אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל יח › פרט ז

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל יח · פרט ז

פרט ו

יבואר אם האב נאמן להכחיש את העדים לדידן דקיי"ל כר"י:

כד הטור בסימן רע"ו כתב בשם רמב"ן אם איכא עדים שנולד קודם לאחיו נאמן שהוא מעיד על זה שהוא בכור והאחר אומר שאינו בנו ועיין ברמב"ם בפ"ב מנחלות הלכה י"ד ובהמ"מ שם, ובש"ע סימן רע"ז סעיף י"ב כ' בלשון רמב"ם וביאר בסמ"ע ס"ק כ"ד כוונתו כרמב"ן, ומבואר במשנה למלך אם מחלוקת אחרונים זלה"ה דעת ש"ות רשד"ם ופני משה דמיירי הרמב"ן שאינו מכחיש להעדים בפירוש דאפשר דהגדול אינו בנו, אבל אם מכחיש לעדים בפירוש פשיטא דלא מהימן אע"ג דאית לי' מגו ומוהריב"ל ומשפטי שמואל חולקים וסוברים דאף דמודה שהם בניו נאמן על האחד שהוא בכור נגד עדים והניח דין זה בצ"ע וגוף הספרים אינו ת"י, ויש להסתפק בכוונת מוהריב"ל ומשפטי שמואל אם ס"ל דהאב נאמן נגד עדים אע"ג דלית לי' מגו דהתורה נתנה להאב נאמנות יותר מעדים כמ"ש בפרט ב' או שאינו נאמן רק מטעם מגו, והא פשיטא דלית לי' מגו דהוי אמר על הגדול שאינו בנו דנאמן לומר זה בני ממזר, חדא דקיי"ל מגו במקום עדים לא אמרינן, ואף אם נאמר דהתורה נתנה לאב נאמנות שיהי' נאמן במגו נגד העדים, מ"מ ליכא מגו דאולי אינו רוצה לפסול את בנו מלבוא בקהל, ואינו רוצה רק להעביר הנחלה, רק המגו הוא שבידו ליתן נכסים במתנה וגם מ"ש בשם רשד"ם ופני משה אע"ג דאית לי' מגו כוונתם ג"כ כמ"ש וא"כ למוהריב"ל ומשפטי שמואל אינו נאמן להכחיש את העדים רק בנכסיו שיש לו עכשיו אבל בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן אינו נאמן, ולשיטת נמוקי יוסף שיבואר לקמן א"ש בפשיטות שסובר לר' יהודא אין נאמן כלל בנכסים שנפלו לאחר מיכן להכחיש החזקה מכ"ש שא"נ נגד עדים רק אפ אפילו להחולקים שנאמן יש לומר דוקא נגד חזקה אבל נגד עדים אינו נאמן בנכסים שנפלו לאחר מיכן, והא דנאמן במגו זו אף דקיי"ל דלא אמרינן מגו במקום עדים י"ל דס"ל דוקא מגו דאי בעי טעין דלא אלים כל כך אבל מגו דאי בעי עביד מהני אפילו נגד עדים וכיו"ב מחלק הר"ן בקדושין דף ס"ד ע"א לענין מגו במקום חזקה, ולכאורה קשה למוהריב"ל ומשפטי שמואל אמאי קאמר הש"ס בב"ב דף קכ"ו ע"ב ששמואל הי' מסופק אי הלכה כר' יהודא אי כרבנן דהוא קצת רחוק כיון דכ"ע סוברים כר"י הו"ל לומר דסובר כר' יהודא רק שהיו מסופק בכוונת ר' יהודא אי סובר דוקא נגד חזקה על ידי קול או בעדים שנולד ראשון נאמן היכי שאין מכחיש לעדים בפירוש אבל במכחיש לעדים בפירוש אינו נאמן ונדון דידי' הי' שהי' מכחיש לעדים בפירוש, או דלמא אפילו במכחיש לעדים בפירוש סובר דנאמן אבל הא לק"מ כיון דאי' בלשון שאלה הי' מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר בכור משמע שאינו מכחיש להם בפירוש דאל"כ הי' להם להזכיר בשאלה שאמר על אחר בכור הוא וגדולים הם בניו ג"כ, וא"ל דלמא גם חכמים מודים שנאמן נגד חזקה ומחולקים רק היכי שמכחיש לעדים ומאי מקשה רבא דז"א כמ"ש בפרט א' שמוכח מברייתא שם שבע"כ נחלקו דדוחק לומר דאתיא לגמרי כחכמים ורישא איירי במוחזק על ידי קול, או שאין מכחיש לעדים בפירוש וסיפא במכחיש לעדים בפירוש דלא משמע כן הלשון בברייתא שם כמבואר לכל מעיין, ואולם הא קשה לשיטתם דמנלן לחדש דין זה בכוונת ר' יהודא כיון דסברא חיצונה הוא שלא יהי' האב נאמן כיון שהוא קרוב ופסול אפי' לחוב רק הוא חידוש שחידשה לן התורה מה"ת נימא להרבות החידוש ולומר שכוונת התורה הי' שהוא נאמן אפילו להכחיש את העדים בפירוש, ואין לומר דליכא חידוש כיון דיש לו מגו דאי בעי עביד גם בעלמא נאמן אפילו להכחיש את העדים בכה"ג א"כ קשה מאי קאמר ר' נחמן בן יצחק לרבא בשלמא לר' יהודא היינו דכתב יכיר הא גם לדידי' מיותר כיון דסברא הוא, וצריך לומר לשיטת רמב"ן כפי פירוש מוהריב"ל ומשפטי שמואל אין הפי' בכוונת רנב"י כרשב"ם רק שר"ל לר' יהודא כיון דנאמן לפסול את הבן ולומר שהוא בן שנואה צריך יכיר על זה, והא דאיתא בברייתא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר' יהודא נאמן לומר זה בני בכור לא תיקשו לשיטתם הא מסברא חיצונה ידעינן שנאמן במגו די"ל כפירש התוס' שם בתירץ א' דנאמן לומר על תינוק בין הבנים שהוא בכור ולשווי לגדול ממזר וע"ז צריך קרא, מיהו לפ"ז מוכח שבע"כ רבו החולקים על מוהריב"ל ומשפטי שמואל דהנה הרמב"ם בפ"ד מנחלות הלכה ב' כתב וז"ל היינו מוחזקין בזה שהוא אחיו או בן דודו ואמר אינו אחי ואינו בן דודי אינו נאמן אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בנו ולאו יירשנו, וכתב ה"המ שם הטעם וז"ל וזה מבואר אפילו לר' יהודא דאמר יכיר יכירנו לאחרים לא אמר אלא בבנו אבל בשאר קרובים לא אמר דקרא בבן כתיב וזה ברור עכ"ל וכן פסק הטוש"ע בסימן רע"ט סעיף ב' באין חולק, וכתב הסמ"ע בס"ק ג' וז"ל אינו נאמן דוקא בבנו מצינו שהאמינתו תורה במאי דכתב יכיר אבל אחיו ושאר קרוביו לא מצינו שהאמינו ואין נאמן במגו דהוי יהיב נכסיו לאחר דמגו זה הוי כמגו במקום חזקה יע"ש א"כ מצד הסברא אפילו מגו דאי בעי עביד במקום חזקה ל"מ מכ"ש מגו דאי בעי עביד במקום עדים ובע"כ אי נימא דנאמן בבכור להכחיש את העדים היינו מקרא דיכיר שגלי התורה והדק"ל מנלן שר"י סובר שנאמן בתורת יכיר אפילו להכחיש את העדים במגו כיון דמצד הסברא ל"מ מגו ראוי למעט החידוש וגם קשה על ר' יהודא גופא כיון דלא מוכח מקרא דהא צריך הקרא לגופא שנאמן נגד חזקה או בתינוק בן הבנים מה"ת נימא להרבות החידוש אע"כ רמב"ם וטוש"ע לית להו כריב"ל ומשפטי שמואל כן נלע"ד אך יש לקיים דבריהם ע"פי מ"ש לעיל בפרט ב' נגד בנו כיון שהאמינתו תורה הוי כגופו וכמו שנאמן לחובתו יותר מעדים ה"ה נגד בנו ואף כשאין לו מגו נאמן ונאמן אפילו בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן משא"כ נגד קרובו אינו נאמן לחובת קרובו וא"ש ואכתי צ"ע לדינא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה