אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ה › פרט ג

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ה · פרט ג

פרט ב

יבואר שיטת הר"אש במס' יבמות דף מ"ז ע"א בטעמא דשוי' נפשי' חתיכה דאיסורא:

כבר נתבאר בפרט א' מה שנחלקו גדולי אחרונים זלה"ה בטעמא דהך מילתא, ובאמת לענ"ד דברי מוהר"י באסין ומשפטי צדק תמוהין דאיך אפשר לומר שהוא מטעם נדר הא לא הוציא בשפתיו בלשון נדר שאוסר על עצמו, רק שאומר שמצא פתח או שזינתה או שלא שחט הבהמה, אף שממילא נאסר עליו מ"מ בנדרים גלי תורה שצריך להוציא בשפתיו בלשון נדר, ואף דקיי"ל ידות נדרים הוא כנדרים, מ"מ בעינן שיהי' ידים מוכיחות קצת על הנדר כדאי' בטור ומחבר בי"ד סי' ר"ו סעי' א' האומר לחבירו מודרני אני ממך שאוכל לך כו' אסור, אבל אי אמר שאינו אוכל לך לבד בלא מודרני ממך לא הוי יד יע"ש, הרי אף שאמר שאינו אוכל ומוכח כוונתו מ"מ כיון שלא הוציא בלשון נדר לא מהני ומ"ש בס' שערי המלך בשם הרי"ק משום דהוי דרך קנס לא הבנתי כלל, הא גם בזה הוא מחלוקת הפוסקים כדאית' בסי' ר"ה סעי' ב' ולהר"אש לא מהני ואפי' לרשב"א דווקא כשאומר בדרך קנס אם אעשה כך ע"ש ואיזה קנס שייך הכא, ובאמת לפי דבריו לא הוי צריך לומר הטעם משום קנס, דהיכי שאומר שדבר זה אסר עליו הוי נדר כדאי' בטור ומחבר בסי' ר"ד סעי' א' ועיין בש"ך סימן ר"ה ס"ק ז' וס"ק ח' לכ"ע היכי שאמר ככר זה אסר עלי אוסר עליו דלשון איסור הוי נדר וכמשמעות הפסוק לאסור איסר על נפשו ולא בעינן מתפיס בדבר הנדור, אך באמת נראה לי דלא הוי נדר כיון שלא הוציא בלשון נדר ומחשבתו לא מהני וא"כ אף מטעם קנס לא מהני דאפי' לרשב"א צריך שיאמר כן בשפתיו ולכן לענ"ד טעם זה צ"ע:

ומעתה נבוא לבאר לטעם זה שיטת רבינו הגדול הר"אש זלה"ה גרסינן במס' יבמות דף מ"ז ע"א ת"ר ושפטתם צדק וגו' מכאן אמר ר' יהודה גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר ובינו לבין עצמו אינו גר, מעשה באחד שבא לפני ר' יהודה וא"ל נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל יש לך עדים א"ל לאו יש לך בנים א"ל הן, א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך, ואמר ר' נחמן בר יצחק הטעם דהכי קאמר לי' לדבריך כותי אתה, ואין עדות לכותי וכ' הר"אש ע"ז והכי הלכתא והא דקאמר שנאמן לפסול את עצמו לא לענין זה שאם בא על בת ישראל שפסלה דקיי"ל אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, ועוד האיך קאמר ר' יהודה נאמן ע"ע ואינו נאמן על בניו אלמא אית לי ר' יהודה דפלגינן דיבורא דמהמנינן לי' לגבי נפשא ולא מהמנינן לי' לגבי בניו ולעיל דף כ"ה קאמר ר"י הרגתיו לא תנשא אשתו אלמא דלא פלגינן דיבורא, ועוד מילתא דתמי' דאיהו פסול ובניו כשרים הלכך אין עדות כלום ואפי' לענין עצמו ואם בא על בת ישראל לא פסלה אלא לענין זה מהני עדותו לעצמו דשויא לנפשו חתיכה דאיסורה ואסור בבת ישראל, ולענין שור ישראל שנגח לשור של עכ"ום וכיוצא בזה מצינן במס' קידושין דף ס"ה הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובתיה והיא מותרת בקרוביו ואע"פ שהוא אסור בקרובתיה אם בא עליהן לא פסלן ולא מיתסר בהן אלא משום דשוינהו לנפשי' ח"דא עכ"ל, ולכאורה צריך עיון להבין דבריו כיון דשוי' נפשי' ח"דא הוא מטעם נאמנות שנאמן לגבי עצמו יותר מק' עדים אמאי אינו נאמן לפוסלה אם בא על בת ישראל, ואי משום דפלגינן דיבוריה דאינו נאמן רק לגבי עצמו וא"נ לפוסלה וכ"כ באומר קדשתיך כו' אם בא עליהן לא פסלן הא הר"אש כתב כן אפי' לר' יהודה דלית לי' פלגינן דיבוריה וגם א"א לומר שסובר שהוא מטעם נדר, ומלבד דלא נזכר רמז בלשונו, אף לא שייך האי טעמא לענין שור של ישראל שנגח שורו, אטו מסיק אדעתי' ע"ז שיגח שורו לשורו שיהיה אוסר הממון עליו, וכיון שבאמת הוא ישראל שאינו נאמן אמאי פטור מלשלם ותו המעיין בלשונו לא משמע כלל שהוא מטעם נדר שוב ראיתי בתוספת מס' יבמות דף כ"ה ע"ב ד"ה לימא שכתבו ג"כ דטעמא דר' יהודה כסברת הר"אש רק שהוסיפו קצת ביאור וז"ל ומיהו יש לומר דהתם לאו מטעם עדות נאמן, אלא הא דפסלינן היינו לאוסרו בבת ישראל דשוי' אנפשי' ח"דא או אם נגח שור ישראל את שורו פטור מטעם הודאת בע"ד עכ"ל וגם דבריהם סתומין, ולכאורה עלה בדעתי לומר בכוונתם, דהנה לעיל כלל א' פרט א' הבאתי בהא דקיי"ל בממון הודאת בע"ד לחובתו עדיף מעדים, דעת רש"י דאתיא מקרא כי הוא זה, ומשמע דנאמן על גוף המעשה שהודה ואף על למפרע, ודעת מוהר"י ב"ל בתשובה ובית שמואל בסימן ל"ח ס"ק ל"א נראה שאין נאמן על גוף המעשה, שכתב שם באם אמר הרי את מקודשת לי על מנת שיש לי ביד פלוני מנה לא מהני הודאת פלוני כי אע"פי דמהני הודאתו לחייב א"ע מכאן ולהבא מ"מ אין ידוע אם הי' לו אצלו בשעת הודאתו ע"ש, א"כ סובר דאינו נאמן על מעשה שהלואה הוא אמת רק שהוא מטעם חיוב מכאן ולהבא כיון דבידו, ונראה באיסורא היכי שמודה לחובתו לאסור דבר על עצמו הוא מעין הודאת בעל דין בממון, כי כמו התם הוא חוב והפסד לבע"ד ה"נ הוא חוב והפסד להמודה, והכל הוא משם אחד וא"כ לשיטת רש"י היכי דאוסר דבר על עצמו אמרינן שנאמן על גוף המעשה שהוא אמת כמו שאומר, אבל לשיטת מוהריב"ל וב"ש כמו היכי שהודה חייב מנה אף שאין עדים מכחישים אותו, כנידון הנ"ל, מ"מ כיון שאומר נגד חזקה דחזקה כל מה שיש תחת ידו הוא שלו אינו נאמן על גוף המעשה, ה"ה באיסורין היכי שרוצה לאסור ע"ע דבר המותר כיון שאומר נגד חזקת היתר אינו נאמן על גוף המעשה כגון אם אומר שנתגייר בינו לבין עצמו כיון שהי' בחזקת כשרות ואם אומר שקדשה, אומר נגד חזקת פנוי' וחזקת היתר רק על עצמו נאמן לאסור מטעם שבידו לאסור ע"ע בבת ישראל מכאן ולהבא וכן לענין שור כשנגח שור ישראל לשורו נאמן להפסיד כיון שבידו מכאן ולהבא להפסיד ממונו וכמו כן אם אמר קדשתיך אסור בקרובותי' מטע' שבידו לאסור ע"ע וא"כ כמו שכתב הב"ש בהודאת בע"ד בממון אף שיש לו מגו על להבא, מ"מ א"נ מהאי טעמא על גוף המעשה למפרע רק שחל החיוב מכאן ולהבא, ה"נ בהודאת בע"ד באיסורין אף מיש לו מגו דבידו לאסור ע"ע מכאן ולהבא, א"נ על גוף המעשה למפרע רק שחל האיסור עליו מכאן ולהבא, ולכן אם בא הגר על בת ישראל, או האומר קדשתיך על קרובי המקודשת לא פסלן כי א"נ על גוף המעשה:

ואולם אכתי צריכין אנו לבאר דברי הר"אש שיהי' מזוקקים, לפמ"ש בכלל א' פרט א' דסברת בית שמואל תלי' במחלוקת אמוראים במס' ב"ב דף קל"ד ע"ב אי פלגינן דיבורא בחד גופא כגון בעל שאמר גרשתי את אשתי דעיקר נאמנותו משום דבידו לגרשה ועל למפרע אינו בידו ועל ענין הנוגע למפרע אינו נאמן ועל ענין הנוגע להבא פליגי אי פלגינין דיבורא, וה"ה בהודאת בעל דין בממון כשהודה למפרע למ"ד פלגינן דיבורא מהני הודאתו על מכאן ולהבא, ולמ"ד לא פלגינן לא חל הודאתו אפי' על מכאן ולהבא יע"ש וא"כ ה"ה בשווי' נפשי' חתיכה דאיסור', כמו בנידון דר' יהודא שאומר שגייר בינו לבין עצמו או שקידש אשה, שאינו נאמן על גוף המעשה למפרע רק שנאמן על להבא לאסור ע"ע מטעם פלגינן דיבורא ולמ"ד דלא אמרי' פלגינן דיבורא א"נ אפי' על להבא, ואכתי קשה קושי' הנ"ל על הר"אש לר' יהודא לשיטתו דל"ל פלגינן דיבורא אמאי נאמן לאסור ע"ע:

ברם כד דייקינן יש ליישב דברי ר"אש, דהנה לעיל הקשיתי לשטת ב"ש אמאי למאן דסובר דלא אמרי' פלגינן דיבורא מהני הודאת בע"ד בממון וא"י לחזור מהודאתו כשהודה למפרע הא כיון שא"נ על למפרע לא יהי' נאמן אף על להבא יע"ש שלא מצאתי ישוב וכעת נתתי אל לבי ומצאתי ישוב לזה, ואומר דבהודאת בע"ד בממון מהני החיוב מכאן ולהבא, אפי' למ"ד בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן על מכאן ולהב' דלא פלגינן דיבורא, והטעם דוקא התם בגירושין דבעינן שמעשה גירושין יהי' אמת שע"י זה מותרת לעלמא ואם אינו נאמן שגירש למפרע והשתא לא גירש דאיהו לא טען כמ"ש רשב"ם שם ד"ה אלא, ממילא אי אפשר להתירה לעלמא, וגם לא לפטרה מזנות דלהבא משא"כ בממון באמת א"נ על גוף המעשה כלל, מ"מ כיון שהודה בדבר שאינו חב לאחרינא חל החיוב עליו מכאן ולהבא כי מתחייב א"ע עכשיו בהודאתו ולכן אף דלא פלגינן דיבורא כי א"נ על גוף המעשה אפי' על להבא מ"מ ממילא חל החיוב דהא נתפס מתוך דבריו חיוב על להבא, ולפ"ז מובנים דברי הר"אש דה"ה בהודאת בע"ד באיסורא אמרי' שווי' נפשי' ח"דא בהודאתו לחובתו מחל עליו האיסור מכאן ולהבא והיינו לגבי עצמו היכי דאינו חב לאחרינא נאמן כמו בממון וא"כ על גוף המעשה כיון דלא פלגינן דיבורא לר' יהודא, ולכן דק הר"אש וכתב הלכך אין עדותו כלום ואפי' לענין עצמו ר"ל שאין עדותו אמת בגוף המעשה, רק שנתפס מתוך דבריו הודאה שמודה ע"ע הודאה לחובתו לאסור בבת ישראל מכאן ולהבא וכמו כן לענין שורו, אבל לא מצי לפוסלה כי אינו נאמן על גוף המעשה, וגם לא מהני הודאה לחוב לאחרינא רק כמו שהודאה לחובתו מהני ה"ה הודאה לחובתו מהני באיסור, ואינו מטעם נדר, רק מטעם הודאה וחיוב שרוצה לאסור ע"ע אותו הדבר לא יוכל לחזור אח"כ בלי אמתלא ולכן אף דסובר ר"י דלא פלגינן דיבורא היינו בהרגתיו שצריך אתה לפלוג הדבור שיהי' נאמן שנהרג אבל לא שהוא הרג, סובר או דנאמן לגמרי או דא"נ וכיון שמשים עצמו רשע א"נ כלל משא"כ הכא באמת אינו נאמן כלל כי גוף המעשה שאומר הוא שקר, רק כיון שמוכח מתוך דבריו שרוצה לאסור ע"ע אותו הדבר מכאן ולהבא ומן הדין יכול אדם לאסור ע"ע מכאן ולהבא כמו שיכול להפסיד ממונו וכמו שאמרה תורה בממון ה"ה באיסורא לחובתו, ואין להקשות לפמ"ש הב"ש בסימן קנ"ב ס"ק א' דרמב"ם וטור סוברים כמ"ד פלגינן דיבורא אפי' בחד גופא ובעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע פ"ד וחוששין לדבריו אמאי קיי"ל כהר"אש כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן רס"ח ס"ק ק"ב שאם בא על בת ישראל לא פסלה כיון דפ"ד נאמן להבא על גוף המעשה, דז"א דעיקר הטעם בגרשתי את אשתי דנאמן למ"ד פלגינן דיבורא על להבא, אף על גוף המעשה, כיון דיש לו מגו לפוטרה בגט, ודוקא בגירושין יש לו מגו אפי' לגבי אשתו, משא"כ הכא נגד בת ישראל אין לו מגו שאין יכול לפוסלה וכמו כן באומר קדשתיך לענין קרובותיה אין לו מגו שאין יכול לפוסלה ועיקר מגו הוא נגד עצמו שיכול לאסור ע"ע בקונם שלא ליקח בת ישראל וגם הבחירה בידו לכן לגבי עצמו קם הודאתו ולא לגבי אחרים, וכמו כן ל"ק לשיטת רש"י דהודאת בע"ד אתי' מכי הוא זה ונאמן על גוף המעשה שהלוה, וה"ה באיסורין נאמן על גוף המעשה, וראוי שיהי' נאמן לפוסלה אם בא הגר על בת ישראל וכ"כ אם אמר קדשתיך ובא על קרובתיה, והו"ל לפוסקים להזכיר דעת רש"י בזה, ומשמעות כל הפוסקים משמע דליכא חולק על הר"אש בזה דז"א דגם לשיטת רש"י א"ש דבממון לא מהני הודאת בע"ד לחוב לאחרינא דנגד אחרים הוא רק עד אחד ה"ה באיסורין ל"מ הודאתו לחוב לאחרים דנגדם הוא רק ע"א (וכ"ש בגר שאינו נאמן לגבי בת ישראל כמו דאמרי' שא"נ לגבי בנים כי לדבריו כותי הוא ואין עדות לכותי) לכן א"נ לפוסלה אם בא עליהם ואף שנאמן לחוב לקרובים אם אומר קדשתיך שאסורין עליו שאין להם חוב כיון שהוא בעל בחירה וכמ"ש בטעם הדבר באריכות בחלק ב' ועיין בחידושי רשב"א בקידושין דף ס"ה ע"ב אבל א"י לפוסלם אם בא עליהם כי נגדם הוא רק עד אחד ואינו יודע הוי כמו הכחשה כדאי' ביו"ד סי' קכ"ו וקמו הקרובים בחזקת היתר:

אמנם אכתי קמה על סברא הנ"ל בכוונת הר"אש, דלא דמי להודאת בעל דין בממון כיון דחובתו הוא זכות לחבירו כשנתפס מתוך דבריו הודאה לחוב זכה חבירו בהודאתו ואין יכול לחזור, משא"כ בהודאה באיסורין כיון דאפי' מוכח מכוונתו שרוצה לאסור על עצמו איזה דבר כשאינו אומר בלשון נדר לא מהני א"כ מאי מהני הודאתו, כיון שאינו נאמן לשיטת בית שמואל על גוף המעשה רק מצד שחזינן שרוצה לאסור על עצמו אותו הדבר הא לא אמר בלשון האוסר, ועל זה הי' חוקת התורה שבעינן שיאמר בלשון המועיל לאיסור והוא הי' אומר בלשון הודאה ועל זה א"נ על גוף המעשה רק שמוכח מתוך דבריו שרצונו לאסור ע"ע אותו דבר מכאן ולהבא וע"ז בעינן לשון המועיל, ואכתי דברי הר"אש מחוסרין הבנה, ועיין תוס' שם ד"ה נאמן וד"ה ואין:

ח ולולי דברי הר"אש הי' נלע"ד, דהנה ראיתי מלתא דתמי' הרמב"ם כ' בפי"ד מאיסורי ביאה הלכה ח' וז"ל הי' נשוי לישראלית או לגיורית ויש ל בנים ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי נאמן לפסול את עצמו וא"נ לפסול את בניו וחוזר וטובל בב"ד עכ"ל וכ"כ בחידושי רשב"א בלשון זה, ועיין בה"המ שם, וגם הש"ע סימן רס"ח סעיף י"א כתב בלשון הלז, ומשמע שאין צריך להטיף דם ברית, וקשה לפמ"ש בש"ע סימן רס"ח סעי' ג' לרי"ף ורמב"ם אפי' בדיעבד שמל או טבל בפני שנים מעכב ואסור בישראלית וא"כ לפי דבריו שגייר בינו לבין עצמו, והיינו גם המילה יהי' צריך הטפת דם ברית ועיין בר"ן במס' קידושין דע"ח ע"ב וכמו כן קשה על הש"ע שלא כתב שצריך להטיף דם ברית, הא כתב שם בסעי' א' במל כשהוא עכו"ם צריך לחזור ולהטיף דם ברית ה"ה כשמל בינו לבין עצמו אף שמל לשם גירות כיון שלא מהני והי' צריך להטיף דם ברית, כי כן מורה לשונו בסעי' ג' שכתב לרי"ף ורמב"ם אפי' בדיעבד שמל או טבל בפני שנים מעכב, הן אמת שמה שהבין רבינו המחבר בכוונת הרמב"ם לא זכיתי להבין, כי מלשון רמב"ם בהלכה ו' שכתב צריך לטבול בפני ג' משמע שמילה אין צריך להיות בפני ג' ואף שכתב בהלכה י"ז ומל וטבל בפני ג' היינו לכתחילה אבל לא נזכר שמעכב בדיעבד, אך להבנת המחבר ברמב"ם קשה, ואולם לשון רי"ף ור"אש וטור הוא בסתם, דנאמן לפסול א"ע ושווי' נפשי' ח"דא ואסור בבת ישראל יש לפרש דבריהם שצריך הטפת דם ברית וטבילה, וגדולה מזו נראה אפי' לר' יהודא דסובר בדף מ"ו באומר מלתי ולא טבלתי אין צריך להטיף דם ברית היינו כיון שלפי דבריו הי' מל כדין, אבל הכא לפי דבריו מל שלא כדין, שהי' בינו לבין עצמו שלא בב"ד אפי' ר' יהודא מודה לכתחילה צריך מילה וטבילה כמ"ש בחי' רשב"א ובנ"ד לגבי עצמו הוי כלכתחילה, ומכ"ש לחכמים דקיי"ל כוותי' דצריך מילה וטבילה, וא"כ שיטת רמב"ם וש"ע תמוהין ועלה בדעתי לומר בכוונתם, דהנה בלא"ה קשה לשיטת ר' נחמן בר יצחק אמאי נאמן נגד עצמו מטעם שווי' נפשי' ח"דא ומשמע להדי' מלשון הר"אש שאין יכול אחר כך לחזור מדבריו בלי אמתלא כי כתב שאסור בבת ישראל ומדמה להאומר קדשתיך, דקיי"ל שאין יכול לחזור בלי אמתלא, וכן בכל מקום דשווי' נפשי' ח"דא א"י לחזור בלי אמתלא כדאי' בכתובות דף כ"ב ע"א וכן משמע מסתימת כל הפוסקים נימא גם לגבי עצמו לדבריך כותי אתה ואין נדר ואין עדות לכותי בין אי שווי' נפשי' ח"דא הוא מטעם נאמנות או מטעם נדר כמו שא"נ לפסול את בניו אף שבעלמא האב נאמן לפסול את בניו כיון שלדבריו הוא כותי ה"ה לגבי עצמו לכן לולי דברי הר"אש ז"ל ה"ה יש לומר לפמ"ש המרדכי שם וז"ל נאמן אתה לפסול ע"ע וא"ת הא אדם קרוב אצל עצמו ויש לומר דהכא לא בעי לפסול א"ע אלא אדרבה הוא רוצה להתכשר ולהתגייר היטב יע"ש, ויש לומר הכוונה כיון שרוצה להתכשר ולגייר היטב הרשות בידו, כי מי ימחה בידו אם רוצה להיות חסיד לעשות לפנים משורת הדין, וא"כ יש לומר דבר חדש דהנה אית' במס' קדושין דף פ"א דאין מלקין על היחוד דאשת איש שלא להוציא לעז על בנים, והרמב"ם כ' בפרק י"ב מאיסורי ביאה לכן אין טובלין בשבת משום דהוי דין ולא כתב הטעם משום דהוי כתיקון כתב בכסף משנה שסובר כיון שאדם נראה כמיקר אע"פ שתלמידי חכמים עומדין שם ומודיעין המצות מ"מ הוי כמיקר ולית לי' סברת תוס' בדף מ"ו ע"ב ד"ה תיקוני וא"כ יש לומר רמב"ם וש"ע סוברים שאסור להטיף דם ברית שנית כיון דלדבריו הוא כותי אינו יכול לשווי' נפשי' ח"דא רק להעדפה בעלמא יטביל בפני ג' כי בזה לא יוציאו הלעז על הבנים כיון שנראה כמיקר ואפשר שאין ב"ד מודיעין לו המצות כי אינו מעכב לכן דקו רמב"ם וש"ע וכתבו חוזר וטובל בב"ד ולא כתבו שיקבל מצות כי בטבילה לא יהי' ניכר לכל שהוא משום חשש נכרי, אבל אם יקבל מצות וכמו כן אם יטיף דם ברית בפני ג' יהי' קלא למילת' ויוציאו לעז על בנים שהם בני נכרים ומצינו שחשו על זה כנ"ל וכיון דמדינא לא מצי לאסור ע"ע כיון שלפי דבריו הוא כותי ואין עדות לכותי רק להעדפה בעלמא כיון שרוצה להכשיר מעשיו לא הותרה לו רק טבילה לבד שלא יהי' ניכר שעושה בשביל חשש גירות שנראה כמיקר, אבל אסור להטיף דם ברית כי אם יטיף בפני ג' יהי' קלא כדאי' בש"ס כל מלתא שנעשה באפי תלתא אית לי' קלא ויוציאו לעז על הבנים וא"ש והר"אש י"ל דסובר דוקא התם באשת איש שיוציאו לעז על בני' שהם ממזרין חששו ללעז, אבל הכא לדידן דקיי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר רק הוא פגום לכהונה כדאי' בא"העז סי' ד' סעיף ח"י לא חיישי' ללעז בזה ורמב"ם גם בכה"ג חש ללעז וא"ש אך לא מצאתי סעד מקמאי זלה"ה (וגם לפמ"ש תוס' ד"ה נאמן דר' יהודא סובר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר הו"ל לר"אש לבאר לר' יהודא אין צריך להטיף דם ברית מחדש אפי' לגבי עצמו רק טבילה, מיהו יש לדחות זאת כמובן) ויהי' איך שיהי' מ"מ דברי הר"אש תמוהין:

ט ולאחר העיון מצאתי פרוש נכון בדברי הר"אש, דהנה אי עכ"ום בר עדות כשיש הוכחה שאומר אמת נחלקו קמאי זלה"ה בגיטין דף י' ע"ב במתני' כל שטרות העולין בערכאות של עכ"ום כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וכתב בהגהות אשר"י וז"ל וא"ת משה ואהרן מאי טעמא לא מהימני דהא וודאי לא מרעי נפשייהו ויש לומר דנכרים עע"ז אינם פסולים מן התורה אלא מטעם כו' והני דידעי דלא מרעי נפשייהו מהימנא, מספר החכמה מורי רבינו יקיר הי' אומר דנכרים המוחזקים שאינם שקרנים כשרים לעדות כדאמר הכא אבל משה ואהרן פסולים מן התורה מטעם קורבא, ולא נהירא לי להכשיר נכרים לעדות כיון שאינו בכלל אחיך ולא עדיף מעבד והכא נראה שתקנת חכמים היא שתקנו בשטרות העולים בעש"כ שיהי' כשרין לפי שנכרים מקפידין מל השטרות שבערכותיהם אם נפסלין יע"ש וכ"כ תוס' בדף ט' ע"ב ד"ה אע"פי שהוא רק תקנתא דרבנן בשטרות העומדים לראי' שיהי' כשר אבל מן התורה אפי' כשיש הוכחה שאומר אמת אינו נאמן להעיד שאינו בר עדות לפי שאינו אחיו יע"ש וכן הוא דעת רוב הפוסקים וכן יש להוכיח מסוגי' לפי דעת הר"אש וסיעתו שמשמע שהבינו בכוונת ר' יהודא שנאמן לפסול א"ע וצריך הטפת דם ברית וטבילה מחדש וכיון דהטפת דם הוא צער גדול ואטו בשופטני עסקינן שיצער א"ע על מגן מזה גופא איכ' הוכחה שאומר אמת ואינו משקר מ"מ א"נ נגד הבנים משום דאין עדות לכותי ובע"כ נגד הבנים גלי תורה דאינו נאמן לפסול הבנים רק מתורת עדות ואין עדות לכותי אף שאומר אמת מ"מ לא קם עכ"ום להעיד, וכשיטת רוב הפוסקים הנ"ל וזהו פשוט ומבואר דבממון בעינן כללי עדות ואף שיש הוכחה שאומר אמת מ"מ ל"מ כמ"ש בכלל ע"א בממון דע"א לא קם בממון אפי' אם הוא כמשה ואהרן, שבודאי אומרים אמת שחוקת התורה הי' דבעינן שני עדים וכן פסלה תורה קרובים כמשה ואהרן הרי דלא אזלינן בתר ידיעת האמת רק דבעינן כללי העדות שאמרה תורה, וכמו כן דבר שבערוה דילפינן מממון בגזירה שוה דדבר דבר לא מהני ידיעת האמת, רק בעינן כללי עדות ולפסול לבוא בקהל פסולי הגוף הוי דבר שבערוה, לא מבעי' לר' יהודא לפמ"ש תוס' ד"ה נאמן דסובר דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר כשנכרי ועבד בא על בת ישראל בודאי הוי דבר שבערוה ועיין במרדכי בפ' מצות חליצה סימן נ"ח אפי' יבמה לשוק הוי דבר שבערוה, רק אפי' לדידן דקיי"ל בסי' ד' סעיף ח"י בש"ע אב"העז דנכרי ועבד הבא על בת ישראל בין פנויה בין אשת איש הולד כשר ופגום לכהונה, מ"מ הוי דבר שבערוה כמ"ש תוס' רי"ד במס' קידושין דף ס"ו כשמעיד על אשה שנשבית או שהיא גדושה וחלוצה לפוסלה מן הכהונה כדבר שבערוה הוא כדמוכח שמעתין יע"ש הרי היכי שרוצה לפסול מן הכהונה הוי דבר שבערוה:

ולפ"ז אתי שפי' דקו' הש"ס הי' על ר' יהודא, ומי אמר ר' יהודא אבנים לא מהימן והתני' יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר' יהודא נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני ב"ג ובן חלוצה, וע"ז שפיר קאמר רנב"י ה"ק לי' לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי ודק בלשונו הצח ולא אמר אין נאמנות לכותי כמו שאמר לעיל מיני' לשון נאמן, רק הכוונה כך דהא דנאמן האב לומר על בנו שהוא בן גרושה אף דאין ע"א נאמן לומר על המוחזק שהוא כהן שהוא בן גרושה כמ"ש הפוסקים הובא בב"ש סימן ד' ס"ק י"ג וגם בע"כ גלי תורה שיהי' לאב דין שני עדים, כל זמן שאין עדים גמורים מכחישים אותו אף דבעלמא אב פסול לעדות מ"מ הכא יש לו תורת ב' עדים אף שבא לפוסלו מכהונה שהוא כדבר שבערוה שבעינן כללי עדות גלי תורה שקם וכ"ז התם, אבל הכא שאומר שהוא נכרי אין נאמן לפסול הבנים כיון דלפי דבריו הוא נכרי א"נ לפסול הבנים דהוי דבר שבערוה, ואין עדות לכותי אף שנאמן שאומר אמת כיון דיש הוכחה לפנינו מ"מ נכרי פסול לעדות מצד גז"הכ שאינו אחיו במצות ופסולי הגוף והוי כדבר שבערוה ילפינן מג"ש דדבר דבר דבעינן כללי עדות ולפ"ז ממילא מיושב קושי' הנ"ל לכן לגבי עצמו נאמן לפסול ע"ע משום שווי' נפשי' חתיכא דאיסורא משום נאמנות שאדם נאמן על עצמו ולא אמרינן לדבריו כותי הוא ואין עדות לכותי כי נגד עצמו אין צריך כללי עדות שיהי' שני עדים כשרים, כי בממון לחובתו נאמן ע"ע כעדים, וכן באיסורא נאמן לחובתו כעדים, אף שהיכי שצריך כללי עדות קרוב פסול לעדות היינו נגד אחרים לא מהני ידיעת אמת ובעינן מגז"הכ כללי עדות אבל ענין הנוגע רק לעצמו לא צריך כללי עדות שיהי' לו שם עד רק בהוכחה ברורה שאומר אמת סגי לכן קרוב כשר והכא יש הוכחה שאומר אמת כיון שרוצה להתכשר ולגייר היטב ולהטיף דם ברית שהוא צערא דגופא בודאי אומר אמת ובכה"ג אף לדבריו שהוא כותי נאמן לגבי עצמו שאסור בבת ישראל ואין יכול לחזור מהודאתו בלי אמתלא מעלי' כמו בכל מקום דאמרי' שווי' נפשי' ח"דא שקם האיסור הבא מדיבורו, ולכן דייק רנב"י ואמר אין עדות לכותי ולא קאמר אין נאמנות לכותי כי באמת נאמן כיון שנאמן לגבי עצמו כמ"ש תוס' ור"אש רק שאין לו שם עד נגד הבנים שגלי התורה לפסול לבנים שהוא כדבר שבערוה בעי שיהי' שני עדים ואף שבישראל כשר גלי תורה שאב נאמן אף שהוא רק ע"א וקרוב, מ"מ היכי דגלי גלי היכי דלא גלי נשאר גז"הכ דבעי כללי עדות כשרוצה לפסול כמו בכל פסולי הגוף דבעי כל כללי עדות דילפינן דבר דבר מממון, ולפ"ז מובן היטב כונת הר"אש דשפיר יש לומר דסובר הודאת בע"ד בממון לחובתו נאמן אפי' על גוף המעשה ולמפרע שאומר אמת כמ"ש רש"י ורשב"א במס' קידושין דאתי' מכי הוא זה כיון דאינו חב לאחרינא רק לעצמו שאין צריך עדות כי נגד עצמו לא בעינן כללי עדות רק הוכחה שאומר אמת וידיעת האמת סגי והכא הוי ידיעת האמת כיון שמעיד לחובתו אין לך הוכחה אלימא יותר מזה, ולכן מהאי טעמא נאמן אפי' נגד עדים המכחישים אותו כי לפמ"ש רמב"ם בפרק ו' מהל' יסודי התורה הלכה ז' וז"ל אע"פי שנצטוונו לחתוך את הדין ע"פי שנים כשרים אע"פי שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלנו מעמידין אותן על כשרותן ע"ש ועיין בפרק ח', א"כ עיקר נאמנות העדים מכח חזקות כשרות והוכחה עדיף אפי' מרובא כמו שהוכחתי בכללי רובא וחזקות, ומכ"ש דעדיף מחזקה, וכמו כן נאמן באיסורא לחובתו לשווי' נפשי' חתיכה דאיסור' ונאמן על גוף המעשה כיון שלגבי עצמו אין צריך כללי עדות רק הוכחה וידיעה ברורה שאומר אמת סגי, אבל אם בא על בת ישראל לא פסלה שנגדה צריך עדות ובעינן כללי עדות וע"ז ל"מ עדותו כי אין לו שם עד מטעם שלדבריו הוא כותי וגם הוא ע"א ואין דבר שבערוה פחות משנים, וז"ש הר"אש הלכך אין עדותו כלום ואפי' לענין עצמו ואם בא על בת ישראל לא פסלה אלא לענין זה מהני עדותו לעצמו דשווי' נפשי' ח"דא יע"ש י"ל נגדה אף שהוא לענין עצמו מ"מ בעינן כללי עדות אבל מה שנוגע רק לעצמו מהכי מטעם שווי' נפשי' ח"דא דהוא מטעם הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וסגי בידיעת האמת, וא"כ אף ר' יהודא דסובר בהרגתיו לא תנשא אשתו דלא פלגינן דיבורא מודה הכא והטעם מובן דהתם צריך למפלג הדיבור שיהי' נאמן שנהרג אבל לא הרגו, וכמו בפלוני רבעני לרצונו, ועיין תוס' סנהדרין דף ט' ע"ב ד"ה ואין, סובר או דנאמן לגמרי או דאינו נאמן כלל וכיון שמשים עצמו רשע אינו נאמן כלל משא"כ הכא אנו אומרין שנאמן בכל העדות, כי לענין שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא להתכשר ולגייר היטב יכול לעשות א"ע אפי' רשע, ואף שנאמן לגבי עצמו מ"מ לא מהני עדותו לפסול את בניו ולפסול את בת ישראל אם בא עלי' כיון שנגדם דהוא חוב להם בעי כללי עדות דתורה אמרה היכי שמעיד לגבי אחרים ע"פי שנים עדים יקום דבר ובעינן כללי עדות דוקא ולא מהני ידיעת אמת דבכל מקום דבעי כללי עדות ל"מ ידיעת אמת כמו שפסלה תורה קרובים כמשה ואהרן ועד כשר כמשה, ובזה מובן היטב כונת תוס' ביבמות דף כ"ה ע"ב ד"ה לימא שכוונתם ג"כ לדעת הר"אש הנ"ל הגם שכתבתי בפרט הקדום שתוס' בדף קי"ח סוברים דשווי' נפשי' ח"דא הוא מטעם נדר ל"ק כי ידוע שהרבה בעלי תוס' הי' ולענ"ד דברינו נכונים וקרובים, לאמת, העולה דתוס' ביבמות דף כ"ה והר"אש דף מ"ז סוברים דשווי' נפשי' ח"דא הוא מטעם הודאת בע"ד, כשיטת רשב"א וסיעתו:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה