שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל יד · פרט ג
יבואר לפמ"ש לעיל ב' טעמים בכוונת רשב"א במ"ש דהיכי דנולד ספק לא שייך האי דינא דא"י אם פרעתיך איכא נ"מ לדינא וגם יבואר שנשמע מדבריו שלשה דינים:
ד דע שמתוך דברי רשב"א ז"ל למדתי שלשה דינים דין א) היכא שיש הכחשה בין שתי כיתי עדים בפרעון הדין דיחלוקו. דין ב) יש לברר היכי דליכא הכחשה בין העדים רק שמלוה טוען ברי ולוה טוען א"י אם פרעתיך ויש ספק לפנינו כגון שהי' אומר לו זרוק לי חובי והפטר או זרוק לי חובי בתורת גיטין וזרקו לו ואבד ואמר המלוה שהי' קרוב ללוה וחייב עדיין לשלם והלוה אומר שא"י אם הי' קרוב לו או למלוה נראה לענ"ד דתלי' בב' טעמים הנזכרים בפרט א' וב', אי נימא כמ"ש בפרט ב' הטעם משום דנעשה מעשה לא אזלינן בתר חזקה קמייתא דאיתרע חזקה ע"י מעשה הכא לא איתרע החזקה דהא ליכא עדים המעידים על ספק ולא דמי להאי דעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה שכתבו תוס' הבאתי בפרט ב' דלא הוי חזקה דמיירי שידוע לנו שזרק קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או לה ועדים מכחישים זא"ז ח"א קרוב לו וח"א קרוב לה כמו שנראה מלשון תוס' וכן הבין בס' ב"ש בסימן מ"ז ס"ק ו' וכן בכל המקומות דאמרינן דאיתרע החזקה איירי דידוע לנו שנעשה מעשה הגורם להסתפק, משא"כ הכא שאין אנו יודעין מזריקת החוב ומפרעון רק מפיהם והא לפי דברי המלוה שהי' קרוב ללוה לא אתרע חזקת חיוב דליכא ספק כלל לפי דבריו ממילא חייב הלוה לשלם כמו בכל א"י אם פרעתיך דהא יש למלוה ברי וחזקה ועדיף מחזקת ממון ולא דמי למחצה על מחצה דיחלוקו בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז דאף אם המלוה טוען ברי ולוה שמא הדין יחלוקו דבכל גווני מיירי משום דברי של מלוה לא עדיף מאילו הי' לו עדים המסייע ותרי כמאה ול"מ מעלת ברי כמ"ש בכלל י"ג פרט ה' משא"כ היכי דליכא עדים המכחישים זא"ז קם ברי וחזקה נגד חזקת ממון כדאי' בכתובת די"ב ע"ב בתי' בתרא אבל אי נימא הטעם כמ"ש בפרט א' דבעינן שיהי' לחזקה שייכות עם הפסק פטור הלוה לשלם דהא ליכא חזקת חיוב המסייע למלוה כיון שכבר עשה מעשה שפרע והספק הוא לפי דברי הלוה אם הי' קרוב למלוה או ללוה אטו נימא בשביל חזקת חיוב שזריקת החוב הי' קרוב ללוה דאין שייכות לחזקה עם הספק וליכא רק ברי ושמא וקיי"ל כר"נ דלא מהני ברי להוציא דהא לא איתרע חזקת ממון של לוה דהא ליכא עדים המחייבין אותו, ואף דלא דמי לשאר חזקת ממון שיש ללוה גם חזקה קמייתא שקודם שנולד הספק הי' פטור מ"מ יש לו חזקת ממון הנקרא בשם חזקה דהשתא שעכשיו מוחזק בממון דהוא ג"כ חזקה כדמוכח כח בתוס' כתובת דע"ו ע"ב ד"ה על, וכן מורה לשון רשב"א כנ"ל, וכ"כ בעל התרומות בשער כ"ט חלק ג' סימן ו' וז"ל ולא דמי למנה לי בידך והלה אומר א"י דמשתבע היסת ומיפטר משום דהתם איכא ברי גבי תובע וחזקה דממונא גבי נתבע ואוקי ממונא בחזקת מארי' טפי עדיף כי היכי דלא נפגע בספק גזילה ונעשה מעשה בידים עכ"ל מדלא כתב הטעם שיש לו חזקה קמייתא משמע שזהו גופא שתופס עכשיו בממון הוא חזקה, וכיון דליכא חזקת חיוב המסייע למלוה דהא אין לחזקה שייכות עם הספק פטור הלוה לשלם ומיני' דן לכל מקום דהוא כה"ג:
דין ג) נראה פשוט היכי דאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין או זרוק חובי והפטר לפוסקים דמדמי להו אהדדי, וזרק החוב בפני עדים והם מסופקים אם הי' קרוב למלוה או ללוה ומלוה טוען ברי שהי' קרוב ללוה וחל חיוב עליו עדיין לשלם, ולוה מסופק וטוען איני יודע כדברי העדים נראה אפי' לפוסקים שטעם היכי דנעשה המעשה לא אזלינן בתר חזקה משום דאיתרע החזקה פטור הלוה ג"כ מלשלם דהא ליכא חזקת חיוב המסייע למלוה דאיתרע שיש ספק לפנינו לולי דבריהם על ידי עדים, וחזקת ממון של הלוה מה שהוא מוחזק בממון לא איתרע דהא ליכא עדים המעידים שהם חייב לשלם רק שהם אומרים שיש ספק ובספק מוקמינן בתר חזקתו שמוחזק א"כ לא מרעי הם לחזקתו שכך הוא הדין גם לפי דבריהם כיון שיש ספק מוקמינן ממון על חזקתו שאין מוציאין ממון מספק אבל חזקה קמייתא שהי' מסייע למלוה איתרע על ידי עדים, ובשגם כי יש לדון ולומר כיון שיש ספק לעדים אינו נאמן לומר שברי לי מה שיש ספק אצלם ואף אי נימא דלא הוי הכחשה ממש מכל מקום פטור מטעם הנ"ל דלית לי' רק ברי ול"מ נגד חזקת ממון אף שאין ללוה חזקה קמייתא כנ"ל:
ה ומעתה נבוא לברר אם ב' דינים הראשונים הנ"ל מוסכמים להלכה בשיטת שאר פוסקים כעת נברר בדין א' הנ"ל נראה לענ"ד שרבו החולקים עליו דהנה המרדכי כתב שם בפ' הזורק סי' תל"ח וז"ל זרוק לי חובי וזרקו כו' מחצה על מחצה יחלוקו, מה שפירש"י וזרק ואבד החוב לא נראה לר"י דאמאי לא אמרינן המע"ה, ונראה כפירש ר"י שמלוה בעין כו' יע"ש ובע"כ קושי' המרדכי הוא לרבה ולר' יוסף כמ"ש מוהרש"א דלר' יוחנן בשניהם יכולים לשמרו כו' ליכא ספק, א"כ מוכח דסובר ר"י ומרדכי היכי שיש הכחשה בין עדים אי הפרעון חשוב פרעון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' ולא אמרינין יחלוקו, וכפי מ"ש מוהרש"א גם תוס' בד"ה מחצה סוברים כמרדכי, ואף לפמ"ש בכלל י"ג פרט ה' כוונת תוס' ג"כ לא מוכח דסוברים כרשב"א דעיקר טעמייהו הוא משום שכן התנה, אבל בעלמא היכי דלא תלי' בדיבורו כשיש ספק ע"י שמכחישין העדים זא"ז הדין דהמע"ה, וא"כ גם מרש"י לא מוכח דסובר כרשב"א די"ל הטעם דאמרינן המע"ה כיון שכן התנה שיהי' כמו בגיטין, וכן מצאתי בחידושי מוהר"ם שי"ף שכתב וז"ל, ותירץ רשב"א אין מחוור לי לדינא דסוף סוף כיון שיש ללוה ב' עדים על פרעון החוב מה לנו לעדים אחרים וודאות החיובא ואין לו דמיון לאיני יודע אם פרעתיך וק"ל עכ"ל דבריו ברורים ומכוונים ובאמת יש לתמוה על רשב"א ז"ל דהוא סותר א"ע דהנה הש"ך בח"מ סימן מ"ו ס"ק כ"א וסימן ע"א הוכיח מתשובת רשב"א שהביא בית יוסף בסימן כ"ט בשטר ששנים אומרים פרוע ושנים אומרים אינו פרוע אף ששטר הוא ביד מלוה הוי ספק פרוע ולא מגבינן בי' ולא קרעינן לי', ודלא כנראה מדברי סמ"ע בס"ק ד' שסובר דמוקמינן לשטר אחזקתי' ומגבינן בי' והא ודאי חזקת חיוב הבא מכח שטר אלים טפי מחזקת חיוב הבא מכח מלוה ע"פ וא"כ הכא בהך דינא דאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין, או שאמר זרוק לי חובי והפטר לפוסקים דיש להם דין אחד, אם הוא מחצה על מחצה כגון שמני כיתי עדים מכחישים זא"ז דכתב רשב"א ז"ל דהדין שיחלוקו ומשלם הלוה מחצה כשנאבד קשה טובא לפי דבריו ז"ל בעצמו בתשובה אמאי לא אמרינן המע"ה לא מבעי' לפמ"ש המשנה למלך בפרק י"ו ממלוה הלכה א' דמיירי מתני' רק במלוה ע"פ דאי אפשר לומר דמיירי במלוה בשטר דלפמ"ש ר"אש בפרק המקבל מדין מחילה נפטר ולשיטת רבינו ישעי' הובא בטור סי' י"ב צריך קנין במחילה כשתפס שטרא, והכא הי' רק דברים בעלמא, בודאי קשה הא לא עדיף חזקת חיוב במלוה ע"פ כשמודה שחייב מהיכי שמוציא שטר דאיכא חזקת חיוב אלימא ע"י חזקה שטרך בידי מה בעי, ואפ"ה לא גבינן ואמרינן המע"ה, רק אפי' לחולקים על רבינו ישעי' וסוברים דמחילה אין צריך קנין אפי' בתפס שטרא ומיירי מתני' גם בשטר מ"מ קשה אמאי יחלוקו הא כיון שזרק החוב ויש הכחשה בין עדים הוו ככת אומר פרע וכת אומר לא פרע ולא גבינן ולא קרעינן ומה מהני חזקת חיוב שמסייע למלוה הא גם בנידון דש"ות רשב"א איכא חזקת חיוב שמסייע למלוה ואפ"ה לא מצי לגבות ואפי' אם המלוה טוען ברי והלוה שמא ראוי שלא יועיל כמו נידון דרשב"א שם דמיירי בכל גווני והטעם דברי מל מלוה לא עדיף מאילו הי' לו עוד עדים המסייעין לו ותרי כמאה, ותו דהאי דינא דמחצה על מחצה יחלוקו איירי בכל גווני גם בברי וברי או בשמא ושמא ואינו דומה לא"י אם פרעתיך דהתם ליכא עדים המסייעין לחזקתו משא"כ הכא דאיכא עדים המרעים לחזקת חיוב וגם איכא ספק ריעותא לפנינו לגרוע החזקה כיון שזרק החוב בודאי וכפי הנראה טעמא דשו"ת רש"בא וש"ך הנ"ל לכן לא מהני החזקת חיוב כעין סברת תוס' במס' ב"ב דל"א ע"ב ד"ה וזו בשתי כיתות עדים המכחישים זא"ז דלא נאמנים בתראי במגו דפסלו לקמאי בגזלנותא דמגו לא יוכל לסייע יותר משני עדים ותרי כמאה וה"ה כח חזקה לא עדיף מאילו הי' למלוה עוד עדים המסייעין לו ותרי כמאה והוי ספק, משא"כ חזקת ממון של לוה לא שייך לארועי מהאי טעמא דעיקר הטעם כמ"ש בעל התרומות בשער כ"ט ח"ג דאוקי' ממונא בחזקת מארי' כי היכי דלא נפגע בספק גזל ונעשה מעשה בידים עכ"ל והיינו כיון שהוא תפס שב ואל תעשה עדיף, אין אנו מרעין לשום כת מעדים, דמחמת שהוא ספק לנו איזה כת אומרים אמת הדין תורה היכי דקם קם, וכיון שחזקת ממון של לוה הוא רק מצד מעלת התפיסה לא שייך לומר סברא הנ"ל אטו עדיף המעלה מעדים ותרי כמאה, דז"א כיון שאין לו כת חזקה המכרעת כדברי כת אחת רק שאנו דנין פסק דין כיון שהם מכחישים זא"ז ואין אנו יודעים האמת עם מי והוא תפוס ועומד כך הדין תורה שאי אפשר לעשות מעשה ולהוציא דהא העדים שאומרים לא פרע אינם מכחישים לתופס דהא תפס בודאי ולא דמי לכח חזקת חיוב המסייע למלוה שעדים שאומרים פרע מתנגדים ומכחישים וסותרי' לחזקה שאומרים שכבר נפסק החזקה ואף דחזקה מכרעת כדברי כת אחת מ"מ אמרינן תרי כמאה דחזקה המכרעת לא עדיף מאילו הי' עוד עדים המסייעין לו ותרי כמאה, משא"כ נגד מעלת תפיסה כיון שסוף סוף תפס לפנינו ותפיסה אינו מכרעת ככת אחת מהני תפיסת הלוה מצד הדין תורה וכיון דליכא חזקת חיוב שנסתר ע"י עדים כיון דלא עדיף מעדים ותרי כמאה ממילא הדין שהמע"ה כיון שהלוה עכ"פ תפס בהיתר וברשות והבן, וא"כ דברי רשב"א סותרין זא"ז וקמה קושי' רשב"א במקומו אמאי הדין יחלוקו ולא אמרינן המע"ה לרבה ור"י וצ"ע:
ו ועוד קשה לי על רבינו הגדול רשב"א ז"ל מהא דאי' במס' כתובת די"ט ע"ב ת"ר שנים חתומין על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו ידענו שכתב ידם הוא זה אבל אנוסים היו קטנים או פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שכתב ידם הוא זה או שכתב ידם יוצא ממקום אחר אין אלו נאמנים ומקשה הש"ס ומגבינן בי' כשטרא מעליא ואמאי תרי ותרי נינהו, ותירץ ר' נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' פירש"י בחזקת הלוה ואם קרקע תעמוד בחזקת המוכר ודתני בברייתא אין נאמנים לא דליהוי שטרא מעליא למיגבי בי' אלא דלא קרעינן לי' ונ"מ דאי תפס מיני' לא מפקינן מיני' והקשו תוס' בד"ה ואוקי הא קיי"ל במס' ב"מ גבי ספק בכור תקפו כהן מוציאין מידו אלמא תפיסה דלאחר ספיקא לאו כלום הוא, ותירצו דשאני גבי בכור שכהן תופס מספק שאינו יודע אם בכור הוא אבל הכא שטוען ברי מהני תפיסה, ועוד תירצו דהכא מיירי שתפס קודם שנולד הספק וביארו בתוס' במס' ב"מ ד"ו ע"ב ד"ה פוטר שתפס קודם שבאו עדים לפסול השטר דהיינו קודם שנולד הספק, ומשמע דלא מחלקין בתירץ זה בין אם תופס טוען ברי לטוען שמא כיון שהוא קודם שנולד הספק ועיין ש"ות תרומת הדשן סימן שכ"א, הרי אף דיש ללוה חזקת ממון מעליא עם חזקת מרא קמא דהוא חזקה קמייתא דהא הלוה אמר שלא לוה כלל ושטר פסול ועדים מסייעין לו מ"מ כשתפס המלוה וטוען ברי מהני תפיסתו אף שגם הלוה טוען ברי וחזקת ממון אלים אפי' מרובא דהא אין הולכין בממון אחר רוב מ"מ כיון שיש שני כיתי עדים המכחישים זא"ז ויש ספק לפנינו מי שמוחזק זכה מכ"ש הכא במחצה על מחצה כגון ששני כיתי עדים מכחישים שראוי לומר היכי דלוה טוען ברי לי שהי' קרוב למלוה כיון שהוא תפוס ועומד בממונו שמועיל תפיסתו והא האי דינא דמע"מ יחלוקו מיירי בכל גווני ואפי' ברי וברי וא"כ קשה אמאי אמרינן יחלוקו אמאי לא מהני תפיסת הלוה אף נגד חזקת חיוב המסייע למלוה הא מועיל בכה"ג תפיסת המלוה נגד הלוה אף שיש ללוה חזקת ממון מעליא שהוא חזקה קמייתא כמו חזקת חיוב שהוא חזקה קמייתא ונוסף לזה שהוא מוחזק ותו אפילו בשמא ושמא ג"כ ראוי לומר המע"ה כיון שתפיסת הלוה שתפוס ועומד הוא קודם שנולד הספק מהני אפי' בשמא כנ"ל ואי משום דהתם אלים כח המלוה שיש לו שטר מ"מ עכ"פ במלוה ע"פ ראוי לומר שאלים כח הלוה שיועיל תפיסתו שתפס ועומד בהיתר נגד חזקת חיוב המסייע למלוה אף אם הי' בתקפו, ומכ"ש לפי מ"ש הוא ז"ל בעצמו דאיתרע חזקתו ותפיסתו לא איתרע דסוף סוף הוא תפוס לפנינו וכיון שיש לפנינו הכחשה תרי נגד תרי הוי ספק וכך הוא שורת הדין שאין מוציאין ממון מתופס בלא ראי' ולכן דבריו צע"ג וכפי הנראה הדין עם מוהר"ם שי"ף שרבו החולקים על רשב"א זלה"ה: