אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ז › פרט ו

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ז · פרט ו

פרט ה

יבואר היכי דיחדה האשה ואמרה מקודשת אני לפלוני אם יכולה לחזור כשנתנה אמתלא לדבריה הראשונים:

כ רבינו הגדול הרא"ה זלה"ה כתב בחידושיו לכתובת דף כ"ב ע"א וז"ל ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת כו' ואפשר באומרת מקודשת אני לפלוני לא סמכינן באמתלא שכבר הודית לו ושוב לא כל הימנה לחוב לו עכ"ל ובר"ן כתב בשמו בלשון אחר וז"ל וכתב הרא"ה ז"ל דאי אמרה מקודשת אני לפלוני לא מהמנינן לה בשום מגו אלא א"כ הוא מודה בדבר שכיון שהודה שנתקדשה לו לאו כל כמיני' לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו עכ"ל ויש כאן שינוי לשון כי רא"ה כתב בלשון אפשר ור"ן כתב בלשון ודאי וגם בר"ן כתב הלשון לא מהמנינן לה בשום מגו וכפי משמעות הלשון הוי לי' לומר שלא מהמנינן לה בשום אמתלא, וראיתי שכבר הרגיש בזה בש"ות נודע ביהודא חלק א"העז סימן ס':

ובש"ע סימן מ"ז סעיף ד' כתב רמ"א ויש אומרים דכל זה מיירי באומרת נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני שוב אינה נאמנת לומר פנויה אני דלאו כל הימנה לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו עכ"ל וכתב בחלקת מחוקק בס"ק ד' דמפשט לשון רמ"א משמע אפי' תוך כדי דיבור אינה נאמנת וכן אפי' נתנה אמתלא אינה נאמנת וכ"כ הר"ן בשם רא"ה דלא מהמנינן לה בשום מגו כו' ולא ידעתי למה לא תהי' נאמנת תוך כדי דיבור דהא קיי"ל תוך כדי דיבור כד"ד, גם לאחר כדי דיבור אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו בפניו למה אינה נאמנת במגו דגרשתני, וכתב הב"ש בס"ק ט' ליישב וז"ל ויותר מסתבר דאיירי אחר כדי דיבור בזה כתב הר"ן דאינה נאמנת אפילו נותנת אמתלא משום דר"ן לטעמי' דס"ל האומרת גרשתני אינה נאמנת לישא לאחר מש"ה אפילו מכחשת אותו אינה נאמנת להפקיע זכותו ואינה נאמנת במגו דלא הי' אומרת דהיא מקודשת כיון שהי' אחר כדי דיבור אז הוי מגו למפרע ומגו למפרע לא אמרינן ומגו גרשתני ג"כ לא אמרינן משום אפי' אומרת גרשתני אסורה לאחר עכ"ד וא"כ לפי דברי בית שמואל רבו החולקים על שיטת רא"ה כי לשיטת הפוסקים המובא בש"ע א"העז סימן י"ז ס"ב בהג"ה שנאמנת לגמרי כשאומרת גרשתני והיינו אפילו להנשא לכתחילה אית לה מגו מעליא וראיתי בספר בית מאיר שכתב שכדברי ב"ש מבואר ברא"ה שמיירי לאחר כדי דיבור רק על מה שתירץ על מגו דגרשתני קשה א"כ מה זה שמסיים הר"ן לא מהמנינן לה בשום מגו אם אין כאן מגו ותו' ברא"ה לא מצינו דאזיל בשיטת הפוס' שאינה נאמנת בגרשתני להנשא לאחר והר"ן עצמו לא כתב דיעה זו רק בלשון י"א לכן נראה מפני שלשון זה ליתא ברא"ה אפשר דט"ס הוא בר"ן וצ"ל לא מהמנינן לה בלא שום מגו עכ"ד וסוף דבריו תמוהין כי לא הואיל בהגהתו דהא לפי דבריו לעולם איכא בנ"ד מגו דגרשתני כיון דסובר דנאמנת בטענת גרשתני אפי' לכתחילה להנשא לאחר ואולי איירי הרא"ה ור"ן שאמרה מקודשת אני לפלוני והי' שלא בפניו וכן משמע קצת לשון פלוני שאין לפנינו ואח"כ אמרה פנוי' אני ג"כ שלא בפניו דבכה"ג אין לה מגו דאשה שאומרת גרשתני שלא בפניו אינה נאמנת אבל כשאמרה כן בפניו פנוי' אני שיש לה מגו נאמנת ושפיר יש לקיים הגהתו, ואולם אין לנו לשבש ולהגיה מדעתינו כיון שב"י וכל אחרונים הביא לשון הלז וכפי הנראה מאחרונים זלה"ה הבינו שאומרת כן בפניו:

כא ובעיקר קו' ח"מח וב"ש הנ"ל לכאורה לק"מ בפשיטת דליכא מגו דגרשתני דלא ניחא לה למפסלה נפשה מכהונה והוי מגו לחצי טענה דלא אמרינן, והא דאי' במס' ב"ב דף קל"ד ע"ב אמר שמואל דנאמן לומר זה בני מפני שבידו לגרשה וכתבו התוס' בד"ה הואיל אע"ג דהאי מגו לא חשובה שאם הי' מגרשה הי' פסולה לכהן והשתא שאמר זה בני לא פסלה מ"מ חשוב מגו לפוטרה מן היבום, משמע דאמרינן מגו לחצי טענה, כבר כתב רמב"ן והובא במשנה למלך בפרק ג' מיבום הלכה א' משום דלא איכפת לי' לבעל אם אינה נשאת לכהן, אבל היא עצמה שחש' בתקנתה י"ל שמקפדת ע"ז שתהי' מותרת לכל העולם וכבר כתב תרומת הדשן דמגו דחינן בסברא כל דהו, וכיו"ב כתבו תוס' להדי' במס' כתובות דף ט' ע"ב בד"ה לא ובר"אש שם, וכן משמע בתוס' ב"ב דף ל"ג ע"ב ד"ה אי טעין דלא אמרינן מגו לחצי טענה ועיין בחידושי רמב"ן שם וכ"כ הר"ן במס' קידושין דף ס"ד ע"א וכיו"ב כתבו תוס' ישינים בכתובת דף כ"ב ע"ב ד"ה תרווייהו, אפי' מגו דאי בעי שתיק ל"מ לחצי טענה, ועיין בכנ"הג בכלל מ"ג ס"ק פ' ופ"א, ובא"ות שם ס"ק ל"א ול"ב מיהו בתוס' במס' יבמות דף קי"ו ע"ב בד"ה באותה משמע דסוברים דאמרינן מגו לחצי טענה, דהקשו על הא דאי' שם באותו ששה אמרו האשה שאמרה מת בעלי תנשא כתבו וז"ל משום דחזי דאיכא עגונה טפי אם לא הי' מאמינים אותה וא"ת אמאי לא מהמנינן לה מגו שהי' יכולה לומר גרשתני למאן דאמר דר' המנונא אף שלא בפניו יע"ש אף דבגרשתני פסלה נפשה מכהונה מוכח דסוברים דאמרינן מגו לחצי טענה, ובשו"ת מוהרי"ט ספר א' סימן ל"ג דף ח"י כתב בפשיטות מכמה ראיות, דלא אמרינן מגו לחצי טענה, ולכאורה מתוס' הלז מבואר להיפך, גם בספר הפלאה במס' קידושין כתב דהאי כללא לא ברור ומה שמחלק שם המעיין במוהרי"ט שם יראה שכבר קדמו בסברא זו ודחהו ועיין בס' שערי המלך בפרק כ"ב מהלכות מכירה הלכה כ"ט מ"ש בזה וא"כ לכאורה דין של רא"ה תלי' בזה אי אמרינן מגו לחצי טענה ואי לא אמרינן מגו לחצי טענה שפיר כתב רא"ה ובס' בית מאיר כתב דלא הוי מגו די"ל דלא ניחא לה דתתסר בקרוביו וג"כ נוגע לכלל זה א"א מגו לחצי טענה:

כב ועוד יש לישב קו' אחרונים ז"ל הנ"ל לפמ"ש בספר כנסת הגדולה בח"מ סימן פ"ב בכללי מגו סע"ק ע"ז שאין להאמין עם הארץ במגו דאי בעי אמר מילתא דלא ידע אפילו להרבה יודעין והרשד"ם, ומוהר"א ששון סי' כ"ה כתבו דמגו דאפשר לומר דהטוען לא הי' יודע שיזכה בדינו לא אמרינן, והוא ע"פי הכלל דלאו כ"ע דיני גמירי ובפרט בנשי כדאי' במס' קידושין דף י"ג ע"א ובתוס' במס' ב"מ דף ט"ו ע"ב ד"ה ונתן כתבו דלאו כ"ע בקיאין בהלכה ובמס' נדרים דף צ"א פליגי בזה ועכ"פ לא הוי פשוט לכל אי אשה נאמנת לומר גרשתני, ולאו כ"ע גמירי מדרש חכמים כמ"ש תוס' בגיטין דף מ"ב ע"ב ד"ה הואיל ולכן ליכא מגו מיהו בהאי כללא האמת שכ"כ הר"אש במס' כתובות דף פ"ח ע"ב סוף סימן כ"ח מיהו מתוס' יבמות דף קי"ו מוכח להיפך וגם הש"ך בח"מ סימן ס"ו סעי"ק כ"ו השיג על הר"אש בזה דאשכחן כמה מגו שצריכין לימוד ועומק ולא אמרינן האי כללא דלאו כ"ע דינא גמירי בכל מקום ונראה לומר כעין שכתב הר"ן במס' כתובת דף יו"ד שמן הסתם קודם שבא לב"ד שייל הדין לבקי בהלכה, וכ"כ בש"ות מוהרי"ט בספר ב' סימן נ"ב דף ק"ו ע"ד דאע"ג דלא גמיר מן הסתם שואל לאחרים שירא פן יתחייב, וא"כ דין של דא"ה במחלוקת שנויה:

כג ועוד נלענ"ד בישוב קו' אחרונים הנ"ל דהנה אי' במס' ב"ב דף קל"ד ע"ב וקל"ה ע"א וכן קיי"ל בסימן קנ"ב ס"א דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וחוששין לדבריו ותהי' ספק מגורשת והטעם דאינו ודאי גירושין מבואר ברשב"ם שם משום דאם איתא דגירשה קלא אית לי' ועיין בדף קל"ד ע"ב ברשב"ם ד"ה א"נ שכתב לכן א"נ במגו דבידו לגרשה משום דאם איתא דגרשה קלא אית לי' וכמגו במקום עדים דמי ובדף קל"ה ע"א ד"ה אנן כתב דרגלים לדבר שלא גירשה, שאם איתא דגירשה קלא אית לי' (ודברי רשב"ם צ"ע ואין כאן מקומו) וכ"כ ב"ש בסימן קנ"ב סק"א ובע"כ מ"ש רשב"ם עדים היינו אנן סהדי, וכיו"ב אי' במס' ב"מ דף פ"א ע"ב, והנה דעת תוס' במס' כתובת דף י"ח ע"ב בד"ה מחמת דלא אמרינן מגו היכי שיצטרך לטעון טענה דלא שכיח, וכן דעת הר"ש מקינון הובא בש"ך סימן פ"ג בכלל מגו ס"ק כ"ב וכן נראה דעת הר"אש במס' כתובת דף יו"ד ע"ב סימן א"י שכתב וז"ל ואין נאמנות במוכת עץ דמ"ע לא שכיח עכ"ל ותוס' שם בדף ט' ע"ב בד"ה לא, לא תירצו כן דאזלו לשיטתם בדף ט' ע"א ד"ה ואבע"א שכתבו לר"ג שכיח, ור"אש אזיל בשיטת הר"ן וסיעתו דגם לרבן גמליאל מוכת עץ לא שכיח והש"כ ז"ל הביא דעת פוסקים דאמרינן מגו אף בטענה דלא שכיח, וטעמא דהר"ש וסיעתו כמ"ש ז"ל שאף שהי' נאמן אותו טענה כשהי' טוען מ"מ לא ניחא לי' לטעון טענה שיהי' נראה שאומר שקר בוחר לעצמו טענה היותר שכיח, ומעתה נראה בנ"ד אשה האומרת גרשתני וליכא קלא הוי טענה דלא שכיח כיון שהוא נגד אנן סהדי דאכן סהדי גירושין יש לו קול לכן ניחא לה לטעון פנוי' אני ולומר אמתלא לדבריה הראשונים מלומר גרשתני וא"כ לפ"ז דין של רא"ה ז"ל במחלוקת הפוסקים שנוי' אי אמרינן מגו דלא שכיח ואולם לכאורה אפשר לומר דהנה כבר הרגיש הר"ן הובא בב"ש סימן קנ"ב ס"ק זיי"ן מהא דאי' בכתובת דף כ"ג דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא ותי' כדי שלא להכחיש העדים האומרים דגירש אמרינן שמא גירש בצנעא יע"ש א"כ עכ"פ חזינן שעבידי אינשי שמגרשי בצנעא ג"כ וי"ל דעיקר הטעם דרוב בני אדם מגרשין בפרהסיא כדי לפרסם להעולם שמותרת לעלמא כיון שהיתה בחזקת איסור אשת איש ימנעו מלהינשא היינו דווקא היכי שהיתה בחזקת א"א מהדרת האשה בכך שיהי' הגירושין בפרהסיא כדי שיהי' קול לגירושין אבל הכא שהי' עד עתה בחזקת פנוי' ולא הית' מוחזקת באיסור אשת איש אצל העולם יש לומר שגירשה בצנעא והוי מגו מעליא אפי' לפוסקים דלא אמרינן מגו דלא שכיח כי בכה"ג שכיח לגרש בצנעא ולפ"ז יצא לנו דין חדש לשיטת תשובת פני יהושע שבארתי בפרט א' שאפי' לאחר שלשים יום נאמנת לומר פנוי' אני כשנתנה אמתלא היינו דווקא היכי שאמרה סתם מקודשת אני שיש לה אמתלא בצירוף מגו אבל אם אמרה מקודשת אני לפלוני כיון דאמתלא לא מהני לאבד זכותו, מגו לית לה כיון דכבר איכא קלא שהיא אשת איש איכא הוכחה דלא הי' מגרשה דאם איתא דהי' מגרשה הית' מהדרת שיהי' בפרהסיא כדי שיהי' קלא והוי מגו דלא שכיח אבל כל זה לא נהירא לומר כן לא מבעי' לפוסקים דגט צריך ב"ד בודאי אית לי' קלא רק אפי' לחולקים מ"מ כיון דבעינן סופר ועדים מן הסתם מילתא דנעשה באפי תלתא אית לי' קול כדאי' בכמה דוכתי ואולם נראה הא דאמרינן מן סתם דבר הנעשה באפי תלתא אית לי' קול הכוונה ברוב פעמים מפקי אינהו קלא, מיהו לפעמים משכחת שגם תלתא אין מפרסמין דבר הנעשה בפניהם ולכן כדי שלא להכחיש את העדים האומרים דגירש אמרינן שהי' ממיעוט שמגרשין בצנעא ושני כיתות אומרים אמת כי היכי דלא תיהוי עדות מוכחשת דראוי לישב דבריהם אפי' על צד הרחוק כדאי' בח"מ סי' כ"ט ובכמה דוכתי אבל מגו לא הוי כי הטענה שתטעון תהי' נגד רוב וכמ"ש רשב"ם שהוא רגלים לדבר שלא גירשה דאם גירשה הי' קלא כיון שרוב פעמים דבר הנעשה באפי תלתא יש לו קול וכשטוענת נגד רוב הוי מילתא דלא שכיחא, ולא אמרינן מגו היכי שטענת שיטעון יהי' נגד רוב כי הוי טענה דלא שכיח ואין להקשו' להפוסקים מנדרים דף צ"א דאשה נאמנת לומר גרשתני מטעם חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה הא אומרת נגד הרוב המגרשן אית לי' קלא וכיון דליכא קלא מוכח שהוא שקר ורובא עדיף מחזקה ותו דחזקת א"א מסייע שעדיין היא א"א י"ל כמ"ש מוהרי"ט ובתשובת מוהרי"ק סימן ע"ב דחזקה דאתיא מכח סברא מה שהשכל מחייב הוי כאנן סהדי והדעת מכרעת שא"י להעיז ותו לפמ"ש הר"אש שם איכא עוד **(הג"ה ודע דראיתי בספר ראב"ן דף כ"ז ע"א שכתב וז"ל וטעמא מאי אמרו רבנן עדים לית לי' קלא ושטר אית לי' קלא דסתם עדים תרי ומילתא דמתעבדא באפי בי תרי אית בי' משום לישנא בישא אם מפקי לקלא וכעין דאמרינן בפרק חזקת הבתים דפליגי אמוראים אי מחאה בפני ג' אי בפני שלשה ואמרינן תלתא מפקי קלא תרי לא מפקי לקלא ושטר מתעבד באפי תלתא סופר ועדים ולית בי' משום לישנא בישא אם מפקי לקלא יע"ש וזה' דלא כתוס' במס' ב"ב דף ל"ט ע"ב ד"ה ליתי דלפי דברי ראב"ן אם הי' מלוה בפני שלשה עדים גובה ממשעבדי ולא משמע כן מכל הפוסקי' וצ"ל לראב"ן דהוא משום לא פלוג, והוא דוחק וגם לפי דבריו אם העדים כותבין לשטר אינו גובה ממשעבדי והוא נגד סתימת הש"ס ופוסקים ויש לישב דבריו בדוחק וטעם לחלק בין מלוה בשטר למלוה בע"פ מבואר בפוסקי' ועיין בסמ"ע ח"מ סימן ל"ט סע"ק ב' מיהו מצאתי סמך לדברינו דלכן איכא קול לגירושין כיון דמן הסתם נעשה בפני שלשה:)** חזקה המסייע שלא תפקיע א"ע בטענת שקר להיות באיסור א"א כל ימי' ובלאו דברינו ההכרח לומר כן מ"מ מיגו ליכא דניחא לה למיטען פנוי' אני מלומר גרושה אני כי עכ"פ אצל העולם יהי' טענתה טענה דלא שכיח כיון דליכא קלא כי בסברא זו דחינן כמה מגות שאין רצון בע"ד לטעון טענה שלא יאמנו אצל העולם בוחרות לחזור מדבריה ולומר פנוי' אני בצירוף אמתלא שיש לה וא"ש ובזה נפשט מה שנסתפק באורים ותומים בסימן פ"ב בכללי מגו סע"ק ל"ה שם אי אמרינן מגו במקום רוב, ובהנ"ל מוכח דלא אמרינן דהא קיי"ל דאין הבעל נאמן לומר גרשתי את אשתי במגו דבידו לגרשה משום דאם איתא דגירשה אית לה קול וזהו הוי רק רובא שע"פי רוב אית לי' קול ולא מהני אפי' מגו דבידו לעשות דאלים טובא כמ"ש הר"ן במס' קידושין דף ס"ד ע"א מכ"ש מגו דאי בעי טעין היכי שטענה שטוען עכשיו הוא נגד רוב דלא אמרינן:

כד ודע בדברינו הלז יש ליישב קו' תוס' במס' ב"ב דף ל"ט ע"ב בהא דאי' שם מאן דאמר מחאה בפני שלשה סובר כרבה בר ר' הונא כל מילתא דמתאמרה באפי תלתא לי' בי' משום לישנא בישא, וכתבו תוס' בד"ה לית וז"ל דקלא אית לי' וסופר שידע אע"ג דמלוה על פה אפילו בכמה עדים אינו גובה מן הלקוחות וטעמא משום דלית לי' קלא כו' יע"ש ולפמ"ש א"ש דיש לחלק דבקרקע כיון דאזלינן בתר חזקת מרא קמא כדאי' במס' ב"מ דף ק"ב ע"ב ותוס' במס' כתובת דף כ' ע"א ד"ה ואוקי וכיון שאי אפשר להיות מערער על שדה שמוחזק אידך רק כשיש עדים להמערער שהי' שלו בוודאי וא"כ גוף הקרקע כל זמן שאין למחזיק שטר מכירה או הוכחה ברורה שקנאה נשארת הקרקע בחזקת המערער לכן הוי מחאה בפני שלשה מחאה כיון שעל פי רוב פעמים הנעשה בפני תלתא מפרסמים לקלא מסתמא גם הם עשו כרגילות ולכ"ע היכי דרוב מסייע להמוחזק הולכין בממון אחר רוב דע"כ לא פליגי רב ושמואל במס' ב"ק דף מ"ו ע"ב רק היכי שרוב בא להוציא ממון מחזקתו והכא הרוב מסייע להמוחזק שהוא המערער שיש לו חמ"ק דתפיסה ל"מ בקרקע ולכן מפיר יוכל המערער לטעון שהי' לך לזהור בשטר כי מן הסתם עשו השלשה כרגילות משא"כ להוציא במלוה על פה מן הלקוחות כיון שעל קרקע זו אין המלוה מוחזק דהא קיי"ל כרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה כדאי' בפסחים דף ל"א ואפי' לאביי כתבו תוס' במס' ב"ק דף ל"ג ע"ב ד"ה א"ב דוקא היכי שגבאו לבסוף ואף דאין יכול הלוה למכור כבר כתב רש"י שם בפסחים ד"ה כ"ע כיון שהם ממושכנים למלוה ואע"פי שהן שלו אינן ברשותו יע"ש היינו לענין שאין יכול למכור השעבוד שיש למלוה אבל מ"מ אי אפשר לומר דהוי המלוה מוחזק בנכסים דהא קיי"ל כב"ה שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכתבו התוס' במס' סוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה לא כיון שצריך ב"ד מי יימר דיזדקקו ב"ד וכדאי' בקדושין דף ס"ב ע"ב ואף שכתב הש"כ בספר תקפו הכהן דבעל השטר חשוב מוחזק כבר השיגו האחרונים זלה"ה על האי כללא וכיון דאיכא ספק אם חל השעבוד דאם לא הי' קלא כבר אפקיעהו חכמים השעבוד משום פסידא דלקוחות ועל זה גופא אנו דנין אם איכא קלא למילתא או לאו ממילא אי אפשר להוציא מן הלקוחות כיון דקיי"ל כשמואל אין הולכין בממון אחר רוב להוציא ממון ממוחזק דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון כמ"ש תוס' בר"פ המניח ושפיר יכולין הלקוחות לומר אף שהי' הרבה עדים הי' ממיעוט אנשים שאין מוציאין קול ולא שמענו מהלואה ולק"מ קו' התוס' והתוס' דלא תי' י"ל דרצו לתרץ אפי' לרב שסובר הולכין בממון אחר רוב, או לפמ"ש תוס' בסנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ דברוב מעליא גם שמואל מודה, ומ"מ סברא זו ראוי לאומרו וא"כ דברינו הנ"ל נכונים דדין של רא"ה במחלוקת הפוסקים שנוי' אי אמרינן מגו היכי שהטענה שיטעון לא שכיח כן נלענ"ד:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה