שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל כד · פרט ו
יבואר פירוש, החזקת כשרות שיש לפנוי' הנ"ל דמה"ט נאמנת לר"ג לשיטת הפוסקים הנ"ל בפרט ה':
יב יש לברר בהא דאמר רבה שם בדף י"ג מ"ט דר"א בשלמא איהו אית לה חזקה דכשרות כו' מה טיבו של חזקה, דע כי מצינו עניני חזקות בכמה גווני, ונרחיב קצת הדיבור בזה, ומתוך כך נבוא לבירורא דהך מילתא בכידון דידן:
ענין א) מצינו חזקה שנקראת בשם חזקה קמייתא כמו דאמרינן העמד אשה על חזקתה שהיתה פנוי' או בחזקת אשת איש כמו שהי' מקודם, והעמד טמא או טהור על חזקתו, אב לכולן אי' במס' חולין דף יו"ד ע"ב דאתי' מנגע דלא אמרינן אדנפיק ואתא בצר לי' שיעורא והיינו דאמרינן מסתמא לא נעשה שינוי והתחדשות ממה שהי' מקודם, וכעין זה הוי ספק התלי' במעשה דלא הוי ספק והיינו דאמרינן מסתמא לא נעשה חדש ולא נשתנה הענין ממה שהי' ועיין בחידושי רשב"א במס' חולין דף ט' ע"ב ובש"ע ח"מ סימן רמ"א סמ"ע סע"ק כ"ג שכתב הטעם באם אמר על מנת שתעשה דבר פלוני צריך להביא ראי' שקיים תנאי כי לעולם מוקמינן מסתמא שנשאר הדבר כמו שהי' מעיקרא ודלא כש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן קנ"ב שכתב טעם אחר:
ענין ב) חזקה דהשתא שגם עכשיו בשעה שבאנו לדון על הדבר הוא חזקה המוכחת שכן הוא כי בענין א' הנ"ל נולד לנו ספק בדבר ומוקמינן על חזקה כמו שהי' קודם שנולד הספק, משא"כ חזקה זו שגם עכשיו יש לנו ראי' מכרעת שכן הוא כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וחזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ורבים כאילו:
ענין ג) חזקת הגוף המעיין בתוס' כתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל הוא חזקה אלימא, ולשיטת ר"ת שם ובד"ה ספק אלימא טפי מחזקת פנוי' יע"ש כמ"ש רשב"א שם דחזקת פנוי' לא חשיבי חזקה לגבי חזקת הגוף, וכן מבואר שם בד"ה ספק אע"פי שיש כנגדו חזקת קמייתא דהיינו העמד טמא על חזקתו, מ"מ עדיף חזקת הגוף, ואפי' ר' יהושע מודה לר"ג ולא מחולק עם ר"ג רק היכי דאיכא חזקת ממון המתנגד ועיין במס' נדה דף י"ט ע"א תוס' ד"ה ר' יהושע ובמוהרש"א שם, ואולם בזה איכא ספק לדינא בכוונת ר"ג אי סובר רק בצירוף ברי עדיף חזקת הגוף מחזקת ממון, אבל חזקת הגוף לבד ל"מ א"ד דאפי' לחודא מהני להוציא ממון, והמעיין ברש"י בכתובת דף ל"ו ע"א ובתוס' בד"ה החרשת מבואר דעת רש"י לר"ג בחזקת הגוף לבד מוציאין ממון אף שלית לי' ברי לאצטרופי, ומבואר בפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' צ"ד שבעכצ"ל לרש"י הא דאי' בדף ט"ז דלר"ג חזקת הגוף לחוד ל"מ להוציא ממון היינו בברי וברי שהמוחזק טוען ברי אבל בשמא ושמא מהני' כמו בבריא ושמא שהמוחזק טוען שמא והמוציא ברי מהני בהדי חזקת הגוף, ה"ה בשמא ושמא מהני חזקת הגוף לר"ג אפי' נגד חזקת ממון, הגם שכתב אח"כ לדחות זה מ"מ בדף ע"ה ע"ב בקונטרס אחרון סימן קע"ו כתב שיש בזה ספק גדול לדינא, אם מוציאין ממון מחזקתו ע"י חזקת הגוף לבד כי מכמה פוסקים מחמע שצריך צירוף לחזקה טענת ברי להוציא ממון והמוחזק יטעון שמא, ועיין משנה למלך בפרק י"א מאישות הלכה ח', ומה שהקשה הפני יהושע הא קיי"ל בב"ב דף צ"ב אין הולכין בממון אחר רוב מכ"ש של"מ חזקה להוציא ממון דהא רובא וחזקה רובא עדיף, ומכח זה העלה כוונה אחרת ברש"י וכתב הטעם של"מ להוציא ממון דניהו דחזקה או רובא קרובין לוודאי אפ"ה ודאי גמור לא מהני ואין אדם יכול להחזיק בממון חבירו ולהוציא בממון דאיכא צד ספק והיינו דאמרינן כלל גדול בדין המע"ה יע"ש, אם אמנם שכבר קדמוהו בסברא זו בש"ות תרומת הדשן סימן שמ"ט שכתב וז"ל ונראה הא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב היכי דאיכא חזקת ממון נגד רוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף שאני חזקת ממון דאית בי' טעמא המע"ה ורובא לא מיקרי ראי' עכ"ל מ"מ לא מוכרח על קו' זו די"ל דרש"י סובר כתוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ דוקא ברובא דלרדי' שהוא רוב גרוע ל"מ בד"מ, אבל ברוב מעלי' מהני להוציא ממון ולית לי' סברת תוס' בב"ק דף כ"ג ע"ב ד"ה קמ"ל וכ"כ ב"ח בסי' רל"ב להלכה הגם שכתבתי בכמה דוכתי שרוב פוסקים לית להו כלל זה, מ"מ לק"מ על רש"י, ומ"ש שאינו ודאי קשה לפמ"ש תוס' שם דרובא מועיל בדיני נפשות וכן סוקלין ושורפין על חזקות בע"כ גלי תורה שיהי' לו דין ודאי, ואין מקום לדבריו כי אם לשיטת תרומת הדשן בסימן ר"ז בשם או"ז הגדול דחזקה הפוסקת ל"מ בדיני נפשות אבל בתוס' כתובת דף כ"ג ע"ב מבואר אפי' חזקה הפוסקת מהני לדיני נפשות בע"כ גלי התורה שיהי' כודאי, ואולם בטעם הדבר מדוע יהי' אלים חזקת הגוף יותר מחזקת פנוי' שהוא חזקה קמייתא, או משאר חזקה קמייתא כמו העמד טמא על חזקתו עדיין לא ירדנו להבין הדבר על בריו ועמ"ש הפני יהושע בחי' לכתובת שם, בביאור הדבר דחזקת פנוי' ל"מ חזקה, ומשמעות לשון תוס' לא משמע כדבריו, וחזקת הגוף הוא כמו חזקה שלא זינתה שנולדה כן כמ"ש רש"י בדף י"ג ע"ב ד"ה אוקמא וכמו כן חזקת הגוף שנולדה בלא מומין כמ"ש בכתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה מני, וגם העמד הגוף בחזקת שלא הי' נגע, ולכאורה היא כמו כל חזקה קמייתא והאמת שיש ליישב אבל דבר זה צריך ביאור רחב ואין כאן מקומו כי אם בכללי חזקות:
ענין ד) מצינו בש"ס חזקה דאתי' מכח רובא כמו בהמה שנשחטה חטה בחזקת היתר עומדת הוא חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בהמות כשרים, וכיו"ב הרבה חזקות:
ענין ה) חזקת כשרות על אדם שמן הסתם לא עבר עבירה וחזקה זו מלבד שיש לו חזקה עצמית שלא נולד בעל עבירה אף גם אתי' מכח רובא דבני ישראל הם כשרים וכל דפריש מרובא קפריש כמ"ש בספ"י בגיטין די"ז ובתשובת נ"בי חלק א"העז סימן ס"ט יע"ש ומ"ש בספ"י דליכא חזקה עצמית דבריו תמוהין:
ענין ו) חזקה דאתי' מכח העדר ידיעה דהוי ג"כ חזקה, אף דלא דמי לחזקת א"א וחזקת פנוי' וחזקת נגע שפעם אחת הי' בודאי כן ועכשיו ספק וחזקה זו אף שלא ראינו כלל פעם אחת שהי' ודאי מ"מ לא מחזקינן ריעותא כיון דלא ראינו ריעותא בדבר עיין ש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן ל"ז מ"ש בזה:
ענין ז) חזקה העשוי' להשתנות כמו חזקת חי בגיטין דף כ"ח, וחזקת פנוי' ועיין רמב"ן בס' המלחמות בכתובת דף ט"ז ע"א ובבעל המאור ובחי' פ"י שם ובש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן מ"א ובפני יהושע בק"א לקדושין סימן צ"ד מ"ש שם בזה:
ענין ח) מצינו דבר שלא הי' מעולם ודאי מ"מ אי אפשר לשנות דבר שנוהג בו היתר לנהוג איסור כי אם בראי' ברורה, וראי' לזה מהא דאי' במס' כתובת דף כ"ד ע"ב אמר ר' יוסי הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול פירש"י גדולה חזקה שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו ע"ש והוכיח מכאן התבואת שור בסימן י"ח סע"ק כ"ט שאפי' בדבר שלא הי' מעולם ודאי, מ"מ אי אפשר לשנות דבר שנוהג בו היתר לנהוג בו איסור כי אם בראי' ברורה והי' מהני להם החזקה לפלגא שלא אסרום בתרומה מעני שהי' מותר להם ואסרו להם קדשים שעדיין לא נהגו היתר אע"ג דהא בהא תלי' ותרומה לזר חמירה כקודש מ"מ מאי דאחזיק אחזיק וה"נ אי' במס' קדושין דף ע"א כאן להשיאו אשה כאן להוציא אשה מידו, אלמא דבר שביד האדם בחזקת היתר אע"ג דלית לי' חזקה ברורה מתחילתו אין מוציאין ומפקיעין התירו כי אם בראי' ברורה כמו שאין מוציאין ממון מיד המוחזק בו יע"ש, וכיו"ב מצאתי בחי' ריטב"א במס' קדושין דף ס"ו ע"א ד"ה ה"ד וז"ל ואחרים תירצו דודאי תרי ותרי ספיקא דאורייתא, ולא אמרינן אוקי איתתא אחזקה או גברא בחזקתו או בחזקת אבהתא לגמרי לסמוך בדבר לעשות מעשה לכתחילה אלא דשבקינן לי' אמאי דאתחזק עד השתא ואי הוי אכיל אפי' בתרומה דאוריי' לא מחתינן לי' מיני' אבל אין משיאין בתו ואלמנתו לכהונה לכתחילה וה"ה נמי שאין מניחין אותו להקריב ע"ג המזבח שכיון שיש בו פיסול דהיאך אין מניחין בתו להנשא לכהונה וכשמניחין אותו להקריב קרבן א"כ מסקי לי' ליוחסין כו' יע"ש ועיין ש"ות ראנ"ח סימן מ"א הרי דהוי חזקה דבר **(הג"ה דף פ' פליגי ר"מ וחכמים בתינוק שנמצא בצד עיסה וסוברים חכמים דרובא וחזקה רובא עדיף וכן פסק רמב"ם בפרק ט"ז מאבות הטומאת הלכה ג', ובעכצ"ל הא דסובר כמתניתן דיבמות הנ"ל דאזיל בשיטת ר"ת בבכורת ד"כ הנ"ל דאפילו לחכמים דר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן וכיון דמן התורה רובא עדיף מחזקה ומגורשת מן התורה דאמרינן שהיא מרוב נשים שהוי זכות להם ואם ניסת ליבם תצא והולד הוי ודאי ממזר מן התורה כי לא אמרו חכמים סמוך מיעוטת לחזקה רק להחמיר לא להקל וקשה והוי לרמב"ם לדייק בלשונו כי יש נ"מ רבתי לדינא ולמה כתב דהוי ספק מגורשת וצ"ע שוב ראיתי בש"ות הריב"ש סימן תק"ט שיש להוכיח מדבריו כהבנת פי' אשל אברהם הנ"ל עיין שם היטב, ואולם מדברי רש"י שם בדברי המתחיל וחוששין יראה מדקדוק לשונו שיש ספק השקול אי רחמא ליבם, אי סני' לי' ולא אמרינן שרוב נשים סנין ליבם ויש להאריך בכ"ז ואין כאן מקומו:)** שנוהג בו היתר וזכה בו מניחין אותו בזכותו ובחזקתו:
ענין ט) חזקת ממון בממון והם שני ענינים מי שיש לו חזקת מרא קמא וגם עכשיו הוא מוחזק שזה יש לו חזקה מעליא:
ענין י) מי שהי' חזקת מרא קמא בממון ועכשיו שניהם מוחזקים:
ענין יא) מי שמוחזק עכשיו בממון וחבירו הי' לו חזקת מרא קמא ועיין בתוס' כתובת דף כ' ע"א ד"ה ואוקי ההפרש שבין קרקע למטלטלים:
ענין יב) חזקה כאן נמצא וכאן הי' ומקורו בכתובת דף ע"ה ע"ב ובא"ח סי' תס"ו ובכמה דוכתי בש"ע ח"מ ובא"העז:
ענין יג) חזקה קמייתא וחזקה דהשתא מתנגד עיין פ"י גיטין דף י"ז ובש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן מ"א יע"ש ובס' שערי המלך בפ"ב מאישות הלכה י"ד:
ענין יד) חזקה דאיתרע אי הוי חזקה, הוא מחלוקת בין אבות העולם, מקור הענין בקצרה נובע מכתובת דכ"א ע"א דכתבו תוס' בד"ה תרווייהו לכן בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה לא מוקמינן על חזקה לכתחילה ולא תנשא לכתחילה רק אם ניסת לא תצא הטעם דמיירי שאנו יודעין שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או לה והני ב' סהדי ח"א קרוב לו וח"א קרוב לה כיון דודאי דזרק לה הקדושין לית לן למימר אוקי אחזקה להתירה לכתחילה ע"ש ועיין ב"ש סימן מ"ז סע"ק ו' וביאור הדברים בפשיטות מבואר דוקא אי יש לנו ספק אם נעשה מעשה כלל כמו בהאי דנגע אף דמיירי גם ביש ריעותא לפניך, מ"מ כיון שאנו דנין על זמן הקודם שהי' ריעותא אמרינן באותו זמן לא נעשה שום ריעותא והשתא הוא דאיתרע משא"כ בנ"ד שנעשה מעשה שגורם להסתפק ואנו דנין על אותו מעשה לכן איתרע החזקה ע"י המעשה ומשמע מדאורייתא הוי חזקה רק חכמים החמירו כדמשמע מלשון הברייתא ואם ניסת לא תצא, ואם הי' מן התורה אפי' בדיעבד תצא ובספ"י בחי' לגיטין דף כ"ח ע"א הבין שמן התורה לא מהני אפילו חזקה כזו, ודבריו תמוהין מתוס' הנ"ל כי כן מוכח מברייתא, שוב ראיתי בחי' מוהרי"ט בחידושיו לקדושין בפ"ק דף ו' ע"א שהבין כן ופי' בכוונת תוס' שכוונתם לומר מן התורה לכתחילה אוקי אחזקה אלא שאם נשאת לא תצא שאין בכך להוציא מתחת בעלה כ"א בדאתחזק איסורא והכא ניהו דאיתרע חזקת היתר עכ"פ לא אתחזק איסורא יע"ש הגם שפי' בתוס' דחוק כי משמע להדי' שקאי רק על דין דרבנן מ"מ ת"ח שאמר דבר הלכה אין מניחין אותו כי מצאתי לי סמך מכמה פוסקים (ומה דקשה היאך שייך על דאורייתא לכתחילה ודיעבד לק"מ להמעיין בספר שב שמעתתא שחיבר אאמ"ו הגאון נרו בשער ט' ס"ק י"ג שהביא כמה גווני) דעת הריטב"א הובא במשנה למלך בפרק כ"ה מטומאת מת הלכה י' דלא אמרינן אוקי מילתא אחזקה אלא בספק נגע ספק לא נגע אבל בודאי נגע לא, והיינו כסברא הנ"ל כיון שנעשה מעשה שראוי להסתפק נפקא מחזקה ומשמעות לשונו מורה שאפילו מן התורה לא הוי חזקה, ועיין ברש"י במס' קדושין דף פ' ע"א בתינוק שנמצא בצד העיסה פירש"י שמיירי שבודאי נגע העיסה דק שמחלוקת ר"מ ורבנן אם התינוק טמא מחמת רוב תינוקת מטפחי' באשפה וסובר ר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת עיסה, כתב רשב"א בחולין דף פ"ו תמי' על רש"י וז"ל ועוד שאם ודאי נגע משווינן לי' אזדא חזקת עיסה יע"ש והוא ג"כ על דרך זה דוקא ספק אם נגע או לא מקמינן על חזקה אבל בודאי נגע אף שיש ספק אם התינוק טמא מ"מ איתרע החזקה כיון דאיכא ריעותא בגוף הדבר שאנו דנין שנעשה מעשה שראוי להסתפק והארכתי בזה בס"ד בכללי חזקות:
ענין טו) מעין סברא הנזכר מקודם, מצאתי ראיתי בחי' רשב"א במס' חולין בפ' אלו טריפות דף מ"ו ע"ב ד"ה הני שכתב וז"ל ונראה לפי טעם זה דסירכא תלוי מותרת דהא איכא למיתלי דמחמת משקין שהיא שואבת היא פולטת ליחה עבה ומדבקת ונמשכה כחוט, ואע"ג דאיכא למימר דסירכא נמי מחמת נקב כו' ואפשר לומר דאפי' בדיקה אינה צריכה ואינו דומה לספק דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם אתיילד בה ריעותא בבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרינן לקמן על ארי' ביניהון וציפורן בגבו של אחד מהן דרגלים לדבר שדרסן כיון דאיהו שתק ואינהו מקרקרן או ישב לה ציפורן בגבה אלא שאנו מסופקים אם דורסן דריסה האוסרת אם לאו, וכן בישב לה קוץ בושט שאנו מסופקים אם גמר הקוץ ונקב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התתלתו שהרי סירכא זו יש לתלות בליחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אין צריך עכ"ל וכ"כ בס' תורת הבית הארוך דף ל"ה ע"א ועיין בפרי חדש ביו"ד סימן כ"ט ס"ק א' כעין סברא זו כיון שהוחל מעשה המטריף לא מוקמינן על חזקה:
ענין ט"ז) חזקה שאינה מבוררת כתבו תוס' בחולין דף י"א דלא הוי חזקה:
ענין טו"ב) נחלקו האחרונים דעת כנ"הג ביו"ד סימן י"ח ותבואת שור סי' כ"ט בספיקא דדינא לא מוקמינן על חזקה כי בשביל חזקה לא ישתנה הדין כיון שאין שייכות לחזקה עם הספק ואני הוכחתי מכמה פוסקים דלית להו סברא זו, וכעין סברא זו צידד המשנה למלך בפרק ו' מהלכות עדות, אפי' בספיקא דמציאת היכי שאין שייכות לחזקה עם הספק לא הוי חזקה והדברים הללו צע"ג לדינא כי המה כהררים התלוי' בשערה ולא כתבתי פה רק רמיזות בעלמא יותן לחכם ויחכם עוד, ומעתה נבוא לנ"ד מה דאי' בש"ס דאוקי איתתא בחזקת כשרות אי אפשר לומר חזקת צדקת דהא עכ"פ עשתה עבירה שזינתה ברצון וגם אי אפשר לומר שהוא חזקת הגוף, דלא דמי כלל להאי חזקת הגוף דאי' בדף י"ב ע"ב בהנושא אשה ולא מצא לה בתולים דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר מקודם לכן דסובר ר"ג דנאמנת ונתבאר שם הטעם דאוקמא אחזקה ופירש"י מספקא לן אשעת אירוסין אי בתולה הוית ונשתעבד לה מאתים אי בעולה הוה והעמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאיתנסא אחר אירוסין יע"ש דהתם על שעת חלות ספק דהוא שעת אירוסין אמרינן שלא נעשה מעשה זנות וריעותא בגוף ומאחרינן הריעותא בגוף ואף שיש ריעותא לפניך אמרינן השתא הוא דאיתרע ונשתנה הענין כמו בכל חזקה וחזקה דהשתא וכמו כן הוא חזקת הגוף דמומין בכתובת דף ע"ה ע"ב כמ"ש רש"י שם ד"ה מני, משא"כ הכא בשעה שאנו באין לדין על הספק כבר נעשה מעשה הזנות רק הספק הוא אם נבעלה לכשר או לפסול ע"ז לא הי' לה חזקה מקודם וכיון שנעשה מעשה שראוי להסתפק יצאה מחזקה קמייתא כעין שכתבתי בענין י"ד, לכן נלענ"ד דחזקה זו הוא כעין חזקה שכתבתי לעיל בענין ח' דבר שהי' ביד אדם זכות ומוחזק בדבר אין להוציא אותו מחזקתו כי אם בראי' ברורה ולא בריעותא בעלמא והכא כיון שאשה הלז הי' בחזקת היתר וכשרות לכהונה שהי' לה זכות לישא לכהן אין להוציאה מחזקה זו כ"א בדבר ברור ולא בספק וריעותא בעלמא, ולכן אף שבודאי זינתה מ"מ כיון שיש ספק אם נבעלה מכשר או לפסול ונגד ספק זה עדיין יש לה חזקת היתר וכשרות לכהונה דהא אין לנו דבר בדור וידיעה ברורה שבודאי יצאה מחזקת כשרות לכהונה, וכמו התם בכתובת דכ"ד אף שנעשה ריעותא ברור שלא מצאו כתבם כמ"ש תוס' ד"ה שאני מ"מ אין מוציאין אותם מדבר שהחזיקו היתר כיון שאין לנו ראי' ברורה לסתור וה"ה והכא עדיף דהתם הי' פעם אחת בודאי מותרת לכהן רק עכשיו כולד ספק ובזה ינוח לן להבין דברי ר' אלעזר שאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואמר רבה הטעם בשלמא איהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת כשדות ויש להתבונן כיון דקיי"ל בכל מקום דחזקה הוא כעדים וסוקלין ושורפין על החזקות, כדאי בקדושין דף פ' ע"א גבי חזקה דכרוכין וכיון שמהני אפי' לדיני נפשות בע"כ הוי כעדים, ואם הי' לאשה עדים הי' מהני גם להכשיר הבת ואמאי ל"מ החזקה ונראה כמ"ש בכמה דוכתי בשם מוהרי"ק סימן ע"ב ותשו' מוהרי"ט שיש ב' מיני חזקות לענין חזקה דאתי' מכח סברא יע"ש ה"נ יש לומר שיש ב' מיני חזקות יש חזקה שעכשיו יש לנו הוכחה שכן הוא וכמ"ש בענין ג' כמו חזקה דכרוכין וכיו"ב שגם עכשיו יש לנו חזקה זו שאנו רואין בעינינו שכן הוא, ויש חזקה שעכשיו לית לן הוכחה שכן הוא כי נולד לנו ספק במעשה רק מסתמא לא נפיק הדבר מחזקה קמייתא כעין דאי' בחולין ד"י ע"א מנא הא מילתא דאמרי רבנן אוקי מילתא אחזקה דוק בלשונם אוקי מילתא ולא קאמר בקיצור דאזלינן בתר חזקה משום דבאמת יש לנו ספק כעין נידון דהתם שפירש"י במקומות הרבה סמכו על חזקות לאיסור ולהיתר כהאי דלעיל יע"ש ר"ל ספק בשחיטה וכיו"ב דמוקמינן אחזקה וז"ש אוקי מילתא אחזקה ר"ל מילתא דמספקא לן מוקמינן על חזקה קמייתא ומייתי ראי' מנגע דגם עכשיו איכא ריעותא וספק בדבר אם נחסר הנגע ומוקמינן על חז"ק והארכתי בזה בכלל ע"א בממון וחזקה כזו לא אלים כל כך כיון דעכשיו נפסק החזקה ואיכא ספק לפנינו רק שאין בנו כח להוציא מחזקה קמייתא כיון דליכא דבר ברור המתנגד משא"כ חזקה דכרוכין וכיו"ב שגם עכשיו יש לנו הוכחה שהוא כן הוי כודאי', ומצאתי סיוע לזה בש"ות תרומת הדשן סימן ר"ז בשם או"ז הגדול שאין סוקלין ושורפין על חזקות רק בחזקה שאינה פוסקת יע"ש מכ"ש הכא בחזקה זו דע"י מעשה הזנות איתרע חזקתה דהא נולד ספק לפנינו לית לה עכשיו חזקה רק כיון דליכא דבר ברור המתנגד שנבעלה להפסול לה אין בנו כח להוציאה מחזקת קמייתא שהי' בחזקת היתר וכשרות לכהונה ושפיר קאמר ר' אלעזר כיון דעכ"פ איכא ספק וריעותא לפנינו לית לנו דבר ברור שהיא מותרת לכהונה לא מהני רק נגדה שאין מוציאין אותה מחזקתה אשר זכתה לנהוג היתר, ולא מהני לבת שאין לה חזקת כשרות לא מכניסין אותה להיתר כיון שיש לנו עכשיו ספק וזהו מדוקדק מאד להמעיין בלשון רש"י זלה"ה שכתב וז"ל אית לה חזקת כשרות ויש לומד אשה זו בחזקת כשרות ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסלו מספק עכ"ל והיינו כמ"ש ור"ל במה שאמר אל תפסלנו מספק שאין לעשות מעשה לכתחילה להוציאה מדבר שכבר הוחזקה להיתר כיון דלית לן ריעותא גמורה לפנינו דהספיקות הם שקולים, וראיתי בש"מ בדף ס"ד ע"ב שהאריך בכוונת רש"י ודבריו מחוסרין הבנה ולענ"ד נראה ברור כמ"ש דוק ותשכח כדברי, ואולם ראיתי בתוס' כתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה טמא שכתבו דהכא איכא חזקת הגוף ולכאורה צ"ע וכמו כן מ"ש בש"מ בשם ריטב"א בד"ה הלכך ונ"י ביבמות דף ס"ט שם חזקת הגוף בע"כ הוא לאו דוקא:
יג ולכאורה עלה בדעתי לומר דיש לאשה זו חזקה דאתי' מכח רובא כיון שרוב בנות ישראל כשרות לכהונה מסתמא היא בכלל רובא אבל באמת ז"א לפמ"ש בכלל רובא דהיכי דאנו מסופקים על ענין אם הוא מרוב או ממיעוט ואיכא ריעותא באותו דבר שאנו דנין ואותו ריעותא אינו אצל רוב יצא הענין מכלל רובא כדמוכח ברפ"ג דכתובת די"ו גבי רוב נשים בתולות נישאת יש להם קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא וכמו שהאריכו הפוסקים אחרונים זלה"ה בזה, ועיין במס' נדה דף כ"ט ע"א ובשו"ת הריב"ש סימן תע"ד וא"כ ה"ה כיון דאתיילד בה ריעותא שזינתה ורוב נשים הכשרים לכהונה אין להם אותו ריעותא יצאה מכלל רוב ולא דמי למ"ש הר"ש הובא בתוס' חולין דף י"א ע"א ד"ה אתי' ובר"אש ורשב"א ור"ן להתיר הגבינות מבהמה שנמצאת טריפה אף דלית לה חזקה עצמית רק חזקה דאתי' מכח רובא אף דטריפות נעשה מחיים ואתיילד ריעותא מ"מ לא אמרינן דיצאה מכלל רוב דז"א דהתם כיון דיש לומר השתא הוא דאיתרע שפיר אמרינן כן מחמת רוב בהמות כשרות שגם הבהמה זו הי' בכלל רוב ובשעה שנעשה הגבינות הי' כשירה וא"כ באותו זמן לא הי' ריעותא כלל בבהמה רק אח"כ נעשה הריעותא מחיים ואזלינן בתר שעה שנולד הספק ולא בתר שעה שנודע הספק שעכשיו איכא ריעותא וכמו בחזקה דאזלינן בתר חזקה קמייתא ולא בתר חזקה דהשתא אף דיש ריעותא לפניך ה"נ ברוב אמרינן השתא הוא דאיתרע ויצאה מכלל רובא ואז לא הי' ריעותא משא"כ בעלמא מודה הר"ש אם ברור בשעה שנולד הספק איכא ריעותא בנידון אשר אותו ריעותא אינו גבי רוב אמרינן שיצא מכלל רוב ולא שדינן בתר רובא וכן משמע בכמה דוכתי לכן העיקר כמ"ש שיש לה חזקת כשרות לכהונה ע"י שהי' מוחזקת בהיתר וכנ"ל:
יד אמנם קשה לי בהא דמוכח בש"ס דכתובת דף י"ד ע"א דהיכי דאין האשה טוענת ברי סובר ר"ג דפסולה לכהונה ולכאורה הי' נראה מצד חזקת כשרות לבד אין פוסלין אותה לכהונה אפי' ברוב פסולין, והטעם לפמ"ש לעיל בשם ש"ות תרומת הדשן סימן שמ"ט שכתב לכן קיי"ל כשמואל אין הולכין בממון אחר רוב להוציא ממון מחזקתו משום דחוקת התורה הוא המוציא מחבירו עליו הראי' ורובא לא מיקרי ראי', כיון דחוקה הי' דבעינן שני עדים דוקא וא"כ לפ"ז נראה הא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף היינו באיסור גרידא שאנו דנין על דבר אם מותר או אסור כיון דעיקרו אתי' מפרה אדומה כמ"ש תוס' בחולין דף י"א ע"א ד"ה מנאי בשם רבינו חיים זלה"ה דאף שאנו דנין על אדם מ"מ הוא רק שם איסורא משא"כ היכי שאנו דנין על אדם לעונשו עונש הגוף או עונש ממון כיון שהקפידה תורה שלא לענש שום עונש כי אם בשני עדים דוקא ולא קם עד אחד ה"ה דלא מהני רובא להוציא מחזקתו אם זכה באיזה דבר שהוא בכלל עונש ואי' בספרי דברים י"ט וז"ל לא יקום ע"א באיש אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנין ת"ל לכל עון כו' להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין ת"ל לכל עון כו' יע"ש וא"כ היכי שהאשה הי' בחזקת כשרות לכהונה ובא עד אחד ואמר שזינתה לא קם מצד גז"הכ שהוא בכלל לא יקום ע"א באיש לכל עונש כי מלבד שתיבת עון פירושו לכל עונש כמ"ש רא"ם שם ונכלל בזה שלא קם ע"א בשום עונש שרוצה להעניש והיכי שבא לפוסלה מן הכהונה הוא ג"כ עונש שרוצה לענשה ולהפסידה אותו זכות אף גם מ"ש כשבא להעיד על זכר להוריד מן הכהונה שלא קם ה"ה כשמעיד על האשה (ותיבת באיש לא דיבר הכתוב רק בהווה כי ע"א לא קם להוציא ממון אף מאשה ובע"כ דיבר הכתוב בהווה) ואף אי נימא דגבי אשה לא הוי בכלל עונש דעדיין לא זכתה בכהן כיון דהוא בעל בחירה ואינו בגדר חוב וכיו"ב כתב רשב"א בחי' לקדושין דף ס"ה ע"ב ותשובת נ"בי חלק א"העז סימן ס"ד מ"מ הוי בכלל דבר שבערוה שאינו פחות משנים דהוא בגז"ש דדבר דבר וא"נ עד אחד, ומ"ש רמב"ם בפט"ז מסנהדרין דרין הלכה ו' דע"א נאמן לומר גרושה או זונה אשה זו כבר הרגישו בזה בספר פני יהושע בק"א לקדושין דף ס"ג ע"ב סי' צ"א ומיישב היטב ועיין בס' שערי המלך שם מ"ש בזה וא"כ ה"ה שראוי לומר שלא מהני רוב להוציא מחזקת כשרות לכהונה כיון דרוב לא הוי ראי' ברורה, וא"כ קשה לדברי ת"הד הנ"ל למה אמר ר"ג דנאמנת משום שאמרה ברי ובאלמת וכיו"ב מודה לר' יהושע שאסורה לכהונה ואמאי כיון שגלי תורה דבעינן דוקא עדים ורובא לא מיקרי עדים וראי' ברורה ועיין במס' ב"ב דצ"ב וצ"ג דסובר רשב"ג אין הולכין בממון אחר רוב ודוחק לומר דר"ג אביו חולק ובשגם דכן קיי"ל ועיין תוס' ב"ק דף כ"ג ע"ב ד"ה אפי' ברוב מעליא ל"מ להוציא ממון ובע"כ הטעם כמ"ש ת"הד ונראה לענ"ד בישוב קו' זו, אף דבכל מקום אין מוציאין אדם מחזקתו כי אם בשני עדים שאני יוחסין וכן מוכח להדי' להמעיין בתוס' במס' יבמות דף ס"ח ע"א ד"ה רישא שגם ר"ג מודה היכי שאינה טוענת ברי החמירו חכמים ביוחסין שלא לסמוך על חזקה, ולכאורה הדבר מוכרח דאל"כ קשה אמאי שבוי' אסורה לכהן מה בכך שנשבית ורוב נכרים פרוצים בעריות הא האשה הי' בחזקת היתר לכהונה ואתה רוצה לפוסלה גלי תורה שבעינן עדים וראי' ברורה ורוב לא מיקרי ראי' בשלמא לריטב"א ופני יהושע שכתבו שרובא דרובא פרוצים א"פ אף לתוס' שלא נחתו לזה קשה, אע"כ שמן התורה באמת מהני החזקה רק הוא חומרא דרבנן שאסורה לכהן, וכן מצאתי בתוס' כתובת דל"ו ע"ב ד"ה אולי שכ"כ להדי' ואפשר הטעם משום חומרא דיוחסין, מיהו קשה כיון דהוא רק משום חומרא דיוחסין הא כתבו תוס' ביבמו' שם שראוי משום יוחסי' דלא להחמיר לתרומה אף שאסורה לכהן, ואמאי קיי"ל שבוי אסורה בתרומה כמ"ש רמב"ם פ"ל מתרומת הי"א והוא משנה בפ"ג דעדיות, ואפ"ל כיון דאיתרע חזקתה שנעשה מעשה שראוי להסתפק החמירו חכמים, ואולם מסוגי' זו משמע קצת דשבוי' אסורה דאורייתא דאמר ר"ג כולנו עדים וקמה קו' הנ"ל אמאי אסורה מדאורייתא הא מן התורה אפי' חזקה דאיתרע הוי חזקה כמש"ל בשם תוס' כתובת דף כ"ג ע"א ואף שרוב מגרע מ"מ אין הולכין אחר רוב ושאני איסורא מדבר שבערוה דילפינן מממון דבעינן עדים ורובא לא מיקרי ראי', מיהו צ"ע בזה שבכמה דוכתי משמע דגם בדבר שבערוה מהני רובא ואמאי הא ילפינן מגז"ש דדבר ואין ג"ט למחצה וצ"ע ואין כאן מקומו:
**(הג"ה ודע דלכאורה קשה לדברי ת"הד אמאי מהני רובא בדיני נפשות כדאי' בסנהדרין דף ס"ט ועיין תוס' סנהדרין דף ג' ע"ב מיהו יש ליישב ע"פי הכלל שכתבתי במקום אחר וכוונתי לבעל קצ"הח וכיו"ב כ' בס' הפלאה היכי שרוב נתחזק לכו מקודם שבאנו לדון על הוצאת ממון ונפשות הוי כודאי ומביא הקצ"הח בכללי ספיקות ראי' ממה שכתב רמב"ם בפט"ז מסנהדרין איסור עצמו בע"א יוחזק, והא דסוקלין ושורפין על חזקות י"ל שאני חזקת דכרוכין כיון דהדעת מכרעת שכן הוא הוי כאנן סהדי כעין סברת מוהרי"ק בסי' ע"ב דחזקה דאתי' מכח סברא עדיף מרובא והוי כעדים:)**