שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל ד · פרט ה
יבואר ביאור הסוגי' ואי דינא דהוכיח סופו ע"ת מישך שייך בכלל אי יש ברירה אי אין ברירה בדאורייתא:
יד יש לחקור בהא דשקיל וטרי הש"ס בשוחט ואח"כ חישב שלא אמרו איסור והיתר מאיזה טעם קשה דהוי מצי לומר טעם אחר דהמעיין במס' גיטין דף כ"ה ע"ב יראה היכי שאנו רואין באדם שאמר איזה דבר ורוצה בכך ויש לנו ספק אם הי' רצונו לזה מתחילתו שייך למחלוקת אי אמרינן יש ברירה הוברר הדבר למפרע שאותו דעת שיש לו עכשיו הי' לו מתחילתו ואי אמרינן אין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שאותו רצון שיש לו עכשיו הי' לו מתחילתו דאי' שם בהא דתני' בברייתא הריני בועלך ע"מ שירצה אבא אמר ר"ש בן יהודא משום ר"ש רצה האב מקודשת לא רצה האב אינו מקודשת פי' רש"י בד"ה לא רצה דלא בעל אלא על תנאי ולא נתקיים וכי רצה מיהו מקודשת ואע"ג דמשעת בעילה ספק רוצה ספק אינו רוצה אמרינן הוברר דמשעת בעילה הוי קידושין ע"ש ועיין בתוס' ד"ה ולכן ובהר"ן כתב בשם הרמב"ן שהוא דבר המסור ללב וכל כה"ג למאן דאמר אין ברירה אפי' במתנה על דבר אחד לא מהני דלא אמרינין הוברר הדבר שרצה משעה ראשונה וכי קיי"ל כסתם מתני' דתנן הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא אליבא דר' יוסף הוא דקיי"ל הכי דאמר התם במס' קידושין דף ס"ג דע"מ שלא ימחה הוא ובספר פני יהושע ביאר הדבר ביותר בכוונת הרמב"ן שר"ל כיון שענין הרצון באדם עשוי' להשתנות בכל שעה וא"כ אפשר שבשעת קידושין לא הי' מתרצה אע"כ דאמרינן הוברר הדבר דמעיקרא נמי הי' רוצה למ"ד יש ברירה וא"כ ה"ה דאנו מסופקים אם אותו רצון שיש לו עכשיו שחשב לזרוק לע"ז הי' לו ג"כ מקודם לכן בשעת שחיטה תלי' בברירה למ"ד יש ברירה הוברר הדבר למפרע שאותו מחשבה הי' לו גם בשעת שחיטה, למ"ד אין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע אולי נשתנה דעתו ולפי מאי דאיתא במס' בכורות דף מ"ח ע"א דתנאים מספקים אי יש ברירה אי אין ברירה הו"ל להש"ס לומר לכן לא אמרו איסור והיתר דמספקא להו כמו שאר תנאים ומצד ספק אסרו כדין ספיקא דאורייתא (ודוחק לומר דוקא היכי שענין ברירה נוגע למעשה כמו התם שהקידושין יהי' חלין וכיו"ב הוא רוב ברירות מלבד דהוא דוחק אף גם הכא אנו דנין אם מעשה השחיטה נעשה בהכשר או לא):
אמנם במס' קידושין דף ס"ג ע"א איתא במתני' ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת ואם לאו אינו מקודשת וכן פסקו כל הפוסקים והקשה בספר פ"י במאי דמשמע להדי' מדבריהם אם רצה האב מקודשת למפרע דקיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי הא לפי מאי דאי' בגיטן הנ"ל תלי' במחלוקת אי יש ברירה וכיון דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה כדאי' בפ' משילין הוי מתני' דלא כהילכתא ואי אפשר לומר דהוי קידושי ודאי רק קידושי ספק לחומרא דשמא אין ברירה ובהאי שעתא דקידושין אפשר שלא הי' האב מתרצה ולכאורה י"ל דהא דאי' בפרק כל הגט דע"מ שירצה אבא תלי' בברירה היינו דוקא אליבא דר"ש דברייתא דמוקי בכתובת דף ע"ג דר"ש ורבנן דפליגי בע"מ שירצה לרבנן היינו ע"מ שישתוק ולר"ש היינו ע"מ שיאמר הן ודוקא בתנאי שיאמר הן שייך בטעמא דברירה דלמ"ד אין ברירה אפי' רצה לא הוי קידושין דשמא לא הוי אמר אין אילו שמע מיד בשעת קידושין משא"כ למאי דאוקמינן אליבא דר' ינאי דע"מ שירצה היינו ע"מ שישתוק לפי' רש"י ותוס' לא שייך כלל בהא מילתא לטעמא דברירה דאפי' למ"ד אין ברירה אפ"ה מסתמא מתק ולא מיחה בשעת קידושין כמ"ש תוס' דיש לחלק בין היכי דמחוסר אמירה להיכי דמחוסר שתיקה בודאי היכי ששמע ושתק ולא מיחה אמרינן נמי מסתמא הוי מתק מעיקרא אף בלא טעמא דברירה רק דקשה לפוסקים שסוברים לאוקימתא דר"י איידי רישא בע"מ שיאמר הן כדאי' בטוש"ע א"העז סימן ל"ה ואפ"ה כתבו דהוי וודאי קידושין והא קיי"ל בדאוריי' אין ברירה מספק ולא הוי אלא ספק קידושין ועי"ש שהאריך ותמהני שלא הביא שכדבריו ממש כתב הר"ן בשם רמב"ן במס' גיטין בקצרה כמש"ל שכתב כן להדי' בע"מ שלא ימחה לא שייך לברירה וכל דבריו נרמזים שם ולפ"ז אפשר לומר לפי הכלל הנ"ל היכי שתלי' במחשבה לא שייך כלל לברירה יש לישב די"ל ראי' לשיטת הפוסקים שהבאתי בפרטים הקודמים כמו דפיגול הוא בלב ה"ה פיסול חוץ היכי שמחשב בלב הוי מחשבה ופסולה השחיטה ומיירי ששחט בפנינו ולא ראינו שהוציא בשפתיו בשעת שחיטה רק דאמרינן הוכיח סופו דבכה"ג לכ"ע יש ברירה כיון שאין צריך אמירה והא דנסתפקו חכמים הוא מטעם דמוכח שלא הי' לו מתחילה אותו דיעה כיון שלא אמר להדי' כמו שאמר לבסוף וע"ז מביא ראי' מסוגי' דרשב"ג ורבנן כמש"ל בפרט א' באריכות אבל לפוסקים המובא בתב"ש סימן ד' סק"א שפיגול לא הוי בלב וה"ה בחוץ ובע"כ צ"ל כמ"ש תב"ש דמה דאי' שחט ואח"כ חישב היינו ששחט שלא בפנינו וחשב לזרוק בפנינו (והאי חישב היינו דיבור) ואמרינן מסתמא מא בשעת שחיטה נמי פירש כך יע"ש א"כ אנו דנין אם אמר בתחילה כך והוי כמו התם שאנו דנין כמו שאמר עכשיו הן כמו כן הי' אומר מעיקרא וה"ה אם כמו שאמר עכשיו כמו כן הי' אומר מעיקרא ודמי לפלוגתא אי יש ברירה אי אין ברירה ותו אפי' לפוסקים דהוי בלב ל"ד כלל לע"מ שישתוק דאין אנו דנין על מחשבתו איך הי' אז כי אף אם מחשבתו הי' שאינו רוצה כיון שלא מחה קיימין הקידושין ועיקר הטעם שמן הסתם שותק ואינו אומר משא"כ הכא צריכין אנו לדון איך מחשבתו הי' בעת שחיטה ונימא כמו שעכשיו בשעה שאמר לזרוק הי' מחשבתו לע"ז כמו כן הי' בשעת שחיטה אזי למ"ד אין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר שדיעה שיש לו עכשיו הי' לו מתחילתו ובגוף קו' הנ"ל על מתני' הנ"ל כתב בספר פ"י לתרץ ע"פ מ"ש תוס' במס' גיטין דף כ"ה ד"ה ר' יהודא דוקא בדבר שאין סופו להתברר קיי"ל בדאורייתא אין ברירה משא"כ הכא בדבר שסופו להתברר כגון הכא שהתנה בפירוש אפשר דקיי"ל יש ברירה כסתם מתני' דהכא יע"ש וכבר קדמני בזה בס' ים של שלמה במס' בבא קמא בפרק ה' סימן ל"ב בפסק ברירה וע"ע בפרק ב' ס"ק י"ז ובס"ק י"ח וא"כ ה"ה י"ל דדבר עומד להתברר אם יחשב ויאמר שיזרק לע"ז או לא יחשב כמו כל ישראל שאין להם אותו מחשבה ובכה"ג לכ"ע אמרינן יש בדירה ואולם מוכח במס' גיטין שם דרב משרשי אינו מחלק בין עומד להתברר רק שרש"ל כתב דרבא גופא סבר לחלק בין עומד להתברר כו' וברייתא דר' שמעון הריני בועלך כו' אתי' אפי' כר' יוסי משום שהדבר עומד להתברר אם ירצה אם לא ירצה והשיב לו תשובה לפי דבריו ע"ש בדף מ"ו ע"א וא"כ אף שכן הלכה לפי דברי תוס' ורש"ל עכ"פ לא הי' הדבר ברור בעיני חכמי תלמוד חילוק הנ"ל דהא ר' משרשי' אינו מחלק וא"כ קמה הקו במקומה לר' משרשי' ועכ"פ הו"ל לש"ס לפלפל בזה כי לאו מילתא דפשיטא הוא וצ"ע ויען כי דיני ברירה ארוכים ועמוקים ויש לפלפל הרבה בזה ואין מקומו בחיבור זה לכן קצרתי ולא באתי רק לעורר לב המעיין: