שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל יד · פרט ב
יבואר טעם ב' בכוונת רשב"א ז"ל שכתב דלא שייך דין דא"י אם פרעתיך היכי דיש ספק לפנינו:
ג נלענ"ד לומר אופן ב) בכוונת רשב"א ז"ל ולהסביר סברתו על פי הכלל שכתבתי בכמה דוכתי, ויסודו מראשונים זלה"ה היכי דאיתרע החזקה לפנינו ונעמה מעשה שראוי להסתפק עכ"פ החמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה, וכמ"ש תוס' במס כתובת דכ"ג ע"א ד"ה תרווייהו לכן בעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה לא תנשא לכתחילה ולא מוקמינן על חזקה כיון שאנו יודעין שזרק לה קידושין ומספקא לן אי קרוב לו או לה והכי ב' עדים חד אומר קרוב לו וחד אומר קרוב לה לית לן למימר אוקי על חזקה להתירה לכתחילה יע"ש ובע"כ כוונתם דלא מוקמינן על חזקה רק היכי שיש ספק אם נעשה מעשה אבל אם נעשה מעשה שראוי להסתפק איתרע חזקה ע"י מעשה שנעשה לפנינו והחמירו חכמים בכה"ג שלא לסמוך על חזקה כזו, וראיתי בס' פני יהושע בחידושיו לגיטין דכ"ח ע"א שהביא ראי' מתוס' דהיכי דאתרע החזקה ע"י מעשה לא מוקמינן על חזקה ונראה מדבריו שאפילו מן התורה ל"מ חזקה כזו ודבריו תמוהין דהא אי' להדי' שם בברייתא אם ניסת לא תצא ובע"כ מן התורה מהני אפי' חזקה כזו, אך ראיתי בחידושי מוהרי"ט בקדושין ד"ה גבי נתן הוא שהבין כפני יהושע ומיישב לשון תוס' בדוחק, וסעד מצאתי לגדולים הנ"ל ממ"ש המשנה למלך בפרק כ"ה מהלכות טומאת מת הלכה י"ד בשם ריטב"א דלא אמרינן אוקי מילתא אחזקה אלא בספק נגע ספק לא נגע ולא בודאי נגע יע"ש והיינו כסברא הלז בספק נגע דיש ספק אם נעשה מעשה אוקי אחזקתו, משא"כ בודאי נגע שנעשה מעשה איתרע חזקת טהרה שלו ומשמע אפילו מן התורה ל"מ חזקה כזו וע"ע בחידושי רשב"א במס' חולין דפ"ו שכתב ג"כ דאם ודאי נגע משווינן לי' אזלא חזקת עיסה, ועיין במס' קדושין ד"פ ע"א ברש"י ותוס' שם, ובד"נ ע"ב בסוגי' דמקדשי והדר מסבלי, שכ' רמב"ן במלחמות שם סברא זו וז"ל שאני שרצים כיון דנגעו אין חזקה של עסה כלים שהרי הודעה לפניך וע"ע בס' תורת הבית הארוך לרשב"א שער א' ד"ח מ"ש בשם רש"י ומ"ש הוא ז"ל שמורה ג"כ על כלל הלז, ועיין עוד במס' פסחים ד"ט ע"ב בתוס' ד"ה היינו מה שהקשו על רש"י בקושי' ב' דאיכא חזקת בדוק ותירץ בס' פני יהושע שם דאיתרע החזקה דהא נעשה מעשה דראינו שהכניסה לבית, ואולם המעיין ברש"י בחולין דפ"ו ע"א שפי' בהאי דתינוק שנמצא בצד עיסה שנגע בעיסה ואפ"ה סובר ר"מ דטהורה משום דאמרינין סמוך מיעוטא לחזקה בע"כ רש"י סובר אף היכי דאיתרע חזקה ונעשה מעשה אשר גורם להסתפק מ"מ הוי חזקה ושפיר מקשה תוס' לרש"י לשיטתו ועכ"פ לרוב הפוסקים ורשב"א מכללן היכי דאיתרע החזקה לא הוי חזקה ולפ"ז י"ל כוונת רשב"א במס' גיטין דע"ח הנ"ל דבעלמא בא"י אם פרעתיך מוקמינן על חזקת קמייתא והיינו חזקת חיוב משא"כ הכא שנולד ספק לפנינו דהא נעשה מעשה שראוי להסתפק שזרק החוב בפני עדים ואיכא ספק למי הי' קרוב אי למלוה אי ללוה איתרע חזקת קמייתא שהי' בחזקת חיוב והוי כעין ספק קרוב לו או לה דאיתרע חזקת פנוי' שהוא ג"כ חזקה קמייתא וה"ה וכמו כן איתרע החזקת ממון דהא יש עדים שהי' קרוב ללוה ולכן הדין דיחלוקו וא"ש: