שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל ה · פרט יד
יבואר אי אמרינן שוי' נפשי' ח"דא היכי שעדים מכחישים אותו:
לב רבינו בית יוסף בטור יו"ד סימן א' כתב בשם רשב"א בתשובה וכן יסד בש"ע שם סעיף ב' להלכה דאמרינן שווי' נפשי' ח"דא אפילו נגד עדים כי איתא שם בשוחט בפני עדים בהמה לע"א וכשבא ישראל לקנותה אמר לא תקנה כי לא שחטתי' אינו נאמן ומיהו לדידי' אסורה דהא שווי' לנפשי' חתיכא דאיסורא וכ"כ רמ"א בסי' קכ"ז ס"א בהגה, ומשנה למלך בפ"ט מאישות הלכה ט"ו כתב שלא מצא חולק על זה וראיתי בבית שמואל בסימן ל"ט ס"ק י"א שכתב לשיטת הטור שכל זמן שלא כנסה אלא קדשה סתם ונולד בה מומין לא בעי גיטא דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' ולא שייך לומר שווי' נפשי' ח"דא כיון דאמרינן כ"נ וכ"ה מוכח מילתא דמשקר יע"ש ודבריו תמוהין דהא מוכח להדי' בש"ס בדוכתי טובא דנאמן אפי' נגד חזקה דהא נאמן לטעון פתח פתוח מצאתי אף שהי' בחזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה וגם נאמן לומר קדשתיך אף שיש לקרובים חזקת היתר ודוחק לחלק בענין זה בין חזקה לחזקה ותו הא גדולה מזו דעת הפוסקים הנ"ל דאפי' נגד עדים אמרינן שווי' נפשי' ח"דא ומצאתי ראיתי בספר פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סימן קע"ז שתמה כן ומה שדקדק מהטור כתב שמוכח להיפך מדכתב דאין לה כתובה ש"מ דגיטה בעי כמ"ש הב"ח יע"ש וגם הב"ש בעצמו כתב בסימן ז' סע"ק יו"ד ובסימן קנ"ו סע"ק ט"ז דאפי' נגד עדים נאמן ומה דקשה לשיטת רשב"א מסוגי' דקדושין דף ס"ה ע"א כבר מיישב הדבר בס' שערי המלך בפ"ט מאישות הלכה י"ו ובס' נודע ביהודא מהדורא קמא חלק א"העז סימן נ"ח והנה במשנה למלך בפ"ט מאישות הלכה ט"ו כתב ליישב פסקי מוהרא"י דלכאורה דבריו סותרים לדברי רשב"א וכתב דלא פליגי דמוהרא"י מיירי כשמקדש חזר בו ולא הי' אמתלא בחזרתו דקיי"ל כל היכי דשווי' נפשי' ח"דא וחזר בו ולא נתן אמתלא לדבריו אין בחזרתו כלום ועומד באיסורו אבל כל היכי דאיכא עדים שמכחישים אותו והוא חוזר בו מהני חזרתו אף שלא נתן אמתלא לדבריו אלא שאמר מה שאמר מתחילה שקר אמר בלתי שום טעם אבל אם עמד בדבריו הראשונים מודה מוהרא"י דלדידי' שווי' ח"דא אף שעדים מכחישים ורשב"א מודה למוהרא"י רא"י שיכול לחזור כיון דאיכא עדים המסייעים לחזרתו יע"ש ודבריו מחוסרין הבנה לפמש"ל בפרט א' הטעם דנאמן נגד עדים משום דאדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים ואמאי יכול לחזור בלי אמתלא והמשנה למלך בעצמו סותר משנתו שכתב בפ"ב מיבום הלכה י"ג דמשמע ממוהרא"י רא"י דכל נגד עדים לא נאמן אפי' לשווי' נפשי' ח"דא ודוחק לחלק דלא אמר אלא בחוזר דמאחר דלא נתן אמתלא הראוי בפני ב"ד על דיבור קמא מה לנו בחזרתו יע"ש ותו למשנה למלך הנ"ל אמאי לא ביארו הפוסקים בסימן א' שטבח יכול לחזור מדיבורו אפילו בלא אמתלא ויותר נלענ"ד כמ"ש בפ"ג מיבום דרשב"א ומוהרא"י נחלקו בגוף הדין ולמוהרא"י אינו נאמן נגד עדים ואל תתמה ע"ז שכבר כתב בס' שערי המלך בפ"ט מאישות הלכה י"ו שנראה מדברי המ"מ בפ"ט מאישות סוף הלכה ל"א שחולק על רשב"א ואולם להבין מחלוקתם נראה לפמ"ש לעיל כלל א' פרט א' דעת רש"י בקדושין דס"ה ע"א ורשב"א שם דהא דקיי"ל הודאת בע"ד עדיף מעדים אתי' מכי הוא זה והיינו שנאמן על גוף הענין יותר מעדים וכפסולים שווינהו רחמנא, ולשיטת תשב"ץ ומוהריב"ל וב"ש סימן ל"ח ס"ק ל"א נראה דס"ל דעל גוף הענין אינו נאמן כי יותר מסתבר שעדים אומרים אמת מ"מ לגבי נפשו נאמן שמתחיל החיוב מיום שהודה כיון דבידו ליתן מתנה מהיום דהא אינו נאמן רק כשאינו חב לאחרים יע"ש והנה הב"ש כתב דבריו על הודאת בע"ד לחובתו אף שאין עדים מכחישים אותו רק שאומר נגד חזקת ממון כיון שיש חזקה דכל מה שתחת יד אדם הוא שלו ובארתי לעיל בפרט ד' שיש לומר ב' פירושים למ"ד במס' ב"ב דף קל"ד ע"ב בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע נאמן מכאן ולהבא ופלגינן דיבורא ומתחיל הגט מכאן ולהבא דעל להבא יש לו מגו דבידו לגרשה ובע"כ דנאמן על גוף הגירושין מכאן ולהבא דהא בעינן מעשה המתיר ה"ה בהודאת בע"ד בממון לחובתו כשהודה למפרע נאמן מכאן ולהבא על גוף המעשה שאומר אמת כי יש לו מגו על מכאן ולהבא דבידו ליתן ואף דהוא נגד חזקה מ"מ אמרינן מגו כמו בבעל אף דהוא נגד חזקת אשת איש ובעכצ"ל כמ"ש הר"ן בקדושין דף ס"ד דמגו דבידו לעשות עדיף ממגו דאי בעי טעין ומהני אפי' נגד חזקה. ואולם למ"ד שם דלא פלגינן דיבורא היינו לענין גירושין דבעינן דוקא שמעשה המתיר יהי' אמת כי אם באמת לא עשה מעשה שכתב לה גט לא מותרת לעלמא אפי' מכאן ולהבא משא"כ בממון דיכול ליתן מתנה מהיום ולהתחייב א"ע בדבר שאינו חייב לכן אף שאינו נאמן על גוף מעשה להבא מ"מ כיון שהודה בדבר שאינו חייב לאחרינא חל החיוב מכאן ולהבא כי מתחייב א"ע עכשיו מתוך הודאתו כי נתפס מתוך דבריו הודאה לחיוב חדש על מכאן ולהבא ונותן מהיום מתנה ולכן מהני לכ"ע אף למ"ד דלא פלגינן דיבורא יע"ש היטב וא"כ י"ל דרשב"א ומוהרא"י רא"י תרווייהו סוברים הא דיכול לשווי' נפשי' ח"דא הוא ג"כ מטעם הודאת בע"ד לחובתו כמו בממון ורשב"א לשיטתו סובר שאפי' על גוף המעשה נאמן לחובתו יותר מעדים וא"כ באיסור נאמן לגבי נפשי' שגוף הענין אמת כמו שאומר ואם אומר דלא נשחטה ועדים אומרים שנשחטה נאמן הוא לגבי נפשי' שלא נשחטה יותר מעדים המכחישין אותו, וכן הוא בכ"מ היכי שאוסר ע"ע נגד עדים, לכן אין יכול לחזור בלי אמתלא, אבל מוהרא"י והמ"מ י"ל דס"ל היכי דשווי' נפשי' ח"דא בדבר שאין עדים מכחישין אותו אף שאותו ענין הי' עליו בחזקת היתר אם אוסר ע"ע דבר בסתם ולא אמר למפרע (כעין התם דאמר סתם גרשתי את אשתי) נאמן שגוף הענין אמת כמו שאמר במגו שבידו לאסור על עצמו בתורת נדר מכאן ולהבא ואף שהוא נגד חזקה כי מגו דבידו לעשות עדיף ואפי' אם אומר שהדבר נאסר למפרע יש לומר דסוברים כמ"ד פלגינן דיבורא כמ"ש הב"ח בסימן קנ"ב סק"א שכן סוברים הרמב"ם וטור וא"כ נאמן על להבא שהדבר אסור מטעם מגו שבידו לאסור ע"ע נאמן שגוף הענין אמת כמו שאומר וממילא א"י לחזור בלי אמתלא משא"כ אם עדים מכחישי' אותו כיון שעל גוף הענין העדים נאמנים יותר דנגדם לא מהני מגו דנימא מכח מגו נאמן על גוף הענין יותר רק בממון סובר הב"ש שעכ"פ נתפס מתוך דבריו חיוב מהיום והוי כנתן לו מתנה שע"ז לא יכולין העדים למחות אותו, אבל באיסור לא שייך לומר שיהי' הענין נאסר מטעם שמוכח מדבריו שרוצה לאסור ע"ע מה בכך כיון שלא הוציא בלשון נדר ובלשון האוסר ואמר בלשון גרוע שאינו מועיל לא נאסר באותו הדבר כי כן חוקת התורה אף שנתפס מתוך דבריו שרוצה לאסור ע"ע אותו דבר כשאינו אומר בלשון כדר המועיל ע"פי ד"ת מותר באותו דבר לכן לא חל האיסור עליו ויוכל לחזור בלי אמתלא וא"ש ונכון להמעיין היטב, ולפ"ז לרשב"א אין יכול לחזור מהודאתו כ"א באמתלא ולמוהרא"י והמ"מ לא חל האיסור עליו כלל אף קודם שיחזור כיון שאומר נגד עדים וקצת ראי' לפירושנו בשיטת הפוסקים הנ"ל מהא דאי' בכתובת דף כ"ב ע"א האשה שאמרה אשת איש הייתי וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת ומקשה הש"ס והא שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא ומשני כגון שנתנה אמתלא לדבריה וקשה כיון שפי' הברייתא בגווני דלא נזכר בברייתא כי סתם חזרה משמע בלי אמתלא. והראי' כי בברייתא שמביא אח"כ אי' להדי' ואם נתנה אמתלא לדבריה כו' הוי מצי לוקמין כגון שיש עדים שיודעין שהיא פנוי' ויכולה לחזור אפי' בלי אמתלא כמ"ש מ"ל בפ"ט מאישות בכוונת מוהרא"י אע"כ כמ"ש:
ולפ"ז דברי ב"ש שתופס הטעם מטעם חיוב וסובר כרשב"א תמוהין:
לג ולכאורה יש להביא ראי' דתוס' חולקים על רשב"א דאי' במס' יבמות דף מ"ז ע"א ת"ר ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו מכאן אמר ר' יהודא גר שנתגייר בב"ד ה"ז גר בינו לבין עצמו איכו גר מעשה בא לפני ר' יהודא ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל ר' יהודא יש לך עדים א"ל לאו יש לך בנים א"ל הן א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך, ומי אמר ר' יהודא אבנים לא מהימן והתני' יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גדושה ובן חלוצה וחכ"א אינו נאמן אמר ר' נחמן בן יצחק ה"ק לי' לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי רבינא אמר ה"ק לי' יש לך בנים הן יש לך בני בנים הן א"ל נאמן אתה לפסול את בניך ואי אתה נאמן לפסול בני בניך וכתבו תוס' בד"ה יש לך עדים וז"ל פי' שנתגיירת בינך לבין עצמך וא"ת אי הא דבעינן שלשה היינו דוקא לכתחילה אבל דיעבד חד נמי כשר אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא עכ"ל ולכאורה לק"מ קו' תוס' דהנה בהא דאינו נאמן לפסול הבנים לר' נחמן פירש"י וז"ל ואין עדות לכותי הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן יע"ש ועיין תוס' ד"ה במוחזק ובהר"אש ולא נתברר אופן חזקת כשרות שהי' להם אי ר"ל שהיו מוחזקים בכשרות שגייר א"ע כדין בפני ב"ד של שלשה או שהי' מוחזק לישראל גמור והוא אומר עכשיו שהוא גר ובחי' רשב"א כתב שהי' מוחזקין לישראלים יע"ש, וא"כ לשיטתו לק"מ כי יש לומר כוונת ר' יהודא במה שאמר יש לך עדים רצונו שהיית כותי וחזקה לישראל הי' בטעות כי עדים עדיפי מחזקה ממילא נאמן גם לפסול את הבנים שהם בחזקת כותים עד שיהי' ראי' שגייר א"ע בפני ב"ד כדין, כי אף דסובר ר"י אפי' במוחזק לכותי נאמן בחוץ לארץ לומר גר אני שאני הכא דאמר שגייר שלא בב"ד ובעכצ"ל דהוי דחיקא לתוס' לפרש כן כיון שלא נזכר בברייתא איך הי' החזקת כשרות ואם החזקת כשרות הי' שנתגייר כדין בב"ד של ג', ובע"כ מה שאמר ר' יהודא יש לך עדים היינו שנתגייר שלא בב"ד ושפיר הקשו ואולם אי נימא כרשב"א דאמרינן שווי' נפשי' ח"דא אפי' נגד עדים לק"מ קו' תוס' לפמ"ש בד"ה ואין, ובר"אש דעל עצמו נאמן משום שווי' נפשי' ח"דא ואף שכתבו כן לר' נחמן בן יצחק ממילא ה"ה לרבינא שנאמן ע"ע מטעם זה ולפ"ז אפי' יש עדים שהי' מגייר כדין בפני שלשה נאמן לגבי עצמו להכחיש את העדים שלא הי' מגייר כדין בפני ב"ד מטעם שווי' נפשי' ח"דא אבל נגד הבנים אף לרבינא דנאמן מתורת יכיר לפסול הבנים היינו אם אין עדים שהי' מגייר בב"ד אף שהי' להם חזקת כשרות מ"מ גלי תורה מטעם יכיר שיכול לארועי חזקת כשרות שלהם וכמו בבן גרושה ובן חלוצה אבל אם הי' עדים שגייר בב"ד אינו נאמן מתורת יכיר להכחיש לעדים שלא הי' מגייר בב"ד וראי' לזה ממ"ש בטור חושן משפט סימן רע"ה באם אמר על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור נאמן פי' רשב"ם לאו בעדים מיירי שאם יש עליו עדים שהוא בכור אין האב נאמן להכחישם אלא בקול בעלמא ורמב"ן פי' דאיפכא מסתברא דאם הי' מוחזק ע"ז אביו שהי' רגיל לומר בוכרא הוא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל אם יש עדים שנולד קידם אחיו נאמן שהוא מעיד על זה שהוא בכור והאחר אימר שאינו בנו יע"ש משמע להדי' אפי' לרמב"ן דוקא כשאומר על אחר שאינו בנו שבזה אין יכולין העדים להכחישו הוא דנאמן אבל אם מכחיש לעדים להדי' שאומר שגם זה בנו שנולד אח"כ א"נ להכחישם, וכן מבואר להמעיין בסמ"ע בסי' רע"ח וכן הובא במשנה למלך בפרק א' מהלכות נחלות דעת כמה תשובות מגדולי ספרדיים זלה"ה שכתבו כן, וא"כ ה"ה אם הי' עדים שגייר בפני ב"ד כדין או בפניהם שכשר בדיעבד, והוא מכחישם נאמן לפסול ע"ע דעל עצמו נאמן יותר מעדים מטעם שווי' נפשי' ח"דא ואינו נאמן על הבנים, וא"כ לרבינא לק"מ קו' תוס' דשפיר קאמר לי' יש לך עדים כי אם אין לך עדים נאמן לפסול אח בניך ג"כ בתורת יכיר אבל אי יש לך עדים אי אתה נאמן לפסול את בניך בתורת יכיר כי עדים אומרים שנתגייר כדין דהא בדיעבד מועיל אפילו בפני ב' אבל אתה אפילו אם יעידו עדים שגיירת בפני ב"ד נאמן אתה להכחישם שלא הי' בפני ב"ד ולא בפניהם מטעם שווי' נפשי' ח"דא אפי' נגד עדים ול"ק קו' תוס' רק לר' נחמן בר יצחק דסובר דאפי' אין לו עדים אין נאמן לפסול לבנים כי אם לעצמו לענין מאי שאל יש לך עדים כיון שלעולם נאמן לפסול א"ע ואינו נאמן לפסול בניו ואולם מסתימת דברי התוס' שכתבו קו' בסתם ולא דייקו בלשונם הקדוש כדרכם תמיד לדייק והוי להו לבאר שקו' הוא רק לר' נחמן ב"י משמע להדי' שקו' הוא גם לרבינא א"כ מוכח בע"כ ס"ל כה"המ ומוהרא"י הנ"ל דא"נ להכחיש העדים מיהו בלא"ה דבריהם צריכין ביאור שמחוסרים הבנה כי לכאורה יש סתירה בדברי ר' יהודא כי אמר גר שנתגייר בב"ד ה"ז גר משמע דוקא בפני שלשה שהם סתם ב"ד אבל אם מגייר בפני יחיד או בפני שנים לא הוי גר ואח"כ אמר בינו לבין עצמו אינו גר משמע אם אינו בינו לבין עצמו הוי גר ובע"כ צריך לומר שיש שלשה חילוקים בדבר אם גייר בפני ב"ד הוי גר גמור אפי' לכתחילה ואם גייר בפני שנים או בפני יחיד הוי גר בדיעבד ואם גייר בינו לבין עצמו לא הוי גר אפילו בדיעבד וא"כ ממילא ל"ק קו' תוס' כי באמת אמר לו ר' יהודא כן אם יש לך עדים אף דלכתחילה צריך שלשה מ"מ בדיעבד סגי בשנים או ביחיד (ועיין ש"ך יו"ד סימן רס"ח סע"ק יו"ד כיון שהי' מוחזק בכשרות אין צריך ראי' כי הוא נאמן ועדים היינו עדות המועיל אפי' ע"א כמ"ש הר"אש במס' ב"מ דף ב') וא"כ כשר אתה ובנים ואם אין לך עדים ונתגיירת בינך לבין עצמך נאמן אתה לפסול את עצמך ולא את בניך לר"נ ב"י כדאי' לי' ולרבינא כדאית לי ובעל כרחך נראה לפרש דבריהם מ"ש בסופו א"כ אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו שכוונתם כך לענין מאי שאל לו ר' יהודא יש לך עדים כיון שאמר כן להדי' נתגיירתי ביני לבין עצמי מודה להדי' שלא הי' בפני עדים וקו' תוס' הוא רק על לשון ולא על הדין, וא"כ לא מוכח דתוס' חולקים על הרשב"א ואולם דחיקא לי לפרש כן כי לשון תוס' אינו סובל כן כי קו' זו אינו סובב במה דכשר בדיעבד חד כי אפילו אם בדיעבד פסול מ"מ שאל למותר כיון שאמר להדי' נתגיירתי ביני לבין עצמי ובע"כ תוס' קאי על הדין כפי הכוונה פשוטי' ומוכח דחולקי' על רשב"א ומיהו קשה להבין קו' הנ"ל ובע"כ צריכין אנו לומר אף שסתמו דבריהם בע"כ קושיתם הוא רק לר' נחמן בר יצחק כיון דעיקר נ"מ הוא רק לפסול את עצמו, וכיון דלר' יהודא סגי במילה או בטבילה כדאי' בדף מ"ז ע"ב ולענין טבילה הוי לכתחילה כיון דנהרא קמן וליכא צערא כלל ליכא נ"מ כלל כי הבנים הם כשרים לעולם כי אפי' אם אין לו עדים אינו נאמן לפסול את הבנים ומכ"ש אם יש לו עדים שלא גייר בפני שלשה כיון שהי' בפניהם ונגד עצמו הוי לכתחילה כיון דאפשר בטבילה וליכא צערא צריך לכתחילה בפני שלשה אבל לרבינא לק"מ קו' תוס' דשפיר קאמר יש לך עדים יהי' הבנים כשרים דהוי נגדם כדיעבד דסגי אפי' ביחיד ואי אין לך עדים ונתגיירת בינך לבין עצמך לגמרי נאמן אתה לפסול את הבנים בתורת יכיר וכיון שבלא"ה בע"כ הקו' הוא רק לרנב"י לא מוכח דתוס' חולקים על רשב"א, מיהו לפ"ז גם לרנב"י לק"מ קו' תוס' כי לפמ"ש רשב"א שמוכח אפי' לר' יהודא צריך לכתחילה מילה וטבילה והא דסובר ר' יהודא בדף מ"ו ע"ב הרי שאמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך כי אפי' אם לא הי' לשם מצות מילה סגי בטבילה היינו כיון שעכ"פ הוא אמר שהי' נימול כדין וכהלכה נגד זה מהימן כיון דבדיעבד סגי בטבילה, אבל הכא לפי דבריו שאמר שגייר בינו לבין עצמו המילה וטבילה כיון דלגבי עצמו נאמן לגמרי והוי כבא עכשיו מתחילה לגייר ואם הי' ברור שנימל שלא כדין שהי' בינו לבין עצמו הי' צריך לכתחילה הטפת דם ברית וטבילה וא"כ לגבי הטפת דם ברית דהוי צערא הוי כדיעבד ושפיר קאמר ר' יהודא אם יש לך עדים שגיירת בפניהם והוי בדיעבד, ואי אתה צריך הטפת דם ברית רק טבילה דנגד טבילה הוי לכתחילה ואם גיירת בינך לבין עצמך לפי דבריך אין אתה גר אפי' בדיעבד וצריך אתה לכתחילה להטיף דם ברית ולטבול בפני ב"ד ולק"מ קו' תוס' שוב ראיתי בביאורי מוהרש"ל על הסמ"ג בלא תעשה קי"ז שהביא לשון תוס' באופן אחר וז"ל נתגיירתי ביני לבין עצמי כלומר ולא גר כשר אני אלא נתגיירתי עצמי (חסר משם א"ל יש לך עדים) פי' תוס' שנתגייר בינו לבין עצמו ותימא אי הא דבעינן שלשה היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אפי' בחד סגי וא"כ מאחר שיש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא כלומר מה שאלו ים לך עדים מאחר דקאמר בינו לבין עצמו בוודאי לא הי' שום אדם בעולם, ואי הא דבעינן שלשה אפילו בדיעבד, א"כ פשיטא דלא סגי בשני עדים ומה הי' שואל יש לך עדים הא לא סגי בב' וסתם עדים ב' עכ"ל ע"ש בדף ל"ג ע"א נראה שרצה לי ליישב קו' הנ"ל על פי' תוס' לכן פי' שהקו' הוא על הלשון לענין מה שאל יש לך עדים כיון שאמר להדי' שהי' בינו לבין עצמו וכן הי' במחשבה לפני והנאני שכוונתי לדעת הגדול בס"ד רק הי' דחיקא לי לפרש כן בכוונתם, ועתה שזכיתי לראות שכן הבין רבינו מוהרש"ל זלה"ה בודאי האמת אתו, וא"כ לא מוכח דתוס' חולקים על רשב"א: