אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ז › פרט ז

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ז · פרט ז

פרט ו

יבואר שרבו החולקים על רא"ה וסוברים אפי' כשאמרה מקודשה אני לפלוני יכולה לחזור לאחר כד"ד כשנותנת אמתלא לדבריה ויסתעף עוד חידושי דיני' אם בממון יכול לחזור מהודאתו כשנותן אמתלא לדבריו הראשונים אף בשלא טען אמתלא דהשטאה או השבעה רק שאר אמתלאות:

כה בשו"ת מוהר"י ב"ל חלק א' כלל ששי סימן מ"א כתב וז"ל לפי שאני סובר דעת רא"ה זלה"ה המה דברי יחיד וכל הפוסקים אשר מעולם חולקים עליו ולא שנא דאמרה מקודשת סתם ולא שנא דאמרה מקודשת אני לפלוני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת דאי הוי ס"ל כדברי רא"ה לא לישתמט חד מנייהו לכתוב זה חילוק דודאי חידוש כהאי צריך לאדועי, ולא הניחו הדברים להיותם ברורים כי אדרבא איפכא מסתברא דכיון דאלימא אמתלא לאפוקעי איסור דאשת איש איך נאמר דבשביל שאמרה לפלוני ויש לו זכות לאותו פלוני באותה האשה דלא אלימא אמתלא לאפוקעי אותו זכות, והלא האומר על חפץ שהוא של פלוני יכול לחזור בו אף אנו נאמר בנ"ד דאם אמרה מקודשת אני לפלוני אע"פי שיש בדברים הללו איסורא וממונא אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ואין אנו חוששין משום ממונא דלא גרע אמתלא מטענה שלא להשביע את עצמו כלל העולה מדברים אם הי' בא מעשה לידי באשה האומרת מקודשת אני לפלוני ואח"כ נתנה אמתלא לדבריה הייתי קרוב לומר שהיא נאמנת גם להאי דרא"ה לא הייתי חושש להחמיר אא"כ היתה אומרת מקודשת אני לפלוני בב"ד לפני המקדש בזה הייתי חושש להחמיר מקצת טעמים שיש בידי עכ"ל וראיתי בש"ות נודע ביהודא במהדורא קמא חלק א"ה עז סימן ס' שתמה ג"כ על רא"ה אטו המודה לחבירו ממון גמור מי לא יכול לחזור וליתן אמתלא והרי המודה לחבירו שחייב ממון יכול לטעון משטה אני או שלא להשביע כל אחד לפי ענינו כדאי' בח"מ סימן פ"א והרי כל זה אמתלא ומהני ליתן אמתלא לחוב לחבירו שכבר הודה לו זכות יע"ש שהאריך, וכן הקשה בס' בית מאיר וכבר קדמום בש"ות מוהר"י ב"ל ז"ל בקו' זו וכפי הנראה סובר עוה ר"י ב"ל כמו דמהני אמתלא דהשטאה או השבעה בממון ה"ה דמהני שאר אמתלאות בממון שיכול לחזור מהודאתו אבל כבד מבואר בש"ות אחרונים זלה"ה מחלוקת עצום בזה והובא בספר קצות החושן סימן פ' ס"ק א' ויען כי הוא ענין הנוגע לכמה מקומות ההכרח להעתיק לשונם בתשובת מוהר"ש הלוי חלק א' סימן כ' האריך לברר בממון אם טען בב"ד ונתחייב אם יכול לחזור מטענתו הראשונה ע"י אמתלא כמו שאמרו לענין איסור באשה שאמרה א"א אני וחזרה ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת, ודעתו דמהני גבי ממון כמו גבי איסור דאם הקילו בערוה החמורה כ"ש בממון הקל ושכן פסק מוהרשד"ם ומוהר"א חסון נחלק עליו וז"ל הגע בעצמך שאדם הודה מעצמו הודאה באופן שאין יכול לומר לא משטה ולא השבעה הנאמר שיכול לחזור וליתן אמתלא ותא חזי דאפילו במקום איסורא כתב הר"ן בשם רא"ה דאם אמרה מקודשת אני לפלוני לא מהמנינן לה בשום אמתלא דכיון שהודית שנתקדשה לו לאו כל כמיני' לחוב ולהפקיע עצמה ממנו יע"ש, ומוהר"ש הלוי זלה"ה כתב וז"ל ונוראות נפלאתי לפי קוצר דעתי ותבונתי מדברי הרב שכתב דבממון לא מהני אמתלא וכי נעלם מעיני כבודו מ"ש הרמב"ם בפרק ז' מטוען וז"ל יש לטוען בבית דין לחזור ולטעון טענה אחרת להכחיש טענה הראשונה וסומכין טענתו אחרונה אע"פי שלא נתן אמתלא לטענתו הראשונה אבל מאחר שיבואו עדים ויכחישו כו' אינו יכול להשיאה לטענה אחרת אא"כ נתן אמתלא לטענה שסמך ויש במשמע כמו שהשיא בזאת טענה האחרת הרי בפירוש דבממונא איירי הרמב"ם וכתב דאמתלא מהני וע"ע בסימן כ"ב שכתב דהא קיי"ל דנותן אמתלא לדבריו בכל מקום נאמן וכמ"ש הרמב"ם בהרבה מקומת ובפ"ז מטוען פירש הדבר כו' ואין זה צריך לפנים דהא קיי"ל במודה לחבירו מנה דיכול לומר שלא להשביע או השבעה וזה אמתלא גדולה ואפ"ה נאמן ולא עוד אלא אפילו הרא"ה שכתב גבי אשה שאמרה מקודשת אני לפלוני כו' אפשר לומר דאולי לחומר איסור אשת איש כתב כן אבל בממונא יודה דמהני דהרי האי עובדא דהוי קרו לי' קב רשו וקאמר התם דנאמן לומר שלא להשביע והרי התם יחד בפירוש לאנשים שהי' חייב ואמאי לא נאמר התם דאינו נאמן לחוב ולהפקיע ממון שכבר הודה עכ"ל וא"כ מוהריב"ל שתמה על רא"ה בע"כ סובר כמוהר"ש הלוי שבממון ל"ד טענת השטאה או השבעה אלא ה"ה כל אמתלא שבעולם שאומר הנתבע מהני וה"ה כי א"א לומר משום חומר א"א כנ"ל דאמאי לא החמירו כשאינו מיחד לפלוני שמהני אמתלא רק טעם הרא"ה כיון שהוא לחובתו ל"מ וריב"ל סובר דאפי' לחובתו מהני אמתלא אבל רא"ה י"ל דסובר כמוהר"ש הנ"ל דדוקא אמתלא דהשטאה או השבעה מהני והטעם כמ"ש בקצ"הח שם לפי שדרך כל העולם בו לומר על דרך השטאה או השבעה ודחה ראי' הנ"ל מרמב"ם יע"ש וא"כ שפיר כתב רא"ה לחלק בין מקודשת סתם דלא הוי רק איסורא אבל לפלוני דהוא חוב לאותו פלוני יש לו דין ממונא ובממון לא מהני אמתלא כלל:

אמנם לפ"ז לכאורה קשה שיטת רא"ה דהנה במס' קידושין דף ס"ה ע"ב מקשה רב אשי לרב כהנא דסובר המקדש בעד א' אין חוששין לקדושין כו' מאי דעתך דילפית דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד ומשני התם לא קא חייבא לאחרינא הכא קא חייבא לאחרינא, וכבר בררנו בכלל ה' פרט א' דעת הרבה פוסקים דהא דשווי' נפשה ח"דא הוא מטעם הודאת בע"ד כמאה עדים א"כ קשה בעין קושי' הש"ס אמאי איתא בברייתא באשה שאמרה אשת איש אני נאמנת אפילו אחר כדי דיבור לומר פנוי' אני אם נתנה אמתלא לדבריה היכי שלא אמרה לפלוני כיון דהוא רק איסורא מה בכך הא כיון דהוי דבר שבערוה להתיר אשה לעלמא נימא כמו בממון היכי שהודה לחובתו אף שיש לו אמתלא להודאתו לא מהני רק טענת השטאה והשבעה כנ"ל ה"ה בדבר שבערוה גרידא נימא ג"כ הודאתה לחובתה הוי כעדים ולא מהני אמתלא לחזור מהודאתו וצריך לומר דבכה"ג כשמודה בדבר שבערוה לחובתו ואינו מייחד לאיש המיוחד לא ילפינן מממון דהתם בע"כ מייחד הודאתו לאיש מיוחד דלא שייך הודאה בממון כשאינו אומר למי חייב:

כו ואולם לענ"ד שיטת רא"ה, ומוהר"א חסון תמוהין, דהנה לעיל בפרט ג' הבאתי דעת הרבה פוסקים ומכללן הרא"ה כפי מה שפירשו רבותינו האחרונים זלה"ה גם באיסורא גרידא בעינן אמתלא הניכר לב"ד שרגלים לדבר אמתלא אמת והיינו כעין מעשה שקפצו עליה בני אדם לקדשה שהי' ידוע לנו שהיו מתחילה אנשים שאינם מהוגנים ואח"כ הי' מהוגנים דהוי רגלים לדבר, א"כ באמתלא כה"ג אמאי לא יועיל בממון לומר אמתלא זו לחזור מהודאתו כיון שהוא מוחזק בממון ויש רגלים לדבר שאמתלא אמת הא אפילו אם רוב מסייע להמוציא לא מהני להוציא ממון מחזקתו וכ"ש בשרגלים לדבר מסייע למוחזק בממון ובנידון דמהני באיסורא ראוי שיועיל בממון ולפענ"ד הוא קו' אם מהני אמתלא דהשטאה או השבעה אף שאין לנו רגלים לדבר באותו נידון שהי' כן כדמוכח במס' סנהדרין דף כ"ט ובחושן משפט סימן פ"א שסתמו דבריהם ולא אשתמיט לומר שיהי' לנו רגלים לדבר באותו איש שאומר דרך השטאה והשבעה אדרבא ממעשה בקב רשו מוכח מלשונו שרצה להשביע א"ע שאינו חייב רק להם, כי הי' קורין עליו קב רשו כמ"ש רש"י מלא קב שטרות יש עליו אמר מאן מסיק בי אלא פלוני ופלוני רק כיון שדרך העולה לומר כן תלינן בהאי גברא שאמר כן ג"כ מכ"ש כשיש רגלים לדבר באותו נידון שהאמת הוא כמו שאומר אאמתלא שראוי לומר שיהי' נאמן ומה שכתב הוכחה כיון שלא נזכר בש"ס ופוסקים רק אמתלא דהשטאה והשבעה משמע שאר אמתלאות ל"מ בממון לענ"ד ז"א הוכחה די"ל כל אמתלאות שבעולם דלא מהני רק כשיש רגלים לדבר בודאי מהני בממון כמו באיסורא בדבר שבערוה דדבר שבערו' וממון יש להם דין אחד לענין דבר שצריך ראי' כמו הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ה"ה בדבר שבערוה ה"ה לענין אמתלא יש להם דין אחד רק קמ"ל הש"ס לרבותא אפי' השטאה או השבעה דליכא רגלים לדבר באותו נידון שהודה על דרך זה מ"מ כיון שכן מנהג העולם הוי אמתלא בממון וא"כ מ"ש רא"ה באומרת מקודשת אני לפלוני לא מהני אמתלא בע"כ הפירוש אפי' כשיש רגלים לדבר קשה הא אפי' בממון בכה"ג שיש רגלים לדבר ראוי שיהי' מועיל אמתלא לסייע למוחזק ולפי פירושינו בפרט ג' בפירוש אמתלא א"ש אבל לפי הבנה הפשוטית כמו שהבינו רבותינו אחרונים זלה"ה קשה להבין שיטת דא"ה וסיעתו וראיתי בש"ות נודע ביהודא סימן ס' שכתב לפרש כוונת רא"ה ע"פי מ"ש החלקת מחוקק בסימן קי"א סע"ק כ"ב במאי שכתב המחבר באשה שהודית שזינתה ברצון אינה נאמנת לאוסרה על בעלה שמא עיניה נתנה באחר אבל אבדה כתובתה וכתב רמ"א ואם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה למה אמרה בתחילה כן נאמנת והוא בשם הגהות מרדכי ובח"מח ס"ק כ"ב כתב וז"ל יש לדקדק אם מועיל אמתלא אף לאחר זמן, ולא ניחוש שמא למדהו לטעון אמתלא זו ואע"פי שאשה שאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנוי' אני נאמנת אפי' לאחר זמן כשנותנת אמתלא שאני איסורא מממון והודאת בעל דין כמאה עדים ומה מועיל אמתלא להוציא ממון מבעלה עכ"ל וסובר רא"ה ג"כ כח"מח דלענין ממון לא מהני אמתלא וכי היכי דלא מהני לענין ממון ה"נ לא מהני לענין איסורא דבהדי ממון ודוקא באומרת אשת איש אני סתמא דליכא דררא דממונא בהדי איסורא כלל מהני ולפ"ז היינו דוקא במודה בב"ד או בעדים ואמרה אתם עידי דלא מהני בממון אמתלא, אבל במודה חוץ לב"ד ולא אמרה אתם עידי גם לענין זכות וחובה שבממון מהני אמתלא ולא קאי הרא"ה רק באתם עידי או באמרה בב"ד עכ"ד ולא הבנתי דבריו הנעימים הא החלקת מחוקק וב"ש ס"ק כ"ד כתבו להדי' דוקא לאחר שיצא מב"ד דיש לחוש שמא למדהו לטעון כן אבל כשהם בב"ד יכולה לחזור ע"י אמתלא כמו שמפורש ברמ"א הנ"ל והוא מהגהות מרדכי, ומשמעות לשון ח"מח וב"ש נראה להדי' שאינם חולקים על רמ"א רק שכתבו דין בפ"ע והא לרא"ה מבואר להדי' אפילו כשהם עדיין בב"ד אם הוא לאחר כדי דיבור א"י לחזור אפי' ע"י אמתלא ולשיטת ח"ממ אפי' תכ"ד, ואף אם נדחוק שהגאון זלה"ה הבין בכוונת ח"מח כיון שכתב שאני איסורא מממון והודאת בע"ד כו' משמע שחולק על רמ"א וסובר דאמתלא ל"מ בממון אפי' כשהם בב"ד אם הוא לאחר כד"ד דהודאה הוי כעדים, מ"מ אין דמיון להתם דהא ח"מח כתב הטעם מה מועיל אמתלא להוציא ממון מבעלה, והיינו דוקא כשבא להוציא ממון מחזקתה, אבל לסייע להמוחזק י"ל דמודה דמהני אמתלא והכא בנידון דרא"ה האמתלא הוא לסייע לחזקתה דתוקמי אחזקת פנוי' כמו שהיתה עד עתה והבעל רוצה להפקיע מחזקתה ע"י דיבורה שאמרה מתחילה מקודשת אני לפלוני שפיר י"ל דמהני אמתלא שאמרה אח"כ שתהי' פנוי' כמקדם ויותר הו"מ הגאון זלה"ה לומר בקיצור דרא"ה סובר דבממון ל"מ אמתלא רק השטאה והשבעה, אף שהוא לסייע לחזקה, ותו קשה לפי סברת הגאון זלה"ה שנראה שהבין דאמתלאות דעלמא עם אמתלא לה דהשטאה והשבעה שווין כמו שנראה בקו' שהקשה וע"ז תירץ הקו' עפ"י דברי ח"מח וכתב שרא"ה מיירי כשאמרה אתם עידי או בב"ד למה הביא כלל דברי ח"ממ שאין ענין לנידון של רא"ה הא הו"מ לתרץ בקיצור שמיירי שאמרה אתם עידי או בב"ד דל"מ אמתלא בממון כדאי' בסימן פ"א ואולם באמת מסתימת לשון רא"ה משמע שמיירי בכל גווני אף שלא אמרה אתם עידי ולא בב"ד וכן משמעות כל אחרונים זלה"ה, שהביאו דבריו וא"כ הדרא קו' הנ"ל לדוכתי' אמאי ל"מ אמתלא שלה לסייע לחזקתה שאין יכול אותו פלוני להוציאה מחזקתה ולזכות בה וצ"ע:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה