אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ג › פרט ג

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ג · פרט ג

פרט ב

יבואר ספק היכי דתפיסי בגוף הבגד ותקפה אחד בפנינו ושתק ולבסוף צווח וגם יבואר אי שתיקה דהכא הוי ודאי הודאה או ספק הודאה:

ד יש לחקור דהנה אי' בדף ז' ע"א תני ר' תחליפא בר מערבא קמי' דר' אבוהו מנים אדוקין בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת ומתני' דקתני דפלגי מוקי ר' פפא דתפיסי בכרכשתא וא"כ יש לברר היכי דתפיסי בגוף הטלית וקודם שחלקו ונשבעו תקפה אחד בפנינו ושתק ולבסוף צווח היאך לידיינא דיינא להאי דינא די"ל אבעי' דר' זירא הוא רק על מתני' דמיירי דתפיסי בכרכשתא וטעמא דמילתא נראה לענ"ד דיש להבין אמאי לא בעי ר' זירא האבעי' היכי שהטלית ביד אחד לבדו ובא לבית דין והשני תפס ממנו ושתק ולבסוף צווח דרש"י ונמוקי יוסף וכל מפרשים פירשו שר' זירא קאי על מתני' וכבר העיר בזה בחידושי פני יהושע ובימיו לא נדפס ספר שיטה מקובצת שכבר הרגיש בזה רבינו הגדול מוהר"י אבוהב זלה"ה הובא שם דף ח"י ע"ד שכתב וז"ל פירש"י הוציאה מיד חבירו בחזקה כו' אמר זה לפי שמפשט הלכה נראה ששואל כך אם הי' אדם אחד הולך וטלית בידו ובא א' ותקפה כולה או חצי' וכל הלכה נוכל לפרש בזה הפירוש ונשמר רש"י מזה לפי שיש לנו כלל בתלמוד אין ספק מוציא מידי וודאי וא"כ מי שהי' טלית בידו קודם הוא ודאי וא"כ היאך יבוא זה שבא לתקוף מיד חבירו שהוא ספק ויוציא טלית מיד המוחזק לזה פי' רש"י שמתחילה הי' שניהם אדוקים בה ובאו לבית דין אדוקים ובעוד שהי' לפנינו תקפה אחד והוציאה מיד חבירו מה תאמר לפירש"י יש כאן ספק מוציא מידי ודאי שמצד השני משאלותינו שאנו אומרים או דלמא כיון דצווח אגלי מילתא למפרע כו' מזה הצד הוא ספק לנו ועל כל זה אע"פי שהוא ספק אנו דנין שבשביל זה הטעם נוציא עכשיו הטלית מיד המוחזק בו והוא משתקפה עכשיו בפנינו וא"כ נראה שספק מוציא מידי ודאי לזה נתרץ אחד מב' תירוצים חדא שכיון שאנו רואין ששניהם אדוקין הדין נותן שלא נאמינהו לזה שאומר אדויי אודי לי' אלא שנאמר דהא דצווח אגמ"ל כו', שני זאת הטענה שאנו אומרים הא קא חזו לי' רבנן היא אמיתות ובשביל זה שתק יע"ש ולכאורה דבריו מחוסרין הבנה דכפי שכתב הר"אש בשמעתין וז"ל מדשתיק ודאי אדויי אודי לי' יע"ש וכ"כ בנמוקי יוסף וכן משמעות לשון הש"ס כמו בשותק מתחילה ועד סוף הוי ודאי הודאה ה"ה בשתק ולבסוף צווח לצד איבעי' שאמרינן שהודה לו הוי ודאי הודאה וא"כ מה בכך שראשון הי' ודאי מ"מ ודאי הודאה מפקיע מידי ודאי חזקה דהא הודאתו עדיף אפי' מעדים היכי דהוא ודאי הודאה וא"כ שפיר הוי מצי למיבעי האבעי' אפי' היכי שהוא ביד אחד דהא לצד דהוי ודאי הודאה מפקיע מידי חזקת מרא קמא של אידך שהי' לו בטלית ותו קשה לדבריו כמו היכי שאחד מוחזק בכל הטלית יש לו חזקה שכל מה שתחת יד אדם הוא שלו ה"ה כששניהם אוחזין הוא בחזקת שניהם ויש לכל אחד חזקה על מחצה כדאי' בדף ג' דאנן סהדי מאי דתפיס האי דידי כו' ועיין תוס' במס' ב"מ דף ב' ע"א ד"ה יחלוקו וא"כ אמאי אתי ספק ומוציא מדי ודאי ואיך יכול לתפוס זה כל הטלית ובע"כ צ"ל כמ"ש הר"אש דהאבעי' הוא דלמא הוי ודאי הודאה וא"כ הדק"ל ואולם נראה דאזיל בשיטת הר"ן דנייד מפירוש הר"אש ונמוקי יוסף שכתב שם בשיטה מקובצת דף י"ז ע"א וז"ל לא צריכא דאישתק נראה לי דאבעי' הכי מפרשה דודאי פשיטא לן היכי דאישתק ולבסוף צווח איכא למיתלי בהודאה ואיכא למימר דלאו הודאה הוי כיון דלבסוף צווח אלא דהכי קמבעי' לן מי אמרינן טלית זה בתחילה בספק הי' עומדת שלא היינו יודעין של מי הוא וכיון שכן אף ספק הודאה מהני להעמידה ברשות זה שתקפה או דלמא כיון דצווח ואיכא למימר האי דאישתק לאו משום הודאה הוא אין תולין לומר שמא הודה לפי שטלית זה אף מתחילה לא הי' מוטלת בספק דאנן סהדי מאי דתפיס האי דידי' הוא ומאי דתפיס האי דידי' הוא וכיון שכן אין ספק הודאה מוציא מידי ודאי ואם תרצה תפרש או דלמא כיון דצווח כו' הכי קאמרינן שאפילו אם נאמר שטלית זה בספק הי' מונחת בתחילה אין מעמידין אותו בחזקת זה שתקפה משום דליכא לספוקי בהודאה כלל וכיון שטלית זו בספק הי' עומדת מתחילה אף בספק הודאה סגי לי' אבל אם היינו תופסין מתחילה כאילו היו של שניהם בודאי הדבר ברור שאין הודאה זו מעמידה בחזקת התופס עכ"ל והמה קילורין לעינים שמחדש דבר חדש ובחידושי פני יהושע כיון ג"כ לסברא זו שיש לומר דמתחילה הי' אצלם הטלית בספק ומאי דאי' בש"ס אנן סהדי לאו דוקא אלא כיון דמחמת ספק הדין פשוט שיחלוקו הוי לי' כאנן סהדי וא"כ לפי זה דברי רבינו מוהר"י אבוהב ברורין דהיכי שטלית כולו יוצא מתחת יד אחד כיון שחזקה שכל מה שיש ביד אדם הוא שלו לא שייך למבעי' אי מהני תפיסה כי אין ספק הודאה מוציא מידי ודאי חזקה וא"כ יח לומר לשיטה זו דאבעי' דר' זירא לא קאי רק בתפיסי בכרכשתא דלא הוי אוחזין ממש ועיין בחידושי רש"ל בב"מ דף ב' ע"א בתוס' ד"ה ויחלקו שנחית לסברא זו שיט לומר כן אבל כשהיו תופסין בגוף הטלית דאנן סהדי כל מה שאחד תופס הוא שלו דהא הוי כמוחזק גמור וכמאן דפסיק דמי כיין שנוטל כל אחד עד מקום שידו מגעת לא מיבעי' לרמב"ם וסיעתו כמ"ש בפרק ט' מהלכות טוען הלכה ט' הובא בש"ך סימן קל"ח ס"ק ה' שאין צריך שבועה על מה שתפסו בודאי הם מוחזקים אלא אפי' לתוס' ד"ה מחוי היינו משום תקנה אבל עכ"פ מה שתפיס כל אחד הוי כמוחזק ממש וכמאן דפסיק דמי וכאילו הי' נחלק וכל אחד על חלקו שאוחז הוא מוחזק כאילו הי' כל הטלית ביד אחד דל"מ תפיסה משים דהוי ספק הודאה נגד חזקה ה"ה לא אתי ספק הודאה ומוציא מידי ודאי חזקה על אידך פלגא שחבירו הי' מוחזק מעיקרא ואבעי' דר' זירא יש לומר דלא קאי רק על מתני' שתפסו בשפת הבגד דליכא אנן סהדי שיש לכל אחד מחצה כיון דלא הי' אוחזים בגוף הבגד וכיון דליכא חזקה מבעי' לר' זירא אי אתי ספק הודאה ומוציא מידי ספק כפי' שני שכתב הר"ן הנ"ל, ופוסקים סתמו דבריהם, ולכאורה קשה לשיטת הר"ן מהא דפשיט ר' נחמן מברייתא במה דברים אמורים כו' ומקורו הוא תוספתא בפרק א' דאיתא שם וז"ל שנים אוחזין בטלית זה נוטל עד מקום שתפס וזה נוטל עד מקום שתפס בד"א בזמן שהי' שניהם תופסין בה חבל אם הי' בידו של אחד מהן המע"ה עכ"ל ומה דאיתא בגמ' לשון אדוקין, ובתוספתא איתא תפוסין אין בזה קו' כנודע שש"ס משנה לפעמים לשון תוספתא וברייתא או שכך הי' כתוב בתוספתא שלהם וא"כ קשה היאך קאמר ר"נ אלא שתקפה אחד בפנינו ושתק ולבסוף צווח ואמרינן שאודי לי' הא בכה"ג אפילו לצד דאודי לי לא מהני תפיסת השני כיון דגם לצד דאודי לי' הוי רק ספק הודאה ולא מוציא מידי ודאי חזקה של אידך כיון שהי' תופסין בגוף הבגד ולפי' ר"אש ונ"י א"ש שאבעי' הוא אי הוי ודאי הודאה אבל לפי' הר"ן ומוהר"י אבוהב קשה וההכרח לומר על צד הדחק בכוונת הר"ן ומוהרי"א דרצה לפשוט דהוי אפי' ודאי הודאה ולמסקנא דדחי הפשיטות קם הדין הנ"ל היכי דהי' תופסין בגוף הבגד מודה ר' זירא דלא מהני תפיסת השני כי אין ספק מוציא מידי ודאי הגם שיש לישב בדרך פלפול קו' הלז אבל הוא רחוק ממרכז האמת בכוונתם ואולם לפי' הר"אש ונ"י שהאבעי' הוא אי הוי ודאי הודאה ומשמעות דבריהם שהבינו בפשטות לשון הש"ס דהוי אנן סהדי מאי דתפיס דידי' הוא ויש לכל אחד מחצה ואפי' בתפיסי בכרכשתא וכן נראה דעת תוס' דף ג' ע"א ד"ה יחלוקו רק דאבעי' הוא אי ודאי הודאה מוציא מידי ודאי חזקה כי הודאתו עדיף אפי' מעדים וא"כ י"ל דאיבעי' דר' זירא הוא אפי' בתפיסי בגוף הבגד וא"ש דברי ר' נחמן כפשוטו רק צ"ע מדוע לא בעי ר' זירא אפי' כשהי' הטלית ביד אחד ותקפה השני ושתק ולבסוף צווח כי משמעות לשון משמע שקאי על מתני' ואף אי נדחק לפרש כן בכוונתו מ"מ המפרשים לא פירשו כן ומדוע מיאנו לפרש כן וא"כ לכאורה ספק הנ"ל במחלוקת קמאי שנויה:

**(הג"ה ועיין בס' שיטה מקובצת בדף כ"א שכתב בשם מורו הרב דמש"ה קתני אדוקין ולא אוחזין משום דאדוקין משמע בגוף הטלית ואוחזין משמע דתפיסי בכרכשתא יע"ש ומובן בזה לשון רשב"ם בב"ב בדף ל"ד ע"א שכתב שם בד"ה ארבא וז"ל ולא זה מוחזקים כו' מדלא רמי עלה מתני' דשנים אוחזין בטלית כו' יע"ש דלכאורה לא מוכח ממתני' ותו הא איתא כן בברייתא להדיא ולפמ"ש מוכח שפיר מדאי' במתני' אוחזין ולא בלשון אדוקים מוכח היכי דאדוקים נוטל כל אחד מה שתפיס אך קשה על מורו הרב מתוספתא הלז דאי' אוחזין אף שמיירי שתופסין בגוף הטלית ואולי גירסתו הי' בתוספתא אדוקין כי כן מצינו הרבה פעמים שינוי לשון בתוספתא שלנו:)**

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה