אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל יד › פרט ד

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל יד · פרט ד

פרט ג

יבואר בדין ב' שכתבתי בשם רשב"א ז"ל היכי דליכא הכחשה בין העדים והמלוה טוען ברי ולוה טוען א"י אם פרעתיך ויש ספק לפנינו לטעם ראשון שכתבתי בפרט א' פטור הלוה מלשלם אי האי דינא מוסכם משאר גדולי הראשונים ז"ל:

ז נלענ"ד דהטור ומחבר ואחרונים ז"ל לית להו האי דינא דרשב"א כפי מ"ש לבאר בכוונתו בפרט א' ובע"כ סוברים בכל גווני חייב לשלם כשטוען א"י אם פרעתיך דהנה אי' בטור ומחבר בח"מ סימן ע"ב סעיף י"ד אם הלוה תבעו ביתרון שהי' שוה המשכון יותר על החוב ויש עדים לזה או שמלוה מודה אלא שטוען שנאבד באונס ותובע דמי חובו ישבע המלוה שאינו ברשותו ושלא שלח בו יד ושנאבד באונס וגובה חובו מהלוה שהרי אין הלוה יודע כיצד נאבד והוי לי' כהלותני וא"י אם החזרתי לך יע"ש ולא נזכר בסמ"ע וש"ך שם חילק ע"ז ואי נימא דס"ל דין הנ"ל קשה היאך מדמו לא"י אם פרעתיך דיש מלוה חזקה המסייע לו והוא חזקה קמייתא שיש שייכות לחזקה עם הספק דאמרינן שלא פרע ולא נעשה השתנות משא"כ הכא אטו משום חזקת חיוב המסייע למלוה נימא שמעשה הי' שנאבד באונס הא אין לחזקה שייכות עם הספק ובע"כ מוכח דסוברים אף דאין שייכות לחזקה עם הספק מ"מ מוקימינן על חזקה ובאמת בכללי חזקות כתבתי דהאי פסקא דגדולי אחרונים ז"ל שהבאתי בפרט א' צע"ג דבכמה דוכתי בש"ס משמע דבכל גווני הוי חזקה וראי' אחת הבאתי מהא דאי' בכתובת די"ד ע"א דאי' שם העיד ר' יהושע ור' יהודא בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה פירש"י וז"ל על אלמנת עיסה שהיא באה מכח ספק חלל כדלקמן שנטמע בה ספק חלל כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט ספק קרוב לו או לה כו' והעיד ר"י על אלמנתו שהיא כשירה אלמא מוקמינן על חזקה ואמרינן אל תפסלינה לזו מספק שמא בעלה חלל הי' יע"ש והא התם אין לחזקה שייכות עם הספק אטו משום שיש לאשה חזקת כשרות נימא שהגט הי' קרוב לו ולא נתגרשה ולא הי' חלל כי אין ענין זה לזה וכיו"ב הוא בכמה דוכתי וא"כ לפ"ז סוברים דשייך דין א"י אם פרעתיך שחייב לשלם מטעם חזקת חיוב דמסייע למלוה אף היכי שאין שייכות לחזקה עם הספק:

ח וכן יש להוכיח דעת הנמוקי יוסף, דאי' במס' ב"מ דצ"ו ע"א במתני' השואל את הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום, שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת ושאל אחת ומתה המשאיל אומר שאולה מזה ביום שהית' שאולה מתה בשעה שהי' שאולה משה והלה אומר איני יודע חייב, ואי' שם בש"ס שמעת מיני' מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע חייב נימא תיהוי תיובתא דר' נחמן דאמר פטור, וכתב בנמוקי יוסף וז"ל וא"ת היאך מקשה הא מתני' דמי' לא"י אם החזרתי לך דקיי"ל בב"ק דחייב לכ"ע, דהא ה"נ מודה ששאלה חצי יום וכן ששאלה היום אלא שאין יודע אי מתה לאחר עבור זמן שאלה ופטור או שמא כשמתה עדיין לא עבר זמן השאלה וחייב, א"כ מודה הוא שנעשה שואל עליה וכשאומר א"י אם עבר זמן שאלה כשמתה הוי כאומר א"י אם החזרתי לך אם לאו, ויש לומר שמסיפא דמתני' מקשה דשכר אחת ושאל אחת ומתה אחת וא"י איזה הוא נמצא שא"י אם נעשה שואל עליה אם לאו דהיינו הלה אומר א"י כו' א"נ מצינן למימר דמרישא קמקשה דשאלה חצי יום ושכרה חצי יום סתמא קתני ולא מכרעא מילתא שיהי' חצי יום ראשון בשאלה או היום הראשון וכיון שא"י אם מתה בזמן השאלה א"כ כשאמר א"י אינו מודה בשאלה כלל ושפיר פריך עכ"ל ואי סובר כסברא הנ"ל לא מקשה מידי דאף דאזיל בשיטת רמב"ם שנכסי' נתחייבו משעת משיכה לאונסים ואיכא חזקת חיוב דהיינו שהי' בחזקת חיוב אם יברר שיהי' בשעת שאלה או שיודה, מ"מ כיון שעבר זמן השכירות ואיכא ספק לפנינו לא דמי לשאר א"י אם פרעתיך דיש לחזקות חיוב שייכות עם הספק שהספק הוא אם פרעו או לא והחזקה הי' שמעיקרא הי' ודאי מחויב עדיין עומד בחזקתו שלא פרע ולא נעשה מעשה משא"כ הכא אטו הי' החזקת חיוב שיהי' מתה בזמן שאלה ע"ז לא הי' החזקה ואין לחזקה שייכות עם הספק אטו נימא משום שנשתעבדו נכסים משעת משיכה לאונסים נימא שמתה בזמן שאלה דלמא מתה בזמן שכירה כי אין ענין זה לזה, אע"כ דלית להו סברת רשב"א הלז כפי ביאורי ע"פי שיטת אחרונים הנזכר בפרט א' ואכתי יש לומר דקושי' הוא כך ניהו דליכא חזקת חיוב עכ"פ לית לי' לשואל חזקת ממון מעליא כמו בחזקת ממון במנה לי בידך דהתם יש ללוה חזקה דהשתא שעכשיו מוחזק וגם חזקה קמייתא שקודם שבא הספק לפנינו הי' בחזקת פטור מלשלם כמ"ש טו"ז בסס"י ע"ה משא"כ הכא עכ"פ לית לשואל חזקה קמייתא דאף דאיתרע חזקת חיוב המסייע למשאיל אחר שבא ימי שכירות מ"מ לית לשואל חזקה קמייתא כיון שיש ספק דילמא מתה בשעה שהי' שאולה ולא דמי לשאר חזקת ממון ודלמא בכה"ג אית לי' לר' נחמן בדי עדיף דל"ד להתם, אך לשון נמוקי יוסף משמע להדי' שסובר שדמי ממש לדין א"י אם פרעתיך ובגוף דברי רשב"א ז"ל יותר כראה בעיני לפרש כוונתו כמ"ש בפרט ג' שכוונתו כיון דאית לפנינו ספק ע"י עדים איתרע חזקת חיוב ועמ"ש האורים ותומים בסימן ע"ה ס"ק י"ט לדחות דברי רשב"א מהלכה מטעם אחר ולאחר העיון ראיתי בספר קצות החושן סימן שמ"ד ס"ק ג' שהביא דברי רשב"א וכפי הנראה לא פירש דברי רשב"א כ"מש והמעיין יבין ולא נראה לענ"ד כלל דבריו, וגם מה שהבין בשיטת רשב"א שסובר היכי שיש ספק לפנינו וטוען א"י אם פרעתיך הדין יחלוקו במכ"ת לא עיין היטב דרשב"א לא כתב כן רק היכי שיש הכחשה בין שתי כתי עדים, והטעם כמש"ל בפרט ג' שכוונתו דוקא היכי דאיתרע החזקה שנעשה מעשה שראוי להסתפק והספק ידוע לנו ע"י עדים דאיתרע החזקה, משא"כ היכי שהספק בא מבעל דבר ושכנגדו טוען ברי וליכא ספק לפנינו ב"ד כמ"ש לעיל בפרט ג' ונדחין כל דבריו שם כי אין כלל לנידון דנמוקי יוסף דוק ותשכח כדברי, ולדינא צע"ג בכל זה:

ט ודע לפי פירושי בכוונת רשב"א שסובר הא דא"י אם פרעתיך פטור מלשלם דוקא כשספק הוא ע"י שנעשה מעשה לפנינו שידוע לנו שאיתרע החזקת חיוב אבל אם ליכא ריעותא ידוע לב"ד בחזקה אף שנולד ספק לב"ד בלא טענותיהם לא איתרע החזקת קמייתא שהי' מסייע למלוה ומחויב לשלם ודלא כהבנת אחרונים זלה"ה, נראה להוכיח שדעת ראב"ד ורשב"א כשיטת ראנ"ח וסיעתו המובא במשנה למלך בפ"ד משאלה ופקדון והבאתי דבריהם בכלל י"ג דהיכי דברי גרוע ושמא טוב פטור מלשלם אף כשטוען א"י אם פרעתיך, דאי' במס' ב"ק דמ"ה ע"א ת"ר שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדישו מוקדש כו' החזירו שומר לבעליו מוחזר משנגמר דינו מכרו אינו מכור כו' החזירו שומר לבעליו אינו מוחזר, ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו החזיר שומר לבית בעלים מוחזר ומסיק רבה דכ"ע אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אלא הכי פליגי רבנן סוברים אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דאמר לי' אי אהדרת נהלי' הוי מעריקנא לאגמא ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו דא"ל סוף סוף מיגמר הוי גמירי לדינא, והקשה רש"י לר' יעקב נמי לימא לי' אי הוי אהדרת נהלי' הוי שחטינא לי' ע"ש מה שתירץ וכתב בספר אסיפת זקנים שם ליישב קושי' רמ"י הנ"ל וז"ל והמחוור שבכולן מה שפי' הראב"ד דהא דאמר הוי מעריקנא לאגמא כו' הכי קאמר שבקינא לי' דנהדר לאגמא שהוא מקום מרעיתו וכיון דלא אהדר אפסדתיה ואילו מעשה לא קטעין ונ"ל שחסר וצ"ל שיכול לומר לו) לא הברחתיו לאגם ולא שחטתיו, אלו דברי הרב ז"ל ויפה אמר שאילו טען מעשה חדש מאן לימא לך שהי' עושה כן עכ"ל בשם רשב"א זלה"ה ובע"כ כוונתו שמספק א"י יכול להוציא ממון מן השומר, וקשה כיון שבעלים טוענים ברי דהי' עושים כן ושומר אין יכול לטעון רק שמא, הוי א"י אם פרעתיך דהא השומר מחויב להחזיר לבעלים פרעון מבורר בבירור, כיון שמחויב בודאי, ולפי דברי הבעלים שטוענים ברי לא הי' פרעון, ולפי הבנת אחרונים הנ"ל ניחא די"ל רשב"א אזיל לשיטתו שכתב במס' גיטין דע"ח דהיכי דנולד ספק פרעון לב"ד לולי דברי בעל דבר הוי ספק מעליא ואיתרע חזקת חיוב המסייע לתובע ופטור הנתבע לגמרי, ודוקא היכי דהכחישו כיתות העדים זא"ז הדין דחולקין אבל היכא דליכא הכחשה פטור לגמרי ה"ה איכא לב"ד ספק אם הי' עושה מעשה חדש וגם לולי דבריו איכא ספק לב"ד אם אמת כדבריו ולא דמי לא"י אם פרעתיך דלולי דברי הלוה הוא בחזקת חיוב משא"כ הכא יש ספק לפנינו אך לפי פירושינו ברשב"א קשה, ובעכצ"ל דסוברים בא"י אם פרעתיך היכי דברי גרוע ושמא טוב דלא הוי לי' למידע פטור וה"נ א"י השומר לידע וא"ש:

אמנם לפ"ז קשה דהא מוכח מסוגין דבע"כ רבה סובר בברי גרוע בצירוף חזקת חיוב לא מהני להוציא ממון, דאל"כ קשה אמאי סובר ר' יעקב דפטור השומר מה בכך שמוחזק בממון מ"מ יתחייב כיון שבעלים טוענים בדי, וא"כ קשה קושי' הש"ס בכתובת די"ב ע"ב ממתני' דמשארסתני נאנסתי דסובר ר"ג דנאמנת להוציא ממון בברי גרוע כמ"ש תוס' שם ד"ה ר' הונא דכיון דרבה סובר בדי"ב ע"א כנסה בחזקת בתול' ונמצא בעולה כתובתה מנה כמ"ש תוס' שם ד"ה אמר ונסתר תי' ראשון שמתרץ שם משום מגו כמ"ש תוס' שם ד"ה אלא, ובע"כ צריך לומר לדידי' תי' בתרא ומוכח דברי גרוע וחזקה מהני להוציא ממון וה"ה בא"י אם פרעתיך מהני ברי גרוע וחזקת חיוב להוציא ממון עמ"ש בכלל י"ג פרט ב' ובכאן נסתר מ"ש שם בס"ק ג' דוק שם ודוחק לומר דר' יעקב ור"ג נחלקו בזה ונראה להוכיח מכאן דרשב"א ל"ל סברת הש"ך בס' צ"א ס"ק י"ב שהבאתי בכלל י"ב פרט ב' בשם בע"הת שסובר בכל מקום שיש חזקה וברי מהני להוציא ממון, כמו התם די"ל שאני חזקת הגוף שהוא חזקה אלימא כמ"ש תוס' בכתובת דע"ה מהני אפי' בצירוף ברי גרוע ולא בשאר חזקות ובשגם כי הש"ך בסימן פ"ב כתב בשם נימוקי יוסף במס' כתובת די"ח שאין מדמין חזקות זו לזו וא"ש ועדיין צ"ע לדינא ויש לי הרבה הרהורי דברים בעניני' הללו, ואין רצוני להאריך יותר מדאי:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה