אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ד › פרט ב

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ד · פרט ב

פרט א

יבואר לדברי רשב"ג דסובר הוכיח סופו על תחילתו אי בשחט ואחר כך חישב הוי ספק זבחי מתים או ודאי:

ח בפרט א' הבאתי קו' הפליתי שהקשה היאך מדמי רבינא האי דשחט ואח"כ חישב וכו' לנידון דרשב"ג דהא התם איכא אמתלא והכא ליכא אמתלא על שתיקתו ותי' דהך אמתלא מחשב לרשב"ג ודאי והכא דליכא אמתלא איכא ספק ואף הכא סובר רשב"ג דהוי ספק זבחי מתים, וכבר כתבתי בפרט א' הנלענ"ד בישוב קו' הפליתי וגם בגוף הדבר אשר חידש דלרשב"ג הוי ספק ז"מ, דלא נראה כן רק כמשמעות לשון הש"ס דלרשב"ג הוי ודאי רק לדידן הוי ספק וכעת נראה לענ"ד להביא ראי' לדברינו דהנה כבר נתבאר דין שנחלקו אחרונים ז"ל אי יכול לפסול כשמחשב בלב והבאתי דברי תב"ש מה שהקשה לשיטתה תוס' ותי' ב' תירוצים ותי' ב' לא מסתבר לענ"ד כמ"ש שם, ואולם תי' הראשון שתי דמיירי שלא היינו אצל שחיטה ואי אמרינן הוכיח כו' אמרינן מסתמא גם בעת השחיטה הוציא כן בשפתיו הוא תי' נכון אך יש לחקור דכיון שלא היינו בשעת שחיטה מאי קמספקא להו לרבנן הא אפשר בשאלה נשאל להשוחט עצמו כיון שבע"כ מיירי ששחט בהמתו דבהמות חבירו אין ישראל יכול לאסור דקיי"ל דלצעורי' קא מכוין כדרי' בחולין דף מ"א ע"א ובש"ע סי' ד' סעי' ד' וכיון שמן הסתם זוכה עתה דשכחה לא שייך בזמן מועט כזה ואם יאמר שכוונתו הי' בעת השחיטה לזרוק לע"ז או ששחט לשם ע"ז בוודאי אדם נאמן ע"ע לאסור בהמתו לכ"ע כי הבעלים נאמנים על שלהם לאסור אכ"ע אפי' באתחזק התירא כמ"ש הר"אש בגיטין דף נ"ד ע"ב דין י"א מכ"ש הכא אף שנגד היתר הנאה איכא חזקת היתר נגד איסור אכילה הי', בחזקת איסור ואי אומר ששחט כדין ג"כ נאמן כמ"ש תוס' במס' גיטין דף ב' ע"ב בד"ה ע"א דלכן נאמן השוחט בשחיטה אע"ג דהוא רק ע"א ואינו נאמן היכי דאיתחזק איסורא כיון דבידו לתקן ושחיטה אע"ג דהשתא אין בידו לתקן מעיקרא הי' בידו לשחוט דאל"כ אמאי מהימן כיון דאיתחזק איסורא יע"ש ומה"ט נאמנים הבעלים על שלהם אפי' נגד חזקת איסור כיון שבידם כדאי' ביבמות דף פ"ח ע"א ומכ"ש לשיטות טו"ז בי"ד סי' קכ"ז ס"ק ו' שנראה שהבין דבעלים נאמנים על שלהם להתיר אע"ג דאיתחזק איסורא ואינו בידו וגם לא הי' בידו מעולם וחולק בזה על הש"ך בס"ק כ"א (אך דברי טו"ז תמוהין מאוד) מיהו לפי כוונה פשיטי' דרשב"ג סובר דהוי ודאי זבחי מתים דאיכא ודאי הוכחה דהוכיח סופו ע"ת א"ש די"ל דאף דבעלים נאמנים על שלהם אפי' נגד חזקת איסור אינו נאמנים נגד הוכחה דהוכחה עדיף מחזקה כדמוכח להמעיין במס' יבמות דף קכ"א ע"ב דעדיף אפי' מרובא מכ"ש נגד חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף ושפיר י"ל אף שאומר שלא דיבר בשעת שחיטה אינו נאמן נגד הוכחה אך לשיטת הפליתי דרשב"ג סובר דהוי ספק הוכחה בוודאי הבעלים נאמנים להתיר וקשה כנ"ל, מיהו קו' זו לכאורה קשה אפי' אי נימא דלא כדברי תב"ש שתי' דמיירי חלא היינו אצל שחיטה, רק כפי כוונה פשוטי' שהי' השחיטה לפנינו ואנו דנין על כוונתו בעת השחיטה הא אפשר לשאל אי יאמר שכוונתו הי' לשם ע"ז נאמן בשלו לאסור אכ"ע ואם יאמר ששחט כהוגן ואינו מומר כלל כמ"ש בתב"ש בסימן ב' ס"ק ל"ב שמה שחשב עכשיו אינו נעשה מומר ג"כ נאמן כי נגד ספק הוכחה הבעלים נאמנים כיון שנאמנים אפילו נגד ודאי חזקה ולפי דברי הפליתי לרשב"ג הוי רק ס' הוכחה אך אחר העיון ירא דבלא"ה לק"מ דהנה בש"ס איתא הלשון שחטה ואח"כ חישב וכן נקיט הרמב"ם בפ"ב מהלכת שחיטה הי"ו ובהר"אש שם ובטור ומחבר בס"ד איתא שחט סתם ואח"כ חישב לזרוק דמה לע"ז הרי זה ספק ז"מ ודייק הב"ח וש"ך בס"ק ב' דוקא סתם אבל היכי ששחט מתחילה בפירוש לשם מצות שחיטה אפי' זרק או הקטיר אחר השחיטה לע"ז לא פסול דלא אמרינן בכה"ג הוכיח כו' וטו"ז בס"ק ג' חולק ע"ז דגם בכה"ג י"ל הוכיח כו' אולי היה דעתו שכך היא המצוה לפי הטעות שלו ואחרונים הסכימו להב"ח ולפ"ז נראה לחדש דין דבע"כ האי דינא דשחט ואח"כ חישב כו' מיירי ששחט בלא ברכה דאם שחט בברכה והברכה הוא אקב"ו על מצות שחיטה הרי אמר בפירוש ששחט לשם מצות שחיטה ולא אמרינן הוכיח כו' ולפי זה יש להוכיח דלא פשיטת אלדד הדני המובא במרדכי בפ' קמא דחולין ובטו"ז סימן י"ט ס"ק א' שכתב היכי דשחט ולא בירך אסורה הבהמה דלדבריו קשה מברייתא הלז דשחט ואח"כ חשיב בממ"נ במה איירי אי לא אמר ברכה אמאי הוי ספק אפי' לענין אכילה הא לאכילה ודאי אסורה משום ששחט בלא ברכה ואי מיירי ששחט בברכה הוי כפירש ששחט לשם מצות שחיטה ובכה"ג לא אמרינן הוכיח כו' ובע"כ צ"ל דסובר האלדד הדני כטו"ז ואולם הטור והמחבר אזלי לשיטתם שכתבו בסימן י"ט דאם שחט ולא בירך שחיטתו כשירה י"ל דברייתא מיירי בשחטה סתם ולא בירך ולפי זה יצא לנו דין מחודש היכי שבירך על השחיטה לא אמרינן הוכיח כו' וקצת קשה למה כתב הב"ח, וסיעתו ששחט מתחילה בפירוש הא בברכה לבד סגי ודוחק לומר שכן הוא כוונתם, וא"כ לפ"ז לולי דברי תב"ש לק"מ קו' הנ"ל כיון דאיירי ששחט בפנינו ושחט בלא ברכה איתרע חזקתו וי"ל בכה"ג אין נאמן אף הבעלים דיש בזה הוכחה כיון שלא בירך שהיה מחשב ואיתרע נאמנות שלו אבל לתב"ש דמיירי ששחט שלא בפנינו ואין אנו יודעים כלל הדק"ל הא אפשר בשאלה לשאול אח פיו ודוחק לוקמי בגוונא רחוקה ששכח בזמן מועט מה שהי' בדעתו ואין לומר דהכא כיון שאנו דנין על השוחט עצמו אינו נאמן להעיד על עצמו דהא נ"מ אם השחיטה אסורה יהי' אסור לאכול אח"כ משחיטתו, ז"א הא איתא בש"ע סימן א' סעי' י"ג טבח שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא הרי אף נגד עצמו נאמן אף לפי דברי העד אם הי' מאמינים לו אפי' בפעם אחת נפסל כמ"ש הש"ך בי"ד סי' ב' ס"ק י"א וספק הוכחה לא עדיף מע"א המכחישו ואם ע"א אמר שהי' מומר אינו נאמן (ועיין ש"ות מוהרי"ט צהלון סי' י"ז שנסתפק אי אומדנא דמוכח עדיף מע"א או ע"א עדיף ומכאן מוכח והבן) ולכאורה י"ל דמיירי מאומר שחשב בשעת השחיט' ורוצה לאסור הבהמה אכ"ע ואף דחזר אח"כ לא נאסר רק על עצמו מטעם שוי' נפשי' חתיכה דאסורה שא"י לחזור בלי אמתלא אבל נגד כ"מ אי לא אמרינן הוכיח סופו ע"ת אינו נאמן אפי' כשעומד בדיבורו דאמרינן לי' לדבריך עכ"ום אתה דהוי מומר לע"א ואין עדות לעכ"ום וכדאי' במס' יבמות דף מ"ז ע"א בא' שבא לפני ר"י ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי שנאמן לפסול את עצמו ואין נאמן לפסול הבנים וקאמר ר"נ ב"י הטעם דאמרינן ליה לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי וכיוצא בזה כתב בתשו' רמ"א סי' ס"ו הובא בטורי זהב י"ד סי' קכ"ז ס"ק ז' אבל ז"א דבכה"ג בבהמה שלו להפסיד את עצמו אפי' עכו"ם נאמן כדאי' במס' יבמות דף קכ"ב ע"א והובא בר"אש בפ' אלו מגלחין סי' ל"ב בנכרי שהי' מוכר פירות ואמר של ערלה הן סובר רשב"ג דאינו נאמן דלא נתכוין אלא להשביח מקחו ורבי סובר דנאמן להחמיר אבל לא להקל ומבואר בש"ך י"ד סי' קכ"ז ס"ק כ"א דקיי"ל כה כר' מחבירו כיון שהוא בידו לאסרו ומשמע להדיא מסוף דברי הש"ך דמיירי אפי' במתכוין להעיד נאמן בשל עצמו ועיין בי"ד סי' ט"ז ש"ך ס"ק כ"ג וא"כ הכא כיון שהבהמה שלו כשרוצה להפסיד ממונו נאמן במגו אפי' אם הוא נכרי אע"כ מוכח כפי הבנה פשוטי שרשב"ג סובר דהוי ודאי זבחי מתים דאיכא ודאי הוכחה ולרשב"ג אפי' כשטוען שלא כיון א"נ נגד הוכחה ודלא כהבנת הפליתי ולדידן דהוא ספק אולי הלכה כרשב"ג אפילו שטוען שלא כיון אינו נאמן דאולי הלכה כרשב"ג דסובר שאינו נאמן דחשו לכבודו כן נלענ"ד בדרך פלפול:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה