שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל ד · פרט ג
יבואר היכי דשחט כפירוש לשם מצות שחיטה ואח"כ חישב לזרוק דם לע"ז אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו:
ט בברייתא איתא שחטה ואח"כ חישב עליה כו' וכן נקיט הרמב"ם ור"אש וטור ומחבר סימן ד' כתבו שחט סתם כו' ודייק הב"ח וש"ך היכי ששחט מתחילה בפירוש לשם מצות שחיטה אפי' זרק או הקטיר אחר השחיטה לע"ז לא פסול ולא אמרינן בכה"ג הוכיח וכו' וטו"ז בס"ק ב' חולק ע"ז די"ל הוכיח כו' אולי דעתו היה שכן הוא המצוה לפי הטעות שלו יע"ש וראיתי בספר כ"ופ שם ס"ק א' שכתב שלא הבין כוונת הטור וסיעתו דמה בכך מ"מ הוא חשב לזרוק א"כ חזינן דעתו הי' שלא לשחוט לע"ז רק לזרוק הי' אז דעתו והוכיח סופו ע"ת וא"כ מה יועיל ששחט בפירוש לשם שחיטה לבטל מחשבת סופו כך הי' מחשבתו בתחילה ולכן העלה לפוסקים דפיגול הוא בלבו ה"ה בחוץ דילפינן חוץ מבפנים יש לפקפק על דין הנ"ל מה בכך דשחיט לשם מצות שחיטה דלמא הי' אז מחשבתו על זריקה יע"ש ולענ"ד לק"מ דהנה המעיין בכריתי ופליתי ובת"ש יראה שנחלקו בדין דעת תב"ש לפוסקים דפגול ל"מ בלב ה"ה פיסול חוץ ל"מ בלב אפי' כששחט ומחשב לשם ע"ז לא מהני בלב אבל בפליתי ס"ק א' כתב בפשיטות אף לתוס' דפיגול לא הוי במחשבה ומיני' לחוץ הני מילי במחשב בשחיטה לזרוק דם לע"ז ע"ז צריך דיבור דהא דמחשבין מעבודה לעבודה ילפינן חוץ מפנים וכמו התם צריך דיבור כן בחוץ וה"מ במחשב מעבודה לעבודה אבל השוחט וחושב בעת השחיטה ששוחט בהמה לע"ז זהו עיקר השחיטה לע"ז בזה לכ"ע אין צריך דיבור דהא היא היא דעושה מעשה גמור וזה לא ילפינן חוץ מפנים כלל ואין צריך דיבור דהא היא עיקר עבודה לע"ז יע"ש שכתב כן לפשיטות וברור בעיניו ומה שהקשה תב"ש מאי קו' הא קדשים אינם פוסלים כ"א בדיבור לק"מ היינו משום דעיקר פיגול הוא מעבודה לעבודה ובכה"ג גם בחוץ בעינן דיבור מיהו קשה לפי זה דמשמע להדיא בש"ס דף ל"ט ע"א בקו' הש"ס לר"ל דקו' הוא מפסולי מחשבה כמ"ש רש"י בד"ה פנים דקתני מחשבה פוסלת בקדשים ולא קתני מפגלת כו' יע"ש ומחשבה הפוסלת בקדשים הוא באותו עבודה דלא פליגי ר"י ור"ל רק אי מחשבין מעבודה לעבודה ומשמע להדיא לפוסקים דפיגול לא מהני במחשבה ה"ה כל מחשבה הפוסלת בקדשים לא מהני במחשבה כמבואר להמעיין במשנה למלך בפ"ד מהלכו' פסולי מוקדשין וא"כ בזה קמה ראי' התב"ש ומאי קו' הוא הא התם אפי' באותו עבודה בעי דיבור והכא באותו עבודה נפסל במחשבה ועוד יט לעיין לדברי הפליתי הא הטעם לפוסקים דבעינן בפיגול דיבור כמ"ש בפרט א' משום דדברים שבלב לא הוי דברים היכי דלא מוכח לכל וא"כ ה"ה כששחט בהמה וחשב בשעת שחיטה לע"ז אמאי פסולה הא הוי דברים שבלב כיון דסתם ישראל הוא בחזקת כשרות ולא מוכח לכל כוונתו וכיון דבכל התורה קיי"ל דברים שבלב לא הוי דברים (חוץ מקצת דברים המפורשים) מנלן דכאן הוי דברים דלמא היינו דווקא היכי שאמר בפירוש (ועיין בת"ש שכתב דנראה מרש"י בע"ז דף ל"ד ע"ב ד"ה תרמינך דבמחשבה בעלמא תפסל אף שרש"י כתב במס' מנחות דף ג' דמחשבה הפוסלת בקדשים היינו שהוציא בשפתיו וצ"ע):
ולולי דבריהם נראה לומר דהנה רשב"א בחידושיו לקידושין דף נ' ע"א כתב דכי אמרינן דברים שבלב אינו דברים היינו שאינם דברים לבטל מה שאומר בפיו כהאי דזבין והי' בלבו למיסק לירושלים וכאומר סבור הייתי שהיא כהנת וכן כולם אבל כל שדברים שבלבו אינם מבטלין מעשיו אלא מקיימין כנזיר שאמר כל בלבי הי' כזה שהי' עובר או מחשב בתרומה שאין דברים שבלב מבטלין שום דברי' הוי דבר שבלב דברים ואין זה בכלל דברי רבא יע"ש שהוכיח בראיות, וא"כ נראה בקרבן לענין פיגול וכן בחוץ כששוחט ומחשבתו לע"ז כיון שאין דברים שבלבו סותרין לדיבורו החיצון הוי דברים מיהו לענין פיגול יש לחלק לפי מאי דאי' במס' זבחים דף מ"ו ע"ב לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם השם לשם זבח לשם זובח כו' אמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מאלו כשר מפני שהו' תנאי ב"ד ומפורש בש"ס זבחים דף ג' ע"ב טעמו לכן תיקנו שישחוט סתם דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו ועיין ברמב"ם בפרק ד מהלכו מע"ק הלכה י' וי"א שספק שצריך שיהי' מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים והנה המשנה למלך בפ' שלשה עשר מהלכות מע"ק כתב שדעת הרמב"ם ששלש מחשבות הפוסלת בקדשים הוי אפי' בלב וא"כ י"ל ה"ה מחשבות הצריכים בקדשים לכתחילה (כי בדעבד אפי' בסתם כשר כדאי' בזבחים דף ב' וברמב"ם פ"ד) סגי במחשבה ומה דאמר ר' יוסי לא לימא היינו במחשבה ועיין תוס' זבחים דף ב' ע"ב ד"ה קיימי אבל לתוס' וסיעתם דפיגול הוי בפה ה"ה מחשבות המכשירים בקדשים בעינן לכתחיל' בפה ובע"כ צריך לומר מה שאמר ר"י אף מי שלא הי' בלבו לאו דוקא וכיוצא בזה כתבו הפוסקים הובא בר"ן בפסחים דף ל"א עמוד ב' גבי מבטלו בלבו וכן הוא בכמה דוכתי ואם כן נראה לומר היכי שהוציא בשפתיו מחשבות המכשירים שזובח לשם הזבח ולשם השם ובודאי רצון השם שלא לפגלו והוי כדבור להדיא בכה"ג לא הוי פיגול בלב כי הדיבור הפנימי סותר לדיבור החיצון אבל אם שחט סתם שכשר הקרבן כי מחשבות המכשירים ל"ב רק לכתחילה בכה"ג הוי דברים שבלב בדברים הפוסלים דברים מיהו נראה גם במחשבות המכשירים לכתחילה ג"כ סגי בלב דהא אינו סותר לדיבור החיצון לכן כשר בלב אך יצא לנו מתוך דברינו חילוק חדש היכי שאומר להדיא משוחט לשם מצוה דהיינו לשם ה' ואחר כך אמר שפיגול בלב לא הוי דברים ואם שחט סתם ומפגל בלב הוי פיגול בלב דברים ויש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו ולפ"ז נראה לענין פיסול חוץ כיון שמחשבתו שבלב אינו סותר לדיבור החיצון הוי דברים ובזה מיושב קו' הפליתי דשפיר כתבו הטור וסיעתו היכי ששחט בפירוש לשם מצות שחיטה לכ"ע לא מהני דברים שבלב אף אם הי' דעתו כן מ"מ כיון שדיבור החיצון סותר כיון שאומר בפירוש ששוחט לשם למצות שחיטה ועיין בת"ש סימן ד' ס"ג שביאר שאמר לשם מצוה שצווני אלהי ישראל בתורתו ולא לשום דבר אחר או אומר ששוחט לצרכו ולא לשם כוונה כלל באופן שאין לפרש דיבורו לע"ז יע"ש כן בכה"ג אף אם הי' בלבו לזרוק לע"ז לא מהני דברים בלבו לסתור דברים שבפיו כיון שבפי' דיבר ששחט לשם שמים לגמרי ולא לזרוק לע"ז ואף לפוסקים דפיגול הוי בלב וה"ה בפיסול חוץ היינו היכי שאינו סותר לדיבור החיצון וא"ש ולק"מ:
י אמנם לכאורה סברת רשב"א הנ"ל במחלוקת קמאי זלה"ה נישנית דבמס' פסחים דף ל"א ע"ב איתא חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער אמר ר"ח וצריך שיבטל בלבו וכת' הר"ן שם וז"ל ואיכא מאן דפריש דלבו ל"ד אלא לומר שאין צריך להשמיע לאזניו אבל צריך שיוציא בשפתיו דדברים שבלב אינם דברים יע"ש ועיין בר"ן פסחים דף ב' ע"א ובב"י א"ח סימן תל"א ובכמה דוכתי נתבאר שהוא מחלוקת בזה אי מהני ביטול חמץ בלב הרי אף שדברי' שבלב אינם סותרים למעשה ולדיבור החיצון לא הוי דברים ואולי אפשר לומר כוונת רשב"א דעכ"פ בעינן שיעשה מעשה ובתרומה אף בשעה שחשב לא עשה כלום מ"מ אח"כ תורם תרומה על מחשבתו ובנזיר עושה אחר כך הנזירות על מחשבתו וכן בנדרים נדר בפיו ומחשבה שבלב מבאר הדיבור החיצון דבכל הני דחשיב רשב"א שם דמועיל דברים שבלב הוי מחשבה רק פירוש על דיבור החיצון אבל היכי שהוא רק מחשבה לבד לא יועיל מחשבה שיחול ולא הוי דברים והמעיין יראה שהוא חילוק נכון ומדוייק בלשון רשב"א זלה"ה אמנם קשה לי ע"ז דהא חזינן במס' קידושין דף נ' ע"א חקר בש"ס למצוא ראי' דלא הוי דברים אלמא מצד הסברא אין לומר כן ועיקר הראי' הוא מאומר לשלוחו הבא לי מן החלון אע"פ שאמר בעל הבית לא הי' בלבי אלא על זה כיון שהביא לו מזה בע"ה מעיל משום דדברים שבלב לאו דברים ובע"כ לשיטת רשב"א מחשבתו סותרת לדיבורו דאל"כ הוי דברים שבלב דברים כמו שמביא ראי' כנ"ל והיינו ע"כ כיון שאמר סתם הביא לי מן החלון ולא ביאר מאיזה כיס דיבורו היה על איזה שירצה וכן כתב להדיא בש"ות הריב"ש סימן קצ"ה באורך וא"כ מנלן לפוסקים הנ"ל לומר דדברים שבלב גרידא היכי דליכא דיבור כלל לא הוי דברים דלמא דוקא היכי דסותר הדיבור החיצון לא הוי דברים כי על זה יש לנו ראי' ממעילה והיכי דלא סותר נשאר על סברא חיצונה דהוי דברים וקשה על הפוסקים דל"מ ביטול חמץ בלב וצ"ע ואין כאן מקומו ויבואר בע"ה בכלל דברים שבלב בחלק ב' ולא באתי רק לישב שיטות הטור בסימן ד' להסיר תלונות הפליתי כי לענ"ד נכון בפשיטות: