שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל כד · פרט ג
יבואר ביאור סוגי' הש"ס דכתו' די"ג ע"א לפי דברי תוס' דאיכא חזקה דבודקת ומזנה ולפי דברינו הנ"ל:
ד לכאורה קשה לפי דברינו הנ"ל בהא דאי' שם בש"ס מאי מדברת זעירי אמר נסתרה רב אסי אמר נבעלה, ומקשה הש"ס בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת, אלא לרב אסי תרתי למה לי, ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, אלא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מאי איכא למימר, ומשני ר' אסי סובר כמאן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה יע"ש ולפי דברינו קשה מאי מקשה הא הו"מ לומר בפשיטות אפי' לרב אסי תני מדברת שראוהו שנבעלה ברצון להודיעך כחו דר' יהושע אפי' בכה"ג דיש לומר בודקת ומזנה מ"מ א"נ דלית לי' חזקה זו, ובסיפא בראוה מעוברת להודיעך כחו דר"ג אפי' בכה"ג שייך חזקה בודקת ומזנית דסד"א דלא אמרינן כאן נמצא וב"ה ואולי הי' באונס ולא שייך בודקת קמ"ל דאמרינן כ"נ וכ"ה וכאן נמצאת מעוברת וכאן הי' הזנות בעיר וכיון דליכא קלא מסתמא הי' ברצון ושייך בודקת ומזנה לכן נאמנת שנבעלה לכשר אף ברוב פסולין, מיהו קו' זו גם לולי דברינו הנאמרים בפרט ב' קשה דהנה הרמב"ם בפרק א' מנערה בתולה הלכה א' כתב וז"ל כל הנבעלת בשדה הוי בחזקת אנוסה ודנין אותה בדין אנוסה עד שיעידו עדים שברצון נבעלה וכל הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיביאו עדים שהיא אנוסה כגון ששלף חרבו, וראב"ד השיג ע"ז וז"ל חזקה זו מה תועלת יש בה כו' ואם לענין ג' דברים אם יש טענה ביניהם זה כלל גדול בדין המע"ה יע"ש ותי' בכ"מ בשם מגדול עוז שנ"מ שראו עדים מרחוק שוכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון ואם הי' בעיר חזקה שהיא מפותה ובשדה חזקה שהיא אנוסה וא"כ לרמב"ם קשה ג"כ קו' הנ"ל די"ל רישא רבותא לר' יהושע אף שבודאי הי' ברצון כיון שהי' בעיר מסתמא הי' ברצון וי"ל בודקת ומזנה ל"מ, וסיפא רבותא לר"ג אף שלא ראוה שנבעלה ויש לחוש שמא נבעלה בשדה באונס קמ"ל כ"נ וכ"ה הזנות בעיר וכיון שהי' בעיר וליכא קלא מוכח שהי' ברצון ושייך בודקת ומזנה, והנה לכאורה קשה לרמב"ם ג"כ מהא דמקשה הש"ס שם לרב אסי דאמר נבעלה מברייתא דראוה שנכנסה עם אחד לסתר או לחורבה (פירש"י סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות) ואמרו לה מה טיבו של איש הוא כהן ונחלקו התנאים אי נאמנת ואי היינו נבעלה תרתי למה לי ומשני חדא חורבה דמתא וחדא לחורבה דדברא פירש"י חורבה דמתא סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובא ישראל כשרים קאמר, חורבה דדברא ספק אחד מסוף העולם בא לכאן ורוב עולם נכרים הפוסלים לאשה בביאה יע"ש וקמ"ל אפי' ברוב פסולין ותיקשי הא משמע בברייתא לא אמרו העדים שראוה שנבעלה ברצון רק ראו שנכנס לשם וכיון דהוי מקום לזנות הוי כראו כמו דמשמע מלשון רש"י ועכ"פ לא ראו הבעילה א"כ קשה לרב אסי כיון דליכא מגו דהוי כראו דנבעלה אמאי נאמנת בחורבה דדברא שנבעלה לכשר הא רוב פסולין אצלה ואי משום חזקה בודקת ומזנה הא כיון שהי' בשדה היא בחזקת אנוסה ולא שייך בודקת ומזנה ובשלמא במתני' א"ש דאף ברוב פסולין נאמנת דברישא י"ל שראוה שנבעלה ברצון ובסיפא ראוה מעוברת אף שלא ידעינן באיזה מקום הי' הבעילה מ"מ אמרינן כ"נ וכ"ה זנות וכיון שנמצאת בעיר מעוברת בודאי הי' הבעילה בעיר והי' ברצון כיון שהי' בעיר ואיכא חזקה דבודקת ומזנה אפי' אי איירי בעיר שרוב פסולין אבל בברייתא הלז קשה אבל ז"א דאף שפירש"י לחורבה סתמא דמילתא שהוא מקום לזנות מ"מ לרב אשי דלית לי' מעלה עשו ביוחסין ושוה לאשת איש והתם קיי"ל דאין אוסרין על היחוד אפי' ביחוד חורבה שהוא מקום לזנות עד שראו הבעילה דסתמא אי' בש"ס ופוסקים או בק"וס ובע"כ מ"ש דש"י כן דהוי קשה לי' למה לא פי' להדי' שראו שנבעלה לכן פירש שנקיט לישנא מעליא כיון דאותו מקום הוא לבעלה הוי כמפורש בברייתא שראו שנבעלה וא"כ שפיר י"ל אפי' בחורבה דדברא מיירי שעמדו בקרוב וראו שהי' ברצון ואיכא חזקה דבודקת ומזנה כיון שהי' ברצון אבל קושי' הנ"ל קשה על הרמב"ם, ואין לומר דכוונת הש"ס בקו' הנ"ל לפי מאי דאי' בקדושין דע"ד ע"א דמקשה הש"ס על רבינו הקדוש אמאי לא נזכר גם דברי אבא שאול במתני' שסובר כר"ג ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ומקשה הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתי לאשמועינן, ומשני דאבא שאול עדיפא מדר"ג דאי מהתם הו"א דרוב כשרין אצלה קמש"ל א"ש אפי' ברוב פסולין, ומבואר בתוס' שם ד"ה אי וכאן בד"ה מכשיר משום דמתני' דידן לא אשמעינן ר"ג מידי אפי' ברוב פסולין וא"כ לפי דברינו אי נימא דקמ"ל ר"ג דחזקה בודקת ומזנה מהני נגד רוב פסולין, תיקשי קו' הש"ס הנ"ל דז"א דהא עיקר קו' הש"ס כאן על רב אסי הוא לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וא"כ שפיר י"ל כתי' הש"ס שם מעיקרא דקמ"ל לאבא שאול אפי' בבת, ונראה לענ"ד ליישב דהנה לקמן אי' אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר אפי' בבתה ר' אלעזר אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אמר רבה מ"ט דר"א בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקת כשרות, ובביאור הדברים יבואר באי"ה לקמן בפרט ו' יע"ש, ואולם קשה ניהו דלית לה חזקת כשרות מ"מ הא איכא חזקה דבודקת ומזנה אמאי לא מהני לבת דנסתר הטעם שכתבתי שם דלא דמי כלל לחזקת כשרות דחזקה זו הוא חזקה שאינה פוסקת שגם עכשיו יש לנו חזקה זו והוא בהוכחה שאומרת אמת ומ"ש היא או הבת, לכן נראה דמכאן מוכח דלית לי' לר' אליעזר חזקה כ"נ וכ"ה ולכן נייד במס' כתובת דף ע"ה מתי' רבא וגם לפי דברי הב"ש בסי' ו' תלי' במחלוקת חזקי' ור' יוחנן בנדה שם ומאן דסובר מחזיקין איסור ממקום למקום לית לי' חזקה כאן נמצא וכ"ה ואף שראהו כאן מעוברת חיישינן שזנות הי' במקום אחר ושפיר יש לומר שהי' במקום אחר והי' אונס דסברא הנ"ל מוכרע מצד הסברא דלא שייך לומר שאונסא אית לי' קלא כ"א היכי שאמרינן שהי' כאן (ואף לפי דברינו כעת בלא"ה לק"מ קו' הפלאה בפרט ב' מ"מ סברא זו הלז נכונה מצד עצמה) והיכי דיש לחוש שהי' במקום אחר שפיר יש לומר שהי' באונס וממילא ליכא חזקה דבודקת ומזנה, ולא נשאר רק חזקת כשרות ול"מ לבת, ואין להקשות לפ"ז קשה על ר' אלעזר קו' תוס' בד"ה השבתנו, אמאי נאמנת אפי' ברוב פסולין הא דמי לשבוי' כיון דלית לי' חזקה שבודקת ומזנה, ז"א די"ל אליבא דר"א כסברת נ"י ופ"י שאביא לקמן בפרט ה' דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת היתר והוי פלגא ופלגא מהני ברי דידה ושאני שבוי' דרובם ככולם פרוצים בעריות דלא שייך סמוך כו' ותוס' שכתבו חזקה דבודקת ומזנה הוא אליבא דר' יוחנן דקי"ל כוותי' אין אנו אחראין לומר דר"ג ור"א סוברי' סמוך מיעוטא לחזקה כר' מאיר כיון דיש לומר דסוברים אפי' כחכמים דר' מאיר דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואף דר"ג משמע דסובר בחולין דף ו' ע"א כר' מאיר כמ"ש בפ"י מ"מ ניחא להו לומר הטעם גם לדידן דקיי"ל כר"ג וקיי"ל כחכמים דר' מאיר דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לקולא ותיקשי הלכתא אהלכתא ההכרח לומר הטעם דבודקת ומזנית ובאמת י"ל מה"ט מהני גם לבת ולפ"ז דמוכח דר"א לית לי' כ"נ וכ"ה דאי יסבור כ"נ וכ"ה תיקשי אמאי לא מכשיר ר"ג גם הבת דהא יש הוכחה שהי' ברצון מדליכא קול שפיר מקשה הש"ס בכתובת דף ט' ע"א לר"א לשיטתו ולק"מ קו' הפלאה הנזכר בפרט ב' וא"כ לפ"ז מיושב ג"כ קו' הנ"ל דשפיר מקשה הש"ס על רב אסי דמאן דסובר פוסל בבתה בע"כ לית לי' חזקה כ"נ וכ"ה ועיקר קו' הש"ס הוא רק אי יסבור כר"א כנ"ל וא"ש:
ה אמנם לפי זה קשה לשיטת תוס' הנ"ל לר' יוחנן לפמ"ש הב"ש בסי' ו' דילפינן איסור מטומאה לענין זה ומאן דסובר מחזיקין טומאה ממקום למקום בע"כ לית לי' חזקה כ"נ וכ"ה ומחזיקין זנות ממקום למקום ור' יוחנן סובר בנדה דף ד' דמחזיקין טומאה ממקום למקום, וא"כ קשה לשיטתו קו' התוס' אמאי בראוה מעוברת סובר ד"ג דנאמנת אפי' ברוב פסולין מ"ש משבוי' דהא ליכא חזקה דבודקת ומזנה כיון שלא ראוה מקום הבעילה יש לחוש אולי הי' הזנות במקום אחר ושם נאנסה ולכן ליכא כאן קול שהי' באונס, ובאונס לא שייך בודקת ומזנה, וכיון דרוב פסולין הוא ודאי וחזקה דבודקת הוא ספק אם יש לפנינו חזקה אין ספק מוציא מידי וודאי, ואין לומר דס"ל לתוס' כמ"ש הב"ש בסימן ז' ס"ק ל"ט בשיטת הר"ן והמ"מ דאינה נאמנת ברוב פסולין רק כשיש ספק אם אזלה לבועל אבל אי ברור דהלך הבועל אצלה ואיכא רוב פסולים אינה נאמנת כמו כן יש לומר בשיטת תוס' שאף שלא נחתו לסברת הפוסקים הנ"ל מ"מ בדין זה יש לומר דסוברים כוותייהו, וא"ש דברי ר"ג אף לר' יוחנן לשיטתו דאפי' בראוה מעוברת כיון שעדי' לא ראו הביאה רק שהיא מעוברת לפנינו ויש ספק אם הי' רוב דלמא אזלא לבועל והוי קבוע וכמו דחזקה בודקת ומזנה הוא ספק איכא ספק גם ברוב ולכן מהני ברי שלה ול"ד לשבוי' דהתם בודאי אומרת נגד רוב דלא שייך התם קבוע לענין רוב נכרים פרוצים בעדיות ומיעוטא שאינם פרוצים לא ניכר מי הוא פרוץ מי אינו פרוץ ובכה"ג ל"ש קבוע כמ"ש תוס' בנזיר דף י"ב וכן מצאתי סברא זו בס' בית מאיר דשם לא הוי קבוע, דזה אינו דא"כ למה לתוס' לחדש הך חזקה דבודק' ומזנה לר"ג שהוא נגד סתימת הש"ס הא הו"מ לומר בפשיטות דל"ד לשבוי' דאומרת בודאי נגד רוב ל"מ ברי בצירוף חזקת היתר שלה דרובא עדיף משא"כ הכא אף דרוב פסולין אצלה מ"מ איכא ספק דלמא אזלה לגבי' דהכא הוי קבוע דאו' דאו"ה ניכר לעצמו ואיכא ספק אם יש כאן רוב פסולין וחזקת היתר שלה הוא ודאי אמרינן ודאי חזקה עדיף מספק רוב אע"כ דלא נחתו לסברת ב"ש והבינו אפי' כשברור שרוב פסולין אצלה שהלך הבועל לגבה מ"מ נאמנת לכן הוכרחו לחדש לר"ג חזקה דבודקת ומזנה וא"כ קשה קו' הנ"ל לר' יוחנן לשיטתו קמה קו' תוס' בד"ה השבתנו מ"ש משבוי':
ולולי דברי תוס' נלענ"ד ליישב קו' תוספת דהנה יש לברר אי אמרינן מגו במקום רוב, וראיתי בתוס' כתובת דף י"ו ע"א בד"ה כיון בהא דמקשה הש"ס כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתי עדים מאי הוי כתבו לרב פריך דאית לי' הולכין בממון אחר רוב והקשה בחידושי פני יהושע דלרב ודאי לק"מ דהא רב אית לי' דבמעשה ב"ד יכול לטעון פרעתי כמ"ש תוס' בדף פ"ט בד"ה הוציאה וא"כ א"ש דאי ליכא עידי הינומא הבעל נאמן דאלמנה היתה במגו דאי בעי הוי מצי למיטען פרעתי כמ"ש תוס' בד"ה דאי וכתב ליישב בדוחק דפריך למאן דאית לי' כרב בחדא ופליג עלה בחדא יע"ש, ואולם אי נימא דלא אמרינן מגו במקום רוב קושי' הש"ס בפשיטות לרב גופא שוב ראיתי בתוס' ב"ב דף צ"ב ע"ב ד"ה ואמאי שהקשו קו' פ"י בהא דמקשה שם ג"כ קו' זו לרב הקשו נימא דנאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי וע"כ בדליכא כתובה איירי דאי איכא כתובה ניחזי מאי דכתב בה ותי' דאליבא דרב קיימי דאמר בכתובת דפ"ט גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת יע"ש, נשמע דתוס' סוברים דאמרינן מגו במקום רוב, מיהו יש לדחות דשאני התם דיש להמוחזק מגו מהני אפי' במקום רוב דמגו בצירוף חזקת ממון עדיף מרוב דהא לשמואל אפי' רוב לבד ל"מ להוציא ממון מחזקתו אבל בעלמא היכי דמגו סותר לרוב י"ל דלא מהני דרוב אלים טפי ממגו ועיין ב"ב דף ו' ע"א וכתובת די"ט ע"א בתוס' שם מיהו למ"ד דמגו מהני להוציא ממון כדאי' בב"ב דף ל"ב ורוב ל"מ להוציא ממון משמע דמגו עדיף מרוב אבל לרוב הפוסקי' דלא אמרינן מגו להוציא לא מוכח, ואדרבא משמע דרוב עדיף כיון דרוב עדיף מחזקה ובכמה דוכתי' לא אמרינן מגו במקום חזקה מכ"ש דלא אמרינן מגו במקום רוב, וכן משמע בש"ות הר"אש כלל פ"ב שהביא עובדא דנהר פקוד בב"מ דף פ"א וכתב וי"ל והלכה כאביי אע"ג דאיכא מגו לא מיהמן משום דאנן סהדי דבכל עידן איכא מיא באורחא דנהר פקוד ואע"ג דעדות ממש ליכא שהי' שם מים בשעה שהלך זה אלא שרוב פעמים מצוי שם מים הוי מגו במקום עדים יע"ש הרי שסובר דמגו במקום רוב הוי כמגו במקום עדים, וראיתי בס' א"ות בכללי מגו סימן פ"ב ס"ק ל"ה ששקיל וטרי בהך דינא אי אמדינן מגו במקום רוב והביא ג"כ דברי תוס' בב"ב יע"ש שלא החליט וכבר כתבתי הנלענ"ד וגם לא הביא דברי ש"ות הר"אש הנ"ל ובאמת אין לפשוט ממה דקיי"ל דלא אמרינן מגו במקום חזקה דלאו כל חזקות שווין ויש חזקות דעדיפא מרובא דמהני אפי' להוציא ממון כמו חזקה דאתיא מכח סברא ורובא ל"מ להוציא ממון לכן דין הלז לא ברור אי אמרינן מגו במקום רוב מיהו נראה אף אי נימא דלא אמרינן מגו במקום רוב מ"מ יש לומר דאמרינן מגו בעיקר רוב דהיינו היכי שרוב בא רק מפיו ולולי דיבורו הי' לנו ספק אם יש רוב ואותו אדם שאומר שהוא רוב המגרע כחו יש לו מגו בעיקר רוב מהני המגו וראיה לזה דהא רוב לא עדיף מעדים, ולפמ"ש הסמ"ע בחושן משפט סימן ע"א סע"ק ה' וש"ך שם סע"ק ד' אף דלא אמרינן מגו במקום עדים מ"מ אמרינן מגו בעיקר עדים היכי שאנן סהדי בא רק מפיו יע"ש היטב וה"ה לענין רוב וא"כ לק"מ קו' תוס' די"ל דהכא איירי אף שרוב פסולין מ"מ איכא ספק אם הלך הבועל אצלה או להיפך כמ"ש הב"ש בסי' ד' סע"ק ל"ט לכן אף שאומרת שהלך הבועל אצלה וכיון שרוב פסולין אצלה אמרינן כל דפריש מרובא פריש מ"מ נאמנת שלכשר נבעלה וממיעוט פריש הבועל דכיון דיש לה מגו בעיקר רוב דהו"מ לומר שהלכה לגבי בועל דהוי קבוע ומגו מהני לר"ג כמ"ש תוס' בדף י"ד ע"ב ד"ה כמאן ולא הוי מגו במקום רוב דלולי דבורה איכא ספק מי אזל בא הרוב רק מפיה נאמנת במגו, משא"כ בשבוי' דאיכא ודאי רוב ולית לה מגו לכן אינה נאמנת בברי נגד ודאי רוב ולפ"ז יש ליישב גם שיטת תוס' הא שכתבו הטעם משום חזקה דבודקת ומזנה היינו לדידן דקיי"ל דאמרינן כ"נ וכ"ה כמ"ש הב"ש ניחא להו לומר אפי' בראוה שנבעלה והלך הבועל אצלה דאיכא ודאי רוב ולית לה מגו, מ"מ נאמנת כי מסתימת לשון ריב"ל שאמר מאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין משמע אפי' כשברור שאומרת נגד רוב בין בראוה מעוברת ובין בראוה שנבעלה והלך הבועל אצלה לכן כתבו הטעם משום בודקת ומזנה אבל עכ"פ לק"מ לר' יוחנן דר"י י"ל דסובר שר"ג לא מכשיר ברוב פסולין רק כשיש לו מגו בעיקר רוב וא"ש:
ו ואכתי איכא למידק לשיטת תוס' דנתבאר מדבריהם להלכה סוברים דר"ג מכשיר אפי' כשודאי רוב פסולין אצלה שהלך הבועל אצלה מ"מ נאמנת א"כ מאי מקשה הש"ס לרב אסי תרתי למה לי אי יסבור כמאן דסובר דר"ג דמכשיר בה פוסל בבתה, הא יש לומר דקמ"ל רבותא בתרווייהו בבי ואומר דרצה להורות לן דר"ג מכשיר ברוב פסולין אף כשודאי הלך הבועל אצלה מ"מ נאמנת משום חזקה בודקת ומזנה ומסיפא דראוה מעוברת לא נשמע דסד"א דוקא התם שאין עדי' יודעין מבעילה אף שמיירי בכל גווני אפי' כשרוב העיר שהיא דרה שם הם פסולין ומסתמא כאן נמצאת מעוברת כאן הי' הזנות כמ"ש הב"ש ותו אפי' אי לא אמרינן כ"נ וכ"ה איכא ג"כ רוב פסולין דרובא דעלמא הם נכרים מ"מ כיון שא"י מי הלך אצל מי ליכא רק ספק רוב י"ל בכה"ג סובר ר"ג דנאמנת בכל גווני לא מבעי' אי אומרת שאזלה לגבי דבועל דהוי קבוע בודאי נאמנת כיון דאיכא ספק השקול מהני ברי שלה כדין ספק איסורין שבעל דבר נאמן דהא לפי דבריה ליכא רוב פסולין, וגם לולי דבריה איכא ספק ברוב ומכ"ש שחזקת היתר מסייע לה דעדיף מעלמא רק אפי' אי טוענת שהלך הבועל לגבה רק שפריש ממיעוט כשרים מ"מ נאמנת במגו משום דהוי מגו בעיקר רוב אבל היכי שידוע שהלך הבועל לגבה ואיכא רוב פסולים סד"א דמודה רבן גמליאל שאינה נאמנת כיון דלית לה מגו דלא אמרינן חזקה בודקת ומזנה קמ"ל רישא אף שראוה שנבעלה ושהלך הבועל אצלה מ"מ נאמנת לר"ג משום חזקה בודקת ומזנה, וע"כ רישא רבותא לר"ג וסיפא רבותא לר' יהושע אף דאית לה מגו אינה נאמנת הגם אליבא דרב אסי אית לי' לר' יהושע מגו דהא בנסתרה מודה ר' יהושע דנאמנת לומר לכשר נבעלתי במגו דלא נבעלתי, היינו ברוב כשרים דהיכי דליכא מגו פוסל ר' יהושע אפי' ברוב כשרים כמו דאמר ריב"ל והיכי דאית לה מגו מודה דלא עשו מעלה ביוחסין היכי דאית לה מגו לאצטרופי, כעין דאי' בדף ט"ו דלא עשו מעלה ביוחסין בתרי רובי אבל היכי שרוב פסולין אללה והיא אומרת לכשר נבעלתי אף שיש לה מגו דלא נבעלתי סובר ר' יהושע דאינה נאמנת משום דהוי מגו במקום רוב מה"ט סובר בסיפא אף שיט לה מגו שהי' קבוע אינה נאמנת כיון שטענה שטוענת עכשיו הוא נגד רוב לא אמרינן אפי' מגו בעיקר רוב (והמעיין היטב במס' כתובת דף י"ט ע"א בגמ' וברש"י ד"ה אין יראה דהא כללא אי אמרינן מגו בעיקר אנן סהדי לא מוכרח ולכאורה לרש"י שם הוא מחלוקת תנאים) וא"ל דא"כ קמה קו' הש"ס בקידושין דף ע"ד על ר' למה לא סתים דברי אבא שאול במתני' דידן כיון דגם ר"ג מכשיר אפי' בודאי רוב פסולין דז"א כיון דסובר כמאן דסובר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה בלא"ה ניחא כדאי' שם דקמ"ל אבא שאול להכשיר הבת מיהו י"ל דלא ניחא לש"ס לומר לאפושי מחלוקת בין ר"ג לר' יהושע שיסבור ר"י דלא אמרינן מגו בעיקר רוב כיון דאפשר לומר דרב אסי סובר כר' יוחנן דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה כיון דהלכה כוותי' הא עדיפא לש"ס לתרץ: