שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל כד · פרט ז
יבואר שיטת הר"ן והרב המגיד בטעמא דר"ג דנאמנת אפילו ברוב פסולין. וגם אי נאמנת לפסול את הולד:
טז שיטת המ"מ בפרק ט"ו מאיסורי ביאה הלכה י"ג הוא שיטה חדשה דעל מה שכתב רמב"ם שם שאינה נאמנת לומר לפלוני הממזר נבעלתי לפסול הולד, כתב הטעם וז"ל מפני שאין האשה נאמנת בפסול אלא האב בלבד ואע"פי שנאמנת להכשיר והי' נראה שכ"ש לפסול לא היא דלהכשיר דבר תורה אין אנו צריכין לה דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר וספק ממזר מותר מן התורה היתר גמור לבוא בקהל אלא דרבנן גזרו עליהן והאמינהו בשל דבריהם, אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבוא בקהל ואסור בממזרת ודאית ואם הי' מאמינין אותה ומתירין אותו בממזרת ודאית הי' מקילין בשל תורה ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב בלבד ואפילו לאב בחלקו אלא דקיי"ל כר' יהודא דאמר יכיר יכירנו לאחרים כן נראה לי טעם הענין, ואע"פי שחיה נאמנת כל שלא קרא עלי' ערער שאני הכא שאין אדם מע"ר ועוד שהיא קרובה לו וזהו שבגמרא לא אמרו בודקין את אמו אם אמרה לפסול נבעלתי או לכשר נאמנת ולא הזכירו אלא האומרת לכשר נבעלתי עכ"ל, ועמ"ש הר"ן בקדושין דף ע"ד כתב ג"כ טעם זה, שלכן נאמנת להכשיר הולד משום דמדאוריי' שתוקי כשר רק שמחלק חילוק אחר בינה לחיה יע"ש, והובא בקצור דבריו במשנה למלך שם הי"א, והב"ש בסימן ד' ס"ק ל"ט כתב וז"ל, ומבואר בש"ס אפי' רוב פסולים נאמנת היא להכשיר הולד ולכאורה קשה למה היא נאמנת להכשיר ברוב פסולין דהא הטעם הוא משום דבלא דיבורה הי' ספק ממזר וכשר מדאורייתא מ"ה נאמנת להכשיר וטעם זה לא שייך ברוב פסולין דהא ברוב פסולין אזלינן אחר הרוב והוא ממזר ודאי ועיין בסוגי' דע"ג שם מבואר דוקא ברוב כשרים או מחצה על מחצה אז מדאורייתא כשר הולד וי"ל אפי' איכא רוב פסולים מ"מ אכתי ספק ממזר הוא בלא דיבורה משום דיש לומר היא אזלה להבועל והוי קבוע וכמע"מ דמי, ואם ידעינן בודאי דאזל הבועל אצלה ואיכא רוב פסולין יש לומר דאינה נאמנת ואע"ג דכתב הטור ס"ס ו' דאמרינן מסתמא הלך הבועל אצלה שם אמרינן לקולא כן אבל כאן לא אמרינן בודאי הלך הבועל אצלה והוא ממזר ודאי ואינו אלא ספק לכן היא נאמנת אפי' ברוב פסולין עכ"ל, מ"ש הגאון זלה"ה ברוב פסולין הוי ממזר ודאי כדבריו מבואר להדי' בחידושי רשב"א שם בקדושין, וז"ל מכלל שמועה זו נראה שלא אמדו ממזר ודאי אסרה תורה ולא ספק ממזר אלא כשמחצה ע"מ מיהו כשרין אצלה אבל היכי דרוב פסולין אצלה כממזר ודאי משווי לה, אא"כ בדקו את אמו ואמרה לכשר ודאי לא נבעלתי כר"ג ור"א וא"ש עכ"ל מיהו בזה חולק רשב"א על המ"מ שמדבריו מבואר אפי' כשודאי רוב פסולין אצלה כגון שידוע שהלך הבועל אצלה נאמנת האם להכשיר הולד ונראה לפי שיטתו ה"ה כשיש חזקה לאיסור הוי ודאי ממזר מן התורה ולא הוי ספק ממזר רק בספק השקול, וכן נראה להדי' מתוס' כתובת דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן וגדולה מזו דעת המשנה למלך בפט"ו מא"ב הי"א היכי דאיקבע איסורא כגון שנתערב חד בחד ממזר בכשר מן התורה לחומרא ומכ"ש בדאתחזק איסורא, דהא באיקבע איסורא חייב רק אשם תלוי ובדאתחזק חייב חטאת דהוי ודאי כמ"ש תוס' כתובת דכ"ב ע"ב ד"ה הבא וכיון דמצינו בכמה דוכתי דחזקה ורובא הוי כודאי ה"ה הוי ממזר ודאי כשיש רוב לאיסור או חזקת איסור כמ"ש בית שמואל, ואולם ראיתי בפרי חדש סי' ק"י בכללי ס"ס כלל א' בשיטת רמב"ם תורה חדשה דאפי' היכי שיט חזקת איסור כגון ספק ממזר הבא מאשת איש שנתגרשה ספק גירושין דאית לה חזקת איסור דבעלמא כה"ג אסור והכי שרי' רחמנא יע"ש ובספר פ"י בחי' לקדושין רצה לומר שאפי' ברוב פסולין מיקרי ספק ממזר אע"ג דבכל התורה אזלינן בתר רובא אשתני דין ממזר יע"ש, ואין דבריהם מוכרחין כלל, ומה שהביאו ראי' מרמב"ם שכתב בפט"ו מא"ב הלכה ו' וז"ל שלשה ממזרים הם ממזר ודאי וממזר ספק וממזר מד"ס איזהו ממזר ודאי זהו שבא מן הערוה ודאית וממזר ספק זה שבא מן ספק ערוה כגון דבא על אשה שנתקדשה ספק קדושין או נתגרשה ספק גירושין יע"ש וקשה הא בספק קדושין איכא חזקת פנוי' ולא הוי ממזר כלל ובספק גירושין איכא חזקת א"א והוי ממזר ודאי, ומכח זה הוכיחו דין הלז דבממזר גלי התורה שלא לילך בתר חזקה לענ"ד לא מוכרח כלל ולכאורה י"ל דרמב"ם סובר כפוסקים תרי ותרי ספיקא דאורייתא ומן התורה ל"מ חזקה עיין ריטב"א בקדושין דס"ו ע"א ובתוס' שם א"כ משכחת בפשיטות ספק ממזר היכי דליכא חזקה אך הוא שנוי' דחיקא כי נראה שרמב"ם סובר כרוב הפוסקי' ת"ות מדרבנן ומן התורה מהני חזקה, ועיין בה"המ בפרק כ' מא"ב הלכה י"ו ואולם יותר כראה לפמ"ש לעיל בפרט ו' הרבה פוסקים בחזקה דאיתרע שנעשה מעשה שראוי לה להסתפק כגון שני עדים אומדים קרוב לו וב' אומרים קרוב לה וכיו"ב לא הוי חזקה אפי' מן התורה ועיין תוס' כתובת דכ"ג ע"א ד"ה תרווייהו ובפ"י בגיטין דק"ח ובחידושי מוהרי"ט ברפ"ק דקדושין ובמקומות שרמזתי שם וי"ל דכן דעת רמב"ם וא"כ משכחת בפשיטות בספ' קדושין ובספ' גירושין ספק ממזר היכי דליכא חזקה כמבואר (ועמ"ש פ"י בחי' לכתובת דף ט"ו ע"ב ד"ה מדאוריי' ודבריו שם צ"ע) וא"כ דברי ב"ש נכונים בשיטת רוב פוסקים היכי שרוב פסולין הוי ממזר ודאי מן התורה:
טז אמנם תירוצו צריך קצת ביאור דלפי דבריו קמה קו' הש"ס בדף י"ג ע"ב בהא דמקשה אדר' יהושע דמדמי לשבוי' ותיפוק לי' דהתם רוב פסולין אצלה והכא רוב כשדים אצלה ומסיק הש"ס דמסייע לריב"ל דאמר מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין אצלה וכיון דמספקא לן דלמא אזלה איהו לבועל ליכא ודאי רוב פסולין משא"כ בשבוי' איכא ודאי רוב פסולין ואכתי קשה היאך מדמי לשבוי', ונראה כוונתו דמיירי הסוגי' שמודית שבועל הלך אצלה רק שפירש ממיעוט כשרים ומ"מ סובר ר"ג דנאמנת כיון שלולי דיבורה איכא ספק קבוע והוי ספק ממזר שמותר מן התורה והרוב בא רק מהודאה נאמנת במגו דהוי מגו בעיקר הרוב כעין סברת הסמ"ע וש"ך בח"מ סי' ע"א דאמרינן מגו בעיקר נאמנות והוכיחו האחרונים זלה"ה דאמרינן מגו בעיקר אנן סהדי או בעיקר חזקה ה"נ יש לה מגו בעיקר הרוב וא"כ שפיר קאמר הש"ס מסייע לריב"ל דהתם קאי לדברי ר' יהושע ולפמ"ש תוס' סובר ר' יהושע דאין להאמינה אפי' במגו דלא נבעלתי לפי שיראה לומר לא נבעלתי ושפיר מביא ר' יהושע ראי' משבוי' על רוב פסולין היכי שהיא מודית שרוב פסולין אצלה אין להאמינה במגו דהוא סובר דמוכח דברי שלה לא מהני כמו בשבוי' כי אם מצד מגו והכא לית לה מגו דאם הי' אומרת שהלכה לבועל והי' קבוע ג"כ לא הי' נאמנת מצד דיבורה רק מצד מגו שהי' אומרת לא נבעלתי וכיון שהיא בחזקת בעולה כמו בשבוי' יראה לומר לא נבעלתי, והב"ש שפיר כתב לדידן דקיי"ל כר"ג וזהו פשוט, ולאחר העיון ראיתי שבעל קצ"הח נתקשה בזה והמעיין יראה כמ"ש אף שב"ש קיצר במובן כדרכו הטוב:
יז ועדיין דברי המ"מ צריכין ביאור וכבר קדמני בזה בס' בית מאיר לפי שיטת מ"מ דל"מ ברי דידה אלא היכי דבלא עדותה מותר מן התורה הניחא בממזר דהתורה התירה, אבל באשה עצמה לכהן מאי איכא למימר וא"ל דרמב"ם לטעמי' אזיל דסובר כל איסור ד"ת ספיקו לקולא מן התורה דא"כ קשה על המ"מ מיני' ובי' מה קאמר אבל לפסול א"נ להתירו בממזרת מפני ספק איסור תורה מה בכך אף אי לית ליה לדרשא דקהל ודאי כל הספיקות ד"ת שרי' וע"כ כמסקנת פר"ח יו"ד סי' ק"י דהיכי דאתחזק איסורא כ"ע מודו ד"ת לחומרא וסובר דאיסורי ספק ביאה מדאתחזק פסולים וכשרים הוי הספק ד"ת להחמיר זולת ממזר דהתורה התירה, ובאמת דטעם הרמב"ם אינו דיליף כל הספיקות מן ממזר אף דברשב"א הביאו שם ראי' בשם רמב"ם ור"ן בספ"ק דקדושין מביאה בשם רמב"ן וא"כ הדק"ל באשה עצמה לכהן מאי איכא למימר אמאי נאמנת לשיטת המ"מ, והוא באמת קו' חמורה ומה שתירץ בס' הנ"ל דבאשה עצמה סובר ה"המ דג"כ בלא עדותה שרי' מן התורה אפי' ברוב פסולין דכיון דיש ספק אם אזלה לגבי' והוי קבוע והוי ספק השקול מהני מן התורה חזקת היתר שלה רק חכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה ביוחסין לכן מהני ברי שלה ובשתוקי דחזקת היתר דאם אינו מועיל להבת אפי' למאן דמכשיר בבתה מוכרח ה"המ לומר הטעם כיון דהתורה התירה ספק ממזר ונשאר רק ג"כ איסור דרבנן מהני עדותה להפקיע מאיסורא דרבנן יע"ש, לענ"ד אכתי לא הועיל הגאון זלה"ה אמאי מאן דמכשיר מכשיר בבתה אפי' לכהונה, ואם נקבה היא תנשא לכהן כיון דחזקת היתר דאם ל"מ לבת רק שהאם נאמנת לגבי ולד להתיר בקהל ישראל משום דהספק ממזר התירה התורה אבל לענין לינשא לכהן דספק אם כשדה לכהן או לא לא התירה התורה ולולי עדות האם הי' הבת אסורה לינשא לכהן כדין סד"א לחומרא מן התורה לכ"ע כנ"ל אמאי מהני נאמנות האם להתיר ספק איסור דאורייתא ולולי דבריו י"ל דחזקת האם מהני לבת למאן דמכשיר בבתה או דברי שלה מהני להתיר ספק איסור דאיסור דאורייתא ואפי' ברוב פסולין כמ"ש בשיטת שאר פוסקים בפרטים הקודמי' אבל לשיטת ה"המ קשה ועלה בדעתי ליישב שיטת המ"מ דהנה עוד הקשה הב"ש שם קו' חמורה וז"ל מיהו קשה לשיטת הר"ן והמגיד הנ"ל למה היא נאמנת להכשיר הולד וא"נ לומר ממזר הוא דהא כשם שנאמנת להכשיר משום דבלא דיבורה הוא ספק ממזר וכשר מדאורייתא לבוא בקהל לכן נאמנת להכשירו כן הוא בלא דיבורה ספק ממזר ומדאוריי' יכול לישא ממזרת דהא בספק קהל יבוא א"כ למה אינה נאמנת לעשות ממזר ודאי לישא ממזרת ומ"ש להכשירו ומ"ש לפסלו יע"ש שעיקר הקושי' הוא לרמב"ם והניח בצע"ג, ונראה דהנה במס' קדושין דף ע"ג ע"א בהאי דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולה אצלה ואי אזלא אינהו לגבה כל דפריש מרובא קפריש מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל קבוע התורה אמרה ממזר ודאי הא ספק ממזר יבוא, וכתב ריטב"א וז"ל תימא למה לי קרא הא איכא תרי ספיקי ספק אזלא אינהו לגבייהו דהוי מע"מ והוי ספיקא ואידך דלמא אזלא אינהו לגבייהו ואיכא רוב כשרים וכל ס"ס לקולא אפי' באיסור דאורייתא, ואיכא למימר דאין ה"נ ותלמודא רבותא נקיט אפי' חזינן דאזלא איהו לגבייהו דליכא אלא חד ספק אפ"ה הולד כשר ע"ש ועיין בחידושי רשב"א ובמרדכי המובא בש"ות מוהרי"ט ספר ב' בסי' ב' יע"ש והנה הרמב"ם כתב בפט"ו מא"ב ה"ג עכ"ום ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכתב ה"המ שם שיש מי שכתב שאם ילדה בת שהיא פסולה לכהונה ורמב"ן מסופק בזה ועיין ב"ש סימן ד' סע"ק ב' שכתב שמלשון רמב"ם משמע דסובר דכשרה לכהונה ועיין סע"ק ג' וכיון דרובא דעלמא הם כשרים לולי דיבורה היכי דחזינן שפנוי' ילדה ולד ואין אנו יודעין ממי אף שלגבי דידה הוי רוב פסולין, כי נכרי ועבד הבאים על בת ישראל פוסלין אותה בביאתה מכהונה כדאי' בש"ס דיבמות דמ"ה והובא ברש"י ד"ה דדברא, מ"מ נגד הולד הוי רוב כשרים (ועיין בריטב"א קדושין דף ס"ח ע"ב בסופו ומה שרצה לומר מתחילה כבר דחה בס' שערי המלך בפרק ט"ו מהלכות א"ב הלכה ג' יע"ש) שמותרת לכהן מיהו לכאורה זה אינו כיון שיש לנו ספק מי הלך למי הוי ספק אם רוב כשרים לגבי ולד דלמא הלכה לבועל והוי קבוע וכמע"מ ודלמא נבעלה לפסול לה, ואולם לדברי ריטב"א הנ"ל דחשיב בכה"ג לס"ס שמותר אפי' מן התורה כיון שרוב כשרים לולד אף שהוא ספק דלמא אזלא לבועל והוי קבוע מ"מ הוי ס"ס כעין שכתב ריטב"א חדא דלמא הלך הבועל אצלה ופריש מרוב כשרים ואת"ל שהלכה היא להם והוי קבוע דלמא מ"מ נבעלה להמכשיר את הולד וס"ס הוא מטעם רוב והולד כשר מן התורה לבוא בקהל ואפי' בקהל כהונה וא"כ דבריו נכונים דלכן נאמנת להכשיר הולד דגם לולי דיבורה הולד כשר אפי' לכהונה כיון דרוב כשרים אצלה ומה דסובר ר"ג דהולד שתוקי אפי' ברוב כשרים אצלה היכי שלא טענה ברי כמ"ש רמב"ן להשיג על בעל המאור בס' המלחמות שם יעש"ה זהו רק חומרא דרבנן שהחמירו לר"ג ג"כ ביוחסין לענין זה דבעינן דוקא ברי, וכמו שדייק בדף י"ד הלכך לר"ג אלים לי' ברי וכ"מ בתוס' יבמות דס"ח ע"א בד"ה רישא לכן מהני ברי שלה נגד חשש דרבנן, אבל א"נ לפוסלו לולד כיון דרובא דעלמא הם נכרים ונכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולולי דיבורה הולד ישראל גמור ואסור בממזרת כי לא שייך ספק קהל רק בספק השקול אבל ברוב הוי כודאי כמש"ל בשם רשב"א והיא ע"י עדותה רצונה להפקיע איסור דאורייתא לכן אינה נאמנת וא"ש, ואולם לפ"ז אינו מדויק קצת לשון ה"המ במ"ש לעיל מיני' דלהכשיר ד"ת אין אנו צריכין לעדותה דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר וספק ממזר מותר מן התורה לבוא בקהל דהו"ל לומר דהוא ודאי כשר לבוא בקהל כיון דרובא נכרים הוי ס"ס והוא מטעם רוב וצ"ל עדיפא מיני' קאמר שאפי' ספק ממזר מותר מן התורה מכ"ש ס"ס, ואולם לפ"ז קמה קושי' ב"ש אמאי נאמנת להכשיר הולד ברוב פסולין נגד הולד ותי' הב"ש הנ"ל ליתא כיון דסובר כסברת ריטב"א הנ"ל איכא ס"ס להחמיר לולי דיבורה שאסור הולד לבוא בקהל ישראל דלמא הלך הבועל לגבה ופריש מרוב פסולין ואת"ל דאזלא איהי לגבי' דבועל אכתי הוי מע"מ ואולי נבעלה לפסול לה וכיון שס"ס הוא מטעם רוב הוי רוב פסולין לולי דיבורה דהוי ממזר ודאי מן התורה, ובשלמא לולי דברינו הנ"ל הוי אמינא דה"המ לית לי' סברת ריטב"א הנ"ל אבל לפי דברינו קשה, מיהו נלענ"ד ליישב קושי' הלז דבלא"ה קשה על ריטב"א הנ"ל הא הוי ס"ס משם אחד דל"מ ולא הוי ס"ס כמ"ש תוס' כתובת דף ט' ע"א וכבר הרגיש בזה בחי' פ"י שם (ועיין מ"ש בחי' מוהרי"ט ובש"ות ספר ב' סי' א' מה שדחה מי שרצה לתרץ הקו', ולענ"ד כוונת המדחה לדברינו ועיין בחידושי רשב"א ובספ"י שם ואפשר דמן התורה אפי' משם אחד הוי ס"ס ושפיר הקשה על דין תורה, ועיין בפ"מ ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק י"א שמסופק בזה) ונראה לפוסקים כריב"ל ביבמות דמ"ה ע"א בנכרי ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר ופגום לכהונה, הוי ספק אחד מתיר יותר מחבירו דהספק ראשון שמא הלך הבועל אצלה ופריש מרובא כיון שרובא דעלמא הם נכרים הולד אף שכשר בקהל ישראל מ"מ פגים לכהונה ובספק ב' דלמא הלכה לגבה והוי קבוע הספק הוא דלמא נבעלה לישראל כשר וכשרה לכהונה, משא"כ ברוב פסולין הס"ס להחמיר אין ספק אחד מחמיר יותר מחבירו והוי הכל משם אחד ואפי' לשיטת רמב"ם שסובר כנ"ל דנכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר אפי' לכהונה, מ"מ ברוב כשרין הס"ס לקולא ספק אחד מתיר יותר מחבירו דספק ראשון דלמא כבעלה לרוב ופריש מרוב נכרים אף שהולד כשר בקהל מ"מ היא נפסלה מכהונה ובספק ב' דלמא נבעלה לישראל כשר גם היא כשירה לכהונה, משא"כ הס"ס להחמיר ברוב פסולין הוי הכל משם אחד וא"ש אך קחה להמ"מ לשיטתו דכתב כן בשיטת רמב"ם ורמב"ם לשיטתו בפ"ג מא"ב ה"ב בע"כ סובר אפי' ס"ס משם אחד הוי ס"ס כמ"ש בס' מנחת יעקב וצ"ע ובגוף קו' ב"ש על ה"המ שהניח בצ"ע הסכימו שלשה גדולים לדיעה אחת ה"ה בס' שערי המלך וס' הפלאה וס' בית מאיר שהי' להמ"מ גירסת ריטב"א שם במס' קדושין דע"ג דלא גריס לדרשא דספק קהל יבוא יעש"ה ועדיין צ"ע בכ"ז: