אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל כד › פרט ח

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל כד · פרט ח

פרט ז

יבואר דברי המ"מ הנ"ל במ"ש הטעם לחלק בין חיה שנאמנת לפסול את הולד ובין האם שא"נ:

יח כבר נתבאר בפרט ז' לשון המ"מ שאין האם נאמנת לומר בנה הנולד לה בזנות הוא ממזר, וכתב וז"ל ואע"ג שחיה נאמנת עלי' כל זמן שלא קרי עלי' ערער שאני הכא שאין אדם משים עצמו רשע ועוד שהיא קרובה לו יע"ש ולא ירדתי לסוף דעת הגדול לרמב"ם לשיטתו דכתב בפט"ו מא"ב ה"ב וז"ל אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראל שנשא ממזרת כיון שבעל אחר קדושין לוקה קידש ולא בעל אינו לוקה בעל ולא קידש אינן לוקין משום ממזרת שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קדושין אלא כה"ג באלמנה יע"ש וכתב ה"המ ע"ז וז"ל ומ"ש רבינו בעל ולא קידש אינו לוקה משום ממזרת ר"ל אינו לוקה משום ממזרת אבל לוקה משום פנוי' וכפי מ"ש בפ"א מאישות שהבועל אשה שלא לשם קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדימה אבל משום לאו דממזרת אינה לוקה, מיהו נתבאר שם שראב"ד וחכמי לונוויל ורמב"ן השיגו ע"ז וז"ל רמב"ן שם אבל ממזר הדבר ידוע על הקדושין אינו לוקה שהרי אין כתוב בהן לאו בקיחה ועל ביאה בלא קדושין לוקה כיון שהכתוב מפורש וצווח לא יבוא שהוא הבעילה יע"ש וא"כ לדברי רמב"ם היאך שייך הטעם שא"א מע"ר הא גם לדבריה שנבעלה לממזר לא עשתה עבירה חמורה יותר מאם נבעלה לכשר כיון דלשיטתו ליכא לאו דממזר בבעילה בלא קדושין וכמו שעברה על לאו לא תהי' קדשה בבעילתה לכשר כ"כ עבירה כשנבעלה לממזר ובשלמא לשיטת רמב"ן וסיעתו הנ"ל א"ש דהיכי דנבעלה לממזר עברה גם על לאו דלא יבוא ממזר שהוא הבעילה, אבל המ"מ כתב כן בשיטת רמב"ם תמוה מאד והי' קשה לי קושי' זו ימים טובא וכעת מצאתי ראיתי שגם בעל קצ"הח הרגיש בזה והניח בקו', ונראה לומר בכוונת ה"המ לרמב"ם בודאי מן התורה ליכא איסור בביאה לממזר בלא קדושין יותר מאם נבעלה לכשר, מ"מ מדרבנן אסור כדי שלא להרבות ממזרים בישראל, וראי' לזה ממ"ט בש"ע סימן ד' גר ועבד משוחרר מותר בממזרת כו' והולד ממזר כתב הב"ש בסע"ק ל"ה היינו מצד ממזרת אין איסור אבל מ"מ אסור להרבות ממזרים כי הבנים הם ממזרים ע"ש ומשמע שהוא רק איסור דרבנן דמן התורה מותר לגר לישא ממזרת אף שבניו הם ממזרים, ועיין תוס' מס' גיטין דמ"א ע"א ד"ה לישא שכתבו בשם ר"ת כיו"ב ואולם לפ"ז נשמע דבע"כ סובר רמב"ם דאין אדם משים עצמו רשע אפי' באיסור דרבנן ודבר זה במחלוקת שנוי' בין קמאי זלה"ה כמבואר בחידושי רשב"א בכתובת דף י"ח ע"ב ד"ה אלמא כ' וז"ל פירש"י פסולין היינו משחק בקובי' וא"ל לרבנן אמאי מהימנא הא אין אדם משים עצמו רשע לפיכך נראה לשון אחר שפי' קרובים כו' ולרש"י י"ל כיון דאיסורא דרבנן הוא משום דאין עוסק בישובו של עולם מיהמן עכ"ל א"כ סובר רש"י שבאיסור דרבנן משים עצמו רשע והחולקי' סוברים אפי' בדרבנן אין אדם נאמן להשים עצמו רשע, ועיין בתומים בכללי מגו סימן פ"ב סע"ק ק"ה שכיון מדעתו לדברי רשב"א הנ"ל ובתשובת נודע ביהודא מהדורא בתרא חלק א"העז סימן קנ"ו כתב וז"ל ולפי שאין היתר זה ברור דאולי לא שייך אין אדם מע"ר אלא בדבר שהתורה קראתו רשע דהיינו שנתחייב מיתה או מלקות שהוא נקרא רשע למות ובין הכות הרשע או מעיד עדות שקר שפסול לעדות ולשבועה בזה אמרינן אין אדם מע"ר אבל באומר שהכשיל אחרים אינו נפסל לעדות ואינו מתחייב מלקות ומיתה לא שייך אין אדם מע"ר עכ"ל וכבר נתבאר שפוס' החולקים על רש"י בע"כ סוברים אפי' באיסור דרבנן אין אדם משים עצמו רשע, וזהו דעת רא"ה ורשב"א וריטב"א ור"ן שחולקים שם על רש"י כמ"ש בתוס' שם, וי"ל שכן הוא דעת ה"המ כאן וא"ש ואולם מ"ש הטעם שהיא קרובה צ"ע הא באיסורין אין חילוק בין קרוב ובעל דבר לעד דעלמא, וע"א נאמן באיסורין אתי' מוספרה לה בנדה או ממעשים בכל יום כדאי' ביבמות דף פ"ח בפוסקים והתם אפי' בע"ד נאמן ואי דסובר דהוי דבר שבערוה או כיון שהוא לפסול מלבוא בקהל לא קם קרוב הא בכה"ג אפי' ע"א כשר אינו נאמן וצ"ע בזה:

יט אמנם הר"ן בקדושין דף ע"ד כתב כדבריו בשינוי טעם וז"ל וכתב רמב"ם ז"ל שאע"פי שהיא נאמנת להכשיר א"נ לפסול ולומר ממזר הוא ומשמע טעמא דלהכשיר היינו טעמא דמיהמנא משום דמדאוריי' נמי כשר דד"ת שתוקי כשר, אבל לפסלו ולהתירו בממזרת לא כדאשכחן בבכור דהימנה רחמנא מדכתיב יכיר, אבל לדידה לא הימנה ואע"ג דחיה נאמנת כדאי' בגמ' שאני התם לפי שהוחזק כאן ממזר דאיירי בארבע נשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי ונתין וממזר וגילוי מילתא בעלמא הוא דמגלי והיינו דבגמ' לא אמרינן בודקין את אמו אם אמרה לכשר נבעלתי או לפסול נבעלתי אלא אמרינן בלחוד דאי אמרה לכשר נבעלתי מיהמנא עכ"ל הובא דבריו שם בקוצר במשנה למלך הי"א א"כ כתב טעם אחר לחלק בין חיה להאם ונייד מטעמא דהמ"מ וק"ק דהו"ל לומר הטעם דא"א מע"ר דאף דאזיל בשיטת רמב"ם הא לפמ"ש סובר אפי' באיסור דרבנן א"נ להע"ר:

מיהו בלא"ה דברי הר"ן תמוהין דקשה לשיטתו קו' הב"ש בסי' ד' ס"ק ל"ט למה א"נ לפוסלו דהא מדאורייתא בספק קהל יבוא ומה שכתבתי לעיל בפרט הקדום בשם הגאונים דסובר כריטב"א ליתא לשיטתו, דהנה הריטב"א כתב במס' קדושין דף ע"ג וז"ל אמר רבא ד"ת שתוקי כשר עד ממזר ודאי יבוא הוא דלא יבוא הא ספק ממזר יבוא, ראיתי מקשים דרבא אדרבא בפ' החולץ דף ל"ז ע"א בספק בן ט' לראשון דפליגי אביי ורבא דאביי סבר הלכה כשמואל דאמר הלכה כמתני' דשרי ודאין בספיקן ורבא אמר הלכה כרב דפסיק הלכה כר' אליעזר דאמר ודאי בספיקן אסור ונ"ל דלא קשי' דההיא פלוגתא הוא לאסור שתוקי בממזרת ורבא סבר דאסור דכיון דהוא ספק כישראל חשבינן לי' אבל להתיר שתוקי בישראל סבירא לי' דשרי דכישראל חשבינן לי' דהך רישא דספק ממזר יבוא אית לי' דרבא, אבל שיבוא ממזר בקהל ספק לית לי' וכישראל גמור עביד לי' לכל מילי ואי הוי קשי' הוי אמינא דהכי רבה גרסינן אלא שאין אנו צריכין לכך יע"ש ומבואר בס' הפלאה בחי' לקדושין דף ע"ד במתני' שבע"כ לא גריס בדברי רבא בדף ע"ג בקהל ודאי הוא דלא יבוא הא בספק קהל יבוא והא דלא רצה לפרש טעמא דר' אליעזר בדף ע"ד דאמר ודאי בספיקן אסור שהוא מדרבנן במו שתוקי בישראל וכמ"ש הר"ן שם וז"ל ר' אליעזר ורבנן בהא פליגו דרבנן סברי כיון דשתוקי ואסופי מדינא שרי ולא עשו אלא משום מעלה כי עביד מעלה בכשרין כלומר למפסלינהו בישראל אבל זה בזה מותרין ר' אליעזר סבר דאפי' בהני עביד מעלה וקיי"ל כוותי' יע"ש, ושפיר י"ל שמן התורה מותר לבוא בקהל בספק ולק"מ קו' הנ"ל היינו משום דסובר ריטב"א שהוא דוחק לומר טעמא דר' אלעזר משום מעלה אף דשתוקי בישראל אסור מדרבנן משום מעלה ביוחסין דוקא גבי מיוחסי' שייך מעלה אבל בפסולים לא שייך לעשות מעלה אע"כ מדאורייתא אסורין וכ"כ בספר שערי המלך בפ"ט מטומאת מת הלכה י"ב וא"כ להר"ן לשיטתו דסובר להדי' דטעמא דר"א הוא משום מעלה וכ"כ לעיל מיני' בדע"ג להדי' וז"ל וממזר בשתוקי נמי מדאורייתא שרי דהא ר' יוסי דקיי"ל כוותי' דריש בגמ' לעיל בקהל ודאי הוא דלא יבוא הא בקהל ספק יבוא ולא מיתסר אלא משום מעלה יע"ש וא"כ לשיטתו קשה קו' הב"ש במ"ט הטעם לרמב"ם דהא אין חילוק בין להכשיר ובין לפסול הולד, ולכאורה אין פותר אותו לישבו ועמ"ש הפ"י בקדושין דע"ד ע"א בפסקא דאבא שאול ודבריו צ"ע:

ודע שהשלטי גבורים בסוף פ"ק דכתובת כתב בשם ריא"ז בס"ק ב' שחולק על רמב"ם וז"ל ואיני רואה שיטת התלמוד כדבריו אלא כשם שהיא נאמנת לומר לכשר נבעלתי ולהחזיקו כשר בודאי כך היא נאמנת לומר לממזר נבעלתי ולהחזיקו ממזר ולהתירו בממזרת הואיל והדבר ידוע שבזנות נתעברה נאמנת לומר שזינתה עם פסולין יע"ש והובא דבריו בקוצר בב"ש סימן ד' ס"ק ל"ט אך שכתב שהמגיד ור"ן ורוב פוסקי' חולקים וסוברים כרמב"ם וכן הש"ע בסימן ד' סעיף כ"ו ובח"מח בס"ק כ"א כתב טעם חדש משום דאומרת נגד חזקה דאשה מזנית בודקת ומזנית עם כשר ולא עם ממזר, ונשמע דהר"ן והמ"מ לית להו חזקה דבודקת ומזנה לר"ג כמו לר"י וכנ"ל:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה