אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ה › פרט יג

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ה · פרט יג

פרט יב

יבואר היכי דאמרינן שוי' נפשי' ח"דא אי החיוב חל על הב"ד לאפרושי מאיסורא או רק לצאת ידי שמים:

לא הרמב"ם ז"ל בפכ"ד מאישות הלכה ט' כתב וז"ל מי שראה אשתו שזנתה או שאמרה לו אחת מקרובתיו או מקרובתיה שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזינתה אשתו בין שהי' האומר איש בין שהי' האומר אשה הואיל וסמך דעתו לדבר זה שהוא אמת ה"ז חייב להוציא ואסור לו לבוא עליה ויתן כתובה ואם הודית ת לו שזינתה תצא בלא כתובה כו' אמרה לו אשתו שזינתה תחתי' ברצונה אין משגיחין לדבריה שמא עיניה נתנה באחר כו' ואם הי' מאמינה וסומך דעתו על דבריה ה"ז חייב להוציאה ואין ב"ד כופין את איש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלו עד שיבואו ב' עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם ברצונה ואח"כ כופין אותו להוציאה עכ"ל וכתב ה"המ שנתבאר ממ"ש בהרי"ף ז"ל בקדושין דף ס"ו ע"א על מה דאמר רבא שם דאמר לסמי' אי מיהמן לך כבי תרי זיל אפקאי פי' בהלכות שם וז"ל וה"מ בדיני אדם לבל בבא לצאת ידי שמים אי מיהמן לי' כבי תרי חייב לאפוקה ויהיב לה כתובה ע"ש א"כ סוברים להדי' דהיכי דשווי' על נפשי' חד"א מ"מ אין כופין אותו הב"ד לגרשה רק כשהעידו העדים והובא דבריהם להלכה בטוש"ע א"העז סימן קט"ו סעיף ו' ולכאורה הדבר תמוה לפי זה שנתבאר דעת הרבה פוסקים דשווי' נפשי' חד"א הוא מטעם הודאת בע"ד לחובתו כעדים אמאי אין כופין אותו כמו עדים כיון דהתורה נתנה לו נאמנות הגע בעצמך אם ראובן מודה לשמעון בב"ד שחייב לו ממון בהודאה גמורה כופין אותו לשלם לו ה"ה לענין איסורא ומסוגי' דקדושין ליכא ראי' די"ל הפי' זיל אפקא שמחויב אתה בדיני אדם להוציאה, ומהא דאי' ביבמות דף כ"ד ע"ב ב"ד בעדים הוא דאפקא לא מוכח דיש לומר דהודאתו הוי כעדים הגע בעצמך האומר פתח פתוח מצאתי דקיי"ל בכתובת דף ט' ע"א דנאמן לאוסרה עליו משמע מש"ס ופוסקים שב"ד כופין אותי לגרשה והא אי' ביבמות דב"ד בעדים הוא דאפקא בעכצ"ל כדאי' שם דפתח פתוח הוי כעדים והיינו דהודאתו הוי כעדים וא"כ ה"ה והש"ס לא ממעט דק אם לא הי' ידיעה ברורה. שוב ראיתי בשיטה מקובצת במס' כתובת שם בדף מ"ג ריש ע"ב בשם ריטב"א וז"ל הא דאמרינן נאמן לאוסרה עליו ולא קאמר נאמן לאוסרה על עצמו הא קמ"ל דכיון שטען כן בב"ד טענת בריא ב"ד אוסרין אותה עליו ואפקינן לי' מיני' ואין רשאי לקיימה והכי מוכח סוגי' דלקמן דפרכינן מר' אלעזר דאמר אין האשה נאסרת על בעלה כו' והיינו דההיא שנאסרת בב"ד דאילו לצאת ידי שמים בלא"ה נמי תצא דרוכל דבפ"ק דיבמות ובעוברת על דת משה ויהודית דמכלתין ואע"ג דאמרינן ביבמות ב"ד בעדים הוא דמפקא הא אמרינן דפ"פ כעדים דמי כל היכי דליכא אלא חדא ספיקא וזהו ברור עכ"ל. וכן לטעמא משום נדר ג"כ קשה שהחיוב מוטל על ב"ד להפרישו מאיסורא וקו' זו הי' אצלי מזמן כביר, ואח"כ יצא לאור העולם ספר בית מאיר וראיתי בסי' קט"ו כתב שגאון אחד בש"ות הרגיש בזה ואין אותו ספר תחת ידי וכפי הנראה אשתמיט להגאון המחבר זלה"ה שם דברי ריטב"א כי כתב בשם הגאון אמתי מו"ה יצחק זצ"ל אחיו של הגאון אמיתי בעל טורי זהב דאף בפתח פתוח אין ב"ד כופין וז"א כמ"ש ריטב"א ולאחר העיון ראיתי בחידושי ריטב"א במס' קידושין דף פ"א ע"א ד"ה אמר רבא שמשם יש ללמוד כמה חידושי דינים בענין הלז וז"ל וטעמא דמילתא משום דלעולם אין ב"ד מוציאין אשה מתחת בעלה עד דמודה בעל דאסורה לי' דהודאתו עדיפי מעדים אי נמי עד דאיכא עידי טומאה ממש כו' והא דאמרינן בשלהי נדרים כו' התם לאו דמפקי לי' בי דינא אלא דאילו בא לצאת ידי שמים ולבו נוקפו מפיק לה כדאי' בפרקא דלעיל אי מיהמן לך כבי תרי זיל אפקא שכל שלבו מאמין ע"פי עצמו או אפי' ע"פי עכ"ום שאסורה לו אשתו חייב להוציאה בבא לצאת ידי שמים ואם הודה בב"ד בכך מוציאין אותה ממנו ואפי' באומר פתח פתוח מצאתי נאמן כדאי' בפ"ק דכתובת כו' נמצאת אומר כי שלשה דינים בדבר דעל פי עצמו או על פי עד אחד שמאמין בו אסורה לו וחייב להוציאה בבא לצאת ידי שמים וב"ד מוציאין ממנו ג"כ על פיו כו' עכ"ל דוק היטב בדברי' הללו וצ"ע לדינא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה