שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל ו · פרט ב
יבואר כמה ראיות לשיטת הר"ן דמן התורה הוי תכ"ד כד"ד:
ד לולי דבמי הראשונים זלה"ה יש להביא ראי' לשיטת הר"ן חדא מהא דאי' במס' שבועת דל"א ע"ב במתני' כפרו שניהם כאחת שניהן חייבין בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור ומקשה הש"ס בדף ל"ב ע"א כפרו שניהם כאחת שניהן חייבין והא א"א לצמצם אמר ר' חסדא הא מני ר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם ר' יוחנן אמר אפי' תימא רבנן כגון שכפרו שניהם בתוך כ"ד ותכ"ד כד"ד א"ל ר"א לרבינא מכדי תכ"ד כמה הוי כדי שאילת תלמיד לרב כו' עד דאמרו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות טובא הוי א"ל כ"א ואחד בתכ"ד של חבירו וקשה לשיטת ר"ת דמן התורה לא הוי תוך כדי דיבור כדיבור הא אי' בקרא בפ' ויקרא ונפש כו' ושמעה קול אלה והוא עד או ראה כו' אליו"ע ומכאן ילפינן שם דחייב קרבן שבועה ואי' במס' סוטה ד"ג ממשמע שנאמר לא יקום עד באיש א"י שהוא אחד מה ת"ל אחד זה בנה אב כ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד וא"כ הכא דכתיב והוא עד משמע כשכפרו שניהם חייבין קרבן שבועה וקשה לר' יוחנן כיון דאי אפשר לצמצם ובע"כ השני כפר בתוך כד"ד ומן התורה תכ"ד הוי כשני דיבורים ויפטור השני וראיתי בתוס' שם בד"ה כל שהקשו שם וז"ל אבל קשה ד גבי שבועת העדות כתיב והוא עד ומחייבינן אפי' אחד כדתנן כפר אחד והודה אחד הכופר חייב וי"ל דשבועת העדות לא חייבה תורה אלא בטביעה כדילפינן התם מקרא הלכך כל היכי דמפסידו ממון חייב דבהפסד ממון תלי' מילתא יע"ש היינו דאיירי קרא אפי' בעד אחד מ"מ איירי קרא גם בשני עדים היכי שכפרו שניהם כאחת שניהן חייבין כמשמעות בנין אב, ואולם ראיתי במס' נדרים בתוס' בדף פ"ז ע"ב ד"ה והילכתא שכתבו וז"ל והלכתא תכ"ד כד"ד פי' הר"א לא ידענא מניין לנו ופי' הוא דמדרבנן הוא כדי שישוב אדם וישאל בהפסד ממכרו ולא יפסיד וקשה דהא גבי דינים דאוריי' כגון גבי מנחת חיטין מן השעורין וגבי שבועת עדות אמרו לי' וצ"ל דהוי דאורייתא עכ"ל אולי כוונתם במ"ש וגבי שבועת עדות כו' לדברינו הנ"ל (ויש לפרש כוונה אחרת בדבריהם כמבואר להמעיין) ואף אם נדחוק ליישב ע"פי דברי תוס' הנ"ל דקרא מיירי בכפר אחד והודה אחד ומה דאי' במתניתן כפרו שניהן חייבין הוא מדרבנן שתקנו תוך כד"ד הוי כדיבור ומ"מ קשה לשיטה זו דהא באמת יש להבין אמאי חייב השני קרבן שבועה ניזול בתר דאורייתא ומן התורה לא הפסיד השני ממון דעיקר טעמא דשני חייב כתבו תוס' בדף ל"ב ע"ב ד"ה אבל משום דראשון נמי יכול לחזור ולהודות דבתוך כדי דיבור יכול לחזור ע"ש והא מן התורה לא הוי כדיבור וקשה לר' יוחנן דהלכה כוותי' כ"ש רמב"ם בפרק עשירי מהלכות שבועת ה"ג, וצ"ל כעין דאי' שם בדל"א עלה דמתני' שבועת העדות אינה נוהגת אלא בראוים להעיד רב פפא אמר לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא חזי ורבנן הוא דפסלוהו ואזיל בתר דאורייתא וכיון דמן התורה משחק בקוביא ראוי להעיד חייב קרבן שבועה וראב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא דאזיל בתר דרבנן כיון דסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן לא קרינן בי' והוא עד כמ"ש רש"י ד"ה אבל וכותבו בתוס' ד"ה רבנן אליבא דרב פפא אע"ג דאמר בדף ל"ג הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב משום דרבנן אכשרהו ואזלינן בתר דרבנן בחר תרווייהו אזלינן לחייבו דהתם כיון דמדרבנן מועיל עדותו הרי יש כאן הפסד ממון בלא שהעיד והכא אע"ג דמדרבנן ל"מ עדותו כיון דמדאורייתא מהני מחייב יע"ש וא"כ א"ש דשפיר קאמר ר' יוחנן כיון דעכ"פ רבנן תיקנו דתוך כד"ד כדיבור דמי והי' יכול הראשון לחזור ולהודות והפסיד השני בכפירתו ממון מדרבנן אף דמן התורה לא הפסידו ממון מ"מ אזלינן בתר דרבנן ג"כ לחייב קרבן שבועה, אמנם אכתי יש להבין מהא דאי' שם בדף ל"ב ע"ב עלה דבבא כפר אחד והודה אחד הכופר חייב מקשה הש"ס השתא בזה אחר זה דתרווייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב והשני פטור כפר אחד והודה אחד מבעיא ומשני לא צריכא כגון שכפרו שניהם וחזר אחד מהן והודה בתוך כ"ד וקמ"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי ופירש"י ויכול לחזור וכי איצטריך למיתני לאו לאשמעינן חיובא דכופר אלא לאשמעינן שהשני פטור יע"ש בשלמא לר' חסדא דמוקי לרישא כרי"הג סיפא איצטריך לאשמעינן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי אלא לר' יוחנן תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ כפירה וכפירה אבל כפירה והודאה אימא לא קמ"ל פירש"י כפירה וכפירה כפר השני בתוך כד"ד של ראשון אשמעינן רישא דהוי חשוב כאחת לחיובי לשני ובסיפא אשמועינן כפר וחזר והודה בתוך כד"ד דיכול לחזור ולהודות בו ועדות האחרונה עדות יע"ש וכ"כ רמב"ם בפ"י משבועת הלכה י"ד כפרו שניהם כאחד וקדם אחד והודה בתוך כדי דיבור ה"ז פטור והעומד בכפירתו חייב שבועת העדות וא"כ קשה לרב פפא דאזיל בתר דאורייתא לענין חיוב קרבן טבועה ומן התורה לא הוי תוך כדי דיבור כד"ד אמאי פטור המודה כיון שכבר כפר ואין לומר דהסוגי' אזלא לראב"י דאזיל בתר דרבנן דהלכה כוותי' כמ"ש רמב"ם שם הלכה ג' ואפי' לענין לפטור מקרבן שבועה לכן פטור המודה כיון דמדרבנן תכ"ד כד"ד דא"כ הו"ל להש"ס להקשות על רב פפא ממתני' כמו שמקשה על ר' יוחנן ואולם לכאורה יש לתרץ דמיירי שהשני כפר בתוך כדי דיבור של כפירת הראשון ואח"כ הודה בתוך כדי דיבור של כפירתו לכן השני פטור בממ"נ אי אזלינן בתר דאורייתא דתוך כד"ד לא הוי כדיבור ממילא לא עשה הפסד ממון בכפירתו כיון שכבר כפר הראשון ואין יכול הראשון לחזור ולהודות ודות ואי אזלינן בתר דרבנן דתכ"ד הוי כדיבור מהני הודאת השני שחזר בתוך כ"ד לכפירתו לפטור את עצמו אבל ז"א חדא דהא התירץ הש"ס הוא ג"כ לר' חסדא דסובר אפשר לצמצם וע"ז משני הש"ס כגון שכפרו שניהם משמע אפי' אם הכפירה הי' בבת אחת ממש ותו אפילו לר' יוחנן לפי דברינו יש חילוק לדינא דוקא אם השני הודה בתוך כד"ד הוא דפטור אבל אם הראשון שכפר והודה אח"כ בתוך כדי דיבור של השני לפמ"ש תוס' בדל"ב ע"א ד"ה בתוך דכיון שהעיד זה תוך כ"ד של הראשון חשיב כאילו העידו שניהם בבת אחת בצמצום ויכול גם הראשון לחזור ולהודות תוך כדי דיבור של עדות השני כמו השני ואין להשני שהות לחזור יותר מלראשון יע"ש דבכה"ג לפי דברינו אי אזלינן בתר דאוריי' דתוך כד"ד לא הוי כדיבור שא"י לחזור ולהודות אז חייב הראשון קרבן שבועה אף כשחזר והודה בתוך כדי דיבור שלהשני דבכה"ג אין יכול הראשון לומר מה עשיתי לך כיון שכפר השני דהא הוא חייב על כפירתו בראשונה דאפילו כפרו תרווייהו בזה אתר זה הראשון חייב כיון דבשעה שהעיד עדיין לא כפר השני כמ"ש רש"י בד"ה השתא א"כ קשה על לשון הש"ס ורמב"ם דאיתא כגון שכפרו שניהם וחזר אחד מהן והודה כו' ולא קאמר וחזר השני והודה משמע אפי' חזר הראשון והודה בתוך כד"ד של עדות השני המודה פטור וע"ז קשה כיון דאזלינן בחיוב קרבן על דין תורה לדברי רב פפא ומן התורה לא הוי בתוך כדי דיבור כדיבור קם החיוב עליו מצד כפירתו שכפר הגם שי"ל שהש"ס משני כן לדידן דקיי"ל כראב"י אבל לרב פפא באמת בעינן שכפר השני אבל זהו דוחק דא"כ הו"ל להש"ס לומר לבאר כן בשיטת רב פפא כיון דהוא נ"מ רבתי לדינא כדרכם בכולה תלמודא לבאר שיטת אמודאי קמאי היאך מפרשי מתני' אבל לשיטת הר"ן א"ש כיון דתוך כד"ד מהני מן התורה ומתוך דברינו מובן תי' הש"ס מה דתימא כפירה וכפירה כו' ולכאורה קשה מ"ש ובהנ"ל מובן דסד"א תכ"ד הוי כדיבור רק מדרבנן ומדאורייתא לא הוי כדיבור ולכן סד"א דוקא בכפירה וכפירה בתכ"ד חשוב כאחת לחייב להשני קרבן דלענין חיוב אזלינן בתר דרבנן כיון דעכ"פ מדרבנן הוי כדיבור כמו בעדות אשה כנ"ל אבל כפירה והודאה ר"ל לענין לפטור מקרבן שבועה סד"א ניזל בתר דאורייתא דלא הוי כדיבור ויהי' חייב כשכפר ראשון והודה בתוך כדי דיבורו של השני דבתר תרווייהו אזלינן מחיובו כמ"ש לרב פפא קמ"ל דלא דאיזה שהודה אפילו הודה ראשון שכפר פטור או דהלכה כראב"י דאזלינן בתר דרבנן או דתכ"ד הוי מן התורה כדיבור ובזה מיושב קו' מוהרש"א שהקשה אמאי הניח סברת המקשן דחיובא דכופר אתי לאשמעינן וכגון שהודו שניהן וחזר אחד מהן וכפר וקמ"ל דתכ"ד כד"ד די"ל דז"א רבותא דחייב הכופר אף אי אזלינן בתר דרבנן לכן קמ"ל דהמודה פטור דהוא רבותא ואולם עכ"פ מדלא ביאר הש"ס לשיטת רב פפא משמע כשיטת הר"ן:
ה
ה ועוד ילה"ר לשיטת הר"ן מהא דאי' במס' מכות ד"ו במתני' ע"פי שנים עדים או שלשה כו' מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את שלשה מניין אפי' מאה ת"ל עדים ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באילו וכתב הר"ן וז"ל אין יכול לומר כבר העידו שנים ונתקיים העדות בהם ושאפילו הוזם לא ישלם אלא אע"פי שלא הי' צריך אם העיד תוך כדי דיבור דינו להתחייב אם הוזם כיוצא באילו עכ"ל גילה לן רבינו ז"ל רז חדש היכי שהוזמו הנוספים על השנים לא נענשו רק כשהעידו תוך כדי דיבור, וכ"כ בס' לחם משנה בפ"כ מעדות הלכה ג' בכוונת רמב"ם דדוקא כשהעידו תכ"ד הוי כולם כעדות אחת אבל אח"כ אין נענשים אחרונים כיון שכבר חייב מיתה ע"פי ראשונים וגברא קטילא קטלי ולא הביא ראי' מהר"ן הלז וא"כ קשה היאך אפשר שאמרה תורה להיות עונש לשלישו כשהוזם דהא קשה קו' הש"ס בשבועת דל"א הא אי אפשר לצמצם ותי' הש"ס כרי"הג ליתא דמשמע בבכורת ד"ט דליכא תנא דסובר כר"י וגם סתם מתני' דשם לר' ירמיה הוא דלא כריה"ג דאביי אתותיב וכילה סתומאי אליבא דר' עקיבא ובע"כ כתירץ ר' יוחנן שהעידו בתוך כדי דיבור וכיון דמן התורה לא הוי כדיבור והוי כאילו הי' שני דיבורים אמאי חייב השלישי כשהוזם מיהו קו' זו לא אלים כל כך די"ל דר"ת ל"ל פי' הלז שמבואר בר"ן שם עוד פירושם:
ו ועוד ילה"ר לשיטת הר"ן מהא דאי' במס' מכות דף ו' ע"א אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כד"ד פירש"י התם קאמר רבא מתני' מאה כשנים אבל אם העידו שנים ולאחר זמן העידו אחרים הרי הן כשתי כיתות עדים לכל דבר עכ"ל וביאר בתוס' ד"ה אמר כוונתו הן לדין דאמר ר' שמעון במתני' דמקשינן שלשה לשנים מה שנים אין נהרגין עד שיהי' שניהם זוממין אף שלשה אין נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין והן לענין דאי' שם דמקשינן ג' לב' מה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה כשנמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ולשיטת תוס' קאי רק על דין דעדים דאמר עד שיזומו כולם בעינן דוקא שיעידו תכד"ד דזה הוי עדות אחת אבל אם העידו מקצתן תכ"ד ומקצתן אחר כד"ד הוי שתי כיתות עדות ול"ב עד שיוזמו כולם וקשה לר"ת היאך אפשר שקרא מיירי שהעידו כן בתוך כדי דיבור כיון דמן התורה לא הוי תוך כדי דיבור כדיבור והוי כשתי כיתות עדים וכיון דקיי"ל אי אפשר לצמצם היאך אפשר לוקים קרא דע"פי שנים עדים או שלשה ודוחק לומר דהכא גלי קרא דהוי כדיבור דא"כ מנלן דבעלמא הוא דרבנן דלמא ילפינן מכאן וצ"ע: