אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ו › פרט ג

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ו · פרט ג

פרט ב

יבואר חילוקי דינים בענין האי כללא דתכ"ד כד"ד:

ז דע כי בענין האי כללא דתכ"ד מצינו כמה חילוקי דינים אמרתי לבררם:

דין א' דעת רמב"ם בפ"ז מערכין ותוס' במס' מנחות דף פ"א בהקדש אפי' תכ"ד א"י לחזור דאמידה לגבוה הוי כמסירה להדיוט, והש"ך בח"מ בסימן רנ"ה ס"ק ה' השיג ע"ז מב"ק דף ע"ג ע"ב ועמ"ש במשנה למלך בפרק ט"ו ממעשה קרבנות ה"א ובפ"י בחי' לב"ק שם לישב:

דין ב' מבואר בטח"מ סי' קצ"ה ובש"ע סעיף ו' וז' בכל קנינים בחזקה ומשיכה מסירה והגבהה ובכסף אין יכול לחזור לאחר כדי דיבור רק בתכד"ד ובקנין סודר יכול לחזור אפילו לאחר כד"ד כל זמן שעסוקין באותו ענין ועיין הטעם בסמ"ע ס"ק י"ז ובטורי זהב א"העז בסימן ל"ח כתב בנותן מתנה לחבירו ונותנה לו ואח"כ אמר איזה תנאי במתנה לא מהני אפי' אם הוא בתוך כדי דיבור ודבריו תמוהין כי אפי' בקנין משיכה יכול לחזור תוך כדי דיבור וכבר השיגו ע"ז בס' קצות החושן שם ס"ק ז' ובס' בית מאיר בא"העז שם ודבריהם ברורין, וכן ראיתי בס' הפלאה בקונטרס אחרון לקדושין סימן כ"ז ס' ג' שכתב דלא מצינו בשום מקום במוכר או נותן לחבירו וקנה במשיכה או בקנין שיכול לחזור תוך כדי דיבור יע"ש ודבריו תמוהין כי מפורש בש"ע סי' הנ"ל להיפך:

דין ג', כתב בהגהות מרדכי במס' ב"ב סוף סימן תרס"ו וז"ל מאי קמ"ל תפוס לשון ראשון בפרק יש נוחלין אמרינן תכ"ד כדיבור ולא תפסי לשון אחרון כלאחר כדי דיבור ולא לשון ראשון בתוך כדי דיבור וא"כ במאי פליגי התנאים יש לומר הא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי היינו כשאומר חוזרני בי אבל היכי שאומר שני דברים ביחד יש לנו לומר שיתקיימו שניהם ואם אין יכול לקיים שניהם יש ללכת אחר לשון ראשון או אחרון למר בדאית לי' ולמר בדאית לי' עכ"ל וכ"כ ברשב"ם במס' ב"ב דף קכ"ט ע"ב ד"ה והילכתא שצריך לומר בהדיא חוזרני בי בכה"ג יכול לחזור תוך כד"ד ועמ"ש לקמן שלכאורה לא משמע כן דעת הטור וגם בדעת שאר פוסקים אני מסופק אי סוברים דין הלז ועיין בפוסקים במס' כתובת דכ"ב ע"א וצ"ע, דין ד', איתא במס' ב"ב דף קכ"ז ע"ב אמר ר' יוחנן אמר בני וחזר אמר עבדי הוא אינו נאמן פי' רשב"ם שם אפי' בתוך כדי דיבור ובטוח"מ סימן רע"ט כתב וז"ל אמר בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן במה שאמר עבדי הוא אפי' בתכ"ד שאם הוא עבדו לא הי' קורהו בתחילה בני אפי' אינו משמשו אלא כבנו כך פי' רשב"ם ולי נראה דוקא לאחר כד"ד אבל חזר בו תוך כדי דיבור נאמן עכ"ל וכן בנ"י כתב בשם ריטב"א כרשב"ם וכתב ב"י וז"ל ואפשר ליתן טעם לדברי רשב"ם דכיון דאין דרך לקרות לעבדו בנו כיון שיצא מפיו לקרותו בנו אמרינן חזקה שאם הי' עבדו לא הי' קורהו כן וכי הדר בי' אפי' תוך כד"ד ואמר עבדי הוא אינו יכול להוציאו מחזקתו הראשונה יע"ש וכן בפרישה כ' טעם זה ובתוס' ביאר דכיון דחזקה דאין קורין לעבד בנו מאי שיצא מפיו שמחזיקו לבנו ודאי ושוב א"י להוציאו מחזקתו דאנן סהדי דלא עבד הוא והו"ל דומי' דקדושין וע"ז דאמרינן אפי' תכ"ד א"י לאזור והטור סובר מדלא פרטו אלא קדושין וע"ז ש"מ דבעלמא בכל מקום אמרינן תכ"ד כד"ד ועיין בסמ"ע סימן רע"ט ס"ק ו' וצ"ע בטעם הלז והב"ח כתב ליישב שיטת רשב"ם וז"ל ואין להקשות דהא בפרק י"נ פסקינן הילכתא תכ"ד כד"ד כבר פי' רשב"ם דהיינו דהדר בי' בהדיא ואמר חוזרני בי אבל כשאמר ב' דברים הסותרים זא"ז כגון מדה בחבל הן חסר הן יתיר כו' יש מהן תפוס לשון ראשון יע"ש וצ"ע וא"כ לפ"ז בע"כ סובר הטור שאפילו היכי שלא אמר להדיא חוזרני בי יכול לחזור תוך כדי דיבור ויש להאריך בכל זה ואין כאן מקומו:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה