אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ז › פרט ד

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ז · פרט ד

פרט ג

יבואר היכי דעשה מעשה המורה לאיסור ל"מ אמתלא לחזור:

י בטור יורה דיעה סימן קפ"ה כתב וז"ל כתב הרמב"ן הוחזקה נדה בשכונתיה ואח"כ אמרה טהורה אני אפי' נתנה אמתלא לדבריה כו' אינה נאמנת ע"כ ר"ל כיון שראינו לובשת בגדי נדותה הוי כאילו ראינו שראתה דאז אינה נאמנת לומר לא ראיתי ותימא הוא וכי עדיף הוחזקה נדה בשכנותיה מבשאומרת בפירוש טמאה אני שנאמנת שוב לומר טהורה אני ע"י אמתלא ע"ש וכתב בית יוסף שבעיקר קו' הטור כבר הרגיש רשב"א בתה"הא ותי' משום בושה או אונס מיקרי ואמרה טמאה אבי אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדות אינה לובשת וכן קיי"ל בש"ע יו"ד סימן קפ"ד ס"ג ועיין בטו"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק ה' א"כ מוכח היכי דנעשה מעשה ל"מ אמתלא ובש"ות מוהר"י מטראני ז"ל ספר ב' סימן א' דף ל"ה ע"א חלק א"העז הביא ראי' לסברא הלז מהא דתנן במס' כתובת דף ק"ט ע"א העורר על השדה והוא חתום עליו בעד דסוברים חכמים דאיבד את זכותו ובמס' ב"ב דף למ"ד ע"ב בההוא דא"ל אית לי סהדי דאתית אמלכי בך כו' אמרינן דמצי לומר השני נח לי והראשון קשה הימנו ומסיק אפילו תימא רבנן דיבורא עביד אינש דמיקרי ואמר מעשה לא עביד אע"ג דטעמא דשני נח לי טעמא רבה הוא והוי אמתלא, מ"מ מש"ה לא הוי לי' למיעבד מעשה ולמיחתם יע"ש ועיין מ"ש בש"ות נודע ביהודא חלק א"העז במהדורא קמא סימן י"א:

ולענ"ד יש להביא ראי' מסוגי' הש"ס במקומו לשיטת רשב"א ורמב"ן דהנה כתבתי בפרט ד' מה דקשה על לשון הש"ס שם במעשה שהי' ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת שלשון אם אינו מדוייק דהא ר' אחא סיפר להם שאמרה האמתלא והו"ל לומר הואיל או שהו"ל לקצר בלשון ולומר נאמנת וגם אינו מדויק לשון לדבריה שהוא מיותר, ונראה דהנה אי' בש"ע א"העז סימן כ"א סעיף ב' לא תלכנה בנות ישראל פרועת ראש בשוק אחד פנוי' ואחד אשת איש וכתב ב"ש בס"ק ה' היינו אלמנה או גרושה אבל בתולה מותר, וכן אי' בש"ע א"ח סימן ע"ה סעיף ב' בתולות שדרכן לילך פרועת ראש מותר ואף שמגן אברהם בס"ק ב' תמה ע"ז ממה דאי' בש"ע א"העז הנ"ל ולא ניחא לי' בחילוק שחילק הבית שמואל (ותמהני על הב"ש שלא הביא דבריו) וכתב היכי דסותרת קליעת שערן אסור אף בפנוי' מ"מ מודה היכי שאינה סותרת מותר ובאשת איש אסור ועיין ש"ות שבות יעקב חלק א' סימן ק"ג, והנה במה דאי' בש"ס שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני בלשון פנוי' יש לפרש או שאמרה בתולה אני או שאמרה גרושה או אלמנה אני ובמתני' מאמרה אשת איש הייתי לשון הייתי מורה שאח"כ איננה יכולה לפורשה גרושה אבל היכי שאמרה אשת איש אני מורה שעדיין היא א"א כשאמרה אח"כ פנוי' אני בע"כ הוי חזרה ויש לומר ב' פירושים בחזרתה ובעינן אמתלא לדבריה הראשונים, ובזמן הש"ס הי' המנהג שבתולות הי' הולכים בפרועת ראש כדאי' בדף ט"ו ע"ב במס' כתובת, והי' ניכר בין בתולה לנשואה, ואפשר הי' עוד סימן במלבושים שהיו ניכר בין בתולה לא"א ומעתה אם עשתה מעשה והולכת כדרך הנשואה לא מהני אמתלא, ואולם ה"מ כשאמרה פנוי' אני שעדיין היא בתולה ל"מ אמתלא כיון שעשתה מעשה לכסות ראשה, אבל אם כוונתה במאמר פנוי' אני היינו אלמנה או גרושה והיא ג"כ הולכת בכיסוי ראש כנשואה לא הוי מעשה ונגד דיבורא בעלמא מהני אמתלא וכבר נתבאר במג"א וב"ש שלשון פנוי' כולל בתולה או אלמנה וגרושה, וא"כ א"ש כשאמרה פנוי' אני אינה נאמנת אי' אח"כ בברייתא אם נתנה אמתלא לדבריה לדבריה דייקא שהי' דיבור גרידא ולא מעשה מהני אמתלא וכן מובן לשון רבה בר ר' הונא כגון שנתנה אמתלא לדבריה דמיירי באופן שלא עשתה מעשה והי' רק דיבורא בעלמא ואח"כ הביא מעשה באשה כו' וזו הלכה וכו' ולא הי' יודעים חכמים אי הוי מעשה או דיבורא בעלמא ולכן אמרו אם נתנה אמתלא לדבריה דייקא ובזה מובן אח"כ דברי שמואל ששייל לרב באמרה טמאה אני לך אם יכולה לחזור ע"י אמתלא אבל לא הי' אומר לו אם לבשה בגדי נדות ג"כ לכן השיב אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת לדבריה דייקא ולא מעשה וא"ש ומדוייק היטב שוב מצאתי בספר שאלתות דרב אחאי גאון בשאילת שלום להרב הגאון אמיתי מוהר"ר ישעי' ברלין ז"ל בדף נ' ע"ב בס"ק ק"ח שכתב קצת כדברינו בדיוק לשון לדבריה והנאני שכוונתי לדעת הגדול, ודומה לסברא זו דלא מהני אמתלא היכי דעשה מעשה כתב בתשובת הר"אש כלל ס"ה הובא בש"ך ח"מ סימן פ"א ס"ק מ"ה שכתב כיון דאיכא כתב ידו לא אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את בניו דלא אשכחן הכי אלא בדיבור בעלמא כגון מאן מסיק בי אלא פלוני ופלוני ושכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי, אבל היכי שכתב ידו או אחד כתב והוא חתם בחתימת ידו ניכרת ומתקיימת כולי האי לא עביד שלא להשביע את בניו ובש"ך פי' אפי' שכת"י הוא תחת ידו ואף שטענת שלא להשביע הוא אמתלא משמע שנגד מעשה לא מהני אמתלא, מיהו יש לדחות בפשיטות להמעיין שם, ובש"ע חושן משפט סימן פ' סעיף ב' כתב יש אומרים שלאחר שכתב טענתו בשטר אין יכול לחזור ולטעון ואפי' בנותן אמתלא ולכאורה משמע שמיירי שהוא בעצמו כותב יש עושה מעשה לכן אין יכול לחזור כ"כ בסמ"ע ס"ק יו"ד דכל דכתב ודאי מידק דייק בטענתו אך הרמ"א כתב ויש אומרים דהב"ד יכתבו הטענות כדי שלא יוכל לחזור ולטעון, מורה אף שהוא בעצמו לא עשה מעשה רק שנעשה מעשה על ידו אין יכול לחזור אפי' ע"י אמתלא ואפשר מ"ש הש"ך בי"ד סימן א' סע"ק מ' לעיין מ"ש בח"מ סימן פ' כוונתו למה שמוכח משם דהיכי דעושה מעשה ל"מ אמתלא כי אח"כ רמז לעיין מ"ש בסי' קכ"ו ששם הקשה קו' זו מלבישת בגדי נדה שכתבו דל"מ אמתלא, ובישוב הקו' עיין בטו"ז וש"ך:

יא ואולם בטורי זהב סימן קפ"ה סק"ב כתב לתרץ קו' הטור באופן אחר בשם רבינו הגדול מהר"ל מפראג זצ"ל דלכן הוחזקה נדה בשכונתי' ל"מ אמתלא דלא כ"ע ידעי מן אמתלא משא"כ באומרת לבעלה טמאה אני לך אפשר שסמכה עצמה שתאמר אח"כ אמתלא וכתב בטו"ז על זה ולמדתי עוד מזה דאפילו באומרת יש חילוק דאם אמרה בפני רבים שהיא טמאה לא מהני אח"כ אמתלא ע"כ כתבו הפוסקים אמרה לבעלה טמאה אני דאין הדין כן אלא באמרה לבעלה לחוד ע"ש והתמי' מבוארת מסוגי' דכתובת שם דאיתי במעשה שקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה מקודשת אני ולאח"כ חזרה מהני אמתלא אף שאמרה כן בפני רבים, וכבר קדמני בזה כבוד אאמ"ו הגאון כרו יאיר בש"ות שמן רקח ח"א סימן מ"ג, ובס' חוות דעת סימן קפ"ה סע"ק ה' ונראה לי להצדיק דברי הטו"ז דעיקר טעם של הטו"ז הוא דאיך סמכה על מה שאמרה בפני רבים כי מי יפרסם אח"כ האמתלא וכשיראו השכנים שאינה מחזקת עצמה בנדה עם בעלה ותשאר אצלם בחשדא ואף אי תאמר להם אולי לא יקובל האמתלא אצלם כי לא כל הדיעות שווית ותהי' מוחזקת אצלם לעבריינית ואנן סהדי שאין אדם חפץ להיות מוחזק ברשע אצל העולם דמהאי טעמא כתבו הראשונים זלה"ה שאין אומרים מגו היכי שיצטרך לטעון טענה שעבר עבירה, שאין אדם חפץ להשים עצמו רשע משא"כ באשה שאמרה מקודשת אני כיון שאם תרצה אח"כ להנשא תצטרך לבואה בפני ב"ד ומילתא דנעשה באפי תלתא אי' לי' קלא כדאי' בהרבה דוכתי וידעו כ"ע האמתלא וגם לא יחשדו העולם כיון שב"ד יאמינו לדברי האמתלא לא יהרהרו העולם אחר פסק דין היוצא מב"ד ובודאי יאמרו שב"ד דקו היטב במה שהורו שמותרת סומכת האשה על זה שתוכל אח"כ להפקיע א"ע מחשדא ודוקא באשה נדה דאח"כ כשתרצה לומר טהורה אני לא באתה לב"ד ואף אם תבוא לחכם כיון דחכם אחד מורה בדיני נדה לא יתפרסם לכ"ע משא"כ בדבר שבערוה ועיין ברמ"א סימן י"ז סעיף ל"ט דצריך ב"ד (ועיין בח"מח סע"ק ע"ח וב"ש סע"ק קכ"ד) כיון שצריך שלשה מילתא שנעשה באפייהו אי' לי' קלא וכמו שהאיסור הי' מפורסם יתפרסם ההיתר וידעו שב"ד הורו להתיר סומכת על זה לאמור אף בפני רבים ומדוייק הש"ס אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן, מורה שהיו הרבה חכמים כי להתיר דבר שבערוה צריך ב"ד וא"ש כנלענ"ד ובגוף דברי הטור הנ"ל האריך מאד בספר באר שבע בש"ות שבסוף הספר דף צ' באריכות גדול ודבריו נכונים ועיין בס' סדרי טהרה ואין כאן מקומו:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה