אור ברסלב

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל יד

כלל יג

יבואר היכי שמלוה טוען ברי והלוה משיב אינו יודע אם פרעתיך ויש ספק לפנינו שראוי להסתפק כגון ששני כיתי עדים מכחישין זא"ז אם גם בכה"ג נאמן המלוה להוציא ממון מחזקתו כיון שיש ספק לפנינו ובו ד פרטים:

פרט א

יבואר מקורו:

א במס' גיטין דע"ח ע"ב בהא דאי' במתני' דשם מחצה על מחצה מגורשת ואינו מגורשת ומוקי רבה ור"י שנחלקו בזה שתי כיתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה כתב רשב"א שם וז"ל הקשה הר"ר אלחנן ז"ל א"כ הא דקתני לענין החוב מחצה על מחצה יחלוקו מיירי נמי בשני כיתי עדים ואמאי יחלוקו אדרבה הו"ל לן למימר אוקי תרי בהדי תרי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' ותירצו בתוס' דהכי לתרווייהו אית להו חזקה למלוה איכא למימר אוקי אחזקתי' שהי' מחויב לו הלוה קודם שנולד ספק זה וללוה איכא חזקה דאיכא למימר חוקי ממונא בחזקת מארי' הלכך יחלוקו וא"ת הו"ל כמנה הלויתיך ואיני יודע אם פרעתיך או לאו דנתן בב"ק דקי"ח שהוא חייב יש לומר שאני התם דליכא רגלים שפרעו אבל הכא הרי נולד ספק זה לפניך הלכך יחלוקו עכ"ל ויען כי רבינו הגדול זלה"ה גילה לן רז חדש בהך כללא דא"י אם פרעתיך, וקיצר מאד בהסברת הדברים, ולענ"ד הוא נ"מ טובא לדינא אם נבוא לעומק דבריו אמרתי להרחיב הדיבור בזה ולענ"ד יש לומר כמה טעמים בכוונתו אופן א) יש לומר בכוונתו, ונקדים יסוד מוסד שכתבתי בכמה דוכתי וביחוד בכללי חזקות אהא דקיי"ל בכל מקום היכי דיש ספק מוקמינן על חזקה אי בעינן שיהי' שייכות לחזקה עם הספק או אף שאין שייכות לחזקה עם הספק מוקמינן על חזקה, וכבר האירו עינינו בדבר זה גדולי האחרונים זלה"ה, המשנה למלך בפרק ו' מהלכות עדות הלכה ז' כתב דבעינן שיהי' לחזקה שייכות עם הספק, כמו רוב חזקות השנוים בתלמוד כגון ספק קטנה ספק גדולה אמרינן אוקי אחזקתה וקטנה נולדה, וכן ספק בתולה או בעילה אוקי אחזקתה שלא נבעלה, ולא נעשה מעשה, משא"כ היכי שפעולה כבר נעשית אלא דאיכא ספק אי אותו אכילה אסורה או מותרת לזה לא מהני חזקות כשרות דאיך נימא משום חזקת כשרות שלו הי' אותו אכילה מותרת יע"ש וכיו"ב כתב בכנ"הג ביו"ד סימן י"ח ובתבואת שור סימן כ"ט בספיקא דדינא ל"מ חזקה כי בשביל חזקה לא ישתנה הדין, וכוונתם כיון דאין לחזקה שייכות עם ספק דאיך נימא משום החזקה הדין כך, ולפ"ז יש להסביר היטב סברת רשב"א ז"ל ואומר דסובר דהא דקיי"ל באינו יודע אם פרעתיך דחייב לשלם עיקר הטעם הוא כיון דיש ספק אם נעשה מעשה פרעון או לא מוקמינן בחזקת קמייתא שמסתמא עדיין לא נעשה מעשה וכעין זה כתב הר"ן בגיטין בדע"ד ע"א וכן קיי"ל בש"ע ח"מ סימן רמ"א סעיף יו"ד האומר לחבירו הריני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראי' שקיים תנאי, אבל אם אמר לו על מנת שלא תעשה על הנותן להביא ראי' שביטל התנאי, וכתב הסמ"ע בס"ק כ"ג הטעם דלעולם מוקמינן מסתמא שנשאר הדבר כמו שהי' מעיקרא מ"ה צריך להביא ראי' שנשתנה הדבר ולא קיים התנאי, וכ"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ק"ז בשם ריטב"א וב"ש בסימן ל"ח ס"ק ע' (ועיין במוהרי"ט רי"ט בחידושיו לכתובת ד"י ע"א מ"ש שם על דברי הר"ן) וכעין זה אי' במס' בכורת ד"כ דאפילו רובא דתליא במעשה לא הוי רוב משום דמסתמא י"ל דלא נעשה מעשה וכן קיי"ל כמ"ש רשב"א ור"ן בחולין ד"י וכעין זה כתב רשב"א בחידושיו לחולין ד"ט ע"ב דספק התלי' במעשה לא הוי ספק דמסתמא לא נעשה התחדשות ושינוי ממה שהי' מקדם, ועיקר חזקה דילפינן במס' חולין ד"י ע"ב מנגע דלא חיישינן דילמא אדנפיק ואתא בצר לי' שיעורא הוא נמי מהאי טעמא דמסתמא לא נעשה שינוי והתחדשות ממה שהי' מקדם, וזהו בעצמו החילוק בהא דקיי"ל בא"י אם נתחייבתי לך דפטור מלשלם כיון דיש ספק אם נעשה מעשה והיינו אם לוה או לאו מסתמא לא נעשה מעשה והשתנות ממה שהי' מקדם, אבל בא"י אם פרעתיך כיון שלוה וספק אם נעשה מעשה שפרע אמרינן להיפך אוקי בחזקת קמייתא שעדיין לא נעשה מעשה ונשאר כמו שהי' מקדם ונקרא חזקה זו בשם חזקת חיוב והטעם כמ"ש וא"כ י"ל זהו דוקא בא"י אם פרעתיך דיש לחזקה שייכות וענין עם הספק דהספק הוא אם עשה מעשה ופרע ואוקמינן בחזקת קמייתא שלא פרע משא"כ בנידון דרשב"א שכבר פרע הלוה רק הספק הוא אם החוב הי' קרוב למלוה ונפטר או קרוב ללוה וחייב, וכי נימא משום חזקתו שהי' קרוב ללוה כי אין לחזקה שייכות עם הספק דעל זה לא הי' חזקה, וכיון דעכ"פ נעשה מעשה שפרע ליכא חזקה כלל, וא"כ י"ל שזהו כוונת רשב"א כיון שנולד ספק לפניך ונעשה מעשה איתרע החזקת חיוב והא דאמרינן יחלוקו משום דגם החזקת ממון של הלוה איתרע דהא איכא עדים שאמרו שחייב שהי' קרוב ללוה וכיון דתרווייהו איתרע יחלוקו בממון דשניהם שווין:

ב ונראה להביא ראי' לסברא זו מתוס' במס' כתובת ד"ט ע"ב ד"ה אי שהוכיחו דמוציאין ממון ע"י ספק ספיקא, מהא דאי' בדי"ב הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר שמא עד שלא ארסתיך דנחלקו ר"ג סובר דנאמנת ור' יהושע סובר דאינה נאמנת וסובר ר' יוחנן דאפי' לר' יהושע נוטלת מנה דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה, וקשה דלא ליתיב לה מידי דיטעון אולי זינתה תחתיו ברצון והפסידה כתובתה א"ו ע"י ס"ס מוציאין ממון והכא יש לה על אותו מנה ס"ס דילמא קודם שנתארסה ואת"ל אחר שנתארסה אימור באונס הוי, והקשה הא"ות בסימן ע"ה ס"ק כ"ב ובס' הפלאה מנלן להוכיח דין זה הא בזה קיי"ל ברי ושמא ברי עדיף ואף שהוא ספק אם זינתה ברצון דהוי לי' א"י אם פרעתיך דע"כ לא קאמר בגמרא טעמא דר"ג משום מגו או משום חזקה היינו משום דהוי לי' א"י אם הלויתני דהא לפי דבריו שנבעלה קודם לא נתחייב כלל אבל שתפסיד אולי זינתה תחתיו ברצון כיון דכבר יש לה כתובה משעת אירוסין כמ"ש תוס' בכתובת דמ"ד ע"א ד"ה והילכתא דקיי"ל יש כתובה לארוסה א"כ הוי לי' א"י אם פרעתיך דחייב, ובא"ות רצה להוכיח מזה דסוברים דגם בפרעון אי לא הו"ל למידע פטור יע"ש ובסברא הנ"ל א"ש דס"ל כסברת רשב"א הנ"ל וממילא הכא לא שייך כלל א"י אם פרעתיך, דעיקר הטעם משום דאיכא חזקת חיוב והיינו משום דמסתמא לא נעשה מעשה והשתנות משא"כ הכא שעיקר התחייבות הכתובה הוא אדעתא שיהי' ראוי לו וכשזינתה ברצון פטור דהוי כפרעון, וכיון שזינתה ונעשה מעשה, רק שהספק הוא אם הי' ברצון או באונס נגד זה ליכא חזקת חיוב דהא כבר יצאה מחזקה קמייתא דהא נעשה התחדשות ושינוי, ואין לחזקה שייכות עם הספק וכי משום שהי' מחויב לה כתובה נימא שמעשה הזנות הי' באונס ונדחה בזה גם דברי מוהר"ם שיף בכתובת די"ב ע"ב דוק ותשכח כדברי:

פרט ב

יבואר טעם ב' בכוונת רשב"א ז"ל שכתב דלא שייך דין דא"י אם פרעתיך היכי דיש ספק לפנינו:

ג נלענ"ד לומר אופן ב) בכוונת רשב"א ז"ל ולהסביר סברתו על פי הכלל שכתבתי בכמה דוכתי, ויסודו מראשונים זלה"ה היכי דאיתרע החזקה לפנינו ונעמה מעשה שראוי להסתפק עכ"פ החמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה, וכמ"ש תוס' במס כתובת דכ"ג ע"א ד"ה תרווייהו לכן בעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה לא תנשא לכתחילה ולא מוקמינן על חזקה כיון שאנו יודעין שזרק לה קידושין ומספקא לן אי קרוב לו או לה והכי ב' עדים חד אומר קרוב לו וחד אומר קרוב לה לית לן למימר אוקי על חזקה להתירה לכתחילה יע"ש ובע"כ כוונתם דלא מוקמינן על חזקה רק היכי שיש ספק אם נעשה מעשה אבל אם נעשה מעשה שראוי להסתפק איתרע חזקה ע"י מעשה שנעשה לפנינו והחמירו חכמים בכה"ג שלא לסמוך על חזקה כזו, וראיתי בס' פני יהושע בחידושיו לגיטין דכ"ח ע"א שהביא ראי' מתוס' דהיכי דאתרע החזקה ע"י מעשה לא מוקמינן על חזקה ונראה מדבריו שאפילו מן התורה ל"מ חזקה כזו ודבריו תמוהין דהא אי' להדי' שם בברייתא אם ניסת לא תצא ובע"כ מן התורה מהני אפי' חזקה כזו, אך ראיתי בחידושי מוהרי"ט בקדושין ד"ה גבי נתן הוא שהבין כפני יהושע ומיישב לשון תוס' בדוחק, וסעד מצאתי לגדולים הנ"ל ממ"ש המשנה למלך בפרק כ"ה מהלכות טומאת מת הלכה י"ד בשם ריטב"א דלא אמרינן אוקי מילתא אחזקה אלא בספק נגע ספק לא נגע ולא בודאי נגע יע"ש והיינו כסברא הלז בספק נגע דיש ספק אם נעשה מעשה אוקי אחזקתו, משא"כ בודאי נגע שנעשה מעשה איתרע חזקת טהרה שלו ומשמע אפילו מן התורה ל"מ חזקה כזו וע"ע בחידושי רשב"א במס' חולין דפ"ו שכתב ג"כ דאם ודאי נגע משווינן לי' אזלא חזקת עיסה, ועיין במס' קדושין ד"פ ע"א ברש"י ותוס' שם, ובד"נ ע"ב בסוגי' דמקדשי והדר מסבלי, שכ' רמב"ן במלחמות שם סברא זו וז"ל שאני שרצים כיון דנגעו אין חזקה של עסה כלים שהרי הודעה לפניך וע"ע בס' תורת הבית הארוך לרשב"א שער א' ד"ח מ"ש בשם רש"י ומ"ש הוא ז"ל שמורה ג"כ על כלל הלז, ועיין עוד במס' פסחים ד"ט ע"ב בתוס' ד"ה היינו מה שהקשו על רש"י בקושי' ב' דאיכא חזקת בדוק ותירץ בס' פני יהושע שם דאיתרע החזקה דהא נעשה מעשה דראינו שהכניסה לבית, ואולם המעיין ברש"י בחולין דפ"ו ע"א שפי' בהאי דתינוק שנמצא בצד עיסה שנגע בעיסה ואפ"ה סובר ר"מ דטהורה משום דאמרינין סמוך מיעוטא לחזקה בע"כ רש"י סובר אף היכי דאיתרע חזקה ונעשה מעשה אשר גורם להסתפק מ"מ הוי חזקה ושפיר מקשה תוס' לרש"י לשיטתו ועכ"פ לרוב הפוסקים ורשב"א מכללן היכי דאיתרע החזקה לא הוי חזקה ולפ"ז י"ל כוונת רשב"א במס' גיטין דע"ח הנ"ל דבעלמא בא"י אם פרעתיך מוקמינן על חזקת קמייתא והיינו חזקת חיוב משא"כ הכא שנולד ספק לפנינו דהא נעשה מעשה שראוי להסתפק שזרק החוב בפני עדים ואיכא ספק למי הי' קרוב אי למלוה אי ללוה איתרע חזקת קמייתא שהי' בחזקת חיוב והוי כעין ספק קרוב לו או לה דאיתרע חזקת פנוי' שהוא ג"כ חזקה קמייתא וה"ה וכמו כן איתרע החזקת ממון דהא יש עדים שהי' קרוב ללוה ולכן הדין דיחלוקו וא"ש:

פרט ג

יבואר לפמ"ש לעיל ב' טעמים בכוונת רשב"א במ"ש דהיכי דנולד ספק לא שייך האי דינא דא"י אם פרעתיך איכא נ"מ לדינא וגם יבואר שנשמע מדבריו שלשה דינים:

ד דע שמתוך דברי רשב"א ז"ל למדתי שלשה דינים דין א) היכא שיש הכחשה בין שתי כיתי עדים בפרעון הדין דיחלוקו. דין ב) יש לברר היכי דליכא הכחשה בין העדים רק שמלוה טוען ברי ולוה טוען א"י אם פרעתיך ויש ספק לפנינו כגון שהי' אומר לו זרוק לי חובי והפטר או זרוק לי חובי בתורת גיטין וזרקו לו ואבד ואמר המלוה שהי' קרוב ללוה וחייב עדיין לשלם והלוה אומר שא"י אם הי' קרוב לו או למלוה נראה לענ"ד דתלי' בב' טעמים הנזכרים בפרט א' וב', אי נימא כמ"ש בפרט ב' הטעם משום דנעשה מעשה לא אזלינן בתר חזקה קמייתא דאיתרע חזקה ע"י מעשה הכא לא איתרע החזקה דהא ליכא עדים המעידים על ספק ולא דמי להאי דעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה שכתבו תוס' הבאתי בפרט ב' דלא הוי חזקה דמיירי שידוע לנו שזרק קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או לה ועדים מכחישים זא"ז ח"א קרוב לו וח"א קרוב לה כמו שנראה מלשון תוס' וכן הבין בס' ב"ש בסימן מ"ז ס"ק ו' וכן בכל המקומות דאמרינן דאיתרע החזקה איירי דידוע לנו שנעשה מעשה הגורם להסתפק, משא"כ הכא שאין אנו יודעין מזריקת החוב ומפרעון רק מפיהם והא לפי דברי המלוה שהי' קרוב ללוה לא אתרע חזקת חיוב דליכא ספק כלל לפי דבריו ממילא חייב הלוה לשלם כמו בכל א"י אם פרעתיך דהא יש למלוה ברי וחזקה ועדיף מחזקת ממון ולא דמי למחצה על מחצה דיחלוקו בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז דאף אם המלוה טוען ברי ולוה שמא הדין יחלוקו דבכל גווני מיירי משום דברי של מלוה לא עדיף מאילו הי' לו עדים המסייע ותרי כמאה ול"מ מעלת ברי כמ"ש בכלל י"ג פרט ה' משא"כ היכי דליכא עדים המכחישים זא"ז קם ברי וחזקה נגד חזקת ממון כדאי' בכתובת די"ב ע"ב בתי' בתרא אבל אי נימא הטעם כמ"ש בפרט א' דבעינן שיהי' לחזקה שייכות עם הפסק פטור הלוה לשלם דהא ליכא חזקת חיוב המסייע למלוה כיון שכבר עשה מעשה שפרע והספק הוא לפי דברי הלוה אם הי' קרוב למלוה או ללוה אטו נימא בשביל חזקת חיוב שזריקת החוב הי' קרוב ללוה דאין שייכות לחזקה עם הספק וליכא רק ברי ושמא וקיי"ל כר"נ דלא מהני ברי להוציא דהא לא איתרע חזקת ממון של לוה דהא ליכא עדים המחייבין אותו, ואף דלא דמי לשאר חזקת ממון שיש ללוה גם חזקה קמייתא שקודם שנולד הספק הי' פטור מ"מ יש לו חזקת ממון הנקרא בשם חזקה דהשתא שעכשיו מוחזק בממון דהוא ג"כ חזקה כדמוכח כח בתוס' כתובת דע"ו ע"ב ד"ה על, וכן מורה לשון רשב"א כנ"ל, וכ"כ בעל התרומות בשער כ"ט חלק ג' סימן ו' וז"ל ולא דמי למנה לי בידך והלה אומר א"י דמשתבע היסת ומיפטר משום דהתם איכא ברי גבי תובע וחזקה דממונא גבי נתבע ואוקי ממונא בחזקת מארי' טפי עדיף כי היכי דלא נפגע בספק גזילה ונעשה מעשה בידים עכ"ל מדלא כתב הטעם שיש לו חזקה קמייתא משמע שזהו גופא שתופס עכשיו בממון הוא חזקה, וכיון דליכא חזקת חיוב המסייע למלוה דהא אין לחזקה שייכות עם הספק פטור הלוה לשלם ומיני' דן לכל מקום דהוא כה"ג:

דין ג) נראה פשוט היכי דאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין או זרוק חובי והפטר לפוסקים דמדמי להו אהדדי, וזרק החוב בפני עדים והם מסופקים אם הי' קרוב למלוה או ללוה ומלוה טוען ברי שהי' קרוב ללוה וחל חיוב עליו עדיין לשלם, ולוה מסופק וטוען איני יודע כדברי העדים נראה אפי' לפוסקים שטעם היכי דנעשה המעשה לא אזלינן בתר חזקה משום דאיתרע החזקה פטור הלוה ג"כ מלשלם דהא ליכא חזקת חיוב המסייע למלוה דאיתרע שיש ספק לפנינו לולי דבריהם על ידי עדים, וחזקת ממון של הלוה מה שהוא מוחזק בממון לא איתרע דהא ליכא עדים המעידים שהם חייב לשלם רק שהם אומרים שיש ספק ובספק מוקמינן בתר חזקתו שמוחזק א"כ לא מרעי הם לחזקתו שכך הוא הדין גם לפי דבריהם כיון שיש ספק מוקמינן ממון על חזקתו שאין מוציאין ממון מספק אבל חזקה קמייתא שהי' מסייע למלוה איתרע על ידי עדים, ובשגם כי יש לדון ולומר כיון שיש ספק לעדים אינו נאמן לומר שברי לי מה שיש ספק אצלם ואף אי נימא דלא הוי הכחשה ממש מכל מקום פטור מטעם הנ"ל דלית לי' רק ברי ול"מ נגד חזקת ממון אף שאין ללוה חזקה קמייתא כנ"ל:

ה ומעתה נבוא לברר אם ב' דינים הראשונים הנ"ל מוסכמים להלכה בשיטת שאר פוסקים כעת נברר בדין א' הנ"ל נראה לענ"ד שרבו החולקים עליו דהנה המרדכי כתב שם בפ' הזורק סי' תל"ח וז"ל זרוק לי חובי וזרקו כו' מחצה על מחצה יחלוקו, מה שפירש"י וזרק ואבד החוב לא נראה לר"י דאמאי לא אמרינן המע"ה, ונראה כפירש ר"י שמלוה בעין כו' יע"ש ובע"כ קושי' המרדכי הוא לרבה ולר' יוסף כמ"ש מוהרש"א דלר' יוחנן בשניהם יכולים לשמרו כו' ליכא ספק, א"כ מוכח דסובר ר"י ומרדכי היכי שיש הכחשה בין עדים אי הפרעון חשוב פרעון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' ולא אמרינין יחלוקו, וכפי מ"ש מוהרש"א גם תוס' בד"ה מחצה סוברים כמרדכי, ואף לפמ"ש בכלל י"ג פרט ה' כוונת תוס' ג"כ לא מוכח דסוברים כרשב"א דעיקר טעמייהו הוא משום שכן התנה, אבל בעלמא היכי דלא תלי' בדיבורו כשיש ספק ע"י שמכחישין העדים זא"ז הדין דהמע"ה, וא"כ גם מרש"י לא מוכח דסובר כרשב"א די"ל הטעם דאמרינן המע"ה כיון שכן התנה שיהי' כמו בגיטין, וכן מצאתי בחידושי מוהר"ם שי"ף שכתב וז"ל, ותירץ רשב"א אין מחוור לי לדינא דסוף סוף כיון שיש ללוה ב' עדים על פרעון החוב מה לנו לעדים אחרים וודאות החיובא ואין לו דמיון לאיני יודע אם פרעתיך וק"ל עכ"ל דבריו ברורים ומכוונים ובאמת יש לתמוה על רשב"א ז"ל דהוא סותר א"ע דהנה הש"ך בח"מ סימן מ"ו ס"ק כ"א וסימן ע"א הוכיח מתשובת רשב"א שהביא בית יוסף בסימן כ"ט בשטר ששנים אומרים פרוע ושנים אומרים אינו פרוע אף ששטר הוא ביד מלוה הוי ספק פרוע ולא מגבינן בי' ולא קרעינן לי', ודלא כנראה מדברי סמ"ע בס"ק ד' שסובר דמוקמינן לשטר אחזקתי' ומגבינן בי' והא ודאי חזקת חיוב הבא מכח שטר אלים טפי מחזקת חיוב הבא מכח מלוה ע"פ וא"כ הכא בהך דינא דאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין, או שאמר זרוק לי חובי והפטר לפוסקים דיש להם דין אחד, אם הוא מחצה על מחצה כגון שמני כיתי עדים מכחישים זא"ז דכתב רשב"א ז"ל דהדין שיחלוקו ומשלם הלוה מחצה כשנאבד קשה טובא לפי דבריו ז"ל בעצמו בתשובה אמאי לא אמרינן המע"ה לא מבעי' לפמ"ש המשנה למלך בפרק י"ו ממלוה הלכה א' דמיירי מתני' רק במלוה ע"פ דאי אפשר לומר דמיירי במלוה בשטר דלפמ"ש ר"אש בפרק המקבל מדין מחילה נפטר ולשיטת רבינו ישעי' הובא בטור סי' י"ב צריך קנין במחילה כשתפס שטרא, והכא הי' רק דברים בעלמא, בודאי קשה הא לא עדיף חזקת חיוב במלוה ע"פ כשמודה שחייב מהיכי שמוציא שטר דאיכא חזקת חיוב אלימא ע"י חזקה שטרך בידי מה בעי, ואפ"ה לא גבינן ואמרינן המע"ה, רק אפי' לחולקים על רבינו ישעי' וסוברים דמחילה אין צריך קנין אפי' בתפס שטרא ומיירי מתני' גם בשטר מ"מ קשה אמאי יחלוקו הא כיון שזרק החוב ויש הכחשה בין עדים הוו ככת אומר פרע וכת אומר לא פרע ולא גבינן ולא קרעינן ומה מהני חזקת חיוב שמסייע למלוה הא גם בנידון דש"ות רשב"א איכא חזקת חיוב שמסייע למלוה ואפ"ה לא מצי לגבות ואפי' אם המלוה טוען ברי והלוה שמא ראוי שלא יועיל כמו נידון דרשב"א שם דמיירי בכל גווני והטעם דברי מל מלוה לא עדיף מאילו הי' לו עוד עדים המסייעין לו ותרי כמאה, ותו דהאי דינא דמחצה על מחצה יחלוקו איירי בכל גווני גם בברי וברי או בשמא ושמא ואינו דומה לא"י אם פרעתיך דהתם ליכא עדים המסייעין לחזקתו משא"כ הכא דאיכא עדים המרעים לחזקת חיוב וגם איכא ספק ריעותא לפנינו לגרוע החזקה כיון שזרק החוב בודאי וכפי הנראה טעמא דשו"ת רש"בא וש"ך הנ"ל לכן לא מהני החזקת חיוב כעין סברת תוס' במס' ב"ב דל"א ע"ב ד"ה וזו בשתי כיתות עדים המכחישים זא"ז דלא נאמנים בתראי במגו דפסלו לקמאי בגזלנותא דמגו לא יוכל לסייע יותר משני עדים ותרי כמאה וה"ה כח חזקה לא עדיף מאילו הי' למלוה עוד עדים המסייעין לו ותרי כמאה והוי ספק, משא"כ חזקת ממון של לוה לא שייך לארועי מהאי טעמא דעיקר הטעם כמ"ש בעל התרומות בשער כ"ט ח"ג דאוקי' ממונא בחזקת מארי' כי היכי דלא נפגע בספק גזל ונעשה מעשה בידים עכ"ל והיינו כיון שהוא תפס שב ואל תעשה עדיף, אין אנו מרעין לשום כת מעדים, דמחמת שהוא ספק לנו איזה כת אומרים אמת הדין תורה היכי דקם קם, וכיון שחזקת ממון של לוה הוא רק מצד מעלת התפיסה לא שייך לומר סברא הנ"ל אטו עדיף המעלה מעדים ותרי כמאה, דז"א כיון שאין לו כת חזקה המכרעת כדברי כת אחת רק שאנו דנין פסק דין כיון שהם מכחישים זא"ז ואין אנו יודעים האמת עם מי והוא תפוס ועומד כך הדין תורה שאי אפשר לעשות מעשה ולהוציא דהא העדים שאומרים לא פרע אינם מכחישים לתופס דהא תפס בודאי ולא דמי לכח חזקת חיוב המסייע למלוה שעדים שאומרים פרע מתנגדים ומכחישים וסותרי' לחזקה שאומרים שכבר נפסק החזקה ואף דחזקה מכרעת כדברי כת אחת מ"מ אמרינן תרי כמאה דחזקה המכרעת לא עדיף מאילו הי' עוד עדים המסייעין לו ותרי כמאה, משא"כ נגד מעלת תפיסה כיון שסוף סוף תפס לפנינו ותפיסה אינו מכרעת ככת אחת מהני תפיסת הלוה מצד הדין תורה וכיון דליכא חזקת חיוב שנסתר ע"י עדים כיון דלא עדיף מעדים ותרי כמאה ממילא הדין שהמע"ה כיון שהלוה עכ"פ תפס בהיתר וברשות והבן, וא"כ דברי רשב"א סותרין זא"ז וקמה קושי' רשב"א במקומו אמאי הדין יחלוקו ולא אמרינן המע"ה לרבה ור"י וצ"ע:

ו ועוד קשה לי על רבינו הגדול רשב"א ז"ל מהא דאי' במס' כתובת די"ט ע"ב ת"ר שנים חתומין על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו ידענו שכתב ידם הוא זה אבל אנוסים היו קטנים או פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שכתב ידם הוא זה או שכתב ידם יוצא ממקום אחר אין אלו נאמנים ומקשה הש"ס ומגבינן בי' כשטרא מעליא ואמאי תרי ותרי נינהו, ותירץ ר' נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' פירש"י בחזקת הלוה ואם קרקע תעמוד בחזקת המוכר ודתני בברייתא אין נאמנים לא דליהוי שטרא מעליא למיגבי בי' אלא דלא קרעינן לי' ונ"מ דאי תפס מיני' לא מפקינן מיני' והקשו תוס' בד"ה ואוקי הא קיי"ל במס' ב"מ גבי ספק בכור תקפו כהן מוציאין מידו אלמא תפיסה דלאחר ספיקא לאו כלום הוא, ותירצו דשאני גבי בכור שכהן תופס מספק שאינו יודע אם בכור הוא אבל הכא שטוען ברי מהני תפיסה, ועוד תירצו דהכא מיירי שתפס קודם שנולד הספק וביארו בתוס' במס' ב"מ ד"ו ע"ב ד"ה פוטר שתפס קודם שבאו עדים לפסול השטר דהיינו קודם שנולד הספק, ומשמע דלא מחלקין בתירץ זה בין אם תופס טוען ברי לטוען שמא כיון שהוא קודם שנולד הספק ועיין ש"ות תרומת הדשן סימן שכ"א, הרי אף דיש ללוה חזקת ממון מעליא עם חזקת מרא קמא דהוא חזקה קמייתא דהא הלוה אמר שלא לוה כלל ושטר פסול ועדים מסייעין לו מ"מ כשתפס המלוה וטוען ברי מהני תפיסתו אף שגם הלוה טוען ברי וחזקת ממון אלים אפי' מרובא דהא אין הולכין בממון אחר רוב מ"מ כיון שיש שני כיתי עדים המכחישים זא"ז ויש ספק לפנינו מי שמוחזק זכה מכ"ש הכא במחצה על מחצה כגון ששני כיתי עדים מכחישים שראוי לומר היכי דלוה טוען ברי לי שהי' קרוב למלוה כיון שהוא תפוס ועומד בממונו שמועיל תפיסתו והא האי דינא דמע"מ יחלוקו מיירי בכל גווני ואפי' ברי וברי וא"כ קשה אמאי אמרינן יחלוקו אמאי לא מהני תפיסת הלוה אף נגד חזקת חיוב המסייע למלוה הא מועיל בכה"ג תפיסת המלוה נגד הלוה אף שיש ללוה חזקת ממון מעליא שהוא חזקה קמייתא כמו חזקת חיוב שהוא חזקה קמייתא ונוסף לזה שהוא מוחזק ותו אפילו בשמא ושמא ג"כ ראוי לומר המע"ה כיון שתפיסת הלוה שתפוס ועומד הוא קודם שנולד הספק מהני אפי' בשמא כנ"ל ואי משום דהתם אלים כח המלוה שיש לו שטר מ"מ עכ"פ במלוה ע"פ ראוי לומר שאלים כח הלוה שיועיל תפיסתו שתפס ועומד בהיתר נגד חזקת חיוב המסייע למלוה אף אם הי' בתקפו, ומכ"ש לפי מ"ש הוא ז"ל בעצמו דאיתרע חזקתו ותפיסתו לא איתרע דסוף סוף הוא תפוס לפנינו וכיון שיש לפנינו הכחשה תרי נגד תרי הוי ספק וכך הוא שורת הדין שאין מוציאין ממון מתופס בלא ראי' ולכן דבריו צע"ג וכפי הנראה הדין עם מוהר"ם שי"ף שרבו החולקים על רשב"א זלה"ה:

פרט ד

יבואר בדין ב' שכתבתי בשם רשב"א ז"ל היכי דליכא הכחשה בין העדים והמלוה טוען ברי ולוה טוען א"י אם פרעתיך ויש ספק לפנינו לטעם ראשון שכתבתי בפרט א' פטור הלוה מלשלם אי האי דינא מוסכם משאר גדולי הראשונים ז"ל:

ז נלענ"ד דהטור ומחבר ואחרונים ז"ל לית להו האי דינא דרשב"א כפי מ"ש לבאר בכוונתו בפרט א' ובע"כ סוברים בכל גווני חייב לשלם כשטוען א"י אם פרעתיך דהנה אי' בטור ומחבר בח"מ סימן ע"ב סעיף י"ד אם הלוה תבעו ביתרון שהי' שוה המשכון יותר על החוב ויש עדים לזה או שמלוה מודה אלא שטוען שנאבד באונס ותובע דמי חובו ישבע המלוה שאינו ברשותו ושלא שלח בו יד ושנאבד באונס וגובה חובו מהלוה שהרי אין הלוה יודע כיצד נאבד והוי לי' כהלותני וא"י אם החזרתי לך יע"ש ולא נזכר בסמ"ע וש"ך שם חילק ע"ז ואי נימא דס"ל דין הנ"ל קשה היאך מדמו לא"י אם פרעתיך דיש מלוה חזקה המסייע לו והוא חזקה קמייתא שיש שייכות לחזקה עם הספק דאמרינן שלא פרע ולא נעשה השתנות משא"כ הכא אטו משום חזקת חיוב המסייע למלוה נימא שמעשה הי' שנאבד באונס הא אין לחזקה שייכות עם הספק ובע"כ מוכח דסוברים אף דאין שייכות לחזקה עם הספק מ"מ מוקימינן על חזקה ובאמת בכללי חזקות כתבתי דהאי פסקא דגדולי אחרונים ז"ל שהבאתי בפרט א' צע"ג דבכמה דוכתי בש"ס משמע דבכל גווני הוי חזקה וראי' אחת הבאתי מהא דאי' בכתובת די"ד ע"א דאי' שם העיד ר' יהושע ור' יהודא בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה פירש"י וז"ל על אלמנת עיסה שהיא באה מכח ספק חלל כדלקמן שנטמע בה ספק חלל כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט ספק קרוב לו או לה כו' והעיד ר"י על אלמנתו שהיא כשירה אלמא מוקמינן על חזקה ואמרינן אל תפסלינה לזו מספק שמא בעלה חלל הי' יע"ש והא התם אין לחזקה שייכות עם הספק אטו משום שיש לאשה חזקת כשרות נימא שהגט הי' קרוב לו ולא נתגרשה ולא הי' חלל כי אין ענין זה לזה וכיו"ב הוא בכמה דוכתי וא"כ לפ"ז סוברים דשייך דין א"י אם פרעתיך שחייב לשלם מטעם חזקת חיוב דמסייע למלוה אף היכי שאין שייכות לחזקה עם הספק:

ח וכן יש להוכיח דעת הנמוקי יוסף, דאי' במס' ב"מ דצ"ו ע"א במתני' השואל את הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום, שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת ושאל אחת ומתה המשאיל אומר שאולה מזה ביום שהית' שאולה מתה בשעה שהי' שאולה משה והלה אומר איני יודע חייב, ואי' שם בש"ס שמעת מיני' מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע חייב נימא תיהוי תיובתא דר' נחמן דאמר פטור, וכתב בנמוקי יוסף וז"ל וא"ת היאך מקשה הא מתני' דמי' לא"י אם החזרתי לך דקיי"ל בב"ק דחייב לכ"ע, דהא ה"נ מודה ששאלה חצי יום וכן ששאלה היום אלא שאין יודע אי מתה לאחר עבור זמן שאלה ופטור או שמא כשמתה עדיין לא עבר זמן השאלה וחייב, א"כ מודה הוא שנעשה שואל עליה וכשאומר א"י אם עבר זמן שאלה כשמתה הוי כאומר א"י אם החזרתי לך אם לאו, ויש לומר שמסיפא דמתני' מקשה דשכר אחת ושאל אחת ומתה אחת וא"י איזה הוא נמצא שא"י אם נעשה שואל עליה אם לאו דהיינו הלה אומר א"י כו' א"נ מצינן למימר דמרישא קמקשה דשאלה חצי יום ושכרה חצי יום סתמא קתני ולא מכרעא מילתא שיהי' חצי יום ראשון בשאלה או היום הראשון וכיון שא"י אם מתה בזמן השאלה א"כ כשאמר א"י אינו מודה בשאלה כלל ושפיר פריך עכ"ל ואי סובר כסברא הנ"ל לא מקשה מידי דאף דאזיל בשיטת רמב"ם שנכסי' נתחייבו משעת משיכה לאונסים ואיכא חזקת חיוב דהיינו שהי' בחזקת חיוב אם יברר שיהי' בשעת שאלה או שיודה, מ"מ כיון שעבר זמן השכירות ואיכא ספק לפנינו לא דמי לשאר א"י אם פרעתיך דיש לחזקות חיוב שייכות עם הספק שהספק הוא אם פרעו או לא והחזקה הי' שמעיקרא הי' ודאי מחויב עדיין עומד בחזקתו שלא פרע ולא נעשה מעשה משא"כ הכא אטו הי' החזקת חיוב שיהי' מתה בזמן שאלה ע"ז לא הי' החזקה ואין לחזקה שייכות עם הספק אטו נימא משום שנשתעבדו נכסים משעת משיכה לאונסים נימא שמתה בזמן שאלה דלמא מתה בזמן שכירה כי אין ענין זה לזה, אע"כ דלית להו סברת רשב"א הלז כפי ביאורי ע"פי שיטת אחרונים הנזכר בפרט א' ואכתי יש לומר דקושי' הוא כך ניהו דליכא חזקת חיוב עכ"פ לית לי' לשואל חזקת ממון מעליא כמו בחזקת ממון במנה לי בידך דהתם יש ללוה חזקה דהשתא שעכשיו מוחזק וגם חזקה קמייתא שקודם שבא הספק לפנינו הי' בחזקת פטור מלשלם כמ"ש טו"ז בסס"י ע"ה משא"כ הכא עכ"פ לית לשואל חזקה קמייתא דאף דאיתרע חזקת חיוב המסייע למשאיל אחר שבא ימי שכירות מ"מ לית לשואל חזקה קמייתא כיון שיש ספק דילמא מתה בשעה שהי' שאולה ולא דמי לשאר חזקת ממון ודלמא בכה"ג אית לי' לר' נחמן בדי עדיף דל"ד להתם, אך לשון נמוקי יוסף משמע להדי' שסובר שדמי ממש לדין א"י אם פרעתיך ובגוף דברי רשב"א ז"ל יותר כראה בעיני לפרש כוונתו כמ"ש בפרט ג' שכוונתו כיון דאית לפנינו ספק ע"י עדים איתרע חזקת חיוב ועמ"ש האורים ותומים בסימן ע"ה ס"ק י"ט לדחות דברי רשב"א מהלכה מטעם אחר ולאחר העיון ראיתי בספר קצות החושן סימן שמ"ד ס"ק ג' שהביא דברי רשב"א וכפי הנראה לא פירש דברי רשב"א כ"מש והמעיין יבין ולא נראה לענ"ד כלל דבריו, וגם מה שהבין בשיטת רשב"א שסובר היכי שיש ספק לפנינו וטוען א"י אם פרעתיך הדין יחלוקו במכ"ת לא עיין היטב דרשב"א לא כתב כן רק היכי שיש הכחשה בין שתי כתי עדים, והטעם כמש"ל בפרט ג' שכוונתו דוקא היכי דאיתרע החזקה שנעשה מעשה שראוי להסתפק והספק ידוע לנו ע"י עדים דאיתרע החזקה, משא"כ היכי שהספק בא מבעל דבר ושכנגדו טוען ברי וליכא ספק לפנינו ב"ד כמ"ש לעיל בפרט ג' ונדחין כל דבריו שם כי אין כלל לנידון דנמוקי יוסף דוק ותשכח כדברי, ולדינא צע"ג בכל זה:

ט ודע לפי פירושי בכוונת רשב"א שסובר הא דא"י אם פרעתיך פטור מלשלם דוקא כשספק הוא ע"י שנעשה מעשה לפנינו שידוע לנו שאיתרע החזקת חיוב אבל אם ליכא ריעותא ידוע לב"ד בחזקה אף שנולד ספק לב"ד בלא טענותיהם לא איתרע החזקת קמייתא שהי' מסייע למלוה ומחויב לשלם ודלא כהבנת אחרונים זלה"ה, נראה להוכיח שדעת ראב"ד ורשב"א כשיטת ראנ"ח וסיעתו המובא במשנה למלך בפ"ד משאלה ופקדון והבאתי דבריהם בכלל י"ג דהיכי דברי גרוע ושמא טוב פטור מלשלם אף כשטוען א"י אם פרעתיך, דאי' במס' ב"ק דמ"ה ע"א ת"ר שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדישו מוקדש כו' החזירו שומר לבעליו מוחזר משנגמר דינו מכרו אינו מכור כו' החזירו שומר לבעליו אינו מוחזר, ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו החזיר שומר לבית בעלים מוחזר ומסיק רבה דכ"ע אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אלא הכי פליגי רבנן סוברים אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דאמר לי' אי אהדרת נהלי' הוי מעריקנא לאגמא ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו דא"ל סוף סוף מיגמר הוי גמירי לדינא, והקשה רש"י לר' יעקב נמי לימא לי' אי הוי אהדרת נהלי' הוי שחטינא לי' ע"ש מה שתירץ וכתב בספר אסיפת זקנים שם ליישב קושי' רמ"י הנ"ל וז"ל והמחוור שבכולן מה שפי' הראב"ד דהא דאמר הוי מעריקנא לאגמא כו' הכי קאמר שבקינא לי' דנהדר לאגמא שהוא מקום מרעיתו וכיון דלא אהדר אפסדתיה ואילו מעשה לא קטעין ונ"ל שחסר וצ"ל שיכול לומר לו) לא הברחתיו לאגם ולא שחטתיו, אלו דברי הרב ז"ל ויפה אמר שאילו טען מעשה חדש מאן לימא לך שהי' עושה כן עכ"ל בשם רשב"א זלה"ה ובע"כ כוונתו שמספק א"י יכול להוציא ממון מן השומר, וקשה כיון שבעלים טוענים ברי דהי' עושים כן ושומר אין יכול לטעון רק שמא, הוי א"י אם פרעתיך דהא השומר מחויב להחזיר לבעלים פרעון מבורר בבירור, כיון שמחויב בודאי, ולפי דברי הבעלים שטוענים ברי לא הי' פרעון, ולפי הבנת אחרונים הנ"ל ניחא די"ל רשב"א אזיל לשיטתו שכתב במס' גיטין דע"ח דהיכי דנולד ספק פרעון לב"ד לולי דברי בעל דבר הוי ספק מעליא ואיתרע חזקת חיוב המסייע לתובע ופטור הנתבע לגמרי, ודוקא היכי דהכחישו כיתות העדים זא"ז הדין דחולקין אבל היכא דליכא הכחשה פטור לגמרי ה"ה איכא לב"ד ספק אם הי' עושה מעשה חדש וגם לולי דבריו איכא ספק לב"ד אם אמת כדבריו ולא דמי לא"י אם פרעתיך דלולי דברי הלוה הוא בחזקת חיוב משא"כ הכא יש ספק לפנינו אך לפי פירושינו ברשב"א קשה, ובעכצ"ל דסוברים בא"י אם פרעתיך היכי דברי גרוע ושמא טוב דלא הוי לי' למידע פטור וה"נ א"י השומר לידע וא"ש:

אמנם לפ"ז קשה דהא מוכח מסוגין דבע"כ רבה סובר בברי גרוע בצירוף חזקת חיוב לא מהני להוציא ממון, דאל"כ קשה אמאי סובר ר' יעקב דפטור השומר מה בכך שמוחזק בממון מ"מ יתחייב כיון שבעלים טוענים בדי, וא"כ קשה קושי' הש"ס בכתובת די"ב ע"ב ממתני' דמשארסתני נאנסתי דסובר ר"ג דנאמנת להוציא ממון בברי גרוע כמ"ש תוס' שם ד"ה ר' הונא דכיון דרבה סובר בדי"ב ע"א כנסה בחזקת בתול' ונמצא בעולה כתובתה מנה כמ"ש תוס' שם ד"ה אמר ונסתר תי' ראשון שמתרץ שם משום מגו כמ"ש תוס' שם ד"ה אלא, ובע"כ צריך לומר לדידי' תי' בתרא ומוכח דברי גרוע וחזקה מהני להוציא ממון וה"ה בא"י אם פרעתיך מהני ברי גרוע וחזקת חיוב להוציא ממון עמ"ש בכלל י"ג פרט ב' ובכאן נסתר מ"ש שם בס"ק ג' דוק שם ודוחק לומר דר' יעקב ור"ג נחלקו בזה ונראה להוכיח מכאן דרשב"א ל"ל סברת הש"ך בס' צ"א ס"ק י"ב שהבאתי בכלל י"ב פרט ב' בשם בע"הת שסובר בכל מקום שיש חזקה וברי מהני להוציא ממון, כמו התם די"ל שאני חזקת הגוף שהוא חזקה אלימא כמ"ש תוס' בכתובת דע"ה מהני אפי' בצירוף ברי גרוע ולא בשאר חזקות ובשגם כי הש"ך בסימן פ"ב כתב בשם נימוקי יוסף במס' כתובת די"ח שאין מדמין חזקות זו לזו וא"ש ועדיין צ"ע לדינא ויש לי הרבה הרהורי דברים בעניני' הללו, ואין רצוני להאריך יותר מדאי:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה