אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ד › פרט ו

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ד · פרט ו

פרט ה

יבואר ביאור דברי רבינא במה דמדמה להכותב נכסים כו' וישוב קושי' תוס' בד"ה כי:

טו תוס' בד"ה כי כתבו לבאר מה דאיבעי' לן במס' ב"מ דף ו' ע"א תקפה אחד בפנינו ושתק ולבסוף צווח מבעי' בין לרשב"ג ובין לרבנן עיי"ש:

ולולי דבריהם יש לישב הסוגי' באופן אחר דלכאורה יש להבין מ"ט דת"ק דאמרינן מדשתק קנהו ניהו דלא ס"ל דהוי ברור שמוכיח סופו ע"ת כי דעות האדם משתנות כמש"ל בפרט ה' בשם הרמב"ן ור"ן עכ"פ מידי ספיקא לח נפקא דלמא הי' דעתו כן וסמך על אמתלא דכי לא אתי לידי מאי אצווח מדוע נקיל באיסור תורה שיאכלו בתרומה דמשמע אפי' תרומה דאורייתא הא העבד הי' בחזקת איסור לתרומה איך נוכל להוציא מחזקה בספק ודוחק לומר דסובר תרומה בזמן הזה דרבנן דכל כי האי הו"ל להש"ס לפרושי ועיין בתשובת מוהרי"ק שורש קנ"ה שכתב להדי' דאפי' תרומה דאוריי' אוכלין וכמו דמורה סתימת לשון הש"ס:

ונראה לענ"ד הכוונה דהנה אנן קיי"ל במתנה זכין לאדם שלא בפניו והטעם דאנן סהדי דסתם אדם חפץ במתנה כיון דזכות הוא לו וכדאי' במס' ב"ב דף קנ"ו ע"ב דזכין לגדול ומ"ש בסמ"ע סימן קצ"ה ס"ק י"א דבריו תמוהין כמ"ש בס' קצות החושן שם ס"ק ג' דדוקא היכי דמוחה בפירוש אין מזכין לו בע"כ אבל מן הסתם הוי מתנה זכות אף דשונא מתנות יחי' וא"כ בזה מובן פלוגתי' דחכמים ורשב"ג דהכא בשעה שזיכה לו ע"י אחר ושתק הי' לנו הוכחה שהוא בחזקת סתם אדם שניחא להו במתנה ולכן שותק ומהאי טעמא ס"ל לחכמים דלא מהני הוכחה שיש לנו בסופו לומר שמוכח בתחילתו כי הוכחה דמעיקרא עדיף מחמת ששתק מסתמא הוא בכלל רובא דעלמא שחפיצים במתנה ולא חשו לשונא כו' ואף שכ' רשב"ם במס' ב"ב דף קל"ח שיש קצת חוב שאינו רוצה לזון את עבדו וכמ"ש מוהרי"ק שורש קנ"ה מ"מ מוכח בכמה דוכתי בש"ס דזכין לאדם היכי שזכות מרובה מחוב ועיין תוס' כתובות דף י"א ע"א ד"ה מטבילין והיינו כיון שזכות הוא יותר מהחוב מן הסתם ניחא לי' בזכות המרובה ורשב"ג סובר דהוכחה דהוכיח סופו ע"ת עדיף מהוכחה שיש לנו מתחילתו במה ששותק והיינו דמדמה רבינא כי סובר הוכחה דהוכיח סופו ע"ת שיש לנו בשחט ואח"כ חישב נגד חזקה שיש לשוחט חזקת כשרות מחמת רובא דרוב בני ישראל כשרים דומה לנידון דרשב"ג כמו דסובר דהוכחה דהוכיח סופו וכו' דוחה הוכחה שהי' לנו בתחילתו כמו כן דוחה הוכחה דהוכיח סופו כו' לחזקת כשרות דהא כמו שהי' לנו בהאי גברא חזקה חזקת כשרות וראוי לומר עכשיו לאחר שחיטה איתרע והוכחה שמוכח מסופו שהי' בתחילתו ג"כ רשע כמו כן יש שם בכותב מתנה הוכחה מתחילתו שמן הסתם הי' מקבל ברצון הטוב ועכשיו נשתנה דעתו ומ"ה סובר רשב"ג דאמרינן הוכיח סופו ע"ת לגרוע חזקת קמייתא שהי' לנו בשוחט שהוא בכלל רוב כשרים וזה פשוט:

וכבר בארנו בכלל הקדום בשם הר"ן המובא בס' שיטה מקובצת במס' ב"מ שם דאבעי' הוא אי אנן סהדי מאי דתפיס כל אחד דידי' הוא וכל אחד מוחזק בפלגא או דגם מעיקרא הי' הטלית בספק ולא הי' אנן סהדי יע"ש וא"כ י"ל בסגנון זה האבעי' הוא בין לרבנן ובין לרשב"ג לרבנן האיבעי' אף דסוברים כאן דלא אמרינן הוכיח כו' משום דהי' לנו הוכחה אלימא מעיקרא שמן הסתם הוא בכלל רוב בני אדם שניחא להו במתנה וסותר הוכחה זו להוכחה דהוכיח סופו ע"ת אבל בתקפה אחד בפנינו י"ל דמודו בצווח לבסוף דאמרינן הוכיח סופו ע"ת שלא הודה לו וסמך על האמתלא דחזי לי' רבנן כי ליכא הוכחה שהודה שמן הסתם חפץ בטלית ולא הודה, ואף די"ל אולי מחמת חומר השבועה הודה מ"מ ליכא הוכחה שהודה כי אולי האמת אתו או שתרוייהו בהדדי אגבוהו כדאי' שם וסמך על אמתלא דחזי לי' רבנן וליכא הוכחה ברורה נגד הוכחה דבסופו וי"ל דבעי נמי לרשב"ג מי נימא דוקא התם בהכותב כו' ס"ל דהוכיח סופו כו' דכיון דאינו מתנגד לחזקת ממון כי אדרבא ההוכחה מסייע להיורשים שהם מוחזקים בנכסים לכן עדיף נגד הוכחה דמעיקרא אבל לא מהני הוכחה נגד חזקת ממון להוציא מן המוחזק עכשיו וכמו דס"ל לרבנן דר' אחא במס' ב"ב דף צ"ב ע"א דלא מהני הוכחה להוציא ממון וה"ה לא אמרינן אנן סהדי מאי דתפיס כל אחד הי' שלו, וא"כ לא הי' לזה שצווח עכשיו חזקת מרא קמא בפלגא דטלית ול"מ הוכחה דהוכיח סופו כו' להוציא מן התופס ולכן אמרינן שאודויי אודי לי' או דלמא דאמרינן אנן סהדי מאי דתפיס כל אח' דידי' הוא כו' וממילא אמרינן הוכיח סופו ע"ת ולא אודי' לי' והאי דשתק סבר הא קא חזי לי' רבנן כיון דהוכחה הוא לסייע למוחזק שהי' לו חזמ"ק בפלגא שהי' מוחזק מעיקרא כי אין להתופס רק מעלת התפיסה והוכחה וחזקת מרא קמא עדיף מתופס כמ"ש בכלל תפיסה ובכללי חזקות ובכמה דוכתי בחיבורו וא"ש ואין לומר אכתי מנלן לרבינא דרשב"ג סובר דהוכחה דהוכיח כו' עדיף מהוכחה שהי' לנו מתחילה דלמא סובר דשקולין הם וסליק הוכחה נגד הוכחה והוי ספק אי הי' דעתו מתחילה למה שאמר עכשיו או שחזר ובכל ספק נשאר הדבר בחזקתו וכיון שהיורשים הם מוחזקים בנכסים כמו דמשמע להדי' שלא הי' רק מסירת השטר והנכסים והעבדים עדיין תחת רשותם אין מוציאין אותם מחזקתם וכ"כ לענין תרומה נשאר בחזקתו שהי' אסור לאכול בתרומה וא"כ כשאנו דנין לענין ממון איכא נגד הוכחה דמעיקרא הוכחה דהוכיח סופו וחזקת ממון והוי חדא במקום תרתי דלאו כלום הוא ולענין איסור תרומה הוי ג"כ הוכחה דמעיקרא נגד הוכחה דסופו וחזקת איסור לאכילת תרומה חדא במקום תרתי משא"כ הכא בשחט ואח"כ חישב כתבתי לעיל בפרט א' דהוי תרתי לגבי תרתי דנגד הרי איתרע לפניך והבהמה בחזקת איסור איכא חזקת קמייתא ששוחט הי' כשר וגם רובא דרוב בני ישראל כשרים שהוא חזקה דאתי' מכח רובא דז"א דשפיר מדמי הש"ס זה לזה דלפי מ"ש שם להקשות אמאי לא אמרו היתר הא בכל מקום חזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא וכתבתי שם לתרץ דהכא עדיף החזקה דהשתא כיון דאי אפשר להגביל לחזקה קמייתא זמן והי' בטעות ויצא מן הכלל שיש לנו בכל מקום ואולם איכא הוכחה בתחילה המסייע שלא הי' לו אותו מחשבה בעת ששחט כיון שלא הוציא בשפתיו ומהאי טעמא סוברים חכמים דרשב"ג שבהמה מותרת ורשב"ג סובר כיון שיש אמתלא על שתיקתו כמ"ש שם היי אמתלא וממילא אזלינן בתר חזקה דהשתא כמ"ש שם באריכות וא"כ שפיר קאמר רבינא כמו התם ע"י אמתלא אמרינן שהוכחה דהשתא דהיינו הוכיח סופו כו' עדיף מהוכחה דמעיקרא כיון שיש לנו אמתלא להוכחה דמעיקרא ה"ה עדיף הוכחה דסופו דהיינו חזקה דהשתא כיון שיש לנו אמתלא להוכחה דמעיקרא וא"ש:

ונכון בפשיטות:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה