אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ה › פרט יא

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ה · פרט יא

פרט י

יבואר אי אמרינן שוי' נפשי' ח"דא היכי דלא ידע האיסור ולא אסיק אדעתא:

כט בש"ות צ"צ סימן כ"ד הורה להלכה בנידון שאירע בבתולה שנתעברה ואמרה שמפלוני פנוי נתעברה והוא הכחישה, ולא רצה לישאנה ואח"כ הודה ורצה לישאנה, ודן הגאון ז"ל שאסור לו לישאנה עד שתלד ותמתין כד"ח כיון שלפ"ד הראשונים היא מעוברת חבירו שוי' נפשי' ח"דא כל זמן עיבור והנקה ודמי להא דאי' בכתובת דכ"ג ע"א וביו"ד סימן קפ"ה, ובש"ות שב יעקב חלק א"העז סימן ג' הרב הגאון השואל ז"ל כתב וז"ל וקשה לי אדברי צ"צ היאך שייך לומר שווי' נפשי' ח"דא כיון שבאותו פעם שאמר שלא בא עליה לא הי' משווי' נפשי' לא איסור ולא היתר ול"ד לאשה שאמרה מקודשת אני לאחרים שאמרה כן הואיל שקפצה עליה ב"א לקדשה אמרה כן כדי לאוסרה על אחרים, או שוחט שאמר בשר זה טריפה כדי לאוסרה על אחרים שלא לקנות ולכך גם לעצמו אסור כיון שכיון בדיבורו לאסור לאחדים שווי' גם אנפשי' ח"דא אבל כאן שלא כיון מתחילה משום מינקת מנלן שלא יוכל אח"כ לחזור מדיבורו יע"ש, שנראה שכן דעתו שפי' כוונה אחרת בדבריו ונראה שסובר בכה"ג יכול לחזור בלא אמתלא, והגאון בע"המ שם לא השיג על דבריו ועיין ש"ות ח"צ סימן מ"ד ובגוף הסברא קדמוהו הטו"ז בא"העז סימן קנ"ב והבאתי לעיל בפרט ד' על קו' הב"ח שם כיון דעיקר טעם פיסול לכהונה מחמת שווי' כו' וכאן ל"ש לומר כן כיון דלפי דבריה מותרת לכל העולם אלא דאם יקדשנה אחר זה לא עלתה על לבה לחשוב ול"ש שווי' כו' אלא אם יש איסור בשעת דיבורה מחמת דיבורה כגון ליבם דעל כל פנים אסורה באותו שעה ולא תהי' מותרת לעולם משא"כ בגרושה אני דבאותו שעה מותרת לכל לפי דבריה יע"ש ואולם הב"ח וב"ש תי' שם תי' אחרים ובקצה"ח סימן פ' ס"ק ב' השיג על דברי השב יעקב הנ"ל כיון דשווי' נפשי' חד"א הוא מטעם נאמנות והודאת בע"ד מה בכך דלא ידע מחיובו וכיו"ב השיג על כנ"הג שכתב כשטוען טענה שהוא סובר שפוטר א"ע אע"פי שהדין לחייב יכול לחזור ולטעון דלא הוי מחיוב לפטור כיון דאמרו סתם הודאת בע"ד כמאה עדים מה הפרש אם יודע מחיובו ובין אם א"י ובשלמא למוהריב"ל שהודאה הוא מטעם חיוב ומתנה כיון דא"י אם יתחייב לא הוי חיוב אבל לפוס' שהוא מטעם נאמנות שהתורה האמינהו לכל אדם בין בממון ובין באיסור מה בכך שלא ידע מחיוב או מאיסור וכן מוכח מהא דקיי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דלא ידע דיתחייב ואפ"ה מקבלין הודאתו דלא פרע יע"ש וכן הרגשתי בזה ג"כ בפרט ד'. ודבריו נכונים ואשתמיט מיני' דברי הטו"ז וכפי הנראה שס"ל שהוא מטעם נדר לכן בעינן שידע וכיון לאיסור וכ"נ דעת תוס' ביבמות דף קי"ח הגם שכתבתי לעיל לתמוה מ"מ אין לדחות דבריהם כי לכל קו' יש תירץ. אמנם לענ"ד דבריהם הנ"ל תמוהין מהא דאי' בכתובת דף ט"ז ע"ב בהנושא את אשה ולא מצא בתולים דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי במגו דאי בעי אומרת מ"ע אני דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה וכתב בהמ"מ ובמשנה למלך בפ"יח מא"ב ה"ט שמכאן הוכיח הרמב"ם דינו דאשת ישראל שאמרה נאנסתי אסורה לכל כהן אחר מיתת בעלה משום דשווי' נפשה ח"דא ובע"כ מדאמרינן מגו אסקא אדעתא בשעת אמירתה לאסור עצמה לכהן אחר מיתת בעלה אף דיש כמה ספיקות אולי תמית היא קודם כמ"ש תוס' בכתובת דף פ"ג ע"ב דמיתה בנשים שכיח ואולי תנשא לישראל ומ"מ אמרינן שמסקא אדעתא ומה"ט הוי מגו ושווי' נפשה ח"דא ומכ"ש בכידון הכ"נ בצ"צ ושב יעקב שי"ל שמסיק אדעתא לאוסרה עליו כיון שכבר היא מעוברת ורצו לכופו לישאנה ומן הסתם כיון לאוסרה ע"ע כמו התם דאמרינן שמן הסתם הי' כוונתה בשעת אמירת נאנסתי לאסור עצמה לכהן או דל"ב כוונה לאיסור וכ"כ יש לתמוה על הטו"ז במ"ש דלענין היתר בלא גט משני ל"ש לומר שוי' כו' דהא לפ"ד מותרת לכל העולם אלא שאם יקדמנה אחר יתפסו הקדושין לפי דבריה תאסר על אחרים זה לא עלתה על לבה לחשוב דא"כ גם התם באשת ישראל נימא כיון שנאנסה ולא רצתה לאסור עצמה על בעלה כי אין הסכסוך רק בממון כי אף שחפיצה במאתים לא מוכח שאסקא אדעתא וכיונה לאסור א"ע כי אולי הי' כוונתה כדי שלא יהי' קל בעיניו להוציאה אם יהי' לה כתובה מאתים, ואף אי נימא שמסקא אדעתא על מיתה וגירושין מ"מ כיון שאין כוונתה הי' אז לצאת ממנו ולא נתנה עיניה באחר אולי לא מסקא אדעתא למי תנשא אי לכהן אי לישראל אע"כ בכל גווני אמדינן שוי' נפשי' ח"דא לכן לענ"ד דבריהן תמוהין כי אין סמך בש"ס ואדרבא משמע להיפך ומ"מ לדינא צ"ע:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה