שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל ז · פרט י
יבואר לחולקים על רא"ה ז"ל היכי דבא אחד ואמר לאשה שנתקדשה לו והודית לדבריו אי יכולה לאחר כד"ד לחזור ע"י אמתלא:
לא יש לחקור לחולקים על רא"ה היכי דבא אחד לאשה ואמר שהיא אשתו שנתקדשה לו והודית לו אי יכולה לחזור אח"כ כשנותנת אמתלא כי מלשון הש"ס וש"ע הוא רק היכי שאשה מעצמה אמרה כן אבל אם הבעל תובעת אותה והיא הודית לו יש לומר דלא מהני אמתלא וכיו"ב הוא בש"ע ח"מ סימן פ"א דעת כמה פוסקים בתבעו והודה לא מהני טענת השבעה אף דהוא אמתלא ומצאתי שכבר עמד על המחקר בזה בש"ות מוהר"י מטראני ז"ל ספר ב' חלק א"העז סימן א' דף ל"ד ע"א שכתב שם וז"ל ועוד מסתברא שאין מקבלין אמתלא אלא כשהוא אומר ומודה מעצמו אבל היכי דהי' שם מי שמעיד והוא מודה לדבריו אי לאו דידע רגלים לדבר לא הי' מודה לו ובהאי שאמרה אשת איש אני הי' שם עד אחד שהי' מעיד עליה או שאמר לה ולאו אשת איש את ואמרה הן לא מהני אמתלא דאין עשוי להודית בדבר שאינו אלא עשוי הוא להכחישו שכל שיודעת שיש מי שיעיד עליה לא יאמנו דברי אמתלא שלה וכן מצינו בהודאת ממון דכשאדם מודה בממון ואין איש תובעו מצי למימר אמתלא לדבריו שלא להשביע את עצמי הודיתי, אבל כשהלוה תובעו והודה לא מצי למימר הכי דאין אדם עשוי להודות בשום ענין בשיש תובעו עכ"ל, ומוכח דה"ה כשהבעל התחיל לתובעה שהיא אשתו ל"מ אמתלא לכ"ע, אבל א"א לומר דרא"ה מיירי בכה"ג כי הוא כתב דינו על הברייתא, ואולם לענ"ד ראיות מוהר"יט זלה"ה אינו ראי' דהתם הטעם היכי דתובעו לא שייך אמתלא והשבעה כמ"ש הש"ך בסימן פ"א ס"ק י"ב דסברא אלימתא הוא דהיאך יודה שלא להשביע שיסברו שאינו עשיר וזה שמודה בפניו יודע שאינו כדבריו הו"ל להודות לאיש אחר יע"ש אבל היכי דאמתלא שייך אפי' ע"י תביעה י"ל דמהני כמו בהשטאה דאי' בסימן פ"א ס"א דהוא ע"י תביעה משום דאמתלא שייך בזה כשם שהשטית בי לשאול ממני דבר שאין לך בידי כך ה השטתי להודות לך דבר שאינו בידי ה"ה באיסורין אף דהשטאה ל"מ באיסורין כמ"ש רמב"ם בפ"ד מאיסורי ביאה הלכה יו"ד מ"מ אם אמרה אמתלא דמהני באיסורין כשהודית מעצמה י"ל ה"ה דמועיל כשמודית על ידי תביעה אך לפ"ז החולקים על רמב"ם וסוברים דהודאה בפני התובע יכול לטעון השבעה וכשתבעו א"י לטעון השבעה בע"כ הטעם דבכה"ג ל"מ אמתלא משום דהוא ע"י תביעה דא"א לומר כמ"ש הש"ך דא"כ אפילו כשלא תבעו רק כשהי' בפניו לא הוי אמתלא אע"כ כיון שתבעו אין אדם עשוי להודות ומוכח כמוהרי"ט וא"כ ספק הנ"ל לכאורה במחלוקת שנוי' לשיטת רמב"ם לא מוכח ולהחולקים נפשט דל"מ אמתלא ואולם דעת כמה פוסקים כמ"ש בש"ך שם דעת בעל המאור דאפי' במודה ע"י תביעה יכול לטעון שלא להשביע ולפ"ד מוהרי"ט ה"ה באיסורין כיון שמדמה זה לזה ומ"מ צ"ע לדינא כי יש לדחות להמעיין היטב ודוק: