצריכין לימוד ועומק גדול בים התלמוד שהאשה נאמנת באותן מגות וכל הש"ס ופוסקים מלאי' מזה בכמה מקומות ולא אמרינן שמא אינה יודעת הדין ואם מצינו לפעמים בש"ס אטו כולהו נשי דינא גמירי היינו דוקא במקומות שאמרו הם ושם יש טעם בדבר משא"כ בשאר דוכתי דאל"כ בטלת רוב וכמעט כל המגות שבש"ס יע"ש ולפי דברי הש"ך מ"ש הרשד"ם סי' כ"ב ומוהר"א ששון סי' כ"ה הובא בכנ"הג בכללי מגו סימן פ"ב סע"ק ע"ז שאין להאמין עם הארץ במגו דטען טענה דאפשר דהוא לא ידע הדין, נדחה מהלכה כי הם נמשכו אחר דברי הר"אש בפ' הכותב כמ"ש בתומים שם סע"ק כ"ח:

וקצת יש להביא ראי' לשיטת הש"ך מהא דאי' במס' בכורת דף ל"א ע"א ורואה את קדשי' אם יש לו שלמים בתוך ביתו ונפל בו מום יראה אם קבוע הוא ויפדה ויוציא לחולין ואי' הטעם בגמ' משום דאי בעי מיתשל עלה ופירש"י וז"ל ואינו נחשד לומר על מום עובר שהוא מים קבוע דמה לו לשקר הא אם הי' רוצה להוציאן לחולין יכול הוא לעשות בהיתר ולשאול לחכם ולפתוח בחרטה דהקדש בטעות ולומר בטעות הקדשתיו יע"ש וקשה הא בזה פליגי ב"ש וב"ה במס' ב"ב דף ק"ך ע"ב בס"א הקדש טעות הקדש ובה"א אינו הקדש ועיין במס' נזיר דף למ"ד ובמס' ערכין ואף דקיי"ל כב"ה מ"מ כתבו תוס' ב"מ דף ט"ז ע"ב ד"ה ונתן דלאו כ"ע גמירי הלכה היכי שהוא מחלוקת, וא"כ לשיטת הר"אש וסיעתם קשה דלא הוי מגו דלמא לא ידע הדין דהקדש טעות לא הוי הקדש והא דמום ניתר פשוט לכל בני אדם וכ"ע גמירי אע"כ דבכל גווני אמרינן מגו ולפ"ז שפיר יש לקיים סברת תוס' דבודקת ומזנה אי נימא דביאת עכ"ום בצינעא אסור מן התורה וכ"כ ביאת פסולי קהל משא"כ ביאת כשר, ואולם לרמב"ם דביאת פנוי' לכשר אסור מדאורייתא משום לאו דקדישה ולא נוסיף איסור דאורייתא בפסולי קהל בביאה בלא קדושין א"א לומר טעם דבודקת ומזנה לר"ג:

ח אמנם אכתי קשה לשיטת תוס' אפי' אי יסברו כשיטת ראב"ד וגם שביאת נכרי בצינעא אסור מן התורה לפמ"ש הר"אש בתשובה כלל ב' הובא בב"י א"העז סימן ו' בסופו, בכהן שבא על פנוי' דמסתמא לא טבלה דבושה לטבול והיא בחזקת נדה וכ"כ בש"ע א"העז סי' כ"ו סעיף י"ו בהג"ה וא"כ כיון דהיא חשודה על איסור כרת שהוא חמור לשמים ולבריות חשודה נמי על איסור קל ביאה לפסולי קהל שהוא איסור לאו ועיין ביו"ד סי' קי"ט סעיף ה' החשוד על איסור חמור חמוד על הקל ממנו ועיין בב"י שם וש"ך ס"ק י"ג, אם שניהם ממין איסור אחר מוכח בהגהות רמ"א יו"ד סימן ב' דאפילו בפעם אחת הוי חשוד ותו דהכא כראה אפי' אי נימא בעלמא החשוד על איסור חמור לא חשוד על איסור קל, שאני התם שיש לנו ספק אם עשה עוד איסור אחר לא חיישינן דעביד עוד איסור, משא"כ באותו ענין שנחשד לעבור על איסור בודאי לא נשמר מאיסור אחר הנצמח מאיסור הלז וכיון דהיא עשתה איסור שזינתה בנדתה לא נזהרה באיסור זנות לפסולי קהל, ולכאורה מצאתי סתירה לכלל זה ממ"ש הרמב"ם בפרק ב' מהלכות תמורה הלכה ב' וז"ל דאם הי' שלשה בהמות קדשים מונחי' לפניו ואחת מהן בעלת מום שעומדת לפדיון וב' בהמות חולין ואמר הרי אלו תחת אלו שאינו לוקה אלא שתים והבהמה שלישית בעלת מום חולין תלינן לשם חילול קאמר ולא לשם תמורה כיון שיש לפניו דרך היתד והוא החילול, ודרך האיסור והוא התמורה חזקה שאינו מניח ההיתר ועושה איסור עכ"ל, והוא מש"ס דתמורה דף כ"ז ע"א, הרי אף מזה לא נשמר מאיסור מ"מ כל שיש לתלות שלא עביד איסור מוסיף תלינן ה"ה יש לומר דלא עברה איסור מוסיף לזנות עם פסולי קהל ותלינן שבדקה וזינתה עם כשרים אבל ז"א מתרי טעמא חדא שכבר הרגיש בזה המשנה למלך בפרק עשירי מהלכות גירושין הלכה י"ח על מ"ש רמב"ם בנתייחד עמה בפני עדים אם היתה מגורשת מן הנשואין דחיישינן הן הן עידי יחוד והן הן עידי ביאה, כתב שם בשם רדב"ז דאם פרסה נדה ונתייחד עמה בפני עדים לא חיישינן לה דמסתמא לא עבר על איסור כרת ואפי' ראינו שנבעלה לא חיישינן שמא לשם קידושין בעל דהא לא שייך לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמאן דעבר על איסור כרת לא חש לבעילת זנות ונראה לפרש דבריו דלא דמי למ"ש רמב"ם מהלכות תמורה כו' דהתם משום שעשה שני איסורין לא חיישינן שעשה שלשה כיון שהם חלוקים אבל הכא שהוא בדבר אחד שבאותו ביאה עבר אאיסור נדה באותו דבר עצמו בודאי לא נזהר מאיסור אחד הבא מחמת אותו ביאה שהוא בעילת זנות יע"ש, וא"כ ה"ה באותו ביאה לא היתה מדקדקת אם הוא מפסולי קהל ותו דאם הי' לפניה ב' דרכים דרך שנוכל למעט האיסור ודרך להרבות באיסור, כנידון דרמב"ם הי' אפשר לומר דלא שבקה איסור קל ועביד איסור חמור משא"כ הכא אולי לא הי' מצוי לה רק הפסול ויצרה תקפה ונבעלה, ובשגם למ"ד בירושלמי הזנות רצה אחר הפסולין, וא"א לומר שיהי' נאמנת עכשיו מצד דיבורה הא מוכח דברי לבד ל"מ נגד רוב פסולין כמו בשבויה רק עיקר הטעם דבודקת ומזנה בעת הזנות וקמה קו' הנ"ל וצ"ע:

פרט ה

יבואר שיטת ריטב"א וסיעתו בטעמא דר"ג דסובר דנאמנת אפילו ברוב פסולין:

ט בס' שיטה מקובצת במס' כתובות שם ד"ה הלכך כתב בשם ריטב"א וז"ל לאו משום בריא לחוד אלא משום חזקה דגופא מסייע לה כדאי' לעיל יע"ש, וכן במס' יבמות דף ס"ט כתב הנמוקי יוסף בשם ריטב"א וז"ל היא אומרת שהוא פסול והבעל שותק אין הולד ממזר ודאי על פיה שלא האמינתו תורה לפסול אלא להכשיר דמסייע לי' חזקה דגופא יע"ש, וכ"כ עוד שם בסופו וז"ל ואין הנאמנות שלא באדם מסוים יותר מאחר אלא הנאמנות הוא שנבעלה לכשר לה משום חזקה דגופא כדאי' התם עכ"ל, לא ניכר כלל הטעם דבודקת ומזנה וכן נלענ"ד כוונת רבינו הגדול רש"י זלה"ה דהנה בדף י"ד ע"ב בהא דאי' מם אמר ר' יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה, אמר ר' יוחנן בן כורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא לכהונה וא"ל רבא לר' נחמן ריב"נ דאמר כמאן אי כר"ג אפי' ברוב פסולין נמי מכשיר כתב רש"י וז"ל דאית לי' העמד אשה על חזקתה יע"ש הגם דרש"י נקט רק הטעם משום חזקה ולפמ"ש הר"ן שם מן הסתם אינה יודעת מ"מ רש"י בע"כ סובר דמיירי שטוענת ברי ועיין תוס' ד"ה כמאן וכסף משנה בפי"ח מא"ב הלכה י"ג וב"י בס"ס ו' דא"א לומר מטעם חזקה לבד מכשיר ר"ג נגד רוב פסולין דהא רובא וחזקה רובא עדיף, ותו הא סוגי' דש"ס בדף י"ד ע"א מוכח דהוא מטעם ברי ג"כ כדאי' שם להדי' וכבר העיר בזה בחידושי פני יהושע, רק קצת דבריו תמוהין לכן אמרתי להעתיק לשונו, וז"ל משמע מלשון רש"י אפילו כשאינה טוענת ברי אפ"ה אוקמא אחזקת היתר אע"ג דבר"פ האשה שנתארמלה משמע מפירש"י דמשני הש"ס דר"ג לא אזיל בתר חזקה אלא היכי דאיכא נמי ברי ושמא אפשר דרש"י סובר דהיינו דוקא לענין ממון דכלל גדול בדין המע"ה אבל באיסורין חזקת היתר לחוד מהני, אלא דא"א לומר כן דמכשיר ר"ג ברוב פסולין משום חזקת היתר לחוד דהא פשיטא בכולה תלמודא דרובא וחזקה רובא עדיף, מיהו בהא מצינן כמי לומר משום דאי' בפ"ק דחולין דר"ג כר"מ ס"ל דלא אזיל בתר רובא ואפ"ה אזיל בתר חזקה כדמוכח בעירובין דף ל"ד אלא דאכתי קשה דלעיל רמינן דר"ג באלמנת עיסה, ומשני הש"ס דלר"ג אלים לי' ברי אלמא דלר"ג חזקת היתר לחוד לא מהני, אלא בהדי ברי ושמא, ועוד דאכתי מנלן לתלמודא הא מילתא דהא בכולה משניות דר"ג משום ברי האמינה כדקתני נאמנת ור"י מהדר לא מפיה אנו חיין לכך נראה דרש"י חדא מנייהו נקיט משום דפשיטא לר"ג לא מטעם ברי ושמא לחוד מכשיר ברוב פסולין אלא משום דאיכא חזקה בהדי' כמבואר בהר"אש בסוגי' דפ"פ בשיטת רבינו יונה, עכ"ל והנה מ"ש אליבא דר"מ אף שלא אזיל בתר רובא אפ"ה אזיל בתר חזקה כבר קדמהו בהגהות מרדכי במס' חולין בפרק הזרוע סימן תשל"ז להקשות כן על ר' מאיר, אף דבריו כאן תמוהין דהא אפי' ר' מאיר מודה ברובא דאיתא קמן כדאי' בחולין דף י"א ע"א והא משמע בש"ס דמכשיר מטעם חזקה אפי' ברוב העיר פסולין אף דהוי רובא דאיתא קמן דרובא דעלמא הוי רובא דליתא קמן אבל רוב העיר הוי רובא דאיתא קמן, ומה שהקשה מלשון נאמנת כיו"ב הקשה הרמב"ן בס' מלחמות לשיטת המאור ואי משום הא לא ארי' די"ל לרבותא דר"י נקטא שאפי' כשטוענת ברי א"נ, אך המעיין בסוגי' בדף י"ד ע"א מוכח להדי' דר"ג לא מכשיר רק כשטוענת ברי, ומה שלא פי' רש"י כן י"ל כמ"ש בס' שיטה מקובצת בדף ע"ג ע"א ד"ה אמר דמתני' מיירי בטוענת אף שהיתה תינוקת היתה בר דעת והא דלא איתא להדי' שאמרה לכשר נבעלתי דלא הוצרך לכך דהא על פלוגתא דר"ג ור' יהושע מייתי לי' דאיירי בהכי דמעשה לסייע מייתי בכל תנא וע"ע מ"ש בד"ה נ"מ בשם ר"י מגאש לכן לא הוצרך לפרש, ואולם חזקת כשרות הוצרך רש"י לפרש דסד"א דטעמא דר"ג דמכשיר בראוה שנבעלה או בראוה מעוברת משום חזקת אשה בודקת ומזנה מסייע ג"כ, אבל משום חזקת כשרות לא מכשיר והכא ליכא חזקה דבודקת ומזנה כיון דנאנסה קמ"ל דמכשיר משום חזקת כשרות של אשה בצירוף ברי מהני, ומה"ט רש"י בכולה סוגי' לא ביאר כלל לר"ג משום חזקה בודקת ומזנה ועיין ברש"י דף י"ג ע"ב ד"ה השבתנו ובשיטה מקובצת שם משמע להדי' כמ"ש דרש"י לית לי' חזקה דבודקת ומזנה לר"ג דמודה בזה לר"י כדאי' בדף י"ד:

אבראי צריך להבין לשיטת רש"י וריטב"א ונ"י קמה קו' תוס' בד"ה השבתנו מ"ש משבוי' דאינה נאמנת לומר שלא נבעלת אף שטוענת ברי וחזקת היתר לכהונה מסייע לה משום שאומרת נגד רוב דרוב נכרים פרוצין בעריות, ובע"כ רוב עדיף מחזקה וברי והכא מהני ברי וחזקת היתר נגד רוב פסולין וראיתי בס' פ"י שכתב לתרץ דשאני שבוי' דרוב גוי' פרוצים בעריות הו"ל רובא דרובא כמ"ש תוס' ור"אש זלה"ה לענין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ובריש גיטין גבי ספרי דדייני מיגמר גמירי דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וה"נ אפשר דסתם עכ"ום פרוצים בעריות ומיעוטא דמיעוטא לא פרצי וכן נראה להדי' מלשון רש"י בד"ה יש עדים שכתב כולנו עדים שנבעלה, אלא מה שהאמינו עד אחד היינו משום שהעיד מלא נתייחד עם השבאי, משא"כ במעוברת אע"ג דאיכא רוב פסולין מ"מ מצרפין מיעוט לחזקת היתר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לר"ג והוי פלגא ופלגא ממילא מהני ברי שלה כמו בכל האיסורין בספק חלב ספק שומן קיי"ל דעד אחד שאפילו בעל דבר נאמן והכא הוי ספק השקול עכ"ד, ולדבריו ניחא הא דאי' בדף י"ד ע"א הלכך לר"ג אלים לי' ברי, ולא קאמר נמי משום חזקה כיון דאמרינן סמוך מיעוטא דכשרים לחזקה והוי פלגא ופלגא עיקר ההכשר בא משום שרי, ובגוף דבריו שכתב דבשבוי' לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא דלא אמרינן סמוך כו' כבר נחלקו קמאי זלה"ה הובא במרדכי בפ' הזרוע סימן תשל"ז רבינו משולם סובר דאפי' בחד ענין הוי מיעוטא דמיעוטא, ואולם רבינו ברוך חולק ע"ז וז"ל ומ"ט אדוני דאנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא אין נראה לי דא"כ קטן וקטנה נמי נימא הכי, אלא ודאי לא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי עניני דומי' דגבינת בית אונייקי דפ' אין מעמידין כיון דאיכא רוב עגלים שאין נשחטין לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות כו' דשאר בהמות לגמרי אין נשחטין לע"ז כי אם עגלים לחוד אבל אם הי' נשחטים שאר בהמות לע"ז אפי' אחד מני אלף לא הוי לי' אלא חד מיעוט והוי לן למיחש שמא הך קיבה מאותו מיעוט עכ"ל וא"כ לדבריו גם בהך דשבוי' שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה מיהו מתוס' במס' גיטין דף ב' ע"ב ובכמה דוכתי וכן בשאר פוסקים מוכח דסוברים כשיטת רבינו משולם דאפי' בחד ענין היכי דהוי רובא דרובא לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דהוי מיעוטא דמיעוטא, ותו יש לומר כמ"ש בת' בית מאיר סימן ד' שמצא בריטב"א במס' חולין בפ"ק ד"ה להאי לישנא כתב וז"ל ויש מתרצים דרוב מצויין לאו דוקא רוב אלא כמו כל, ובהאי דאמרינן בפ' בתולה נשאת רוב עכ"ום פרוצים בעריות דבעי למימר כל יע"ש, וא"ש בפשיטות:

אמנם יש להסתפק לשיטה זו בכוונת ר"ג אי נימא משום דאזיל לשיטתו דמשמע דסובר בפ"ק דחולין דף ו' כר' מאיר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא כמ"ש תוס' בד"ה מסייע, ומהני ברי שלה בספק השקול, אבל לדידן דקיי"ל כחכמים דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה באיסור דאורייתא רק דרובא עדיף מחזקה לא מהני ברי וחזקה נגד רובא א"ד אפי' לדידן ברי וחזקה עדיף מרובא דהלכה דרובא עדיף מחזקה לא הי' אלא בשמא ושמא אבל חזקה בצירוף ברי עדיף מרובא, ולכאורה צד זה מוכח דא"כ תיקשי הילכתא אהלכתא דהא קיי"ל כאן כד"ג וקיי"ל כחכמים דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, ולאחר העיון ראיתי שבדין זה כבר נחלקו אבות העולם מקור הענין נובע מר"אש בכתובת דף ט' ע"א סימן י"ח (ורמז לן הפני יהושע קצת בזה) שהביא בשם רבינו יונה הא דסובר ר' אלעזר דבטוען פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו באשת ישראל כשקידשה אביה פחותה מבת שלשה שנים ויום אחד דהוי רק חד ספיקא ספק אונס ספק ברצון וסד"א לחומרא היינו במכחשתו ואומרת שבתולה היתה או בשותקת, אבל אם אמרה אמת שפתחה פתוח ונאנסה תחתיו באשת ישראל נאמנת ומותרת לו מפני שהיא טוענת טענת ברי והוא טוען טענת שמא שא"י אם באונס אם ברצון וברי ושמא ברי עדיף ומתחילה דחה דבריו אף דיש חזקה אוקי איתתא בחזקת היתר וצדקת ונאנסה המסייע לברי, מ"מ כיון דאיכא כנגד ברי רובא דברצון דאונס לא שכיח ויש קול לאונס ורובא עדיף מחזקה הלכך לא סמכינן אברי דידה ואסורה, ולבסוף כתב לקיים דבריו וז"ל ומיהו נראה לי לקיים דבריהם מהא דהי' מעוברת לקמן דף י"ג דאלים לי' לר"ג ברי ומכשיר העובר ואע"ג דלית לי' חזקת כשרות ואפי' ברוב פסולין יע"ש משמע לשיטת רבינו יונה הטעם דברי וחזקה עדיף מרובא, ומ"ש הר"אש שמכשיר העובר אע"ג דלית לי' חזקת כשרות כוונתו אף שלית לי' מצד עצמו מ"מ מהני חזקת האם לבת מכ"ש היכי שיש לה חזקה, ועיין בה"המ בפי"ח מאיסורי ביאה הלכה יו"ד שכתב שרמב"ם חולק על רבינו יונה דלא מהני ברי שלה ועיין בטוש"ע א"העז סימן ס"ח סעיף ז' בהגהות רמ"א ובב"ש סע"ק ט"ו, ולחולקים על רבינו יונה מוכח דסוברים דברי וחזקה לא מהני נגד רובא דברצון, ואכתי י"ל אפי' לרבינו יונה לא מוכח בעלמא, שאני התם די"ל דסובר כתוס' בד"ה ואבע"א דרובא דברצון הוי רק רוב דרבנן ולבן אלים חזקה וברי לדחות אבל ברוב דאורייתא י"ל דמודה דרוב עדיף מחזקה וברי והחולקים סוברים דהוי רוב דאורייתא דלא כתוס' ומיישבים קו' באופן אחר וכמש"ל בפרט ב' וקצת יש להוכיח דרוב עדיף מחזקה וברי לפוסקים הסוברים ביו"ד סי' קכ"ז דעד אחד אינו נאמן נגד חזקה אף שטוען ברי בע"כ חזקה עדיף וכפמ"ש בפרט א' רובא עדיף ממני חזקות ה"ה מחזקה וברי, ובעכצ"ל דר"ג אזיל לשיטתו וקשה לדידן, מיהו ריטב"א לשיטתו דסובר בקדושין דף ס"ה ע"א דע"א נאמן נגד חזקת איסור, ומשמע משום שאומר ברי, עיין יבמות דפ"ח ע"א שפיר י"ל דחזקה וברי עדיף מרובא, או דסובר כמ"מ ריב"ש בסי' שע"ט דב' חזקות עדיפי מרובא:

יא ובדעת רבינו הגדול הר"אש זלה"ה כפי הנראה מפסקי' בסוגין דף י"ג וי"ד לא הזכיר כלל חזקה דבודקת ומזנה אליבא דר"ג ויותר משמע כן ממש בדף ט' ע"א סימן י"ח לקיים דברי תלמידי רבינו יונה מדאלים לר"ג ברי דמכשיר העובר ואע"ג דלית לי' חזקת כשרות ואי איתא דאית לי' חזקה בודקת ומזכה ליכא ראי' מהתם, מיהו יש לדחות די"ל דסובר לר' יוחנן ג"כ ל"מ חזקת האם שהיא חזקת כשרות לבת רק מטעם חזקה בודקת ומזנה מהני להכשיר הבת, ומביא ראי' כמו שברי בצירוף חזקה דבודקת ומזנה מהני לדחות הרוב ה"ה ברי וחזקת היתר מהני לדחות דובא דברצון (ועיין במוהרש"א בדף י"ג ע"ב בתוס' ד"ה מסייע ובדף ט"ו ע"א בד"ה וליוחסין) וצ"ע בזה דלא משמע כן ובש"ות הר"אש כלל פ"ב כתב וז"ל ואפסקא הלכתא כר"ג ואפי' בתה כשירה ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפי' רוב פסולין שאני התם דאיכא טעמא דאשה בודקת ומזנה אי נמי משום דאמרינן אוקי איתתא אחזקתה והיא בחזקת כשרות עד יום הזה ולא תוציאנה מחזקת, כשרות ואומרת לכשר נבעלתי יע"ש משמע להמעיין לפמ"ש אי נמי אין אנו צריכין לטעמא דבודקת ומזנה וסובר ברי וחזקת כשרות לבד מהני ובעכצ"ל כי היכי דלא תיקשי משבוי' התירץ כמ"ש לעיל בשם פני יהושע וקם בשיטה חדא עם רש"י וריטב"א ונ"י, מיהו עכ"פ נשמע לה להמעיין ברש"י ותוס' ור"אש בכתובת דף ט' הנ"ל וריטב"א ונ"י אפי' בודאי רוב פסולין כגון דידעינן בבירור שהלך הבועל אצלה מ"מ מכשיר ר"ג מטעמים הנ"ל, ודלא כשיטת המ"מ שיבואר לקמן, דאל"כ לא הי' מתחיל קו' תוס' ד"ה השבתנו דשאני שבוי' דבודאי רוב מתנגד לברי וכן משמע להדי' בחי' רשב"א במס' קדושין דף ע"ג ע"ב ד"ה כל שנאסף אפילו בודאי רוב פסולין נאמנת לר"ג:

**(הג"ה ודע שכתבו תוס' בבכורת דף כ' ע"ב וחולין דף פ"ו ע"א דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה אפי' מדאורייתא ובתוס' יבמות דף קי"ט עמוד א' דברי המתחיל מחוורתא משמע דלא פסיקא להו כ"כ ולדידן נחלקו קמאי זלה"ה ודעת ר"ת בבכורת שם ד"ה חלב דחיישינן למיעוטא היכי דאיכא חזקה בהדי' להחמיר, ומשמע בפשיטות שהוא רק חומרא דרבנן, וכן הבין הפני יהושע בק"א לכתובת סי' מ"ז ד"ה הלכך ובפרי מגדים בשפתי דעת סימן ק"י סעיף קטן י"ד ובכללי ס"ס אות כ"ז ואולם ראיתי בפ"י במסכת גיטין דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה מוחל ובספר אשל אברהם להגאון אמיתי מו"ה אברהם ברודא זצ"ל בחידושיו לחולין דף י"א סימן ד' שהבינו דהלכה הוא דאמרינן סמוך מיעוטה לחזקה להחמיר מן התורה ודבריהם תמוהין, ואולם יש להבין דהנה ביבמות דף קי"ז ע"ב אי' שם בעי מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסני' לה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו יע"ש הפשיטות ועיין בש"ות שבות יעקב חלק א' סימן ק"כ והרמב"ם כתב בפ"ט מה"ג הלכה כ"א וז"ל בעל שאמר לאחר זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ונתן הגט לידו ומת הבעל קודם שיגיע הגט לידה ה"ז ספק מגורשת שרוב נשים זכות הוא להן שלא יפלו לפני יבם ולפיכך תהי' ספק מגורשת אע"ג שלא הגיע גט לידה הואיל וזכה לה בה אחר עכ"ל דייק רבינו זלה"ה שאצל רוב נשים הוא זכות ונראה שהוכיח כן מלשון רבא דאמר כיון דסני' לה כו' א"ד כיון דזימנין דרחמא לי' ולא קאמר בחדא לשון והול"ל כיון דזמנין דסני' לה משמע דמן הסתם וע"פי רוב סני' ליבם ועיין ביבמות דצ"ג ע"ב וצ"ד ע"א, ולכאורה קשה כיון שברוב נשים הוא זכות לה מאי קמבעי' לן כיון דקיי"ל כחכמים דרבי מאיר דלא חיישינן למיעוטא א"כ תהי' ודאי מגורשת ובעכצ"ל לפום מאי דאיתא בדף קי"ט עמוד א' בתירץ רבא דלכן בהאשה שהלך בעלה וצרתה למד"הי ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתייבם אף דרוב נשים מתעברות ויולדת משום כיון דחזקה ליבום ורובא לשוק סמוך מיעוט דמפלת לחזקה והוי פלגא ופלגא, ורמב"ם פוסק בפ"ג מיבום הלכה ו' כהך מתני' ובע"כ סובר כמ"ש יש"ש שדעתו לפרש דאתי' מתני' אפילו כרבנן דר"מ כיון שהיתה בחזקת איסור לשוק אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ולכן חולצת ול"מ, ואולם קשה לפמ"ש רמב"ם בפרק עשירי מהלכות גירושין הלכה ג' כל מקום שכתב בחיבורו ה"ז ספק גירושין או ספק מגורשת לא תנשא ואם תנשא תצא והוי הולד ספק ממזר מפני שהוא ספק ערוה יע"ש וא"כ הכא במזכה גט לאשתו במקום, יבום ומת אם יבמה היבם הוי ולד ספק ממז' וספק ממזר מותר מן התור' כדאי' בקידושין בדף ע"ג ונ"מ טובא בין ממזר ודאי לממזר ספק כמ"ש רמב"ם בפרק ט"ו מא"ב, ואי הוי אמרינן שמן התורה מגורשת גמורה כי אזלינן בתר רובא שהוא זכות להם אם יבמה היבם אח"כ תצא והולד ממזר ודאי ובמסכת נדה דף י"ח ובקידושין)**

פרט ו

יבואר פירוש, החזקת כשרות שיש לפנוי' הנ"ל דמה"ט נאמנת לר"ג לשיטת הפוסקים הנ"ל בפרט ה':

יב יש לברר בהא דאמר רבה שם בדף י"ג מ"ט דר"א בשלמא איהו אית לה חזקה דכשרות כו' מה טיבו של חזקה, דע כי מצינו עניני חזקות בכמה גווני, ונרחיב קצת הדיבור בזה, ומתוך כך נבוא לבירורא דהך מילתא בכידון דידן:

ענין א) מצינו חזקה שנקראת בשם חזקה קמייתא כמו דאמרינן העמד אשה על חזקתה שהיתה פנוי' או בחזקת אשת איש כמו שהי' מקודם, והעמד טמא או טהור על חזקתו, אב לכולן אי' במס' חולין דף יו"ד ע"ב דאתי' מנגע דלא אמרינן אדנפיק ואתא בצר לי' שיעורא והיינו דאמרינן מסתמא לא נעשה שינוי והתחדשות ממה שהי' מקודם, וכעין זה הוי ספק התלי' במעשה דלא הוי ספק והיינו דאמרינן מסתמא לא נעשה חדש ולא נשתנה הענין ממה שהי' ועיין בחידושי רשב"א במס' חולין דף ט' ע"ב ובש"ע ח"מ סימן רמ"א סמ"ע סע"ק כ"ג שכתב הטעם באם אמר על מנת שתעשה דבר פלוני צריך להביא ראי' שקיים תנאי כי לעולם מוקמינן מסתמא שנשאר הדבר כמו שהי' מעיקרא ודלא כש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן קנ"ב שכתב טעם אחר:

ענין ב) חזקה דהשתא שגם עכשיו בשעה שבאנו לדון על הדבר הוא חזקה המוכחת שכן הוא כי בענין א' הנ"ל נולד לנו ספק בדבר ומוקמינן על חזקה כמו שהי' קודם שנולד הספק, משא"כ חזקה זו שגם עכשיו יש לנו ראי' מכרעת שכן הוא כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וחזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ורבים כאילו:

ענין ג) חזקת הגוף המעיין בתוס' כתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל הוא חזקה אלימא, ולשיטת ר"ת שם ובד"ה ספק אלימא טפי מחזקת פנוי' יע"ש כמ"ש רשב"א שם דחזקת פנוי' לא חשיבי חזקה לגבי חזקת הגוף, וכן מבואר שם בד"ה ספק אע"פי שיש כנגדו חזקת קמייתא דהיינו העמד טמא על חזקתו, מ"מ עדיף חזקת הגוף, ואפי' ר' יהושע מודה לר"ג ולא מחולק עם ר"ג רק היכי דאיכא חזקת ממון המתנגד ועיין במס' נדה דף י"ט ע"א תוס' ד"ה ר' יהושע ובמוהרש"א שם, ואולם בזה איכא ספק לדינא בכוונת ר"ג אי סובר רק בצירוף ברי עדיף חזקת הגוף מחזקת ממון, אבל חזקת הגוף לבד ל"מ א"ד דאפי' לחודא מהני להוציא ממון, והמעיין ברש"י בכתובת דף ל"ו ע"א ובתוס' בד"ה החרשת מבואר דעת רש"י לר"ג בחזקת הגוף לבד מוציאין ממון אף שלית לי' ברי לאצטרופי, ומבואר בפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' צ"ד שבעכצ"ל לרש"י הא דאי' בדף ט"ז דלר"ג חזקת הגוף לחוד ל"מ להוציא ממון היינו בברי וברי שהמוחזק טוען ברי אבל בשמא ושמא מהני' כמו בבריא ושמא שהמוחזק טוען שמא והמוציא ברי מהני בהדי חזקת הגוף, ה"ה בשמא ושמא מהני חזקת הגוף לר"ג אפי' נגד חזקת ממון, הגם שכתב אח"כ לדחות זה מ"מ בדף ע"ה ע"ב בקונטרס אחרון סימן קע"ו כתב שיש בזה ספק גדול לדינא, אם מוציאין ממון מחזקתו ע"י חזקת הגוף לבד כי מכמה פוסקים מחמע שצריך צירוף לחזקה טענת ברי להוציא ממון והמוחזק יטעון שמא, ועיין משנה למלך בפרק י"א מאישות הלכה ח', ומה שהקשה הפני יהושע הא קיי"ל בב"ב דף צ"ב אין הולכין בממון אחר רוב מכ"ש של"מ חזקה להוציא ממון דהא רובא וחזקה רובא עדיף, ומכח זה העלה כוונה אחרת ברש"י וכתב הטעם של"מ להוציא ממון דניהו דחזקה או רובא קרובין לוודאי אפ"ה ודאי גמור לא מהני ואין אדם יכול להחזיק בממון חבירו ולהוציא בממון דאיכא צד ספק והיינו דאמרינן כלל גדול בדין המע"ה יע"ש, אם אמנם שכבר קדמוהו בסברא זו בש"ות תרומת הדשן סימן שמ"ט שכתב וז"ל ונראה הא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב היכי דאיכא חזקת ממון נגד רוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף שאני חזקת ממון דאית בי' טעמא המע"ה ורובא לא מיקרי ראי' עכ"ל מ"מ לא מוכרח על קו' זו די"ל דרש"י סובר כתוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ דוקא ברובא דלרדי' שהוא רוב גרוע ל"מ בד"מ, אבל ברוב מעלי' מהני להוציא ממון ולית לי' סברת תוס' בב"ק דף כ"ג ע"ב ד"ה קמ"ל וכ"כ ב"ח בסי' רל"ב להלכה הגם שכתבתי בכמה דוכתי שרוב פוסקים לית להו כלל זה, מ"מ לק"מ על רש"י, ומ"ש שאינו ודאי קשה לפמ"ש תוס' שם דרובא מועיל בדיני נפשות וכן סוקלין ושורפין על חזקות בע"כ גלי תורה שיהי' לו דין ודאי, ואין מקום לדבריו כי אם לשיטת תרומת הדשן בסימן ר"ז בשם או"ז הגדול דחזקה הפוסקת ל"מ בדיני נפשות אבל בתוס' כתובת דף כ"ג ע"ב מבואר אפי' חזקה הפוסקת מהני לדיני נפשות בע"כ גלי התורה שיהי' כודאי, ואולם בטעם הדבר מדוע יהי' אלים חזקת הגוף יותר מחזקת פנוי' שהוא חזקה קמייתא, או משאר חזקה קמייתא כמו העמד טמא על חזקתו עדיין לא ירדנו להבין הדבר על בריו ועמ"ש הפני יהושע בחי' לכתובת שם, בביאור הדבר דחזקת פנוי' ל"מ חזקה, ומשמעות לשון תוס' לא משמע כדבריו, וחזקת הגוף הוא כמו חזקה שלא זינתה שנולדה כן כמ"ש רש"י בדף י"ג ע"ב ד"ה אוקמא וכמו כן חזקת הגוף שנולדה בלא מומין כמ"ש בכתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה מני, וגם העמד הגוף בחזקת שלא הי' נגע, ולכאורה היא כמו כל חזקה קמייתא והאמת שיש ליישב אבל דבר זה צריך ביאור רחב ואין כאן מקומו כי אם בכללי חזקות:

ענין ד) מצינו בש"ס חזקה דאתי' מכח רובא כמו בהמה שנשחטה חטה בחזקת היתר עומדת הוא חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בהמות כשרים, וכיו"ב הרבה חזקות:

ענין ה) חזקת כשרות על אדם שמן הסתם לא עבר עבירה וחזקה זו מלבד שיש לו חזקה עצמית שלא נולד בעל עבירה אף גם אתי' מכח רובא דבני ישראל הם כשרים וכל דפריש מרובא קפריש כמ"ש בספ"י בגיטין די"ז ובתשובת נ"בי חלק א"העז סימן ס"ט יע"ש ומ"ש בספ"י דליכא חזקה עצמית דבריו תמוהין:

ענין ו) חזקה דאתי' מכח העדר ידיעה דהוי ג"כ חזקה, אף דלא דמי לחזקת א"א וחזקת פנוי' וחזקת נגע שפעם אחת הי' בודאי כן ועכשיו ספק וחזקה זו אף שלא ראינו כלל פעם אחת שהי' ודאי מ"מ לא מחזקינן ריעותא כיון דלא ראינו ריעותא בדבר עיין ש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן ל"ז מ"ש בזה:

ענין ז) חזקה העשוי' להשתנות כמו חזקת חי בגיטין דף כ"ח, וחזקת פנוי' ועיין רמב"ן בס' המלחמות בכתובת דף ט"ז ע"א ובבעל המאור ובחי' פ"י שם ובש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן מ"א ובפני יהושע בק"א לקדושין סימן צ"ד מ"ש שם בזה:

ענין ח) מצינו דבר שלא הי' מעולם ודאי מ"מ אי אפשר לשנות דבר שנוהג בו היתר לנהוג איסור כי אם בראי' ברורה, וראי' לזה מהא דאי' במס' כתובת דף כ"ד ע"ב אמר ר' יוסי הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול פירש"י גדולה חזקה שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו ע"ש והוכיח מכאן התבואת שור בסימן י"ח סע"ק כ"ט שאפי' בדבר שלא הי' מעולם ודאי, מ"מ אי אפשר לשנות דבר שנוהג בו היתר לנהוג בו איסור כי אם בראי' ברורה והי' מהני להם החזקה לפלגא שלא אסרום בתרומה מעני שהי' מותר להם ואסרו להם קדשים שעדיין לא נהגו היתר אע"ג דהא בהא תלי' ותרומה לזר חמירה כקודש מ"מ מאי דאחזיק אחזיק וה"נ אי' במס' קדושין דף ע"א כאן להשיאו אשה כאן להוציא אשה מידו, אלמא דבר שביד האדם בחזקת היתר אע"ג דלית לי' חזקה ברורה מתחילתו אין מוציאין ומפקיעין התירו כי אם בראי' ברורה כמו שאין מוציאין ממון מיד המוחזק בו יע"ש, וכיו"ב מצאתי בחי' ריטב"א במס' קדושין דף ס"ו ע"א ד"ה ה"ד וז"ל ואחרים תירצו דודאי תרי ותרי ספיקא דאורייתא, ולא אמרינן אוקי איתתא אחזקה או גברא בחזקתו או בחזקת אבהתא לגמרי לסמוך בדבר לעשות מעשה לכתחילה אלא דשבקינן לי' אמאי דאתחזק עד השתא ואי הוי אכיל אפי' בתרומה דאוריי' לא מחתינן לי' מיני' אבל אין משיאין בתו ואלמנתו לכהונה לכתחילה וה"ה נמי שאין מניחין אותו להקריב ע"ג המזבח שכיון שיש בו פיסול דהיאך אין מניחין בתו להנשא לכהונה וכשמניחין אותו להקריב קרבן א"כ מסקי לי' ליוחסין כו' יע"ש ועיין ש"ות ראנ"ח סימן מ"א הרי דהוי חזקה דבר **(הג"ה דף פ' פליגי ר"מ וחכמים בתינוק שנמצא בצד עיסה וסוברים חכמים דרובא וחזקה רובא עדיף וכן פסק רמב"ם בפרק ט"ז מאבות הטומאת הלכה ג', ובעכצ"ל הא דסובר כמתניתן דיבמות הנ"ל דאזיל בשיטת ר"ת בבכורת ד"כ הנ"ל דאפילו לחכמים דר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן וכיון דמן התורה רובא עדיף מחזקה ומגורשת מן התורה דאמרינן שהיא מרוב נשים שהוי זכות להם ואם ניסת ליבם תצא והולד הוי ודאי ממזר מן התורה כי לא אמרו חכמים סמוך מיעוטת לחזקה רק להחמיר לא להקל וקשה והוי לרמב"ם לדייק בלשונו כי יש נ"מ רבתי לדינא ולמה כתב דהוי ספק מגורשת וצ"ע שוב ראיתי בש"ות הריב"ש סימן תק"ט שיש להוכיח מדבריו כהבנת פי' אשל אברהם הנ"ל עיין שם היטב, ואולם מדברי רש"י שם בדברי המתחיל וחוששין יראה מדקדוק לשונו שיש ספק השקול אי רחמא ליבם, אי סני' לי' ולא אמרינן שרוב נשים סנין ליבם ויש להאריך בכ"ז ואין כאן מקומו:)** שנוהג בו היתר וזכה בו מניחין אותו בזכותו ובחזקתו:

ענין ט) חזקת ממון בממון והם שני ענינים מי שיש לו חזקת מרא קמא וגם עכשיו הוא מוחזק שזה יש לו חזקה מעליא:

ענין י) מי שהי' חזקת מרא קמא בממון ועכשיו שניהם מוחזקים:

ענין יא) מי שמוחזק עכשיו בממון וחבירו הי' לו חזקת מרא קמא ועיין בתוס' כתובת דף כ' ע"א ד"ה ואוקי ההפרש שבין קרקע למטלטלים:

ענין יב) חזקה כאן נמצא וכאן הי' ומקורו בכתובת דף ע"ה ע"ב ובא"ח סי' תס"ו ובכמה דוכתי בש"ע ח"מ ובא"העז:

ענין יג) חזקה קמייתא וחזקה דהשתא מתנגד עיין פ"י גיטין דף י"ז ובש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן מ"א יע"ש ובס' שערי המלך בפ"ב מאישות הלכה י"ד:

ענין יד) חזקה דאיתרע אי הוי חזקה, הוא מחלוקת בין אבות העולם, מקור הענין בקצרה נובע מכתובת דכ"א ע"א דכתבו תוס' בד"ה תרווייהו לכן בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה לא מוקמינן על חזקה לכתחילה ולא תנשא לכתחילה רק אם ניסת לא תצא הטעם דמיירי שאנו יודעין שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או לה והני ב' סהדי ח"א קרוב לו וח"א קרוב לה כיון דודאי דזרק לה הקדושין לית לן למימר אוקי אחזקה להתירה לכתחילה ע"ש ועיין ב"ש סימן מ"ז סע"ק ו' וביאור הדברים בפשיטות מבואר דוקא אי יש לנו ספק אם נעשה מעשה כלל כמו בהאי דנגע אף דמיירי גם ביש ריעותא לפניך, מ"מ כיון שאנו דנין על זמן הקודם שהי' ריעותא אמרינן באותו זמן לא נעשה שום ריעותא והשתא הוא דאיתרע משא"כ בנ"ד שנעשה מעשה שגורם להסתפק ואנו דנין על אותו מעשה לכן איתרע החזקה ע"י המעשה ומשמע מדאורייתא הוי חזקה רק חכמים החמירו כדמשמע מלשון הברייתא ואם ניסת לא תצא, ואם הי' מן התורה אפי' בדיעבד תצא ובספ"י בחי' לגיטין דף כ"ח ע"א הבין שמן התורה לא מהני אפילו חזקה כזו, ודבריו תמוהין מתוס' הנ"ל כי כן מוכח מברייתא, שוב ראיתי בחי' מוהרי"ט בחידושיו לקדושין בפ"ק דף ו' ע"א שהבין כן ופי' בכוונת תוס' שכוונתם לומר מן התורה לכתחילה אוקי אחזקה אלא שאם נשאת לא תצא שאין בכך להוציא מתחת בעלה כ"א בדאתחזק איסורא והכא ניהו דאיתרע חזקת היתר עכ"פ לא אתחזק איסורא יע"ש הגם שפי' בתוס' דחוק כי משמע להדי' שקאי רק על דין דרבנן מ"מ ת"ח שאמר דבר הלכה אין מניחין אותו כי מצאתי לי סמך מכמה פוסקים (ומה דקשה היאך שייך על דאורייתא לכתחילה ודיעבד לק"מ להמעיין בספר שב שמעתתא שחיבר אאמ"ו הגאון נרו בשער ט' ס"ק י"ג שהביא כמה גווני) דעת הריטב"א הובא במשנה למלך בפרק כ"ה מטומאת מת הלכה י' דלא אמרינן אוקי מילתא אחזקה אלא בספק נגע ספק לא נגע אבל בודאי נגע לא, והיינו כסברא הנ"ל כיון שנעשה מעשה שראוי להסתפק נפקא מחזקה ומשמעות לשונו מורה שאפילו מן התורה לא הוי חזקה, ועיין ברש"י במס' קדושין דף פ' ע"א בתינוק שנמצא בצד העיסה פירש"י שמיירי שבודאי נגע העיסה דק שמחלוקת ר"מ ורבנן אם התינוק טמא מחמת רוב תינוקת מטפחי' באשפה וסובר ר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת עיסה, כתב רשב"א בחולין דף פ"ו תמי' על רש"י וז"ל ועוד שאם ודאי נגע משווינן לי' אזדא חזקת עיסה יע"ש והוא ג"כ על דרך זה דוקא ספק אם נגע או לא מקמינן על חזקה אבל בודאי נגע אף שיש ספק אם התינוק טמא מ"מ איתרע החזקה כיון דאיכא ריעותא בגוף הדבר שאנו דנין שנעשה מעשה שראוי להסתפק והארכתי בזה בס"ד בכללי חזקות:

ענין טו) מעין סברא הנזכר מקודם, מצאתי ראיתי בחי' רשב"א במס' חולין בפ' אלו טריפות דף מ"ו ע"ב ד"ה הני שכתב וז"ל ונראה לפי טעם זה דסירכא תלוי מותרת דהא איכא למיתלי דמחמת משקין שהיא שואבת היא פולטת ליחה עבה ומדבקת ונמשכה כחוט, ואע"ג דאיכא למימר דסירכא נמי מחמת נקב כו' ואפשר לומר דאפי' בדיקה אינה צריכה ואינו דומה לספק דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם אתיילד בה ריעותא בבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרינן לקמן על ארי' ביניהון וציפורן בגבו של אחד מהן דרגלים לדבר שדרסן כיון דאיהו שתק ואינהו מקרקרן או ישב לה ציפורן בגבה אלא שאנו מסופקים אם דורסן דריסה האוסרת אם לאו, וכן בישב לה קוץ בושט שאנו מסופקים אם גמר הקוץ ונקב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התתלתו שהרי סירכא זו יש לתלות בליחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אין צריך עכ"ל וכ"כ בס' תורת הבית הארוך דף ל"ה ע"א ועיין בפרי חדש ביו"ד סימן כ"ט ס"ק א' כעין סברא זו כיון שהוחל מעשה המטריף לא מוקמינן על חזקה:

ענין ט"ז) חזקה שאינה מבוררת כתבו תוס' בחולין דף י"א דלא הוי חזקה:

ענין טו"ב) נחלקו האחרונים דעת כנ"הג ביו"ד סימן י"ח ותבואת שור סי' כ"ט בספיקא דדינא לא מוקמינן על חזקה כי בשביל חזקה לא ישתנה הדין כיון שאין שייכות לחזקה עם הספק ואני הוכחתי מכמה פוסקים דלית להו סברא זו, וכעין סברא זו צידד המשנה למלך בפרק ו' מהלכות עדות, אפי' בספיקא דמציאת היכי שאין שייכות לחזקה עם הספק לא הוי חזקה והדברים הללו צע"ג לדינא כי המה כהררים התלוי' בשערה ולא כתבתי פה רק רמיזות בעלמא יותן לחכם ויחכם עוד, ומעתה נבוא לנ"ד מה דאי' בש"ס דאוקי איתתא בחזקת כשרות אי אפשר לומר חזקת צדקת דהא עכ"פ עשתה עבירה שזינתה ברצון וגם אי אפשר לומר שהוא חזקת הגוף, דלא דמי כלל להאי חזקת הגוף דאי' בדף י"ב ע"ב בהנושא אשה ולא מצא לה בתולים דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר מקודם לכן דסובר ר"ג דנאמנת ונתבאר שם הטעם דאוקמא אחזקה ופירש"י מספקא לן אשעת אירוסין אי בתולה הוית ונשתעבד לה מאתים אי בעולה הוה והעמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאיתנסא אחר אירוסין יע"ש דהתם על שעת חלות ספק דהוא שעת אירוסין אמרינן שלא נעשה מעשה זנות וריעותא בגוף ומאחרינן הריעותא בגוף ואף שיש ריעותא לפניך אמרינן השתא הוא דאיתרע ונשתנה הענין כמו בכל חזקה וחזקה דהשתא וכמו כן הוא חזקת הגוף דמומין בכתובת דף ע"ה ע"ב כמ"ש רש"י שם ד"ה מני, משא"כ הכא בשעה שאנו באין לדין על הספק כבר נעשה מעשה הזנות רק הספק הוא אם נבעלה לכשר או לפסול ע"ז לא הי' לה חזקה מקודם וכיון שנעשה מעשה שראוי להסתפק יצאה מחזקה קמייתא כעין שכתבתי בענין י"ד, לכן נלענ"ד דחזקה זו הוא כעין חזקה שכתבתי לעיל בענין ח' דבר שהי' ביד אדם זכות ומוחזק בדבר אין להוציא אותו מחזקתו כי אם בראי' ברורה ולא בריעותא בעלמא והכא כיון שאשה הלז הי' בחזקת היתר וכשרות לכהונה שהי' לה זכות לישא לכהן אין להוציאה מחזקה זו כ"א בדבר ברור ולא בספק וריעותא בעלמא, ולכן אף שבודאי זינתה מ"מ כיון שיש ספק אם נבעלה מכשר או לפסול ונגד ספק זה עדיין יש לה חזקת היתר וכשרות לכהונה דהא אין לנו דבר בדור וידיעה ברורה שבודאי יצאה מחזקת כשרות לכהונה, וכמו התם בכתובת דכ"ד אף שנעשה ריעותא ברור שלא מצאו כתבם כמ"ש תוס' ד"ה שאני מ"מ אין מוציאין אותם מדבר שהחזיקו היתר כיון שאין לנו ראי' ברורה לסתור וה"ה והכא עדיף דהתם הי' פעם אחת בודאי מותרת לכהן רק עכשיו כולד ספק ובזה ינוח לן להבין דברי ר' אלעזר שאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואמר רבה הטעם בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת כשדות ויש להתבונן כיון דקיי"ל בכל מקום דחזקה הוא כעדים וסוקלין ושורפין על החזקות, כדאי בקדושין דף פ' ע"א גבי חזקה דכרוכין וכיון שמהני אפי' לדיני נפשות בע"כ הוי כעדים, ואם הי' לאשה עדים הי' מהני גם להכשיר הבת ואמאי ל"מ החזקה ונראה כמ"ש בכמה דוכתי בשם מוהרי"ק סימן ע"ב ותשו' מוהרי"ט שיש ב' מיני חזקות לענין חזקה דאתי' מכח סברא יע"ש ה"נ יש לומר שיש ב' מיני חזקות יש חזקה שעכשיו יש לנו הוכחה שכן הוא וכמ"ש בענין ג' כמו חזקה דכרוכין וכיו"ב שגם עכשיו יש לנו חזקה זו שאנו רואין בעינינו שכן הוא, ויש חזקה שעכשיו לית לן הוכחה שכן הוא כי נולד לנו ספק במעשה רק מסתמא לא נפיק הדבר מחזקה קמייתא כעין דאי' בחולין ד"י ע"א מנא הא מילתא דאמרי רבנן אוקי מילתא אחזקה דוק בלשונם אוקי מילתא ולא קאמר בקיצור דאזלינן בתר חזקה משום דבאמת יש לנו ספק כעין נידון דהתם שפירש"י במקומות הרבה סמכו על חזקות לאיסור ולהיתר כהאי דלעיל יע"ש ר"ל ספק בשחיטה וכיו"ב דמוקמינן אחזקה וז"ש אוקי מילתא אחזקה ר"ל מילתא דמספקא לן מוקמינן על חזקה קמייתא ומייתי ראי' מנגע דגם עכשיו איכא ריעותא וספק בדבר אם נחסר הנגע ומוקמינן על חז"ק והארכתי בזה בכלל ע"א בממון וחזקה כזו לא אלים כל כך כיון דעכשיו נפסק החזקה ואיכא ספק לפנינו רק שאין בנו כח להוציא מחזקה קמייתא כיון דליכא דבר ברור המתנגד משא"כ חזקה דכרוכין וכיו"ב שגם עכשיו יש לנו הוכחה שהוא כן הוי כודאי', ומצאתי סיוע לזה בש"ות תרומת הדשן סימן ר"ז בשם או"ז הגדול שאין סוקלין ושורפין על חזקות רק בחזקה שאינה פוסקת יע"ש מכ"ש הכא בחזקה זו דע"י מעשה הזנות איתרע חזקתה דהא נולד ספק לפנינו לית לה עכשיו חזקה רק כיון דליכא דבר ברור המתנגד שנבעלה להפסול לה אין בנו כח להוציאה מחזקת קמייתא שהי' בחזקת היתר וכשרות לכהונה ושפיר קאמר ר' אלעזר כיון דעכ"פ איכא ספק וריעותא לפנינו לית לנו דבר ברור שהיא מותרת לכהונה לא מהני רק נגדה שאין מוציאין אותה מחזקתה אשר זכתה לנהוג היתר, ולא מהני לבת שאין לה חזקת כשרות לא מכניסין אותה להיתר כיון שיש לנו עכשיו ספק וזהו מדוקדק מאד להמעיין בלשון רש"י זלה"ה שכתב וז"ל אית לה חזקת כשרות ויש לומד אשה זו בחזקת כשרות ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסלו מספק עכ"ל והיינו כמ"ש ור"ל במה שאמר אל תפסלנו מספק שאין לעשות מעשה לכתחילה להוציאה מדבר שכבר הוחזקה להיתר כיון דלית לן ריעותא גמורה לפנינו דהספיקות הם שקולים, וראיתי בש"מ בדף ס"ד ע"ב שהאריך בכוונת רש"י ודבריו מחוסרין הבנה ולענ"ד נראה ברור כמ"ש דוק ותשכח כדברי, ואולם ראיתי בתוס' כתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה טמא שכתבו דהכא איכא חזקת הגוף ולכאורה צ"ע וכמו כן מ"ש בש"מ בשם ריטב"א בד"ה הלכך ונ"י ביבמות דף ס"ט שם חזקת הגוף בע"כ הוא לאו דוקא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה