אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל כד › פרט ב

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל כד · פרט ב

פרט א

יבואר ביאור שיטת תוס' בענין הך חזקה דבודקת ומזנה:

ג בספר פני יהושע מקשה לשיטת תוס' לטעם הנ"ל הא היכי דהיא אנוסה לא שייך בודקת ומזנה, כמ"ש תוס' בד"ה כמאן אכתי קשה אמאי נאמנת לר"ג בסיפא בראוה מעוברת אף ברוב פסולין, הא אית לן למימר דאוקמא למעוברת בחזקת כשרות שלא זינתה ברצון רק שנאנסה ותו לא שייך בודקת ומזנה ודמי לשבוי' שאינה נאמנת בברי נגד רובא וברישא בראוה שנבעלה יש לומר שראו שהי' ברצון משא"כ בסיפא והניח בקו' ובע"כ כוונתו אף שכתבו תוס' בדף ט' ע"א ד"ה ואבע"א דרובא הוא ברצון מ"מ הוי רק רוב מדרבנן כמ"ש תוס' שם, והיאך מהני חזקה דבודקת ומזנה להקל באיסור דאורייתא ברוב פסולין דרוב פסולין הוא רוב דאורייתא וחזקה דבודקת ומזנה בכה"ג הוי רק חזקה מדרבנן כיון שבא מכח רוב דרבנן, ונלענ"ד ליישב ונקדים סוגי' דכתובת דף ט' ע"א אמר ר' אליעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ומקשה הס"ס אמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון, ומשני בתי' בתרא כגון שקיבל אביה קדושין בפחותה משלשה שנים, וכתבו תוס' ד"ה אבע"א וז"ל וא"ת נוקי בחזקת היתר לבעלה, ויש לומר דאונסא קלא אית לי' כדאי' בירושלמי, והשתא דליכא קלא הו"ל רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף, וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא דמי דלא נשאר אלא חד ספק ספק תחתיו ובהא לא שייך לוקמי בחזקת היתר ואומר ר"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן והלכך במקום ס"ס שרי, ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא יע"ש אמנם בירושלמי מבואר להדי' דס"ל דרובא דברצון הוי רוב גמור מן התורה דאונסא אית לי' קלא, דאי' שם אמר ר' אילא בשם ר' אליעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימא משום ספק סוטה, וחש לומר שמא אנוסה הוא קול יוצא לאנוסה, ואפי' תחוש לה משום אונסה לא ספק אחד ספק אנוסה ספק פתותה ודבר תורה להחמיר, אמר ר' יוסי ואילו תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספ' עד שלא נתארסה שתי ספיקות מדברי תורה להקל ופי' הראשונים זלה"ה הובא בשיטה מקובצת שם ונמשך אחריהם בספר קרבן העדה, דמ"ש ואפי' תחוש הוא קו' למה לי טעמא משום קול יוצא לאנוסה הא אפילו חומשין לאנוסה ג"כ אסורה מטעם ספיקא דאורייתא, ומשני ר' יוסי אילו לא הי' אומר הטעם משום דקול יוצא לאנוסה הי' מותרת מטעם ס"ס ומוכרח לומר הטעם דקול יוצא לאנוסה כדי להורות אפילו היכי דיש ספק ספיקא אסורה, ובע"כ סובר רובא דברצון הוי רוב גמור מן התורה כיון דלא מהני אפי' ספק ספיקא וחולק עם תלמודא דידן הגם שראיתי בס' הפלאה שכתב דברים נחמדים בחריפות ליישב שיהי' עולה בקנה אחד, אבל הוא דרך פלפול ובפשטות נראה כמ"ש הראשונים זלה"ה, ואולם לענ"ד יש ליישב קו' תוס' הנ"ל על ר' אליעזר ואפשר לכוין כן בכוונת התוס' בתירוצם, ומתוך כך נולד לנו דבר חדש בהאי רובא דאונסא אית לי' קול דהנה כד הוינא טלי' הקשיתי לשאול בהא דמקשה הש"ס על ר"א ואמאי ס"ס הוא כו', הא קיי"ל בכתובת דף ע"ה ע"ב דאמרינן חזקה כאן נמצא וכאן הי' א"כ מן הסתם הי' תחתיו כי אין מחזיקין מרשות לרשות ודלמא איירי ביש שהות אחר החופה, ולאחר העיון מצאתי ראיתי שהרגיש בזה בס' הפלאה בחידושיו לכתובת דף ב' ע"א תוס' ד"ה שאם ורצה לומר שקו' הש"ס הוא לר' אליעזר לשיטתו דמשמע דלית לי' חזקה זו דמשני תברא יע"ש, ולענ"ד אכתי קשה כי חזקה זו משמע בהרבה דוכתי בש"ס דהוי חזקה, והא דנייד מתי' רבא יש לומר מכח קו' אביי שם דבתי' רבא שם בענין חזקות נתקשו תוס' בדף ע"ו ע"א בד"ה וחדא, וראי' לזה דהא רב אשי תירץ ג"כ תירץ אחר, ואם איתא דר' אשי חולק על רבא אמאי קיי"ל להלכה דאמרינן הך חזקה כדאי' בא"ח סי' תס"ו הא קיי"ל כרב אשי דבתרא הוא, וכבר העיר בזה הנמוקי יוסף במס' יבמות דף קי"ו וז"ל וא"ת היאך פסקינן הכא כרבא מטעם כאן נמצא וכאן הי' והא בפ' המדיר שהוא עיקר טעמא דרבא לא פסקינן כוותי' אלא כרב אשי דלית לי' דרבא ויש לומר דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עגונה אמרינן וכדאמרינן להוציא ממון מחזקתו לא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' וגבי שטרי נאנו בר חבי שיש רגלים לדבר לומר כאן נמצא וכאן הי' אמרינן ואין כל המקומות וכל הדברים שווי' בענין זה יע"ש ואף שכתב משום עגונא קושטא דמילתא נקיט ה"ה בעלמא היכי שאינו להוציא ממון מחזקתו אמרינן כאן נמצא וכאן הי' כמו דקיי"ל בכל מקום וא"כ הכא בפ"פ דהוי מילי דאיסורא הד"ק הנ"ל לדוכתי' ועלה בדעתי להביא ראי' לשיטת רשב"א המובא ברמ"א ביו"ד סי' ק"י סעיף ט' בהג"ה דאמרינן ספק ספיקא אפילו נגד חזקת איסור ודלא כאו"ה ועיין בטו"ז סע"ק ט"ו וש"ך סע"ק כ"ז והטעם דס"ס הוא מטעם רוב דספק אחד משווי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהי' רוב ורובא עדיף מחזקה, ועיין בס' פרי חדש שם, ושפיר מקשה הש"ס, ואולם אכתי הקו' במ"ע, דהנה ראיתי בס' פרי מגדים בשפתי דעת כללי ס"ס ס"ק כ"ח שכתב סברה נכונה להמבין דהא דס"ס עדיף מחזקה זה היינו היכי ששני ספיקות הם נגד חזקה שייך לומר שמצרפין הספיקות שיהי' בגדר רובא לסתור החזקה כיון ששני הספיקות סותרין החזקה, אבל אם רק ספק אחד סותר החזקה המשל ששחט בסכין והלך כל הסכין ושחט רק רוב משוער דליכא אלא חדא ספיקא שמא במשהו לאחר הרוב ואח"כ נתערב ולא נודע בהא אפשר לכ"ע דספיקא כמאן דליתא דמי דנגד ספק אחד סותר החזקה והחזקה הוא בכל מקום בודאי ודוקא כששני ספיקות הם נגד חזקה שייך לומר שגורם שיהי' בגדר רוב עכ"ד פח"ח, ובכללי ס"ס יבואר בעזה"י דין זה באריכות, וא"כ ה"נ חזקה דכאן נמצא וכ"ה שהי' תחתיו סותר רק ספק אחד ועל ספק ב' שמא הי' באונס שמא ברצון ליכא סתירה ולא שייך לצרף הספיקות שיהי' בגדר רובא לסתור החזקה דנגד ספק אחד עדיף החזקה ולא נשאר רק ספק באונס ספק ברצון והדק"ל:

לכן נראה לענ"ד דיש להבין כוונת הירושלמי מ"ש דאונסא אית לי' קלא התינח אם ידוע שהזנות הי' כאן במקום שטענו וליכא קלא מוכח שהי' ברצון מדלית לי' קלא הא אינו ידוע כלל מקום הזנות ואולי במקום הזנות באמת איכא קלא שהי' באונס או דנבעלה בשדה דליכא קלא עיין ברמב"ם בפ"א מנערה בתולה ה"א ואחר שכתבתי קונטרס הלז שמעתי מגדול אחד המיוחד בדורינו שהכוונה שדרכה לספר את המאורע בפני קרובתיה מנייהו נפקא קלא ובעיני סברא זו לא הובררה דמה"ת תספר מילתא דכסופא לה כמ"ש הר"ן במס' גדרים ד"צ ע"ב וגם דוחק משום זה יהי' רובא) וצריך לומר כיון דקיי"ל כאן נמצא וכאן הי' וכתב הב"ש סימן ו' סע"ק ל"ד וז"ל ומשמע מכל הפוסקים כשהי' במקום זה ונתעברה ואיכא במקום זה תרי רובא לא חיישינן שמא הי' הזנות במקום אחר אשר אין שם תרי רובא אלא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' הזנות יע"ש א"כ כמו דאמרינן כ"נ וכ"ה לענין רשויות, כמו כן לענין מקום דשם חזקה חד הוא ושפיר כתב הירושלמי כיון דבע"כ הזנות הי' במקום הנשואין וליכא קלא מוכח שהי' ברצון ועל ידי זה בא רובא דברצון, באופן דעיקר רובא דברצון בא על ידי חזקה דכאן נמצא וכאן הי' כיון דהזנות הי' כאן אם הי' באונס אית לי' קלא וא"כ לק"מ קו' הפלאה דשפיר מקשה הש"ס ואמאי ס"ס היא ואף דאיכא חזקה דכאן נמצא וכאן הי' מ"מ עדיף ס"ס שהוא מטעם רובא דעדיף מחזקה, דמצרפינן הספיקות דחזקה זו סותר לשני ספיקות דנגד ספק תחתיו איכא חזקה כאן נמצא וכ"ה שבע"כ הי' תחתיו, ונגד ספק באונס ספק ברצון איכא חזקה כ"נ וכ"ה בזנות ובע"כ הי' ברצון מדלית לי' קלא ואף שנגד ספק תחתיו חזקה כ"נ וכ"ה הוא על הרשות ונגד ספק אונס החזקה הוא על מקום מ"מ שם חזקה כ"נ וכ"ה חד הוא לומר שהי' ברשות זה וגם שהי' ברצון כי הכל הוא מענין חזקה כ"נ וכ"ה לומר שאין מחזיקין מרשות לרשות וממקום למקום וכמו דמוכח להמעיין בש"ס ופוסקים בעניני חזקות וכיון ששני ספיקות סותרים לחזקה הוי בגדר רובא דעדיף מחזקה דהספיקות חזי לאצטרופי לסתור החזקה כיון שיש שייכות זה לזה וא"ש וא"כ מיושב ג"כ קו' תוס' הנ"ל על תלמודא דידן דשפיר יש לחלק בין ספק אחד לשני ספיקות דבספק אחד הוי רובא דברצון רוב גמור כיון דאמרינן חזקה כאן נמצא וכאן הי' מוכח שהי' ברצון מדלית לי' קול כיון שהי' הזנות כאן, משא"כ בספק ספיקא דליכא חזקה דכאן נמצא וכ"ה כיון שהספיקות תרווייהו סותרים לחזקה דס"ס עדיף מחזקה היכי ששני ספיקות סותרים לחזקה ממילא ליכא רובא דברצון דהא כיון דלא אמרינן כאן נמצא וכ"ה דנסתר ע"י ס"ס ליכא הוכחה שהי' ברצון מדלית לי' קלא דאולי הי' הזנות במקום אחר ואפשר הי' לכוון כן בלשון תוס' אך מ"ש שרובא דברצון הוא רוב מדרבנן הוא למותר ומ"מ הדברים מצד עצמן נכונים, ולפ"ז מיושב קו' פ"י הנ"ל על תוס' ד"ה השבתנו די"ל תוס' כאן סוברים דרוב דברצון הוי רוב גמור מן התורה ואף שלעיל בדף ט' לא כתבו כן ידוע שהרבה בעלי תוס' היו (ותוס' שם בדף ט' אית להו טעמים אחרים שיבוארו לקמן לר"ג) וא"כ שפיר כתבו דגם בראוה מעוברת איכא חזקה דבודקת ומזנית דאנן קיי"ל כאן נמצא וכאן הי' כמ"ש הב"ש בסי' ו' סע"ק ל"ד הנ"ל היכי שנתעברה בעיר אמרינן כאן הי' הזנות בעיר שנמצאת מעוברת וכיון דליכא קלא מוכח שהי' ברצון וכיון שהוא ברצון שייך בודקת ומזנית לכן אפי' ברוב פסולין מכשיר ר"ג וא"ש:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה