שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל ז · פרט ט
יבואר היכי שאמרה אשה שהיא נשואה לפלוני אי יכולה לחזור אחר כדי דיבור כשנותנת אמתלא לדבריה הראשונים:
כט יש לחקור היכי שאמרה אשה שהיא נשואה לפלוני אי יכולה לחזור מדבריה כשנותנת אמתלא לדבריה דיש מקום לומר דבכה"ג אפי' לחולקים על רא"ה מודו, דרא"ה מיירי באומר' מקודש' אני לפלוני שמודית שהי' רק אירוסין אבל בנשואין יש לומר מטעם אחר לא מהני אמתלא די"ל אמתלא לא מהני נגד חזקה והיכי שאמרה סתם א"א אני או אפילו אמרה לפלוני כיון שהי' רק קדושין גרידא לא זכה הבעל בנכסי אשה כלל אבל היכי מאמרה נשואה אני זכה הבעל בנכסי מלוג ובנכסי צאן ברזל שלה כדאי' בש"ס וברמב"ם בפרק י"ב מאישות ה"ג ובש"ע סימן ס"ט סעיף ג' וכל מה שתחת יד אשה הוא של בעל והוא מוחזק בכל נכסים וכיון שמיד כשהודית לו כל הנכסים שתחת ידה הם ברשות הבעל כי הודאתה לחובתה הוי כעדים ועיין במס' גיטין דף ע"ז ע"א דאמרינן חצירה מה שקנתה אשה קנתה בעלה, ול"ד למה דנחלקו בנדרים דף פ"ח ע"ב כמבואר שם לכל מעיין החילוק ומיקרי הבעל מוחזק בכל נכסיה בכל מקום שהם כי אפי' מטלטלים המניחים ברשותה כיון שגם רשותה הוא רשותו נקרא מוחזק יש לומר דלא מהני אמתלא להוציא ממון מחזקתו וכיון שלא מהני לענין ממון כמו כן לא מהני לענין איסורא כמ"ש בנ"בי סימן ס' כי סברא זו מוכרחין אנו לומר כן בלא"ה לשיטת רא"ה ודוקא באמרה מקודשת אני לפלוני שעל ידי דיבורה עדיין לא זכה הארוס בנכסיה לענין שיהי' מיד שלו ועדיין עומדים ברשותה עד שתנשא לו סוברים החולקים על רא"ה דמהני אמתלא לסייע למוחזק אבל היכי שאמרה נשואה אני לפלוני כיון דהודאת בעל דין לחובתה הוי כעדים ואם הי' עדים שהיא נשואה אזי הי' הבעל מיד זכה בעדותן בכל נכסי אמה בכל מקום שהם הם ברשות הבעל ה"ה ע"י הודאתה ל"מ אמתלא נגד המוחזק כי אלים חזקת ממון ולא דמי להסוברי' דמהני כל אמתלאו' בממון כמש"ל בפרטים הקודמים דהתם אמתלאות הוא לסייע להמוחזק בממון ופלוגתייהו הוא רק בארוסה דלע"ע אין לבעל רק זכות שיהי' בנכסיה לאחר נשואין לא מבעי' לפי מה שכתבתי לעיל בפרט ג' בפירוש אמתלא של"ב ניכר לבד רק אפי' לפירש האחרונים זלה"ה שב"ד מבינים ומכירין שאמתלא אמת מ"מ כיון שאין ידוע לב"ד בתורת ודאי רק רגלים לדבריה י"ל דל"מ אמתלא להוציא ממון דהא אפילו רובא לא מהני להוציא ממון דהא קיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב בממון שבא לידו מדעת הבעלים כמו במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שכתבו תוס' במס' ב"ב דף ס"א ע"ב בד"ה אדעתא דאזלינן בתר המוחזק במעות עתה אעפ"י שמתחילה הי' של לוקח וה"ה אזלינן בתר המוחזק בממון עכשיו שהוא הבעל שעל ידי הודאתה הוא מוחזק כיון שמדעתה נתנה לו הנכסים ועיין בתוס' כתובת דף ט"ו ע"ב ד"ה להחזיר (זולת בקרקע אזלינן בתר חמ"ק) אמנם לכאורה יש סתירה לזה ממ"ש רמ"א בא"העז סי' קט"ו בשם הגהות מרדכי שכתב במס' קדושין בפ"ג וז"ל נשאלתי על אשת איש שאמרה נבעלתי ברצון וכתבו תוס' שאם רצה הבעל לקיימה ולומר אינה מאמינה הרשות בידו וראי' משלהי גדרים האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדבריה ואינה נאמנת אבל מספקא לן אי מצי לאפוקה בלא כתובה אי לא נראה לפי משנה ראשונה נאמנת ומפקעת אע"ג שחזרו לומר תביא ראי' לדבריה ואינה נאמנת לא בשביל טובתה אמרו כן אלא בשביל טובת הבעל כדמפרש טעמא שלא תהא תולה עצמה באחר ומקלקלת את בעלה הלכך אם בפני עדים אמרה כו' יכול הבעל להוציאה בלא כתובה דכל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו ומיהו אם חזרה בה ונותנת אמתלא לדבריה נראה דנאמנת מידי דהוי אאשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני נאמנת אם נתנה אמתלא לדבריה כדאי' בפ"ב דכתובת עכ"ל, הרי אף דקיי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי מ"מ מהני אמתלא להוציא ממון מחזקתו והן אמת שמדברי חלקת מחוקק שם ס"ק כ"ב משמע קצת שאמתלא ל"מ להוציא ממון רק לשונו מגומגם קצת כי לפי טעם זה אפילו כשהם עדיין בב"ד רק הוא לאחר כדי דיבור לא מהני אמתלא להוציא ממון ובע"כ חולק על הגהות מרדכי וכפי משמעת הלשון שכתב מתחילה מורה שמודה להמרדכי רק היכא דיצא מב"ד לא מהני אמתלא שמא למדהו לטעון שקר וכן משמע להדי' בדברי ב"ש ס"ק כ"ד בהעתקת דברי', וראיתי בספר הפלאה בסי' קט"ו שכתב שלדברי הח"מח אפי' לאחר כדי דיבור מיד שוב ל"מ אמתלא כל שאינה מפרשת דבריה הראשונים, ולענ"ד לשון ח"מח לא משמע כדבריו ועכ"פ מדברי מרדכי ורמ"א משמע להדי' שאמתלא מהני אפילו להוציא ממון מחזקתו מיהו מדברי מרדכי לא מוכח דמשמע בכמה דוכתי דסובר כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי מיהו אנן קיי"ל כב"ה עיין ש"ך ח"מ סימן ט' סע"ק ד' ולא הו"ל לרמ"א לסתום כן ואולי יש לומר דס"ל כמ"ש הש"ך בס' תקפו כהן אף דלא קיי"ל כב"ה מ"מ הוי בעל השטר מוחזק דאל"כ היאך מייתי ראי' מאשה שאמרה אשת איש אני דהתם אמתלא הוא לסייע לחזקת פנוי', ואפשר דמדמי כיון שגם הכא יש לה סיוע חזקת כשרות שלא זינתה ואתי' גם מכח רובא וצ"ע לדינא:
ל ונ"מ בהאי ספיקא בהאי דאיתא ביו"ד סימן א' ס"יג בטבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שהוא טריפה ואח"כ אמר שכשר הי' ונתן אמתלא נאמן אפשר לומר היינו דווקא היכי שאומר שהי' טריפה כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת מהני אמתלא לסייע החזקה קמי קמייתא אבל אם אומר שנעשה איסור בשחיטה כיון דעומדת בחזקת איסור לענין זה עד שיודע במה נשחטה לא מהני אמתלא להוציא מחזקה אך לכאורה הא ליתא כיון דקיי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם והא שחוטה לפנינו בע"כ החשש שמא נעשה קלקול בשחיטה ומן הסתם מומחין אין עושין קלקול בשחיטה כיון שהם מומחים וע"ז איכא הרוב וסותר החזקה מיהו אכתי יש להסתפק לפמ"ש במשמרת הבית ד"ח ע ע"א דאיכא מיעוט מומחין ששוהין או דורסין כדרך המקרים או נפלה סכין מידו או עף שאין ברית כרותה למומחין שלא ייעפו ולא יגעו ולא תשיגם סיבה בשחיטה ולפי דעת כמה פוסקים קיי"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא רק השוחט נאמן לומר ששחט כהוגן דאף דאמרינן סמוך מעוטא שאינם מומחין לחזקה מ"מ הוי כפלגא ופלגא שנאמן ע"א באיסורין כדאי' בריש גיטין ד"ב וא"כ יש לומר שאם אמר השוחט שלא שחטה כהוגן א"י לחזור אח"כ באמתלא ולומר שהי' כשירה כיון דעיקר אמתלא דמהני באיסורין ילפינן מאשה שאמרה אשת איש ואח"כ אמרה פנוי' אני והתם האמתלא מסייע לחזקת קמייתא שהיא היתה ע"ע בחזקת פנוי' אבל היכי שאין החזקה מסייע י"ל דל"מ אמתלא מיהו מוכח מסוגי' הש"ס שם דאי' בסתם אמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת משמע אפי' בשעת ווסתה נאמנת ולא קמחלק בין אי ווסתות דאורייתא ובין אי ווסתות דרבנן דלמ"ד ווסתות דאוריי' איכא חזקה אורח בזמנו בא הסותר חזקת טהרה ל"מ אמתלא מוכח דגם בספק השקול מהני אמתלא וא"כ בהאי דינא דש"ע הנ"ל לא נ"מ בספק הנ"ל דבכל גווני מהני אמתלא ותו מוכח כמ"ש ראשונים ז"ל דבשוחט איכא רובא דרובא דמומחין הם ול"א סמוך מיעוטא לחזקה דא"א לומר כתי' הנ"ל משום נאמנות השוחט דהא קיי"ל ביו"ד סימן א' ומקורו בחולין די"ב אפילו באבדו גדייו ותרנגוליו ונמצאו כשרין היכי שמצאן שחוטין אף שאין השוחט לפנינו להעיד אך נ"מ בספק הנ"ל בעלמא אי מהני אמתלא להוציא מחזקה כי באשה שאמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני דמהני אמתלא אפילו בשעת ווסתה למ"ד ווסתות דאורייתא אף דאיכא חזקה אורח בזמנו בא מ"מ איכא נגד זה חזקת טהרה של אשה אבל להוציא מחזקה ומכ"ש נגד חזקת ממון דאלים יש להסתפק ונ"מ באמה שאמרה נשואה אני לפלוני וצ"ע: